אני בפיגור רק של כעשרה ימים.
הייתי מספיק נאיבי לחשוב שהמנוע יורכב יום או יומיים אחרי שאגיע.
היום בבוקר, לפי הבטחה של סטפן, שיצא לחופש בינתיים, גרלד ומרעיו יבואו להרכיב את המנוע.
העבודה מתחילה בשמונה בבוקר.
בתשע הלכתי לשאול מה קורה והוא הסביר לי שעוד שעה, שעתיים או שלוש, לאחר שעוזריו יגמרו להוציא סירה מהמים, הם יגיעו.
ניסיתי להסביר לו שהבטיחו לי וכו', זה מאד הרשים אותו ואמר שיבואו עוד שלוש שעות.
להפתעתי באו שנים, גרלד וגרין, פרקו כמה קרשים שיפריעו למנוע להיכנס, בקשו ממני להזיז את האנטנה של המשדר, דבר שביצעתי מייד, והלכו.
היות והשעה היית כבר עשר וחצי, הבנתי שאולי יבואו אחרי ארוחת הצהרים.
נראה.
בינתיים הקינדל לשלי החליט שהוא לא עובד.
לקחתי ספרים מהסיפרייה שיש כאן.
זהו בערך.
אני משתדל לא להשתגע, אבל זה נהייה קשה יותר ויותר.
החבר היחיד שיש לי כאן, טוני, היה כאן גם כשהיינו פה קודם, הציע לי לא להתרגש ולהיכנס לקצב המקומי.
אתמול התקלקל המקרר.
סטיבן בדק אותו והציע שאקנה מקרר חדש. הקיים ישן וחלוד ויעשה צרות בעתיד.
הסכמתי איתו.
אישרתי שיבוא וירכיב.
זהו בינתיים, אני משחרר קיטור אבל המצב לא נורא כל כך.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
