הביתה

יום שבת, אנחנו בלב ים, כ-291 מייל מהארץ.

כאשר תקראו פרק סיום זה, תדעו שאנחנו בארץ.

דינה תעביר את מה שאני כותב לבלוג.

יצאנו אתמול מרודוס לאחר שני אירועים "מענינים".

הלכתי למשטרת הנמל להשלים את היציאה, לאחר שיום קודם, אחד השוטרים האנטיפטים שם, אמר לי לחזור כמה שעות לפני היציאה ולא יום קודם. למה ? ככה.

חזרתי.

קדמה את פני מפלצת במדי שוטרת, כלבה אמיתית. האמת שאם הייתי נראה כמוה, גם אני הייתי כלב. חיטטה בדרכוני, חיטטה וחיטטה, יש שם הרבה חותמות. אני ישבתי בשקט והמתנתי.

בסוף מצאה. הודיעה לי שאני שוהה בגוש האירופי מעל לשלושה חודשים, מה שנכון.

אז מה ?

מתברר לי שזה אסור.

הסברתי לה שקיבלתי אישור הפלגה, "טרוול לוג" לחודשיים המסתיימים בנובמבר אבל זה לא עזר.

מה עכשיו, היא מתחילה למלא טופס, "תשלם קנס". כמה קנס ? 600 יורו.

התעצבנתי. אני לא משלם. המפלצת לא מתרגשת. טוב, אז כאשר תחזור לגוש היורו תידרש לשלם.

תחתום היא אומרת ומראה לי טופס ממולא ביוונית צחה, אני גם לא חותם. "את רוצה שאני אחתום לך על משהו ביוונית ? "

טוב אל תחתום. נותנת לי עותק ואני משוחרר. התעצבנתי קשות.

תיכננתי לקחת מונית חזרה למרינה, אבל הוצאתי את העצבים בהליכה. כבר חסכתי 5 יורו לקראת ה-600.

אז מה יהיה ? טוב ששאלתם. אני מתכונן לכתוב לשגריר יוון בישראל ולהתלונן שהטעו אותי בזה שנתנו לי טרוול לוג עד לנובמבר. אולי זה יעבוד. אם למישהו יש רעיונות אשמח לשמוע.

בכל מקרה, עד שנה הבאה שיחכו לכסף.

חזרתי למנהלת הנמל, לאישור אחרון, ביקשתי צילום של הדף הרלוונטי בטרוול לוג, הם בדרך כלל לוקחים את זה ביציאה, הבחורה קישקשה מה שקישקשה אצלה.

מה עם הטרוול לוג ? תמסור את זה במשרדנו במרינה. המשרד סגור אבל תחליק את זה מתחת לדלת. טוב.

אני מגיע למשרד הסגור, אין חריץ מתחת לדלת. לקחתי את הטרוול לוג איתי. 

חזרתי למרינה רגוע, לאחר ההליכה.

עכשיו נותר רק לצאת.

הסירה הכינה לי מתנת פרידה, כך אני מקווה, והכננת עוגן אינה עובדת. זה אומר שצריך להרים את השרשרת ביד. דינה תנהג את הסירה.

ליתר בטחון אני מחכה לשני שכני היוצאים גם כן, שיצאו קודם, יהיה בפחות סירות לפגוע.

הם יוצאים ועכשיו אנחנו.

קיבלתי פעם אימון אצל גדעון חלמיש איתו הפלגתי בעבר הרחוק, בהרמת שרשרת עוגן ועוגן. זה לא כל כך קל אבל בהחלט אפשרי.

יצאנו, דינה נוהגת טוב, שלום לכל הסירות בסביבה, ואני מרים שרשרת עד שנהיה קשה מידי.

גם לזה יש פיתרון, אני מחבר חבל לכננת התורן מחבר לשרשרת ומושך עם הכננת.

סיבת הקושי מתבררת מייד. אני מרים עוד שני חבלים מהמים שהיו זרוקים ומחוברים שם השד יודע למה. לא שייכים לאף אחד.

סכין, חיתוכים, עוד משיכות עם הכננת ואנחנו חופשיים. נשמע פשוט לקח שעה.

החדשות הטובות מכל הסיפור הן שכנראה אני במצב טוב ועדין רחוק מהתקף לב. עבדתי קשה.

לא קרה כלום. חסכתי בדיקת א.ק.ג. למכבי.

יצאנו, יום חמישי  11:30 ה-5 לחודש.

למועד כתיבת דברים אלו אנחנו בים כמעט 24 שעות, עברנו כ-126 מייל, ונותרו רק 288 מייל הביתה. אין כמעט רוח. אנחנו על מנוע ומיפרש החלוץ שפתחתי משמש כסוכך שמש יעיל.

אנחנו נוסעים מזרחה בדיוק אל תוך השמש העולה.

הכול כשורה אהובותי ואהובי. נתראה בקרוב.

נשיקות.

יום ראשון בבוקר, 0730, ה-7 לחודש.

עוד יום שקט מאד עובר עלינו.

אין רוח. המפרשים פתוחים לקישוט ולהסתרת השמש ואנחנו על מנוע.

הסירה מתנהגת להפליא, אין הפתעות חדשות.

כדי שיהיה מעניין, אני שט על מגבלות הדלק, לא תכננתי שניסע על מנוע דלק במשך כל ההפלגה.

לפי חשבוני נידרש ל-6-10  שעות רוח ללא מנוע. נראה.

המרחק לארץ כעת כ-166 מייל שזה נראה לנו קרוב מאד.

אם לא יהיו הפתעות, זה אומר מחר בבוקר, עד 1200.

יום שמחת תורה וזה מאפשר לדינה לדאוג שתחנת הגבול במרינה הרצליה סגורה ונצטרך לשוט לחיפה. נראה.

יום שני ה-8 לחודש, חג שמחת תורה ושמחת זקנתי. 0643 לפי שעון ישראל.

התעוררתי קודם בשל ההטיה החזקה של הסירה. דינה הייתה במשמרת.

עבר ענן שחרחר, הכניס רוח חזקה, הסירה נשכבה.

דינה לא התרגשה, הורידה מהירות המנוע וקראה לי.

אני כבר הייתי ער בשל ההטיה. כמו שבאה הרוח ככה הלכה. שוב אנחנו ברוח שקטה ומתקדמים, הביתה. עוד כ-26 מייל.

אתמול בלילה היה מעניין. אנחנו עוברים ליד מקור אור גדול ויש שם ספינה המתקדמת ישר אלינו.

היות וזה מול חופי לבנון, פחות או יותר, אני כבר מריץ לי בראש תסריטי חזבללה.

ברור שלא אתן להם לעתות על הסירה. יש לי את רובה הדיג של גיא אבל זה נשק חד פעמי.

יש, אמצעי הפירוטכניקה יכולים לשמש כפגזים טובים. התלבטות קלה לגבי שימוש באלו החדשים או באלו שפג תוקפם ואני מחליט על החדשים. זהו אני מוכן, מנטלית. אם אתם חושבים שאני מתלוצץ, אתם טועים.

אני בהיכון, הסירה מתקדמת אלינו ואני שומע בקשר קריאה לסירה הנמצאת במיקומי. עוברים לעברית.

מסתבר שזה האבטחה של אסדת הגז, אחת משלוש שנראה אחר כך בדרך.

הוא מבקש שאשנה קורס לדרומית יותר ואני כמובן נענה.

יש להם רדיוס ביטחון של 4 מייל.

אני מבטל כוננות חיזבלה וחוזר לשיגרה.

יתרת הלילה עוברת בשקט, שקט מידי , ללא רוח, עד ההשכמה הבוקר בהטיה.

אנחנו עוד כ-4 שעות מהארץ.

רודוס-- חזרנו אליך שנית

יום חמישי ה-4 לחודש.
אתמול חזרנו לרודוס לאחר שהיינו במפרץ לינדוס כמה ימים.
התברר כהחלטה טובה.
הפלגה קלה,  מעט רוח. הילדים ניצלו את הזמן ביעילות וישנו במרבית הדרך.
הדינג'י, המנוע, עובד להפליא.
שלשום ירדנו לחוף, לאכול קינוח. ההסעה כרגיל בשתי נגלות אבל אנחנו כבר מנוסים והכל הולך חלק.
הילדים הלכו לטייל בעיר העתיקה שם, לכל עיירה כאן יש עיר עתיקה, ואני התמקמתי בבית הקפה למנוחה.
לידי ישבו שתי הולנדיות נחמדות וכמובן שהוזמנתי לשולחן שלהן.
סיפרו סיפור מדהים.
שתי אחיות, בשנות ה-45 שלהן, באול לרודוס, עם האפשר של   הוריהן, בקנקן, כדי לפזר את אפרם ברודוס. ההורים נהגו לנפוש ברודוס בשלושים השנים האחרונות במלון קבוע.
שניהם נפטרו בשנה ששעברה, בהפרש של חודש זה מזה, האב נפטר והאם בעקבותיו תוך חודש.
הם בקשו לפזר אפרם ברודוס והאחיות מילאו את בקשתן.
הודיתי להן על הסיפור.
ישבנו קישקשנו, עד שהילדים חזרו מהסיור ונפרדנו בידידות.
אתמול יצאנו לעיר לארוחת-מסיבת סיום.
עוד קודם, בבזמן העלאת העוגן בלינדוס, כדי שיהיה מעיין, המנוע של העוגן איבד קשר עם התמסורת שלו, או במילים אחרות הפסיק לעבוד.
אסף העלה את העוגן ביד. די קשה אבל אפשרי.
דינה כמובן דאגה איך נעגון ברודוס אבל לאחר הסבר קצר והכנות, הגענו ועגנו ללא בעיות מיוחדות.
עכשיו יש לה לדאוד איך ענלה את העוגן ביציאה. אין דאגה. אני אעלה אותו והיא תנהג. יהיה מעניין.
חזרה ליציאת אתמול, הבנים קיבלו כפרס על התנהגות טובה, מתנה בתקציב של 10 יורו לכל אחד.
גם נעמה.
הילדה בחרה בלינדוס איזה כדור ב-3.5 יורו, ללא כל היסוסים.
אתמול מצאה איזה תוף, ב-6 יורו, לקחה הראתה לי וכמובן קניתי לה. יש לה עוד חצי יורו לבזבז לי.
הבנים התלבטו, התלבטו ובסוף הוחלט שהאשראי עובר לארץ.
היום הילדים  נוסעים. השבוע חלף ביעף.
אנחנו נישאר כאן עוד יום, להתארגנות והתאוששות ומחר, אם מזג האוויר ירשה, ישירות לארץ.
ענין של כ-4-5 ימים, הפעם נלך גם עם מפרשים.
מטעמי עגינה, אנחנו מוותרים על קסטלוריזון.
4-5 ימים בים, קטן עלינו.
אלו התוכניות. god willing and weather permitting.הכול כשורה אהובותי ואהובי.
מתגעגע. להתראות בארץ.

לינדוס אחה"צ

עדין יום שני ה-1 לאוקטובר.
בזמן שהילדים היו עם החמורים, במעלה ההר, מצאתי מכונאי. בחור נחמד, בעל סירת טיולים ענקית, קטמרן ואישה פוניה עם ילדה בת 3.
הסכים להסתכל על המנוע, גילה את הבעיה, הצפה של הקרבורטור בגלל שלא סגרתי את הברז דלק בהפוגות שבין הפעלת המנוע.
סידר.
עשה נסיעת נסיון עם אישתו והילדה, חזר וסירב לקחת כסף.
התפשרנו על שתי בירות. היניקן. הבאתי לו 4.
אחר הצהרים, לאחר שכבר חזרנו לסירה על מנוע, אנחנו בלינדוס העיר, בשתי נגלות והכול נהדר.
מחר עוד כאן ומחרתיים נחזור כנראה לרודוס.
ביי בינתיים.
נעמה כמו חדשה. טירטריסטית כרגיל.

לינדוס - והחמורים

יום שני ה-1 לאוקטובר
נעמה התאוששה פלאים ועסוקה עכשיו בלנהל את הענינים. היא אמנם עוד קצת משתעלת אבל החום ירד והאנרגיות חזרו. יש לה כוח לבכות אם  לא נותנים לה את חפצה, בעיקביות מעוררת הערכה. אני עוד מתלבט אם לקרוא לה טרוריסטית או מכשפה. נראה.
אתמול ירדנו לחוף, לסיור, קניות וארוחת ערב.
המנוע בדינג'י גמגם כל הדרך אבל נסע.
בדרך חזרה, בנגלה השניה, אסף סטלה נעמה והנהג, בתחילת הדרך שבק המנוע חיים ועברנו למשוטים. ים שקט מרחק לא גדול והגענו.

היום בבוקר החלטנו, אסף ואני שנחתור לחוף, יש להם מבצר יפה מעל למפרץ, והם יעלו עליו. יש חמורים לעליה.
אני התמקמתי בבית קפה לארוחת בוקר, קפה, וחיפוש אחרי מכונאי.
הילדים עלו על חמורים, חמור לכל ילד, ואסף איתם ברגל.
הכל טוב.
איתי התאושש מהמפגש שלו עם מדוזה במים, משהו שצרב לו מאד. הוא עמד בזה בגבורה, בעזרת חומץ ומשחות. היום הכל נשכח.
הגברות בסירה.
אם אצליח לגייס מכונאי, אביא גם את הגברות לחוף ולא, אז לא.
הכול כשורה אהובוי ואהובי.
בקרוב בבית.
מתגעגע.