חציית האוקינוס ההודי וים סוף

יום חמישי ה-22 לינואר 2015

הקדמה-נכתבת כבר בבית כהקדמה לבלוג שנכתב בים.

הכול התחיל בסתם יום שגרתי, במספנה במרינה בהרצליה.

הלכתי להסתובב במספנה, כמנהגי.

אני אוהב להסתכל על הסירות שבמספנה ולראות מי ומה חדש.

פגשתי בדרך את זולו, שייט שהקיף את העולם וסיים עם סירתו בתאילנד, שם קיווה למכור אותה.

מאחר והניסיון לא צלח, החליט להשיט את הסירה לארץ ולנסות מזלו כאן.

אני משיט את הסירה לארץ, רוצה להצטרף להפלגה, אני מחפש צוות. כך, הוא.

נשמע מעניין.

תן לי לחשוב על זה ואודיע לך מחר. כך אני.

התייעצות בערב עם דינה, התומכת בכול לב, ותזכורת מהפתגם, " בעתיד, לא תצטער על מה   

שעשית. רק על מה שלא עשית." ולמחרת אני מצלצל לזולו ואומר שאני מוכן.

זולו מסביר לי שאצטרך לשלם עבור הוצאות אוכל, דלק ומעבר בתעלת סואץ ואני מסכים.

שתי פגישות הכרות, אחת אצלו בביתו ואחת אצלנו בבית. נראה שיש כימייה.

התוכנית:

הוא יצא לתאילנד להכין את הסירה, ישוט עם בני משפחו, מתאילנד לקוצין ושם ניפגש.

זמן משוער  להגעתי לקוצ'ין, הודו, אמצע דצמבר.

אני משאיל לו את הטלפון הלוויני ואת מכשיר הקשר הנייד שלי ומאחל לו הפלגה נעימה.

כאשר יגיע לקוצ'ין יודיע לי ואטוס לשם.

זה הרקע המקדים להפלגה שלי.

התוכנית, מקוצ'ין, דרך מיצרי באב אל מנדב לתעלת סואץ ולארץ.

מסע "קטן" של כ-3,000 מייל רצופים בים.

היומן שכתבתי נכתב בים, בזמן ההפלגה.

מאחר והזיכרון, בין שאר הדברים, "זה לא מה שהיה פעם"  החלטתי לכתוב כי אני אוהב לכתוב,

רוצה להיזכר במה שהיה ולחלוק איתכם חוויה – הרפתקה זו.

טרום טיסה  עד ה-9 לדצמבר 2014

מאחר וההפלגה תעביר אותנו מול חופי סומליה, יש צורך בנשק.

נשק, כך על פי זולו. ניתן יהיה לשכור בסרי לנקה.

על פי התוכנית של זולו, אני אפגוש אותם בקוצין, נשוט חזרה כ-350 מייל לסרי לנקה לנמל בשם

גול, שם עוגנת אונית נשק, אוניה העוגנת בנמל ומשמש כנשקייה, הוא יחתום-ישכור נשק, ונפליג

לדרכנו.

כול מה שנדרש ממני הוא להוציא ויזה להודו. שיהיה.

בהמשך, מתקבל עדכון, לא יפליג לקוצ'ין.

יסיים את השלב הראשון בסרי לנקה ושם ניפגש.

אני מתבקש לטוס לקולומבו ומשם באוטובוס, מונית או רכבת, לגול. מרחק של כ-100 ק"מ.

אחרי טיסה מיגעת, מגיע לנמל גול, משהו מרופט למדי.

כפי שסיפרתי לכם, התעוררה בעיה בהשגת הנשק. תכנון גרוע, קצר בתקשורת, לך תבין.

 ההסברים:  הבירוקרטיה המקומית חוגגת.

התוכנית של זולו הייתה ש"נתמנה" כ –מרשלים- ונחתום על נשק עם איזה שהיא חברה ישראלית.

יוק. לא עובד.

אנחנו לא "מתמנים".

יש שלוש חלופות.

א.     נצא ללא נשק – אל מול הפירטים.

ב.     נחכה למרשל שישלח מהארץ, הוא יחתום על הנשק ויסע איתנו. סיפור יקר ועיכוב של שבוע בחור הזה.

ג.      זולו יקנה נשק בשוק השחור.   

     החלופה הריאלית היא לקנות נשק בשוק השחור ומתחיל מסע לילי של זולו בלוית הסוכן         

     צ'טורה לרכישת נשק.

לוקח 4 לילות וזולו חוזר בלילה הרביעי עם 3 רובי ציד, שנת יצור 1800 וקצת. אחד מהם דו קני וללא נוקר באחד הקנים. 

מותקן נוקר חדש על ידי זולו ואנחנו מוכנים ליציאה.

בינתיים, הסירה האמריקאית איתה התיידד זולו בתאילנד, הנמצאת במלדיבים, משיגה 3 רובי אנפילד.

קובעים נקודת מפגש בים ויוצאים לדרך.

מפליגים, ב-19 לדצמבר 2014.

21 לדצמבר 2014

אנחנו כבר יום שלישי בים, לאחר שני לילות וימים שלושה, בים.
     הימים הראשונים היו סוערים.
     הים קיבל אותנו ברוחות צד של 20-30 קשר, גשם שנע בין מטר לטפטוף קל והרבה מתזים.        

(שפריצים).

בסירה זו כול זה זניח.

הסירה רצה יפה, 6-7 קשר, על חלוץ מצומצם, בקוק פיט, יבש, חסרה רוח ואני יוצא לקצה לקבל

קצת אוויר.

לפעמים אני מקבל יותר מאוויר, גם שפריצים.

מה שמאלץ אותי להחליף גם חולצה וגם תחתונים. מילא. יש כאן מכונת כביסה שתופעל בימים

הקרובים. (אני חושב).

אנחנו על מפרשים.

היום הרוח יורדת ל 10-15, כול המפרשים פתוחים, אפשר לכתוב ולהכין קפה.

אנחנו בדרך לגייסון, האמריקאים, התחלנו במרחק של כ-650 מייל מהם שעכשיו כבר ירדו ל-380

מייל.

עוד יומיים וחצי נחבור אליהם.
     עכשיו אצלנו 0900 בבוקר, מה שאצלכם 0600, הזזנו שעון בחצי שעה, עם התקדמותנו מערבה.
     מזג האוויר נוח.
     השמשנו ב-14 שעות מנוע בלבד מתוך כ- 65 שעות הפלגה.
     לא רע.
     זולו מהרהר על הוצאת הנשק שלנו מהסליק ועריכת ניסוי כלים.
     נראה. נדווח.
     ממש מדהים איך המוח עובד.
     רציתי ולא רציתי לספר לכם שבימי הסערה האלו הרגשתי די רע.
     התרופה לבחילה הזו הייתה בשינה שכידוע מרפאת כול דבר.
     אני מדבר על הרגשה פיזית בלבד.
     מנטלית - הכול טוב.
     אם כי אני מהרהר בשפיות דעתי לגבי הצטרפות להפלגה של כ-4 שבועות,  לאב ובנו,     נחמדים           ככול שיהיו,  (הם בסדר גמור).
     יש כאן אובסססיה קלה לגבי סדר וניקיון. כתבתי בשלושה ס, רק להדגיש את גודלה.
     מנקים ומסדרים כול הזמן. אני מתרגל ומאמץ את הסטנדרטים החדשים.
     עדיין אותו יום. 1600
     רוח קדמית חדה, זזים קצת מהמסלול כדי לקבל זווית לרוח.
     הרוח 10 קשר, הסירה במפרשים מלאים, כול השלושה.
     המהירות 5-6 קשר.
     אידיליאה.
     כול מה שנשאר זה לפתור תשבצים..
     קודם לכן התקלחתי על הסיפון, ערום כמובן.
     התיבשתי ברוח הקלה, כמו שאני אוהב.
אידיליאה, כבר כתבתי.
יש קשר עם הבית, קודם העברתי וקיבלתי תשובה מדינה. הכול בסדר בבית ואני רגוע.
אני מפסיד את כול הבב"לט של הפוליטיקה. אני מניח שזה הפסד קטן.
נקודת ההתרגשות הבאה תהייה המפגש עם האמריקאים.
עוד כיומיים, עוד כ 340 מייל.
.1745
רוח ירדה.
הדלקנו מנוע.
מפרשים מקופלים, למעט ראשי.
מדהים איך מקפלים כאן מפרשים בלחיצת כפתור.
אנחנו אחרי ארוחת ערב טעימה מאד, נקניקיות ופסטה. דרור הוא השף.
אני היום במשמרת ראשונה 2100 עד 2400.
שקט. רגוע. נחמד.

יום שני ה-22 לחודש - 0715

מאתמול בלילה אנחנו בים שקט מאד ואנחנו על מנוע.
זה מאפשר תנאי הפלגה מאד נוחים אבל צורך דלק.
אני מתנחם שבימי קדם במצב ים כזה היו עומדים.
אין הרבה מה לדווח. שיטת המשמרות, בשלושה, מאפשרת לכולם זמן שינה רב.
אני כמובן מקדיש לנושא הרבה שעות. כ-10 שעות ביום.
אנחנו אוכלים שתי ארוחות טובות ומסודרות ביום, מה שתורם לירידה במשקלי.
מאחר ואני סוחב עלי כ-8 ק"ג מיתרים, זו תופעה מבורכת.
אני גם מעשן פחות לאור הלחץ החברתי ותנאי העישון הקשים.
עם הרוח, בקצה הסירה ורצוי גם להתכופף לכיוון הים. (רק להתכופף- זו הגזמה שלי, היתר אמת).
0950
חדשות טובות.
אין רוח. ממש חם. תנאי הפלגה נהדרים, אבל, על מנוע. התחזית היא לעוד יום יומיים כאלה.
התוכנית החדשה היא להגיע לאי קטן הנמצא בדרך, מיניקוי, הנמצא צפונית מזרחית למלדיביים.
שם נעמוד על עוגן ונחכה לרוח.
אנחנו כעת במרחק של 75 מייל מהאי.
הסירה האמריקאית גם היא תגיע לשם, ונחכה ביחד.
בשבילי זו תהייה הזדמנות להיכנס למי האוקינוס ההודי.
מסתבר לי ששכחתי להביא את השנורקל שלי, אבל ימצאו לי בסירה מסכה.
נגיע לשם בערב. עוד כ-15 שעות.
יופי יופי.
1115
קבלו ביטול. לא נוסעים לאי. לאמריקאים יש הרבה דלק ויוכלו לתת לנו, אם יידרש. חבל.
כלי הנשק הוצאו מהסליק, הורכבו ונערך ניסוי כלים.
כולם רובי ציד, מהמאה ה-18 או ה-19.
התחמושת חדשה וזה יורה.
מעבר לזה אילו ענתיקות אמיתיות ואולי זולו ירצה לייבא אותם לארץ לטובת איזה  "מוזיאון השומר".
עדין חם, שטייל, ואנחנו על מנוע.
1330
אנחנו  מזוינים.
זולו גמר להרכיב ולחדש את רובי הציד שלנו, כולל התקנת נוקר חדש ברובה הדו קני.
אני קיבלתי את התפקיד של הטען קשר, אין קשר, אז רק טען.
חולצי התרמילים בשלושת רובי הצייד לא עובדים ולכן אעזר בפלייר ומברג.
זולו לקח לעצמו את התפקיד הקל של היורה, אני אדרש לתפקיד המסובך של חולץ תרמילים וטעינת הרובים. זולו גם עשה ניסויי ירי הרובים יורים כדורי פלדה נחמדים.
כאמור, אנחנו מזוינים ומוכנים לקרב, אם יהיה.
גיסון וגיזת הזהב, הסירה האמריקאית עם איש אבטחה ישראלי מגיעה עם שלושה רובי אנפילד  חצי אוטומטיים.
יש להם רק אחד שיודע לירות.
תהייה בעיה למנוע מהם לצחוק על הנשק שלנו. נראה.

הים שקט מאד מאד. בעצם ים ראי. רואים את העננים המועטים משתקפים במים.
חם.
התקלחתי על הסיפון ונתתי לרוח לעשות את מלאכת היבוש.
נהדר.
בצהרים,  כרגיל, הלכתי לישון.
קמתי להפתעה.
עוצרים את הסירה לניקוי ברנקלס שאולי נדבקו למדחף.
זו הזדמנות טובה לטבול במימי האוקינוס ההודי. נעים. המים כ-28 מעלות.
אחרי קצת שיכשוך במים, זולו ודרור צללו לבקר את המדחף,
וממשיכים בדרך.
השעה 1730. הים כל כך שקט שזולו פותח מנגל. נראה.

ה-23 לדצמבר  1015

עדיין ים שקט להפליא. תנאי הפלגה נוחים מאד אבל על מנוע.
היום היה יום תספורת.
בקצה הסירה, עם הרוח, הדלה מאד, והראי האומנותי שקניתי בסרי לנקה.  5 שקל. ממש מציאה.
הסתפרתי. בחרתי בסגנון שהוא שילוב של המוהיקני האחרון ובראד פיט בסרט זעם.
התספורת התקבלה בביקורתיות רבה. לא נרשמה התפעלות.
שטפתי את הפינה בקצה הסירה היטב היטב ואחר כך גם את עצמי.
בכול זאת התבקשתי להתקלח שנית. למה לא. התקלחתי.
יש מתפיל מים בסירה ואין מגבלות מים.

אחרי האכזבה שנגרמה לי בהחלטה לדלג על  האי מיניקויי, אנחנו בדרך לנקודת המפגש עם האמריקאיים. עוד כ-24 שעות.
לאחד מהם או ליותר, יש מגבלת זמן ולא רצו לחזור אחורה לנקודת המפגש ולחכות שם לרוח.
הצפי אצלנו הוא לרוח לשעות הצהריים.
אני מנסה להבהיר לעצמי למה הצטרפתי להפלגה זו.
נכנסתי לשגרה של שעמום, עודף עישון, וחוסר מעש.
זו נראתה לי דרך טובה לצאת מזה ואולי גם לזכות בהרפתקה בדרך.
נושא הפירטים לא ממש מדאיג אותי.
יבואו,  יתקבלו ביריות.
אני בעצם רוצה להשיג שלושה דברים בהפלגה זו.
א. להפסיק לעשן, אפילו הצטיידתי במלאי קטן שלא יספיק למשך ההפלגה.
ב. לרדת במשקל 8 קילו. זה עודף שצברתי בשנים האחרונות ואני ממש מתקשה להיפטר ממנו.
ג. אולי להחליט מה מעניין אותי ומה אני רוצה לעשות בעתיד הקרוב. משהו בכיוון עבודה,    בהתנדבות או כול דבר אחר.

בנושא המשקל, זה בכיוון הנכון. אנחנו אוכלים מסודר ובקטן.
בנושא העישון, קיבלתי המלצה מזולו לשיטת הפחתה, רישום וצמצום. בינתיים אני בכיוון.
ירדתי מ-20 ל-10 סיגריות ביום.
מה מעניין אותי? ? עדיין בסימן שאלה.
אני מתכנן להתנדב לבחירות.
יש לי שני תנאים שבוודאי יתקבלו.
לא רוצה כסף. לא רוצה גוב.
מקווה שאתקבל אצל יאיר לפיד לעבודה.
 1800 עדיין יום שלישי.
סוף סוף הרוח מתחילה לעלות, 8 קשר, יש קצת הטייה. יופי.
מחר נפגוש את הסירה השנייה, כנראה בשעות הבוקר.
יהיו "צחוקים"
אני תוהה איך להתייחס לנשקים שלנו.
מצד אחד, זה בהחלט יורה ומסוגל להגן עלינו, בטווח קרוב, מצד שני אלו מוצגים מוזיאונים מהמאה השמונה עשרה.
הענתיקות האלו עלו לא מעט.
האם באמת מצב הנשק הלא חוקי בסרי לנקה כל כך נואש  או שסתם "עבדו" עלינו הגדול.
מה שבטוח שמישהו עם רובי ציד ענתיקות, הרוויח טוב מאד. כולל אנשי הקשר והמתווכים בדרך.

ואחרון חביב להיום.
יש לי מדיניות של לבישת קרוקס או כול דבר דומה על הסיפון.
היום, בהשפעת הסביבה, סטיתי ממנהגי זה. זה כאב.
קיבלתי תזכורת באמצעות אצבע כואבת שהכחילה.
אני חוזר למדיניות המקורית שלי.
המשמרת שלי היא למחר ב0300 אז למיטה.

1110 ה-24 לדצמבר 2014

יש חדשות ונצורות.
חברנו בסביבות 0700 לסירה האמריקאית, להלן תמריסק.
הגיעו אלינו שנים, ליאור, איש הביטחון שלהם ואחיו של גיסון- פירס.
הביא רובה אנפילד ותחמושת.
אנפילד זה רובה מזמן מלחמת העולם השניה, מה שמקדם אותנו מבחינת כלי נשק במאתיים שנה למאה ה-20.
הבחור מומחה לאמנויות לחימה לפרנסתו ומסתובב בעולם כבר 22 שנה.
היה באוסטרליה, השאיר שם גרושה וילדה ועכשיו בארה"ב, שם גם יש לו גרושה ושלושה ילדים.
הביקור היה קצר ותכליתי וזה כול המידע שיש לי.
הביאו גם 120 ליטר דלק.
חוץ מזה החל מאתמול רוח נעימה, 15 קשר ואנחנו רצים 5-6 קשר.
עד לבאב אל מנדב, כ-1600 מייל שזה כ-10 ימי הפלגה.
גם בסירה לגריאטרים כמו השפירית יש תקלות. קלות מאד שזולו מתגבר עליהן במהירות.
המפרש הראשי נתקע במגולל, מה שהצריך הורדה ופתיחה.
החלוץ פיתח קרע, מה שמצריך הורדתו ותפירת הקרע.
שוב, זולו ודרור מורידים וזולו מתקן ותופר.
התפקיד שלי באופרציה מצטמצם להחזקת הסירה מול הרוח.
יופי של מזג אוויר. רוח נעימה ובדיוק מתאימה להפלגה על מפרשים.
אני מממש את אספקת המים הבלתי מוגבלת ומתקלח על הסיפון כול יום. חם. מזיעים.
מאחר והנוהל הוא להתקלח בעירום ולהתייבש ברוח, אני מפתח, אני מקווה, שיזוף על כול הגוף.

מאחר ולא ישנתי מאז 0300 זה הזמן לישון.

1900

אנחנו במבנה מכונס, מכונס מידי לטעמי, ללילה.
גייסון, מלך הצעצועים, מנסה עלינו את קרן הלייזר הכחולה שלו והיא בהחלט מסנוורת.
משהו שרצוי לא להביט בו.
אני ירדתי ל-10 סיגריות ליום. יש לי 10 קופסאות וזה יספיק כנראה ל- 18 - 20 יום. אולי אפסיק לעשן קודם לכך.
אני מקפיד על ההתעמלות היומית שלי הכוללת הליכה מהירכתיים, שם אני מעשן ועד לחרטום, שם תלויה המאפרה שלי, בנרתיק שדינה סרגה.
אפשר בעצם לקשור את המאפרה לירכתיים, אבל אז אפסיד את ההתעמלות היומית שלי.
אתם בודאי מגחכים, אני רציני.
זו הליכה של כ-10 מטר, 10 פעמים ביום והרי לנו 100 מטר. מרחק לא מבוטל.
היום אני במשמרת ראשונה, 2100 ועד 2400.
בינתיים, זולו מפעיל גנרטור לטעינה ולהתפלת מים.
בין לבין אפשר להרתיח קפה בקומקום החשמלי.
כמו שאתם קוראים,  יש הרבה פעילות.
אני מנסה לגרור את השותפים להפלגה לשיחות על פוליטיקה ונתקל באדישות מוחלטת.
ניחא.

יום חמישי ה-25 לחודש. 0810

התעוררתי לקול המנוע. הרוח נחלשה ואנו נעזרים במנוע. מהירות  6 קשר, מנוע ב-1000 סל"ד וכול המפרשים פתוחים.
גיסון, סירתו tamarisk היה לפנינו כול הלילה, כמעט, כאשר הפלגנו על מפרשים.
לאחר שעברנו למנוע, הוא מאחורינו.
הסירה שלו, ללא כול ספק מהירה יותר, על מפרשים.
הסירה באורך 17 מטר וברוחב של 4 מטר.
שלנו פחות.
אין מה לעשות, שלו יותר גדול.
אני מה איכפת לי זו הסירה של זולו.
אין מה לדווח וטוב שכך.
בסך הכול יש עוד 10 ימים למפגש שלנו עם הפיראטים.
כמו הוראות הפתיחה באש בגדה, יש כאן המון כסת"ח.אסור לירות בדייגים תמימים הבאים לבקש סיגריות או למכור דגים. (עלק).
מה  יש לדייגים לחפש קרוב אלינו, הם באים לבדוק אפשרויות.
ההחלטה היא שלא ניתן להם להתקרב לטווח דגים או סיגריה.
ההנחיה היא גם להראות שיש לנו נשק ושאנחנו קשוחים.
למשל קפל"ד ואפוד מגן עשויים לעשות את הרושם הנכון.
אני הסתפרתי בתספורת קרב, (המוהיקני האחרון-בראד פיט בסרט זעם), אבל אם אלבש קפל"ד כול האפקט יוסתר.
מאחר ויש לנו קפל"ד אחד ואפוד מגן אחד, אז כנראה נלביש אותם על זולו או דרור ואני אוכל להפגין את תסרוקת ההרתעה שלי.
זהו לבינתיים. יש לי עוד 9 ימים לפתח, הגיגים, הזיות ותרחישי קרב.

יום שיש ה-26 לחודש. 1300
החל מאתמול יש רוח נהדרת של 15-25 קשר, רוח צד ואנחנו רצים
היה בוקר גדוש פעילות.
זולו בישל אתמול חומוס לגויים, לכבוד הכריסמס שלהם.
תנאי הים היו פחות מאידיאלים וגייסון, שהוא שייט זהיר, לא רצה להתקרב לאסוף את החבילה.
החבילה-קופסת חומוס, נארזה בפחית של ביסוויקטים, ללא הביסקוויטים, הושמה בשקית אטומה ונקשרה לחוט ארוך.
בכול מקר המבצע נדחה להיום בבוקר.
גייסון התקרב מאחורינו,  דרור זרק את השקית למים, קשורה בחבל, ובעוד חבל, והם דגו את זה עם גנץ.
השקית חזרה לנו עם חבילה.

הפעם רק בצל שזה חשוב מאד למשפחת שפירא.

תאריכים מה-26 לדצמבר עד ה-3 לינואר.

הלכו לאבוד בהעברות.

היו ימי שיגרה ולא הפסד גדול.

בעיית הדלק,   לפחות על פי חישובי זולו נמשכת והוא לא רוצה להחמיץ הזדמנות להיכנס לעדן, שם, כך ידוע לו, ניתן יהיה לסדר שסירה עם דלק תצא מהנמל ותביא לנו דלק. יעלה קצת יותר אבל לא נורא.

ומכאן מתחילה דרמה של טעויות שבנס והרבה מזל לא הסתיימה באסון גדול.

התוכנית:

ניכנס לנמל עדן, ללא אורות, ללא קשר עם מנהלת הנמל, נטיל עוגן בשקט, בצד, שלא יראו ונחכה לבוקר.

לא הייתה תוכנית להיכנס בלילה אבל מאחר והגענו בלילה, אז לא צריכה להיות בעיה להיכנס בהיחבא לנמל תימני בלילה.

יש לזולו שם של סוכן תימני מקומי שאמנם מת אבל בתו מנהלת את הסוכנות.

כך התוכנית מבית היוצר של זולו.

3 לינואר 2200

נכנסים לנמל עדן בתימן.

לא ידוע לנו על בעיות בתימן, מה שמסתבר בדיעבד כחוסר ידע. יש בלגן רציני במדינה הזו ומלחמת האזרחים בעיצומה.

לילה, חושך. אין אפילו ירח.

זולו שולח את תמריסק עם גייסון קדימה, כי יש לו רדאר. בסירה שלנו יש רדאר מקולקל.

גייסון נכנס לפנינו כ-200 מטר, מוצא פינה שקטה וחשוכה בקצה הנמל ומטיל עוגן.

אנחנו כאמור מאחוריו, כ-200 מטר.

נדלקים אורות מהחוף ונשמעות יריות. כן, יריות.

לא צרור אחד, כמה צרורות.

גייסון מדווח בקשר, חיליים בשתי סירות גומי הגיעו אלי לסירה ועלו על הסירה.

רוצים לקחת את הצוות לחוף.
לא רעיון טוב, במיוחד עבור ליאור, הישראלי שבצוות שלהם.
זולו עולה לקשר למנהלת הנמל ומודיע שהגענו, יש בעיה עם חיליים ומבקש עזרה.

מתקשר גם לבתו היורשת של הסוכן המת, שגם מתבקשת לעזור.

וכנראה שהפלונטר משתחרר.
מנהלת הנמל מודיעה שהפיילוט בדרכו אלינו.
לא ברור אם עם החיילים או בלעדיהם.

הפיילוט, מר נביל, מגיע במדים לבנים ומגוהצים ועולה על הסירה שלנו.

הגנטלמן, באמת גנטלמן, דובר אנגלית רהוטה ומבין שיש בעיה. הוא גם מנסה לעזור.

לוקח אותנו לעגינה, הרחק מהחיליים, בין שתי אוניות ומורה לנו להטיל עוגן.

בבוקר יתבררו הענינים.

אנחנו מפליגים בעקבותיו, מטילים עוגן בין שתי אוניות לפי הוראותיו והוא חוזר לסירה שלו ומפליג לגייסון.

בינתיים .....

הדרמה נמשכת.
גייסון דיווח שמצאו אצלו את הנשקים, ערכו חיפוש "אגרסיבי" בסירתו, עם הרבה בלגן, אני חושש לחשוב מה היה קורה אם היו מעיזים לעשות בלגן אצלנו, רוצים לקחת את הנשקים  ואותם לחוף.
ויכוחים.
נביל ומנהלת הנמל, port autority, לטובתנו.
בסוף הוסכם והוחלט שאנחנו עוגנים, הם - חיילי תימן, חוזרים לחוף ובבוקר נראה.
ואכן להקלת לב כולם החיליים יורדים סוף סוף מהסירה של גייסון וחוזרים לבסיס.
התייעצות בין הסקיפרים, ומחליטים להעביר את הנשק השלישי שלהם, הנמצא אצלנו, בחזרה, למקרה של ביקורת נוספת  ולבקש רשות ממנהלת הנמל לעזוב.

הנשק מוחזר לגייסון, דרור חוזר אליו עם הדינג'י, מקבלים רשות ממנהלת הנמל, לאחר שהוא מתייעץ עם מישהו, להפליג.
העובדה שמנהלת הנמל נותנת לנו רשות לעזוב בנפש כל כך חפצה, מלמדת אותי שגם הם לא בטוחים בהמשך שהייתנו כאן.

מה שבטוח החיליים הלא נחמדים, שהפכו לגייסון את הסירה, ישובו בבוקר ואז אלוהים גדול.

כדאי לעזוב.

מרימים עוגן ועוזבים, ללא כול בעיות.

נגמר האירוע.
0400 מפליגים מנמל עדן.

אני הולך לישון.
   

יום שבת  ה-4 לחודש.    0745 
עצרנו בלב ים כדי לקבל מגייסון את הנשק בחזרה.
הפעם ליאור ופירס חותרים אלינו ומחזירים לנו את מה שקיבלו אתמול.

ה"משבר" של אתמול, פתר משבר אחר.
מסתבר שלגייסון חסר בצל.
לנו יש בצל, אבל מעט.
בכול מקרה, זולו מחליט בנדיבות רבה לתת להם קצת בצל משלו.

בינתיים מתפתח משבר חדש.
המנוע של גייסון מתחמם, חסר מי קרור - מי ים, והמנוע מתחמם בהתאם.
משהו עם בועת אוויר, ומתקיימת התייעצות.

בינתיים אנחנו מתקדמים  לכיוון המייצרים.
אחרי אתמול ה"פירטים" לעומת החיליים התימניים העצבניים,  נראים כבעיה קטנה.

צחוק בצד,  היה לנו פוטנציאל טוב אתמול, במיוחד לבעלי הדרכונים הישראלים, ליאור אצלם ודרור ואני כאן, להגיע להכנסת אורחים תימנית.

כמובן שמתקיים תחקיר לאחר מעשה, כמסורת חיל הים. (נניח).
המסקנות העיקריות הן שאסור להיכנס לנמל חדש בחושך וצריך בכול מקרה להתקשר למנהלת הנמל.
כתוצאה  "מההחלטות החכמות" הנ"ל,  בחר ה"קומודור"  לעגון, כמובן שללא ידיעה או כוונה, בפתח החלק הצבאי של המפרץ.

תארו לעצמכם, שתי סירות, ללא אורות ניווט, מגיעות בחושך ובשקט, ללא כול הודעה בקשר ועוגנות.

"פשיטת הקומנדו החלה".

לא פלא שהתימנים פתחו ביריות.

כול זה היה נמנע אם. ...  ראה לעיל.

1455
חשוב לציין כי בכול האירוע, כולל 6 תימנים חמושים המסתובבים עם נשק, אצבע על ההדק, כפי שדיווח ליאור, גייסון היה קר רוח לחלוטין והצליח לגייס את נביל לטובת ענייננו. (להתחפף משם(.

אנחנו מפליגים בטווח ראיה מהחוף התימני.
אני מיושן, תרתי משמע, גם השלמתי שעות שינה וגם, גילי המתקדם.
המפרש הראשי שוב התברבר שוב עצמו מה שהצריך עבודה מאומצת של זולו ודרור להורדתו והתרת התסבוכת.
אפילו לי נתנו לעזור מעט בסיבוב הידית. 
אני מנסה, עדיין, להסתגל לתשובות של זולו ל"הצקות" שלי.
אני מתלבט אם לקרוא לזה תשובות בהומור שאני לא מבין או סתם גסות רוח.
נלך על ההומור. לפחות לימים הקרובים.
למשל, הצעתי לרדת עם הרוח הגבית שלנו 2 מעלות לשיפור הזווית לרוח.
תשובה, אם נרד 20 מעלות זה ישפר עוד יותר אך לא יהיה בקורס.
הקורס כרגע מביא אותנו לחוף הצפוני מזרחי של המעבר. אבל,  בחיל הים קורס זה קורס אפילו אם ספינה עולה בסוף על שרטון.
כן, קרה פעם ליד חוף סעודיה.
אני סתם "מלכלך" על חיל הים. חיל מפואר ורב תהילה. 

יש לנו כ-700 ליטר דלק מה שיכול להביא אותנו לשארם, המרוחקת ש-1,100 מייל.
זה כמובן יהיה על "הקצה".
מה  שיכול לשנות את התמונה זה כמה ימי רוח טובה שלא יצריכו מנוע.
בינתיים, זה לא קורה.
אנחנו בתנאי הפלגה נהדרים ונוחים מאד.
גבית, 10-12 קשר, אבל עם מנוע ב-1500 סל"ד וצריכת דלק של כ-3-4 ליטר לשעה.

ריחות ניחוח עולים מן המטבח.
זולו מבשל משהו עם משהו, והמון תבלינים. הריח נפלא ושוב יהיה אוכל מפולפל מאד וטעים.

הדיאטה שלי מתקדמת יופי. אמנם לא אחזור כנראה לגזרה של נער, אבל כמה ק"ג מיותרים יורדו ויורדים.
בנושא העישון, לא משהו. אני ב-10 סיגריות ליום.

יש לי עוד 3 קופסות כנראה ל-6 ימי הפלגה.
אתמול במשך האירוע, קצב העישון שלי עלה.

מסקנה, אם יהיו "אירועים" יגמרו לי הסיגריות לפני סוף ההפלגה.

ליאור מהסירה השניה ואני נרד כנראה בשארם או באילת. תלוי בסקיפרים של הארמדה.

כן,   אני מתגעגע למשפחה.
אנחנו כבר כ-16 יום בים. הימים מאד שגרתיים ונוחים.
מעניין אם אעבור את ה"שיא" שלי בים, 23 יום.

0710

יום שני ה-5 לחודש.
עברנו את המיצר וללא אירועים מיוחדים.
משמרות כפולות, כלומר, שנים במשמרת.
פירטים - יוק.
תנאי הפלגה נהדרים. רוח גבית, 15-20 קשר, הסירה רצה 6-8 קשר, ללא מנוע, תופסת גלים.
יש זרם שעוזר, כ-1-2 קשר.
אין חדש.
נעים.
אני מריח את שארם מתקרבת.
0945
קיבלתי דו"אל מדינה תשובה לשניים שלי. העיכוב גרם לי להתחיל לדאוג. מין מנהג פולני כזה.
נגמרה ה"כוננות עם שחר",  מאכזב. אין פירטים. אין אפילו סירות דיג.
את השגרה מפרה מיכלית דלק הרודפת אחרינו במהירות של כ-20 קשר ותגיע למרחק של כ-1.3 מייל בעוד 38 דקות. לא משהו~.
החרמתי את כוס הבירה של זולו. מומנטו שהוא מביא איתו מאוסטרליה.
כמו שהוא מספר, הם מגישים שם בירה בכוסות פלסטיק כדי שלא יוכלו לשמש כנשק מעופף.
האוסטרלים לוקחים כוס כזו מלאה לדרך מהפאב לביתם ומשאירים אותה בדרך, ריקה או מלאה בנוזל אחר.
הוא אסף כזו כוס ואימץ אותה ככוס הבירה שלו.
אני "החרמתי" אותה לצורכי קפה. זו הכוס הכי גדולה בסירה. כנראה שתעבור סטרליזציה לאחר שאעזוב.
זה זמן טוב להשלים שעות שינה.
אנחנו שוב על מנוע, לאחר כ-20 שעות מאד מוצלחות על רוח גבית טובה.
הרוח הלכה לישון, המנוע עובד ואני מצטרף לשינה.
אנחנו חולפים בחלק המזרחי של המיצרים, קרוב יותר לתימן. בינינו לבין סומליה חוצצים כמה איים תימנים קטנים, ללא שם.
לא להאמין שהתימנים הנחמדים האלו ירו עלינו, יותר נכון על הסירה של גייסון, אתמול.
לפי חשבוני יש לנו דלק עד לשארם אבל בדיוק.

זה קצת "צפוף" והתוכנית היא לעצור בסודן.
גייסון יעביר אלינו את ליאור, עם הנשק, יקח את כול המיכלים הריקים שלנו וכמובן שלו ויכנס לסודן לתדלק. אנחנו, נחכה לו בחוץ.

זו נראית תוכנית טובה, להימנע מלהיכנס לסודן עם נשק ועם ישראלים.
הם בטח זוכרים שאנחנו מפציצים אותם מפעם לפעם. בוואדי ישמחו לדבר עם כמה בעלי דרכון ישראלי.
למיטב זכרוני, האמריקאים טרם הפציצו אותם. יגיעו. 
1205
התישנתי קצת, אחרי משמרת לילה ארוכה.
אם אתם חושבים שזו טעות דקדוקית, תחשבו שוב. ישנתי. נהייתי יותר זקן, בכמה שעות. בקיצור, התישנתי.
העליתי לפנינו את נקודת הציון של הפירטים שדינה שלחה לנו. 15.06 צפון, 42.00 מזרח.
אנחנו בדיוק על המסלול לשם,  אנחנו במרחק של כ-55 מייל משם ונגיע לשם בלילה.
לגייסון יש בעיה בהעלאת הראשי, מה שאומר שהוא עם חלוץ ומנוע.
הוא בוודאי יידרש לדלק לפני שארם.
רוח גבית נהדרת בסביבות 20 קשר ואנחנו שוב על מפרשים.
צריכת הדלק שלנו, הודות לאפשרויות של הסירה ולמקצועיותו של זולו בניצולן, נמוכה  יחסית  לצריכת הדלק ולשעות המנוע שגייסון צובר.

נקודת הציון של דינה לניסיון הפירטי, אם זה לא היה ידיעה מושתלת של חברות האבטחה, נותנת לנו עוררות חדשה לקראת הלילה.

הגעגועים לבית גוברים במיוחד בזמן הנים ולא נים שעם יקיצה.
אני קופץ מהר מהמיטה, עם דילוג מעל לקרש האבטחה, ברעש די גדול, מה שגורר מבט מודאג מזולו. לקרש שלום.
למדתי לקפוץ גבוה מעליו לאחר ניסיון אחד בלתי נעים שהותיר אותי תקוע עליו עם נקודת  מגע מאד רגישה בגופי.
אפשר לסמוך על אדון אמל ז"ל.  הקרש תוכנן לעמוד בהתנגשויות ועומסים שאני מספק לו.

זולו סיפר לי שהוא ישן במיטה בה אני ישן, כאשר הפליג כצוות או סקיפר עם הבעלים הראשונים של הסירה.
המיטה צרה למדי ואני מתקשה להבין איך הוא התאים את עצמו למיטה צרה כזו.

נקודת הציון שדינה שלחה לנו סמוכה לאי קטנטן. אולי זה אי המטמון שלהם.

1455  מבצע חומוס
זולו החליט לעשות לסירה השנייה, חומוס טרי ולחם טרי, רק יצא מהתנור.
כל זאת לאחר שליאור הסביר אתמול, או שלשום, לזולו באריכות על הניסיונות הקולינריים שלו שהיו מוצלחים עד כדי השלכה לים.
לא ברור לי למה הוא רצה לשדר לעולם ואשתו על כול מה שלא יצא לו. 
היום, זולו הראה להם איך זה נעשה.
מבצע העברת הסחורה לסירה השניה התנהל למופת.
שק אטום למים, קשור לחבל ארוך, מאד, נזרק לים, נשאר קשור לסירה שלנו, הם דגו אותו עם גנץ, ושלחו בחזרה שום.
בפעם שעברה שלחו שוקולד וופלים תפלים להחריד. (מתוך כוונה טובה)
הפעם זה היה שום.
האופרציה הסתיימה בהצלחה.
אני מת מרעב, יש כאן קופסאות שעועית במיץ עגבניות, בדיוק מה שאני אוהב.

1750  סודן
אנחנו לכיוון נמל שנקרא סואהקין, כ-300 מייל מאיתנו שם אנחנו אמורים לקנות דלק.
אנחנו גם כ-25 מייל מהאי של דינה, שמחר גם ניתן לו שם.
התוכנית שמאד לא מוצאת חן בעיני היא:
להעביר אלינו את ליאור והנשקים, לשלוח את גייסון עם כול המיכלים הריקים לנמל לתדלק.
אנחנו אמורים לעגון בחוץ, לא ברור עוד איפוא, אבל קרוב לחוף ולחכות.
יש כאן סיכון לא מבוטל שה"חוף"  יראה את ההתנהגות שלנו בחשד וישלח סירה לבדוק.
אם זה יקרה, "אכלנו אותה".
אני מאד נגד.
בינתיים זה לא עושה רושם על  זולו.
בכול מקרה של ניהול סיכונים, או worste case possibility  אין לנו שום סיבה והצדקה לקחת את הסיכון הזה. קטן או גדול ככל שיהיה.
נידרש לחבור לגייסון אחרי עיכוב של כמה שעות טובות אבל, כאשר לשנינו טלפונים לויניים איתם ניתן לקבוע נ.צ. חדש למפגש, אני ממש לא רואה כול צידוק להסתכן.

משום מה הרעיון של בילוי זמן בכלא סודני, במקרה הטוב, לא נראה לי משובב במיוחד.
אני מתכונן להמשיך להתווכח עם זולו גם מחר. יש זמן.

  

יום שלישי ה-6 לינואר 2015
מזל טוב לבת שלי המגיעה ל-40. גיל רציני.
היום זה פרק ההשמצות.
מי שלא אוהב השמצות, שידלג על דף זה.
לא דילגתם, ידעתי.

אז ככה:
יצאנו מארץ הפירטים. איזו אכזבה. לא היו קרבות גבורה, אפילו דיגים לא באו.
איזה בזבוב של כסף על נשק. (לא שלי(.
אמנם יצאנו מגוב האריות אבל אנחנו בדרכנו למלתעות הארי. פורט סואהקין בסודן.
אני ממש נגד הרעיון שניכנס לשם, ולו רק למרחק עגינה מהחוף.
עומק מספיק לעגינה, אומר קרוב לחוף. סירה שתעגון קרוב לחוף תעורר חשד. 
אם יבואו לבקר אותנו, משטרה או משמר החופים שלהם, בין הנשק והישראלים שלנו, כולל אותי, אנחנו בצרות.
מיותר לחלוטין. נמשיך, חשבתי לכתוב כנראה, אבל בטוח, אמשיך להתווכח על כך היום.

אנחנו בנתיב העולה צפונה ונאלצנו לצאת מהנתיב כדי לתת אפשרות מעבר לאוניות הסוחר. לא נעים לעכב את תנועת הסחר העולמית.
רוד הייקל כתב פיילוט בוק, על האוקינוס ההודי.
לדבריו האוקינוס מלא דגים.    להד"מ.

האמריקאים הוציאו אתמול לפנות ערב דג. טונה במשקל של 4 ק"ג. בטח רק 2 ק"ג והם מגזימים, כמנהג הדייגים.

אמרתי לכם, זה דף השמצות.

אתמול היה יום אוכל מאולתר.
אני בחרתי בקופסת שימורי שעועית במיץ עגבניות מתוק. היה טעים מאד אבל, 
כול ההשמצות והסיפורים על עיכול שעועית נכונים. !!!!. ולא אוסיף מילה.

אני ממשיך בדיאטה שלי והכרס הגדולה שלי הפכה לכרס קצת יותר קטנה.
בנושא העישון, יוק.

אני ממשיך. לא לאורך זמן. נותרו לי רק עוד 2 קופסאות.
נותרו לנו כ - 6-8 ימים לשארם-אילת, זאת בהנחה שנעזוב את סודן כרצוננו, מה שאומר שיגמרו לי הסיגריות ואז בטח אפסיק לעשן.
נדמה לי שבכלא סודני אין אספקת סיגריות סדירה וזו עלולה להיות עוד אופציה.
אם אתם מקבלים את הרושם שהעצירה המתוכננת בסודן מטרידה אותי, אתם צודקים.

ובזה תם פרק ההשמצות.

חלפו אותנו שני דולפינים הבוקר, תוך גילויי אדישות מוחלטת אלינו.
1245
התישנתי. השלמת שעות שינה ממשמרת לילה שהחלה בחצות והסתיימה ב - 0500.
החל מ - 0300 הצטרף אלי דרור למשמרת כפולה של"כוננות עם שחר".
מכאן ואילך אין איום פירטים. (כך נמסר?)
עברנו את חופי סומליה מזמן.

גייסון גילה לזולו כי עליו להחזיר את הנשק המושכר על ידו לפי ימים, לנקודת ציון של 18.00 מעלות מזרח, 40.00 מעלות צפון.
החזרנו לו את האנפילד שהשאיל לנו והוא הפליג לדרכו.

הם קבעו להיפגש איתנו במבואות סואהקין, להעביר לנו את ליאור ולהיכנס לנמל לתדלוק. 
יהיו לו גם מיכלים רזרביים של ה"שפירית" שאותם הוא ימלא.
לזמן המפגש המתוכנן למחר באמצע היום, מגיע חזית צפונית - מזרחית עם רוחות של 30 קשר.
חזית זו אמורה לחלוף תוך יומיים אבל זה יהיה זמן טוב למצוא איזה שהוא מחסה באחד האיים הקטנטנים הפזורים באותה סביבה.
עדיף על הפלגה מול הגלים או ב-"לגלצץ".

אני מתכנן להתקשר הערב לתמר, בתי האהובה בת 40 היום.
רק אתמול נולדה ואופס 40.

מסתבר לי שהזיכרון שלי הולך ונחלש עם השנים, במקביל לעוד מספר דברים, אבל את הלידה של תמר אני ממש זוכר טוב.
זה היה בבית יולדות ע"ש גלר בכפר סבא.
לא נתנו לי להיכנס ללידה, (בלידות של אסף ואריאל הייתי),  הסתובבתי עם אסף שהיה אז בן 3.5.
הייתה איזו שהיא מרפסת עם מעקה עץ וחדר היולדות היה צמוד לה.
משם ניתן היה לראות את דינה.

קודם לכן, בחדר ההמתנה בו הייתי קודם, ציפיתי עם אבות אחרים לחדשות.
דינה החליטה שזו בת, ימי טרום האולטראסאונד, ואני כרגיל סמכתי עליה.

יצאו, הודיעו לי, נולדה לך בת.

התגובה שלי הייתה "ידעתי" גדול. משום מה האחות חשבה שזו קריאת אכזבה ומיהרה לנחם אותי שגם בנות זה טוב. 
הייתי צריך להסביר לה ולנוכחים שידענו שזו בת ואנחנו מאושרים עם התינוקת החדשה.
לא בטוח שהשתכנעו.
אז, זהו, אנחנו עדיין מאושרים עם התינוקת החדשה, אפילו שהיום היא בת 40.
נצלצל בערב לתמר שם יהיו כולם, (כך דינה מסרה), ונדבר.
1410
הים קצת, מעט מאד, מתחיל לעלות.
ניסיתי היום קופסת תירס לבוקר-צהרים. נקווה שלא יהיו תוצאות דומות לניסוי השעועית.
עד עכשיו המוניטין הקולינרי של הסירה אינו מצדיק את עצמו.
במקרה שלי אין לי תלונות. אני גם בדיאטה. אז זה מתאים.
אתמול התקלחתי והשתזפתי כמנהגי הדו יומי.
חשבתי שתרצו לדעת. 
מזמן לא ישנתי.
אלך לקרוא ולנמנם.
המינגווי הוא אכזבה גדולה.
סיפורים, כמו מתחת לגשר, ערב הקרב וכדומה, ממלחמת האזרחים בספרד, די בינוני.

יש תכונה גדולה במטבח, ע"י השף דרור. מקווה שאצטרך לחזור בי מההערה הנ"ל.

1900
שמח לדווח שארוחת הערב הייתה מוצלחת ואני חוזר בי.
אני מתרגש לקראת שיחת טלפון היום עם המשפחה וכמובן עם תמר - יום הולדת.
גייסון נסע לנ.צ. שלו ואנחנו אמורים להיפגש מחר, לאחר שיחזיר את הנשק.
הוא יעביר לנו את ליאור, לפיקדון, ויסע לסואהקין לתדלק.
אנחנו נחכה באחד האיים בסביבה הלא קרובה. (זז משהו).
וכמובן, נערכים, מנטלית לים הגבוה האמור להגיע אלינו מצפון, עוד 24-30 שעות.
לא טייפון או מהו, סתם 20-30 קשר מצפון מזרח. במילים אחרות, "על הפנים".

נגמרות לי הסיגריות. יש לי קופסת חררום שאותה אני לא רוצה לפתוח אבל בודאי לא אעמוד בזה.
היה לנו ליווי קצר של דולפינים, הם לא תופסים זורזרות.
הבעיה היא שגם הדגים האחרים לא.
המצב כרגע הוא 2-0 לטובת האמריקאים. (הם ה-2 אנחנו האפס). 
יש לחם טרי. נהדר. ללא בירה וכמעט חלה מתוקה.
גם התירס מהבוקר מתנהג יפה.

יום רביעי ה-7 לחודש. 1015

אני שמח לדווח לכם שאין מה לדווח.
עברה עלי משמרת שהתחילה "בקול ענות גבורה ונגמרה בקול ענות חלושה"?
תרגום: התחיל ברוח של 15 קשר מהצד, יופי של רוח, נגמר בסוף המשמרת בשטייל.
זה הצריך הערה של זולו, לקיפול מפרשים, כולם, וכמובן להתנעת מנוע.
לי אין הסמכה לביצוע פעולות אלו ובצער (לא רב מידי), נאלצתי להעיר את זולו.

נגמרה משמרת 0300 הלכתי לישון לקול רעש המנוע.
הבוקר, שטייל מוחלט. הים ראי.
אנחנו גוררים זורזרה כבר 24 שעות ו-יוק.
חם היום. 
זה במקרה גם יום מקלחת, שיזוף, וגילוח. מתאים.
אנחנו אמורים לחבור שוב לגייסון מחר בבוקר או בצהרים תלוי במזג האוויר.
הוא החזיר את הנשק באתר הסודי ונמצא בדרך לנקודת מפגש שנקבעה.
תחזית מזג האוויר, למרות השטייל הנוכחי היא לרוחות 25-30 קשר צפון מזרחיות.

אני בקופסת הסיגריות האחרונה שלי ומתקדם לקראת אזילתן.
זה היה התיכנון שלי ונראה איך זה יעבוד.
נגמרו לי התשבצים וזה מאלץ אותי ללכת לאלו שאיני מתעסק איתם. (הרכיבו תשבץ).
היום הצליח לי הראשון.
בקצב הזה עוד אדרדר לסודוקו. 
1215
סיימתי תשבץ שני, בהרכב תשבץ.
סיימתי קודם לכן, את המקלחת הדו יומית שלי.
אני מאד יעיל במקלחות האלו.
אני מתקלח על הסיפון, יושב על הבגד ים שלי, מה שנותן לו שטיפה הגונה של מים וסבון הניגרים ממני, מתייבש ברוח, לא צריך מגבת.
מתקלח עם הקרוקס שלי מה שנותן להם שטיפה טובה במים וסבון. 
ממש דן חסכן.
התחלתי לקרוא ספר על אוסטרליה, מספריתו של זולו.
ספר מסע. עם הרבה אנקדוטות וסיפורי היסטוריה על ההיסטוריה הקצרה של אוסטרליה.
הרבה חוכמה אין שם.
הרבה אינפורמציה יש.
עושה לי חשק לא, אני חוזר, לא לבקר באוסטרליה.

יום חמישי ה-8 לחודש. 0915
אנחנו עוגנים בנ.צ. 18.15.643 מזרח, 38.18.633 צפון.בעומק של כ-9-10 מטר.
הגענו לכאן אחרי כ-14 שעות הפלגה נגד רוח של 20-25 קשר, גלים ולא נעים.
התקדמנו בקצב של כ-3 קשר.
עכשיו אנחנו תחת כלומר בסמוך לאיי שטוח לגמרי המהווה חלק מתפזורת של איים שוממים וקטנים.
האיים עוצרים יופי את הגלים, לא את הרוח.

הבוקר קידם אותי זולו עם הרצאה נזעמת על חסרונותיי. 
קיבלתי הורדה בדרגה מצוות, (אתה לא איש צוות),  לאורח, נסבל בקושי, בליית ברירה.
ביו חסרונותיי, אני לא מבשל, (נכון), אני לא מנקה, (גם נכון, אין לי שום כוונה להצטרף למסדר המנקים), ואני גם לא מתעניין. סירה עם כפתורים, מה כבר יכול להיות מענין.

לסיכום העניין אני גם לא ימאי משהו ובקושי הוא מוכן להשאיר לי משמרת.

היו גם כמה מנהגים שלי השנואים על הבעלים.
למשל, אני משאיר כוס קפה "מצחינה" (כך לדבריו), בסוף המשמרת שלי, במקום המיועד למעלה. מה שנכון. אני אוהב לשתות את השארית כאשר אני קם.
מסתבר שזה מצחין ומקור לכעס רב.
כמובן שאמנע מכך.
מה לא עושים בשביל שלום בית.
בקיצור נמאסנו אחד על השני.
אני גם מסכים איתו שאני לא צוות. זו הפעם האחרונה שאפליג עם מישהו שלא בסירה שלי.

דעתו על כישוריי הימיים גם לא טובה. אצטרך לחיות עם זה. למרות שלא ברור לי מאיפוא הוא יודע.
בכול מקרה דעתי על כישוריו הימיים גבוהה. הוא ימאי מעולה ומכיר את כול הכפתורים באמל, והרבה יותר מזה.

מעבר לכך, אנחנו באמת לא מתאימים. 
קורה. 
ביקרו אותנו כרגע דייגים סודנים. ביקשו סיגריות, נותרו לי רק 4 ואני לא מתחלק עם אף אחד.
סירת עץ ישנה, 4 שחורים, שחורים מאד,  ומנוע ימהה חדש 40 כוח סוס.
בקשו אלכוהל, קיבלו חצי בקבוק של לימונצרו, גרוע לדברי הנותנים.

היחסים ממשיכים להיות בסדר, למרות האמור לעיל.
הארמדה שלנו, התפזרה ברוח ולא הצלחנו לחבור ולבצע את התוכנית המקורית.
להזכירכם, לקבל את ליאור מהאמריקאים אלינו, להיכנס לתדלוק בסואהקין וחזור אלינו. 
אנחנו היינו אמורים לעגון באיזה שהוא איון. (אי קטנטן), כדוגמת האי בו אנו עוגנים עכשיו.

גייסון הגיע לנקודת המפגש שנקבעה, כ-35 מייל מהנמל, אנחנו כ40 מייל דרומית ממנו, בגלל מזג האוויר.

מכאן שהתכנון הטוב שנמתין עד שהחזית תחלוף, הוא בנמל בתדלוק ואנחנו באיון סמוך, לא הצליחה.
אנחנו נמתין כאן, הוא ימתין אי שם, ורק אז  נחבור, נקבל ליאור אחד, ונלך להמתנה.
לא נורא עוד יומיים שלושה בים.
1115
אני קורא ספר bill bryson  published by black swan  in 2000 

down and under  אני מציין את הפרטים הנ"ל בשביל דינה.
אני מקווה שנוכל לקנות או למצוא את זה באמזון.
ספר נהדר ומשעשע על אוסטרליה.

1220
אחרי ארוחה משביעה של פסטה, חלב וסוכר, ורסיה מקומית של "לוקשלך מיט מיילך. המאכל החביב על דינה מימי ילדותה.

אנחנו כ-650 מייל משארם ועברנו כ-2,750 מייל.
שעות מנוע כ-210, צריכת דלק כ-800 ליטר.
אנחנו בים בנסיעה כ-20 יום, 480 שעות. 
אני מתחיל להרגיש פחות "גרוע" לגבי צריכת שעות מנוע שלי בים התיכון.

זולו הוסיף שמן למנוע וזרק את קופסת הפלסטיק לים. תרומתו הצנועה לאקולוגיה המקומית. 
ואני מתאמץ ו"מסכן את חיי" להכניס בדלי סיגריות לבקבוק הפלסטיק המשמש לי כמאפרה ותלוי במתלה של דינה בחרטום.

מזג האוויר מבטיח שיפור מה ואולי מחר נצא לנקודת המפגש עם גייסון. נקווה.
אני בסיגריה האחרונה.
אני שומר אותה לאחר ההשכמה מקיום מצות שנת אחה"צ.
זולו הציע לי תמונה של ה"סעודה האחרונה" במקרה שלי של הסיגריה האחרונה לזמן מה, אולי להרבה זמן, מקווה. נראה.
1445
התעוררתי לסירה בה כולם ישנים.
מזג האוויר סגרירי לגמרי.
אין שמש, רוח חזקה, אפור.
נקווה שמזג האוויר ישתפר ונוכל לזוז מפה. 
כנראה מחר.
הסודנים שביקרו אותנו נראו מזי רעב, לבושי סחבות וחייכנים.

הכול שקט כאן והמוזה נחה עלי. 
ימאות.
נושא פשוט יחסית המורכב בעיקר מתחזוקת סירה, אם הסירה חדשה וללא תקלות נושא זה קטן למדי.
החלק השני הוא קריאת הרוח, מפרשים, (מפרשנות), קריאת תחזית מזג אוויר, וקצת ידיעת חשבון לעשית חישובי צריכת דלק.

אני כמובן מדבר על הפלגות רגילות. לא תחרויות בהן אתה נדרש להחלפות מפרשים תכופות ודחיפת הסירה אל קצה המגבלות שלה. כמובן מבלי לשבור אותה בדרך.
בתחרויות הרציניות, זה קורה די הרבה. ימאים מנוסים, שוברים לעצמם את הסירה.

אני משום מה לא רואה בכול התורה כולה חוכמה גדולה מידי.
אחרים, בלי שמות, רואים בכך את פסגת היצירה.

אני מתלבט איך לקרוא לסירה בה אני נמצא. סירה גריאטרית, או סירה לגריאטרים.
שני השמות מתוך כבוד לסירה ולמתכנן שלה. מר אמל הצרפתי.
הסירה תוכננה למעט אחזקה, מעט עוד יותר מאמץ ולנוחיות מירבית.

משהו לשני אנשים או אפילו אחד, זקנים, מוגבלים בכושרם ואוהבי נוחיות.
הסירה נוחה ומגוננת גם במזג אוויר קשה, עם רוח קידמית.
היא מספקת מחסה אידיאלי בקוק פיט. לא נרטבים.

כמעט, לא כמעט, לכול דבר, יש כאן מתג חשמלי, עם הגנה  built in   נגד זרם חריג.

אני מקווה שאיני נשמע משמיץ את הסירה. ההיפך הוא הנכון. אבל, הסירה, ממש, ממש  אינה לטעמי.
יש כאן גם אובססיה לניקיון ההופכת את השהייה שלי כאן לבלתי נעימה. 
יש גם שואב אבק, נייד, על סוללות נטענות, המופעל בכול הזדמנות, לאיסוף הפירורים של הלחם או כול אוכל אחר. 
שואב האבק, עם מקום מיוחד בו הוא נטען, בא עם הסירה.
כנראה שגם אדון אמל אהב מאד לנקות. (או אשתו, או שניהם).

טוב, עמידה על עוגן, במרחק של כ-4-5 ימים משארם במזג אוויר סגרירי, מוציאה ממני קצת רשעות. שיהיה.

החלק הטוב הוא שאנחנו במקום מוגן מגלים, הרוח בסביבות 20 קשר ואנחנו בטוחים ונינוחים על עוגן.
היחסים הקרובים של עם הקרש המגביל נסתיימו לעת עתה. הורדתי אותו. אין בו צורך בתנאי עגינה נוחים אלו.
עישנתי את הסיגריה האחרונה שברשותי. החלטתי לא לנצל את הצעתו הנדיבה של זולו לתצלום אחרון עם סיגריה.

אני מנהל "רומן" עם מחירי הנפט העולמי לחבית. שואל את דינה כול פעם מה המחיר.
נראה קצת אובססיבי ומוזר, אבל....
אני רואה בזה אינדיקציה מאד חשובה למצב העולם בכלל ולמצבנו הלאומי בפרט.
והתיאוריה שלי היא:

הסעודים רוצים להפיל את הכלכלה האירנית. אולי בדרך גם את הכלכלה הרוסית, (למה לא). שיחות הגרעין מתחדשות למיטב ידיעתי בתחילת החודש, אולי כבר התחדשו.
זו עוד דרך להפעיל לחץ על החומניים למינהם לרדת מהשאיפות המגלומניות בקשר למפרץ הפרסי.
תמיד חשבתי שאנחנו מהווים רק תירוץ וכיסוי לתוכנית הגרעין שלהם. המטרה האמיתית שלהם היא שליטה במרחב המפרץ הפרסי.

אולי הם גם רוצים לעכב את תעשית הנפט האמריקאית, את תהליך ההפקה החדשני שלהם.
זה נראה לי פחות מעשי כי לדעתי הנשיא הנוכחי היה נחוש ועדיין נחוש להשתחרר מהתלות בנפט הערבי.
אתם יכולים לתאר לכם עולם שאינו נתון לחסדי הסחטנים הפרימיטיביים מהמפרץ הפרסי.
אולי העולם יתחיל להתיחס אליהם, על פי מה שהם באמת. (חולרות).
עד עכשיו, הכסף הערבי שנשפך כמים ברחבי העולם ובמיוחד באוניברסיטאות המערביות גרם לצדיקים המערביים ולפרופסורים למיניהם להיות מושפעים "במידת מה" מנקודת המבט הערבית. (זו אגב היה הסברו של פרופסור מאוקספורד, או קמברידג' שפגשנו בקריביים.)

טוב זה אמור להיות יומן מסע ולא הרצאה בכלכלה. 
מחיר הנפט, על פי דיווחי דינה, 48 וחצי דולר לחבית. (וזהו רגע היסטורי).

0800 יום שישי ה-9 לחודש.

עוד רגע היסטורי.  אני מתעורר לבוקר ללא סיגריות. נגמרו לי. 
ההרגשה לא נוראית.
אנחנו בתנועה שוב. הרוח ירדה קצת, שינתה כיוון קצת ואנחנו בדרך למפגש עם גייסון.
התוכנית המקורית בעינה.
ליאור אלינו, הוא לתדלוק וחבירה אלינו, לקחת את ליאור ואולי גם אותי לאילת.

1300
הזמן עובר לאט. 
התחלנו בתנועה למפגש עם גייסון, במקום העגינה שלו.
הגלים והרוח נגדנו, אם כי זו הפלגה של כ-20 מייל. לא נעים.
זולו שינה קורס, בתקווה לרוח וגלים יותר נוחים, מה שמצריך מגייסון להפליג לנקודת מפגש חדשה קרוב יותר לכניסה של הנמל, וכמובן גם אותנו.
מה אומר לכם, אני ממש לא מרוצה מהחלטה זו.
מאחר ולא שאלו אותי, כרגיל, 
נותר לי רק לקטר לכם.
נהייה קרובים מידי לכניסה לנמל לטעמי וכול סודני חשדן, יוכל לבוא לבקר. הכוונה לשוטר, או חייל.
לא מתאים.
1845
תיקון טעות שלי. 
לא כל כך מעדכנים אותי בסירה.
אנחנו שוב במעגן בחסות כמה רייפים, המשמש מחסה טוב מהגלים. לא מהרוח.
הצטרפנו לתמריסק, הסירה האמריקאית של גייסון, העוגנת כאן.
אנחנו במרחק של כ-35 מייל מסואהקין נמל התדלוק, לשם יסע גייסון מחר.

אני רוצה לעבור לסירה של גייסון לכשיחזור, מאחר והוא מביא את ליאור לאילת.
זולו  אמור לדבר איתו מחר, כדבר סקיפר לסקיפר ואני חושש מאיזו שהיא מניפולציה בדרך, נגדי.
מקווה שזו רק פרנויאה שלי, אם כי גם לפרנואידים יש אויבים אמיתיים.

הפלגה די מזופתת לכאן.
נגד הרוח והגלים בקידמית חדה מאד.
עכשיו בחסות הרייף, הגלים "כבו" לגמרי.
הרוח לא ממש מפריעה.
יום שישי היום וזה הזמן לצלצל לתמר הביתה.
אני מבין שהיום חוגגים יום הולדת אצלה, כול המשפחה.

יום שבת ה- 10 לחודש. 0850.

החדשות הטובות תחילה. זולו דיבר עם גייסון וגייסון מסכים לקחת אותי איתו לאילת. 
אני חוזר בי מכול המחשבות הפרנואידיות שיש לי, אם כי, אהיה בטוח רק כאשר אהיה על הסירה של גייסון.
מסתבר שגייסון שכר נשק לפי 120 דולר לרובה ליום. סה"כ היו לו 3 נשקים, אחד השאיל לנו ובסה"כ 17 יום.
תעשו חשבון לבד.
כרגע, אנחנו בעגינה.
גייסון בא לקחת, את מיכלי הדלק הריקים שלנו והשאיר לנו את ליאור.
עכשיו הוא נסע לסואהקין, (השם הדפוק הזה יוצא לי מהאף ומזכיר לי את המכוערת של עראפאת).
אחרי שגייסון יחזור, הוא יעביר לנו חזרה את מיכלי הדלק
ויקח אותי ואת ליאור לסירה שלו ולאילת. (אי"ה ובס"ד). 
אנחנו מאילת כ-5 ימים, מתחילת הפלגה. כרגע נתעכב כאן עוד יום יומיים.

נחכה עד שגייסון יחזור, מזג האוויר יאפשר והביתה.
בינתיים,   אנחנו בעגינה.
בא לבקר אותנו דייג, ביקש סיגריות. קיבל מיכל דלק ריק,  של 50 ליטר.
שלחתי דו"אל לדינה עם הצעה לבלות סוף שבוע, או אמצע שבוע.  נקווה שתקבל.
הזמן-מותנה במזג האוויר, מסע הקניות של גייסון והתוכנית של גייסון.
1400
ממתינים.
אנחנו בנקודת ציון 18.45.040 צפון, 37.44.336 מזרח.
אני טורח לציין נקודה זו בדיוק רב, כי הרובי צייד והכדורים הוטלו כאן לים לעומק של 10 מטר.
ומעשה שהיה, כך היה.
ראינו סירה גדולה יחסית, ספק דבורה סודנית ספק מכמורתן סודני גדול.
כדי להרגיש יותר נוח, זולו החליט להיפטר מהנשק.
כמה אלפי דולר, שלא לציין כלים בעלי ערך היסטורי רב, הוטלו לים.
והסירה הייתה מכמורתן שאפילו לא התקרב אלינו יותר.

אנחנו במרחק  של  כ 570 מייל משארם.
אבל, תלויים בגייסון האמור לחזור רק מחר עם דלק, או מחרתיים,  וכמובן ברוח.
כרגע אין לנו מספיק דלק, הרוח נגדנו, ואנחנו במעגן מאד נוח.
סבלנות.

יום ראשון ה-11 לינואר 0725
הילדים עדין ישנים.
אני מתעורר לקול הגנרטור, לא מעשן, שותה כוס קפה וצופה בטקס ארוחת הבוקר של זולו.
תענוג לצפות. פני האיש לובשים חרדת קודש בזמן שהוא אוכל.
0945
זזנו לפני כחצי שעה לכיוון סואהקין, לסגור מרחק מגייסון.
אנחנו בתוך מעבר קרוב לחוף, המספק שיכוך מה לגלים.
הרוח עדין 20-25 קשר.
אין משהו חדש לדווח. קיוויתי היום ליום שקט וחמים כדי להסתפר ולהתקלח בחוץ. 
עד עכשיו, אכזבה.
אולי כאשר נגיע לעגינה.
התכנון הוא לסגור מרחק לגייסון, של כ- 30 מייל,  לעגון, לחכות לו ולקוות שמחר בבוקר יגיע אלינו, ימסור חביות דלק לזולו ויקח את ליאור ואותי אליו, ומה ש"הכי חשוב" יביא בצל ועגבניות לשפירית.

1045
אנחנו מפליגים ב"תעלה" מעבר קרוב יחסית לחוף, בין רייפים מכוסי חול ושרטונים.

העומק בסביבות 1-15 מטר. יש רוחב גדול בין הריפים, כמה מאות מטרים לפחות למעבר.
גייסון עבר כאן בדרכו לסואהקין. 
המפות די מדויקות אבל מראה עיניים טוב יותר.
דרור וזולו מסתכלים.
אנחנו מסתכלים עליהם ליאור ואני. (סתם).
לא משהו דרמטי. 
את היום התחלנו עם פתיחת חלוץ, הרוח מהר מאד עלתה ל20 קשר ויותר.

כמובן הגענו מהר מאד למעברים הצרים יחסית. 

כמובן שזה לא לעניין והחלוץ מקופל מהר מאד.
אני מסתכל על כול האופרציה קצת בקנאה וקצת בתימהון.
אצלי בסירה, קיפול חלוץ ברוח של 20 קשר ויותר זה מבצע מעייף.
כאן, לוחצים על כפתורים והמפרש מתגלגל כמו "ילד טוב".

אם לכתוב זאת אחרת, אני לא הייתי פותח מפרשים ברוח כזאת לקראת מעבר כזה.
כאן, אפשר. 
שיקול לא נכון, קיפלנו בלחיצת כפתורים.  נפלא. 
אני המום מהמעבר שלי ללא סיגריות.
האמת זה פשוט קל מידי.
כאילו קיימות בתוכני שתי ישויות, (פיצול אישיות זו מחלה מוכרת ומקובלת בין השוהים בים זמן רב).
האחת הניעה אותי להיענות להזמנה של זולו להצטרף להפלגה, בתשלום כמובן, מה שמתברר לי כעת כטעות וטיפשות מוחלטת.
אותה ישות גם גורמת לי לעשן.
עכשיו, מחוסר ברירה, הישות היותר שפוייה לא מציקה לי בנושא העישון וגם יודעת שהמעבר מהסירה הזו לגייסון קרוב. ומשם לדינה והמשפחה.

Plip wilson. The deviel made me do it.

אז אולי ה"שטן" גורם לי לעשן, להרעיל את עצמי והסביבה ולעשות שטויות כדוגמת הפלגה זו.
אולי זה "היצר הרע". 
עד עכשיו, לא הייתי מודע לקיומו של היצר הרע, למרות שהדתיים מודעים לו כול הזמן. 
לי זה לקחת 70 שנה. 
היי יצר רע. "תפסתי אותך". עכשיו אזהר יותר.
1445
אנחנו בעגינה. מפרץ קטן, קרוב מאד לחוף.
מקווה שלא יהיו סקרנים מטעם השלטונות. 
אנחנו בנ.צ. 18.52.794 צפון, 37.24.947 מזרח.
בסמוך, על החוף, סוללים כביש, יש איזה מחסנים, מפעל למשהו ולא רחוק מאיתנו אנטנות.

עוד יום לחבירה לגייסון.
אם היו לי ספקות, לגבי זולו. נגמרו סופית.
סתם "בולי". גס רוח בעיברית.
התגלחתי והתקלחתי על הסיפון. אני נוהג כך מאז שהסביר לי שצריך לנקות את המסנן שהרכיב על המסנן שאדון אמל הרכיב באמבטיה. 
הפתרון שלי הוא להתקלח בחוץ, על הסיפון. שזולו ישחק עם המסנן של המסנן שלו לבד.
התגלחתי, בירכתי הסירה, עם הרוח, רוח רק 15 קשר ומעיפה הכול מאיתנו.
אני חוזר מהרחצה. קר.
זולו- שוב יהיו שערות על הסירה
אני - איך הרוח לירכתיים ואני בקצה.
זולו אה כן, אבל יהיו שערות על הדינגי.
אני טוב אנקה.
זולו עכשיו אי אפשר אבל האם תבוא להרצליה לנקות 
אני כן. כאשר אבוא לגמור חשבונות.

כול הבול שייט הזה על שערות שאולי יהיו או היו על סירה הגומי המטונפת, (התלכלכה מאד בדרך משום מה), שלו.
וואלה נמאס לי.
מקווה לגמור את שהותי כאן ללא פיצוצי

יום שני ה-12 לחודש 0330
כנראה שאני כבר רגיל לקום למשמרת.
התעוררתי לפני כשעה ועדין לא מצליח להירדם.
היום,  עפ"י התוכנית אני עובר סירה. 
ואז, 4-5 ימים מהבית.
אין הרבה מה לדווח. גייסון הנמצא כ-15 מייל מאיתנו, הציע שניפגש בנ.צ. חדש בצפון,  כ-2 מייל מהנמל ושם נעביר דלק ואנשים.
זה לא נראה לי רעיון חכם. להגיע למקום חדש, לנו ולהם, ולהתחיל בהעברות חשודות.
סירה שהייתה בנמל וסירה שנמנעה מלהיכנס.
למזלי דרור חושב גם חושב כך וזולו השתכנע להציע לגייסון שיתכבד ויבוא למקום הנחמד שלנו כאן. 
הרוח בחוץ  עדיין גבוהה, אבל החזיתיות שבדרך כלל התממשו עד היום, מבטיחות ים רגוע ורוחות קלות, לשלושת הימים הבאים.
נקווה.

ננסה ללכת לישון שוב. גייסון יגיע רק ב-10  ויש עוד 6 שעות.
0730
הצלחתי להעביר עוד כמה שעות בנים ולא נים.
אני כמובן לא מעשן. אין מה 
הבטחתי לזולו בקבוק ויסקי אם אפסיק לעשן באמת. המבחן יהיה כאשר תהייה לי ברירה, בארץ, לקנות סיגריות ולהמשיך להרעיל את עצמי והסביבה.
זולו לא אוהב ויסקי.  רק אוזו. פלומרי. יווני.
הלואי ואהיה חייב לו.

הביקור של ליאור בסירה שלנו מוסיף צבע ואווירה טובה. בחור מאד נחמד. 
היום נחזור ביחד לסירה של גייסון.

יי

- 13   לחודש יום שלישי 0800 
אני בסירה חדשה החל מאתמול בצהריים.
איזו הקלה.
קשה היה לחיות בסירה-מוזיאון, כאשר כול פרור נחשב, מסומן ומושמד במהירות.
הסירה החדשה, אמורה לשמש לי כ"בית" לימים הקרובים.
עברנו את סואהקין, עברנו את פורט סודן, ואנחנו בדרך לצאת מתחומי סודן. טרם.
36 השעות הבאות מזג האוויר יהיה סביר, במיוחד כאשר אנחנו נעזרים במחסה של שרטונים שונים, אבל לאחר מכן, נאלץ, כנראה לחפש מחסה באחד המפרצים. כנראה מפרץ בתחומי מצרים.

הסירה כאן היא בברדק נוח וידידותי למשתמש.
איזו הקלה.
יש בסירה סידורי אינטרנט ואנסה לכתוב לדינה ולדווח.
ברצף האופטימי, ללא סערות ובלגן, נהייה בסוף השבוע באילת. זה לא יקרה בשל מזג האוויר הגרוע הממשמש ובא. 
חדשןת  טובות.ת
גייסון דיבר עם סוכן במצרים שהסביר לו שאי אפשר להוריד ישראלים ללא ויזה במצרים.
מה שסותם את הגולל על האופציה המצרית,  ואנחנו בדרך לאילת.
המרחק הוא כ-550 מייל ובתנאים רגילים זה כ-4-5 ימים.
שאלה מה  מזג האויר יאפשר.

חוץ מזה שתיתי פחית בירה ונרדמתי כמו בול עץ.
התעוררתי לצעקות - דג,  דג.
בסוף הייתי אני זה שרצח את הדג.
הדג סרב למות ורק הפרדת הראש מהגוף שיכנעה אותו להיפרד מעולמנו.
יום רביעי ה-14 לחודש 0815
לילה    קשה עבר על כוחותינו.
הרוח בפנים, הסירה קופצת מעל לגלים ונוחתת בקול חבטה קשה המזעזעת את כול הסירה.
מאחר ואני עדיין לא מוסמך להחזיק משמרת, עברתי את כול זה בשינה עמוקה.
החברה כאן נהדרים.
אני שוב מוצא את עצמי כזקן ביותר על הסירה.  אסייר, הבסקי, הוא המבוגר בינהם, בן 44 וקרוב בגילו לאסף.
גייסון ואחיו פירס בגילאים 37 ו-34. ליד אריאל.
ליאור בן 44 גם כן אבל צעיר. בגופו וברוחו.
אנחנו עדיין מול חופי סודן.
ובדיוק, התקרבה   אחינו סירת  מנוע של חיליים-שוטרים סודנים.
לפי הוראות הסקיפר, אני יורד למטה.
הם מבקשים אישור הפלגה בחופי סודן, לגייסון יש כזה, שואלים למספר ולאומיות הנוסעים, 5 בריטיים כמובן,  מקבלים שתי קופסאות סיגריות, לפי המלצתי, ואנחנו ממשיכים.
משום מה לא התרגשתי במיוחד. פשוט, אופטימיות וחוסר דמיון מצידי.

1120
עברנו לשטח מצרים.
כנראה.
יש אי הסכמה בין סודן למצרים לגבי הגבול המדויק בינהן.
קודם לכן, קיבלנו עוד ביקור של סירה סודנית, אנחנו הישראלים קיבלנו הוראה להישאר למטה, צייתנו, ליאור ואני.
ביקשו וקיבלו עוד 2 קופסאות סיגריות.
כנראה השמועה עברה בינהם שמחלקים סיגריות.
סיפרתי לגייסון כי לדעתי נקבל עכשיו ביקורים של מצרים.
הצעתי שלא יגיד שיש לו שני ישראלים על הסירה.
תגובתו, לא מוכן לשקר, ויגיד להם את האמת.
לא מוצא חן בעיני. אולי נקבל ביקור של חובבי האחים המוסלמים או חמאס.  
אבל, אמריקאי טיפוסי, רואה בשלילה אי אמירת אמת.
אנסה שוב לשכנע אותו.
חוץ מזה קיבלתי החלטה, נכון לעכשיו, לנסות להיות מורה.

אם צריך לעבור הכשרה  בסמינר למורים, אעשה זאת.
האמת, אני פשוט אוהב לדבר, אוהב שמקשיבים לי, ואני  אפילו חושב שאני עושה זאת לא רע. 
בעצם, עושה זאת טוב.
מורה מה? 
למשל לאנגלית. או משהו שקשור בפיננסים ואולי שמאות מקרקעין.
לגילאי תיכון.
אנסה לדבר עם מנהל בית ספר תיכון בכפר סבא ואשמע מה דעתם.
כמובן שהכסף לא חשוב.
את התלמידים המצטיינים, אקח לסיבוב על הסירה.

יום רביעי ה-14 לחודש 1940
כייף  לכתוב על קיבה מלאה.
סיימנו לאכול ארוחת דג טונה שאסיר הבסקי דג, אני העלתי לסיפון וטבחתי בדם קר, כולל נעיצת הוו לתוכו וחיתוכו. נאלצתי להוריד לו את הראש כדי לשכנע אותו להירגע.
פירס, האח של גייסון, טיגן אותו במחבת ובתוספת תפוחי אדמה, עגבניה וגבינה צהובה מותכת, הייתה ארוחת  מלכים.
הייתה לנו התרגשות קטנה היום כאשר המנוע השמיע פתאום רעש מוזר, התחמם ולחץ השמן ירד.
אסיר שהוא המומחה המקומי למנוע ירד למטה, הסתכל בדק, הכול נראה בסדר וממשיכים.
המנוע חזר לתפקוד תקין והכול טוב.
אנחנו כ 300 מייל משארם.
הרוח נגדנו ואנחנו על מנוע.
הכול נהדר.
האווירה בסירה מאד טובה.
אני מתעקש להעביר לגייסון סדרת חינוך.
אתמול זה היה על ציונות מדינית, החל מהרצל ועד הלום, דרך הצהרת בלפור.
דווקא שמח לשמוע. הוא עובד בשביל יהודי בשם לארי גליסון, מקודם, גולדשמית, שעשה הרבה כסף והקים קרן למטרות צדקה, לא בישראל.
מעניין למה.
היום הייתה הרצאה יותר קצרה על המצב הפוליטי במצרים.
כמו אמריקאי טוב, זה לא ממש מעניין אותו.
אז, לילה, לא שמים אותי במשמרות, ואני לא מתעקש.
פיפי ולישון.
מחר  יום חדש וקרוב יותר הביתה.
קיבלתי דוא"ל מדינה ואני רגוע.
היא יכולה לעקוב אחרי הסירה ואני מניח שגם אתם רגועים.
מתקדמים.

שוב, מה שכתבתי אבד בנבכי המחשב ואני משלים מהבית.

אני מתחיל מהסוף, קבלת הפנים בישראל ב  - 19 לינואר 2015.

ההתקדמות במעלה ים סוף, הים האדום, (במפות),  גולף אוף עקבה, קשה.

הרוח בסביבות 20 קשר וכמובן "על הפנים".

עזבנו את מיצרי סנפיר בבוקר, עוד הפלגת לילה ומגיעים מוקדם בבוקר לגבול ישראל מצרים בטאבה. מחכה לנו דבורה, שמודיעה לנו לא להיכנס לשטח ישראל.

תישארו בשטח מצרים.

גייסון בתסכול מסכים שאדבר איתם בעיברית.

אני מעוצבן ומתחיל לרדת על הקצין בדבורה.

מתעשת, מבין שהסגן הצעיר רק מקבל הוראות מהמפקדה.

שוב חיל הים בטמטומו.

בינתיים המצרים יוצאים אלינו בסירת מנוע שלהם ומתקרבים.

אני עולה בקשר ומסביר לדבורה שמתחילה בעיה ואנחנו מתקדמים לשטח ישראל.

מסכים, רק 500 מטר.

המצרים שחזרו בינתיים לבסיסם, מתקרבים אלינו שוב.

אני שוב יורד על הסגן בדבורה.

הדבורה מתקדמת למצרים, לחצוץ בינינו לבינם.

הטמטום חוגג.

אני נבוך מול האמריקאים.

בקיצור, שעתים של ברבורים, אנחנו על הגבול בים גבוה. מביך וכמובן מעצבן.

סוף סוף, מתקבל אישור מגאוני הדור במפקדה והסגן המסכן בדבורה שמקבל ממני על הראש, לא בצדק, ומרגיש נבוך, מורשה להרשות לנו להמשיך לנמל המסחרי לביקורת גבולות.

אז מגיעים, והמבוכה מתחילה שוב.

באים מאבטחים, עם תבורים טעונים, מזל שהאצבע לא על ההדק והם אינם דרוכים.

ילדים נחמדים אחד אחד אבל יש הוראות.

באים משטרת הגירה, כלבן וכלב להרחת סמים, תחקירים, בבל"ט, בקיצור עוד שעתים מביכות.

בשלב הזה הישראלי השני ליאור מקבל שחרור מזמין מונית ורץ לשדה התעופה.

אני נשאר איתם עד לכניסה למרינה ועגינה.

מתקשר בקשר למרינה, וסוף סוף חוויה מתקנת.

נחמדים, יחכו עם סירה בפתח, ידאגו להרמת הגשר.

נהדר.

ואכן כך היה.

נכנסים נקשרים, ואז אני מרשה לעצמי לדאוג לטיסה לארץ, שדינה הזמינה לי עוד קודם.

מספיק לקנות להם קרטון סיגריות כהחזר של ה-6 קופסאות שעישנתי להם, שווארמה ושתיה כמחווה של רצון טוב ובמונית לשדה התעופה.

יומיים קודם לכן.

יש שני מעברים לכניסה לים סוף,  מה שמכונה במפות גולף אוף עקבה.

דרך מיצרי טיראן ודרך מיצרי סנפיר.

המעבר דרך מיצרי טיראן הוא צר, (עברתי בו פעם בדרכי לתעלת סואץ).  כול האוניות לעקבה ואילת עוברות דרכו.

המעבר דרך מיצרי סנפיר רצוף בשרטונים ואיים קטנים ועובר גם בשטח סעודיה.

גייסון קורא באינטרנט, הוא מאמין לכול דבר הכתוב בו, ומחליט על מיצרי סנפיר.

למורת רוחי. אני פחות סומך על האינטרנט ועל הסעודים.

מיצרי טיראן מפוקחים על ידי המצרים, עליהם אני סומך יותר.

מגיעים למיצרים בשעות אחר הצהרים המאוחרות וממהרים כדי לחצותם באור יום.

לסעודים יש רעיונות אחרים.

יוצאת אלינו סירת מנוע עם חיליים סעודים ומורים לנו להפליג אחריהם.

אנחנו מגלים סימני סירוב והם מנופפים בנשקם.

השתכנענו.

מובילים אותנו למעגן קטן בו עוגנת סירת משמר נוספת.

סירות המשמר האלו הן סירות מנוע רגילות, עם שני מנועי הונדה, 350 כוח סוס כל אחד ועם התקן למקלע בחרטום.

לזו שלנו המקלע לא היה מותקן.

לחיליים היו קלצ'ים.

מורים לנו לעגון ליד הרציף.

גיסון מנסה לתמרן, הרוח 15 קשר, השטח הפנוי ליד הרציף קטן וגייסון מחליט להטיל עוגן.

מטיל עוגן הסירה זזה לכאן ולשם ואנחנו על שרטון.

מסבירים לסעודים, שכולם דוברי ערבית רהוטה, בלבד, שאנחנו תקועים.

הבינו.

מגיע בסירה שלהם קצין סעודי דובר אנגלית רהוטה.

בחור בן כ-40, גבוה, דומה למשפחת המלוכה, כולל זקן, לא מגולח, עם אקדח ומדים.

מבקש דרכונים.

אנחנו כאמור שני ישראלים, שני אמריקאים המחזיקים בדרכון בריטי וספרדי אחד. (לא מש"ס-בסקי).

מה קורה שואל גייסון, הרי זה מעבר בינלאומי, כך האמריקאי התמים, זה בדיקה שגרתית בלבד, מרגיע הסעודי.

בינתיים יורד הלילה.

הקצין הסעודי לוקח את הדרכונים וחוזר לחוף.

אני כבר מדמיין את עצמי מבלה בסעודיה אי אילו ימים, שבועות, חודשים, בבדיקות שגרתיות.

הקצין חוזר. עם חיוכים. גם קודם לכן, הייתה אווירה רגועה, כולל חיוכים.

החברה בסירה כועסים עלי עוד מקודם שגמרתי את כול סיגריות ה"בקשיש" ואין מה להציע לסעודים.

אני מנסה להסביר שאלו סעודים והם יכולים להציע סיגריות לנו.

הם יעלבו אם נציע להם סיגריות.

לא משתכנעים.

טוב הכול תקין, עכשיו נותר רק לרדת מהשרטון.

הסירה יושבת על הקוער ועל ההגה.

חייל אחר מרגיע אותנו ואומר שאנחנו בתחילת השפל והמים ירדו בעוד מטר.

זה אומר שנתיישב עוד יותר חזק וההגה עלול להישבר.

גייסון  נוקט בפעולת חרום.

שולח עוגן נוסף קדימה, מעגנים אותו, ומנסים למשוך את הסירה קדימה בעזרת מגולל העוגן והמנוע.

לא הולך. תקועים.

הסיכוי לבלות יום בסעודיה,  ואולי יותר אם ההגה ישבר נראה קרוב מתמיד.

אני מציע לגייסון לנסות את תרגיל בית הספר, לקשור חבל מעלן לסירה הסעודית החזקה, למשוך הצידה וקצת קדימה, ל"השכיב" את הסירה על הצד ולחלץ אותה.

מלמדים את זה בבתי הספר לשיט.

הקצין הסעודי, שמו דנה אל שומרוני, שמרגיש אשם קצת במצבנו, מציע את עזרת הסירה אבל,

החברה שלו לא יודעים מה ואיך לעשות ומציע שאחד מאיתנו ירד לסירה הסעודי וייתן הוראות.

הוא כמובן, זה מכוחותינו, יהיה גם אחראי אם נגרום נזק לסירה האמריקאית.

אני מתנדב. רעיון שלי לא ?

יורד לסירה הסעודית, מקבל חבל מעלן מתמריסק, קושר לסירה הסעודית,  ממקם אותה בזוית הרצויה ומורה על התקדמות.

הסעודי מפעיל רק מנוע אחד.

הסירה הסעודית מסתובבת לכיוון הלא נכון.

הגיוני, מנוע אחד מסובב סירה.

מתמקמים מחדש, אני מורה לו בתנועות ידים להפעיל את שני המנועים ביחד, ובכוח.

הוא קצת מהסס. אני לא.

שיתלש התורן. בלי תורן אפשר להפליג. ללא הגה קשה יותר.

כולם מפעילים.

גייסון את המנוע, פירס ואסייר את העוגן, אני צועק על הסעודים ומורה להפעיל מצערות ומנופף בשתי הידיים, דהיינו את שני המנועים, הרבה רעש, צעקות וחריקות וירדנו מהשרטון.

הסירה בחתיכה אחת. כולל קוער והגה.

הקצין מרשה לנו לצאת ולעגון מחוץ למעגן הקטן ולעגון.

בלילה מסוכן להפליג כאן. מה שנכון.

תפליגו בבוקר. כך הוא.

יוצאים, עוגנים ודנה, הקצין הסעודי מגיע אלינו לסירה לשיחה.

מדברים פוליטיקה.

גייסון שאינו בקי במנהגי זרים, לא מציע אפילו מים. אמריקאי.

אני מציע קפה,  מתנצל שאין קפה שחור. הסעודי מסכים לקפה נס אבל בלי חלב.

מציעים גם שוקולד, לוקח חתיכה קטנה למען הנימוס.

מדברים פוליטיקה.

הוא מאזין צופה ומאמין לאל גזירה. "ידידי ישראל" אמיתיים.

אל ערבייה, ערוץ הטלוויזיה המשלתי הסעודי מכונה על ידו אל עברייה. כן, מלשון עיברית. לא מאמינים להם.

מעבירים שיחה על נושאים פוליטיים.

הוא לא מאמין לנו הישראלים. אנחנו רוצים לכבוש עוד שטחים.

תהייה מלחמה עוד לפני 2020.

איראן לא מאיימת על סעודיה. לא קונה מה שאני מנסה להסביר\למכור לו.

אבל הכול באווירה ידידותית.

סוף סוף נגמרת השיחה.הוא אפילו מסכים להצטלם איתנו.

הסירה שלו באה לקחת אותו ואנחנו הולכים לישון.

אני מנסה להעיר את גייסון מוקדם בבוקר, רק להתחפף משם לפני שיבוא איזה קצין אחר ויחליט אחרת.

בסוף. אחרי כמה מחאות שלו, leave me the fuck alone, מצליח לי.

מרימים עוגן, הסעודים רואים זאת ושולחים סירה שלהם להורות לנו את הדרך בין הריפיים.

יפה מצידם.

על קבלת הפנים בגבול מצרים ישראל כתבתי בהתחלה.

זהו

סוף בלוג זה.

מסקנות:

מזל יותר חשוב משכל.

הרבה שכל לא היה כאן.

הרבה מזל כן וכן.