חזרה לאתונה

יום רביעי ה-10 לחודש.
הרבה זמן לא כתבתי. הייתי עסוק, בעיקר בציפייה של הנכדים עולים לסירה בסולם וקופצים למים. עסק מעייף, אפילו למסתכל.
בילינו את הזמן בהפלגה עם יעל וטל בסביבה, הורדנו אותם באיזה  אי, כאשר אני מתקרב לרציף, מתישב,  בעדינות על החול והן יורדות דרך החרטום. אחר כך, שוב בעדינות, ירדתי מהחול וחזרתי לים העמוק.
ישש יתרונות לסירה עם קייל ארוך. הוא אוהב לשבת על חול.
הפלגנו למפרץ הרוסים, עגנו בו אוניות רוסיות שבאו לעזור ליוונים במלחמתם  לעצמאות מהתורכים. פירוש אחר, שמחו לתקוע את התורכים, אהובייהם משכבר הימים.
בילינו שם יומיים בין הדגים הקטנים הרבים במפרץ. הפעם עגנו על עוגן עם חבל לחוף.
הבוקר הילדים נסעו ויעזרו לקובי בנחיתה ובהמראה, אם הקברניט ירשה.
יש לי נכדים  בחוג הסילון, זו דרך ארוכה מהעיירה בפולניה. (אומנם ליד ורשה אבל לא ממש בורשה).
ההפלגה אתמול הייתה בקדמית אבל 5 שעות הפלגה עברו בנעימים, במיוחד לאלו שנרדמו בדרך. (נחשו מי).
פגשתי הבוקר בקפה שתי פולניות, אחת יפה, אבל הןןלא ממש התפעלו מהפולנית שלי.
הלכתי לסדר את עניני המרינה ואני שוב מתפעל מהסדר המופתי כאן. בכניסה אתמול, אחרי שדיברנו בקשר, איש לא חיכה לנו על הרציף לקשירה.  צ'כי פוץ התעלם והסתדרנו לבד. קטן עלינו.
הבוקר הלכתי לשלם, והם כרגיל לא שאלו על חשמל ומים, גם אני לא, שילמתי עבור יום אחד בהבטחה שנעזוב מחר ב 8.30.
בטח. אסף מגיע רק בסביבות 10 אבל נסתדר.