יום חמישי, 23 במרץ 2017

יום היציאה

יום שישי, ה-24 לחודש.
התעוררתי מוקדם, 0600 שזה לפי שעון מקומי 0500 ועדיין חושך.
אתמול בילינו ערב מאד מעניין ומוצלח על הסירה.
לני הזמין את השכן שלנו לארוחת ערב, נשאר לבד המסכן, אשתו חזרה  הבייתה, בנו והצוות שלו יצאו לעיר לחגוג, והבחור נותר לבד. התופעה הזו של האישה שחוזרת הבייתה והבעל נשאר מסכן לבדו, די נפוצה.
הבחור, להלן סיד, בעל סירה קטנה, אוייסטר 66 רגל, עם צוות של 2 אנשים ובנו המשמש כסקייפר. בעצם בסירה בגודל כזה זה כבר קפטן.
בכלל, בים יש כלל, לא חשוב מה גודל הסירה שלך, תמיד יהיה מישהו עם סירה יותר גדולה.
הכלל הזה תופס לכולם חוץ מאשר אולי לרומן אברמוביץ. גם זה לא בטוח.  בטח יש משהו יותר גדול למלך סעודיה, או אחד מהקרובים שם.
בכול אופן,  סיד, גוי עשיר מאד, בעל חברה לביצוע פרויקטים תעשיתיים, נראה בדיוק כמו הקולונל של קנטקי פייד צ'יקן, בשנות השישים המוקדמות ורפובליקני שרוף.
הייתי מצפה מאיש כזה להיות סנוב נבער. אז זהו שממש, ממשלא.
האיש התגלה כאיש שיחה מרתק, קורא ספרים, ונחמד מאד מאד.
עם התקדמות השתייה, אפילו אני שתיותי שני קמפרי  ומיץ תפוזים, האיש נהייה עוד יותר נחמד.
הבחור יודע לשתות. התחיל עם בירה והתקדם לויסקי, הרבה ויסקי. בין היתר המשפחה שלו הגיעה לארצות הברית "רק" ב-1673, לאזור וירגיניה ומאז הם שם.
הוא רפובליקני שרוף, טרמפ גדול ואובמה נשיא גרוע מאד. נכנסנו לשיחה ערה, אני הרי חושב בדיוק הפוך, לגבי אובמה, על טרמפ עוד אין לי דעה, ולני שחשש מהתפתחות הויכוח פתח בווליום חזק מוסיקה של ברברה סטרייסנד. לני אומר שלא. בכול אופן היה מעניין לשמוע את דעותיו.  היה המון  על מה לדבר ולשמוע ממנו, האיש עבד ברוסיה ובגרמניה המזרחית, מיד אחרי נפילת החומה. איש מרתק ונחמד מאד. המלצתי לו על הספר של נוח הררי, קיצור תולדות האנושות, יש אותו באנגלית והתחלתי לקרו א אותו שוב.  הבאתי אותו ללני אבל אני שואל אותו בינתיים לזמן ההפלגה.
מזג האוויר כאן כמו בארץ ביוני. מה שאומר שצריך להתקלח כול יום. נעמוד בזה.
קודם לכן, עוד לפני תחילת הערב על הסירה, הלכתי עם דינה כנושא כילים, לקחת את הכביסה.  כמובן שישבנו והתחברנו לרשת ודינה ניסתה לעלות את הבלוג האבוד שנכתב בוורד, לא הצליחה. נדיר.
לידנו יש בחור צעיר, יליד 1955 שהזהיר אותנו שהוא מדבר עיברית. מסתבר שדובי, נולד בכפר סבא להורים שעלו מארה"ב, ירדו שוב לאר"הב וחזרו שוב לארץ לירושלים. הבחור מדריך צלילה, משוטט בעולם על סירה של 42 רגל ומתעניין גדול בביסבול. מסתבר שיש לנו הרבה מכרים משותפים, אבל מעבר לזה לא היה הרבה על מה לדבר.
מה שכן, הבחור הגיע לפנמה ממזרח ונדרש לצוות כדי לחצות את התעלה. הצליח לגייס איטלקי אוהב יובנטוס ובחורה  קנייתית שחורה כפחם ויפה להפליא. פשוט מדהימה. אבל, צריך הרבה אור כדי לראות אותה. האיטלקי אוהד, אוהב את הפועל באר שבע. כי .... באר שבע ניצחה את אינטר  שזו שנואת נפשו של כול אוהד יובנטוס.

פנמה סיטי

22 למרץ יום רביעי.
יש בלוג קודם שנכתב בוורד ודינה תנסה להציל ולפרסם. ובינתיים,
בילינו יום יפה בפנמה סיטי.
לקחנו נהג, דובר ספרדית שוטפת, אבל עם אפליקציה, יוסבר בהמשך, ונסענו לתעלה לראות את  ה  locks   ואת המוזיאון שבמקום. היה מעניין מאד. את הסיפור אפשר לקרוא בגוגל. למתעצלים,
הצרפתים התחילו בחפירת התעלה, בראשות אדון לספס, זה מתעלת סואץ, אכלו אותה בגדול, מחלות וסלעים, ופשטו את הרגל.
האמריקאים נכנסו במקומם וסיימו את הפרוייקט.
העיר עצמה מאד מענינת עם ארכיטקטורה מודרנית ברבי קומות.
את העיר העתיקה ואת העניים לא נסענו לראות.
הנהג  שלנו, בחור שחור וחסון מאד,  היה מאד נחמד. לקח אותנו גם לנקודת תצפית שנקראת הנקודה הסינית,  ודינה קנתה מחזיקי מפתחות לחלק מהנכדים.
לענין השפה,
יש לו אפליקציה בטלפון אליה הוא מדבר בספרדית והיא מדברת אלינו באנגלית, וגם כותבת באנגלית. ברוב הזמן זה עובד.
מחר אנחנו מתוכננים לצאת לאי הפנינים.  pearle island.  זה גם אומר שנרד מהרשת לזמן הקרוב.
הסירה והמארחים נראים נהדר ונקווה לטוב. 

יום שלישי, 21 במרץ 2017

שלום ניו יורק

ה-21 לחודש, יום שלישי ואנחנו טסים היום לפנמה. אתמול בערב הלכנו למסיבת סיום, מועדון גאז' מאד מומלץ במרחק 10 דולר במונית, מהדירה.
הנהג לשם היה מבנגלה דש. כבר היה לנו, לא מעניין. אבל, הנהג חזרה היה ממצרים, קהיר, קופטי. הוא ומשפחתו קיבלו מקלט מדיני כאן, והוא ניצל. דעתו על המוסלמים, גרועה. מאד, מאד, מאד.
המועדון גאז' מקום מקסים, האמריקאים אינם מצופפים שולחנות ויש מרחב אישי מאד נוח לכולם.
פגשתי גם חבורה של פולנים צעירים בכניסה.  החלפתי איתם משפט בפולנית. שיהייה.
ואז הייתה הופעה.
עלה על הבמה איש לא צעיר, בגילנו, עם מכנסיים קרועות, כמיטב האופנה עכשיו, ואיתו כושי ענק, על התופים, בחור צעיר ומשונה, עם חצוצרה ועוד אחד צעיר עם אקורדיאון.  המכנסיים הקרועות הוא מנהיג הלהקה ומנגן בקונטרהבס, שקצת גדול עליו.
פצחו בנגינה מאד מענינת ודינה מאד נהנתה. אני ישבתי לי בחושך, ולא סבלתי יותר מיידי.
אני חושש לכתוב יותר מזה. לאחר שכתבתי שאיני מבין באבסטרקטים, לכתוב שגאז' זה לא ....
עוד תחשבו שאני פולני פרימיטיבי, אפילו לא מורשה. (מה שנכון).
היום אנחנו זזים לפנמה.
מזג האוויר סגרירי, אבל אנחנו עפים מכאן.


יום שני, 20 במרץ 2017

המשך.

ה אמריקאים אינם שולחים למחזור מטבעות של חצי דולר ודולר. יש כאלו מעט והם למעשה אינם בשימוש.
יש שטרות ניר של דולר, והם מאד בשימוש, בעיקר לטיפים וכדומה.   להטביע מטבעות עולה כסף, וגם בחומרי גלם.
להדפיס שטרות על הניר - בד הרבה יותר זול.
אצלנו כבר הגענו למטבע של 10 שקל והשטרות של 5 ו-10 שקל יצאו משימוש. לא חכם.
הנכדים שלי הגיבו לבלוג, רן ואיתי ואני שמח. אמשיך לכתוב לכם.

אינטריפיד - נושאת המטוסים.

יום שני, עדיין, היום התפצלנו.
דינה וברכה הלכו לסקיי ליין   ומיכאל ואני לנושאת  מטוסים. וואלה אוניה גדולה.
 האוניה עוגנת בנהר ההדסון.  היא משמשת מוזיאון למטוסי קרב והליקופטרים,  למעבורת החלל אנטרפרייז  ולעוד.
בצמוד צפה לה צוללת שיוצרה ב 1958, עם מנועים לא מוצלחים, ישר הותקנו 3  כדי ש - 2 יעבדו.
לאחר השלמתה הוסיפו לה עוד שני כני שיגור לטילים בליסטיים  ויצא משהו עוד יותר לא מוצלח.
בשנת 1964, הוצאה הצוללת משימוש. והפכה לתצוגה.
מאחר ויש בצוללת מעברים צרים, דלתות אטימה בין מדור למדור, בכניסה לצוללת יש מעבר לדוגמא המשמש לבחינה. צריך לעבור דרכו כדי שיראו שנוכל לעבור גם בצוללת ולא להיתקע שם.
מיכאל ואני עברנו את המבחן. בקושי. (סתם).
הגודל מדהים. של נושאת המטוסים ושל הצוללת.
מסתבר שמשך הפיקוד על נושאת המטוסים הוא כשנה. הם מחליפים מפקד כל שנה בערך. מעניין.
יש מדריכים מתנדבים שמספרים על האוניה ויודעים מעט מאד עליה.
שאלתי על המנועים וההספק, המדריך לא ידע. בהמשך בחדר המכונות היה כתוב על המנוע 1600 כוחות סוס. יש שנים כאלה.
מעבורת החלל אינטרפרייז, גם מרשימה.  אבל יש גבול לקרביות ומיכאל גרר אותי לחנות  לממכר דברי אלקטרוניקה, מחשבים וכאלה.
חנות ענקית, לא שמתי לב לשם, אבל מאויישת בחסידים וחרדים וחובשי כיפות. השפה השלטת יידיש ועיברית.
רק אחד מהמוכרים לא ידע יידיש, אני ספרדי, הוא הסביר לי בעיברית.
חסכתי המון כסף, לא קניתי משקפת עם מנגנון מייצב בכ- 1300 דולר. היו גם בכ-500 דולר אבל החלטתי לחסוך בגדול.
זהו, היום יש ערב גאז' ואני מקווה לחלוף אותו בשלום.
במשאל נהגי הטקסי, היום היו לי שנים,  אחד מהאיטי, אחד מבנגלה דש.
העיר עצמה מדהימה. הייתי, או יותר נכון חלפתי כמה פעמים על ניו יורק אבל זו הפעם הראשונה שאני מתפעל מהעיר. יש ממה.
האמריקאים חכמים. אין להם מטבע הגדולה מדולר אחד. למעשה הם אינם משתמשים

עוד ניו יורק

יום שני ה-20 לחודש.
אתמול עזבתי אתכם לפני משימה גורלית, להעיר את דינה לארוחת ערב. עבר בשלום.
הלכנו לאכול פיצה. הנהג מדומיניקן רפובליק אמר שזו הפיצה הטובה בעיר.
מה יותר הגיוני מאשר לאכול פיצה  מאשר אצל ערבי ממצרים, אלכסנדריה.  והייתה פיצה טובה מאד. ברכתי אותו בערבית שוטפת, ונפרדנו בלחיצות ידיים ובידידות.
יש פה מעט מאד אמריקאים בניו יורק.
אתמול במוזיאון בקבוצת הדרכה שלנו כולם היו אמריקאים, מפתיע. אחת מפלורידה, אחד מוירגיניה, אחד מברוקלין ועוד זוג שלא הספקתי לראיין.
אני גם עובר קורס מזורז בנדלן באזור כאן. אנחנו מעל סוכנות נדלן גדולה הנמצאת בקומת הקרקע.  אני יורד לעשן, וקורא את הפרסומים שלהם בחלון הראווה הגדול שלהם.
על מחירי דירות כתבתי כבר, לגבי שכירויות זה יותר מסובך. מאד משתנה בהתאם לאופי הנכס. ראיתי משהו יפה מאד, כ-  200 מ"ר  במחיר של 25,000 דולר לחודש. נראה, נדבר עם דינה. יש גם דברים יותר צנועים ב4,000 דולר לחודש, לכ - 70 מ"ר.
היום יום שמש בהיר וטמפרטורות בסביבות ה- אפס.
מתכננים ללכת לראות נושאת המטוסים.  אם המחיר יהיה סביר אולי נקנה בשביל ביבי. נדבר עם הבן דוד ונגזור קופון ביחד. סליחה אבי, לא יהיה יותר פוליטיקה, אבל בכול זאת, נושאת מטוסים עוד אין לנו. צריך לא ?       

יעפת - יעני, ג'ט לג

אנחנו עדיין בתוך ביעפת. אחה"צ מאוחר, דינה עדיין ישנה, מה שאומר שלא תישן הלילה. התלבטות קשה, להעיר אותה או לא.
אני אישית שונא שמעירים אותי. מה עושים, אני עושה רעשים עדינים שבדרך כלל מקפיצים אותה. לא הפעם.
חברי הטוב אבי תיקן אותי לגבי המצור על הארמיה השלישית ושנת 1967. טעות.
שמחתי. לראות שהוא קורא את הבלוג.
התעלומה נשארת אם כן. מה גרם למצרים לתת במתנה לארה"ב קבר כזה גדול במתנה.
אלו שני מבנים גדולים, 10 מטר על 10 מטר כול אחד, בערך, שפורקו במצרים והורכבו כאן, אבן על אבן.
מנהטן עצמה מרשימה מאד. החלק הקטן בו אנו נמצאים. ליד מוזיאון הטבע וסנטרל פארק.
אני מודה שלא התלהבתי לעצור בניו יורק, ועוד ל-5 ימים, אבל נכנעתי. חסר אופי שכמוני.
עד עכשיו, היה שווה. יש לי בעיה עם שני השוערים בבנין למטה.
אחד אומר לי שלום אדוני מה שלומך והשני פותח לי את הדלת.
אצלנו בנוה עמל זה לא היה נהוג.
זהו החלטתי " על החיים ועל המוות" הולך להעיר את דינה.

יום ראשון, 19 במרץ 2017

איזה יום יפה בניו יורק

ה-19 לחודש, יום ראשון.
חזרנו מהמטרופוליטן עייפים אך מרוצים.
בניגוד לתחזיות, יום שמש נהדר וניו יורק מפשירה.
חצינו את הפארק ובאנו בשערי המט. מפתיע כמה הכניסה מהירה.
הביקור התחיל ברגל שמאל, סיור מודרך באמנות מודרנית וציורי אבסטרקט. השיא היה הציור של גייסון פולוק, ציור ענק, נראה כמו משהו שצייר מישהו בהתקף אפילפסיה עם מכחולים בידים. טוב, מה אני מבין באמנות, מודרנית ובכלל.
משם עברנו לאגף האמריקאי שהיה נהדר, ובדרך לאולם החרבות והשריונים של אבירי ימי הביניים. ושניהם מאד מצאו חן בעיניי.  בדרך נפלנו על קבר מצרי שניתן במתנה לארה"ב על ידי ממשלת מצרים ב-1967, מתי היה להם זמן ב-67 לתת מתנות ? אולי בגלל המצור על הארמיה השלישית שקיסינגר הסיר להם. בכול אופן אולם ענק עם קבר ענק. מרשים.
אנחנו עדיין ביעפת וישנים ספורדית. מתרגלים.
אני מקווה שמזג האוויר ימשיך להיות יפה וניסע לבקר את הנושאת המטוסים האינטריפיד.
נראה לי ששכחתי להזכיר, בעיקר לעצמי, שאת יום השישי בילינו עם מיכאל, ברכה, עופר ודווידי, בארוחת ערב אצל עופר. הבן של מיכאל. עופר בנוסף לכשרונותיו הרבים גם בשלן. הכין דג סלמון בתנור שאפילו אני, מתעב דגים שכמותי, אהבתי.
מחר אולי נצליח לתאם טיול משותף איתם לנושאת המטוסים.
אני עדיין חושב שהדרך הטובה ביותר לבקר במוזיאונים היא על כיסא גלגלים. ואם עדיין אני לא בכסא גלגלים, אז לא צריך מוזיאונים. אבל, יש לאן לשאוף.
זהו לבינתיים.  הולך לקיים מצוות שנת צהרים.  

שנורקלים בניו יורק

עדיין ה-18 לחודש.
נסענו לקנות שנורקלים.
אני בעניני נהגי מוניות. לשם נסענו עם נהג מונית ממרוקו, קזבלנקה. חזרנו עם נהג מבנגלה דש. קניתי מסיכה מסוג חדש, על כול הפנים. לא צריך לנשוך את השנורקל. נראה איך יעבוד.
בבוקר ביקרנו במוזיאון הטבע, הליכה רחוקה. צריך היה רק לחצות את הכביש.
מיקום הדירה ממש נהדר.
מזג האוויר גרוע.
סגרירי. אפור וקר. הפתרון הוא בגיחות קצרות ומוניות. עוד לא ירדנו מתחת לאדמה.
יש כאן בעלי  כלבים שגוררים את החיות המסכנות החוצה. לא נראה שהכלבים נהנים.
 ראיתי רק כלב אחד עם נעלים.
במוזיאון הטבע ראינו סרט על הלוויתנים ועוד תצוגה על קובה. ממש מדהים לראות איך קסטרו הצליח להפוך את המדינה לבית זונות, אבל עם השכלה לכול ורפואה טובה. אם לסכם, הזונות שם בריאות ומשכילות. מפחיד מה כלכלה ומשטר גרועים מסוגלים לעולל לעם.
אה, כן, הוא גם הכריח אותם ללמוד מכונאות רכב כדי לתחזק את המכוניות הישנות שלהם.
המכוניות משנות החמישים והשישים, של האמריקאים היו יפות מאד וגרועות מאד מבחינה מכנית.
זה  מנסיון אישי. הייתה לנו מכונית כזאת בלוס אנגלס.
דודג' פיונייר, מפלצת של 2 טון יפה שהתפרקה מיכנית לגמרי.
מחר מזג האוויר צפוי להיות דומה, מזופת, וכנראה נלך למטרופוליטן מיוזיאום. קצת קולטורה.
האמת,  מהחיות המפוחלצות במוזיאון הטבע לא ממש התלהבתי. זקנתי.

יום שבת, 18 במרץ 2017

יום סגרירי

עדיין ה-18 לחודש, יום שבת.
העישון יהרוג אותי. לא המחלות, הקור.
חזרתי מהכפור, מעישון. צריך לרדת 12 קומות ואחר כך, לעלות 12 קומות. מזל שיש מעלית.
העיר מתעוררת ב-10:00 לפחות המוזיאונים. מי שמתעורר כמוני ב-06:00   יש לו כמה שעות לברבר לכם.
חם כאן. בדירות.
החימום בדירה של מיקי ואתוקה עובד נפלא  ובמיוחד כאשר אפשר לשלוט בחימום.
אתמול היינו אצל עופר, הבן של מיכאל ושם החימום הוא אדיר וללא שליטה. הילד מסתובב בדירה רק עם מכנסיים וללא חולצה ואני התקנאתי בו. חם מידי.  כאשר אני עומד בקרן הרחוב, מעשן, עוברים על פני הולכי הרגל. לא הרבה אבל ישנם. נראה שהציוד הסטנדרטי כאן הוא כוס קפה מניר, ועם מכסה.
אתמול חצינו את סנטרל פארק למוזיאון הגרמני,  neue gallery  הפארק מכוסה שלג, מראה מדהים.
בכלל האזור בו אנחנו גרים מנהטן. מדהים. כמו בסרטים.  בפינת העישון שלי, בקרן הרחוב יש סוכנות תיווך נדלן, עם תמונות ומחירי דירות המוצעות לרכישה.  קראתי את ההצעות. נראה שהמממוצע כאן כןהוא כ-700,000 דולר לחדר,  דירת שני חדרים כמיליון וחצי וכדומה. כמובן שזה רק אינדיקציה
וזה יכול לנוע בהתאם למיקום, אנחנו במיקום מעולה, גודל הדירה , המדים של השוער וכדומה.
מה שמשגע אותי, זה ששעוזר שוער שתפקידו לסובב את הדלת המסתובבת כאשר אני יוצא לעשן. מה עושים, אני נותן לו טיפ לכול סיבוב דלת ? .
לגבי היום ההנהלה גיבשה תוכנית.
מוזיאון ה neatural history,  הפסקת צהרים, שינה, כמובן ואחר כך נסיעה לחנות שנורקלים.
הפארק בשלג

סינט פטריק ניו יורק.

ה-18 למרץ. 2017
נתחיל מהגועל נפש. סידורי העישון כאן אבסורדיים. אני מתעורר, נדרש ל"פיקס",  צריך להתלבש  חם, לרדת 12 קומות, לצאת  החוצה לקור ואז ......... ממש מגעיל ההתמכרות הזאת.  ואני שומע את ידידי הנגמל הטרי דני, צוחק בנחת.  סחטיין דני.
ועכשיו לדברים טובים יותר.
קמנו עם תמונות וסרטון וידאו של אילון. נהדר. ותודה לדיאנה.  נראה אינטיליגנטי, וחוש הומור כבר הזכרתי.
אתמול היה יום מלא אירועים. קודם, סקר נהגי מוניות. היה לנו אחד מפקיסטן, משדה התעופה, אחד מנפאל  בדרך לפגישה עם מיכאל  ומשפחתו ואחד מדומיניקן ריפבליק בדרך חזרה.
נראה את טרמפ מסתדר בלי מהגרים.
הלכנו לקבל קצת קולטורה במוזיאון של לאודר לאמנים אוסטריים  ורוסי אחד.
הכלנו לניו גלרי וראינו תערוכה של Klimt  ו- Alexei Jawiensky
מאחר והייתה שם תמונה של הגברת בזהב,  וראינו את הסרט,  התרגשנו מאד. הסרט היה נהדר במיוחד שהלן מירו נצחה את הנאצים.
כול זה עם מיכאל וברכה, ואחרי הקולטורה, ראינו את המצעד, סינט פטריק, הרבה שיכורים וחמת חלילים.  נחמד.
ניו יורק מתעוררת מאוחר. ב0700 הרחובות עוד ריקים. אנחנו יכולים להתגאות בפקקים כבר ב-0630.
יום פטריק הקדוש בניו יורק


יום שישי, 17 במרץ 2017

ניו יורק

17 למרץ 2017
איזה יופי.
איזה יופי להתחיל את הבלוג בדברים טובים.
הצ'ק איין של אל על הלך חלק.  התור לבידוק הבטחוני היה סביר, במיוחד אם משווים לתורים בשדה התעופה בניו יורק, שעתיים מתור לתור, אחרי הליכה של קילומטרים, ובארץ עוד מתלוננים על מרחקי הליכה,  ובכניסה למטוס באל על בשרוול, עצרו אותנו , החוצפנים, ושדרגו אותנו לביזנס, בקומה העליונה של הגמבו.
טוב, זו בעיה, עכשיו יהיה קשה לטוס בתיירים.
איזה תנאים, איזה סרטים, ואיזה אוכל גרוע כרגיל. כנראה שיש בעיה לבשל אוכל טוב לטיסה.
פיציתי את עצמי. כאשר הגיע הקינוח, והדייל שאל איזה מהם, ביקשתי וקיבלתי את כולם. ביזנס או לא ביזנס.
אז. הגענו לניו יורק, ואחרי שעתיים בתורים למינהם, הגענו לכבודה, ושם חיכה לנו המפרש והשחיפים, ללא פגע.
לא ברור לנו למה זכינו לשדרוג, ניסינו לתת את הקרדיט לקובי, אמר שלא הוא במעל.
אולי בגלל ששילמנו עבור מטען עודף למפרש ?
אבל, לא בודקים  בשיניו של סוס שניתן במתנה.
על הבעיה העתידית כבר כתבתי
ניו יורק.
נסיעה מסודרת מאד עם נהג מונית פקיסטני,  בן לאב פקיסטני ששירת את האמריקאים בפקיסטן, בשרות החוץ, עלק, ואפילו ביקר עם אביו בישראל.
כן, לאביו היה שמח בשדה התעופה שלנו, אבל העובדה שהוא שפיון אמריקאי עזרה להם.
הבחור מוסלמי אדוק, סוני, ונוסע לבקר את סביו וסבתותיו,  בכול רמאדן, לפקיסטן.
התחלתי לחשב, להשוות מחירים. מחלה ישראלית - יהודית כזו.
מונית מכפר סבא לשדה, 150 שקל. 170, שקל כולל טיפ.
מונית מקנדי לדירה, הנפלאה של מיקי ואתוקה, 70 דולר כולל טייפ.
הפקיסטני נסע כפול זמן ומרחק.
הבנין, בו נמצאת הדירה, מרשים.
כן, יש שוער, כמו בסרטים, כן, יש לו מדים, אם כי די סטנדרטיים, כמו של סגן, לא כמו של אדמירל.
אבל כמובן הוא כושי גדול, עם עוזר, דומה. בגודל ובצבע. נחמדים.
טיפ לעזרה עם המטען, 5 דולר. אני קמצן ?
אני כותב ודיאנה שולחת לנו תמונות של אילון, נראה ילד עם חוש הומור. מחייך והכול. זה בטח ממני.
. .

יום שלישי, 14 במרץ 2017

14 למרץ 2017
טוב, מוקדם מהרגיל, יש סיבה לפתיחת הבלוג.
אנחנו טסים מחר לניו יורק,  לסדרת חינוך שדינה אירגנה לי, לפני הטיסה לפנמה סיטי שם נתחיל בהפלגה חדשה.
מאחר והטיסה לפנמה מאלצת אותנו לטוס דרך ניו יורק, דינה ניצלה את ההזדמנות לשהייה בניו יורק. נכנעתי. קולטורה.
בדרך חזרה, נעצור בלוס אנגלס, אצל גיורא ואצל ג'רי ודנקה למספר ימים.
בלוס אנגלס לא יהיה קולטורה, רק לה לה לנד.
תוכנית המסע היא כדלקמן:
הצטיידות בפנמה סיטי עם לני ושרון, הפלגה לגלפגוס עם ה"צי של אוייסטר"  ומשם לפולינזיה הצרפתית.
שם ניפרד, מקווה מאד שבידידות.
הפלגות ארוכות בים, נוטות להשתבש, ויותר הפלגות שהתחילו כהפלגה של חברים קרובים, נגמרו בפחות מזה.
אני נחוש בדעתי שזה יגמר בידידות. לני ושרון זוג מאד נחמד ואם משהו ישתבש זה יכול להיות רק באשמתי. ראו, הזהרתי את עצמי.
ההפלגה של לני ושרון היא במסגרת משט שארגנה חברת אוייסטר, לכ-25 סירות, מתוצרתה,
יהיו גם סירות של 60 רגל וכדומה.
הסירה של לני היא 54 רגל וניאלץ להתרגל לתנאי לוקסוס. נקווה שנעמוד בזה.
הסירה שלנו היא רק 40 רגל,
זהו. כקדימון.