ניו יורק

17 למרץ 2017
איזה יופי.
איזה יופי להתחיל את הבלוג בדברים טובים.
הצ'ק איין של אל על הלך חלק.  התור לבידוק הבטחוני היה סביר, במיוחד אם משווים לתורים בשדה התעופה בניו יורק, שעתיים מתור לתור, אחרי הליכה של קילומטרים, ובארץ עוד מתלוננים על מרחקי הליכה,  ובכניסה למטוס באל על בשרוול, עצרו אותנו , החוצפנים, ושדרגו אותנו לביזנס, בקומה העליונה של הגמבו.
טוב, זו בעיה, עכשיו יהיה קשה לטוס בתיירים.
איזה תנאים, איזה סרטים, ואיזה אוכל גרוע כרגיל. כנראה שיש בעיה לבשל אוכל טוב לטיסה.
פיציתי את עצמי. כאשר הגיע הקינוח, והדייל שאל איזה מהם, ביקשתי וקיבלתי את כולם. ביזנס או לא ביזנס.
אז. הגענו לניו יורק, ואחרי שעתיים בתורים למינהם, הגענו לכבודה, ושם חיכה לנו המפרש והשחיפים, ללא פגע.
לא ברור לנו למה זכינו לשדרוג, ניסינו לתת את הקרדיט לקובי, אמר שלא הוא במעל.
אולי בגלל ששילמנו עבור מטען עודף למפרש ?
אבל, לא בודקים  בשיניו של סוס שניתן במתנה.
על הבעיה העתידית כבר כתבתי
ניו יורק.
נסיעה מסודרת מאד עם נהג מונית פקיסטני,  בן לאב פקיסטני ששירת את האמריקאים בפקיסטן, בשרות החוץ, עלק, ואפילו ביקר עם אביו בישראל.
כן, לאביו היה שמח בשדה התעופה שלנו, אבל העובדה שהוא שפיון אמריקאי עזרה להם.
הבחור מוסלמי אדוק, סוני, ונוסע לבקר את סביו וסבתותיו,  בכול רמאדן, לפקיסטן.
התחלתי לחשב, להשוות מחירים. מחלה ישראלית - יהודית כזו.
מונית מכפר סבא לשדה, 150 שקל. 170, שקל כולל טיפ.
מונית מקנדי לדירה, הנפלאה של מיקי ואתוקה, 70 דולר כולל טייפ.
הפקיסטני נסע כפול זמן ומרחק.
הבנין, בו נמצאת הדירה, מרשים.
כן, יש שוער, כמו בסרטים, כן, יש לו מדים, אם כי די סטנדרטיים, כמו של סגן, לא כמו של אדמירל.
אבל כמובן הוא כושי גדול, עם עוזר, דומה. בגודל ובצבע. נחמדים.
טיפ לעזרה עם המטען, 5 דולר. אני קמצן ?
אני כותב ודיאנה שולחת לנו תמונות של אילון, נראה ילד עם חוש הומור. מחייך והכול. זה בטח ממני.
. .