גלקסידי

25 ליולי 2010

אחרי התלבטויות, בין התנתקות מהמזגן, מהמים ומהחוף, לבין הפלגה לים החם למקום בלתי נודע, ללא חשמל מזגן ומים.

ישנתי על זה כל הלילה. קמתי והצוות הודיע לי ברוב קולות שנשארים עוד יום במקום. רווח לי.

אתמול היו לנו אורחים. אסף וליאת. זוג צעיר ונחמד שפגשתי במספנה בהרצלייה בתחילת השנה. יש להם סירה אמריקאית ישנה יחסית, שהם שיפצו ומתכננים לחצות איתה את האטלנטי. הם בעיקרון מפליגים בכיוון שלנו לכנריים.

עופר וליאת, (אינפלציה "ליאתית") הזוג המתוכנן לחצות איתנו אמור להצטרף אליהם לסבוב באיטליה ספרד ואחר כך לעבור אלינו.

כמו שמיכאל מספר לי, עופר וליאת בחרו באופציה היותר קשישה, (אני), לחציית האוקיינוס.

גלקסידי נחמדה במיוחד בלא לעשות כולם. לדינה זה קשה, עדיין לא נכנסה לקצב, אז היא מנקה ומצחצחת,

לידינו עומדת אויסטר חדשה 56 רגל עם ניקלים ונירוסטה ממש מסנוורים. כנראה שזו ההשראה שלה.

עלה לי הגיג להוריד את הדינגי למים להרכיב מנוע ולצאת לסיור רחצה בחופים. אני אשתדל להילחם בזה. נראה.

בינתיים אני תקוע באיזה ספר מתח שוודי עם רוצח סידרתי והרבה גופות. מטורפים השוודים האלה.

טוב, תפסו את הרוצחים, היו כמה, ואפשר לעבור לספר הבא.

26.7.2010

הכל כשורה, אהובותי ואהובי.

אחרי לא הרבה התלבטויות, באמת לא הרבה, החלטנו להישאר עוד יום בגלקסידי. לא היו התנגדויות.

טוב לנו להיות בקשר איתכם ולשמוע ששי משתפרת.

היום בחצי היום הראשון היו לנו המון פעילויות. הלכנו לקנות מזון ושתיה.

אחר כך הלכנו למוזיאון המקומי שהוא נחמד וקטן ואפשר היה לכסות את הנושא במהירות ויעילות.

הצגנו את עצמנו כפנסיונרים, ואפילו קיבלנו הנחה על הכרטיסים.

נעמדו על ידנו צרפתים בקטמרן גדול וכמו צרפתים נודניקים, ביקש שאמתח את השרשרת כי הסירה שלי נשענת על שלו.

בשביל זה יש פנדרים, יה דביל. בכל מקרה יצאתי ומתחתי מטר. שיהיה

.בדרך כלל הניסיון שלי עם הצרפתים הוא שהם נודניקים.

שאלתי איך הים ונעניתי בטוב, טוב. אחרי הוא הוסיף, 20-25 קשר. זה להראות שזה קטן עליו. אבל הנודניק פה. ועוד מעיר לי על מתיחת השרשרת.

למה לא נשארת בים הטוב בחוץ.

אחרי כל כך הרבה פעילות ובמיוחד לאור ההשכמה המוקדמת שעשה לי האנגלי שהיה פה בבוקר, השרשרת שלי הייתה על שלו והוא ביקש שארים ואשחרר אותו. לא מסוגל להסתדר לבד. במחשבה שניה גם האנגלים נודניקים. אם זה ימשך ככה אנחנו נעבור השכונה הזאת.

בכל מקרה מיכאל מתכנן מחר לנסוע לאתונה בבוקר, בסביבות 1000 ואז נזוז הלאה מערבה.

כבר עבר שבוע מאז שהוא הגיע. הזמן רץ.

אז כמו שהתחלתי וקפצתי נושאים, אחרי כל כך הרבה פעילות, אני הולך לבחור ספר חדש ולקרוא. אם אירדם בזמן הקריאה, שיהיה.

הפתעה. נרדמתי. התעוררתי.

הרוח נושבת והצרפתי מנדנד. האמת היא שלא הוצאתי מספיק שרשרת ואני נשען על הצרפתי. לא שזה מפריע למשהו, חוץ מאשר לצרפתי.

הזקן ממול הציע למשוך עוד חבל מהחרטום לחוף וזה עושה את העבודה. למדתי עוד משהו.

אנחנו בסירה. מיכאל התנדב להיות השף לארוחת פרידה ונראה.

מניסיון קודם זה בטח יהיה טוב.

אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שטוב עשינו שלא יצאנו. לא צריך לעבוד הרבה על זה. הצלחנו. טוב שלא יצאנו. יש רוח.

עד היום לא אכלנו דגים מתוצרת עצמית. דהיינו מדייג שלנו.

אולי זה קשור לעובדה כי עדיין לא הרכבתי את החכה והיא עדיין בחלקים בסירה.

אם נרצה דגים, נצטרך לשנות את הגישה.

אני לא רואה את עצמנו יוצאים לדייג. נראה.

 

 

.