לקראת הגעת הצוות המחליף

18 לספטמבר 2010–09–18
מוצאי יום כיפור.
אנחנו במרינה "טוריויגה", (שיהיה), בעגינה 37 מעלות 57 שניות צפון, 00 מעלות 41 שניות מערב.
שימו לב עברנו לחלק המערבי של כדור הארץ.
הכל כשורה אהובותי ואהובי
את מרבית היום העברנו בהפלגה, קצרה יחסית, ללא אירועים מיוחדים.
נכנסנו לנמל ענק, ריק ברובו, בקצהו גם מרינה.
ראינו כל מיני סירות על עוגן והחלטנו, בכל זאת למרינה, בתשלום. יש חיבור חשמל, הרגשה יותר טובה.
קצת נחנו, והלכנו לפטרול הרגיל שלנו. משהו של 2-3 ק"מ.
על שובר הגלים הענק כאן עשו יופי של טיילת עבור שוכני היבשה. הטיילת מלאה. ספרדים.
התוכנית למחר היא עוד דילוג קדימה לכיוון מלגה.
אנחנו בערך כשבוע מגיברלטר. לפי התוכנית הזוג הצעיר, עופר וליאת יצטרפו אלי שם ודינה תחזור הביתה.
אני רק מקווה שהזוג הצעיר יעמוד בתוכנית.
אנחנו מתוכננים למחר, לעיר קרתגינה. זו אמורה להיות עיר גדולה יחסית עם נמל גדול.
הספרדים, האיטלקים ואחרים תפסו שנמל גדול, ומרינות מושכות תיירות ופעילות מסחרית.
חבל שאצלנו כל פעולה בים נתפסת ראשית כל כפגיעה ב"טבע".
לדעתי עוד 2-3 מרינות בארץ היו מועילות.לכולם.
צריך לעשות תוכנית אב לחופי ישראל, כולל שוברי גלים, (אני קורא להן מלכודות חול), שהיו, בין היתר, מרחיבות את חופי הארץ. כמו חוף אכדיה וחופי תל אביב שגדלו והתרחבו לטובת כל המתרחצים והטובעים למיניהם.
יש כאן אווירה תרבותית באירופה. נעים לטייל ברגל, מסתבר שאנשים אוהבים ללכת ברגל. לאט.
המון אנשים ברחוב, אבל לאט לאט, ובנעימות.
זהו להיום. מרוב יום רגוע, אנחנו עייפים.
כמובן שגם כאן הדוכנים הרגילים קיימים.
יש כושים, מוכרים בעיקר שעונים ומשקפי שמש. נחמדים גם.
בכלל רגוע כאן.

CARTAGENA 37.35N 00.59.W 19 לספטמבר 2010
הגענו לקרתגינה [קרטהינה, במילון הספרדי אנגלי שיש לנו כתוב שאת האות ג'י מבטאים כ-ה, לכן קרטהינה ] לאחר הפלגה רגועה של כ - 7 שעות. אפילו עם קצת, אבל באמת קצת, רוח גבית.
נמל ענק. בכניסה אליו יש ומצוי בהרחבה נמל דלק ענק, חלפנו על פניו והעמקנו למפרץ. יש כמובן מרינה ויש מקומות עגינה בשפע.
כנראה שיש האטה בתנועת הסירות בים התיכון.
עד עכשיו, לא נתקלנו בבעיות למצוא מקום עגינה. למעט מקום אחד, בו שמרו מקומות לאיזה "ריגטה" ולא רצו לאפשר לנו לעגון, למרות שהיה גם שם שפע של מקום.
שוב, מקום שקט וסימפטי.
אנחנו עוגנים בהצמדה לרציף העירוני, (יעני אלונג סייד), ולא צריך להוריד ולהעלות דינגי וסולם.
אז, כמו שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
יום ראשון היום כאן וזה יום רגוע לנוצרים. (כן, הספרדים נוצרים, מה לעשות).
בכל מרינה מבקשים ניירות בעלות, ביטוח ודרכון.
מסתכלים, מבינים או לא, מצלמים, מחשבים שטח של הסירה, ומבקשים תשלום.
המחירים מתחילים להיות הגיוניים, (בסביבות 30 יורו ללילה).
זהו, מקלחות, ונצא לפטרול.
ננסה אחר כך להתקשר דרך האינטרנט.
בכל המקומות, החיבור האלחוטי האמור להיות זמין במרינה אינו עובד.
צריך ללכת למשרד או להתחבר בקווי. אולי המגבר יעזור.
21.ספטמבר 2010–09–21
ב-19 בערב פגשנו את סולבנג ובנגד. זוג שוודים בערך בגילנו, קצת יותר צעירים, במפרשית אלבר ראסי 31 רגל.
סולבנג, (תודה חווה אלברשטיין על השיר), הגיעה לסירה שלנו והציגה את עצמה. הזמנו אותם לסירה אחרי שנחזור מהפטרול, למשקה.
הם באו משוודיה, דרך תעלות שאיני זוכר איפוא התחילו, (בגרמניה), אבל נגמרו במרסי.
ישבנו קישקשנו היה נחמד.
זה היה ה-19.
אתמול יצאנו לדרך, היה אביך ומעונן.
הפלגה נעימה עד שהתחיל לרדת גשם, שזה בעצם די נחמד.
לקראת הכניסה ל-גאררוצה, התחילה רוח ועננים שחורים לפנינו.
ראיתי גם את כל הדייגים חוזרים ונראה היה לי שזה מרוץ נגד הסופה.
לא אמרתי כלום לדינה, אבל היא ראתה את העננים.
נכנסנו, קצת רוח, 10 קשר, נקשרנו, בדיוק לפני הסופה.
הסופה ראתה שאנחנו קשורים וויתרה על הרעיון. נמוגה.
סולבנג ובנגד הגיעו אחרינו כשעתיים. עדיין בתנאים סבירים.
הסופה נעלמה.
הלכנו לקניות ולחפש אינטרנט וסיגריות. נגמרו לי כמעט.
לא מצאנו. מצאו סופר ענק ומסריח מדגים. קנינו, חזרנו לסירה ועדין נותרה בעיית הסיגריות ותחזית מזג אוויר.
יצאנו שוב, מצאנו אינטרנט, בדקנו מזג אוויר, מצאתי מכונת סיגריות וחזרננו לסירה עייפים אך מרוצים. לא לפני שקנינו לנו גלדיה כפיצוי.
אתמול גם קיבלנו טלפון מעופר וליאת. הם מוכנים לחבירה.
הבוקר, שוב טלפון מהם. הם צריכים לעזוב את הסירה היום, יטוסו למלגה ומשם ינסו אוטובוס או רכבת לאלמריה. לשם מועדות פנינו היום.
זהו,הפלגה שקטה בינתיים, התחזית היא לקצת רוח אבל בכיוון הנכון, מאחורינו או מהצד, לא קידמית.
בינתיים שמש ואין רוח.
סתיו כאן ומזג האוויר משתנה.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.
דינה תנסה לחזור ממלגה, בסביבות ה-25 לחודש
אחרי הפלגה שקטה ונחמדה אנחנו במרינה "קלאב דה מאר".
ALMERIA 36.9.5N 02.27.6W
עופר וליאת אמורים לחבור אלינו מחר.
אנחנו נישאר עוד יום כאן כדי לחכות להם.
דינה מתכננת טיסה ממלגה או מכאן למדריד וממדריד לארץ. כנראה בסביבות ה - 26-27 לחודש.
המרינה נחמדה כאן. רוב המרינות נחמדות.
יש לנו "נס", האינטרנט האלחוטי, עובד גם מהסירה. זה פעם ראשונה שזה קורה לנו וזה הרבה יותר נחמד.
דיברנו עם אסף ודינה תנסה גם עם מישה לאחר שתחזור מהמקלחת
קיבלתי פטור מפטרול העיר בתנאי שמחר נעשה מסע ארוך.
נראה.
22.ספטמבר 2010
נשארים עוד יום במרינה, מחכים לליאת ועופר.
בינתיים הלכנו קצת לטייל בעיר. היה חם. 31 מעלות. חזרנו.
הגיעה זמן מנוחת צהרים.

Costa Blanca החוף הלבן של ספרד

15 לספטמבר 2010

אנחנו בעיר הנקראת קלפה. שניות 38 מעלות 38 צפון, שניות 04 מעלות 00

מזרח. שימו לב אנחנו בקו אורך גרינוויץ, כמעט, למעט 4 שניות.

התוכנית הייתה לצאת היום למרחק של כ – 34 מייל לעיר הגדולה, הנקראת אליסנטה.

אבל, הרוח כרגע 8-12 קשר במעגן ויש לי ספקות. הפעלתי את חוק הים מספר אחד, אם יש ספק אין ספק, והחלטתי שנשארים במקום. אם הרוח תרד, נצא אם לא, יש גם מחר.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אתמול הגענו למרינה המתוכננת, נקשרנו ואז ה"מרינרו" שאל אם אנחנו ברגטה. אז אנחנו לא.

לא, ברגטה, אין מקום. שלחו אותנו לקלפה.

אז אנחנו בקלפה, מתחת לצוק ענק, (שרק יישאר במקומו), עיר שקטה ונראית יפה.

מחכים לרוח שתרד.

העברנו לכם לדואר את כל התמונות ואת כל הקשקושים עד עכשיו, וכמו שאתם קוראים אני עסוק בקשקוש חדש.

יום שקט עובר על כוחותינו.

תחזית מזג האוויר מורה על ים שקט אבל במרינה 10-15 קשר מה שהיה מקשה על היציאה.

בכל מקרה נשארנו עוד יום וננסה מחר בבוקר מוקדם, לצאת לכיוון גיברלטר. התחנה הקרובה צריכה להיות אליסנטה. (שיהיה).

אנחנו במרחק של כ- 430 מייל מגיברלטר.

לא להאמין, אנחנו כבר כמעט חודשיים וחצי בדרכים, יותר נכון על המים, עברנו כ-2,000 מייל והכל טוב.

כנראה, מותנה במזג האוויר, שנהייה בגיברלטר בעוד עשרה ימים.

16 ספטמבר 2010

גם היום הופעל חוק ה"ספק". שמים מעוננים, רוח 8-10 והחלטנו להישאר עוד יום. זה היום השלישי בקלפה.

במשך היום, השמים ממשיכים להיות מעוננים והרוח ממשיכה לנשוב. לא יותר מ – 5-10. מחר נצא יותר מוקדם לאחר שניקח הערב תחזית מזג אוויר.

אין מה לחדש. ננסה הערב להתקשר, האינטרנט עובד לא רע מבית הקפה. מהסירה אינו עובד.

 

 

17 לספטמבר 2010

היום בבוקר, השכמה מוקדמת, 0800, אין רוח הכל שקט, יוצאים.

הפלגה נעימה, פותח ראשי והכל כשורה אהובותי ואהובי.

אחרי שלושה ימים בקלפה, היעד הבא הוא אליסנטה.

אני הולך להתכונן לבאות, (לישון, כדי לכפר על ההשכמה המוקדמת), ומתעורר לרעש גשם ורוח.

השארתי לדינה מזג אוויר במצב טוב ומה קיבלתי, נשיאים ורוח וגם זלעפות.

מאחר והרוח גם עולה, סגרתי ראשי, לבשתי את מעיל הרוח הייעודי, למצבי גשם, ומפליגים.

הגשם נמשך, שטף את הסירה לא רע בכלל, מה שמצדיק את התיאוריה שלי שלא צריך לשטוף ולבזבז מים, הגשם יגיע.

כמו שהגיע כך חלף.

נכנסנו לאליסנטה,

38.19.7N

00.29.5W

נמל ענק שבקצהו 2 מרינות. בחרנו אחת, עגנו, שילמנו קיבלנו הוראות עגינה והלכנו לישון. כן, אפילו דינה.

גיליתי במשרדי המרינה אוצר, ספרייה להחלפה. מסרתי 4 ספרים ולקחתי איזה 25. לא שאכפת להם, אלו ספרים שאנשים כמונו מהסירות משאירים לאחר שקראו אותם. לי זה יספק תעסוקה לשבועיים שלושה.

קמנו, הלכנו למקלחות, ליד הסירה ובלי מפתחות מעצבים, מרענן.

יצאנו לטייל בעיר. כרגיל עיר נחמדה וסימפטית עם טיילת גדולה. סיירנו.

עכשיו חזרה בסירה, אוכל, לקרוא ולישון.

סך הכל הפלגה מעניינת, לא מעניינת מיידי.

אני מאד רגוע עכשיו לאור הרכש הרב שביצענו בספריה במרינה. מעניין, (או שלא), אבל כשיש לי מה לקרוא אני הרבה יותר רגוע ומאושר, מאשר ללא.

קצת מזכיר את נושא הסיגריות. כשאין לי אני בלחץ, כשיש לי אני יכול להתאפק. בכלל, זה מנהג מגונה שאני חייב, אבל חייב להיגמל ממנו.

אני מעריץ אנשים, טוב גם נשים, המצליחים להיגמל מהמנהג המגונה הזה.

אז כתבתי לעצמי תזכורת ועכשיו אלך לעשן סיגריה בשקט.

יש כאן מבצר מעניין מעל לעיר. כרגע הוא מואר יפה מאד.

אנחנו נפליג מחר בבוקר, כפוף לתחזית מזג האוויר, אחרת איאלץ לטפס למבצר.

ערב יום כיפור היום. מחר בארץ חג האופנים. אני מקווה שיעבור בשלום על נכדינו ועל כל בית ישראל.

משום מה, יום כיפור אצלי הכי זכור באזעקה שהייתה בבית הורי ואסף שהיה אז בן שנה וקצת, נצמד אלי בפחד אימים מהרעש.

בגלל זה הלכתי אחר כך למלחמה להרוג את מי שהפחיד את הבן שלי. (לא הרגתי ולא נהרגתי).

 

 

 

 

איביזה

    

11 לספטמבר 2010–09–11

הגענו בצהרים למקום קטן ונחמד הנקרא – פורט די אנדראטק, בערך.

PORT D'ANDARTAX 39.32.5

N 02.22.5E

עגנו ליד סירה מנועית די גדולה ומאד טבועה, המבצבצת רק קצת מעל למים.

נקשרנו למזח העירוני ועל עוגן שלנו, בעזרת גרמני נחמד העוגנים כאן לפנינו, כבר מספר ימים. (קשה לי לכתוב גרמני נחמד אבל מה לעשות. עובדה.

הלכתי למשרד המעגנה לשלם ולאחר שמילאתי טופס והסברתי לו שאני על עוגן שלי וקשור לרציף הוא קרע את הטופס. אין תשלום. יפה.

לאחר מחירי היומיים האחרונים לעגינה, (82 יורו ליום אם זה חשוב לכם), אנחנו מאזנים את הממוצע. היום זה אפס. נאלץ להישאר כאן יומיים כדי להוריד את הממוצע. (לא ברצינות).

המקום קטן וסימפטי, אין הרבה ללכת, אין איפוא לשכור אופנים, (תודה לאל), ורק הלכנו לסופרמרקט לקניות.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

דיברנו עם אריאל, ומישה ואפילו יש כאן במרינה חיבורי אינטרנט חינם, למספר דקות מוגבל.

משיחה עם השכן הגרמני שלנו, מסתבר שיש אנטנה קטנה שאפשר להעלות לראש התורן, עם מעלן, לקלוט אם יש רשתות עם חיבור אינטרנט חופשי באזור הסמוך לסירה.

זה רעיון. אני כבר שומע אותו בפעם השנייה משייטים ותיקים שתופסים טרמפ על רשתות חופשיות באזור העגינה. זה לא כל כך שאלה של מחיר אבל זה הרבה יותר נוח לשבת בסירה ולהיות בקשר עם מי שאתה רוצה, במקום ללכת לבית קפה שיש לו אינטרנט לשבת ברעש ולהתקשר.

מה גם שלא כולם מבינים עברית ומסתכלים עליך קצת בתימהון.

מיכאל אם יש לך הזדמנות לבדוק מה זה האנטנה הקטנה הזו לאינטרנט ולהסביר לי, אשמח ואודה.

מחר התוכנית היא לצאת לאיביזיה. זו הפלגה קצת יותר ארוכה, כ – 50 מייל, ומשם לחוף ספרד.

טוב, אנחנו נצא לאכול, מגיע למסעדות בספרד עוד ניסיון, לאחר מפח הנפש בפלמה.

12 לספטמבר 2010

יצאנו אתמול לבדוק מה זה "פאייה."

דינה בחרה מסעדה, לאחר שהחלטנו שיותר גרוע מהבחירה שלי בפאלמה, לטאפאס, כבר לא יכול להיות.

נכון, בחרה מסעדה די טובה והזמנו. המלצרית עשתה רושם מאד אמין, מבוגרת בת 60-70 והבנתי שלא בגלל המראה שלה באים לשם.

הזמנו פאייה. הגיע לאחר 25 דקות, כפי שהוזהרנו, מה נכתוב ומה נספר, בסדר. לא יותר מזה. אורז מלוח ופירות ים. עם קצת בשר אחר. הבנו את הפרנציפ.

לידינו עגן גרמני נחמד, (אני ממש לא נהנה לכתוב זאת), שסיפר לנו על חייו, עם אשתו, על הסירה.

הוא מתכנן למכור את הסירה עוד שנה ולהשתקע במיורקה.

סירת ברזל, בגודל כמו שלנו, שוקלת 20 טון עם מנוע מרצדס 130 כ"ס.

הוא גם סיפר לנו על האנטנה המיוחדת להתעקלות על קווי אינטרנט סמוכים.

היום בבוקר, הגרמנים, האחרים שהיו על ידינו יצאו מוקדם, ב- 0700 והעירו אותנו.

הלכתי לישון עוד חצי שעה, (איזה כיף לישון עוד חצי שעה), ויצאנו גם אנחנו.

היום יש לו כ-50 מייל לאיביזה. ההנחיה של האדמירלית היא להגיע באור יום. לא אוהבת כניסות לילה.

אנחנו עם מנוע, עם מפרשים, אבל כמעט אין רוח, ונשתדל להגיע בהתאם להנחיות.

בסירה הצלחנו להתעלק על רשת אינטרנט פתוחה ואפילו ראינו קצת חדשות וקיבלנו דואר אלקטרוני.

עופר וליאת הודיעו לנו שיחברו אלינו בספרד, לאחר ה-22 לספטמבר ויפליגו איתי לגיברלטר ולקנריים.

דינה ,תשתחרר" באותו תאריך ותגיע לארץ כנראה בסוכות.

דיברנו עם אריאל אתמול והיה נחמד.

אתמול במסעדה היו גם טריו חוזליטוס. אחד גבוה ושנים קצרים ששרו שירי מולדת. (ספרד כמובן).

היה נחמד, תרמנו, כמו כולם והנה לעוד 3 ספרדים יש פרנסה.

המקום בו היינו היה נחמד מאד. הרבה בתים מפוארים על הגבעות הסוגרות על המפרץ, כאשר הבתים צמודים ודבוקים להר בהשתלבות מאד טבעית ונעימה לעין. מקום יפה.

זהו בינתיים. תנאי ההפלגה טובים מאד, אין גלים, אין גם כמעט רוח אבל יש פיאט. (מנוע)

זהו, הגענו. אור יום. הפלגה של כ-50 מייל ב-9 שעות. היו לנו זרמים וגלים, גלים 20 ס"מ וזרם חצי קשר הייתה לנו רוח של 5-6 קשר ובעיקר היה לנו מנוע.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. הגענו למפרצון מופלא. המשמש בין היתר כחוף נודיסטים, מילא, ונודיסטיות. (או).

המקום ממש יפה, מים ירוקים, דגים במים, ואנחנו למנוחה.

אולי נישאר פה עוד יום נראה.

עגנה לידינו סירה הנקראת "בת שבע", עם דגל בלתי מזוהה מאחור, נראית כישראלית. במקום לברר, נחייה עם אי הוודאות.

אנחנו ב-נ.צ צפון 39 מעלות 05 שניות צפון ומזרח 01 מעלות 027 שניות. כמעט בקו אורך אפס שגם אותו נעבור. להזכירכם, קו אורך 0 זה גרינוויץ.

דינה הלכה למים לשחות. זה הציב בפני אתגר, לרדת גם. עמדתי בזה. לא ירדתי.

חזרה. ביקשה קפה. עמדתי בזה גם. עשיתי לה קפה.

לך תדע מה עוד צפוי לי.

הסירה לידינו, ישראלים. דינה שחתה קרוב אליהם ושמעה עברית. הם לא יוצרים קשר וגם אנחנו לא. הם לא יודעים מה הם מפסידים.

האמת, המים פה נראים נהדר, עם הרבה דגים במים.

13 לספטמבר 2010

בוקר טוב בחוף המתופפים. עד אתמול בללה חשבתי לקרוא לזה חוף הנודיסטים, אבל המתופפים זכו, בגדול.

מהרגע שהגענו עלתה מן החוף מוסיקה (?) תיפוף של כמה וכמה תופים. חשבנו יופי קצת שמח.

אחרי כמה שעות זה התחיל להיות מטרד.

תופי טמטם, בעוצמה די גדולה, המים מוליכים את הקול, מתופפים ומתופפים ומתופפים. גמרו בסביבות חצות. אנחנו כולנו בתוך הקצב.

עכשיו בוקר, והתופים אינם.

יש לנו הפלגה קצרה היום למרינה, כ – 15 מייל. בינתיים, מתחילים את היום לאט לאט.

.נותר לנו בגט אחד. על הבגטים מוטבע תאריך תפוגה של 6 שעות. הבגט נהדר מיד עם צאתו מהתנור אחרי שש שעות, זה מאכל לדגים.

אז זה מה שעשיתי. זרקתי אותו לדגים, חתיכות חתיכות. הייתה שמחה אמיתית במים. היה שווה להשקיע בבגט.

אז כמו שאתם קוראים, גם בתאריך זה, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

זהו, אחרי 3 שעות קצרות, הגענו למרינה המיועדת שלנו.

זה שתי מרינות צמודות זו לזו. האחת עולה 38 יורו והשניה עוד 30 יורו. בחרנו בראשונה.

PORTE DE S. ANTONI DE PORTMANY 38.58.N 01.18E

נאלצנו להתעגן לבד מאחר וה"מרינרוס" היו בסיאסטה.

אחרי קצת תימרון ואילתורים, הצליח לנו.

הלכתי לישון. זה בדיוק היה הזמן המתאים.

העירו אותי ב1630 ה"מרינרוס" חזרו מהסיאסטה שלהם.

הלכנו למשרד

,סידורים, צילומי ניירות, תשלום, קבלת מפתחות, השארת פיקדון והכל על ידי בחור נחמד שזוכר שלפני 10 שנים פגש שתי ישראליות שהיו נחמדות אליו.

מאז יש לו דעה טובה על הישראליות. (ואנחנו מודים להן, על כל מה שנתנו לו).

זהו, סיור קצר בעיר, כהקדמה לסיור הארוך יותר הערב.

מקלחת וארוחת ערב בסירה, ואחר כך טיול (קצר אני מקווה בעיר).

מחר מזג האוויר נראה טוב, נחצה ליבשת. מספיק עם האיים.

 

 

 

 

 

 

 

7 לספטמבר 2010–09–07
ערב, ערב ראש השנה.
היום לא הפלגנו, אבל, היה לנו יום גדוש עבודה.
הלכנו בבוקר לטיול וקניות בעיר, דינה מצאה לילדות שמלות "ספרדיות" משהו.
חזרנו לסירה לנוח.
יש כאן מערת נטיפים ענקית ומאד מפורסמת והלכנו אליה אחר הצהרים. באמת משהו מדהים.
המערה באורך של כקילומטר, ורואים בה נטיפים מדהימים.
לקראת הסוף יש אמפיתיאטרון בו מרכזים את כל הקהל, כמה מאות אנשים, ונותנים מופע שכנראה לא עודכן מזה שנים.
מספר נגנים אמיתיים, על סירות, מנגנים כל מיני מנגינות קלאסיות קלות, הכל על סירות משוטים מוארות וחוץ מזה חושך מוחלט. זה יוצא יפה אבל כמה ילדים קטנים לא אהבו את החושך.
הוצאנו תחזית מזג אוויר וזה נראה בסדר למחר בצהרים. אנחנו מתכננים גיחה קצרה בדרך לפאלמה דה מיורקה.
אז כפי שאתם רואים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו מחכים לשמוע מהזוג שאמור לחצות איתי, עופר וליאת, זה יקבע אם דינה תפליג איתי עד לקנריים או עד לגיברלטר. אני יודע שהיא תשמח לרדת בגיברלטר.
אם יש מתנדבים או מתנדבות ללג הזה שהוא כשבוע, ומבטיח להיות לא כל כך שקט, לקנריים מגיברלטר, שיקום.
דינה תשמח לא להפליג את הקטע הזה.
אני בדרך כלל כותב כשדינה מכינה אוכל, זה משמש לי כאליבי לעובדה שאני לא מבשל, אבל כן רוחץ כלים.
זהו בערך להיום. דינה קנתה כרטיס חדש לספרד והפיצה בין חברינו.
מחר ננסה להיות זמינים ברשת ולדבר איתכם.
לילה טוב להיום

8 לספטמבר 2010–09–08
דינה מבשלת שזה אומר שתורי לכתוב.
יום די שקט עבר עלינו.
זה אומר שהכל כשורה אהובותי ואהובי.
הפלגנו היום כ-5 שעות והגענו לעיירה קטנה עם הרבה דייגים ומעט מאד סירות מפרש.
קיבלנו את המקום האחרון במרינה והוא כמו אחרון. די גרוע.
אנחנו מתנדנדים ונמתחים על חבלים וזה מעצבן את דינה. אותי פחות.
הלכנו לסיור בעיר והספקתי לראות את ספרד מפסידה לסרביה בכדורסל. זה חידוש, לראות את הספרדים מפסידים.
דיברנו איתכם בטלפון וזה היה נהדר.
חבל שלא הסתדר עם הסקייפ, אבל בהזדמנות הבאה.
אכלנו ארוחת חג, דינה דאגה ליין, האמת, קצת עצוב לחגוג לבד, אבל התגברנו.
השכן שלנו הוא איזה ילד בשנות העשרה. דינה ראתה אותו מנקה אקדח וזה קצת מדאיג אותה.
אם הוא היה מתכונן לירות,לא היה מנקה. היה מנקה אחר כך. אז כנראה שאין לו תוכניות מיוחדות.
הסירה זזה קדימה ואחורה בקצב די מעצבן אבל מתרגלים גם לזה.
דיברתי עם מיכאל היום ואני שמח שיהיה לי אורח באוקטובר בקנריים. יש עוד מעוניינים ??
זהו בערך. אנחנו מקשיבים למוזיקה, דינה שותה כדי לא לשמוע את החבלים נמתחים ועוצרים את הסירה בלילה. אני אישן טוב גם ללא עזרים טכניים.
זהו להיום. מחר התוכנית היא לפלמה, העיר הגדולה.
לילה טוב.





10 לספטמבר 2010–09–10
יום שני בפלמה. אפשר לסמן "פלוס".
העיר יפה מאד. בייחוד הקתדרלה.
ההפלגה לכאן הייתה שקטה ונעימה. בכניסה לפלמה היינו צריכים לוותר לשתי אוניות נוסעים ענקיות, (ויתרנו אלא מה), יש כאן כמה מרינות, כולן יקרות.
בכניסה רואים את נתיב הנחיתה של המטוסים. בצהרים כשהגענו, כל דקה נחת מטוס. יותר צפוף מבן גוריון.
עצרנו בכניסה לתדלק, שיהיה מלא, והתברר לנו שכל שלושת כרטיסי האשראי שלנו לא מתקבלים על ידי התחנה. מזל שהיה לנו מזומן מספיק, (בקושי), לשלם.
אחרי מנוחה קצרה יצאנו לטייל בעיר ולאכול. הלכנו לקתדרלה ואחר כך למסעדה.
בחרנו לבדוק מה זה "טפס" וכנראה בחרנו מסעדה גרועה לצורך העניין. כל מנה הייתה פחות טובה מקודמתה, כאשר גם הראשונה לא הייתה משהו.
היום, שכרנו אופנים, ונסענו לטייל בעיר.
העיר כאמור יפה, נסענו, חזרנו לסירה לנוח, נסענו עוד פעם ועכשיו החזרנו את האופנים.
למחר מזג האוויר צפוי לטובה, וכנראה נצה לקצה הצפון מערבי של האי.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
דינה מצאה מניפות לבנות ונותר לקנות חולצות לבנים.
ננסה לשלוח לכם את הנ"ל, לאחר מספר ימים ללא דיווח.
"אצלנו", כאן מתחיל סתיו. שמים מעוננים, היה די קריר ומעונן היום, בדיוק יום טוב לטיול אופנים.

.

ומינורקה סרדיניה ,קורסיקה

31 לאוגוסט 2010–08–31

 

בטלה זה מעייף. ערב, 2145 ואנחנו אחרי ארוחת ערב ועייפים.

אחרי כמעט שלושה ימים ללא תזוזה, המצברים מבקשים הטענה.

הפעלנו גנרטור וישר השכנים, (החברים של פיני ואלית), ביקשו שנפסיק עד שיגמרו לאכול. יש בזה משהו, הריח של המפלט מגיע ישר אליהם. הפסקנו, נחכה עד שיגמרו לאכול.

אנחנו על הרציף באולביה, הילדים הגרמנים עזבו הבוקר אבל אנחנו החלטנו להישאר עוד יום, עד שמזג האוויר ישתפר עד יותר. אכן יש שיפור אבל מחר יהיה עוד יותר משופר. חוץ מזה סתם התעצלנו.

הלכנו לקניות, נחנו, הלכנו לטייל, יש מה לראות, אכלנו ועכשיו אנחנו מוכנים למנוחת הלילה.

הכי אני אוהב את מנוחת הלילה. אפשר לקרוא ולישון מבלי להרגיש אשם בגין הבטלה.

אני חושב שהקסם, אחד מהם, של החיים על הסירה זו הרגשת הניתוק. אנחנו רק מבקרים פה, רואים ומקבלים מה שנראה טוב ורגוע, את היתר אנחנו לא מבינים.

אתמול בערב אכלנו בחוץ במסעדה המופעלת עלי ידי פולניות. כמובן שהפגנתי את ידיעותיי הדלות בפולנית והתנהלה שיחה ערה. נפרדנו בידידות ובאיחולים . (פסיססקגו דוברגו וכו').

היום הלכתי לברר נושא תידלוק, שאלתי את האיטלקי המפעיל, אנגלית ? אמר, דבר, אני אבין, באיטלקית.

הבנתי, שאלתי מתי פותח מחר והראה לי שבע וחצי אצבעות. הבנתי. נראה מחר בשבע וחצי אם באמת הבנתי.

לידינו ברציפים עומדות סירות מעניינות.

לידינו ממש, סקונר, (דו תרנית עם תורן אחורי גבוה מהתורן הקדמי), אניה בסגנון ישן, אם כי הגוף מברזל. גלגלות מעץ, סיפון מעץ משהו גדול ויפה. זו אונית צרטרים להשכרה עם צוות. דינה צילמה את אחד המלחים מחליף חבל במרומי התורן, יוצא די גבוה. זו אוניה באורך של כ-30 מטר. (לא מדדתי, אומדן).

ברציף הניצב לנו, עמדה מנועית ענקית, 40-50 מטר, 4-5 קומות, בית מלון צף. אתמול הגיעה לידה מפרשית, דו תרנית, אמנם קטנה יותר, בקצת, אבל מרשימה.

היום התעוררנו בבוקר ועמדה בינהם המירבלה 5 שזו אמורה להיות החד תרנית הגדולה בעולם, עם שיא של מהירות למפרשיות עם גוף אחד ב-24 שעות. האונייה ענקית, 50-60 מטר, שוב לא מדדתי, אומדן, עם תורן עד השמים, שמה את הדו תרנית בצל.

הים הוא אכזר. נדמה לך שאתה מלך הרציף ומגיעה מפלצת עוד יותר גדולה ששמה אותך בצל.

(לא אותי, לי אין בעיות צל). אבל אני בטוח שהדו תרנית שנהייתה פתאום קטנה לא הייתה מרוצה מהתחרות.

זהו בערך. אז כמו שאתם רואים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

מחר התוכנית היא לדלג קדימה, לכיוון בונפיצו, בקורסיקה. ,

(פורטו משהו). מחרתיים בונפיצו ואחר כך לבלריים, הכל כמובן מותנה במזג אוויר.

 

1 לספטמבר 2010–09–01

יום הפלגה שקט עבר על כוחותיו. הפלגה חמדה ללא אירועים מיוחדים עד למפרצון נחמד, המוגן על ידי אי קטן. בתימרונים שלי לעגינה עליתי על שרטון, אבל כמו הקיפודים, לאט ובזהירות, ולכן ירדתי ממנו בהילוך אחורי. שוב לאט ובזהירות.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

המפרצון נחמד, שקט ומאוכלס רק בעוד 8 סירות דומות לשלנו.

בדרך לכאן נכנסנו לבקר את אגא חאן, הוא לא היה והמשכנו.

המרינה של אגא חאן פותחה ונבנתה בשנות השישים למגה יאכטות והמחירים בהתאם.

עשינו סיבוב, אכן היו כמה "מגאיות", וילות יפות על המדרונות שמסביב למפרץ, והמשכנו.

למקום קוראים פורטו פולו, (כנראה), במרחק של 15 מייל מבונהפיצו שבקורסיקה.

PORTO POLLO 41.11.5N 09.19.7E

היום הוכרז על יום ניקיון. הפעלתי את הגנרטור, חיממתי מים ודינה מתקלחת.לא תהייה לי ברירה אני אדרש להתגלח ולהתקלח גם.

עבר ביקורת, (האדמירלית), שהכניסה גם נ"צ למקום בו אנו נמצאים. חושך.

אני גמרתי לרחוץ כלים, הטלפונים הוטענו, המחשב בטעינה.

לא נותר לי אלא ללכת להתקלח. אין ברירה. (כן, גם להתגלח).

טוב, כל המטלות מולאו.

2300 לפי שעון ישראל. הגיע הזמן לשינה. אני אדמים את הגנרטור ולישון.

אם כבר הזכרתי לעצמי את הגנראטור, אני תמיד מזכיר לעצמי לבדוק אם הוא מטעין לעצמו את המצבר הספציפי המיועד לגנראטור. יש לו נטייה להקפיץ את הפיוז של המטען הספציפי המיועד לו בלבד. רואים את זה על השעון –מד המתח של המצבר שלו הנמצא ליד מדרגות הירידה לסלון ובצמוד למקרר.

הפעלתי גם את המקרר והוא קירר בערך בשעה וחצי עבודה לטמפרטורה של 0.5 מעלות. נראה עד כמה הוא יחזיק למחר בבוקר.

אלה הן הערות טכניות בעיקר לעצמי.

לילה טוב.

ולרן, ולשי, בית ספר מוצלח. לאיתי וקרני גן מוצלח ולעופר גם שיהיה לו מוצלח.

2 לספטמבר 2010

אז הגענו בשעות הבוקר, מה שלא מנע מהרוח נשוב דווקא בעגינה. עם קצת עזרה מצרפתי לא מרוצה כל כך, נקשרנו. (הצרפתים נחמדים, כבר אמרנו ?), ההפלגה הייתה קלה, נעימה וקצרה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אחרי מנוחה קצרה, השלמת חוסרי שינה כתוצאה מההשכמה המוקדמת, יצאנו לפטרול שלנו.

הפעם זה כולל עלייה תלולה במעלה ההר. בונפיצו אכן מדהימה. עיר תלויה על צוק גבוה.

טיפסנו, ראינו, דינה צילמה.

יש כאן בתים שינים הבנויים על הצוק ממש. מהמרפסת אפשר לקפוץ לים, ואם שורדים מאתיים מטר נפילה חופשית ואת הסלעים למטה, זה יכול להיות מעניין.

הנמל, מדהים עוד יותר. זה פיורד די עמוק, תלול, ובתך הפיורד הנמל. זה נמל די גדול. היום יש כאן ריכוז של כמה עשרות, (אני לא מגזים), מגה יאכטות, מנועיות כמובן, כל אחת גדולה מהשנייה. מגיע כבר אחד וחושב ששלו הכי גדול, ומאוחר יותר מגיע מישהו עם יאכטה עוד יותר גדולה. הים הוא אכזר, בייחוד לבעלי אגו.

דינה צילמה הרבה תמונות אז אני לא אתאר את העיר יותר מידי, היא מדהימה, כבר כתבתי.

עצר על ידינו סקוטי (?), שאל אם אנחנו מארה"ב, בגלל הדגל, ענינו שאנחנו מישראל ואז סיפר שלאביו הייה בית בקיסריה והוא היה משחק של גולף בחורף. (בטח טדי הכיר אותו אבל לא שאלנו לשמו).

אמרתי לו שאני מבין שהוא יהודי אבל הוא תיקן אותי, אימו סקוטית והוא לא בטוח במה שהוא. בכל מקרה סבו היה רב בוילנה, אביו גר בארץ תקופה, התחתן עם סקוטית, באנגליה, והוא עצמו נשוי לצרפתיה וגר בליאון. בקיצור, סיפור יהודי טיפוסי. היה נחמד לקשקש.

זהו בערך, אחר החזרה מהטיפוס בהר, נחנו קצת, יצאנו לעוד סיור קניות ואינטרנט, ואנחנו כאן.

מזג האוויר מבטיח להיות טוב ביומיים הקרובים ואנחנו בדרך, כ-240 מייל, כ-48 שעות, לאיים הבלריים.

נפיל עליכם את ה"תיק" הזה רק כשנעגון בבלריים. לדינה יש כבר יעד מוכן אבל טרם נמסר לי.

 

4 לספטמבר 2010–09–04

אנחנו בהפלגה כבר כ- 32 שעות ונותרו לנו עוד כ – 17 שעות עד לאי הראשון, מינורקה.

הלילה עבר עלינו בקור. היה קר. דינה בכמה שכבות אני בפחות אבל קר.

היום, ללילה, אתלבש יותר טוב.

את הלילה העברנו עם הראדאר ועובד וזה ממש ממש נחמד. אני לא מבין איך הסתדרנו בלעדיו קודם.

(זה כמו גילוי המברגה או כל כלי משוכלל אחר).

השאלה העולה היא מה עושים בפלגה כזוו שיש כל כך הרבה זמן, תנאי הים טובים, יש מעט מאד עבודה, פה ושם לסדר מפרש וזהו.

אז זה לב העניין. לא עושים. קוראים, ישנים, במיוחד אני, ומסתכלים על הים והשמים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. אנחנו נהנים.

הראדאר רואה דברים שלא רואים בעין בלתי מזוינת או כל עין אחרת, (מזוינת או לא), מצפצף כאשר האוניה השנייה מגיעה לטווח של 2 מייל, זה מה שקבעתי ונותן הרגשת ביטחון.

בלילה הים היה איתנו, הרוח הקלה והזרם, ורצנו 6 קשר. עכשיו הים החליט שמספיק והרוח והגלים, קלים שניהם, נגדינו.

זה הים בשבילכם. עושה כרצונו.

עיקר ההפלגה הוא באמת ה"לשבת" ולא לעשות כלום. מי שלא נהנה מזה, שלא יפליג אחרת סתם יסבול.

איתנו במקביל, במרחק של כ – 2 מייל רצה עוד מפרשית לאותו כיוון. נצטרך להשגיח עליה בלילה. (יש ראדאר).

הים בסך הכל שקט. כרגע, 1836 אחה"צ הוא מתחיל לעלות קצת אבל לא ממש.

שימשיך ככה.

דגים אין, אולי בגלל שלא פרשתי חכה.

הערב יורד.

MAHON 39.52N 4.18.5E 5 לספטמבר 2010

הגענו. בבוקר מוקדם. לקראת כניסה, האטתי את המהירות ל-4 קשר כדי שלא ניכנס בלילה.

עם אור ראשון, נכנסנו.

בדרך עוד הייתי צריך לוותר למעבורת גדולה, (הגודל כן קובע), הגענו למרינה בעיר הנקראת מהון.

נקשרנו, שילמנו, התחברנו לחשמל ואנחנו מוכנים לנוח מעמל הלילה.

סה"כ 47 שעות, כ-240 מייל, כ-5 קשר מהירות ממוצעת.

הכל כשורה אהובותי ואהובי,

דינה מכינה ארוחת בוקר, אני מקשקש, כדי להיראות גם עסוק.

לאחר האוכל נלך לישון, בכל זאת הפלגת לילה עם משמרות די מעייפת ואחר כך פטרול.

ננסה גם לשלוח לכם את הקשקושים האלו ואולי גם לדבר איתכם.

כמו שבלילה היה קר, עכשיו חם.

נחנו קצת, (שינה), דינה עושה כביסה, אבל חם מכדי לצאת לעיר.

נחכה לערב ונצא. מתאים לי לנוח עוד. נקרא, נישן ונלך לפטרל.

היות ואנחנו במרינה, זה הזמן לנצל מים חופשי ולהתקלח.

מה שמעורר אצלי תהיות לגבי המדיניות של מקלחות בחציה.

לפי חשבוני, ל-5 איש יהיו לנו מים למקלחת אחת לכל אחד פעם בשבוע. אחרי יומיים בדרך, המקלחת היא כל כך מרעננת שנראה לי שמקלחת שבועית תהיה לא מספקת.

אז נצטרך לעשות חושבים בשנית, עם הצוות. אני לא מתכוון לקחת מטפיל מים מאחר וזה ציוד יקר, זולל חשמל ומלא בצרות. זה בכל אופן מה שהצלחתי ללמוד על הנושא.

בהזדמנות זאת גם עשיתי לעצמי תספורת, כן, יש מכונה בסירה, קניתי, ודינה הגיעה למקומות אליהם אני לא הגעתי. (בעורף). יצא משהו. למי אכפת. העיקר שפחות חם.

אנחנו עברנו עוד אזור זמן והשעון זז קדימה בעוד שעה. נוסעים מערבה. עובדה. כנראה שכדור הארץ בכל זאת עגול. (לא בטוח שזה שייך אבל שיהיה).

המרינה עובדת לפי זמן ספרדי. באחת וחצי הפסקה עד חמש ואחר כך פתוח עד שמונה או שמונה וחצי.

הם באמת המציאו את ה"סייסטה".

יש לנו שלושה איים לכסות. מינוקרה, בה אנו נמצאים כעת, מייורקה ואיביזייה. לאיזיייה צמוד עוד איי שנקרא פורמנטרה אבל צורך לעניינינו זה אי אחד, המערבי שבינהם (איביזה).

אחרי איביזה, עוברים לספרד, קוסטא דל סול, ומשם לגיברלטר.

התוכנית עדיין עומדת, לעבור את גיברלטר בסוף ספטמבר להגיע לכנריים בתחילת אוקטובר. (הכל מותנה באישורו של נפטון, השולט במזג האוויר.).