איביזה

    

11 לספטמבר 2010–09–11

הגענו בצהרים למקום קטן ונחמד הנקרא – פורט די אנדראטק, בערך.

PORT D'ANDARTAX 39.32.5

N 02.22.5E

עגנו ליד סירה מנועית די גדולה ומאד טבועה, המבצבצת רק קצת מעל למים.

נקשרנו למזח העירוני ועל עוגן שלנו, בעזרת גרמני נחמד העוגנים כאן לפנינו, כבר מספר ימים. (קשה לי לכתוב גרמני נחמד אבל מה לעשות. עובדה.

הלכתי למשרד המעגנה לשלם ולאחר שמילאתי טופס והסברתי לו שאני על עוגן שלי וקשור לרציף הוא קרע את הטופס. אין תשלום. יפה.

לאחר מחירי היומיים האחרונים לעגינה, (82 יורו ליום אם זה חשוב לכם), אנחנו מאזנים את הממוצע. היום זה אפס. נאלץ להישאר כאן יומיים כדי להוריד את הממוצע. (לא ברצינות).

המקום קטן וסימפטי, אין הרבה ללכת, אין איפוא לשכור אופנים, (תודה לאל), ורק הלכנו לסופרמרקט לקניות.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

דיברנו עם אריאל, ומישה ואפילו יש כאן במרינה חיבורי אינטרנט חינם, למספר דקות מוגבל.

משיחה עם השכן הגרמני שלנו, מסתבר שיש אנטנה קטנה שאפשר להעלות לראש התורן, עם מעלן, לקלוט אם יש רשתות עם חיבור אינטרנט חופשי באזור הסמוך לסירה.

זה רעיון. אני כבר שומע אותו בפעם השנייה משייטים ותיקים שתופסים טרמפ על רשתות חופשיות באזור העגינה. זה לא כל כך שאלה של מחיר אבל זה הרבה יותר נוח לשבת בסירה ולהיות בקשר עם מי שאתה רוצה, במקום ללכת לבית קפה שיש לו אינטרנט לשבת ברעש ולהתקשר.

מה גם שלא כולם מבינים עברית ומסתכלים עליך קצת בתימהון.

מיכאל אם יש לך הזדמנות לבדוק מה זה האנטנה הקטנה הזו לאינטרנט ולהסביר לי, אשמח ואודה.

מחר התוכנית היא לצאת לאיביזיה. זו הפלגה קצת יותר ארוכה, כ – 50 מייל, ומשם לחוף ספרד.

טוב, אנחנו נצא לאכול, מגיע למסעדות בספרד עוד ניסיון, לאחר מפח הנפש בפלמה.

12 לספטמבר 2010

יצאנו אתמול לבדוק מה זה "פאייה."

דינה בחרה מסעדה, לאחר שהחלטנו שיותר גרוע מהבחירה שלי בפאלמה, לטאפאס, כבר לא יכול להיות.

נכון, בחרה מסעדה די טובה והזמנו. המלצרית עשתה רושם מאד אמין, מבוגרת בת 60-70 והבנתי שלא בגלל המראה שלה באים לשם.

הזמנו פאייה. הגיע לאחר 25 דקות, כפי שהוזהרנו, מה נכתוב ומה נספר, בסדר. לא יותר מזה. אורז מלוח ופירות ים. עם קצת בשר אחר. הבנו את הפרנציפ.

לידינו עגן גרמני נחמד, (אני ממש לא נהנה לכתוב זאת), שסיפר לנו על חייו, עם אשתו, על הסירה.

הוא מתכנן למכור את הסירה עוד שנה ולהשתקע במיורקה.

סירת ברזל, בגודל כמו שלנו, שוקלת 20 טון עם מנוע מרצדס 130 כ"ס.

הוא גם סיפר לנו על האנטנה המיוחדת להתעקלות על קווי אינטרנט סמוכים.

היום בבוקר, הגרמנים, האחרים שהיו על ידינו יצאו מוקדם, ב- 0700 והעירו אותנו.

הלכתי לישון עוד חצי שעה, (איזה כיף לישון עוד חצי שעה), ויצאנו גם אנחנו.

היום יש לו כ-50 מייל לאיביזה. ההנחיה של האדמירלית היא להגיע באור יום. לא אוהבת כניסות לילה.

אנחנו עם מנוע, עם מפרשים, אבל כמעט אין רוח, ונשתדל להגיע בהתאם להנחיות.

בסירה הצלחנו להתעלק על רשת אינטרנט פתוחה ואפילו ראינו קצת חדשות וקיבלנו דואר אלקטרוני.

עופר וליאת הודיעו לנו שיחברו אלינו בספרד, לאחר ה-22 לספטמבר ויפליגו איתי לגיברלטר ולקנריים.

דינה ,תשתחרר" באותו תאריך ותגיע לארץ כנראה בסוכות.

דיברנו עם אריאל אתמול והיה נחמד.

אתמול במסעדה היו גם טריו חוזליטוס. אחד גבוה ושנים קצרים ששרו שירי מולדת. (ספרד כמובן).

היה נחמד, תרמנו, כמו כולם והנה לעוד 3 ספרדים יש פרנסה.

המקום בו היינו היה נחמד מאד. הרבה בתים מפוארים על הגבעות הסוגרות על המפרץ, כאשר הבתים צמודים ודבוקים להר בהשתלבות מאד טבעית ונעימה לעין. מקום יפה.

זהו בינתיים. תנאי ההפלגה טובים מאד, אין גלים, אין גם כמעט רוח אבל יש פיאט. (מנוע)

זהו, הגענו. אור יום. הפלגה של כ-50 מייל ב-9 שעות. היו לנו זרמים וגלים, גלים 20 ס"מ וזרם חצי קשר הייתה לנו רוח של 5-6 קשר ובעיקר היה לנו מנוע.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. הגענו למפרצון מופלא. המשמש בין היתר כחוף נודיסטים, מילא, ונודיסטיות. (או).

המקום ממש יפה, מים ירוקים, דגים במים, ואנחנו למנוחה.

אולי נישאר פה עוד יום נראה.

עגנה לידינו סירה הנקראת "בת שבע", עם דגל בלתי מזוהה מאחור, נראית כישראלית. במקום לברר, נחייה עם אי הוודאות.

אנחנו ב-נ.צ צפון 39 מעלות 05 שניות צפון ומזרח 01 מעלות 027 שניות. כמעט בקו אורך אפס שגם אותו נעבור. להזכירכם, קו אורך 0 זה גרינוויץ.

דינה הלכה למים לשחות. זה הציב בפני אתגר, לרדת גם. עמדתי בזה. לא ירדתי.

חזרה. ביקשה קפה. עמדתי בזה גם. עשיתי לה קפה.

לך תדע מה עוד צפוי לי.

הסירה לידינו, ישראלים. דינה שחתה קרוב אליהם ושמעה עברית. הם לא יוצרים קשר וגם אנחנו לא. הם לא יודעים מה הם מפסידים.

האמת, המים פה נראים נהדר, עם הרבה דגים במים.

13 לספטמבר 2010

בוקר טוב בחוף המתופפים. עד אתמול בללה חשבתי לקרוא לזה חוף הנודיסטים, אבל המתופפים זכו, בגדול.

מהרגע שהגענו עלתה מן החוף מוסיקה (?) תיפוף של כמה וכמה תופים. חשבנו יופי קצת שמח.

אחרי כמה שעות זה התחיל להיות מטרד.

תופי טמטם, בעוצמה די גדולה, המים מוליכים את הקול, מתופפים ומתופפים ומתופפים. גמרו בסביבות חצות. אנחנו כולנו בתוך הקצב.

עכשיו בוקר, והתופים אינם.

יש לנו הפלגה קצרה היום למרינה, כ – 15 מייל. בינתיים, מתחילים את היום לאט לאט.

.נותר לנו בגט אחד. על הבגטים מוטבע תאריך תפוגה של 6 שעות. הבגט נהדר מיד עם צאתו מהתנור אחרי שש שעות, זה מאכל לדגים.

אז זה מה שעשיתי. זרקתי אותו לדגים, חתיכות חתיכות. הייתה שמחה אמיתית במים. היה שווה להשקיע בבגט.

אז כמו שאתם קוראים, גם בתאריך זה, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

זהו, אחרי 3 שעות קצרות, הגענו למרינה המיועדת שלנו.

זה שתי מרינות צמודות זו לזו. האחת עולה 38 יורו והשניה עוד 30 יורו. בחרנו בראשונה.

PORTE DE S. ANTONI DE PORTMANY 38.58.N 01.18E

נאלצנו להתעגן לבד מאחר וה"מרינרוס" היו בסיאסטה.

אחרי קצת תימרון ואילתורים, הצליח לנו.

הלכתי לישון. זה בדיוק היה הזמן המתאים.

העירו אותי ב1630 ה"מרינרוס" חזרו מהסיאסטה שלהם.

הלכנו למשרד

,סידורים, צילומי ניירות, תשלום, קבלת מפתחות, השארת פיקדון והכל על ידי בחור נחמד שזוכר שלפני 10 שנים פגש שתי ישראליות שהיו נחמדות אליו.

מאז יש לו דעה טובה על הישראליות. (ואנחנו מודים להן, על כל מה שנתנו לו).

זהו, סיור קצר בעיר, כהקדמה לסיור הארוך יותר הערב.

מקלחת וארוחת ערב בסירה, ואחר כך טיול (קצר אני מקווה בעיר).

מחר מזג האוויר נראה טוב, נחצה ליבשת. מספיק עם האיים.