ומינורקה סרדיניה ,קורסיקה

31 לאוגוסט 2010–08–31

 

בטלה זה מעייף. ערב, 2145 ואנחנו אחרי ארוחת ערב ועייפים.

אחרי כמעט שלושה ימים ללא תזוזה, המצברים מבקשים הטענה.

הפעלנו גנרטור וישר השכנים, (החברים של פיני ואלית), ביקשו שנפסיק עד שיגמרו לאכול. יש בזה משהו, הריח של המפלט מגיע ישר אליהם. הפסקנו, נחכה עד שיגמרו לאכול.

אנחנו על הרציף באולביה, הילדים הגרמנים עזבו הבוקר אבל אנחנו החלטנו להישאר עוד יום, עד שמזג האוויר ישתפר עד יותר. אכן יש שיפור אבל מחר יהיה עוד יותר משופר. חוץ מזה סתם התעצלנו.

הלכנו לקניות, נחנו, הלכנו לטייל, יש מה לראות, אכלנו ועכשיו אנחנו מוכנים למנוחת הלילה.

הכי אני אוהב את מנוחת הלילה. אפשר לקרוא ולישון מבלי להרגיש אשם בגין הבטלה.

אני חושב שהקסם, אחד מהם, של החיים על הסירה זו הרגשת הניתוק. אנחנו רק מבקרים פה, רואים ומקבלים מה שנראה טוב ורגוע, את היתר אנחנו לא מבינים.

אתמול בערב אכלנו בחוץ במסעדה המופעלת עלי ידי פולניות. כמובן שהפגנתי את ידיעותיי הדלות בפולנית והתנהלה שיחה ערה. נפרדנו בידידות ובאיחולים . (פסיססקגו דוברגו וכו').

היום הלכתי לברר נושא תידלוק, שאלתי את האיטלקי המפעיל, אנגלית ? אמר, דבר, אני אבין, באיטלקית.

הבנתי, שאלתי מתי פותח מחר והראה לי שבע וחצי אצבעות. הבנתי. נראה מחר בשבע וחצי אם באמת הבנתי.

לידינו ברציפים עומדות סירות מעניינות.

לידינו ממש, סקונר, (דו תרנית עם תורן אחורי גבוה מהתורן הקדמי), אניה בסגנון ישן, אם כי הגוף מברזל. גלגלות מעץ, סיפון מעץ משהו גדול ויפה. זו אונית צרטרים להשכרה עם צוות. דינה צילמה את אחד המלחים מחליף חבל במרומי התורן, יוצא די גבוה. זו אוניה באורך של כ-30 מטר. (לא מדדתי, אומדן).

ברציף הניצב לנו, עמדה מנועית ענקית, 40-50 מטר, 4-5 קומות, בית מלון צף. אתמול הגיעה לידה מפרשית, דו תרנית, אמנם קטנה יותר, בקצת, אבל מרשימה.

היום התעוררנו בבוקר ועמדה בינהם המירבלה 5 שזו אמורה להיות החד תרנית הגדולה בעולם, עם שיא של מהירות למפרשיות עם גוף אחד ב-24 שעות. האונייה ענקית, 50-60 מטר, שוב לא מדדתי, אומדן, עם תורן עד השמים, שמה את הדו תרנית בצל.

הים הוא אכזר. נדמה לך שאתה מלך הרציף ומגיעה מפלצת עוד יותר גדולה ששמה אותך בצל.

(לא אותי, לי אין בעיות צל). אבל אני בטוח שהדו תרנית שנהייתה פתאום קטנה לא הייתה מרוצה מהתחרות.

זהו בערך. אז כמו שאתם רואים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

מחר התוכנית היא לדלג קדימה, לכיוון בונפיצו, בקורסיקה. ,

(פורטו משהו). מחרתיים בונפיצו ואחר כך לבלריים, הכל כמובן מותנה במזג אוויר.

 

1 לספטמבר 2010–09–01

יום הפלגה שקט עבר על כוחותיו. הפלגה חמדה ללא אירועים מיוחדים עד למפרצון נחמד, המוגן על ידי אי קטן. בתימרונים שלי לעגינה עליתי על שרטון, אבל כמו הקיפודים, לאט ובזהירות, ולכן ירדתי ממנו בהילוך אחורי. שוב לאט ובזהירות.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

המפרצון נחמד, שקט ומאוכלס רק בעוד 8 סירות דומות לשלנו.

בדרך לכאן נכנסנו לבקר את אגא חאן, הוא לא היה והמשכנו.

המרינה של אגא חאן פותחה ונבנתה בשנות השישים למגה יאכטות והמחירים בהתאם.

עשינו סיבוב, אכן היו כמה "מגאיות", וילות יפות על המדרונות שמסביב למפרץ, והמשכנו.

למקום קוראים פורטו פולו, (כנראה), במרחק של 15 מייל מבונהפיצו שבקורסיקה.

PORTO POLLO 41.11.5N 09.19.7E

היום הוכרז על יום ניקיון. הפעלתי את הגנרטור, חיממתי מים ודינה מתקלחת.לא תהייה לי ברירה אני אדרש להתגלח ולהתקלח גם.

עבר ביקורת, (האדמירלית), שהכניסה גם נ"צ למקום בו אנו נמצאים. חושך.

אני גמרתי לרחוץ כלים, הטלפונים הוטענו, המחשב בטעינה.

לא נותר לי אלא ללכת להתקלח. אין ברירה. (כן, גם להתגלח).

טוב, כל המטלות מולאו.

2300 לפי שעון ישראל. הגיע הזמן לשינה. אני אדמים את הגנרטור ולישון.

אם כבר הזכרתי לעצמי את הגנראטור, אני תמיד מזכיר לעצמי לבדוק אם הוא מטעין לעצמו את המצבר הספציפי המיועד לגנראטור. יש לו נטייה להקפיץ את הפיוז של המטען הספציפי המיועד לו בלבד. רואים את זה על השעון –מד המתח של המצבר שלו הנמצא ליד מדרגות הירידה לסלון ובצמוד למקרר.

הפעלתי גם את המקרר והוא קירר בערך בשעה וחצי עבודה לטמפרטורה של 0.5 מעלות. נראה עד כמה הוא יחזיק למחר בבוקר.

אלה הן הערות טכניות בעיקר לעצמי.

לילה טוב.

ולרן, ולשי, בית ספר מוצלח. לאיתי וקרני גן מוצלח ולעופר גם שיהיה לו מוצלח.

2 לספטמבר 2010

אז הגענו בשעות הבוקר, מה שלא מנע מהרוח נשוב דווקא בעגינה. עם קצת עזרה מצרפתי לא מרוצה כל כך, נקשרנו. (הצרפתים נחמדים, כבר אמרנו ?), ההפלגה הייתה קלה, נעימה וקצרה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אחרי מנוחה קצרה, השלמת חוסרי שינה כתוצאה מההשכמה המוקדמת, יצאנו לפטרול שלנו.

הפעם זה כולל עלייה תלולה במעלה ההר. בונפיצו אכן מדהימה. עיר תלויה על צוק גבוה.

טיפסנו, ראינו, דינה צילמה.

יש כאן בתים שינים הבנויים על הצוק ממש. מהמרפסת אפשר לקפוץ לים, ואם שורדים מאתיים מטר נפילה חופשית ואת הסלעים למטה, זה יכול להיות מעניין.

הנמל, מדהים עוד יותר. זה פיורד די עמוק, תלול, ובתך הפיורד הנמל. זה נמל די גדול. היום יש כאן ריכוז של כמה עשרות, (אני לא מגזים), מגה יאכטות, מנועיות כמובן, כל אחת גדולה מהשנייה. מגיע כבר אחד וחושב ששלו הכי גדול, ומאוחר יותר מגיע מישהו עם יאכטה עוד יותר גדולה. הים הוא אכזר, בייחוד לבעלי אגו.

דינה צילמה הרבה תמונות אז אני לא אתאר את העיר יותר מידי, היא מדהימה, כבר כתבתי.

עצר על ידינו סקוטי (?), שאל אם אנחנו מארה"ב, בגלל הדגל, ענינו שאנחנו מישראל ואז סיפר שלאביו הייה בית בקיסריה והוא היה משחק של גולף בחורף. (בטח טדי הכיר אותו אבל לא שאלנו לשמו).

אמרתי לו שאני מבין שהוא יהודי אבל הוא תיקן אותי, אימו סקוטית והוא לא בטוח במה שהוא. בכל מקרה סבו היה רב בוילנה, אביו גר בארץ תקופה, התחתן עם סקוטית, באנגליה, והוא עצמו נשוי לצרפתיה וגר בליאון. בקיצור, סיפור יהודי טיפוסי. היה נחמד לקשקש.

זהו בערך, אחר החזרה מהטיפוס בהר, נחנו קצת, יצאנו לעוד סיור קניות ואינטרנט, ואנחנו כאן.

מזג האוויר מבטיח להיות טוב ביומיים הקרובים ואנחנו בדרך, כ-240 מייל, כ-48 שעות, לאיים הבלריים.

נפיל עליכם את ה"תיק" הזה רק כשנעגון בבלריים. לדינה יש כבר יעד מוכן אבל טרם נמסר לי.

 

4 לספטמבר 2010–09–04

אנחנו בהפלגה כבר כ- 32 שעות ונותרו לנו עוד כ – 17 שעות עד לאי הראשון, מינורקה.

הלילה עבר עלינו בקור. היה קר. דינה בכמה שכבות אני בפחות אבל קר.

היום, ללילה, אתלבש יותר טוב.

את הלילה העברנו עם הראדאר ועובד וזה ממש ממש נחמד. אני לא מבין איך הסתדרנו בלעדיו קודם.

(זה כמו גילוי המברגה או כל כלי משוכלל אחר).

השאלה העולה היא מה עושים בפלגה כזוו שיש כל כך הרבה זמן, תנאי הים טובים, יש מעט מאד עבודה, פה ושם לסדר מפרש וזהו.

אז זה לב העניין. לא עושים. קוראים, ישנים, במיוחד אני, ומסתכלים על הים והשמים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. אנחנו נהנים.

הראדאר רואה דברים שלא רואים בעין בלתי מזוינת או כל עין אחרת, (מזוינת או לא), מצפצף כאשר האוניה השנייה מגיעה לטווח של 2 מייל, זה מה שקבעתי ונותן הרגשת ביטחון.

בלילה הים היה איתנו, הרוח הקלה והזרם, ורצנו 6 קשר. עכשיו הים החליט שמספיק והרוח והגלים, קלים שניהם, נגדינו.

זה הים בשבילכם. עושה כרצונו.

עיקר ההפלגה הוא באמת ה"לשבת" ולא לעשות כלום. מי שלא נהנה מזה, שלא יפליג אחרת סתם יסבול.

איתנו במקביל, במרחק של כ – 2 מייל רצה עוד מפרשית לאותו כיוון. נצטרך להשגיח עליה בלילה. (יש ראדאר).

הים בסך הכל שקט. כרגע, 1836 אחה"צ הוא מתחיל לעלות קצת אבל לא ממש.

שימשיך ככה.

דגים אין, אולי בגלל שלא פרשתי חכה.

הערב יורד.

MAHON 39.52N 4.18.5E 5 לספטמבר 2010

הגענו. בבוקר מוקדם. לקראת כניסה, האטתי את המהירות ל-4 קשר כדי שלא ניכנס בלילה.

עם אור ראשון, נכנסנו.

בדרך עוד הייתי צריך לוותר למעבורת גדולה, (הגודל כן קובע), הגענו למרינה בעיר הנקראת מהון.

נקשרנו, שילמנו, התחברנו לחשמל ואנחנו מוכנים לנוח מעמל הלילה.

סה"כ 47 שעות, כ-240 מייל, כ-5 קשר מהירות ממוצעת.

הכל כשורה אהובותי ואהובי,

דינה מכינה ארוחת בוקר, אני מקשקש, כדי להיראות גם עסוק.

לאחר האוכל נלך לישון, בכל זאת הפלגת לילה עם משמרות די מעייפת ואחר כך פטרול.

ננסה גם לשלוח לכם את הקשקושים האלו ואולי גם לדבר איתכם.

כמו שבלילה היה קר, עכשיו חם.

נחנו קצת, (שינה), דינה עושה כביסה, אבל חם מכדי לצאת לעיר.

נחכה לערב ונצא. מתאים לי לנוח עוד. נקרא, נישן ונלך לפטרל.

היות ואנחנו במרינה, זה הזמן לנצל מים חופשי ולהתקלח.

מה שמעורר אצלי תהיות לגבי המדיניות של מקלחות בחציה.

לפי חשבוני, ל-5 איש יהיו לנו מים למקלחת אחת לכל אחד פעם בשבוע. אחרי יומיים בדרך, המקלחת היא כל כך מרעננת שנראה לי שמקלחת שבועית תהיה לא מספקת.

אז נצטרך לעשות חושבים בשנית, עם הצוות. אני לא מתכוון לקחת מטפיל מים מאחר וזה ציוד יקר, זולל חשמל ומלא בצרות. זה בכל אופן מה שהצלחתי ללמוד על הנושא.

בהזדמנות זאת גם עשיתי לעצמי תספורת, כן, יש מכונה בסירה, קניתי, ודינה הגיעה למקומות אליהם אני לא הגעתי. (בעורף). יצא משהו. למי אכפת. העיקר שפחות חם.

אנחנו עברנו עוד אזור זמן והשעון זז קדימה בעוד שעה. נוסעים מערבה. עובדה. כנראה שכדור הארץ בכל זאת עגול. (לא בטוח שזה שייך אבל שיהיה).

המרינה עובדת לפי זמן ספרדי. באחת וחצי הפסקה עד חמש ואחר כך פתוח עד שמונה או שמונה וחצי.

הם באמת המציאו את ה"סייסטה".

יש לנו שלושה איים לכסות. מינוקרה, בה אנו נמצאים כעת, מייורקה ואיביזייה. לאיזיייה צמוד עוד איי שנקרא פורמנטרה אבל צורך לעניינינו זה אי אחד, המערבי שבינהם (איביזה).

אחרי איביזה, עוברים לספרד, קוסטא דל סול, ומשם לגיברלטר.

התוכנית עדיין עומדת, לעבור את גיברלטר בסוף ספטמבר להגיע לכנריים בתחילת אוקטובר. (הכל מותנה באישורו של נפטון, השולט במזג האוויר.).