4 למרץ 2011–03–04
זהו אנחנו ביבשה. הרגשה מוזרה.
אתמול עזבנו את המרינה בגרנדה והפלגנו דרומה למקום אחסנה בגרנדה מרין.
הגענו לקראת ערב. הפלגה די שקטה אבל נגד הגלים.
כדי שלא יהיה משעמם, ההגה האוטומטי הפסיק לעבוד ועברתי להיגוי ביד.
הגענו. נקשרנו למצוף, הפעם הלך בקלות מאחר והמצוף מוכן כמו שצריך.
הבוקר נכנסנו להרמה.
בא מנוף, הרים ואנחנו בחוץ. הסירה נראית די בסדר מלמטה, אין הפתעות. בכל מקרה נידרש לעשות טיפול באנטי פאולינג, צביעה נגד טפילים המצליחים תמיד להידבק לסירה.
יש לנו רשימה די ארוכה של דברים לתקן ולעשות.
קיבלנו כבר הצעת מחיר למפרש החלוץ. אין ברירה נצטרך להזמין.
היה המכונאי לשמוע את הגנרטור. אחרי שמיעה והסתכלות, המליץ על חדש. ההגיון שלו הוא נכון. לשפץ יכול אולי להצליח, אבל לתקופה מוגבלת. עם חדש אנחנו מסודרים לכמה שנים.
יש לנו רשימה די ארוכה של דברים שאנחנו נסדר בסירה.
יש לנו כרטיסים לחזרה לארץ בטיסה שמתחילה ב-16 לחודש ונגמרת ב-17 לחודש.
ההפלגה הזו שהחלה ביולי הייתה מלאה בתקלות טכניות של הסירה. מזג האוויר וכושר הציפה של הסירה היו בסדר.
זה התחיל בהחלפת מנוע עוגן, החלפת משאבת שיפוליים ומצוף בשיפולי המנוע, החלפת מצוף במיכל אגירה למי מקלחות, הגיע לשיא בהיתקעות המנוע עם מי ים ושהייה של כמעט חודש בכף וורדה, התבקעות צינור של הגנרטור , שניהם תוקנו בכף וורדה, ועכשיו גנרטור בשלבי גסיסה מתקדמים וההגה האוטומטי.
אפשר להסביר לעצמנו שבסירה ישנה זה המצב.
עוברים מתקלה לתקלה. (ממחדל למחדל כוחנו גדל).
התקלות האלו ללא ספק קיצרו את השהייה שלנו כאן. התחיל להישבר לנו מהתקלות.
אבל אפשר להסתכל גם על מה שהיה טוב.
עברנו את הים התיכון לאורכו. מהרצליה לגיברלטר.
הגענו לאיים הקנרים.
הגענו לכף וורדה, בהפלגה לא מתוכננת וארוכה מאד, כ-19 יום בגלל מנוע מושבת.
חצינו לסנט לוציה, ללא תקלות מיוחדות.
הסתובבנו בין האיים. והיה נחמד.
יהיה עוד יותר נחמד לחזור הביתה עכשיו.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי. נתראה אחרי ה-17 לחודש.
את השבועיים הקרובים נעביר ביבשה ובעבודות תחזוקה.
המקום והאנשים כאן נחמדים. לא נראה שנסבול המיוחד.
להתראות בקרוב.
זהו אנחנו ביבשה. הרגשה מוזרה.
אתמול עזבנו את המרינה בגרנדה והפלגנו דרומה למקום אחסנה בגרנדה מרין.
הגענו לקראת ערב. הפלגה די שקטה אבל נגד הגלים.
כדי שלא יהיה משעמם, ההגה האוטומטי הפסיק לעבוד ועברתי להיגוי ביד.
הגענו. נקשרנו למצוף, הפעם הלך בקלות מאחר והמצוף מוכן כמו שצריך.
הבוקר נכנסנו להרמה.
בא מנוף, הרים ואנחנו בחוץ. הסירה נראית די בסדר מלמטה, אין הפתעות. בכל מקרה נידרש לעשות טיפול באנטי פאולינג, צביעה נגד טפילים המצליחים תמיד להידבק לסירה.
יש לנו רשימה די ארוכה של דברים לתקן ולעשות.
קיבלנו כבר הצעת מחיר למפרש החלוץ. אין ברירה נצטרך להזמין.
היה המכונאי לשמוע את הגנרטור. אחרי שמיעה והסתכלות, המליץ על חדש. ההגיון שלו הוא נכון. לשפץ יכול אולי להצליח, אבל לתקופה מוגבלת. עם חדש אנחנו מסודרים לכמה שנים.
יש לנו רשימה די ארוכה של דברים שאנחנו נסדר בסירה.
יש לנו כרטיסים לחזרה לארץ בטיסה שמתחילה ב-16 לחודש ונגמרת ב-17 לחודש.
ההפלגה הזו שהחלה ביולי הייתה מלאה בתקלות טכניות של הסירה. מזג האוויר וכושר הציפה של הסירה היו בסדר.
זה התחיל בהחלפת מנוע עוגן, החלפת משאבת שיפוליים ומצוף בשיפולי המנוע, החלפת מצוף במיכל אגירה למי מקלחות, הגיע לשיא בהיתקעות המנוע עם מי ים ושהייה של כמעט חודש בכף וורדה, התבקעות צינור של הגנרטור , שניהם תוקנו בכף וורדה, ועכשיו גנרטור בשלבי גסיסה מתקדמים וההגה האוטומטי.
אפשר להסביר לעצמנו שבסירה ישנה זה המצב.
עוברים מתקלה לתקלה. (ממחדל למחדל כוחנו גדל).
התקלות האלו ללא ספק קיצרו את השהייה שלנו כאן. התחיל להישבר לנו מהתקלות.
אבל אפשר להסתכל גם על מה שהיה טוב.
עברנו את הים התיכון לאורכו. מהרצליה לגיברלטר.
הגענו לאיים הקנרים.
הגענו לכף וורדה, בהפלגה לא מתוכננת וארוכה מאד, כ-19 יום בגלל מנוע מושבת.
חצינו לסנט לוציה, ללא תקלות מיוחדות.
הסתובבנו בין האיים. והיה נחמד.
יהיה עוד יותר נחמד לחזור הביתה עכשיו.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי. נתראה אחרי ה-17 לחודש.
את השבועיים הקרובים נעביר ביבשה ובעבודות תחזוקה.
המקום והאנשים כאן נחמדים. לא נראה שנסבול המיוחד.
להתראות בקרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה