22 לפברואר 2011–02–22
עזבתי אתכם באמצע הסיפור על השכרת האופנים.
השכרנו אופנים ליום שלם לתור את האי.
מיד בהתחלה הייתה עלייה קשה שבקושי התגברתי עליה. מיד אחרי באה עוד עליה ובשלב הזה התחלתי לראות כוכבים. עצרנו למנוחה. דינה ואריאל הסתכלו עלי והחליטו שאני צריך לחזור זה לא בשבילי העליות האלו. קיבלתי את קביעת הרפואית בהבנה. אני בקושי נשמתי. ממש מביש.
החלטתי שאני צריך להפסיק לעשן או להפסיק לנשום. מה שבא קודם. רצוי הפסקת העישו.
יש לי תוכנית גמילה המבוססת על הורדת שתי סיגריות כל יום מהכמות שאני מעשן. (התחלתי אתמול ב-20 ליום. זה היה קל. היום ההקצבה היא 18 נראה.
אריאל נסע היום לניו יורק. הודינו לו על עזרתו בהפלגה ועל חברתו. היה נהדר. אנחנו קצת עצובים וכבר מתגעגעים. החזיק מעמד יפה עם ההורים שלו.
אתמול יצאנו למסעדה לחגוג את הפרידה מאריאל. פגשנו אמריקאים נחמדים מניו יורק, לא העיר צפון ניו יורק. אחד מהם גון, אמר שאריאל לא יודע איזה פריבילגיה זו היא להורים שהבן מפליג איתם וידע זאת רק כשיהיו לו ילדים. כמה נכון.
אנחנו פה בבקווי כבר שבוע והוא עבר כהרף עין.
קיבלנו היום הצעת מחיר לגנרטור חדש וזה סיפור של כ-10,000 דולר. לא נראה לי. אולי ננסה להשמיש את הישן שוב על ידי אוברול.
אז כמו שכתבתי, מחר ליוניון ומחרתיים לגרנדה.
בגרנדה ננסה שוב לראות מה עושים עם גנרטור ולהזמין מפרש חלוץ.
את העוגן הצלחתי לסדר. אחרי שפרקתי חצי מקופסת הרייליים, התברר לי שבסך הכל יש לי בעיה של מגע באחד הכבלים. חיברתי שוב הרכבתי את כל מה שפרקתי והעוגן עובד.
בכל מקרה אנחנו מתכננים על מרינה מחר.
האי כאן נחמד מאד. דינה ואריאל חזרו מרוצים ועוד חיזקו את דעתם שזה היה מעבר לכושרי הנוכחי.
מאחר וכבר הפסקתי לעשן עשרות אם לא מאות פעמים נראה לי שיהיה קל מאד. (אני סתם גונב אימרה של מרק טווין שאמר שלהפסיק לעשן זה קל מאד. הוא כבר עשה את זה עשרות פעמים).
זהו לבינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי. אם יהיה לנו קשר אינטרנט נמשיך מחר.
26 לפברואר 2011
זהו, אנחנו בגרנדה.
עצרנו בדרך ביוניון, במרינה קטנה ונחמדה.
הגענו לשם בגשם זלעפות מהמרינה יצאו לעזור לנו להיקשר ולא רק אנחנו נרטבנו.
לגשם כאן יש יתרונות. הוא לא קר, הטמפרטורה כל הזמן בסביבות 29 מעלות, אבל הגשם רטוב.
בילינו ביוניון במרינה הקטנה יומיים. רובם בגשם. המקומיים טוענים שזה די נדיר.
היינו במסעדה שהציגה אקווריום ענק עם מורנו ענק, מעל למטר וחצי. יותר נחש מדג.
גם האוכל היה טוב.
בדקנו, יותר נכון דינה בדקה מזג אויר וראינו שמתקרבת חזית.
החלטנו לצאת יום קודם מוקדם, ב-0600 בבוקר כדי להגיע לגרנדה באור יום.
עמדנו בזה. ב0630 כבר היינו בדרך. גשם.
לזכותה של דינה יאמר שהיא מוותרת לי כאשר יש גשם אני יכול לעמוד בחוץ ולהתרטב כאוות נפשי.
יש לנו שעווניות, צהובות כמו מהסרטים וזה לבוש טוב לגשם. באמת עוצר מים.
הרוח הייתה גבית בסביבות 10-15 קשר והגענו לגרנדה בסביבות 1500 כמובן בגשם.
אני עוד הספקתי לא להבין את סימני הכניסה למרינה ועברנו מעל לשרטון עם חבטה קלה בקוער.
מי אמר ששכל יותר חשוב ממזל.
נכנסנו ונקשרנו. אנחנו פה.
היום, במכס ובהגירה, באותו משרד, קיבלו אותנו יפה. סיפר שטרם היו לו מבקרים מישראל. לדעתי הוא לא זוכר, דני קו היה כאן לפני 6 שנים.
היום, לפי התחזית, גשם.
אנחנו הולכים לנצל את ההפוגות בגשמים וללכת להסתובב קצת.
התוכנית היא לאפסן כאן את הסירה, לנסות לסדר אוברול לגנרטור, להזמין מפרש גנואה חדש ולתקן את הראשי ואת מפרש הסערה שיש בהם קרעים קטנים.
זהו לעכשיו, הכל כשורה אהובותי ואהובי. נעדכן בהמשך.
עזבתי אתכם באמצע הסיפור על השכרת האופנים.
השכרנו אופנים ליום שלם לתור את האי.
מיד בהתחלה הייתה עלייה קשה שבקושי התגברתי עליה. מיד אחרי באה עוד עליה ובשלב הזה התחלתי לראות כוכבים. עצרנו למנוחה. דינה ואריאל הסתכלו עלי והחליטו שאני צריך לחזור זה לא בשבילי העליות האלו. קיבלתי את קביעת הרפואית בהבנה. אני בקושי נשמתי. ממש מביש.
החלטתי שאני צריך להפסיק לעשן או להפסיק לנשום. מה שבא קודם. רצוי הפסקת העישו.
יש לי תוכנית גמילה המבוססת על הורדת שתי סיגריות כל יום מהכמות שאני מעשן. (התחלתי אתמול ב-20 ליום. זה היה קל. היום ההקצבה היא 18 נראה.
אריאל נסע היום לניו יורק. הודינו לו על עזרתו בהפלגה ועל חברתו. היה נהדר. אנחנו קצת עצובים וכבר מתגעגעים. החזיק מעמד יפה עם ההורים שלו.
אתמול יצאנו למסעדה לחגוג את הפרידה מאריאל. פגשנו אמריקאים נחמדים מניו יורק, לא העיר צפון ניו יורק. אחד מהם גון, אמר שאריאל לא יודע איזה פריבילגיה זו היא להורים שהבן מפליג איתם וידע זאת רק כשיהיו לו ילדים. כמה נכון.
אנחנו פה בבקווי כבר שבוע והוא עבר כהרף עין.
קיבלנו היום הצעת מחיר לגנרטור חדש וזה סיפור של כ-10,000 דולר. לא נראה לי. אולי ננסה להשמיש את הישן שוב על ידי אוברול.
אז כמו שכתבתי, מחר ליוניון ומחרתיים לגרנדה.
בגרנדה ננסה שוב לראות מה עושים עם גנרטור ולהזמין מפרש חלוץ.
את העוגן הצלחתי לסדר. אחרי שפרקתי חצי מקופסת הרייליים, התברר לי שבסך הכל יש לי בעיה של מגע באחד הכבלים. חיברתי שוב הרכבתי את כל מה שפרקתי והעוגן עובד.
בכל מקרה אנחנו מתכננים על מרינה מחר.
האי כאן נחמד מאד. דינה ואריאל חזרו מרוצים ועוד חיזקו את דעתם שזה היה מעבר לכושרי הנוכחי.
מאחר וכבר הפסקתי לעשן עשרות אם לא מאות פעמים נראה לי שיהיה קל מאד. (אני סתם גונב אימרה של מרק טווין שאמר שלהפסיק לעשן זה קל מאד. הוא כבר עשה את זה עשרות פעמים).
זהו לבינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי. אם יהיה לנו קשר אינטרנט נמשיך מחר.
26 לפברואר 2011
זהו, אנחנו בגרנדה.
עצרנו בדרך ביוניון, במרינה קטנה ונחמדה.
הגענו לשם בגשם זלעפות מהמרינה יצאו לעזור לנו להיקשר ולא רק אנחנו נרטבנו.
לגשם כאן יש יתרונות. הוא לא קר, הטמפרטורה כל הזמן בסביבות 29 מעלות, אבל הגשם רטוב.
בילינו ביוניון במרינה הקטנה יומיים. רובם בגשם. המקומיים טוענים שזה די נדיר.
היינו במסעדה שהציגה אקווריום ענק עם מורנו ענק, מעל למטר וחצי. יותר נחש מדג.
גם האוכל היה טוב.
בדקנו, יותר נכון דינה בדקה מזג אויר וראינו שמתקרבת חזית.
החלטנו לצאת יום קודם מוקדם, ב-0600 בבוקר כדי להגיע לגרנדה באור יום.
עמדנו בזה. ב0630 כבר היינו בדרך. גשם.
לזכותה של דינה יאמר שהיא מוותרת לי כאשר יש גשם אני יכול לעמוד בחוץ ולהתרטב כאוות נפשי.
יש לנו שעווניות, צהובות כמו מהסרטים וזה לבוש טוב לגשם. באמת עוצר מים.
הרוח הייתה גבית בסביבות 10-15 קשר והגענו לגרנדה בסביבות 1500 כמובן בגשם.
אני עוד הספקתי לא להבין את סימני הכניסה למרינה ועברנו מעל לשרטון עם חבטה קלה בקוער.
מי אמר ששכל יותר חשוב ממזל.
נכנסנו ונקשרנו. אנחנו פה.
היום, במכס ובהגירה, באותו משרד, קיבלו אותנו יפה. סיפר שטרם היו לו מבקרים מישראל. לדעתי הוא לא זוכר, דני קו היה כאן לפני 6 שנים.
היום, לפי התחזית, גשם.
אנחנו הולכים לנצל את ההפוגות בגשמים וללכת להסתובב קצת.
התוכנית היא לאפסן כאן את הסירה, לנסות לסדר אוברול לגנרטור, להזמין מפרש גנואה חדש ולתקן את הראשי ואת מפרש הסערה שיש בהם קרעים קטנים.
זהו לעכשיו, הכל כשורה אהובותי ואהובי. נעדכן בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה