סילבה

יום חמישי. ה-30 לחודש.
אנחנו בסליבה. אי קטן ונחמד כ-25 מייל מזאדאר.
המרינה בזאדאר יקרה להפליא, כ-70 יורו, והעיר סתם עיר. יפה והכול אבל ...
בבוקר אתמול ירד גשם זלעפות שפסק לגמרי בצהריים.
החלטנו לצאת.
הפלגה מתכוננת של כ-5 שעות.תפסנו זרם, שהריץ את הסירה ב-7.5 קשר, סל"ד רגיל.אחרי כשעתיים התחילה חזית מדרום לנו שנהייתה כהה יותר ויותר ועברה לתכלת לכחול כהה.
חזית "מבטיחה". גשם  ורוח.
הגברתי סל"ד, ורצנו ב-8 קשר למרינה המיועדת.
הגענו. נקשרנו.
נפתחו ארובות השמיים עם גשם חזק ורוחות15-20 קשר.
אנחנו קשורים הכול טוב.
זה  היה קרוב.
ברוח וגשם כזה הייתי נאלץ להישאר בחוץ.
זה לאתמול.
היום יום שמש נפלא.


אנחנו נישאר כאן 3 ימים, מחירים שפויים ועיירה נחמדה מאד.
ב-2 לחודש בבוקר נחזור לזאדאר לאותה מרינה לאסוף את אסף ומשפחתו.
נשיקות

יום גשום בזאדאר

ה-29 ליולי.
טלי נסעה השכם בבוקר.
אנחנו בחדשות המרות ברשת.
החלטנו להישאר עוד יום או יומיים במרינה כאן, למרות העלות הגבוהה שלה.
צפויים גשמים ומשבי רוח עזים.
הימים כאלה עדיף להיות קשור לרציף.
מישהו, איזה אלכסנדר באלבניה, אמר לי שמיטב השייטים מבלים רוב זמנם בנמל.
קשורים לרציף.
במילים אחרות, צריך לדעת מתי להשאר קשור.
אתמול גילינו קיצור דרך, למרכז העיר העתיקה.
במקום לעקוף את כול הלגונה בה אנחנו נמצאים, יש שירות סירה, החוצה את הנהר, את שפך הנהר בו אנחנו שוהים, ישר לעיר העתיקה.
היות והמרחק קצר, כ-100 מטר,  השייט מפעיל כוח שרירים בלבד, על סירה המסוגלת לקחת כ-8 איש.
החציה עצמה אורכת כ-3 דקות.
נחמד.

זהו לבינתיים.
מצב רוח לא משהו.
נשיקות.

זאדאר - עוד יום

יום שני ה-28 ליולי.
אנחנו עוגנים די רחוק מהעיר.
לא מספיק רחוק למונית, לא מספיק קרוב להליכה.
הולכים בכול זאת.
כול כמה שעות מתחברים לרשת וקוראים חדשות.
עכשיו 1820 אצלנו, 1920 אצלכם, וקראנו על ההרוגים החדשים. נורא.
עשינו את הסיור היומי בעיר. עיר יפה. ישנה קצת, אבל בכול זאת.
יש כאן כמה שיכונים הנראים כמו התקופה הקומוניסטית,  בבנינים של 8-6 קומות.
מזל שאצלנו בנו אותם רק ב3-4 קומות.
טלי נוסעת מחר בבוקר.
אנחנו כנראה נישאר עוד יום כאן בזאדר, ב-30 לחודש.
לפי התחזית זה מבטיח להיות יום גשום וסוער ואותו עדיף לבלות במרינה ולא על עוגן או מצוף.
נחליט מחר.
הכול כשורה, אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.

זאדר

יום ראשון, ה  27 ליולי.
הגענו לזאדר אחרי הפלגה מעוננת ושקטה.
גשם.
יולי. לא יאומן.
טלי נוסעת מחרתיים ומחכים לאסף ומשפחתו. משפחתינו.
אין חדש.
רגוע.
קוראים חדשות.
מחר יקחו אותי לטיול בעיר.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.

ראב

יום שישי ה-25 ליולי
הגענו לראב אחרי הפלגה קצרה ושקטה מאד מעיירה קטנה אחרת. מה חשוב השם.
אתמול כדי להגיע לעיירה ששמה לא חשוב,  היינו צריכים לעבור בתעלה צרה שעליה גשר למכוניות.
הגשר נפתח ב-1700.
אכן, הגענו ב-1530 וחיכינו.
אנחנו בקשר עם אסף כדי לתכנן איתו הגעה חלופית.
ברור לנו שדרך תורכיה אסור, וממש מסוכן לטוס.
אני גם חושב שהם בסוף יחזירו את הכסף, אם הם רוצים להמשיך לטוס לארץ.
אנחנו דבוקים לחדשות.
מצב רוח כמו אצלכם, אני חושב.
נשיקותבינתיים.
דינה בטלפון עם סטלה ואסף לשינוי הטיסה ויש עתיד.
אנחנו מעודדים קצת יותר.

המשך נובי גרד

המשך היום כולו גשם ורוחות חזקות. 15-25 קשר, בדרך כלל קדמיות וצד.
בשלב מסויים שהרוח מתגברת  עוד, אני עובר להפלגה מול הגלים במהירות איטית, רק כדי להחזיק חרטום מול הגלים.
כולנו בשעווניות, רטובים עד התחתונים. כולל.
הגיסות, בחלק מהמסע בפנים גם בגלל הטילטולים וגם בגלל הגשם. הגשם ממש מבול.
זה נמשך כמה שעות עם הפסקות לסירוגין.
לקראת ההגעה לכאן, מזג האוויר מתבהר. נחמד.
טלי מאתרת בים משהו גדול וצבעוני.
דינה אומרת לעזוב את זה ולהמשיך.
הים כבר בשלבי יירידה ואני ניגש לראות.
הפתעה.
סירת גומי קטנה, לילדים, במצב טוב.
אחרי כמה תימרונים אנחנו דגים את הסירה ויש לנו סירונת גומי לילדים.
הגענו למרינה.
ארוחת ערב במסעדה כאן, טובה, ולישון.
היום מתוכנן סיור בעיר העתיקה.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות

נובי גרד

יום שלישי ה-22 ליולי.
אנחנו בנוביגרד, העיר החדשה, שהיא בעצם ישנה למדי.
אנחנו כמובן דבוקים לחדשות.
אתאר לכם את קורותינו, אתמול, יום שהיה מעניין מאד.
יצאנו עם תחזית מזג אוויר טובה למדי.
כבר ביציאה הייתה לי אי הבנה עם עמוד סימון אחד ונעצרנו באיטיות     על שרטון.
עם קוער ארוך כשלי, זה לא בעייה בכלל, ואפשר לנקות את תחתית הקוער בחול.
בעזרתו של ה"מרינרו" של המרינה,  שעדיין היה בסביבה, נחלצנו.
עזבנו את ונציה עם התעלות שלה.
בהמשך, היה שקט, פתחתי חלוץ,  ואנחנו בדרך.
הלכתי לישון.
דינה העירה אותי אחרי חצי שעה למהומת  אלוהים.
גשם, רוח חזקה, שמח.
סוגרים חלוץ. קשה. מפרש מתפרע, חבל מתעופף, קשה.
סגרנו. כן, דינה חלק מהעניין.

ממשיכים לתוך ענני גשם שחורים ורוח עד 25 קשר.

עוד ונציה

יום ראשון ה-20 ליולי.
אנחנו כמובן דבוקים לרשת וקוראים חדשות.
אריאל ודיאנה נסעו הבוקר בדרכם חזרה לארץ.
היה נהדר.
אתמול המקומיים חגגו משהו לכבוד איזה אליל מקומי והיה מופע זיקוקים ענק שארך כמעט שעה. הרבה כסף וצבע עפו באוויר.
אנחנו מתקפלים מחר בדרכנו חזרה לקרואטיה.
הקרואטים לא יודעים שעזבנו והאיטלקים לא יודעים שבאנו.
דילגנו על כול הרישומי כניסה יציאה.
חם מאד כאן אבל אני מניח שזה לא חדש לכם, החום.
הבוקר הגיסות נסעו למורנו, מפעלי זכוכית.
הבטיחו לא לקנות משהו גדול מידי. נקווה.
אני כאן, דבוק לרשת ומקשקש לכם.
הכול כשורה אהובותיי ואהובי.
מתחילים לספור את הימים לקראת ביקורו של אסף ומשפחתו.

נשיקות

ןנצייה המשך

ה-19 ליולי. שבת.
הגיסות והזוג הצעיר נסעו יותר נכון שטו לעיר.
אני שומר על המרינה.
אחרי יום ראשון של סיור יסודי בעיר בבוקר וגם בערב, תפסתי את הפרנציפ.
אפשר רק בערב.
אנחנו יוצאים לאכול אחרי שנת אחר צהרים, בעיר.
זה כרוך בשיט של כ-שעה לעיר, סיור ברחובות, אתמול זה היה הרובע היהודי, ומציאת מסעדה.
לזכות האיטלקים יאמר שהם יודעים לבשל.
על היוונים כבר סיפרתי לכם.
סוף סוף פגשנו בישראלים נחמדים. זוג בגילנו ובנם, רנרד, כן ישראלי, נראה כמו איטלקי, לא מגולח, העושה כאן דוקטורט בהיסטוריה ימית.
אין הרבה מה לספר, עיר יפה. המון לבנים אדומות.
היום בערב צפוי מופע זיקוקים ענק, לטובת איזה אליל, מקומי. הנוצרים קוראים לזה קדוש, אבל זה פגניזם במיטבו.
מסתבר שהתעלה המרכזית, גרנד קאנאלה, תהייה מלאה בסירות ולא תהייה תחבורה ציבורית. נישאר בסירה ונצפה
הכול כושרה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות

ונציה

ה-18 ליולי.
אריאל  ודיאנה הגיעו כמתוכנן ב-16 ליולי אחה"צ.
הייתה שמחה גדולה.
לאור העייפות המצטברת שלהם ושלנו, אכלנו במקוםמפתיע לטובה, במסעדה של המרינה.
ההפלגה לוונציה ארכה כ-9 שעות, יציאה מוקדמת, מתוכן 4 שעות על מפרש בלבד.
אנחנו כמובן מרותקים לחדשות מהארץ.
אתמול, ה-17 לחודש, יצאנו בבוקר לסיור בעיר.



ק כאן מבוסס על אוטובוסים שטים, סירות גדולות יחסית המתפקדות כאוטובוסים.
קנינו מנוי ל-3 ימים ונוסעים.
המרינה שלנו מרוחקת כ-20 דקות ממרכז העיר, סן מרקו, לא נורא.
שטנן לעיר.
הסתובבנו שעות. באמת עיר מיוחדת ויפה.
בצהרים החלטתי שאני חוזר לסירה, חם והלכתי מספיק, אריאל דיאנה והגיסות ממשיכים להתבשל בשמש.
הגעתי לסירה, התמקמתי, וגם הם חזרו. חם.
בערב, יורד כאן גשם.
לא פלא שהכול ירוק כאן.
אלוהים משקה אותם כמעט כול יום.

מרינה אסי בעיר? ? Rovinj

15 ליולי.
אנחנו במרינה אסי בעיר ששכחתי את שמה. (דינה בוודאי תוסיף).
כרגיל, קוראים חדשות ברשת.
היום עשינו סבוב נרחב בעיר.
עיר יפה. עבודה של הונציאניים.
מחר השכם בבוקר נצא לונציה, להיפגש עם אריאל. מזג האוויר טוב.
אין הרבה חדש.
שלווה. בניגוד למה שקורה בארץ.
טלי מסיירת בעיר.
הטיול של הבוקר והטיפוס לקתדרלה לא הספיק לה.
מחר בערב, אי""""ה ניפגש עם אריאל ודיאנה.
מצפים.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות. 

מרינה ורודה (איסטריה)

יום שבת ה-12 ליולי
כשהתותחים רועמים המוזות שותקות.
אנחנו במרינה הנ"ל, לאחר הפלגה נעימה מהמקום הקודם. מאלי לושיני.
אנחנו מרותקים לחדשות ברשת.
הכול טוב.
מקווה שיהיה שקט גם בבית.
נשיקות

מונדיאל

חוויה קשה.
ישבתי בחברת גרמנים, הרבה מידי, ואירנו את המשחק.
נורא.
אחרי הגול השלישי, הפסקתי להתרגש.
אנחנו כמובן מרותקים לרשת וקוראים חדשות באדיקות.
נהייה במרינה הזו, ואלי ראט, גם היום, יום רביעי ה-9 לחודש וכנראה נראה את המשחק בין הולנד לארגנטינה.
מה שחבל הוא שאנחנו לא במונדיאל.
לחטף שביעייה מגרמניה גם אנחנו היינו יכולים.
במחשבה שניה, טוב שאנחנו לא כאן.
מקווה שהענינים בארץ ירגעו.
נשיקות לכולם.

O. LAVSA

יום ראשון ה-6 ליולי

אנחנו בלואסה.

מפרץ סגור ונחמד שהוכרז על ידי הקרואטים כשמורת טבע.

זה אומר שהם גובים לסירה כמו שלנו, בקושי 12 מטר, 500 קונות. כ-350 ₪.

דינה הודיעה להם שזה מוגזם, והסכימו להפחית את גודל הסירה ל-11 מטר ול-300 קונות. 210 ₪.

יש כאן גם מסעדה ואליה אנחנו לא הולכים הערב. בזבזנו את כול התקציב על עגינה.

העגינה היא על מצוף, (בואי). עומק של כ-2 מטר.

אתמול היינו קשורים למצוף בפרימוסטן.

הייתה רוח, והתאום בין החרטום לגשר לא היה במיטבו.

דינה וטלי לא הצליחו להרים את המצוף ולהיקשר בגלל שהייתה רוח והסירה זזה, החרטום גבוה, הקברניט לא  החזיק את הסירה במקום, (זה נכון), וכמובן הרצפה עקומה.

אחרי כמה ניסיונות החלטתי שניקשר מהירכתיים, שם יותר נמוך ואני יותר מקושר למצב.

הצלחנו.

אחרי זה הוחלט שנעביר את הקשירה לחרטום. זה בוצע בשיתוף עם הצוות, (הגיסות), והכול בא על מקומו בשלום.

לאור הרוח החזקה החלטנו לקשור עוד חבל אבל באופן שיצריך חיתוך החבל כאשר נעזוב. מילא.

הורדתי את הסירה, המנוע, המרקורי, נדלק למרבה הפלא מהר מאד וירדנו לעיר.

אני לראות מחצית שנייה של ארגנטינה והגיסות לטיול קניות בעיר.

נפגשנו אחרי סיום המשחק ובחרנו, פה אחד, מסעדה שהתבררה כטובה מאד.

(מסטייק ועד דג).

לא הרשו לי להישאר לראות את המשחק בין הולנד לקוסטה ריקה אבל האמת, מילא.

בבוקר התחלנו בהכנות ליציאה.

דינה החליטה שלא אקצץ את אחד מהחבלים שלה וקפצה למים להתירו.

זהו, גם דינה טבלה במימי קרואטיה. נותרה טלי, היחידה שאינה מוטבלת.

דינה כמובן התירה את החבל.

הרמנו את הדינג'י, כולל המנוע שנותר מורכב עליה ויצאנו לדרך.

מזג אוויר מאד נוח, מפרש ראשי ומנוע ואנחנו להפלגה קצרה עד למקומנו הנוכחי.

בדרך חלפנו על פני הרבה סירות בכיוונים שונים.

בשלב מסוים, הגיעה אלינו מימין, מפרשית עם מפרשים מלאים. (מה שמקנה לו זכות קדימה פעמיים. גם מפרש וגם מימין).

התכוננתי לוותר לו כנדרש, והבחור נבהל עוד קודם לכן. חתך חזק מתחתינו, עבר כמובן במרחק בטוח והשמיע לי את דעתו עלי באיטלקית.

היה לו קול חזק.

הבנתי רק שתי מילים, קורבה ואדיוטה. האדיוטה בטח היה מכוון אלי.

עם הקורבה אני לא יודע, מה הוא רצה לעשות.

שמחתי שלא ויתרתי לו. אדם כל כך גס רוח, לא מגיע לו.

לא היו אירועים מרגשים נוספים.

אנחנו עדיין לא בקרואטייה האמיתית. (אסביר כאשר נגיע).

הקרואטים באמת מגזימים עם המחירים שלהם, לעגינות.

זהו בינתיים.

מחר בבוקר נפליג למקום קרוב, כנראה למעגן עירוני.

מכאן אי אפשר לשלוח את הבלוג. אין קשר גם דרך הטלפון.

אנחנו אמורים להפליג מחר מחר לאי דוגי, לעיירה שנקראת סאלי. נראה.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות.

טרוגיר

ה-5 ליולי יום שבת.
אתמול, אחרי הפלגה קצרה ונעימה הגענו.
הפלגנו עד העיר למרינה הכי קרובה לעיר ושם נאמר לנו שאין להם מקום.
חזרנו למרינה קצת יותר מרוחקת ומצאנו מקום ללא בעיות.
מסתבר שיום שישי זה יום החזרת הצרטרים לחברות השכרה.
יום שבת נקיונות ויום ראשון הם יוצאים מחדש.
אנחנו מוקפים גרמנים.
בערב היה לי התענוג המפוקפק של צפייה בצרפת גרמניה בכדורגל בחברת המון גרמנים וגרמניות.
הם מוחאים כפיים לשוער שלהם על כול עצירה.
אני מאד קיוויתי להיות היחיד שקופץ לגובה כאשר צרפת מבקיעה.
לא עבד.
הגרמנים הבקיעו שער וניצחואת המשחק.
באסה.


החלפתי  שמן במנוע, הבנות נסעו לעיר, והיה שקט מופלא.
הן חזרו,  והלכנו לאכול במסעדה עם מסך טלוויזיה והקרנת המשחק בגרמנית כמובן.

יותר מאוחר ראינו, הבנות את המחצית הראשונה, של ברזיל קולומביה.
היה נחמד המשחק. אוכל, בינוני,, מסך ענק. יופי.
היום נצא להפלגה קצרה לפרימוסטן.

Vis

יום חמישי ה-3 ליולי.

אנחנו בויס. כמו המשחק קלפים.

הפלגה נעימה וקצרה.

הקרואטים למדו לדפוק מחירים ובמעגן העיריוני, אמנם כולל מים וחשמל, אנחנו משלמים 60 יורו.

בתור עונש לקרואטים נאכל בסירה.

טלי מבשלת, דינה מייעצת, טלי מנסה לגרש אותה מהמטבח.

אני לא מתערב. יהיה אוכל טוב.

מחר נפליג לטרוגיר, הפלגה קצרה יחסית כמו היום, משהו כמו 30 מייל.

העיירה כאן מלאה בסירות, בעיקר של איטלקים.

עדיין לא פגשנו ישראלים. חבל.

הלכתי לטיול קצר בעיר, לחפש חתיכות ומיד הצטרפו אלי הגיסות.

נו.

בסוף נפרדנו, הן הלכו לסיבוב יותר ממצה, והיה לי זמן להסתכל על הסירות העוגנות כאן.

בדרך, ראיתי איטלקי מתמרן לכניסה, תנאים טובים, רוח חלשה, והפגנת כישורי עגינה עלובים ביותר.

 היה כיף.

הוא הסביר לנו שהרצפה עקומה. החרטומן לא עובד. למרות ששמענו אותו עובד מאד. בקיצור, הייתה הנאה גדולה.

כמו שאמרו חכמינו, מה שלא ראה שמחה לאיד, לא ראה שמחה מימיו.

הקרואטים נחמדים. כמו במונטנגרו.

ריחות ערבים עולים מהמטבח.

הגיסות שותות, בעיקר האורחת שלנו והכול שמח.

איתרתי על הרציף במרחק קצר, דוכן שמוכר בליצס מתוקים ואני מסודר.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות.

לסטובה

2 ליולי
הגענו לכאן בצהרי היום, לאחר הפלגה נעימה מאד.
מרבית ההפלגה הועברה על ידי בהכנות להגעה. (שינה).
אכן הגעתי רענן להפליא.
אתמול, הפלגנו מצותת לאיזה עיירה אחרת נחמדה שאת שמה איני זוכר. או טרחתי לזכור  איך ששמעתי את שמה.
הספקתי לראות את מיסי מסדר עוד ניצחון לארגנטיה, אפילו אם דה מריה כבש.
מסירה כזו אפילו אניהייתי ממש.
המפליא הוא שאם ארגנטינה הייתה הולכת לפנדלים, שוויץ הייתה עולה.
היה להם שוער נהדר שמנע כמה וכמה גולים.
טוב, יש לכם את דני נוימן.
טלי הגיעה עם ערימת עיתונים ובשורות רעות לגבי החטופים.
האווירה בסירה השתפרה לטובה מידית. הן מטיילות ואני יכול לשמור על הסירה בשקט.
אחרי שאתמול שילמנו מחיר גבוה עבור העגינה, (כ-60 יורו), היום אנחנו עוגנים מול מסעדה,
אראגוסטה, חשבתי שתרצו לדעת,  והתשלום הוא באכילת ארוחת ערב.

אחרינו הגיעו עוד סירות, רוסים, לא משהו, וסירה איטלקית עם שתי ילדות בבקיני מצומצם.
אגב, אתמול היינו בסלאנו. א ני יודע שזה היה חשוב לכם לקבל.
היום, בפעם הראשונה נכנסתי למיים. מים נהדרים בטמפרטורה של 26 מעלות.
תחתית הסירה נקייה להפליא. אין "ברנקלס" ואין ירוקת. כנראה בגלל מהירות ההפלגה שלנו.
זה בטוח מתבטא בצריכת הדלק.
אז, זהו להיום ואתמול.
מחר מפליגים, דינה  תמסור לי יותר מאוחר לאן. מ שהו קרוב עם עגינה במפרץ על עוגן, כנראה.
הכול כשורה אהובותיי ואהובי.
נשיקות.

צותת קוראטיה

יום שני ה-30 לחודש.

הקרואטים הטמבלים התחילו איתנו .ברגל שמאל.

הגענו בסביבות 20:00 לצותת. התקרבנו לרציף, די ריק, והגיע האחראי שאמר לנו שסגור ושנעגון במפרץ.

טמבל. במקום לאפשר לנו להיקשר לרציף, ולתת לאיזו שהיא מסעדה להרוויח, שלח את דינה לעשות מרק ירקות.

הגענו לכאן לאחר הפלגה קצרה יחסית, 4 שעות מפורט מונטנגרו, לאחר התדלוק.

הים היה קצת מבולבל והעביר זאת אלינו.

הרוח החזקה  שנשבה מדרום הרימה גלים די גבוהים ואז התחלפה לצפון מעררבית.

הגלים המשיכו מדרום, הרוח מצפון מערב והים היה מבולבל.

סה"כ הפלגה לא נוחה.

התדלוק היה סיפור בפני עצמו.

לפי חישובי, המוטעים, הייתי צריך כ-650 ליטר. נכנסו כ-300, במחיר של 72 סנט-יורו לליטר. ללא מיסים.

הסוכן, שכנראה מרוויח גם על הדלק, היה מאד מאוכזב. אני הייתי  מופתע.

או שהמנוע התחיל להיות יעיל במיוחד או שטעיתי באיזה שהוא מקום. (לפחות לטובה). היו לי 350 ליטר "עודפים".

הסוכן החליט לחייב אותנו ב-100 יורו דמי סוכן ו-150 יורו עבור הטיפול בניירות.

התדלוק עלה 208 יורו ל-293 ליטר.

זה עשה אותי למאד "לא שמח" והערתי לו על כך.

אפשר רק להתלונן,

סה"כ שילמתי, תחת מחאה 450 יורו. קיבלתי הנחה של 8 יורו.

הבחיר הצעיר צלצל לבוס שלו, מסר לו את טענותיי, ולהפתעתי הבוס הורה לו להחזיר לי 100 יורו.

שמחתי. נתנו לבחור 20 יורו טיפ.

הוא עוד הסביר שהוא רוצה לקוחות מרוצים ושנחזור אליו בדרך חזרה הפעם עם אומדן צריכת דלק מדויק. ננסה.

המחיר הרגיל לדלק, כולל מיסים הוא 1.3 יורו לליטר.

זהו.

אנחנו ללא קשר להיום, צריך לקנות סיים חדש לקרואטייה.

על הטמבל שלא נתן לנו להיקשר כבר כתבתי כך שנותר לי לאכול מה שדינה בישלה וללכת לישון.

מחר טלי מגיעה. הכנו בקבוק קמפרי חדש ומיץ תפוזים ובוודאי יהיה שמח.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות.