יום חמישי ה-3 ליולי.
אנחנו בויס. כמו המשחק קלפים.
הפלגה נעימה וקצרה.
הקרואטים למדו לדפוק מחירים ובמעגן העיריוני, אמנם כולל מים וחשמל,
אנחנו משלמים 60 יורו.
בתור עונש לקרואטים נאכל בסירה.
טלי מבשלת, דינה מייעצת, טלי מנסה לגרש אותה מהמטבח.
אני לא מתערב. יהיה אוכל טוב.
מחר נפליג לטרוגיר, הפלגה קצרה יחסית כמו היום, משהו כמו 30 מייל.
העיירה כאן מלאה בסירות, בעיקר של איטלקים.
עדיין לא פגשנו ישראלים. חבל.
הלכתי לטיול קצר בעיר, לחפש חתיכות ומיד הצטרפו אלי הגיסות.
נו.
בסוף נפרדנו, הן הלכו לסיבוב יותר ממצה, והיה לי זמן להסתכל על הסירות
העוגנות כאן.
בדרך, ראיתי איטלקי מתמרן לכניסה, תנאים טובים, רוח חלשה, והפגנת כישורי
עגינה עלובים ביותר.
היה כיף.
הוא הסביר לנו שהרצפה עקומה. החרטומן לא עובד. למרות ששמענו אותו עובד
מאד. בקיצור, הייתה הנאה גדולה.
כמו שאמרו חכמינו, מה שלא ראה שמחה לאיד, לא ראה שמחה מימיו.
הקרואטים נחמדים. כמו במונטנגרו.
ריחות ערבים עולים מהמטבח.
הגיסות שותות, בעיקר האורחת שלנו והכול שמח.
איתרתי על הרציף במרחק קצר, דוכן שמוכר בליצס מתוקים ואני מסודר.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה