הגענו לכאן אתמול לאחר הפלגה של כ 5 שעות. רק שנים הקיאו. יש מגמת שיפור.
כרגיל, בעגינה הרוח עולה.
עגנתי. העוגן לא תפס.
נסיון שני, עם הרבה שרשרת, הצליח. אבל, אלכסון מביך.
גיליתי גם איבדתי את החרב של הדינג'י. ויקטור יעזור לי בארץ עם חרב חדשה. נקווה.
הגיעה סירה מסכנים, אין מקום. לידינו, הודות לאלכסון הלא מפואר שלי, יש מקום. בדחיסה.
סימנתי להם להגיע. נסתדר.
הגיעו. נדחפו. נדחסו. בשביל זה יש פנדרים.
עכשיו האלכסון שלי נראה טוב.
היו אסירי תודה. אוסטרים. מילא. לא נורא.
יצאנו לאכול בערב למסעדה בשרית. נהדרת. אחרי 4 ימים צמחוניים. בסירה אנחנו לא מבשלים בשרים.
רן הזמין את המנה הכי גדולה והכי יקרה בתפריט. צלעות.
הגיע מגש ענק. לא הצליח לגמור. לזכותו יאמר. היה גומר היה מקיא.
מחירי המסעדות פה ממש שליש ממחירי הארץ.
ארוחה בשרית ענקית עם סלטים ושתיה, פחות מ 60 שקל לאדם.
כל מה שקונים פה, זול בהשוואה לארץ.
היום יום שקט. דינה עשתה קצת סדר ונקיון.
הרציף פה מספק חשמל ומים חופשי. נחמד..
מחר בערב אסף ומשפחתו נוסעים לסלוניקי.
אנחנו נצא עוד באותו ערב לכיוון רודוס. לג ראשון יהיה של 150 מייל. כ 25 שעות.
דינה מודאגת ממזג האוויר.
אני דואג רק לכיוון הרוח.
זהו לבינתיים.
נשיקות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה