שבת. 24 לאוגוסט.

אנחנו כאמור במרינה החדשה ברודוס.
הילדים נסעו לים.
אתמול היינו במסעדת 4 הרימונים. היה טוב למרות שאריאל לקח אותנו לטיול של קילומטר וחצי.
הבוקר הגיע גולט של 40 מטר. שמו אותו צמוד אלינו.
יהיה לאילון על מה להסתכל.
חם.
המזגן עובד.
דינה שלחה אותי לזרוק פלסטיקים ריקים בפח אשפה המיועד רק לפלסטיק. מאחר וזה רחוק, ליד המקלחות, כבר  התקלחתי.
אני הולך למקלחת ללא מגבת. יוצא רטוב. מגיע לסירה יבש.
כל פעם שאנחנו כאן, אני מתפעל מהטמטום של בוני המרינה. מרינה ענקית. שמישה בחלקה. חסר עדיין שובר גלים צפוני שיחסום את הגלים בחורף.
יש שובר גלים ענק, ממזרח. קיר בגובה של כ 2.5 מטר, שיעצור סופות ממזרח. אלא, אין סופות ממזרח. ועל הקיר, עוד דולסים, מיותרים לגמרי.
נבנה גם בית משרדים ענקי, מבואה ענקית עם רצפת זכוכית. יפה. שיהייה.
יש רק ביתן למקלחות ושירותים אחד.
יש עוד אחד לידינו, אבל, לא גמור וכמובן לא בשימוש.
יש כרגע בעלים בפשיטת רגל, לא עומד בתשלומים לבנק המממן.
המרינה למכירה. יש מישהו ?
יש מגרש חניה ענקי. מכוסה אספלט. רובו לא בשימוש.
מה שיש זה סירות מדהימות . מפרשיות ומנועיות ענקיות ויפות מאד.
מחר אריאל ומשפחתו חוזרים לארץ ואנחנו, שי דינה ואני נפליג מיד.
יש בעיה. נפליג בצהרים כדי לא לשלם עוד יום עגינה. המרחק לקסטלו כ 70 מיל. זה אומר שנגיע בלילה. מאחר ודינה לא אוהבת כניסות בלילה, נפליג לאט.
צריך לעשות מהפלגה של 12 שעות הפלגה של 18 שעות.
נתאמץ. מפרשים ומעט מנוע.
זהו לבינתיים.
שקט.
הילדים כאמור בים ואנחנו במזגן.
אילון השאיר לדינה הוראות. "תנקי".
אז היא ניקתה. נחים
נשיקות.