המתנה בסימי

12.9.09 SIMI 11:45
כן אנחנו עדיין בסימי. מזג האוויר לא משתפר. עננים מעל ויורד גשם. אנחנו מחכים. קשרנו עוד חבל מהסירה לחוף, מהצד הקדמי של הסירה כי נטינו הצידה לכוון המלון הצף. יוסי אומר שהעוגן לא כל כך מחזיק וכשיש רוח אנו נוטים.
כבר לא בטוח שנצא היום. אולי אחר הצהרים מזג האוויר ישתפר . נראה.
17:00 טוב, גם היום אנחנו נשארים בסימי.
אפילו קלטנו זוג צרפתים, זקנים, מעל ל – 75, נראה לנו, בעמל, (AMEL), יפהפייה.
מוריס קאהן הגיע לאי עם המפרשית המיוחדת שלו. הסתכלנו, כמו כולם.
יושב לו לבד המסכן, מדבר רק לצוות שלו שאפילו אינם ישראלים.
כל אלה שהגיעו מבחוץ מספרים על ים קשה.
זה הזמן לספר לכם על,
זרמים בים.
ראשית, יש זרמים בים. לא רואים אותם ולכן אפשר ליחס להם הרבה דברים. אם הסירה נוסעת 6 קשר ופתאום, ללא שינוי ניכר ברוח או בגלים היא עושה 5 קשר, זה זרם נגדי.
בדרך כלל זו הסיבה האמיתית, אבל זרם יכול לשמש גם הסבר למשהו לא ידוע או מובן לנו.
בקיצור, תופעה שימושית מאד.
יש מקומות בהם הזרם יכול להגיע ל – 3-4 קשר.
במסע שלי במפרץ סואץ, הסירה רצה 9 קשר, (דבר בלתי הגיוני לחלוטין), עד שהבנתי שאני יושב על זרם של 3-4 קשרים.
אין כאלו זרמים בדרך לארץ, אבל אני מקווה לרוח גבית טובה. לא טובה מידי.
מזג האוויר משתפר וכנראה נצא מחר.
אם נצא ב – 13 לחודש, זה עדיין נותן לנו 5 ימים להגיע לארץ. זה בהחלט אפשרי.
הכל כמובן תלוי במזג האוויר.
אנחנו בינתיים תורמים לכלכלת האי.
דינה קנתה כמה דברים שימושיים כמו מכנסים וארנק ואני התעקשתי שתקנה גם כפפות מקצועיות לחבלים. אמנם זה כבר לקראת סוף המסע אבל נקווה לשימוש נוסף בעתיד. עכשיו אצטרך להקפיד שתשתמש בהן.
זה בערך כל החדש.
הדינגי שלי לפני שיפוץ מסיבי, היא חטפה וחוטפת מכות וחבלות בלי סוף. אילן ישמח, אני מקווה.
1808
מחכים. מעייף.
התוכנית להערב, אינטרנט, עוד כ – שעה, ארוחת ערב, שינה.
מחר השכמה מוקדמת, (בשאיפה), והביתה.
הורדתי את הכיסוי חלונות בסלון. אם יידרש, אוכל "לנהוג" מבפנים.
אני אפילו הולך להרכיב את המגב.
אני מקווה שתכנון פסימי זה יתבדה.
1900
שוב ענני גשם בשמים. זה טוב, ככה הגשם כולו יתבזבז הלילה ומחר יהיה יום שמש יפה.
כן, אופטימיות זה מרכיב חשוב בשייט. פסימיים, נשארים על החוף. אופטימיים, מפליגים.

עוד סערה

9.9.2009
2014
טלטלה עברה עלינו היום. היטלטלנו שמונה שעות, עברנו כ-40 מייל ועכשיו אנחנו על עוגן, באיזה מפרצון שכוח אל, בשם אסטפליה.
תכננו להגיע לקוס היום אבל תוכניות לחוד והים לחוד.
מאחר והזמן מתחיל לדחוק, יצאנו היום בשולי הסערה, מתוך תקווה שהים ישתפר בהמשך היום.
אז הוא השתפר, לרעה.
החלק הראשון היה ברוח צד של 12-15 קשר, כשעה, עד שהגענו לקורס הרצוי לנו, מזרחה.
בקורס 96, לקוס, הים בעקבותינו עם גלים של 2-3 מטר ורוח של 15-20 קשר, למזלנו, גבית.
אבל זה מטלטל.
אנחנו יושבים בקוקפייט, מחזיקים בשתי ידיים, את המעקה.
הסירה עושה סלאלום עם הגלים, פעם תופסת גל ופעם תופסת עוד גל, כל פעם בזווית אחרת. מעייף.
באמצע הדרך, זונחים את רעיון קוס ומחפשים אלטרנטיבה.
יש. אסטפלייה.
יש באי הצחיח הזה שתי חלופות, אחת טובה ואחת טובה פחות.
בוחרים בטובה.
הרוח והגלים בשלהם. אנחנו בסלאלום כל הדרך, רצים די מהר. 6,7, ואפילו כמה פעמים 8 קשר. כל זה ללא מפרשים כמעט.
אני פתחתי חלוץ באופן חלקי וסמלי לגמרי שיראו שאנחנו מפרשית.
מגיעים.
לוקח זמן לזהות את הכניסה, המתגלית לנו רק כאשר אנחנו קרובים לאי.
נכנסים, ללא בעיות ואירועים מיוחדים.
מפרץ שקט, ללא הגלים ששיחקו בנו כל היום.
מגיעה ההתלבטות איפה עוגנים.
אי מנסה ליד מזח שיש שם אבל הנבלות שעוגנים שם אומרים לא.
טוב, מחפשים מקום.
אני בוחר לעמוד באמצע המפרץ הקטן הזה, למורת רוחה של דינה. למה לא יותר קרוב לחוף.
אני מסביר לדינה שרצוי לעמוד באמצע, שיהיה מקום להיגרר. לא משכנע אותה. מילא.
רק בערב כאשר נכנסת עוד סירה ובוחרת עמדה דומה לשלי, באמצע המפרץ היא אומרת, אה.
אז זהו.
מרוב עייפות והלכים לישון קצת. אחרי כשעה דינה מעירה אותי, משעמם לה.
קודם אני ניסיתי להירדם והיא נחרה קלות, איך שנרדמתי, היא קמה ומשעמם לה.
קמתי.
כפיצוי דינה עושה ארוחת ערב נהדרת, אני בודק את הגי.פ.אס, לא נגררים, ואנחנו מוכנים לשינה.
מחר נקווה לרוח פחות חזקה.
התוכנית היא להגיע לסימי שזה הפלגה של כ – 12 שעות. כ – 70 מייל ימיים. נראה איך יהיו תנאי ההפלגה.
טלטולים זה מעייף.
יש לי ספר טוב לקרוא.
בחוץ עוד נושבת הרוח, קרירה. בסירה חמים ונעים. הכל סגור ומוגן מרוח.
עוד פרט, אין קליטה באי הנידח הזה במקום בו אנו עוגנים. אין פלאפון. נקווה לדבר מחר.
גם תחזיות מזג אוויר לא קולטים.
כל מה שנשאר זה לקרוא ולישון. מחר נשתדל לצאת מוקדם.
אנחנו כ – 515 מייל מהארץ.
10.9.2009
קמנו, יצאנו ב – 0820 והים לא האיר לנו פנים. מטלטל. (סתם המילה הזו מוצאת חן בעיני, הפעולה פחות).
בהתחלה נסענו נגד הרוח, לא נחמד, 10-15 קשר, עקפנו את האי, התיישרנו לקורס מזרח, לסימי, הים 10-15 עם גלים ואנחנו בסלאלום. לא כמו שלשום או אתמול, אבל לא נעים.
די מהר, התוכניות שלנו לסימי מבוטלות ואנחנו בוחרים באתר יותר קרוב, קוס.
האי אמור לספק גם מחסה מהרוח.
מתקרבים לאי, הרוח עולה, עוקפים, האי כמחסה, הרוח עולה עוד יותר.
אני כבר מסביר לדינה שברוח כזו, 10-16 קשר, לא אכנס לעגינה, אבל אולי אם נתקרב למעגן זה ירד.
זה יורד. אני נדחק בין שתי סירות דייג ומקווה שהדייגים פה לא כולם "בבית".
בינתיים בסדר.
היום יום ניקיון, נכנסנו יחסית מוקדם. אני מפעיל גנראטור לחימום מים, ואחר כך תורי.
הזמנתי דלק, הבטיח שיבוא תוך שעה. עוד מעט נראה מה זה שעה יוונית.
מרחקים ביוון זה דבר גמיש. מניסיון. פנסיון ליד הים, 150 מטר יכול להיות גם במרחק קילומטר. (150 מטרים ארוכים).
לא עברנו מרחק גדול היום, כ – 33 מייל ימיים.
מחר התוכנית היא סימי, כ- 50 מייל ימיים מכאן.
משם לקסטלורייזון, כ – 90 מייל ימיים ומשם הביתה כ – 350 מייל.
נראה, אולי נוותר על קסטלורייזון. כרגע אנחנו במרחק של כ – 490 מייל ימיים מהארץ.
הכל מותנה במגבלות הים והזמן. הים תמיד גובר.
לא פשוט להיות ספנית. אתמול הפלגנו 8 שעות בטלטולים חזקים. הגוף עובד כל הזמן כי את מפעילה שרירים כנגד כוון הטלטול, ומחזיקה את עצמך חזק כדי לא ליפול. בסוף היום הייתי מאד עייפה, ישנתי כעשר שעות רצוף, מאד נדיר אצלי
היום הפלגנו פחות שעות וים פחות מטלטל, אבל בכל זאת מעייף.
ואתם צריכים לראות אותי הולכת להכין עוגן לעגינה עם פטיש 2 ק"ג. מוביל העוגן נשבר לנו באחת ההרפתקאות שלנו, ועכשיו כשמעלים את העוגן שום דבר לא עוצר אותו והוא עולה גבוה מדי. כשצריך לעגון, צריך לשחרר אותו והדבר נעשה עם פטיש 2 ק"ג. האמת מצחיק לראות אותי עומדת מעל העוגן ומרביצה מכות, למעלה, הצידה ואז החוצה. לוקח כמה דקות, אך אני מצליחה. חוץ מזה מגביל השרשרת גם נשבר ולפעמים השרשרת יוצאת מהמסילה ואז קשה להרים אותה. אחרי שניסיתי לשים את השרשרת חזרה במקום בלילה אחד וכמעט מעכתי לי אצבע, למדתי איך לעשות זאת נכון. יש להתכופף החוצה ולקחת את השרשרת מבחוץ (כך ששום אצבע לא תמעך), היום הצלחתי.
כמו שאמרתי לא פשוט.
11.9.2009
0700
הלכנו לישון מוקדם. אז קמנו מוקדם.
בלילה ירד גשם, עכשיו בהיר.
את ההכנות להפלגה עשיתי אתמול אז אנחנו כמעט מוכנים להפלגה. רק לקשור את הדינגי וזהו.
אני עושה קפה לי ולדינה ומכין ממים לקפה טרמוס.
אתמול הלכנו לאכול, אחרי תדלוק, למלא, מקלחת טובה ואפילו גילוח.
ארוחת ערב מזופתת כזו כבר מזמן לא אכלנו.
מילא.
המתדלק של אתמול, די דייק. שעה יוונית, כ-75 דקות. לא רע
אחרי התדלוק נסעתי איתו לעיר להוציא כסף ולשלם. הוא לא מקבל כרטיס אשראי.
נסענו, הוצאתי כסף, שילמתי והוא החזיר אותי לסירה. נחמד.
הזמן המחיל להיות צפוף. ננסה הפלגה לילה היום ישר לקסטלורייזון. מותנה בים.
כישורי הספנות של דינה אכן מרשימים והשליטה שלה בפטיש שני ק"ג, מעוררת דאגה.
נשתדל לא להרגיז אותה. בינתיים מצליח לי.
הגענו לSIMI.
עגנו ליד בית מלון צף של איטלקים, נראים די חרייתים.
לידינו נכנסה אחר כך סירה מהשכרה עם אנגלים. נראים בסדר.
ההפלגה הייתה עם עננים וקצת גשם ודינה החליטה להיכנס לSIMI.
כמובן שאני אמרתי את שתי המילים האחרונות.
האמת, החלטה טובה. מחר, אם מזג האוויר יאפשר אנחנו בדרך לארץ. (E.T.GO HOME)
זהו. ננסה היום להגיע לאינטרנט וליצור קשר איתכם.
אנחנו במרחק של כ – 440 מייל ימיים מהארץ. (מהרצליה).
זה בערך 88 שעות הפלגה רצופות, בתנאי מזג אויר טובים. כ – 4 ימים.
מה שאומר שבמקרה הטוב נגיע לארץ ב – 16 לחודש. שוב, מותנה במזג האוויר.
2210
גשם זלעפות בחוץ. חבל שזה מתבזבז כאן ולא בארץ.
חזרנו מארוחת ערב, טובה, לשם שינוי.
קודם היינו בקפה אינטרנט, שתינו קפה. האינטרנט לא עבד.
כל מה שחשמלי, בגשם, אצל היוונים, לא עובד.
האמת, החלטה טובה להיכנס ל עגינת לילה ל -simi
דינה לא הייתה נהנית מהפלגת לילה עם גשם, ברקים ורעמים. האמת גם אני לא.
אז, דינה ישנה, אני עוד מעט גם כן, מקווה שמחר מזג האוויר ישתפר ונוכל לצאת.
לילה טוב.

2350
איה לילה טוב.
בחוץ סופה.
רוחות חזקות מאד. אני לא פותח מכשירים למדוד. בשביל מה. יש רוח חזקה.
אני נשען, יותא נכון הסירה, על בית מלון צף, (מנועית גדולה מאד, 60-70 רגל), מצד ימין ועל סירה מושכרת 50 רגל, מצד שני.
משבי רוח עזים נכנסים למפרץ "המוגן", שלנו.
בעל המלון הצף, יותר נכון הצוות שלו, מעביר פנדרים, שלו ושלי, כדי להגן על הסירות.
מצד שמאל אנחנו כל כך קרובים עד שאנחנו נעים צמוד וביחד. כמו ריקוד טנגו, די מהיר, אך מאד צמוד.
ההחלטה של דינה, נראית יותר ויותר חכמה. (טוב אני אישרתי אותה).
נראה לי שתרומתי לעניין תהייה בללכת לישון, לנסות לישון שוב.
לרוח יש עד מחר להירגע. בטח לא נצא ללא בדיקת תחזית מזג אוויר.
יש לנו עוד זמן לשהיות והשהיות. תמיד יש את חיפה כנמל קרוב יותר ממנו אפשר להגיע הביתה לראש השנה. נראה.
אני לא סתם אדיש לרוח ולהישענות על המלון הצף. יש לו צוות של שני אנשים שעומד בחוץ, מאפס פנדרים ומודיע לי שהכל בסדר. NO PROBLEME, חברה תורכיים נחמדים שכנראה יבלו את הלילה בלשמור.
12.9.2009
0021
כן, קצת אחרי חצות.
השמחה גדולה. כמו הרוח. משבים של 20-25 קשר בתוך המעגן.
חצי מהסירות עם מנועים דלוקים, נוסעים קצת קדימה כי להוריד לחץ מהעוגן ול"ייצר" מרחק מהרציף.
לי כרגע אין בעיית מרחק מהרציף, הפנדר הגדול שמשינו מהים ממלא תפקיד מרכזי בשמירת מרחק "בריא" בין הסירה לרציף. (במפגש בין רציף לסירה, הרציף נמצח).
זהו. לישון זה בעיה. אני קצת קורא, קצת בודק ונראה. הרוח בשלה.
0043
השמחה עדיין נמשכת. המלון הצף גם התניע כדי לשמור מרחק מהרציף.
כולם בחוץ בחלק מהסירות המנועים עובדים, אצלנו העוגן מחזיק, בדרך כלל, במשבי רוח חזקים, הפנדר החדש ו"קרנות המזבח" של ויקטור, עושים את העבודה. (שמירת מרחק מהרציף).
החברה הנחמדים שלידי, בבוואריה השכורה, העלו את הדינגי שלנו לרציף. היא הייתה החוצץ בין הסירה לרציף והתחילה להיתחצץ. (נלחצה בין הסירה לרציף). הודיתי להם.
התכנון היה, "להקריב", את הדינגי לטובת הסירה, אם יידרש.
יש פה הרבה אקשיין ברציף. חברה מחזקים חבלים, מזיזים את הסירה קדימה.
מפרשית אחת גדולה שהעוגן שלה לא החזיק, יצאה ממקומה ונכנסה עוד יותר פנימה למעגן. לא הייתה לו ברירה.
אני עדיין מבסוט שאנחנו כאן ולא אי שם.
יש לי את המזרונים הישנים שהיו על הסיפון, לפני שהחלפתי אותם במזרונים חדשים.
משום מה, לא היה לי לב לזרוק אותם. הלילה הם בשימוש. קשרתי את כולם ביחד ויצרתי מהם פנדר מלבני גדול.
נתתי את זה לסקייפר /של המלון הצף שלידי והוא מרוצה להשתמש בעוד הגנה לצבע שלו.
זה צבע מטלי חום בהיר ובוודאי עולה הרבה כסף. ברור לו שזו אחריות שלו ואני רק עוזר לו. (כך אני מקווה).
לא ארצה להתעורר בבוקר עם תביעה לפיצויים. הצבע שלו עולה בטח יותר מכל הסירה שלנו.
טוב, ניתן לרוח עוד הזדמנות. נלך למיטה ונראה.
0735
התעוררתי לפני כמה דקות. מבט מהיר החוצה, הכל כשורה. הצוות של המלון הצף, מחזיר לי פנדרים שהשתמש בהם בלילה הנחמד שעבר עלינו, קפה.
השמים מעוננים אם כי הרוח שככה. נראה. ברור שללא תחזית מזג אוויר לא יוצאים.
עשיתי טיול בעיר הגדולה. קניתי דברי מאפה, (לחם ועוגות), בבית קפה של אתמול אמרו לי שהאינטרנט עובד ותיכף נלך לשם לבדוק מה מצבנו.
זהו ננסה לשלוח לכם את הנ"ל היום.
כאמור, כ – 88 שעות מהארץ, כ – 440 מייל ימיים.
כנראה ייקח כ-4-5 ימים. נקווה עד ה – 16 נהייה בארץ. נודיע לכם טלפונית כשנצא ואז לא נהייה בקשר 4-5 ימים.





.

המתנה

8.9.2009
0910, בוקר טוב.
יום סגרירי. הרוח לא יורדת. אנחנו נבלה כאן עוד יום.
אתמול בערב נכנסה מעבורת, בסמוך אלינו והיא מהווה מחסום חלקי מהרוח.
למרות זאת, הרוח עדיין חזקה. לא מתעייפת.
אנחנו שמחים שאנחנו פה ליד הרציף ולא בלב ים.
הרציף מלא בכל מיני תיירים, עם ציוד רחצה, משקפות ובטח יש להם קרם שיזוף בתיקים.
בחוץ, כמו אצלנו בפברואר. חורף. אין שמש. אני מחכה לגשם שישבור את הרוח.
לגבי התוכניות שלנו, הים קובע.
אנחנו במרחק של כ – 200 מייל ימיים מקסטלורייזון, אי יווני קטן ליד קאש התורכית, ומשם כ – 350 מייל ימיים מהארץ. במונחי זמן, קסטלטורייזון לארץ 3-4 ימים, עד קסטלורייזון, עם עצירה כנראה בקוס, והפלגת לילה אחת, כ – 3 ימים. סה"כ אנחנו כ-7-8 ימים מהארץ.
קצת צפוף אבל אם מזג האוויר יאפשר, עדיין מתוכננים להגיע לארץ לראש השנה.
יש כאן מאפיה נהדרת, אני מבקר בה הבוקר ויש לנו עוגות ומאפים טריים.
הפנדרים, בעיקר אלו שמצאנו, עושים עבודה טובה מאד ואנחנו מתנדנדים ליד הרציף, עם נשיקות לוהטות בו מפעם לפעם, על פי מצב הרוח.
כנראה שנבקר באינטרנט קפה עוד פעם, היום אחר הצהרים. בערב הייתה שם בחורה מסיביר, נחמדה.
כייף היה לדבר עם כולכם, למעט אריאל, אתמול. היום כנראה נצלצל אליו.
זהו בערך לעכשיו.
1235
נמנמתי עוד קצת. יש סיכוי שהיום אשבור איזה שהוא שיא.
הסברתי לדינה שאני ישן כדי שאהיה רענן בלילה ונצא. גם בתור בדיחה זה לא התקבל כל כך טוב.
חורף. אפילו קר. לא יורד גשם, חבל. גשם בדרך כלל שובר את הרוח. כמו שזה עכשיו, הרוח לא נשברת.
למזלנו, המעבורת שחונה לידינו, בניצב לרוח, משמשת מעצור רוח טוב.
אפילו המעבורת אינה סומכת על העוגנים של עצמה, (יש לה שנים), והיא קשרה עוד חבל לחוף.
אני מקבל זאת בברכה מאחר ואם העוגנים שלה לא יחזיקו היא "תישען" עלינו.
דינה מבשלת מרק, מאכל ראוי ליום חורף.
חזרתי מסיור בעיר ולאורך המזח.
זרקתי אשפה, צילמתי תמונות, בעיקר של המעבורת "המגוננת" עלינו.
פגשתי סקייפר מקצועי, יוני, שסיפר לי שאתמול בלילה השתחררו לי, או כמעט השתחררו, שני פנדרים שלנו והוא קשר אותם שנית.
זה מה שיפה בים, אנשים עוזרים אחד לשני. גם אני הייתי עושה אותו דבר אם הייתי רואה פנדרים משתחררים.
יש בעיות חשמל ברציף. ראיתי כמה יוונים מסתודדים ליד ביתן החשמל שלהם.
בדרך כלל ביוון, (ראו סתם השמצה באה), אם יש גשם, או רוח, או סתם מצב רוח, החשמל מתקלקל.
או שזה בעיות של רשת בצמוד לים או סתם עבודה יוונית.
יש פתגם שאומר שמי שלא ראה אוניה יוונית מוזנחת, לא ראה אוניה מוזנחת מימיו.
זה במקרה, לא נכון.
המעבורת על ידינו, לא יצאה בגלל מזג אוויר והצוות שלה מנקה ושוטף אותה. יפה.
אחרי כל כך הרבה פעילות, שלי, אני חוזר למיטה לקרוא.
18:00 השמש מבצבצת מבעד לעננים, פעם ראשונה היום. וגם זה לחמש דקות. נדמה לי שגם קצת פחות קר והרוח ירדה, אבל זה יכול להיות מהרהורי ליבי. ביליתי את רוב היום בקריאה. יוסי בשינה וקריאה. אפילו לטייל ברחוב לא אפשרי , ובאמת יש מעט אנשים ברחוב. אין הרבה מה לעשות אלה לחכות עד שמזג האוויר יתבהר. הסירה עדיין מתנדנדת, אך פחות, שוב ואלי נדמה לי, אולי לזה אני מצפה.
. אני מקווה שמחר נוכל להמשיך בדרכנו, אחרת יהיה קשה להגיע לפני ראש השנה.
1930
דינה גררה אותי לסיור בעיר הגדולה. עשינו שתי הקפות, עברה רבע שעה.
הרוח עדיין בשלה.
ראינו סירת מפרשים נכנסת עכשיו. לא בדיוק מקנא בהם. בטח יש להם חוויות.
עברה גברת אחת ואספה דמי עגינה. צנוע. שילמתי ברצון. עדיף על להיות בחוץ.
המעבורת עדיין כאן עושה לנו "צל" מהרוח. תודה.
נלך לאינטרנט. הקשר מאתמול מצא חן בעינינו. אחר כך נלך לאכול ולישון. כבר מזמן לא ישנתי.
נקווה שמחר תהייה שמש ומזג אוויר רגוע. נבדוק באינטרנט.
החשש של דינה מוקדם מיידי. הזמן צריך להספיק, אלא אם הסערה לא תיגמר.נראה.
יש כאן על ידינו חותרי קיאקים, כנראה קרואטים או סרבים, (ששמענו "דוברה").
קצת לחימום, הם יצאו לחתור במפרץ, חזרו רטובים ומרוצים. מטורפים אמיתיים. כל הכבוד להם.
דינה מדברת עם אריאל, מזמן לא שמענו ממנו.

עוגן על עוגן

3.9.2009
עוגה עוגה עוגה, במעגל נחוגה, נשוטה.
17:27. הגענו לתעלת הקורינתוס. דינה הזכירה שצריך להיות על ערוץ 11 ואכן פתחה קשר. מיידית, הנהלת התעלה הודיעה לנו לא להיכנס, לחכות בחוץ והם יקראו לנו עוד כחצי שעה.
מאז אנחנו חגים במעגל. יצאה איזה ספינה בגרירה מהתעלה ועכשיו אנחנו לא רואים סיבה לעיכוב. אבל חגים במעגל.
הנסיעה לכאן עברה ללא אירועים מיוחדים. שקט. מנוע, מפרשים, בעיקר לקישוט וזהו.
אחרי שנעבור בתעלה, שאלה מתי, נחליט אם עושים לילה לבן או עוצרים באיזה אי בדרך.
איים לא חסר כאן.
17:40 קיבלנו אישור להתקדם בתעלה. הסיבה לעיקוב, אוניה באה מהצד השני. הסירה זומינג, של הישראלים שפגשנו בגלקסידי לפנינו. זה אומר שהם חיכו לפחות שעה וחצי כי הם התקדמו הרבה יותר מהר מאיתנו.
עוברים.
משלמים ביציאה.
אני עובר את התעלה תוך הפגנת נהיגה מזהירה, לא עולה על שום גדה, לא שובר כלום בתעלה או בסירה, ואחרי כחצי שעה אנחנו בצד השני.
מסתבר שהרוח שנשבה בתעלה, 5-10 קשרים, נושבת גם ביציאה.
אני מקבל איתות לעגון ביציאה, במקום בו נושבת הרוח בחזקה, וזה לוקח קצת תמרון להיקשר. (נהיגה מזהירה כבר אמרתי).
מסתבר שיש טיולים מאורגנים בתעלה וספינה עם המון מטיילים, זו שחיכינו לה בכניסה, נדרשת למקום הטוב המוגן מרוח. מילא שיהיה.
היציאה שוב דורשת תמרון, אני קושר את הפנדר החדש במקום אסטרטגי, צמוד לדינגי מזהיר את דינה, שוב, לא לנסות להציל את הסירה בהוצאת ידיים ורגלים מחוץ לסירה, (עשתה זאת קודם בגישה וזה מסוכן), ויוצאים.
הפנדר החדש בדיוק ממוקם במקום הנכון, עושה את העבודה ויוצאים לא בעיות.
לאן ??
האם לילה לבן או לעיירה קטנה במרחק של כ – 15 מייל.
אחרי קצת התלבטויות, ומאחר והרוח מולנו, מחליטים על שיוט קצר.
ניכנס ל מפרצון korfos- מפרצון בקצה הצפון מזרחי של הפלפונז.
אבל הכניסה יוצאת לנו בלילה ודינה לא נהנית מהכניסה. הכניסה עוברת ללא בעיות, חוץ מהשאלות של דינה. (אתה רואה, מה יהיה וכדומה).
הגענו. מסעדה נחמדה מרימה לנו חבל עגינה ואנחנו נקשרים, לא לפני שאני מנסה עגינת צד, כמעט מכסח איתה חבל, ונמנע מכך, עקב אזהרה של דינה. (היא לא רק חוששת).
הלקח החשוב, דינה השתכנעה שאפשר להגיע ולעגון גם בלילה.
שנינו מסכימים שזה היה רעיון טוב לעגון ללילה.
ארוחת ערב אצל המסעדה על המזח שלה אנחנו עוגנים ובסוף הארוחה מצטרף אלינו רוג'ר בנימין מהולנד. בחור צעיר ונחמד המציע ליו שתי כוסיות אוזו. (טעים מאד בסוף הארוחה).
אז אנחנו מתקשקשים קצת ומתברר שהבחור יהודי, מצד אימו, (הצד הקובע), ואנחנו דנים בנפלאות העם היהודי, בעיקר אני, עם הרצאה מלומדת בנושא..
הבחור היה בארץ כשהיה בן 7, יש לו קרובי משפחה, מצד אימו בתל אביב וכו'.
מה מקצועו ? אם תהיתם שהוא אכן יהודי, עורך דין. זה מבסס את עובדת היותו יהודי סופית.
בילינו כחצי שעה כאשר אני מסביר לו את נפלאות העם היהודי.
4.9.2009
דינה קמה קצת אחרי. אני כמו איש צוות מאומן מכין לה קפה מראש, כאשר היא קמה הקפה מוכן.
דינה קבעה את המסלול להיום, נוסעים לKEA מרחק של כ-60 מייל. נקווה שהפלגת יום.
אני בודק ברגים, קצת הידוק, ואנחנו מוכנים לדרך.
יצאנו לדרך בסביבות 0930.
הפלגה נעימה עם רוח קדמית 5-6 קשר.
המפרש הראשי נפתח.
אחרי קצת קריאה ואוכל, אני מקבל אישור ללכת לישון.
דינה ביטלה לי את האישור לישון אחר הצהרים, אבל לפני כן מותר.
דינה מחליטה לפתוח חלוץ, תנאי רוח טובים, ואני ישן בכיף.
אנחנו חוצים את מסלול האוניות לפיראוס. כל מיני ממותות עוברות אותנו, אני ישן דינה מנווטת.
אחרי כשעה אני קם ודינה מעבירה פיקוד. עבדה קשה ולא פגעה באף אחת מהאוניות שבדרך.
עכשיו, 1620 יש כבר פחות אוניות. אנחנו מתוכננים להגיע ל-קיאה, לחניית לילה.
מניסיון הלילה הקודם, היה נחמד לעצור ללילה.
כמו תמיד בהפלגה נוחה וטובה, כמו עכשיו, יש לי חיוך אווילי על הפנים. כיף.
ראינו בדרך טונה די גדולה, קופצת מעל המים, כנראה מנסה לא להיות למאכל לדג יותר גדול.
מעניין לראות דג של 10-20 ק"ג קופץ מהמים החוצה.
הפלגה ארוכה להיום. תנאי ים נוחים מאד. בקושי יש רוח ואנחנו עם מנוע עם עזרה קטנה מהרוח.
מגיעים לKEA בחשיכה. דינה כרגיל, לא מאושרת החושך.
המפרצון והרציפים מלאים. המזח פקוק.
בליית ברירה אנחנו על עוגן והולכים לישון, עייפים אך מרוצים.
5.9.2009
קמים מוקדם. הרוטינה הרגילה של הבוקר, אני עושה קפה וכו'.
היום ההפלגה המתוכננת היא של 56 מייל בתקווה שנגיע לפני חשיכה. (דינה לא אוהבת כניסות בחושך, כבר סיפרתי לכם).
רוח חלשה. נוסעים על מנוע.
בסביבות 1600, עדר גדול של דולפינים קטנים עובר אותנו, קצת קופצים, נחמד מאד.
הדולפינים האלה קטנים מאלו הנראים בארץ אבל היו הרבה.
מגיעים לSIPANOS בתים לבנים כמו במיקונוס, מזחון קטן ומלא ב – 4 סירות מהן אחת מנועית גדולה ועוד שלוש קטנות. המפרץ גם מאוכלס יחסית.
עוגנים על עוגן וקופצים למים. היה חם היום. המים כרגיל, נהדרים.
מגיעה מנועית גדולה, 72 רגל, עם צבעים מודרניים, מטליים, כחול ותכלת. יש שם כנראה 3-4 סקיפרים.
הוא מנסה להדחק לרציף, אולי מישהו יזוז לו קצת, לא הולך. האמת יש שם מקום אבל הם עוגנים בתפזורת, (הזונות), יוצא החוצה, חוזר פנימה, לוקח לו הרבה זמן לעגון. זה סימן בדוק להרבה סקיפרים.
המצברים טעונים מהנסיעה של היום אבל המחשב והטלפון לא. אז מפעילים וטוענים.
אני עושה קפה, (כבר התרגלתי), ומבבל"ט.
נרד היום לאכול בעיירה.
חסר לי צד אחד של מקבע המשוט בסירה, (נפגע בסערה וטבע), ואני אאלתר משהו. המרחק לחוף
כ-150 מטר ונגיע לשם בחתירה.
צוות.
אני מתלוצץ ומקטר בנושא דינה, אבל עכשיו ברצינות.
אם אתה רוצה שהצוות ידאג לך, כדאי שתדאג לצוות.
כן, גם בלעשות קפה. זה בדרך כלל הדדי. כמובן שבנושא דינה מסתבר שלא יכולתי לבקש צוות טוב יותר.
אני גם בעד יזמה ועצמאות בשיקולים, אם היא רוצה לפתוח מפרש שתפתח. (מקסימום נטבע, מה יש).
אני נזכר בהפלגות שלי בתור צוות כאשר הסקיפר מזהיר אותי, "במפרשים אל תיגע". כולו, תורה לא גדולה.
אז דינה, במשמרת שלה פותחת חלוץ וסוגרת על פי שיקוליה. עד עכשיו עבד בסדר.
היום בהפלגה איזה מטומטם עם סירת מנוע גדולה הפחיד אותנו קצת.נסע בזוית של 90 מעלות אלינו, במסלול התנגשות ובמהירות גדולה. ברגע האחרון זז קצת ועבר איזה 50 מטר מאחורינו. זו התנהגות מאד לא מקצועית. אני רק קיוויתי שהנהג לא נרדם שם. מסתבר שלא. הוא זז.
אני תמיד יכול ברגע האחרון להסיט קצת את הסירה שלי אבל במהירות שלו זה לא היה עוזר בהרבה.
אני רק מאחל לו שבפעם הבאה שהוא עושה "חוכמה" כזו הוא יגרד איזה סלע. (אמן סלע).
ירדנו לחוף, בחתירה בדינגי. דינה בצד עם הקיבוע למשוט ואני בסגנון גונדולה. למרבה הפלא אנחנו מתואמים טוב ומגיעים ללא בעיות לתוך איזה טקס דתי. (חתונה או הטבלה).
הולכים קודם לקניות, חוזרים למסעדה קטנה והטקס עוד בעיצומו.
איזה כומר שר שם ולא מתעייף.
אוכלים, אני מנסה בשר עז, לא רע. יש גם עוגת שקדים נהדרת..
חוזרים לסירה, בתאום משוטים מלא והולכים לישון.
מחר לאמורגוס כ – 11 שעות הפלגה.
6.9.2009
יציאה מוקדם בבוקר, 0900, ים חלק, מנוע, חם. משעמם.
את השיגרה שובר איזה פנדר קטנצ'יק ויתום. אני דג אותו. השני לאוסף.
עדיין חם וללא רוח ומשעמם.
את השיגרה שובר עוד פנדר, הפעם אדמדם וגדול.
אני ניגש אליו, קצת קשה לתפוס אותו. בסוף אני תופס ומושך והוא עולה לסירה קשור לחבל ארוך, ארוך מאוד. אחרי משיה מאומצת של כמה דקות מתברר לי שזה קשור לאיזה מלכודת דגים של מישהו.
בצער רב אני זורק את כל העסק חזרה למים.
עדיין חם ואין רוח ומשעמם. אם רק הייתה קצת רוח ...
צריך להיזהר במה שמבקשים. זה לפעמים עלול להתגשם.
הרוח עולה, ועולה ועולה, לה לה לה.
אנחנו במפרשים פתוחים, חלוץ וראשי, כי לא הייתה רוח, עד עכשיו.
עכשיו כבר יש. ב – 14 קשר, אני סוגר חלוץ. על הרוח זה לא עושה רושם וב-18 קשר אני מצמצם גם ראשי.
אנחנו מפליגים למפרץ באמורגוס, והכיוון מאלץ אותי להפליג לרוחב הגלים. הסירה מתנדנדת והגלים מגיעים ל-2-3 מטר כהרף עין.
שפריצים והכל. גל אחד מצליח להרטיב אותי ואת דינה בצורה מוצלחת במיוחד. לדינה קר ואני מציע לה, (ההצעה מתקבלת), לשבת על המדרגות. אני בתחתונים רטובים. אי אפשר לדעת אם זה הגלים או אני סתם השתנתי במכנסים מרוב שמחה. (זה הגלים, אבל לך תוכיח).
נכנסים למפרץ והכל נרגע, יחסית. עדין יש רוח 5-8 קשר.
אני מחשב זויות, מורה לדינה להטיל עוגן ומגיע ברוורס לרציף, שם כבר מישהו, (תמיד יש מישהו), שמתנדב לקבל ממני חבלי ירכתיים.
אני גומר לעגון, החרטומן מרוב תמרונים מנתק, (מנגנון הגנה חשמלי לשימוש יתר והתחממות), והשכן שלנו מודיע לי שאני על העוגן שלו ושאצא ואטיל עוגן שנית.
טוב,הוא צודק. אני מחכה שהחרטומן יתחבר לחיים שוב, יוצא ומתברר שאני תקוע לא רק על העוגן שלו אלא גם על שרשרת של מעבורת שעוגנת בסמוך.
זה כבר בעיה. המעבורת יוצאת בבוקר והיא יכולה לגרור אותי לפיראוס בלי להרגיש.
אני מתמרן קדימה אחורה, דינה מרימה ומורידה עוגן, המעבורת מאיימת להיצמד אלינו, (יותר נכון, מהווה מכשול שאנו עלולים להיצמד אליו), דינה מתמרנת את הסירה, אני מרים ומוריד עוגן, השכן שלנו, זה שעליו הטלתי עוגן, צועק הוראות מהחוף.
בשלב מסוים התימרונים עוזרים, אני כבר לא "קשור" למעבורת אלא רק לשכן שלנו, (יולה, פיני צעיר ונחמד, סקיפר מקצועי).
לשמחה מצטרף עוד שמגגה אחד שנדמה לו שאני גורר גם את העוגן שלו.
אני כבר שוקל לחתוך את השרשרת, להצמיד לה חבל ומצוף ולנסות לחלץ את הכל בבוקר.
יולה, הפיני, צועק לי מהחוף להריד את העוגן ולנסות לשחרר את העוגן שלו ממני. אחרי כמה ניסיונות, זה מצליח. (היה לנו משעמם היום, מה ?).
טוב, אנחנו חופשיים, אני מאתר מקום אחרי המעבורת, לחניה לאורך הרציף, (ׂALOG SIDE]), ועוגנים.
בסוף כל זה אנחנו רעבים וצמאים. בעיקר צמאים.
מיסעדונת קטנה ליד מקום העגינה שלנו, מזמינים כל אחד חצי ליטר בירה, דינה גומרת את שלה די מהר.
לכן היא עכשיו כבר ישנה.
אני מלא חוויות מהיום מספר לכם על כך, והולך לישון.
טוב, אז לא היה משעמם ובסוף כן הייתה רוח.
אני מקווה ליום משעמם מחר, ללא רוח.
לילה טוב.
7.9.2009
לילה שקט, יחסית, עבר על כוחותינו.
הייתה רוח.
אנחנו עוגנים במקביל לרציף. הרוחות ב"נמל" הן בסביבות 10-15 קשר, ואנחנו מתנדנדים.
שני הפנדרים שמצאתי, (את האדום מצאתי בנסיעה לקפריסין), עושים את העבודה ובולמים את הזעזועים.
במזג אוויר כזה, לא יוצאים. בחוץ הרוח בטח בסביבות 20-25 קשר. אנחנו במקום מוגן יחסית והרוח היא כאמור בסביבות 10-15.קשר.
אז, נשארים במקום. המקום הוא כאמור, אמורגוס, עם כמה מסעדות, מאפייה מצוינת, כבר בדקתי את העוגות שלם.
היות ואנחנו עומדים במקביל לרציף, לניגוד לעגינה המקובלת של עוגן וחרטום מקדימה וירכתיים לרציף, (עגינה ים תיכונית), החשש הוא שיבוא מנהל ה"נמל" ויגיד לי לעמוד בעגינה ים תיכונית. ברוח הקיימת זה יהיה קשה עד בלתי אפשרי.
בינתיים, מוקדם בבוקר, 1010 ואף אחד אינו מציק לנו.
אז אפשר לשתות קפה, לאכול עוגות ולקרוא.
לידינו נעמדה סירת טיולים, סירת דייגים גדולה ופתוחה, עם ספסלים לנוסעים תיירים.
הבחור אופטימי. מי יבוא אליו להתנדנד על הסירה שלו בכזה מזג אויר.
בכל מקרה, הבחור ממלמל לעצמו, אולי מתפלל, אולי מקלל. (הכל ביוונית).
מולנו יש אינטרנט קפה וננסה להעביר לכם חומר היום.
אם תהיה ירידה ברוח, אולי אנסה לשפר עגינה.

סערה

30.8.2009
יום מעניין עבר עלינו היום. (כמו הקללה הסינית).
היום התחיל נחמד למדי, חיכינו לאסף, מחוות הדגים, אשר אירח אותנו בפעם הקודמת שהיינו פה.
בינתיים, העברנו את הזמן בשיחה מעניינת עם אלכסנדר, ארכיטקט גולה מסרביה. עבר ב 30 השנים האחרונות בארצות העולם, בין היתר כ 10 שנים בכווית.
אסף הגיע, הלכנו לקניות, הוא השאיל לנו רכב, הצטיידנו והתכוננו לצאת.
לא, רוח של 8-12 קשר במרינה וקשה לתמרן פה. אני הולך לקרוא ולנמנם קצת עד שהרוח תרד.
תחזית מזג האוויר, כמובן, טובה.
אחרי כחצי שעה הרוח יורדת ל - 5-7 ואני מחליט שיוצאים.
אז יוצאים. מזג אוויר נחמד, רוח קלילה של 6-8 קשר בחוץ ואני פותח ראשי.
את החלוץ אפתח כאשר נצא ממפרץ אוריקום.
מגיעים לקצה המפרץ ואני רואה איזה חזית כהה באופק, אני מחליט לצמצם ראשי ועם הצמצום הרוח עולה.
הרוח עולה ועולה ועדיין עולה. לוקח לדינה ולי מאבק מתואם לסגור את הראשי והרוח כבר ב – 25 קשר ועדיין עולה.
כל זה קורה תוך 10-15 דקות. גלים נוצרים במהירות הבזק, (לא ראיתי אף פעם, תגובת גלים לרוח מהירה כל כך), רוח ב-משבים של 30-33 קשר, הגלים בגובה של 2,3,ו 4 מטר, ואני שמח שאני לובש בגד ים. אני כולי רטוב מהמתזים. (יעני שפריצים).
הרוח גם דוחפת אותנו לכיוון ראש המפרץ, ליבשה.
עכשיו, אם יש דבר אחד שמזיק לבריאות הסירה ונוסעיה זה היבשה.
אני מפנה את החרטום לכיוון הגלים, שזה גם הכיוון המנוגד ליבשה, מעלה סיבובי מנוע ומחזיק הגה ידנית. השמחה גדולה. רוח, גלים, שפריצים ואני מוריד משקפים שכבר מזמן רטובים ומלוחים.
דינה שואלת אותי אם אנחנו הולכים לטבוע, לא, אני עונה לה בביטחון. (היא לא שאלה ברצינות ואני עניתי עוד בפחות רצינות).
אני גם מבקש מדינה שתשב למטה, כדי שלא תירטב או תיפגע מהטלטולים.
הסלון בפנים משנה סידור חפצים. כל חפץ כחפצו.
אני בחוץ מסובב את ההגה כנדרש, המנוע עוזר כמובן ואנחנו מתרחקים מהיבשה.
בשלב מסוים מצטרף גשם כבד להילולה.
תוויין המפות שלנו, מחליט ברגע זה שהוא פורש מההילולה.
התוצאה, אני לא רואה על המפה האלקטרונית לאן אני נוסע והגשם דואג לזה שאי לא רואה גם בחוץ איפה אני.
אם היה רגע מדאיג באפיזודה הזו, זה היה הרגע.
הגשם שוכך תוך זמן קצר, הראות משתפרת ואני רואה שאני בכיוון לאי שבכניסה למפרץ, ISHULLI SAZANIT.
מה שקיבלנו, זה אפקט וונטורי בין קצה אלבניה לאי עם השם היפה.
בשלב זה הרוח מתחילה לרדת קצת ורוח של 25 קשר מתקבלת בברכה ורוח של 20 קשר זה בכלל ים שקט.
אני מחליט לחזור לאוריקום ממנה יצאנו לפני כשעתיים.
השיקול הוא שרצוי שנגיע למקום מסתור ואז נראה לאן "נושבת הרוח".
חוזרים.
שינוי הכיוון מאפשר לי לשים את הירכתיים מול הגלים והרוח ולהפליג ברוח גבית.
זו גם הזדמנות טובה ללבוש מעיל סערה שדינה מנפקת לי מהאפסנאות.
בכל הבלגן הזה, דינה קרירה ורגועה, קצינת ניווט ומופת של קור רוח.
לאחר עוד כשעתיים, אנחנו חזרה במרינה.
מסתבר שגם כאן הסופה ביקרה. לפי האגדות המקומיות הרוח הייתה 65 קשר. אולי.
אצלנו השיא היה בסביבות 35-40 קשר.
אז, זהו אנחנו כאן, היתושים מאד שמחו לקראתנו.
דינה התקלחה ומכינה ארוחת ערב. אני הולך להתקלח. יש עלי הרבה מלח מושפרץ.
חווית הסערה הראשונה שלי. לא נורא. לא נאבקתי בגלים כמו יוסי. בהתחלה עוד ישבתי בחוץ וקיבלתי שפריצים של הגלים על הפרצוף, כל הבגדים היו רטובים כולל השער, המשקפיים. באיזה שהוא שלב יוסי הציע שאשב על המדרגות , ישבתי ועדין קיבלתי התזות מים, אז נכנסתי פנימה וישבתי על הספה בקצה ליד הדלת. פה היה בסדר מבחינת ההתזות, אך לא ראיתי מה קורה בחוץ. את יוסי לפעמים גם לא ראיתי כי הוא היה בקצה השני. אז הייתי קמה, נאחזת כדי לא לעוף, ומציצה לראות שהכל בסדר עם יוסי. הוא היה רטוב כולו וממש נאבק להחזיק את הסירה.
בסלון, הכל נפל, ספרים, קערה עם פירות שהייתה על המדף במטבח. כלים שנשארו בחוץ (עכשיו אדע להכניס מה שאפשר לארונות כדי שזה לא יקרה שוב), ספרים ממדף הספרים עפו, משחק השש בש עף ונפתח והכלים התפזרו. יש מתלה עם ירקות שהחזיק מעמד שלושה חודשים, גם הוא עף וכל העגבניות הבצלים התפזרו.
נוסף לכל השמחה, מכיוון שהייתי בתא, והיה חם, והסירה הטלטלה "קצת" , התחלתי להרגיש לא כל כך טוב. ברגע שיוסי שינה כיוון והים התחיל להירגע, הורדתי את כל הבגדים הרטובים, לבשתי מעיל ויצאתי החוצה. הרגשתי יותר טוב.
האמת טוב שחזרנו. זה היה די מעייף ואם היינו ממשיכים, היה קשה להתאושש במהירות כיוון שהיינו צריכים לעשות משמרות לילה, וזה אומר מעט שינה. וגם לסדר את הסירה היה יכול להיות קצת קשה יותר.
אז נישן טוב הלילה ונקווה לטוב מחר.
בחוץ הכל רטוב, נקווה ליום שמש מחר שייבש את הכל.
בזמן הסערה, יש אדרנלין והכל הולך טוב. אבל מה, לאחר הכל זה מעייף.
אנחנו כאן ללילה מנוחה ומחר יום חדש.
31.8.2009
יום חדש.
שוב אני מתעורר ב0520
בחוץ דממה. אין זכר לבלגן של אתמול.
למרות הבלגן של אתמול, אני מוכן לנסיעה. אין טראומות מניסיון אתמול.
כוס קפה, קצת בבל"ט ונלך להשלים שעות שינה.
ניקח תחזית מזג אויר, נשלם, שוב, עבור עגינה ולדרך.
תוויין המפות עובד כסדרו. בכל מקרה, נעשה לו שמלה מניילון ליתר בטחון.
בנוסף ל"אקשיין" של אתמול, בעגינה הייתה רוח והייתי צריך לתמרן עם המנוע.
התוצאה, חבל במדחף. שחררתי את הקצה הקשור לרציף וחלק מהחבל, הגיע אלי חופשי. חתוך.
אני מקווה שחותך החבלים שהתקנתי הצדיק את קיומו וחתך את היתר. נראה רק בניסיון לעזוב את הרציף. אם חופשי, הסירה תזוז, אם עדיין על ציר המדחף, כל הרציף יבוא איתנו. נראה.
1048 אנחנו שוב עוברים במייצר בין האי אישולי סאזאניט לבין קצה אלבניה.
דינה בודקת בפיילוט, זה אי ממוקש שהיה בסיס ימי ואסור בביקור. מזל שלא ביקרנו בו.
כל רוחב המייצר כשני מיל וזה מראה כמה "מרחב" היה לי לתמרן.
הים שקט מאד,רוח קלילה של כ-4-6 קשר, כמובן "על הפנים".
קשה לדמיין איזה "שישו ושימחו" היה כאן אתמול.
הכי חשוב לא הזכרתי, מגיעות מחמאות לסירה על תפקודה ובמיוחד לחיים קצין המכונות הראשי,
המנוע שיחק תפקיד חשוב מאד בכל האירוע הזה.
היום.התחיל אצלי מוקדם, בסימן שאלה אם יש לי חבל במדחף. אז לא.
מסתבר שהסכין שהרכבתי, חותך חבלים על ציר המדחף עובד, לפעמים, וכאשר שיחררתי את קצה החבל החתוך, זה היה סוף הסיפור.
אז יצאנו ללא בעיות ב0845 וביציאה, סירה מנועית גדולה, במקרה גם פאראטי, אבל בתוספת כמה מיליונים, הגיע בלילה וקשר את עצמו לרוחב היציאה עם חבל אבטחה. לא סמך על העוגן שלו, בצדק.
התוצאה היא שהיציאה חסומה לי. לאחר כמה תקיעות צופר, אחד על הרציף מסכים לנסות לשחרר את החבל החוסם. אחרי כמה דקות בהם אני משתדל, ומצליח, לא לגרד לו צבע, לפאראטי, החבל משוחרר ואנחנו בים.
אתמול בסערה לאחר שהצלחתי להתרחק מהחוף, הראות נעלמה לזמן מה והמראה הבא שראיתי היה של האי ה"שולי" הזה. נכנסתי קצת "מתחתיו" כדי לקבל מחסה מהרוח, באמת ירד מ-33 ל 25 קשר, ואז גם החלטתי שחוזרים.
לא ניתן היה לדעת אם זה כל ההצגה או רק מערכה ראשונה.
1225
תנאי הפלגה מעולים. רוח גבית 10-15 קשר.
החדשות הטובות מהסערה הן שמצאנו פנדר. ענק. יותר גדול מהפנדר האדום שמצאתי בהפלגה הקודמת לקפריסין. הוא קצת גדול על הסירה אבל, אולי שרי תסכים לקבל פנדר משומש במתנה. או שאני אמצא לו שימוש.
החדשות הרעות הן שהחיזוקים של המפרש הראשי, שנים מתוך שלושה בקצה השפה התחתונה ובעורפה, נקרעו. המפרש מחזיק על חיזוק אחד.
אילתרתי לו עוד חיזוק.
קדחתי, עם מקדחה נטענת, עור, השחלתי אזיקון ענק שיש לי וזה מהווה חיזוק נוסף. הבעיה באזיקונים שהם מתבלים מהר מאד מהשמש. בכל מקרה, לאיזי יש עבודה בדרך.
נראה איך מזג האוויר יתייצב, אם יתייצב, ונחליט מה הלאה. (לישון, לפתוח חלוץ), החלטות החלטות. קשים הם חיי הסקייפר.
1950
אז אנחנו עוגנים במפרצון באי ERIKOUSSA אי קטן צפונית לקורפו.
לא פתחתי חלוץ, פתחתי את הזוית של הראשי, אבטחתי אותו ומפליגים.
הרוח עולה, ועולה היא עולה, לה לה לה... בקיצור, אנחנו ב – 15-20 קשר. גם הים עולה. אני מוריד סל"ד ועדיין אנחנו ב-6-7 קשר. במקרה אחד קראתי גם 8 קשר במכשיר.
אנחנו מתלבטים אם להמשיך או לחפש מחסה ללילה בקורפו או באחד האיים בדרך. בחרנו בנ"ל.
בדרך אני עוד נאלץ לצמצם ראשי, ואנחנו ב – 5.6-6.5 קשר.
הגלים מגיעים גם ל – 3-4 מטר. די מעייף.
הגענו לאי, הארי-קוס-סה הזה, ומטילים עוגן במפרצון. אנחנו לא היחידים כאן. יש עוד כמה סירות.
אנחנו נגררים קצת אבל בכיוון הנכון, לכיוון החוצה לקורפו. מקסימום, נתעורר בקורפו שזה היה היעד המקורי שלנו מלכתחילה.
זהו פחות או יותר.
דינה מכינה מרק. נאכל ונלך לישון. אני עוד אבדוק את נושא העוגן ולישון.
1.9.2009
קמנו מוקדם בבוקר, בערך ב0700 והתחלנו בהכנות להפלגה.
לילה שקט עבר עלינו במפרץ.
בהתחלה נגררתי קצת, הורדתי עוד שרשרת, (משקל), והבעיה נפתרה במקביל לירידת הרוח.
בדקתי ברגים, ובהידוק של אחד מהם, הוא נקרע.
אני לא כל כך חזק, כנראה כבר היה סדוק ומוכן להיגזר. (בורג נירוסטה).
החלפתי בבורג ברזל, נראה.
הפלגה. ים שקט, בקושי 1 קשר.
1320
אחרי שינה, (מילוי מצברים), שנת לפני הצהרים, הרוח עולה מעט 3-5 קשר ואני פותח חלוץ. הרוח בכיוון הנכון, מאחורינו.
המפרש הראשי מגלה סימני קריעה אחרי כל הטראומות שעברו עליו אתמול ושלשום. יש קרע חדש, במקום גבוה מעבר להישג ידי בהפלגה.
בעגינה הראשונה אנסה לטפס ולהדביק עם סרט טייפ מיוחד שיש לי. בטח לא יזיק.
אנחנו עוברים על פני החוף המערבי של קורפו. פה ושם, על הצוק יש בתים, לא צפוף מיידי, נראה יפה.
החוף פה רדוד אני במרחק של כ 1-2 מייל מהחוף והעומק במקומות שונות, 10-15 מטר. רייף. ויקטור היה עושה כאן חיים. (ואת המוות לדגים).
1530
מפליגים באותו כיוון 155 מעלות שזה דרום מזרחה, בכיוון לארץ. קודם יש את הקורינטוס לעבור.
רוח נעימה גבית, 4-7 קשר ואנחנו עם מפרשים מלאים ומנוע, במהירות של 5-6 קשר.
קוראים, בעיקר דינה, מנמנמים, בעיקר אני. אני ממלא מצברים ללילה. אנחנו נעבור בין איים בסביבות חצות וקצת ודינה כבר הודיעה לי שזו תהייה המשמרת שלי. למה לא.
אנחנו מתכננים הפלגת לילה, בתנאי שהרוח לא תתחיל להתפרע ואז נאלץ לחשוב על חלופות.
מה שטוב בהפלגת לילה, עוברות כ – 10 שעות בנים ולא נים, ופתאום עוד 50-60 מייל עברו.
היום כנראה זה מה שנעשה.
ים שקט למדיי, אנחנו כאן די לבד.
דינה ואני מתחלפים במשמרות והלילה עובר ללא אירועים מיוחדים.
2.9.2009
ממשכים עד לגלקסידי, בה ביקרנו בדרך לקוראטיה.
באים, בערך ב – 1800 נקשרים, בעגינה ים תיכונית, ירכתיים לרציף, חרטום עם עוגן לים.
מאחר ועומדים אחד לים השני, הדביל משמאלנו, (אנגלי), במקום להגיד שלום, "אני חושב שאתה על העוגן שלי". האינסטינקט שלי אומר לי להגיד לו ללכת לכל הרוחות, (ללכת להזדיין זה לא קללה), במקום זה אני עונה לו בנימוס.
הפתעה נעימה, 4 חברה ישראלים שכבר פגשנו בדוברובניק, זולי, כריס, אריה ודב, מעבירים את הסירה של אריה לארץ. ארבעתם מרשות השידור, חלקם מכיר את גדעון. נחמדים.
מתדלקים, ממלאים מים, מתחברים לחשמל ויושבים לקשקש ולשתות קפה.
גם להם יש חוויות מהסערה.
הולכים לאכול במסעדה מומלצת, זולה אך די מזופתת, (מסתבר), והולכים לישון.
3.9.2009
אתמול התברר לו שהשעון זז אחורה לשעון כמו בארץ.
אני מתעורר ב – 0600 שעון מקומי, 0500 שעון קרואטיה, עושה לי תה ומבבל"ט.
היום אנחנו מתכננים לעבור את תעלת קורינתוס ואחר כך נראה.
דינה רוצה לתכנן הפלגות של 8-10 שעות ובלילות לעצור. נראה.
יש לי רשימת מטלות קצרה להיום, קצת קניות והפלגה.
מהסערה, המפרש הראשי נקרע קצת בקצה, (כסר סיפרתי לכם אני יודע),
אלתרתי חיזוק אחד עם אזיקון והיום אמשיך על עוד קרע עם טייפ. זה במקום גבוה ואצטרך לטפס קצת.
נראה גם איך הברגים מתנהגים.
אני ממשיך בצריכת דלק של כ – 4.5 ליטר לשעה, במהירות של 1900 סל"ד.
זו צריכה נמוכה יחסית ומושגת בזכות המפרשים שעוזרים. להפליג רק על מפרשים, עדין לא הולך.