9.9.2009
2014
טלטלה עברה עלינו היום. היטלטלנו שמונה שעות, עברנו כ-40 מייל ועכשיו אנחנו על עוגן, באיזה מפרצון שכוח אל, בשם אסטפליה.
תכננו להגיע לקוס היום אבל תוכניות לחוד והים לחוד.
מאחר והזמן מתחיל לדחוק, יצאנו היום בשולי הסערה, מתוך תקווה שהים ישתפר בהמשך היום.
אז הוא השתפר, לרעה.
החלק הראשון היה ברוח צד של 12-15 קשר, כשעה, עד שהגענו לקורס הרצוי לנו, מזרחה.
בקורס 96, לקוס, הים בעקבותינו עם גלים של 2-3 מטר ורוח של 15-20 קשר, למזלנו, גבית.
אבל זה מטלטל.
אנחנו יושבים בקוקפייט, מחזיקים בשתי ידיים, את המעקה.
הסירה עושה סלאלום עם הגלים, פעם תופסת גל ופעם תופסת עוד גל, כל פעם בזווית אחרת. מעייף.
באמצע הדרך, זונחים את רעיון קוס ומחפשים אלטרנטיבה.
יש. אסטפלייה.
יש באי הצחיח הזה שתי חלופות, אחת טובה ואחת טובה פחות.
בוחרים בטובה.
הרוח והגלים בשלהם. אנחנו בסלאלום כל הדרך, רצים די מהר. 6,7, ואפילו כמה פעמים 8 קשר. כל זה ללא מפרשים כמעט.
אני פתחתי חלוץ באופן חלקי וסמלי לגמרי שיראו שאנחנו מפרשית.
מגיעים.
לוקח זמן לזהות את הכניסה, המתגלית לנו רק כאשר אנחנו קרובים לאי.
נכנסים, ללא בעיות ואירועים מיוחדים.
מפרץ שקט, ללא הגלים ששיחקו בנו כל היום.
מגיעה ההתלבטות איפה עוגנים.
אי מנסה ליד מזח שיש שם אבל הנבלות שעוגנים שם אומרים לא.
טוב, מחפשים מקום.
אני בוחר לעמוד באמצע המפרץ הקטן הזה, למורת רוחה של דינה. למה לא יותר קרוב לחוף.
אני מסביר לדינה שרצוי לעמוד באמצע, שיהיה מקום להיגרר. לא משכנע אותה. מילא.
רק בערב כאשר נכנסת עוד סירה ובוחרת עמדה דומה לשלי, באמצע המפרץ היא אומרת, אה.
אז זהו.
מרוב עייפות והלכים לישון קצת. אחרי כשעה דינה מעירה אותי, משעמם לה.
קודם אני ניסיתי להירדם והיא נחרה קלות, איך שנרדמתי, היא קמה ומשעמם לה.
קמתי.
כפיצוי דינה עושה ארוחת ערב נהדרת, אני בודק את הגי.פ.אס, לא נגררים, ואנחנו מוכנים לשינה.
מחר נקווה לרוח פחות חזקה.
התוכנית היא להגיע לסימי שזה הפלגה של כ – 12 שעות. כ – 70 מייל ימיים. נראה איך יהיו תנאי ההפלגה.
טלטולים זה מעייף.
יש לי ספר טוב לקרוא.
בחוץ עוד נושבת הרוח, קרירה. בסירה חמים ונעים. הכל סגור ומוגן מרוח.
עוד פרט, אין קליטה באי הנידח הזה במקום בו אנו עוגנים. אין פלאפון. נקווה לדבר מחר.
גם תחזיות מזג אוויר לא קולטים.
כל מה שנשאר זה לקרוא ולישון. מחר נשתדל לצאת מוקדם.
אנחנו כ – 515 מייל מהארץ.
10.9.2009
קמנו, יצאנו ב – 0820 והים לא האיר לנו פנים. מטלטל. (סתם המילה הזו מוצאת חן בעיני, הפעולה פחות).
בהתחלה נסענו נגד הרוח, לא נחמד, 10-15 קשר, עקפנו את האי, התיישרנו לקורס מזרח, לסימי, הים 10-15 עם גלים ואנחנו בסלאלום. לא כמו שלשום או אתמול, אבל לא נעים.
די מהר, התוכניות שלנו לסימי מבוטלות ואנחנו בוחרים באתר יותר קרוב, קוס.
האי אמור לספק גם מחסה מהרוח.
מתקרבים לאי, הרוח עולה, עוקפים, האי כמחסה, הרוח עולה עוד יותר.
אני כבר מסביר לדינה שברוח כזו, 10-16 קשר, לא אכנס לעגינה, אבל אולי אם נתקרב למעגן זה ירד.
זה יורד. אני נדחק בין שתי סירות דייג ומקווה שהדייגים פה לא כולם "בבית".
בינתיים בסדר.
היום יום ניקיון, נכנסנו יחסית מוקדם. אני מפעיל גנראטור לחימום מים, ואחר כך תורי.
הזמנתי דלק, הבטיח שיבוא תוך שעה. עוד מעט נראה מה זה שעה יוונית.
מרחקים ביוון זה דבר גמיש. מניסיון. פנסיון ליד הים, 150 מטר יכול להיות גם במרחק קילומטר. (150 מטרים ארוכים).
לא עברנו מרחק גדול היום, כ – 33 מייל ימיים.
מחר התוכנית היא סימי, כ- 50 מייל ימיים מכאן.
משם לקסטלורייזון, כ – 90 מייל ימיים ומשם הביתה כ – 350 מייל.
נראה, אולי נוותר על קסטלורייזון. כרגע אנחנו במרחק של כ – 490 מייל ימיים מהארץ.
הכל מותנה במגבלות הים והזמן. הים תמיד גובר.
לא פשוט להיות ספנית. אתמול הפלגנו 8 שעות בטלטולים חזקים. הגוף עובד כל הזמן כי את מפעילה שרירים כנגד כוון הטלטול, ומחזיקה את עצמך חזק כדי לא ליפול. בסוף היום הייתי מאד עייפה, ישנתי כעשר שעות רצוף, מאד נדיר אצלי
היום הפלגנו פחות שעות וים פחות מטלטל, אבל בכל זאת מעייף.
ואתם צריכים לראות אותי הולכת להכין עוגן לעגינה עם פטיש 2 ק"ג. מוביל העוגן נשבר לנו באחת ההרפתקאות שלנו, ועכשיו כשמעלים את העוגן שום דבר לא עוצר אותו והוא עולה גבוה מדי. כשצריך לעגון, צריך לשחרר אותו והדבר נעשה עם פטיש 2 ק"ג. האמת מצחיק לראות אותי עומדת מעל העוגן ומרביצה מכות, למעלה, הצידה ואז החוצה. לוקח כמה דקות, אך אני מצליחה. חוץ מזה מגביל השרשרת גם נשבר ולפעמים השרשרת יוצאת מהמסילה ואז קשה להרים אותה. אחרי שניסיתי לשים את השרשרת חזרה במקום בלילה אחד וכמעט מעכתי לי אצבע, למדתי איך לעשות זאת נכון. יש להתכופף החוצה ולקחת את השרשרת מבחוץ (כך ששום אצבע לא תמעך), היום הצלחתי.
כמו שאמרתי לא פשוט.
11.9.2009
0700
הלכנו לישון מוקדם. אז קמנו מוקדם.
בלילה ירד גשם, עכשיו בהיר.
את ההכנות להפלגה עשיתי אתמול אז אנחנו כמעט מוכנים להפלגה. רק לקשור את הדינגי וזהו.
אני עושה קפה לי ולדינה ומכין ממים לקפה טרמוס.
אתמול הלכנו לאכול, אחרי תדלוק, למלא, מקלחת טובה ואפילו גילוח.
ארוחת ערב מזופתת כזו כבר מזמן לא אכלנו.
מילא.
המתדלק של אתמול, די דייק. שעה יוונית, כ-75 דקות. לא רע
אחרי התדלוק נסעתי איתו לעיר להוציא כסף ולשלם. הוא לא מקבל כרטיס אשראי.
נסענו, הוצאתי כסף, שילמתי והוא החזיר אותי לסירה. נחמד.
הזמן המחיל להיות צפוף. ננסה הפלגה לילה היום ישר לקסטלורייזון. מותנה בים.
כישורי הספנות של דינה אכן מרשימים והשליטה שלה בפטיש שני ק"ג, מעוררת דאגה.
נשתדל לא להרגיז אותה. בינתיים מצליח לי.
הגענו לSIMI.
עגנו ליד בית מלון צף של איטלקים, נראים די חרייתים.
לידינו נכנסה אחר כך סירה מהשכרה עם אנגלים. נראים בסדר.
ההפלגה הייתה עם עננים וקצת גשם ודינה החליטה להיכנס לSIMI.
כמובן שאני אמרתי את שתי המילים האחרונות.
האמת, החלטה טובה. מחר, אם מזג האוויר יאפשר אנחנו בדרך לארץ. (E.T.GO HOME)
זהו. ננסה היום להגיע לאינטרנט וליצור קשר איתכם.
אנחנו במרחק של כ – 440 מייל ימיים מהארץ. (מהרצליה).
זה בערך 88 שעות הפלגה רצופות, בתנאי מזג אויר טובים. כ – 4 ימים.
מה שאומר שבמקרה הטוב נגיע לארץ ב – 16 לחודש. שוב, מותנה במזג האוויר.
2210
גשם זלעפות בחוץ. חבל שזה מתבזבז כאן ולא בארץ.
חזרנו מארוחת ערב, טובה, לשם שינוי.
קודם היינו בקפה אינטרנט, שתינו קפה. האינטרנט לא עבד.
כל מה שחשמלי, בגשם, אצל היוונים, לא עובד.
האמת, החלטה טובה להיכנס ל עגינת לילה ל -simi
דינה לא הייתה נהנית מהפלגת לילה עם גשם, ברקים ורעמים. האמת גם אני לא.
אז, דינה ישנה, אני עוד מעט גם כן, מקווה שמחר מזג האוויר ישתפר ונוכל לצאת.
לילה טוב.
2350
איה לילה טוב.
בחוץ סופה.
רוחות חזקות מאד. אני לא פותח מכשירים למדוד. בשביל מה. יש רוח חזקה.
אני נשען, יותא נכון הסירה, על בית מלון צף, (מנועית גדולה מאד, 60-70 רגל), מצד ימין ועל סירה מושכרת 50 רגל, מצד שני.
משבי רוח עזים נכנסים למפרץ "המוגן", שלנו.
בעל המלון הצף, יותר נכון הצוות שלו, מעביר פנדרים, שלו ושלי, כדי להגן על הסירות.
מצד שמאל אנחנו כל כך קרובים עד שאנחנו נעים צמוד וביחד. כמו ריקוד טנגו, די מהיר, אך מאד צמוד.
ההחלטה של דינה, נראית יותר ויותר חכמה. (טוב אני אישרתי אותה).
נראה לי שתרומתי לעניין תהייה בללכת לישון, לנסות לישון שוב.
לרוח יש עד מחר להירגע. בטח לא נצא ללא בדיקת תחזית מזג אוויר.
יש לנו עוד זמן לשהיות והשהיות. תמיד יש את חיפה כנמל קרוב יותר ממנו אפשר להגיע הביתה לראש השנה. נראה.
אני לא סתם אדיש לרוח ולהישענות על המלון הצף. יש לו צוות של שני אנשים שעומד בחוץ, מאפס פנדרים ומודיע לי שהכל בסדר. NO PROBLEME, חברה תורכיים נחמדים שכנראה יבלו את הלילה בלשמור.
12.9.2009
0021
כן, קצת אחרי חצות.
השמחה גדולה. כמו הרוח. משבים של 20-25 קשר בתוך המעגן.
חצי מהסירות עם מנועים דלוקים, נוסעים קצת קדימה כי להוריד לחץ מהעוגן ול"ייצר" מרחק מהרציף.
לי כרגע אין בעיית מרחק מהרציף, הפנדר הגדול שמשינו מהים ממלא תפקיד מרכזי בשמירת מרחק "בריא" בין הסירה לרציף. (במפגש בין רציף לסירה, הרציף נמצח).
זהו. לישון זה בעיה. אני קצת קורא, קצת בודק ונראה. הרוח בשלה.
0043
השמחה עדיין נמשכת. המלון הצף גם התניע כדי לשמור מרחק מהרציף.
כולם בחוץ בחלק מהסירות המנועים עובדים, אצלנו העוגן מחזיק, בדרך כלל, במשבי רוח חזקים, הפנדר החדש ו"קרנות המזבח" של ויקטור, עושים את העבודה. (שמירת מרחק מהרציף).
החברה הנחמדים שלידי, בבוואריה השכורה, העלו את הדינגי שלנו לרציף. היא הייתה החוצץ בין הסירה לרציף והתחילה להיתחצץ. (נלחצה בין הסירה לרציף). הודיתי להם.
התכנון היה, "להקריב", את הדינגי לטובת הסירה, אם יידרש.
יש פה הרבה אקשיין ברציף. חברה מחזקים חבלים, מזיזים את הסירה קדימה.
מפרשית אחת גדולה שהעוגן שלה לא החזיק, יצאה ממקומה ונכנסה עוד יותר פנימה למעגן. לא הייתה לו ברירה.
אני עדיין מבסוט שאנחנו כאן ולא אי שם.
יש לי את המזרונים הישנים שהיו על הסיפון, לפני שהחלפתי אותם במזרונים חדשים.
משום מה, לא היה לי לב לזרוק אותם. הלילה הם בשימוש. קשרתי את כולם ביחד ויצרתי מהם פנדר מלבני גדול.
נתתי את זה לסקייפר /של המלון הצף שלידי והוא מרוצה להשתמש בעוד הגנה לצבע שלו.
זה צבע מטלי חום בהיר ובוודאי עולה הרבה כסף. ברור לו שזו אחריות שלו ואני רק עוזר לו. (כך אני מקווה).
לא ארצה להתעורר בבוקר עם תביעה לפיצויים. הצבע שלו עולה בטח יותר מכל הסירה שלנו.
טוב, ניתן לרוח עוד הזדמנות. נלך למיטה ונראה.
0735
התעוררתי לפני כמה דקות. מבט מהיר החוצה, הכל כשורה. הצוות של המלון הצף, מחזיר לי פנדרים שהשתמש בהם בלילה הנחמד שעבר עלינו, קפה.
השמים מעוננים אם כי הרוח שככה. נראה. ברור שללא תחזית מזג אוויר לא יוצאים.
עשיתי טיול בעיר הגדולה. קניתי דברי מאפה, (לחם ועוגות), בבית קפה של אתמול אמרו לי שהאינטרנט עובד ותיכף נלך לשם לבדוק מה מצבנו.
זהו ננסה לשלוח לכם את הנ"ל היום.
כאמור, כ – 88 שעות מהארץ, כ – 440 מייל ימיים.
כנראה ייקח כ-4-5 ימים. נקווה עד ה – 16 נהייה בארץ. נודיע לכם טלפונית כשנצא ואז לא נהייה בקשר 4-5 ימים.
.
2014
טלטלה עברה עלינו היום. היטלטלנו שמונה שעות, עברנו כ-40 מייל ועכשיו אנחנו על עוגן, באיזה מפרצון שכוח אל, בשם אסטפליה.
תכננו להגיע לקוס היום אבל תוכניות לחוד והים לחוד.
מאחר והזמן מתחיל לדחוק, יצאנו היום בשולי הסערה, מתוך תקווה שהים ישתפר בהמשך היום.
אז הוא השתפר, לרעה.
החלק הראשון היה ברוח צד של 12-15 קשר, כשעה, עד שהגענו לקורס הרצוי לנו, מזרחה.
בקורס 96, לקוס, הים בעקבותינו עם גלים של 2-3 מטר ורוח של 15-20 קשר, למזלנו, גבית.
אבל זה מטלטל.
אנחנו יושבים בקוקפייט, מחזיקים בשתי ידיים, את המעקה.
הסירה עושה סלאלום עם הגלים, פעם תופסת גל ופעם תופסת עוד גל, כל פעם בזווית אחרת. מעייף.
באמצע הדרך, זונחים את רעיון קוס ומחפשים אלטרנטיבה.
יש. אסטפלייה.
יש באי הצחיח הזה שתי חלופות, אחת טובה ואחת טובה פחות.
בוחרים בטובה.
הרוח והגלים בשלהם. אנחנו בסלאלום כל הדרך, רצים די מהר. 6,7, ואפילו כמה פעמים 8 קשר. כל זה ללא מפרשים כמעט.
אני פתחתי חלוץ באופן חלקי וסמלי לגמרי שיראו שאנחנו מפרשית.
מגיעים.
לוקח זמן לזהות את הכניסה, המתגלית לנו רק כאשר אנחנו קרובים לאי.
נכנסים, ללא בעיות ואירועים מיוחדים.
מפרץ שקט, ללא הגלים ששיחקו בנו כל היום.
מגיעה ההתלבטות איפה עוגנים.
אי מנסה ליד מזח שיש שם אבל הנבלות שעוגנים שם אומרים לא.
טוב, מחפשים מקום.
אני בוחר לעמוד באמצע המפרץ הקטן הזה, למורת רוחה של דינה. למה לא יותר קרוב לחוף.
אני מסביר לדינה שרצוי לעמוד באמצע, שיהיה מקום להיגרר. לא משכנע אותה. מילא.
רק בערב כאשר נכנסת עוד סירה ובוחרת עמדה דומה לשלי, באמצע המפרץ היא אומרת, אה.
אז זהו.
מרוב עייפות והלכים לישון קצת. אחרי כשעה דינה מעירה אותי, משעמם לה.
קודם אני ניסיתי להירדם והיא נחרה קלות, איך שנרדמתי, היא קמה ומשעמם לה.
קמתי.
כפיצוי דינה עושה ארוחת ערב נהדרת, אני בודק את הגי.פ.אס, לא נגררים, ואנחנו מוכנים לשינה.
מחר נקווה לרוח פחות חזקה.
התוכנית היא להגיע לסימי שזה הפלגה של כ – 12 שעות. כ – 70 מייל ימיים. נראה איך יהיו תנאי ההפלגה.
טלטולים זה מעייף.
יש לי ספר טוב לקרוא.
בחוץ עוד נושבת הרוח, קרירה. בסירה חמים ונעים. הכל סגור ומוגן מרוח.
עוד פרט, אין קליטה באי הנידח הזה במקום בו אנו עוגנים. אין פלאפון. נקווה לדבר מחר.
גם תחזיות מזג אוויר לא קולטים.
כל מה שנשאר זה לקרוא ולישון. מחר נשתדל לצאת מוקדם.
אנחנו כ – 515 מייל מהארץ.
10.9.2009
קמנו, יצאנו ב – 0820 והים לא האיר לנו פנים. מטלטל. (סתם המילה הזו מוצאת חן בעיני, הפעולה פחות).
בהתחלה נסענו נגד הרוח, לא נחמד, 10-15 קשר, עקפנו את האי, התיישרנו לקורס מזרח, לסימי, הים 10-15 עם גלים ואנחנו בסלאלום. לא כמו שלשום או אתמול, אבל לא נעים.
די מהר, התוכניות שלנו לסימי מבוטלות ואנחנו בוחרים באתר יותר קרוב, קוס.
האי אמור לספק גם מחסה מהרוח.
מתקרבים לאי, הרוח עולה, עוקפים, האי כמחסה, הרוח עולה עוד יותר.
אני כבר מסביר לדינה שברוח כזו, 10-16 קשר, לא אכנס לעגינה, אבל אולי אם נתקרב למעגן זה ירד.
זה יורד. אני נדחק בין שתי סירות דייג ומקווה שהדייגים פה לא כולם "בבית".
בינתיים בסדר.
היום יום ניקיון, נכנסנו יחסית מוקדם. אני מפעיל גנראטור לחימום מים, ואחר כך תורי.
הזמנתי דלק, הבטיח שיבוא תוך שעה. עוד מעט נראה מה זה שעה יוונית.
מרחקים ביוון זה דבר גמיש. מניסיון. פנסיון ליד הים, 150 מטר יכול להיות גם במרחק קילומטר. (150 מטרים ארוכים).
לא עברנו מרחק גדול היום, כ – 33 מייל ימיים.
מחר התוכנית היא סימי, כ- 50 מייל ימיים מכאן.
משם לקסטלורייזון, כ – 90 מייל ימיים ומשם הביתה כ – 350 מייל.
נראה, אולי נוותר על קסטלורייזון. כרגע אנחנו במרחק של כ – 490 מייל ימיים מהארץ.
הכל מותנה במגבלות הים והזמן. הים תמיד גובר.
לא פשוט להיות ספנית. אתמול הפלגנו 8 שעות בטלטולים חזקים. הגוף עובד כל הזמן כי את מפעילה שרירים כנגד כוון הטלטול, ומחזיקה את עצמך חזק כדי לא ליפול. בסוף היום הייתי מאד עייפה, ישנתי כעשר שעות רצוף, מאד נדיר אצלי
היום הפלגנו פחות שעות וים פחות מטלטל, אבל בכל זאת מעייף.
ואתם צריכים לראות אותי הולכת להכין עוגן לעגינה עם פטיש 2 ק"ג. מוביל העוגן נשבר לנו באחת ההרפתקאות שלנו, ועכשיו כשמעלים את העוגן שום דבר לא עוצר אותו והוא עולה גבוה מדי. כשצריך לעגון, צריך לשחרר אותו והדבר נעשה עם פטיש 2 ק"ג. האמת מצחיק לראות אותי עומדת מעל העוגן ומרביצה מכות, למעלה, הצידה ואז החוצה. לוקח כמה דקות, אך אני מצליחה. חוץ מזה מגביל השרשרת גם נשבר ולפעמים השרשרת יוצאת מהמסילה ואז קשה להרים אותה. אחרי שניסיתי לשים את השרשרת חזרה במקום בלילה אחד וכמעט מעכתי לי אצבע, למדתי איך לעשות זאת נכון. יש להתכופף החוצה ולקחת את השרשרת מבחוץ (כך ששום אצבע לא תמעך), היום הצלחתי.
כמו שאמרתי לא פשוט.
11.9.2009
0700
הלכנו לישון מוקדם. אז קמנו מוקדם.
בלילה ירד גשם, עכשיו בהיר.
את ההכנות להפלגה עשיתי אתמול אז אנחנו כמעט מוכנים להפלגה. רק לקשור את הדינגי וזהו.
אני עושה קפה לי ולדינה ומכין ממים לקפה טרמוס.
אתמול הלכנו לאכול, אחרי תדלוק, למלא, מקלחת טובה ואפילו גילוח.
ארוחת ערב מזופתת כזו כבר מזמן לא אכלנו.
מילא.
המתדלק של אתמול, די דייק. שעה יוונית, כ-75 דקות. לא רע
אחרי התדלוק נסעתי איתו לעיר להוציא כסף ולשלם. הוא לא מקבל כרטיס אשראי.
נסענו, הוצאתי כסף, שילמתי והוא החזיר אותי לסירה. נחמד.
הזמן המחיל להיות צפוף. ננסה הפלגה לילה היום ישר לקסטלורייזון. מותנה בים.
כישורי הספנות של דינה אכן מרשימים והשליטה שלה בפטיש שני ק"ג, מעוררת דאגה.
נשתדל לא להרגיז אותה. בינתיים מצליח לי.
הגענו לSIMI.
עגנו ליד בית מלון צף של איטלקים, נראים די חרייתים.
לידינו נכנסה אחר כך סירה מהשכרה עם אנגלים. נראים בסדר.
ההפלגה הייתה עם עננים וקצת גשם ודינה החליטה להיכנס לSIMI.
כמובן שאני אמרתי את שתי המילים האחרונות.
האמת, החלטה טובה. מחר, אם מזג האוויר יאפשר אנחנו בדרך לארץ. (E.T.GO HOME)
זהו. ננסה היום להגיע לאינטרנט וליצור קשר איתכם.
אנחנו במרחק של כ – 440 מייל ימיים מהארץ. (מהרצליה).
זה בערך 88 שעות הפלגה רצופות, בתנאי מזג אויר טובים. כ – 4 ימים.
מה שאומר שבמקרה הטוב נגיע לארץ ב – 16 לחודש. שוב, מותנה במזג האוויר.
2210
גשם זלעפות בחוץ. חבל שזה מתבזבז כאן ולא בארץ.
חזרנו מארוחת ערב, טובה, לשם שינוי.
קודם היינו בקפה אינטרנט, שתינו קפה. האינטרנט לא עבד.
כל מה שחשמלי, בגשם, אצל היוונים, לא עובד.
האמת, החלטה טובה להיכנס ל עגינת לילה ל -simi
דינה לא הייתה נהנית מהפלגת לילה עם גשם, ברקים ורעמים. האמת גם אני לא.
אז, דינה ישנה, אני עוד מעט גם כן, מקווה שמחר מזג האוויר ישתפר ונוכל לצאת.
לילה טוב.
2350
איה לילה טוב.
בחוץ סופה.
רוחות חזקות מאד. אני לא פותח מכשירים למדוד. בשביל מה. יש רוח חזקה.
אני נשען, יותא נכון הסירה, על בית מלון צף, (מנועית גדולה מאד, 60-70 רגל), מצד ימין ועל סירה מושכרת 50 רגל, מצד שני.
משבי רוח עזים נכנסים למפרץ "המוגן", שלנו.
בעל המלון הצף, יותר נכון הצוות שלו, מעביר פנדרים, שלו ושלי, כדי להגן על הסירות.
מצד שמאל אנחנו כל כך קרובים עד שאנחנו נעים צמוד וביחד. כמו ריקוד טנגו, די מהיר, אך מאד צמוד.
ההחלטה של דינה, נראית יותר ויותר חכמה. (טוב אני אישרתי אותה).
נראה לי שתרומתי לעניין תהייה בללכת לישון, לנסות לישון שוב.
לרוח יש עד מחר להירגע. בטח לא נצא ללא בדיקת תחזית מזג אוויר.
יש לנו עוד זמן לשהיות והשהיות. תמיד יש את חיפה כנמל קרוב יותר ממנו אפשר להגיע הביתה לראש השנה. נראה.
אני לא סתם אדיש לרוח ולהישענות על המלון הצף. יש לו צוות של שני אנשים שעומד בחוץ, מאפס פנדרים ומודיע לי שהכל בסדר. NO PROBLEME, חברה תורכיים נחמדים שכנראה יבלו את הלילה בלשמור.
12.9.2009
0021
כן, קצת אחרי חצות.
השמחה גדולה. כמו הרוח. משבים של 20-25 קשר בתוך המעגן.
חצי מהסירות עם מנועים דלוקים, נוסעים קצת קדימה כי להוריד לחץ מהעוגן ול"ייצר" מרחק מהרציף.
לי כרגע אין בעיית מרחק מהרציף, הפנדר הגדול שמשינו מהים ממלא תפקיד מרכזי בשמירת מרחק "בריא" בין הסירה לרציף. (במפגש בין רציף לסירה, הרציף נמצח).
זהו. לישון זה בעיה. אני קצת קורא, קצת בודק ונראה. הרוח בשלה.
0043
השמחה עדיין נמשכת. המלון הצף גם התניע כדי לשמור מרחק מהרציף.
כולם בחוץ בחלק מהסירות המנועים עובדים, אצלנו העוגן מחזיק, בדרך כלל, במשבי רוח חזקים, הפנדר החדש ו"קרנות המזבח" של ויקטור, עושים את העבודה. (שמירת מרחק מהרציף).
החברה הנחמדים שלידי, בבוואריה השכורה, העלו את הדינגי שלנו לרציף. היא הייתה החוצץ בין הסירה לרציף והתחילה להיתחצץ. (נלחצה בין הסירה לרציף). הודיתי להם.
התכנון היה, "להקריב", את הדינגי לטובת הסירה, אם יידרש.
יש פה הרבה אקשיין ברציף. חברה מחזקים חבלים, מזיזים את הסירה קדימה.
מפרשית אחת גדולה שהעוגן שלה לא החזיק, יצאה ממקומה ונכנסה עוד יותר פנימה למעגן. לא הייתה לו ברירה.
אני עדיין מבסוט שאנחנו כאן ולא אי שם.
יש לי את המזרונים הישנים שהיו על הסיפון, לפני שהחלפתי אותם במזרונים חדשים.
משום מה, לא היה לי לב לזרוק אותם. הלילה הם בשימוש. קשרתי את כולם ביחד ויצרתי מהם פנדר מלבני גדול.
נתתי את זה לסקייפר /של המלון הצף שלידי והוא מרוצה להשתמש בעוד הגנה לצבע שלו.
זה צבע מטלי חום בהיר ובוודאי עולה הרבה כסף. ברור לו שזו אחריות שלו ואני רק עוזר לו. (כך אני מקווה).
לא ארצה להתעורר בבוקר עם תביעה לפיצויים. הצבע שלו עולה בטח יותר מכל הסירה שלנו.
טוב, ניתן לרוח עוד הזדמנות. נלך למיטה ונראה.
0735
התעוררתי לפני כמה דקות. מבט מהיר החוצה, הכל כשורה. הצוות של המלון הצף, מחזיר לי פנדרים שהשתמש בהם בלילה הנחמד שעבר עלינו, קפה.
השמים מעוננים אם כי הרוח שככה. נראה. ברור שללא תחזית מזג אוויר לא יוצאים.
עשיתי טיול בעיר הגדולה. קניתי דברי מאפה, (לחם ועוגות), בבית קפה של אתמול אמרו לי שהאינטרנט עובד ותיכף נלך לשם לבדוק מה מצבנו.
זהו ננסה לשלוח לכם את הנ"ל היום.
כאמור, כ – 88 שעות מהארץ, כ – 440 מייל ימיים.
כנראה ייקח כ-4-5 ימים. נקווה עד ה – 16 נהייה בארץ. נודיע לכם טלפונית כשנצא ואז לא נהייה בקשר 4-5 ימים.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה