2 לנובמבר 2010–11–02
כמו שאתם יודעים, חזרתי לארץ ב-18 לאוקטובר ורק עכשיו יש לי אנרגיה לכתוב.
נעמה, נולדה ב – 14 לאוקטובר והיה מקסים לראות אותה.
חזרתי עם הצטננות שהפכה מהר מאד למצב רוח ירוד ולחוסר אנרגיה משווע.
הביטוי כמו דג ביבשה ממש מתאים לכך.
זו כבר הזדמנות "נהדרת" לחשוב מה אני אעשה עם עצמי לאחר השייט.
זה לא בדיוק רלוונטי כרגע, אבל זו הזדמנות נהדרת למחשבות דיכאוניות.
מי יודע מה יהיה עוד שנה.
אני אמור לחזור ב-15 לנובמבר לסירה, בלאס פאלמס, ואז בטח אבלע בהכנות להפלגה.
אריאל נוסע היום בלילה לסירה ויצטרף להכנות. זה בעיקר כולל קניית אוכל ואני מקווה שיגמרו עם העיקר עד שאגיע.
הראדאר החדש, החלפה במסגרת אחריות של המכשיר הישן שהתקלקל, מחכה לי בסירה להרכבה. זה לא סיפור גדול בתנאי שלא מפילים אותו בזמן ההרכבה. אשתדל.
היה היום סיפור על שייט, מיכאל איצקוביץ, שנעלם. כנראה נשטף מהסיפון של הסירה. הוא היה שייט בודד וזה קרה ליד מלגה.
כל זה קרה לו לאחר שהגיע בשיוט לבדו מארה"ב עד לגיברלטר ולמלגה. דהיינו, בים התיכון.
מפחיד. אני הולך להקפיד מאד על אי עליה לסיפון במזג אוויר קשה, אפילו במחיר של מפרש קרוע.
החוכמה היא להכין את המפרשים קודם, דהיינו, לקפל מפרשים לפני ולא בזמן מזג אוויר קשה.
ניסיתי וגם הצלחתי לפגוש חברים כאן בזמן השהייה בארץ. אני מרגיש מנותק ולא חלק מהחיים פה.
אני כמובן מאד שמח לראות ולהיות עם המשפחה. מעבר לזה, אני מרגיש לא חלק מהעניין.
יש לי עוד שבועיים בארץ ואני מודה שזה עובר לאט. לאט מיידי.
16 לנובמבר 2010
אתמול הגעתי ללאס פאלמס לסירה. כאילו לא עזבתי.
החברה כאן עשו עבודה טובה בתיקון וסידור כל מיני דבקים לקראת ההפלגה.
קנו אוכל שתייה וכו'.
לאחר יום שהתחיל ב-0230 לא הייתה לי הרבה אנרגיה לעבודות.
ברציף אורגנה מסיבת רציף, באו כל מיני חברה מהרציף ויצא לי לדבר עם אנשים מפינלנד, נורבגיה, אנגליה, איטליה ואחרים.
נראה שאריאל יחד עם ליאת ועופר התערו כאן בסביבה ונראים מרוצים.
היום כבר קמתי עם אנרגיה, וישר התלבשנו על התקנת הראדאר. העלו אותי לחצי התורן, עבודה קשה, למעלים, הרכבתי את הראדאר ונתנו לליאת להפעיל אותו. עובד. יש אלוהים.
נגולה אבן מליבי. (אכן ממש כך).
אחר כך עופר התקין מוט סימון למקרי חרום שמישהו נופל למים, (סיוט של כל סקייפר), והלך להרצאה על קשר.
חזר, שוב העלו אותי למחצית התורן להתקין תאורת סיפון, ואחר כך לראש התורן להתקין מחזיר מכם חדש, (זו הדרישה שלהם כאן).
אחר כך, שימו לב במקום שנת צהרים הלכתי לשתי הרצאות על ניהול מצבי חירום, (המוטו- לא להיכנס לפאניקה, יש זמן, חוץ ממקרים בהם אין זמן, וגם אז לא להיכנס לפאניקה).
הרצאה שנייה הייתה על הפלגות עם הרוח במפרשים "צבעוניים". הכוונה לספיניקר, גיניקר וכאלה.
גם פה היה מוטו, לקנות מפרש חדש דימוי ספיניקר אבל עם פתח מיוחד לאוויר האמור לייצב את המפרש.
זה מיועד בעיקר למתחרים הרוצים להפליג כמה שיותר מהר עם מערך מפרשים כמה שיותר גדול ברוח הכי חזקה שאפשר. זה כמובן מתכון לצרות מאחר והרוח לפעמים גוברת עד שהמפרש נקרע או שהסירה נוטה יותר מיידי או מתקיימות צרות אחרות.
אין לי שום כוונה להתחרות ואני אפליג בטוח ולאט, עם מינימום סיכונים.
זאת אומרת מפרשים מצומצמים בלילה, מפרשים "זהירים" ביום עד שנתרגל למזג אוויר ונראה עד כמה הצוות יהיה מיומן בקיפול זריז של מפרשים.
למרצה הייתה בדיחונת נחמדה שאנסה לחזור עליה.
ברוח עד 20 קשר אפשר להפליג עם מפרשים "צבעוניים", מעל לרוח כזו, העלולה להתגבר פתאומית ובמהירות, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לצמצם מפרשים.
במקרה כזה עצתו היא לא לנסות לקבל, לרוץ עם הרוח, ובכניסה לסנטה לוצייה יש הר גבוה המסתיר את הרוח. שם אפשר יהיה לקפלם.
האמת היא שהמפרשים מעל לרוח כזו יקרעו, במקרה הטוב, או יטו את הסירה בצורה מסוכנת, יתפסו מים ואז יפילו תורן או יקרעו וונטה אחת או שתים.
למקרה של נפילת תורן, הוא המליץ להחזיק בסירה מכשירי חיתוך, מסור מתכת וכדומה.
יש לי את המכשירים האלו אבל אין לי שום כוונה להגיע למצבים כאלה.
אם הייתי רוצה לנסוע מהר הייתי נוסע עם אברמיק במהירות של 8 מייל לדקה ולא 5-6 מייל לשעה.
זהו בערך לעכשיו.
לאחר יום עמוס אני די עייף.
happy.HOUR הצעירים הלכו ל -
בירה כיבודים וכאלה. זה משהו שמתארגן פה כל ערב.
הזקן הולך לישון.
20 לנובמבר 2010–11–20
1035 עוד כשעה אנחנו הולכים, רוני ואני, לתדריך אחרון לפני יציאה של משיטים.
אני מנצל שעה זו לקשקש קצת ולחלוק איתכם חוויות.
ראשית תמר תודה עבור המכתב הנחמד מאד. הוא ריגש אותי ואני מודה לך עליו. גם הציורים של קרני והמכתב והציור של שי היו נחמדים. אני שומר אותם.
ראשית הסירה שקועה מתחת לקו המים, (לא ברצינות), עמוסה בדברי אוכל, מים ובירה.
הקניות הסתיימו אתמול ואנחנו עדין מסדרים.
לאחר שנצא לים יהיה סידור נוסף של הים שיטלטל הכל למקומו הטבעי.
אתמול בערב הייתה מסיבת פרידה, המון אנשים ונחמד, חילקו בירה חינם וחלק משכיננו האירים לא ידעו נפשם מרוב שימחה. גם אריאל לא טומן לשונו בצלחת.
אני גם הצטרפתי לחגיגה ושתיתי כוס בירה קטנה אחת.
אתמול יצאנו להפלגת נסיון ולבחינה של קוער הסירה.
יצאנו, הפלגנו כחצי שעה למקום נקי ושקט יחסית, השארתי את המנוע עובד, במהלך סרק, (יעני ניוטרל), וירדתי למים. מים לא קרים במיוחד, כ-24 מעלות, ועם חליפת הצלילה שלי היה אפילו נעים.
התחלתי לגרד קצת עשבי ים מסביב לסירה.
הגעתי לאזור צינור הפליטה של המנוע, קצת הסריח, הכנסתי את הראש יותר עמוק במים, ופתאום, לאחר כמה דקות, התחלתי להרגיש רע. בחילה, סחרחורת, לא נחמד.
חזרתי מיידית לסולם החבלים שהורדתי, נאחזתי בו כמה דקות, ההרגשה הרעה המשיכה, והחלטתי לעלות לסירה. היו לי ספקות אם אצליח לעלות ללא עזרה אבל זה הצליח.
ישבתי די תשוש להתאושש ואז הבנתי. נשמתי את גזי הפליטה של המנוע. הוקל לי. חשבתי על אפשרויות אחרות, כולם טובות פחות מטיפשותי.
מסתבר שכל הסיפורים בסדרות הטלוויזיה על הרעלת גזים של מפלט מכונית, כאן זה מפלט גזים ממנוע דיזל, נכונים.
טוב, זה עבר די מהר. החלק המפתיע, (למעט הטיפשות שלי), כמה מהר אפשר להרגיש לא טוב משאיפת גזי פליטה של מנוע.
ביקשתי מעופר, לרדת למים לנקות את המדחף שגם הוא הספיק לצבור גידולים שונים.
עופר מסוגל לשהות מתחת למים דקה שתים ואולי יותר ומהר מאד הוא השלים את העבודה.
חזרנו לנמל, אריאל נהג חזרה ואני התאוששתי.
חוץ מזה אהובי ואהובותי, הכל כשורה.
רוני הגיע בזמן עם טלפון לוויני המסוגל לקבל הודעות סמס ללא עלות לנו.
מספרו: . 881631829401
צריך להיכנס לאתר http://messaging.iridium.com/
באתר זה יש להקיש את מספר הטלפון שלנו ולכתוב את ההודעה באנגלית.הודעות האלו עלולות גם לא להגיע.
זהו בערך. יש כאן עומס בלתי רגילעל רשתות האינטרנט הקורסות, תתארו לעצמכם כמה מאות סירות שמנסות לגלוש ובלוג זה עלול להגיע אליכם מסנטה לוצייה.
בכל אופן אני מנסה היום לשלוח אותו ונראה.
אני עוד אנסה לדבר איתכם לפני היציאה ונראה.
ננסה גם להתקשר בטלפון הלוויני פעם בשבוע, בלי נדר.
אם לא תשמעו אותנו לאורך תקופה יותר ארוכה זה עדיין לא אומר שטבענו.
יש גם אתר של הארק ושם מוסרים מיקום וחדשות של המשט. זה אתר זמין לכם וחדשות חריגות יהיו שם. (בתקווה שלא יהיו).
להתראות בינתיים, נשיקות לכולכם ושלא נשתה מי ים.
כמו שאתם יודעים, חזרתי לארץ ב-18 לאוקטובר ורק עכשיו יש לי אנרגיה לכתוב.
נעמה, נולדה ב – 14 לאוקטובר והיה מקסים לראות אותה.
חזרתי עם הצטננות שהפכה מהר מאד למצב רוח ירוד ולחוסר אנרגיה משווע.
הביטוי כמו דג ביבשה ממש מתאים לכך.
זו כבר הזדמנות "נהדרת" לחשוב מה אני אעשה עם עצמי לאחר השייט.
זה לא בדיוק רלוונטי כרגע, אבל זו הזדמנות נהדרת למחשבות דיכאוניות.
מי יודע מה יהיה עוד שנה.
אני אמור לחזור ב-15 לנובמבר לסירה, בלאס פאלמס, ואז בטח אבלע בהכנות להפלגה.
אריאל נוסע היום בלילה לסירה ויצטרף להכנות. זה בעיקר כולל קניית אוכל ואני מקווה שיגמרו עם העיקר עד שאגיע.
הראדאר החדש, החלפה במסגרת אחריות של המכשיר הישן שהתקלקל, מחכה לי בסירה להרכבה. זה לא סיפור גדול בתנאי שלא מפילים אותו בזמן ההרכבה. אשתדל.
היה היום סיפור על שייט, מיכאל איצקוביץ, שנעלם. כנראה נשטף מהסיפון של הסירה. הוא היה שייט בודד וזה קרה ליד מלגה.
כל זה קרה לו לאחר שהגיע בשיוט לבדו מארה"ב עד לגיברלטר ולמלגה. דהיינו, בים התיכון.
מפחיד. אני הולך להקפיד מאד על אי עליה לסיפון במזג אוויר קשה, אפילו במחיר של מפרש קרוע.
החוכמה היא להכין את המפרשים קודם, דהיינו, לקפל מפרשים לפני ולא בזמן מזג אוויר קשה.
ניסיתי וגם הצלחתי לפגוש חברים כאן בזמן השהייה בארץ. אני מרגיש מנותק ולא חלק מהחיים פה.
אני כמובן מאד שמח לראות ולהיות עם המשפחה. מעבר לזה, אני מרגיש לא חלק מהעניין.
יש לי עוד שבועיים בארץ ואני מודה שזה עובר לאט. לאט מיידי.
16 לנובמבר 2010
אתמול הגעתי ללאס פאלמס לסירה. כאילו לא עזבתי.
החברה כאן עשו עבודה טובה בתיקון וסידור כל מיני דבקים לקראת ההפלגה.
קנו אוכל שתייה וכו'.
לאחר יום שהתחיל ב-0230 לא הייתה לי הרבה אנרגיה לעבודות.
ברציף אורגנה מסיבת רציף, באו כל מיני חברה מהרציף ויצא לי לדבר עם אנשים מפינלנד, נורבגיה, אנגליה, איטליה ואחרים.
נראה שאריאל יחד עם ליאת ועופר התערו כאן בסביבה ונראים מרוצים.
היום כבר קמתי עם אנרגיה, וישר התלבשנו על התקנת הראדאר. העלו אותי לחצי התורן, עבודה קשה, למעלים, הרכבתי את הראדאר ונתנו לליאת להפעיל אותו. עובד. יש אלוהים.
נגולה אבן מליבי. (אכן ממש כך).
אחר כך עופר התקין מוט סימון למקרי חרום שמישהו נופל למים, (סיוט של כל סקייפר), והלך להרצאה על קשר.
חזר, שוב העלו אותי למחצית התורן להתקין תאורת סיפון, ואחר כך לראש התורן להתקין מחזיר מכם חדש, (זו הדרישה שלהם כאן).
אחר כך, שימו לב במקום שנת צהרים הלכתי לשתי הרצאות על ניהול מצבי חירום, (המוטו- לא להיכנס לפאניקה, יש זמן, חוץ ממקרים בהם אין זמן, וגם אז לא להיכנס לפאניקה).
הרצאה שנייה הייתה על הפלגות עם הרוח במפרשים "צבעוניים". הכוונה לספיניקר, גיניקר וכאלה.
גם פה היה מוטו, לקנות מפרש חדש דימוי ספיניקר אבל עם פתח מיוחד לאוויר האמור לייצב את המפרש.
זה מיועד בעיקר למתחרים הרוצים להפליג כמה שיותר מהר עם מערך מפרשים כמה שיותר גדול ברוח הכי חזקה שאפשר. זה כמובן מתכון לצרות מאחר והרוח לפעמים גוברת עד שהמפרש נקרע או שהסירה נוטה יותר מיידי או מתקיימות צרות אחרות.
אין לי שום כוונה להתחרות ואני אפליג בטוח ולאט, עם מינימום סיכונים.
זאת אומרת מפרשים מצומצמים בלילה, מפרשים "זהירים" ביום עד שנתרגל למזג אוויר ונראה עד כמה הצוות יהיה מיומן בקיפול זריז של מפרשים.
למרצה הייתה בדיחונת נחמדה שאנסה לחזור עליה.
ברוח עד 20 קשר אפשר להפליג עם מפרשים "צבעוניים", מעל לרוח כזו, העלולה להתגבר פתאומית ובמהירות, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לצמצם מפרשים.
במקרה כזה עצתו היא לא לנסות לקבל, לרוץ עם הרוח, ובכניסה לסנטה לוצייה יש הר גבוה המסתיר את הרוח. שם אפשר יהיה לקפלם.
האמת היא שהמפרשים מעל לרוח כזו יקרעו, במקרה הטוב, או יטו את הסירה בצורה מסוכנת, יתפסו מים ואז יפילו תורן או יקרעו וונטה אחת או שתים.
למקרה של נפילת תורן, הוא המליץ להחזיק בסירה מכשירי חיתוך, מסור מתכת וכדומה.
יש לי את המכשירים האלו אבל אין לי שום כוונה להגיע למצבים כאלה.
אם הייתי רוצה לנסוע מהר הייתי נוסע עם אברמיק במהירות של 8 מייל לדקה ולא 5-6 מייל לשעה.
זהו בערך לעכשיו.
לאחר יום עמוס אני די עייף.
happy.HOUR הצעירים הלכו ל -
בירה כיבודים וכאלה. זה משהו שמתארגן פה כל ערב.
הזקן הולך לישון.
20 לנובמבר 2010–11–20
1035 עוד כשעה אנחנו הולכים, רוני ואני, לתדריך אחרון לפני יציאה של משיטים.
אני מנצל שעה זו לקשקש קצת ולחלוק איתכם חוויות.
ראשית תמר תודה עבור המכתב הנחמד מאד. הוא ריגש אותי ואני מודה לך עליו. גם הציורים של קרני והמכתב והציור של שי היו נחמדים. אני שומר אותם.
ראשית הסירה שקועה מתחת לקו המים, (לא ברצינות), עמוסה בדברי אוכל, מים ובירה.
הקניות הסתיימו אתמול ואנחנו עדין מסדרים.
לאחר שנצא לים יהיה סידור נוסף של הים שיטלטל הכל למקומו הטבעי.
אתמול בערב הייתה מסיבת פרידה, המון אנשים ונחמד, חילקו בירה חינם וחלק משכיננו האירים לא ידעו נפשם מרוב שימחה. גם אריאל לא טומן לשונו בצלחת.
אני גם הצטרפתי לחגיגה ושתיתי כוס בירה קטנה אחת.
אתמול יצאנו להפלגת נסיון ולבחינה של קוער הסירה.
יצאנו, הפלגנו כחצי שעה למקום נקי ושקט יחסית, השארתי את המנוע עובד, במהלך סרק, (יעני ניוטרל), וירדתי למים. מים לא קרים במיוחד, כ-24 מעלות, ועם חליפת הצלילה שלי היה אפילו נעים.
התחלתי לגרד קצת עשבי ים מסביב לסירה.
הגעתי לאזור צינור הפליטה של המנוע, קצת הסריח, הכנסתי את הראש יותר עמוק במים, ופתאום, לאחר כמה דקות, התחלתי להרגיש רע. בחילה, סחרחורת, לא נחמד.
חזרתי מיידית לסולם החבלים שהורדתי, נאחזתי בו כמה דקות, ההרגשה הרעה המשיכה, והחלטתי לעלות לסירה. היו לי ספקות אם אצליח לעלות ללא עזרה אבל זה הצליח.
ישבתי די תשוש להתאושש ואז הבנתי. נשמתי את גזי הפליטה של המנוע. הוקל לי. חשבתי על אפשרויות אחרות, כולם טובות פחות מטיפשותי.
מסתבר שכל הסיפורים בסדרות הטלוויזיה על הרעלת גזים של מפלט מכונית, כאן זה מפלט גזים ממנוע דיזל, נכונים.
טוב, זה עבר די מהר. החלק המפתיע, (למעט הטיפשות שלי), כמה מהר אפשר להרגיש לא טוב משאיפת גזי פליטה של מנוע.
ביקשתי מעופר, לרדת למים לנקות את המדחף שגם הוא הספיק לצבור גידולים שונים.
עופר מסוגל לשהות מתחת למים דקה שתים ואולי יותר ומהר מאד הוא השלים את העבודה.
חזרנו לנמל, אריאל נהג חזרה ואני התאוששתי.
חוץ מזה אהובי ואהובותי, הכל כשורה.
רוני הגיע בזמן עם טלפון לוויני המסוגל לקבל הודעות סמס ללא עלות לנו.
מספרו: . 881631829401
צריך להיכנס לאתר http://messaging.iridium.com/
באתר זה יש להקיש את מספר הטלפון שלנו ולכתוב את ההודעה באנגלית.הודעות האלו עלולות גם לא להגיע.
זהו בערך. יש כאן עומס בלתי רגילעל רשתות האינטרנט הקורסות, תתארו לעצמכם כמה מאות סירות שמנסות לגלוש ובלוג זה עלול להגיע אליכם מסנטה לוצייה.
בכל אופן אני מנסה היום לשלוח אותו ונראה.
אני עוד אנסה לדבר איתכם לפני היציאה ונראה.
ננסה גם להתקשר בטלפון הלוויני פעם בשבוע, בלי נדר.
אם לא תשמעו אותנו לאורך תקופה יותר ארוכה זה עדיין לא אומר שטבענו.
יש גם אתר של הארק ושם מוסרים מיקום וחדשות של המשט. זה אתר זמין לכם וחדשות חריגות יהיו שם. (בתקווה שלא יהיו).
להתראות בינתיים, נשיקות לכולכם ושלא נשתה מי ים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה