22 לנובמבר 2010–11–22
הקדמה
ואלה מסעות הווסטווינט למחוזות נידחים וחדשים אליהם טרם הגיעו נוסעים אחרים, למעט מספר מאות אלפים, לפנינו.
הבלוג הזה יפורסם בשני תנאים.
1. אם וכאשר נגיע לסינט לוציה
2. אם וכאשר נמצא רשת אינטרנט להתחבר אליה.
כך שאם אתם קוראים בלוג זה תהיו בטוחים ששני התנאים התמלאו.
בוקר. אני במשמרת בוקר, השעה 0732 וכולם ישנים שנת ישרים.
היום הראשון למסענו המופלא נפתח בהמולה גדולה של כל המשתתפים. כולם החלו לצאת בשעה 1000 כאשר אנחנו מיועדים לצאת בשעה 1300
את הימים האחרונים בילינו בסידורים וקניות והעמסת הסירה באספקה מרובה כך שהיא בקושי צפה. (צפה, צפה, ראו הקדמה).
הלכנו למסעדה סינית נחמדה שאריאל ועופר גילו, אכול כפי יכולתך, במחיר מאד סביר. כ – 10 יורו לאדם, כולל שתיה. למרבה הפלא האוכל גם טעים.
זה היה כל כך טוב שגם בערב היציאה, שבת בערב, יצאנו לשם שנית. עדין היה טוב וזול. קורה.
ביום היציאה, הסתובבה תזמורת של מריאצי, כל נשיפה בלבד, ברציפים וניגנה יפה מאד.
החלטתי לצאת אחרון או לפחות בין האחרונים כדי לא להיקלע לפקקי תנועה. (מה גם שביקשו לרפד את העוגנים בחרטום למקרה של התנגשויות).
יצאנו אחרונים. מאותו רגע אנחנו נאבקים לשמור על מקומנו בשיירה. עד עכשיו, לאחר כ- 20 שעות הפלגה, בהצלחה מרובה.
יש לנו ליל ירח מלא שהתחיל מוקדם ונגמר, בעצם טרם נגמר, גם לשעה זו.
מזג האוויר נהדר. רוח גבית קלה 8-10 קשר, המהירות הממוצעת שלנו בסביבות 4.5 קשר מה שעוזר לי לשמור על מיקומנו.
במשמרת שלי בלילה הייתה לי הפתעה מענינת שלא קרתה לי כבר מזמן.
אוניית סוחר בקורס מתקרב זזה הצידה ופינתה דרך. לא פסו ניסים מן העולם. בדרך כלל סוחרות לא שמות על מפרשיות ונותנות לנו להחליט אם להיות צודקים או חכמים. (לוותר ולזוז הצידה). הסוחרת הזו, פינתה.
אנחנו מפליגים בין היתר בפרפר שזה נחמד, אבל עדיין 4-5 קשר.
יותר מאוחר נשלוף את המפרשים הצבעוניים, הגיניקר או מפרש שי, הקוד אפס, וננסה להגביר מהירות.
אני שמח לציין שעד עכשיו די שגרתי ומציד שימשיך ככה.
אנחנו מפעילים את הגנרטור כל 4-5 שעות ושומרים על טמפרטורה של -8 מעלות צלזיוס במקפיא בו מאופסן כל הבשר.
לפי כמויות האוכל נצטרך לעבוד קשה כדי לחסל אותן ולהקל על הסירה במקצת.
היו לנו גם שעתיים שעות הפלגה עם מנוע אבל נשתדל להימנע מכך. זה פוגע, מוריד ניקוד מהתוצאה ואם לא ניזהר נגיע עוד במקום אחרי המקום האחרון.
23 23 לנובמבר 2010
0730 בבוקר. אני שוב במשמרת בוקר החל מ-0600. השחר עולה כאן בסביבות 0715. זה, בנוסף למשמרת לילה מ-2200 ועד 2400 אתמול. מעניין מי מסדר את המשמרות. (אני).
אריאל הצטרף אתמול לסבב המשמרות והיום אאריך כל משמרת לכ-2.5 שעות כך שלכל אחד תצא משמרת אחת ללילה.
אנחנו על מנוע החל מאתמול, 1745. אין רוח.
רוני צריך להגיע לטיסה ב – 19 לדצמבר מסנט לוציה ולכן אין טעם לעמוד במקום.
בערך ב-0600 נראתה מאחורינו יאכטה נוספת המאיימת על מיקומנו האחרון בשיירה.
אני לא מתכונן לוותר ללא מאבק.
אתמול היה יום שקט ביותר מבחינת מזג אוויר. ראה נושא מנוע. אנחנו כבר כ-13 שעות על מנוע. אין לי בעיה עם זה מאחר ולפי חישובי יש לי דלק ל-150 שעות מנוע ול-150 שעות גנרטור, לפני המלאי חירום של כ-46 ליטר.
אנחנו מפעילים את הגנרטור כל 3-5 שעות כדי לשמור על טמפרטורה של -5 מעלות צלסיוס ופחות.
לא יצא לו לאכול בשר אתמול ונאלצנו להסתפק בדג טרי. ומעשה שהיה כך היה. או כדברי מאיר שלו, הדבר היה ככה:
עופר פרס חכה עם פיתיון תמנון. פיתיון המבטיח דגי טונה. ואכן,לאחר כמה שעות של כלום, החליט להחליף לדג האדום הקטן מהסוג ששימש אותו בפעמים קודמות.
רוני ואני הלכנו לחרטום כדי להרכיב את המפרש של שי, (הוורוד), בתקווה לשפר את מהירות הסירה.
תוך זמן קצר החכה הודיעה שיש דג.
עצרנו קצת את עניני המפרש ועופר ואריאל התחילו לגלול את החכה פנימה. היו קצת עיכובים בתמרון הסירה מה שהאריך את משך הגלילה. זה דווקא היה לטובה מאחר והדג הגיע אלינו עייף ומותש.
בכוחות משותפים, אריאל על החכה, עופר על רשת הדייגים, ליאת על המצלמה, רוני בייעוץ ואני על הסירה, (משתדל ומצליח לא להתערב), הועלה הדג לסירה.
דג רציני, כ-7 ק"ג. לא, אני לא מגזים. דג מסוג דורדו, בצבעי צהוב כחול ירוק מרהיבים.
עופר ואריאל המשיכו במעשי ההרג שכללו בין היתר מכות פטיש פלסטיק עזות בראש הדג. כדי שלא תחשבו עלינו רעות אני מספר לכם כי השקינו אותו בערק מתובל בפלפל, (משקה מגעיל האהוב מאד על הדגים), והדג לא חש בכלום. הלך לגן עדן הדגים שיכור, שמח וטוב לב.
עופר ואריאל המשיכו במלאכת הניקוי והביתור מה שהפך את ה"קוקפייט" למקום אדמדם לגמרי. בעצם, אדום.
בשלב זה הלכתי לישון.
כאשר קמתי הכל היה מצוחצח ונקי, לאחר ניקוי רציני במי ים.
עופר טיגן את הדג ומאכל תאווה לתפארת. אני אכן הופך להיות מליצי אבל ארוחה כזו אכן ראוייה למליצות.
כדי שלא תחשבו שאני מגזים בגודל הדג, הדג ברוטו 7 ק"ג לאחר הכנתו, ללא הראש, הזנב והקרביים, אילץ אותנו לאכול מעבר ליכולתנו ועוד נאלצנו לזרוק חתיכה אחת לים. אני מעריך שבערך כל אחד מאיתו אכל כ-ק"ג דגים.
עובדה, הארוחה הייתה בסביבות 1630 ולאחר מכן לא יכולתי לאכול יותר עד הבוקר עכשיו.
זהו בערך עד עכשיו.
קצת עניני פילוסופיה.
חשבתי על נושאי זקנים. משום מה בחברה שלנו דהיום, המלה זקן היא מילת גנאי. ממוצאות כל מיני מילים חלופיות כדוגמת תושב ותיק, הגיל השלישי, קשיש וכו'.
למה. פעם זקן היה כינוי של כבוד. אני זוכר לפחות שני אישים שנקראו הזקן כאות של כבוד. יצחק שדה כונה בפלמח הזקן וכולם ראו בזה פניית כבוד, (הוא היה כנראה בגבולות ה- 40), וכמובן בן גוריון שכונה הזקן.
מאז שני אלה, המלה זקן הפכה למלת גנאי. החלטתי, לפחות ביני לביני להתייחס למלה זקן כפניית כבוד.
מי שזקן סימן שהגיע, הצליח לחיות מספיק זמן כדי להרוויח את גילו ומבלי למות בגלל חוסר מזל או טיפשות.
זהו לבינתיים.
2010–11–24
אתמול קיבלנו את הידיעה המרה עת מותו של מישה. זה קשה לעיכול שהאיש הגדול הזה שהיה ראש משפחתנו ואבא לכולנו, כבר איננו. הנחמה היא שהוא לא התענה יותר מידי בחודשים של מחלות וקשיים.
אני גם מאמין שהוא החליט שזהו זה ועבר מן העולם. איש גדול. (כן, גם פיזית). אהבנו אותו כולנו. בעצם כל מי שהכיר אותו התאהב בו. גם הסגל בבית האבות.
תודה אבא וסבא על שהיית איתנו כל כך הרבה שנים וחבל שזה נגמר.
ההפלגה מתנהלת כסדרה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
השעה 1020 שעות מקומי שלנו ואנחנו בציון הדרך של 2404 מייל לסט לוציה.
היום לפנות בוקר התחילה סוף סוף רוח טובה, כ-1015 קשר, גבית ואנחנו עברנו להפלגה של 5-7 קשרים. בימים הראשונים עשינו בממוצע כ-100 מייל ליממה. בקצב הזה, אם ימשיך נעבור כ-150 מייל ביממה.
אתמול לא דגנו. יש לנו במלאי שניצלים שעופר הכין וצריך לאכול אותם.
מזג האוויר טוב. עכשיו גם הרוח. בדיוק במידה הרצויה.
תכננתי הבוקר להעלות את הגיניקר, שזה מפרש צבעוני גדול יותר, לרוחות קלות. עם השינוי ברוח, המפרש של שי, מפרש קוד 0, בדוק מתאים יחד עם הראשי.
הים עולה קצת. נחמד.
בין יתר הדברים הטובים בהפלגות נמצא גם נושא ההיכרויות החדשות.
אריאל ועופר התיידדו עם זוג אירים נחמדים, שון ואמון. שניהם בתחילת שנות החמישים, האחד, שון חשמלאי מטוסים ואמון מכונאי מטוסים. הם עובדים בחברת אחזקה למטוסים בדבלין.
שון גם הזמין ולימד אותי להכין ויסקי עם מים חמים, סוכר ודבש. זה טוב נגד כאבי גרון ובכלל. טעים.
פגשנו גם את חומוס, (כן, ככה קוראים לו), ורגולה, חברתו. יצאנו יחד לארוחת פרידה במסעדה הסינית.
אני כמובן שאלתי בני כמה הם וזה לא כל כך היה במקום. חומוס בן 48 ורגולה בת 29. הם משוויצריה, מכפר קטן ליד ציריך.
למסלול ההפלגה בחרתי במסלול שונה מהאחרים. (זה בטח לא חדש לכם). כולם הפליגו דרומה לתפוס את רוחות הסחר. בקו ישר למערב התחזית הייתה לרוחות חזקות יותר, אולי.
אחר כך הסתבר שבקו ישר מערבה, הרוחות חלשות יותר ואפילו קיבלנו הודעה ממיכאל שכדאי להפליג דרומה יותר כדי לתפוס רוח כי לכיוון מערב הרוחות חלשות.
צדק. המשכתי מערבה בעזרת מנוע כ-14 שעות. בלי מנוע הרוח הייתה בסביבות 4-6 וזזנו בקושי 4 קשר.
מאחר ויש הגיון בשיגעון, גם שלי, לא רציתי להאריך לעצמנו את הדרך בכ-200 מייל. נכון לכרגע ההימור נראה נכון. אנחנו על היתר של המשולש בעוד הצי העיקרי נמצא דרומית מזרחית לו. נראה.
זה כל החדש כרגע.
26 לנובמבר 2010
שלום לך בלוגי היקר. אתמול דילגתי עליך ואיתך הסליחה. היו אירועים נחמדים ושונים ועליהם אספר להלן.
לפני הכל, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אתמול התחלנו את שעות האור בקיר שחור שהתקרב ממערב, צפון מערב.
מיד נתנתי הוראה
, (כן הנתנתי הוא לא טעות זה לכבוד רן ואיתי), להוריד את המפרש של שי ולעבור לכוננות ספיגה.
הקיר הגיע. לא יותר מיידי שחור, רוחות עד 15 קשר. האנטנה של המשדר התרגשה מאד ונשכבה. (כנראה קרובה של סוניה גורביץ – כשיורים אני שוכבת).
הגיע רוח, הגיע גשם, עבר. בניגוד להבטחת הארק, הרוח הייתה די על הפנים, מכיוון מערב דרום מערב ונאלצנו להפעיל מנוע. המהירות לא הייתה גבוה עם המנוע, אבל הטלטולים כן. (גבוהים).
התחיל גשם. אני נשארתי בחוץ כדי לא להחמיץ את המקלחת היתר ירדו למטה. גם זה עבר.
המשכנו במהירות די איטית וליממה אחרונה, עשינו כ- 80 מייל . לפחות זה לא מסכן את מיקומנו בסוף השיירה.
תפסנו טונה קטנה יחסית וכחולה. אני הלכתי לישון והחברה טעמו אותה בלימון.
לקראת ערב הענייניים נרגעו.
לפני קיפול החכה, ברקודה קטנה התלבשה על החכה. בדיוק החשיך. עופר קרב אותה לסירה כדי לראות מה העלינו ו בחכה, אחרת איך הייתי מדווח לכם על ברקודה, הארנו עליה בזרקור והחלטנו להשאיר אותה במים לבוקר. שתיסע בגרירה. רוני מתוכנן למשמרת ראשונה ותהייה לו הפתעה נעימה.
דג אחד, כנראה די גדול חשב אחרת.
במשמרת של עופר, בערך באמצע הלילה, בא אכל, ניקה את החכה והלך. עופר קיפל את החכה.
אחרי המשמרת של עופר וליאת, כאשר המהירות עם מנוע המשיכה להיות בסביבות ה-3, ורוני התחיל לחשוב שהוא מאחר לטיסה, (ב-19 לדצמבר' החלטתי לרדת יותר דרומה לעבור לרוח צד, ורק על מפר/ים. מאז אנחנו רצים על מפרשים, במהירות 5-6 קשר ונחמד.
נכון להיום בשעה היסטורית זו, אין חדשות נוספות. הרוח טובה, בסביבות 10 קשרים, בכיוון לא לגמרי נכון, מערבית דרום מערבית והכל טוב.
1 לדצמבר 2010–12ו
אנחנו בדרך לסנט וינסט למרינה בקאפ וורדה..
הרוח כרגע לא קיימת ולכן מדשדשים.
הרבה עבר עלינו בימים האחרונים מאז כתבתי. רוב החדשות לא טובות ולכן אתחיל מהטובות.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
מצאתי את צנצנת הבדלי סיגריות שחשבנו שעפה לים.
אריאל ואני שמרנו את כל בדלי הסיגריות מהמאפרות בצנצנצ מיוחדת ששמנו בדינגי.
בסערה הצנצנת נעלמה מעינינו וחשבנו שעפה לים. לצערנו כי רב.
היום בבוקר גיליתי אותה בדינגי.
ועכשיו לחדשות הפחות טובות.
היינו בסערה שהתחילה ביום ב-27 לנובמבר בערב ונמשכה שלושה ימים. הרוח באה בדיוק מהכיוון ההפוך, ברוחות של 15-20- 23 קשר
ובילינו שלושה ימים בסיבובים במקום. כולל הפעלת מנוע לכ-12 שעות.
מאחר ורצינו לחסוך בשעות מנוע וצריך חשמל, החלטתי להפעיל את הגנרטור. הוספתי לו קצת שמן, כנראה שיותר מיידי מאחר והדבר הבא הייה תמרות עשן מהמנוע שמילאו את כל חלל הסירה.
כמובן שמייד סגרתי את הגנרטור. אווררנו את התא והמשכנו לסבול בשקט את הסערה.
רוני ואני לקחנו את משמרות הלילה. הפלגנו במפרשי "מטפחת אף" וניסינו לאגוף את הסערה מימין, כלומר מצפון, לא עבד ומשמאל מדרום שוב לא עבד. אז שלושה ימים היינו פחות או יותר באותו מקום.
כדי שיהיה נחמד היינו לנו גם גשמים עזים ונרטבתי יופי.
בשלב מסוים ניסיתי להפעיל את המנוע והמנוע אינו מתניע. החלטתי לטפל בזה אחרי שהסערה תחלוף.
הסערה חלפה סוף סוף לאחר עוד 2 לילות של גועל נפש.
אתמול, ב-30 לנובמבר, רוני קיבל בטלפון הלוויני את הידיעה המרה על מות אביו. בן 87 היה במותו ובשנה האחרונה היה חולה מאד. זה כמובן אינו מקל על הידיעה המרה.
החלטתי, לבקשתו לפנות לקאפ וורדה מרחק של כ-400 מייל, כ-3-4 ימים, בהערכה אופטימית, ועם מנוע.
ניסיתי שוב לטפל במנוע וגיליתי מים בשמן המנוע זה סימן גרוע והמנוע כרגע תפוס.
נראה כמו בר מינן.
כך שההפלגה לקאפ וורדה הופכת להיות צורך של כולנו.
כרגע, מאז שהחלטנו לרדת, דרומה לקאפ וורדה, אין רוח. אנחנו מדשדשים במקום.
מזג אוויר נהדר אבל אנחנו צריכים רוח.
הגנרטור הפך להיות מקור החשמל היחידי לסירה ואנחנו צריכים אותו.
אנחנו מפעילים אותו למספר שעות כל פעם, העשן מתמעט והוא טוען את הסוללות.
זהו בינתיים מחכים לרוח בכיוון הנכון.
4 לדצמבר 2010
הימים האחרונים הם די בסדר. הרוח קלילה. בכיוון הכמעט נכון ואנחנו מזגזגים.
נכון לעכשיו, 1230 בצהרים הרביעי לדצמבר אנחנו במרחק של 213 מייל מהיעד, המרינה בסנט ווינסט.
זה סיפור ליומיים שלושה. יותר כמו שלושה ימים.
הצוות נהדר, מתפקדים היטב, לא מתלוננים.
צינור הפליטה בגנרטור נקרע וזה אומר שאנחנו מקבלים את העשן לתא.
לא נורא. פותחים את כל החלונות ושוהים בחוץ בזמן הטעינה.
הרוח ברמות של 5-7 מייל וזה אומר התקדמות איטית.
אנחנו כבר 13 יום בים, עדיין לא באורך ההפלגה לקריביים הנראים כרגע אפשרות רחוקה ביותר.
צעד צעד.
קודם נגיע במרינת היעד נאמוד את התיקונים ונראה איך ממשיכים ולאן.
8 לדצמבר 2010–12–08
היום המחשב שלי החליט שהוא עובד ואני ממשיך בתעוד "הרפתקאותינו " עד היום.
האי באופק מזה ליל אמש בחצות. הרוח יציבה מאד וחלשה מאד ואנחנו מתקדמים מאד לאט.
אבל מתקדמים.
כבר יצרתי קשר טלפוני לוויני עם המרינה והם מוכנים לשלוח סירה גוררת בעלות של 100 יורו לשעה. מאחר ואנחנו במרחק של כ – 30 מייל מהמרינה זה עדיין לא מוצדק. זה עלול לקחת כ-10 שעות.
נתקרב יותר ונראה.
לא הרבה קורה בימים האחרונים.
אתמול, או שלשום, היה לנו ליווי של כריש לוויתן, דג "צמחוני" אבל באורך של 4-5 מטר, מנומר, עם להקת ליווי של דגים לבנים ודגים מפוספסים,
משהו מדהים, יפה להפליא.
מפעם לפעם מלווים אותנו דולפינים, הבעיה היא שאנחנו איטיים מידי עבורם ולא מיצרים גלי חרטום
אז הם משתעממים ועוזבים.
דגי דורדו מלווים אותנו כל הזמן . החלטנו לא לדוג אותם. יש המון אוכל ונמאס לשף להתעסק איתם.
הצוות נהדר. המורל טוב. כולם מתפקדים בסדר גמור.
עשינו טוטו לגבי זמן הגעה ואני כרגע מחוץ למשחק. הימרתי על היום ב-1200 ועברנו את השעה. (1240) . עדיין במרחק של 28 מייל מהמרינה.
הרוח יציבה וחלשה מאד. 1-3 קשר.
השיא השלילי היה שלשום כאשר עברנו כ-27 מייל ביממה.
הגנרטור מתפקד מצוין, למעט העובדה שהצינור פליטה מחורר ומעביר עשן בין היתר גם לסלון.
אנחנו מפליגים עם חלונות פתוחים, כאשר כולנו בחוץ או חדרים עם דלתות סגורות.
מצמצמים בצריכת חשמל, בין היתר עברנו להיגוי ידני, מאחר וההגה האוטומטי צורך הרבה חשמל, מה שמצריך הפעלה תכופה יותר של הגנרטור, וממילא ברוחות חלשות אינו אפקטיבי.
קיבלנו אתמול את ההודעה שיש כ-7 סירות אחרות מהמשט במרינה מהן 2 עם בעיות דלק מזוהם.
מה שחושב שצרת רבים נחמת טיפשים צודק. הידיעה על עוד אחים לצרות, (לא צרות גדולות באמת), שימחה את כולנו משום מה.
זה כל החדש בינתיים. על פי המצטייר לנו נבלה עוד לילה בים, אם תנאי הרוח יישארו זהים, מה שקורה כבר שבוע.
בסך הכל אין על מה להתלונן. התנאים נוחים מאד, הים רגוע לגמרי. הרוח בדיוק מספיקה לאוורור קל של הסביבה ומה שנותר הוא לחכות.
אנחנו בערך בדרך הפעולה של יורדי ים עתיקים. אין רוח לא זזים.
אנחנו אמורים להיכנס למעבר די רחב בין האי הצפוני ביותר, שאינו יעדנו, לבין האי סנט וינסט בו מצויה המרינה שלנו.
בכניסה לתעלה הזו,רחבה כ-4-6 מייל, אזמין גוררת שתכניס אותנו למרינה.
יש לי זיכרונות לא טובים מגוררת אבל הפעם אני מקווה לטוב.
רוני ואני בחוץ, הילדים נחים מעמל משמרות הלילה. כבר גמרנו לספר אחד לשני את כל הסיפורים הסטנדרטיים, כולל עלילותינו בצבא.
זהו בינתיים.
כמובן שהכל כשורה אהובותי ואהובי. כנראה שנגיע היום בערב עם גוררת או מחר בבוקר.
נחליט יותר מאוחר.
9 לדצמבר 2010
טוב, הגענו היום בצהרים והכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו בכף וורדה.
אחרי לילה של נדודים קדימה ואחורה, נכנסנו לקראת בוקר לתעלה בין סנט וינסנט והאי מצפון לו.
התקדמנו עד למרחק של כ-5 מייל מהמרינה וצלצלנו אליהם בבקשה שישלחו גוררת.
הבטיחו תוך חצי שעה.
עברה שעה וחצי. צלצלנו שנית ואמרו שיצאו ולא ראו אותנו. משונה.
הודעתי להם שנתקדם עוד לקראת המרינה ונצלצל להם שנית.
התקרבנו עוד יותר 2-3 מייל, אנחנו כבר במפרץ בו מצוי נמל גדול וגם המרינה. שוב צלצלנו, הודיעו שנתקדם יותר כי אין להם דלק למרחקים ארוכים.
התקדמנו לפתח המרינה ובטלפון הרביעי, סוף סוף יצאו.
הגיעה סירה קטנה כ-8 מטר עם 4 חברה שחורים צעירים ונחמדים. אנחנו כנראה באפריקה.
מזל שכל זה קורה בפתח המרינה כי מערכת התמרונים שהם הציגו לנו הייתה מרהיבה למדי.
בקשו להכין עוגן לזריקה. אחר כך רצו לדחוף אותנו בגרירת צד לרציף חיצוני, ביקשתי רציף יותר פנימי שמסתבר שיש לו חבלי קירה לחרטום.
בקיצור, ללא עוגן עם חבל קשירה לחרטום מתוך המים ואנחנו במקום.
דבר אחד טוב, לא חששתי מסירת הגרירה, במובן של תלישת חרטום. (משהו מניסיון העבר).
עוגנים. קשורים.
הליכה קצרה להגירה, למשטרת הסירות ואנחנו מסודרים.
מאחר והמשמרת האחרונה שלי החלה ב0500 לפנות בוקר, אחרי שעגנו בסביבות
1200 הרי שאחרי הסידורים שהסתיימו ב1400 אני מוכן רק לדבר אחד. שנת אחרי הצהרים.
אחרי שינה קלה, מקלחת, השניה בשבועיים וחצי האחרונים, הראשונה הייתה עם מי ים ודלי על החרטום.
המקלחת השנייה הרבה יותר טובה אם כי המים המותפלים כאן עם טעם מלוח.
אחרי מקלחת, ביקור מכונאי שיכול בקלות לתקן את צינור הפליטה של הגנרטור אבל צריך להביא את השותף הבכיר לבדוק את נושא המנוע.
יבוא ב1800 הדגיש את 3 פעמים, 1800. עכשיו 2000 ועדין לא הגיע כנראה יבוא מחר.
התייעצתי עם חיים לגבי הבעיה במנוע וקיבלתי הנחיות לכיווני בדיקה.
עופר מצא טייס הליקופטרים בריטי, ברייאן, שמבין במנועים והוא חזר בערך על אותן עצות. נראה מה המכונאים יציעו, בתקווה שיגיעו מחר.
ארוחת ערב טעימה מאד, לאחר ימי ים עם תפריט מצומצם ולישון. נשלים חוויות מחר ונשלח.
10 לדצמבר 2010
המכונאים לא הגיעו אתמול. מחכים להם הבוקר.
לילה מאד שקט עבר על כוחותינו. כולם רעננים ומרוצים.
שמענו אתמול גם סיפורי שכנים.
שכן אחד שהצעירים דיברו איתו נותר לבד לאחר שהצוות נטש אותו. קורה הרבה בהפלגות.
ברייאן, סיפר שהם היו כמעט בחצי הדרך לקריבים, כאשר הסקייפר שלהם נתפס בסקוויל של 40 קשר, נכנס לרוח, נפנף ונקרע המפרש הראשי והתורן, מקרבון, שלהם נסדק. הם חזרו לכאן.
בקיצור סיפורים יש.
אני שמח לציין שהצוות שלנו במורל גבוה ואפילו מוכנים להמשיך לקרייביים. נראה מה עם התיקונים.
כרגע יש לנו תיאוריה, של חיים, שבמידה ותיתממש, תאפשר להמשיך די בקרוב.
היום נחגוג לאריאל יום הולדת.
אולי המכונאים יגיעו, ונראה.
אשלח חומר זה בינתיים, בעזרתו האדיבה של רוני ונראה.
לסיכום, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
.
הקדמה
ואלה מסעות הווסטווינט למחוזות נידחים וחדשים אליהם טרם הגיעו נוסעים אחרים, למעט מספר מאות אלפים, לפנינו.
הבלוג הזה יפורסם בשני תנאים.
1. אם וכאשר נגיע לסינט לוציה
2. אם וכאשר נמצא רשת אינטרנט להתחבר אליה.
כך שאם אתם קוראים בלוג זה תהיו בטוחים ששני התנאים התמלאו.
בוקר. אני במשמרת בוקר, השעה 0732 וכולם ישנים שנת ישרים.
היום הראשון למסענו המופלא נפתח בהמולה גדולה של כל המשתתפים. כולם החלו לצאת בשעה 1000 כאשר אנחנו מיועדים לצאת בשעה 1300
את הימים האחרונים בילינו בסידורים וקניות והעמסת הסירה באספקה מרובה כך שהיא בקושי צפה. (צפה, צפה, ראו הקדמה).
הלכנו למסעדה סינית נחמדה שאריאל ועופר גילו, אכול כפי יכולתך, במחיר מאד סביר. כ – 10 יורו לאדם, כולל שתיה. למרבה הפלא האוכל גם טעים.
זה היה כל כך טוב שגם בערב היציאה, שבת בערב, יצאנו לשם שנית. עדין היה טוב וזול. קורה.
ביום היציאה, הסתובבה תזמורת של מריאצי, כל נשיפה בלבד, ברציפים וניגנה יפה מאד.
החלטתי לצאת אחרון או לפחות בין האחרונים כדי לא להיקלע לפקקי תנועה. (מה גם שביקשו לרפד את העוגנים בחרטום למקרה של התנגשויות).
יצאנו אחרונים. מאותו רגע אנחנו נאבקים לשמור על מקומנו בשיירה. עד עכשיו, לאחר כ- 20 שעות הפלגה, בהצלחה מרובה.
יש לנו ליל ירח מלא שהתחיל מוקדם ונגמר, בעצם טרם נגמר, גם לשעה זו.
מזג האוויר נהדר. רוח גבית קלה 8-10 קשר, המהירות הממוצעת שלנו בסביבות 4.5 קשר מה שעוזר לי לשמור על מיקומנו.
במשמרת שלי בלילה הייתה לי הפתעה מענינת שלא קרתה לי כבר מזמן.
אוניית סוחר בקורס מתקרב זזה הצידה ופינתה דרך. לא פסו ניסים מן העולם. בדרך כלל סוחרות לא שמות על מפרשיות ונותנות לנו להחליט אם להיות צודקים או חכמים. (לוותר ולזוז הצידה). הסוחרת הזו, פינתה.
אנחנו מפליגים בין היתר בפרפר שזה נחמד, אבל עדיין 4-5 קשר.
יותר מאוחר נשלוף את המפרשים הצבעוניים, הגיניקר או מפרש שי, הקוד אפס, וננסה להגביר מהירות.
אני שמח לציין שעד עכשיו די שגרתי ומציד שימשיך ככה.
אנחנו מפעילים את הגנרטור כל 4-5 שעות ושומרים על טמפרטורה של -8 מעלות צלזיוס במקפיא בו מאופסן כל הבשר.
לפי כמויות האוכל נצטרך לעבוד קשה כדי לחסל אותן ולהקל על הסירה במקצת.
היו לנו גם שעתיים שעות הפלגה עם מנוע אבל נשתדל להימנע מכך. זה פוגע, מוריד ניקוד מהתוצאה ואם לא ניזהר נגיע עוד במקום אחרי המקום האחרון.
23 23 לנובמבר 2010
0730 בבוקר. אני שוב במשמרת בוקר החל מ-0600. השחר עולה כאן בסביבות 0715. זה, בנוסף למשמרת לילה מ-2200 ועד 2400 אתמול. מעניין מי מסדר את המשמרות. (אני).
אריאל הצטרף אתמול לסבב המשמרות והיום אאריך כל משמרת לכ-2.5 שעות כך שלכל אחד תצא משמרת אחת ללילה.
אנחנו על מנוע החל מאתמול, 1745. אין רוח.
רוני צריך להגיע לטיסה ב – 19 לדצמבר מסנט לוציה ולכן אין טעם לעמוד במקום.
בערך ב-0600 נראתה מאחורינו יאכטה נוספת המאיימת על מיקומנו האחרון בשיירה.
אני לא מתכונן לוותר ללא מאבק.
אתמול היה יום שקט ביותר מבחינת מזג אוויר. ראה נושא מנוע. אנחנו כבר כ-13 שעות על מנוע. אין לי בעיה עם זה מאחר ולפי חישובי יש לי דלק ל-150 שעות מנוע ול-150 שעות גנרטור, לפני המלאי חירום של כ-46 ליטר.
אנחנו מפעילים את הגנרטור כל 3-5 שעות כדי לשמור על טמפרטורה של -5 מעלות צלסיוס ופחות.
לא יצא לו לאכול בשר אתמול ונאלצנו להסתפק בדג טרי. ומעשה שהיה כך היה. או כדברי מאיר שלו, הדבר היה ככה:
עופר פרס חכה עם פיתיון תמנון. פיתיון המבטיח דגי טונה. ואכן,לאחר כמה שעות של כלום, החליט להחליף לדג האדום הקטן מהסוג ששימש אותו בפעמים קודמות.
רוני ואני הלכנו לחרטום כדי להרכיב את המפרש של שי, (הוורוד), בתקווה לשפר את מהירות הסירה.
תוך זמן קצר החכה הודיעה שיש דג.
עצרנו קצת את עניני המפרש ועופר ואריאל התחילו לגלול את החכה פנימה. היו קצת עיכובים בתמרון הסירה מה שהאריך את משך הגלילה. זה דווקא היה לטובה מאחר והדג הגיע אלינו עייף ומותש.
בכוחות משותפים, אריאל על החכה, עופר על רשת הדייגים, ליאת על המצלמה, רוני בייעוץ ואני על הסירה, (משתדל ומצליח לא להתערב), הועלה הדג לסירה.
דג רציני, כ-7 ק"ג. לא, אני לא מגזים. דג מסוג דורדו, בצבעי צהוב כחול ירוק מרהיבים.
עופר ואריאל המשיכו במעשי ההרג שכללו בין היתר מכות פטיש פלסטיק עזות בראש הדג. כדי שלא תחשבו עלינו רעות אני מספר לכם כי השקינו אותו בערק מתובל בפלפל, (משקה מגעיל האהוב מאד על הדגים), והדג לא חש בכלום. הלך לגן עדן הדגים שיכור, שמח וטוב לב.
עופר ואריאל המשיכו במלאכת הניקוי והביתור מה שהפך את ה"קוקפייט" למקום אדמדם לגמרי. בעצם, אדום.
בשלב זה הלכתי לישון.
כאשר קמתי הכל היה מצוחצח ונקי, לאחר ניקוי רציני במי ים.
עופר טיגן את הדג ומאכל תאווה לתפארת. אני אכן הופך להיות מליצי אבל ארוחה כזו אכן ראוייה למליצות.
כדי שלא תחשבו שאני מגזים בגודל הדג, הדג ברוטו 7 ק"ג לאחר הכנתו, ללא הראש, הזנב והקרביים, אילץ אותנו לאכול מעבר ליכולתנו ועוד נאלצנו לזרוק חתיכה אחת לים. אני מעריך שבערך כל אחד מאיתו אכל כ-ק"ג דגים.
עובדה, הארוחה הייתה בסביבות 1630 ולאחר מכן לא יכולתי לאכול יותר עד הבוקר עכשיו.
זהו בערך עד עכשיו.
קצת עניני פילוסופיה.
חשבתי על נושאי זקנים. משום מה בחברה שלנו דהיום, המלה זקן היא מילת גנאי. ממוצאות כל מיני מילים חלופיות כדוגמת תושב ותיק, הגיל השלישי, קשיש וכו'.
למה. פעם זקן היה כינוי של כבוד. אני זוכר לפחות שני אישים שנקראו הזקן כאות של כבוד. יצחק שדה כונה בפלמח הזקן וכולם ראו בזה פניית כבוד, (הוא היה כנראה בגבולות ה- 40), וכמובן בן גוריון שכונה הזקן.
מאז שני אלה, המלה זקן הפכה למלת גנאי. החלטתי, לפחות ביני לביני להתייחס למלה זקן כפניית כבוד.
מי שזקן סימן שהגיע, הצליח לחיות מספיק זמן כדי להרוויח את גילו ומבלי למות בגלל חוסר מזל או טיפשות.
זהו לבינתיים.
2010–11–24
אתמול קיבלנו את הידיעה המרה עת מותו של מישה. זה קשה לעיכול שהאיש הגדול הזה שהיה ראש משפחתנו ואבא לכולנו, כבר איננו. הנחמה היא שהוא לא התענה יותר מידי בחודשים של מחלות וקשיים.
אני גם מאמין שהוא החליט שזהו זה ועבר מן העולם. איש גדול. (כן, גם פיזית). אהבנו אותו כולנו. בעצם כל מי שהכיר אותו התאהב בו. גם הסגל בבית האבות.
תודה אבא וסבא על שהיית איתנו כל כך הרבה שנים וחבל שזה נגמר.
ההפלגה מתנהלת כסדרה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
השעה 1020 שעות מקומי שלנו ואנחנו בציון הדרך של 2404 מייל לסט לוציה.
היום לפנות בוקר התחילה סוף סוף רוח טובה, כ-1015 קשר, גבית ואנחנו עברנו להפלגה של 5-7 קשרים. בימים הראשונים עשינו בממוצע כ-100 מייל ליממה. בקצב הזה, אם ימשיך נעבור כ-150 מייל ביממה.
אתמול לא דגנו. יש לנו במלאי שניצלים שעופר הכין וצריך לאכול אותם.
מזג האוויר טוב. עכשיו גם הרוח. בדיוק במידה הרצויה.
תכננתי הבוקר להעלות את הגיניקר, שזה מפרש צבעוני גדול יותר, לרוחות קלות. עם השינוי ברוח, המפרש של שי, מפרש קוד 0, בדוק מתאים יחד עם הראשי.
הים עולה קצת. נחמד.
בין יתר הדברים הטובים בהפלגות נמצא גם נושא ההיכרויות החדשות.
אריאל ועופר התיידדו עם זוג אירים נחמדים, שון ואמון. שניהם בתחילת שנות החמישים, האחד, שון חשמלאי מטוסים ואמון מכונאי מטוסים. הם עובדים בחברת אחזקה למטוסים בדבלין.
שון גם הזמין ולימד אותי להכין ויסקי עם מים חמים, סוכר ודבש. זה טוב נגד כאבי גרון ובכלל. טעים.
פגשנו גם את חומוס, (כן, ככה קוראים לו), ורגולה, חברתו. יצאנו יחד לארוחת פרידה במסעדה הסינית.
אני כמובן שאלתי בני כמה הם וזה לא כל כך היה במקום. חומוס בן 48 ורגולה בת 29. הם משוויצריה, מכפר קטן ליד ציריך.
למסלול ההפלגה בחרתי במסלול שונה מהאחרים. (זה בטח לא חדש לכם). כולם הפליגו דרומה לתפוס את רוחות הסחר. בקו ישר למערב התחזית הייתה לרוחות חזקות יותר, אולי.
אחר כך הסתבר שבקו ישר מערבה, הרוחות חלשות יותר ואפילו קיבלנו הודעה ממיכאל שכדאי להפליג דרומה יותר כדי לתפוס רוח כי לכיוון מערב הרוחות חלשות.
צדק. המשכתי מערבה בעזרת מנוע כ-14 שעות. בלי מנוע הרוח הייתה בסביבות 4-6 וזזנו בקושי 4 קשר.
מאחר ויש הגיון בשיגעון, גם שלי, לא רציתי להאריך לעצמנו את הדרך בכ-200 מייל. נכון לכרגע ההימור נראה נכון. אנחנו על היתר של המשולש בעוד הצי העיקרי נמצא דרומית מזרחית לו. נראה.
זה כל החדש כרגע.
26 לנובמבר 2010
שלום לך בלוגי היקר. אתמול דילגתי עליך ואיתך הסליחה. היו אירועים נחמדים ושונים ועליהם אספר להלן.
לפני הכל, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אתמול התחלנו את שעות האור בקיר שחור שהתקרב ממערב, צפון מערב.
מיד נתנתי הוראה
, (כן הנתנתי הוא לא טעות זה לכבוד רן ואיתי), להוריד את המפרש של שי ולעבור לכוננות ספיגה.
הקיר הגיע. לא יותר מיידי שחור, רוחות עד 15 קשר. האנטנה של המשדר התרגשה מאד ונשכבה. (כנראה קרובה של סוניה גורביץ – כשיורים אני שוכבת).
הגיע רוח, הגיע גשם, עבר. בניגוד להבטחת הארק, הרוח הייתה די על הפנים, מכיוון מערב דרום מערב ונאלצנו להפעיל מנוע. המהירות לא הייתה גבוה עם המנוע, אבל הטלטולים כן. (גבוהים).
התחיל גשם. אני נשארתי בחוץ כדי לא להחמיץ את המקלחת היתר ירדו למטה. גם זה עבר.
המשכנו במהירות די איטית וליממה אחרונה, עשינו כ- 80 מייל . לפחות זה לא מסכן את מיקומנו בסוף השיירה.
תפסנו טונה קטנה יחסית וכחולה. אני הלכתי לישון והחברה טעמו אותה בלימון.
לקראת ערב הענייניים נרגעו.
לפני קיפול החכה, ברקודה קטנה התלבשה על החכה. בדיוק החשיך. עופר קרב אותה לסירה כדי לראות מה העלינו ו בחכה, אחרת איך הייתי מדווח לכם על ברקודה, הארנו עליה בזרקור והחלטנו להשאיר אותה במים לבוקר. שתיסע בגרירה. רוני מתוכנן למשמרת ראשונה ותהייה לו הפתעה נעימה.
דג אחד, כנראה די גדול חשב אחרת.
במשמרת של עופר, בערך באמצע הלילה, בא אכל, ניקה את החכה והלך. עופר קיפל את החכה.
אחרי המשמרת של עופר וליאת, כאשר המהירות עם מנוע המשיכה להיות בסביבות ה-3, ורוני התחיל לחשוב שהוא מאחר לטיסה, (ב-19 לדצמבר' החלטתי לרדת יותר דרומה לעבור לרוח צד, ורק על מפר/ים. מאז אנחנו רצים על מפרשים, במהירות 5-6 קשר ונחמד.
נכון להיום בשעה היסטורית זו, אין חדשות נוספות. הרוח טובה, בסביבות 10 קשרים, בכיוון לא לגמרי נכון, מערבית דרום מערבית והכל טוב.
1 לדצמבר 2010–12ו
אנחנו בדרך לסנט וינסט למרינה בקאפ וורדה..
הרוח כרגע לא קיימת ולכן מדשדשים.
הרבה עבר עלינו בימים האחרונים מאז כתבתי. רוב החדשות לא טובות ולכן אתחיל מהטובות.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
מצאתי את צנצנת הבדלי סיגריות שחשבנו שעפה לים.
אריאל ואני שמרנו את כל בדלי הסיגריות מהמאפרות בצנצנצ מיוחדת ששמנו בדינגי.
בסערה הצנצנת נעלמה מעינינו וחשבנו שעפה לים. לצערנו כי רב.
היום בבוקר גיליתי אותה בדינגי.
ועכשיו לחדשות הפחות טובות.
היינו בסערה שהתחילה ביום ב-27 לנובמבר בערב ונמשכה שלושה ימים. הרוח באה בדיוק מהכיוון ההפוך, ברוחות של 15-20- 23 קשר
ובילינו שלושה ימים בסיבובים במקום. כולל הפעלת מנוע לכ-12 שעות.
מאחר ורצינו לחסוך בשעות מנוע וצריך חשמל, החלטתי להפעיל את הגנרטור. הוספתי לו קצת שמן, כנראה שיותר מיידי מאחר והדבר הבא הייה תמרות עשן מהמנוע שמילאו את כל חלל הסירה.
כמובן שמייד סגרתי את הגנרטור. אווררנו את התא והמשכנו לסבול בשקט את הסערה.
רוני ואני לקחנו את משמרות הלילה. הפלגנו במפרשי "מטפחת אף" וניסינו לאגוף את הסערה מימין, כלומר מצפון, לא עבד ומשמאל מדרום שוב לא עבד. אז שלושה ימים היינו פחות או יותר באותו מקום.
כדי שיהיה נחמד היינו לנו גם גשמים עזים ונרטבתי יופי.
בשלב מסוים ניסיתי להפעיל את המנוע והמנוע אינו מתניע. החלטתי לטפל בזה אחרי שהסערה תחלוף.
הסערה חלפה סוף סוף לאחר עוד 2 לילות של גועל נפש.
אתמול, ב-30 לנובמבר, רוני קיבל בטלפון הלוויני את הידיעה המרה על מות אביו. בן 87 היה במותו ובשנה האחרונה היה חולה מאד. זה כמובן אינו מקל על הידיעה המרה.
החלטתי, לבקשתו לפנות לקאפ וורדה מרחק של כ-400 מייל, כ-3-4 ימים, בהערכה אופטימית, ועם מנוע.
ניסיתי שוב לטפל במנוע וגיליתי מים בשמן המנוע זה סימן גרוע והמנוע כרגע תפוס.
נראה כמו בר מינן.
כך שההפלגה לקאפ וורדה הופכת להיות צורך של כולנו.
כרגע, מאז שהחלטנו לרדת, דרומה לקאפ וורדה, אין רוח. אנחנו מדשדשים במקום.
מזג אוויר נהדר אבל אנחנו צריכים רוח.
הגנרטור הפך להיות מקור החשמל היחידי לסירה ואנחנו צריכים אותו.
אנחנו מפעילים אותו למספר שעות כל פעם, העשן מתמעט והוא טוען את הסוללות.
זהו בינתיים מחכים לרוח בכיוון הנכון.
4 לדצמבר 2010
הימים האחרונים הם די בסדר. הרוח קלילה. בכיוון הכמעט נכון ואנחנו מזגזגים.
נכון לעכשיו, 1230 בצהרים הרביעי לדצמבר אנחנו במרחק של 213 מייל מהיעד, המרינה בסנט ווינסט.
זה סיפור ליומיים שלושה. יותר כמו שלושה ימים.
הצוות נהדר, מתפקדים היטב, לא מתלוננים.
צינור הפליטה בגנרטור נקרע וזה אומר שאנחנו מקבלים את העשן לתא.
לא נורא. פותחים את כל החלונות ושוהים בחוץ בזמן הטעינה.
הרוח ברמות של 5-7 מייל וזה אומר התקדמות איטית.
אנחנו כבר 13 יום בים, עדיין לא באורך ההפלגה לקריביים הנראים כרגע אפשרות רחוקה ביותר.
צעד צעד.
קודם נגיע במרינת היעד נאמוד את התיקונים ונראה איך ממשיכים ולאן.
8 לדצמבר 2010–12–08
היום המחשב שלי החליט שהוא עובד ואני ממשיך בתעוד "הרפתקאותינו " עד היום.
האי באופק מזה ליל אמש בחצות. הרוח יציבה מאד וחלשה מאד ואנחנו מתקדמים מאד לאט.
אבל מתקדמים.
כבר יצרתי קשר טלפוני לוויני עם המרינה והם מוכנים לשלוח סירה גוררת בעלות של 100 יורו לשעה. מאחר ואנחנו במרחק של כ – 30 מייל מהמרינה זה עדיין לא מוצדק. זה עלול לקחת כ-10 שעות.
נתקרב יותר ונראה.
לא הרבה קורה בימים האחרונים.
אתמול, או שלשום, היה לנו ליווי של כריש לוויתן, דג "צמחוני" אבל באורך של 4-5 מטר, מנומר, עם להקת ליווי של דגים לבנים ודגים מפוספסים,
משהו מדהים, יפה להפליא.
מפעם לפעם מלווים אותנו דולפינים, הבעיה היא שאנחנו איטיים מידי עבורם ולא מיצרים גלי חרטום
אז הם משתעממים ועוזבים.
דגי דורדו מלווים אותנו כל הזמן . החלטנו לא לדוג אותם. יש המון אוכל ונמאס לשף להתעסק איתם.
הצוות נהדר. המורל טוב. כולם מתפקדים בסדר גמור.
עשינו טוטו לגבי זמן הגעה ואני כרגע מחוץ למשחק. הימרתי על היום ב-1200 ועברנו את השעה. (1240) . עדיין במרחק של 28 מייל מהמרינה.
הרוח יציבה וחלשה מאד. 1-3 קשר.
השיא השלילי היה שלשום כאשר עברנו כ-27 מייל ביממה.
הגנרטור מתפקד מצוין, למעט העובדה שהצינור פליטה מחורר ומעביר עשן בין היתר גם לסלון.
אנחנו מפליגים עם חלונות פתוחים, כאשר כולנו בחוץ או חדרים עם דלתות סגורות.
מצמצמים בצריכת חשמל, בין היתר עברנו להיגוי ידני, מאחר וההגה האוטומטי צורך הרבה חשמל, מה שמצריך הפעלה תכופה יותר של הגנרטור, וממילא ברוחות חלשות אינו אפקטיבי.
קיבלנו אתמול את ההודעה שיש כ-7 סירות אחרות מהמשט במרינה מהן 2 עם בעיות דלק מזוהם.
מה שחושב שצרת רבים נחמת טיפשים צודק. הידיעה על עוד אחים לצרות, (לא צרות גדולות באמת), שימחה את כולנו משום מה.
זה כל החדש בינתיים. על פי המצטייר לנו נבלה עוד לילה בים, אם תנאי הרוח יישארו זהים, מה שקורה כבר שבוע.
בסך הכל אין על מה להתלונן. התנאים נוחים מאד, הים רגוע לגמרי. הרוח בדיוק מספיקה לאוורור קל של הסביבה ומה שנותר הוא לחכות.
אנחנו בערך בדרך הפעולה של יורדי ים עתיקים. אין רוח לא זזים.
אנחנו אמורים להיכנס למעבר די רחב בין האי הצפוני ביותר, שאינו יעדנו, לבין האי סנט וינסט בו מצויה המרינה שלנו.
בכניסה לתעלה הזו,רחבה כ-4-6 מייל, אזמין גוררת שתכניס אותנו למרינה.
יש לי זיכרונות לא טובים מגוררת אבל הפעם אני מקווה לטוב.
רוני ואני בחוץ, הילדים נחים מעמל משמרות הלילה. כבר גמרנו לספר אחד לשני את כל הסיפורים הסטנדרטיים, כולל עלילותינו בצבא.
זהו בינתיים.
כמובן שהכל כשורה אהובותי ואהובי. כנראה שנגיע היום בערב עם גוררת או מחר בבוקר.
נחליט יותר מאוחר.
9 לדצמבר 2010
טוב, הגענו היום בצהרים והכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו בכף וורדה.
אחרי לילה של נדודים קדימה ואחורה, נכנסנו לקראת בוקר לתעלה בין סנט וינסנט והאי מצפון לו.
התקדמנו עד למרחק של כ-5 מייל מהמרינה וצלצלנו אליהם בבקשה שישלחו גוררת.
הבטיחו תוך חצי שעה.
עברה שעה וחצי. צלצלנו שנית ואמרו שיצאו ולא ראו אותנו. משונה.
הודעתי להם שנתקדם עוד לקראת המרינה ונצלצל להם שנית.
התקרבנו עוד יותר 2-3 מייל, אנחנו כבר במפרץ בו מצוי נמל גדול וגם המרינה. שוב צלצלנו, הודיעו שנתקדם יותר כי אין להם דלק למרחקים ארוכים.
התקדמנו לפתח המרינה ובטלפון הרביעי, סוף סוף יצאו.
הגיעה סירה קטנה כ-8 מטר עם 4 חברה שחורים צעירים ונחמדים. אנחנו כנראה באפריקה.
מזל שכל זה קורה בפתח המרינה כי מערכת התמרונים שהם הציגו לנו הייתה מרהיבה למדי.
בקשו להכין עוגן לזריקה. אחר כך רצו לדחוף אותנו בגרירת צד לרציף חיצוני, ביקשתי רציף יותר פנימי שמסתבר שיש לו חבלי קירה לחרטום.
בקיצור, ללא עוגן עם חבל קשירה לחרטום מתוך המים ואנחנו במקום.
דבר אחד טוב, לא חששתי מסירת הגרירה, במובן של תלישת חרטום. (משהו מניסיון העבר).
עוגנים. קשורים.
הליכה קצרה להגירה, למשטרת הסירות ואנחנו מסודרים.
מאחר והמשמרת האחרונה שלי החלה ב0500 לפנות בוקר, אחרי שעגנו בסביבות
1200 הרי שאחרי הסידורים שהסתיימו ב1400 אני מוכן רק לדבר אחד. שנת אחרי הצהרים.
אחרי שינה קלה, מקלחת, השניה בשבועיים וחצי האחרונים, הראשונה הייתה עם מי ים ודלי על החרטום.
המקלחת השנייה הרבה יותר טובה אם כי המים המותפלים כאן עם טעם מלוח.
אחרי מקלחת, ביקור מכונאי שיכול בקלות לתקן את צינור הפליטה של הגנרטור אבל צריך להביא את השותף הבכיר לבדוק את נושא המנוע.
יבוא ב1800 הדגיש את 3 פעמים, 1800. עכשיו 2000 ועדין לא הגיע כנראה יבוא מחר.
התייעצתי עם חיים לגבי הבעיה במנוע וקיבלתי הנחיות לכיווני בדיקה.
עופר מצא טייס הליקופטרים בריטי, ברייאן, שמבין במנועים והוא חזר בערך על אותן עצות. נראה מה המכונאים יציעו, בתקווה שיגיעו מחר.
ארוחת ערב טעימה מאד, לאחר ימי ים עם תפריט מצומצם ולישון. נשלים חוויות מחר ונשלח.
10 לדצמבר 2010
המכונאים לא הגיעו אתמול. מחכים להם הבוקר.
לילה מאד שקט עבר על כוחותינו. כולם רעננים ומרוצים.
שמענו אתמול גם סיפורי שכנים.
שכן אחד שהצעירים דיברו איתו נותר לבד לאחר שהצוות נטש אותו. קורה הרבה בהפלגות.
ברייאן, סיפר שהם היו כמעט בחצי הדרך לקריבים, כאשר הסקייפר שלהם נתפס בסקוויל של 40 קשר, נכנס לרוח, נפנף ונקרע המפרש הראשי והתורן, מקרבון, שלהם נסדק. הם חזרו לכאן.
בקיצור סיפורים יש.
אני שמח לציין שהצוות שלנו במורל גבוה ואפילו מוכנים להמשיך לקרייביים. נראה מה עם התיקונים.
כרגע יש לנו תיאוריה, של חיים, שבמידה ותיתממש, תאפשר להמשיך די בקרוב.
היום נחגוג לאריאל יום הולדת.
אולי המכונאים יגיעו, ונראה.
אשלח חומר זה בינתיים, בעזרתו האדיבה של רוני ונראה.
לסיכום, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה