11 לדצמבר 2010–12–11
זהו, אנחנו מחכים למכונאי. אתמול היה המכונאי, קרלוס, ופירק את הראש של המנוע. זה הרבה חלקים וברגים. הכל מכוסה בשמן לבנבן, משמע מעורב במים. התיאוריה העכשוית שלו היא שבהטיה מים נכנסו דרך צינור הפליטה למנוע UNומכאן כל החגיגה. לדבריו, יש לו הרבה מקרים כאלה מאחר וסירות מגיעות לכאן בהפלגה בהטיה. נקווה שהוא צודק.
היום בבוקר בא קרלוס, (התן), שפך איזה חומר משחרר חלודה לתוך הבוכנות והלך. סימן מעודד, שלא שכח מאיתנו.
הבטיח היום ב-1500 להיות בקשר.
אתמול יצאנו למסעדה נחמדה לחגוג את יום ההולדת של אריאל. היה נחמד.
העיר כאן היא בגודל של עיירה קטנה, לא מכוערת מידי, אנשים שחורים ברובם, נראים נחמד ובלתי מאיימים.
בכניסה לכאן, ב-9.12.2010 ליוותה אותנו סירת דיג עם סוקר דגים אנושי.
היינו עסוקים בתימרוני הגרירה ולכן לא צילמנו. בכל מקרה,
הבחור קשור לחרטום סירת דיג לא גדולה, 6-7 מטר, בחרטום, במים, עם שנורקל על המים מה שמאפשר לו להכניס את הראש למים לראות. (דגים ?), הוא קשור באיזה שהיא צורה לחרטום.
אם הוא מאבד אחיזה, הדבר הבא שיפגוש יהיה המדחף של הסירה. מאד מעניין וחבל שלא צילמנו.
התחלנו את עניני המכונאים עם סיזר, שבא הסתכל ואמר שזה גוב למכונאי בכיר ממנו. קרלוס.
לקרלוס יש עוזר שנקרא גילסון, (גילי, ג'ילי של סם), זהו,זה הצוות המקצועי שלנו לעכשיו.
חוץ מזה הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו מקווים לגמור את התיקונים תוך שבוע, ברצף האופטימי, וקרוב לוודאי שנמשיך הלאה לקריביים.
היו על ידינו חברה צעירים, צרפתים, גרמנים ובעל סירה צכי, (זקן כזה, בגילי), בוואריה 50 רגל. הם 8 אנשי צוות, 10 מיטות בסירה. היום הם יצאו לקריביים.
ראינו שתי מודעות של בעלי סירה שמחפשים צוות, לאחר שהצוות שהגיע איתם עד הלום נטש אותם.
אצלי, בינתיים, התופעה לא קיימת ואני משתדל לשמור על כולם במצב מורלי טוב.
זהו לעכשיו. 1445. מחכים לקרלוס.
בעצם שבת היום. החנויות סגורות אחר הצהרים ובטח קרלוס גם. מחר יום ראשון והעסקים יהיו עוד יותר סגורים. מה שנותר זה לחכות ליום שני.
אריאל עשה כביסה ב"עיר" במכונות שרות עצמי ואנחנו עם סדינים, שמיכות וחולצות נקיות.
הגיע שוויצרי, עם סירת ברזל ואיש צוות אחד. עגנו לידינו.
עשיתי כמה תיקונים קלים בסירה, חיבור חשמל מחדש לאור ניווט השמאלי, עכשיו צריך להתאים לזה מנורה חדשה.
בתא החלפנו את החוטים שקשרו את המטען הפנימי, דברי אוכל, מחוטים שלא החזיקו מאמץ, בהטיה, למוטות שניקנו במקור למטאטא אבל משמשים לא רע בחיזוק לציוד.
המוטות עוגנו בארון המטבח, לאחר שקדחתי בו שני חורים. (רעיון של אריאל, לי היה רעיון פחות טוב, לעגן אותם לרצפה).
היעילות של חיזוק זה יבחן בהטיה הבאה.
זה כל החדש, והלא מעניין בינתיים. אני מקווה שיהיה מה לחדש בעניין התיקונים ביום שני.
13 לדצמבר 2010–12–13
אתמול היה יום ראשון.
בשבת בצהרים, נזכרתי שבעצם שבת ואין לי מה לחכות לקרלוס.
גם לא ביום ראשון.
היום יום שני. יצאתי לסיור בעיר לחפש מאפיה. לא מצאתי.
חזרתי. פגשתי את קרלוס והוא אכן יבוא היום ב-1500 לאחר שמצא (כנראה), קפיצים שהיו שבורים בראש.
אחר כך תור האינגקטורים, לניקוי ובדיקת לחץ, (לא ברור לי מה זה אומר אבל שיהיה).
אנחנו בזמן האיים וצריך להתרגל לזה.
בסך הכל התנאים מאד נוחים כאן למרות שלא מצאתי מאפיה, עדיין.
המים כאן מותפלים עם טעם כלור מאד מודגש. זה מבטיח מים נקיים, בריאים ומגעילים למדי.
עברנו לבשל במים מינרליים.
המים כאן מאד יקרים ואנחנו קונים אותם במנות של שני יורו לכל 100 ליטר.
היום השקעתי כ-30 יורו ב1500 ליטר. מילאנו את המיכלים של הסירה.
הכרנו זוג הולנדים נחמד ברם ואנייה. בגילאי ה-50, צעירים. (כן, הכל יחסי).
הם כבר הספיקו להקיף את העולם והיו גם באילת וגם בתל אביב.
קיבלנו מהם טיפים על חנות סיטונאית למצרכי מזון. ההולנדי לא בייש את הפירמה שלו וגמר 3 בירות ללא כל מאמץ. אנייה שותה מים.
זהו בערך עד כאן. אנחנו משתעממים בתנאים טובים מאד.
רוני חזר אתמול לארץ. זאת אומרת יצא אתמול ובטח יגיע רק היום לארץ. אני מניח שיהיה בקשר לאחר יום יומיים. איש מאד נחמד וחבל שהוא נגרע מהצוות.
אנחנו מצפים כאן לשתי סירות עם ישראלים.
אסף וליאת בסירתם "גינגה" בדרך לכאן וכריס ונירית.
אז זהו בינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי.
לא תאמינו. קרלוס בא. סיפר שצריך לסדר לחצים בראש, לקח את האינגקטורים לניקוי ובדיקה ומחר יבוא עם הכל להרכבה.
נשמע מעודד.
אם המנוע יעבוד אזי, יגדיל את קשת האל חזור של המים הנפלטים, למנוע תופעות כאלו בעתיד.
הוא שב וסיפר שהיו לו הרבה סירות עם בעיה זהה. מים שנכנסו למנוע בהטיה.
הפיתרון שלו, בין היתר, לסגור את ברז הים, (סיי קוק), כאשר המנוע אינו מופעל.
חוץ מזה, התעסקתי עם האורות ניווט, אור שמאל לא עבד והחלפתי מנורות, אור ימין הבהב, מנורת הלד לא משהו ושוב החלפתי במנורה רגילה ונראה.
האי עצמו קטן עם אוכלוסיה של כ-80,000 תושבים. כפר סבא כזה. אבל מאד צנוע.
(לכתוב עלוב זה לא יפה).
ארגנתי לעצמי תספורת, כאשר למחוזות המרוחקים אריאל עזר לי להגיע.
כמו שאתם רואים, חיים מרתקים. לא, אני לא מתלונן. העיקר שהמנוע יעבוד מחר.
הילדים הלכו היום לאיזה חוף רחצה. חזרו מרוצים למדי.
שחררתי תפס חלון שהתמלא מלח וסרב לזוז. מדהים מה מלח עושה לחלקי מתכת. בין היתר הוא מרתך אותם אחד לשני וקשה מאד לשחררם.
בדרך לכאן, הגענו כ-20 מייל מהאי בשעות הערב המוקדמות.
התעוררה השאלה אם להזמין גוררת לקחת אותנו פנימה בלילה או להסתובב בחוץ עוד לילה, ממש להסתובב, לנסוע צפונה ודרומה כדי להעביר את הזמן.
צלצלנו למרינה ומסרו לנו שניתן להזמין גוררת וזה יעלה 100 יורו לשעה. אני כבר הערכתי שזה יהיה חשבון בסביבות 1,000 יורו אבל שיהיה.
הצוות, במיוחד אריאל, חשבו שלא כדאי, מסוכן, יקר ומה בוער.
מאחר ואני סקייפר מתייעץ, (כן באמת), קיבלתי את דעתם.
חוץ מזה יש לי ניסיון לא טוב עם גרירה.
הלילה עבר די בנעימים, מזג אוויר טוב ובבוקר, התקדמתי לאי. (המשמרת האחרונה הייתה שלי – במתכוון). הגיעה סירה מצחיקה, מין קטמרן קטן, שבקושי הצליח להסתדר עם הגרירה.
כל ההתלבטות של אתמול נהייתה לא רלוונטית מאחר וגם אם הייתי מזמין אותם הם לא היו מגיעים.
גם בכניסה הגענו ממש עד פתח המרינה לפני שהם החליטו שהם מוצאים אותנו.
לקח כמה טלפונים לשאול אותם אפוא הגוררת וקיבלנו תשובות שהם לא מאתרים אותנו, אין להם דלק וכאלה. ברור היה שהם לא יצאו יותר מכמה מאות מטרים לקראתנו.
נושא העלות גם נשכח. עד עכשיו לא קיבלנו דרישה לתשלום עבור הגרירה פנימה.
מסקנה, כדאי להקשיב לצוות. (אני עושה זאת כל הזמן ממילא, אבל שוב הוכחה לכך).
ערב. 1830 הצעירים ישנים.
אני קורא כל מיני מגזינים מקצועיים על הפלגות וכדומה.
גמרתי לקרוא מאמר די ארוך ומפורט של גברת אמריקאית אחת שהייתה תת אדמירל בצי האמריקאי.
לא בדיוק עבודה על יאכטות אבל, היום בפנסיה ומפליגה.
תענוג לקרוא. היא מסכימה עם כל מה שאני חושב ונעים לקרוא אישור לדעותי. (דעות הצנוע הידוע).
למשל, היא נותנת רשימה של דברים שמתקלקלים בים. הדבר הראשון הוא מתפיל מים חשמלי. אני הייתי נגד.
דבר שני זה מתפיל מים דרך גנרטור נגרר, אפילו לא שקלתי.
דבר שלישי המתקלקל לעיתים קרובות ביותר, בתי שימוש. וכאן בא מאמר ארוך ומפורט על הנושא.
אז ככה. חשמליים זה נחמד אבל הכי מתקלקל. הרגילים בסדר אבל מתקלקלים גם. מושב האסלה לפעמים "נוסע" בזמן הפלגה בהטיה וזה תענוג מפוקפק לצאת איתו לטיול.
בכל מקרה מאמר מאד אינפורמטיבי בנושא חשוב. (אבל לא מריח טוב).
בכלל, מסתבר שלכל ספן (דמיקולו), יש בלוג, כולל אותי כמובן.
אני חושב שזה עונה על איזה שהוא צורך להתבטא, מה גם שיש זמן. אז אני בחברה גדולה, אולי גם טובה.
זהו, אנחנו מחכים למכונאי. אתמול היה המכונאי, קרלוס, ופירק את הראש של המנוע. זה הרבה חלקים וברגים. הכל מכוסה בשמן לבנבן, משמע מעורב במים. התיאוריה העכשוית שלו היא שבהטיה מים נכנסו דרך צינור הפליטה למנוע UNומכאן כל החגיגה. לדבריו, יש לו הרבה מקרים כאלה מאחר וסירות מגיעות לכאן בהפלגה בהטיה. נקווה שהוא צודק.
היום בבוקר בא קרלוס, (התן), שפך איזה חומר משחרר חלודה לתוך הבוכנות והלך. סימן מעודד, שלא שכח מאיתנו.
הבטיח היום ב-1500 להיות בקשר.
אתמול יצאנו למסעדה נחמדה לחגוג את יום ההולדת של אריאל. היה נחמד.
העיר כאן היא בגודל של עיירה קטנה, לא מכוערת מידי, אנשים שחורים ברובם, נראים נחמד ובלתי מאיימים.
בכניסה לכאן, ב-9.12.2010 ליוותה אותנו סירת דיג עם סוקר דגים אנושי.
היינו עסוקים בתימרוני הגרירה ולכן לא צילמנו. בכל מקרה,
הבחור קשור לחרטום סירת דיג לא גדולה, 6-7 מטר, בחרטום, במים, עם שנורקל על המים מה שמאפשר לו להכניס את הראש למים לראות. (דגים ?), הוא קשור באיזה שהיא צורה לחרטום.
אם הוא מאבד אחיזה, הדבר הבא שיפגוש יהיה המדחף של הסירה. מאד מעניין וחבל שלא צילמנו.
התחלנו את עניני המכונאים עם סיזר, שבא הסתכל ואמר שזה גוב למכונאי בכיר ממנו. קרלוס.
לקרלוס יש עוזר שנקרא גילסון, (גילי, ג'ילי של סם), זהו,זה הצוות המקצועי שלנו לעכשיו.
חוץ מזה הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו מקווים לגמור את התיקונים תוך שבוע, ברצף האופטימי, וקרוב לוודאי שנמשיך הלאה לקריביים.
היו על ידינו חברה צעירים, צרפתים, גרמנים ובעל סירה צכי, (זקן כזה, בגילי), בוואריה 50 רגל. הם 8 אנשי צוות, 10 מיטות בסירה. היום הם יצאו לקריביים.
ראינו שתי מודעות של בעלי סירה שמחפשים צוות, לאחר שהצוות שהגיע איתם עד הלום נטש אותם.
אצלי, בינתיים, התופעה לא קיימת ואני משתדל לשמור על כולם במצב מורלי טוב.
זהו לעכשיו. 1445. מחכים לקרלוס.
בעצם שבת היום. החנויות סגורות אחר הצהרים ובטח קרלוס גם. מחר יום ראשון והעסקים יהיו עוד יותר סגורים. מה שנותר זה לחכות ליום שני.
אריאל עשה כביסה ב"עיר" במכונות שרות עצמי ואנחנו עם סדינים, שמיכות וחולצות נקיות.
הגיע שוויצרי, עם סירת ברזל ואיש צוות אחד. עגנו לידינו.
עשיתי כמה תיקונים קלים בסירה, חיבור חשמל מחדש לאור ניווט השמאלי, עכשיו צריך להתאים לזה מנורה חדשה.
בתא החלפנו את החוטים שקשרו את המטען הפנימי, דברי אוכל, מחוטים שלא החזיקו מאמץ, בהטיה, למוטות שניקנו במקור למטאטא אבל משמשים לא רע בחיזוק לציוד.
המוטות עוגנו בארון המטבח, לאחר שקדחתי בו שני חורים. (רעיון של אריאל, לי היה רעיון פחות טוב, לעגן אותם לרצפה).
היעילות של חיזוק זה יבחן בהטיה הבאה.
זה כל החדש, והלא מעניין בינתיים. אני מקווה שיהיה מה לחדש בעניין התיקונים ביום שני.
13 לדצמבר 2010–12–13
אתמול היה יום ראשון.
בשבת בצהרים, נזכרתי שבעצם שבת ואין לי מה לחכות לקרלוס.
גם לא ביום ראשון.
היום יום שני. יצאתי לסיור בעיר לחפש מאפיה. לא מצאתי.
חזרתי. פגשתי את קרלוס והוא אכן יבוא היום ב-1500 לאחר שמצא (כנראה), קפיצים שהיו שבורים בראש.
אחר כך תור האינגקטורים, לניקוי ובדיקת לחץ, (לא ברור לי מה זה אומר אבל שיהיה).
אנחנו בזמן האיים וצריך להתרגל לזה.
בסך הכל התנאים מאד נוחים כאן למרות שלא מצאתי מאפיה, עדיין.
המים כאן מותפלים עם טעם כלור מאד מודגש. זה מבטיח מים נקיים, בריאים ומגעילים למדי.
עברנו לבשל במים מינרליים.
המים כאן מאד יקרים ואנחנו קונים אותם במנות של שני יורו לכל 100 ליטר.
היום השקעתי כ-30 יורו ב1500 ליטר. מילאנו את המיכלים של הסירה.
הכרנו זוג הולנדים נחמד ברם ואנייה. בגילאי ה-50, צעירים. (כן, הכל יחסי).
הם כבר הספיקו להקיף את העולם והיו גם באילת וגם בתל אביב.
קיבלנו מהם טיפים על חנות סיטונאית למצרכי מזון. ההולנדי לא בייש את הפירמה שלו וגמר 3 בירות ללא כל מאמץ. אנייה שותה מים.
זהו בערך עד כאן. אנחנו משתעממים בתנאים טובים מאד.
רוני חזר אתמול לארץ. זאת אומרת יצא אתמול ובטח יגיע רק היום לארץ. אני מניח שיהיה בקשר לאחר יום יומיים. איש מאד נחמד וחבל שהוא נגרע מהצוות.
אנחנו מצפים כאן לשתי סירות עם ישראלים.
אסף וליאת בסירתם "גינגה" בדרך לכאן וכריס ונירית.
אז זהו בינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי.
לא תאמינו. קרלוס בא. סיפר שצריך לסדר לחצים בראש, לקח את האינגקטורים לניקוי ובדיקה ומחר יבוא עם הכל להרכבה.
נשמע מעודד.
אם המנוע יעבוד אזי, יגדיל את קשת האל חזור של המים הנפלטים, למנוע תופעות כאלו בעתיד.
הוא שב וסיפר שהיו לו הרבה סירות עם בעיה זהה. מים שנכנסו למנוע בהטיה.
הפיתרון שלו, בין היתר, לסגור את ברז הים, (סיי קוק), כאשר המנוע אינו מופעל.
חוץ מזה, התעסקתי עם האורות ניווט, אור שמאל לא עבד והחלפתי מנורות, אור ימין הבהב, מנורת הלד לא משהו ושוב החלפתי במנורה רגילה ונראה.
האי עצמו קטן עם אוכלוסיה של כ-80,000 תושבים. כפר סבא כזה. אבל מאד צנוע.
(לכתוב עלוב זה לא יפה).
ארגנתי לעצמי תספורת, כאשר למחוזות המרוחקים אריאל עזר לי להגיע.
כמו שאתם רואים, חיים מרתקים. לא, אני לא מתלונן. העיקר שהמנוע יעבוד מחר.
הילדים הלכו היום לאיזה חוף רחצה. חזרו מרוצים למדי.
שחררתי תפס חלון שהתמלא מלח וסרב לזוז. מדהים מה מלח עושה לחלקי מתכת. בין היתר הוא מרתך אותם אחד לשני וקשה מאד לשחררם.
בדרך לכאן, הגענו כ-20 מייל מהאי בשעות הערב המוקדמות.
התעוררה השאלה אם להזמין גוררת לקחת אותנו פנימה בלילה או להסתובב בחוץ עוד לילה, ממש להסתובב, לנסוע צפונה ודרומה כדי להעביר את הזמן.
צלצלנו למרינה ומסרו לנו שניתן להזמין גוררת וזה יעלה 100 יורו לשעה. אני כבר הערכתי שזה יהיה חשבון בסביבות 1,000 יורו אבל שיהיה.
הצוות, במיוחד אריאל, חשבו שלא כדאי, מסוכן, יקר ומה בוער.
מאחר ואני סקייפר מתייעץ, (כן באמת), קיבלתי את דעתם.
חוץ מזה יש לי ניסיון לא טוב עם גרירה.
הלילה עבר די בנעימים, מזג אוויר טוב ובבוקר, התקדמתי לאי. (המשמרת האחרונה הייתה שלי – במתכוון). הגיעה סירה מצחיקה, מין קטמרן קטן, שבקושי הצליח להסתדר עם הגרירה.
כל ההתלבטות של אתמול נהייתה לא רלוונטית מאחר וגם אם הייתי מזמין אותם הם לא היו מגיעים.
גם בכניסה הגענו ממש עד פתח המרינה לפני שהם החליטו שהם מוצאים אותנו.
לקח כמה טלפונים לשאול אותם אפוא הגוררת וקיבלנו תשובות שהם לא מאתרים אותנו, אין להם דלק וכאלה. ברור היה שהם לא יצאו יותר מכמה מאות מטרים לקראתנו.
נושא העלות גם נשכח. עד עכשיו לא קיבלנו דרישה לתשלום עבור הגרירה פנימה.
מסקנה, כדאי להקשיב לצוות. (אני עושה זאת כל הזמן ממילא, אבל שוב הוכחה לכך).
ערב. 1830 הצעירים ישנים.
אני קורא כל מיני מגזינים מקצועיים על הפלגות וכדומה.
גמרתי לקרוא מאמר די ארוך ומפורט של גברת אמריקאית אחת שהייתה תת אדמירל בצי האמריקאי.
לא בדיוק עבודה על יאכטות אבל, היום בפנסיה ומפליגה.
תענוג לקרוא. היא מסכימה עם כל מה שאני חושב ונעים לקרוא אישור לדעותי. (דעות הצנוע הידוע).
למשל, היא נותנת רשימה של דברים שמתקלקלים בים. הדבר הראשון הוא מתפיל מים חשמלי. אני הייתי נגד.
דבר שני זה מתפיל מים דרך גנרטור נגרר, אפילו לא שקלתי.
דבר שלישי המתקלקל לעיתים קרובות ביותר, בתי שימוש. וכאן בא מאמר ארוך ומפורט על הנושא.
אז ככה. חשמליים זה נחמד אבל הכי מתקלקל. הרגילים בסדר אבל מתקלקלים גם. מושב האסלה לפעמים "נוסע" בזמן הפלגה בהטיה וזה תענוג מפוקפק לצאת איתו לטיול.
בכל מקרה מאמר מאד אינפורמטיבי בנושא חשוב. (אבל לא מריח טוב).
בכלל, מסתבר שלכל ספן (דמיקולו), יש בלוג, כולל אותי כמובן.
אני חושב שזה עונה על איזה שהוא צורך להתבטא, מה גם שיש זמן. אז אני בחברה גדולה, אולי גם טובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה