25 לדצמבר 2010–12–25
יום שבת, כריסמס. יופי להם.
אנחנו חוגגים בציפייה להמשך התיקון.
שמחתי קצת מוקדם מידי. מתברר שקרלוס, (מצדיק את השם התן), הזמין קיפיץ שבור אבל לא מתאים ואנחנו עכשיו תקועים בלחכות לקפיץ. פיריקי, זה המכונאי החדש שלנו ובנו דני, (חבר של הצעירים מהקפוארה), עושה רושם נהדר אבל בלי חלקים מתאימים גם הוא תקוע.
לפני כניסת החג פיריקי חיפש באי כאן קפיץ חדש אבל כנראה לא מצא.
אנחנו יכולים לקוות להתקדמות רק ביום שני.
זהו. משעמם בתנאים נוחים ואנחנו מתחילים להסתגל לזמן האיים.
ממש אין לי מה לדווח. שקט שלווה, קוראים ספרים ובעצם לא נורא בכלל.
אריאל ואני הגענו למסקנה שנידרש למנוע חדש בכל מקרה מאחר ולא נדע מתי המנוע הנוכחי, גם לאחר שיתוקן, יחליט להתל בנו שוב.
השאלה היא אפוא לעשות את התיקון.
טרינידד נראית כמו אופציה מאחר וכמה אנשים שדיברנו איתם המליצו עליה.
פניה של מיכאל לפרטי, יצרן הסירה, נענתה ב"לך תחפש את החברים שלך" אבל בעדינות איטלקית.
בין האופציות לנסות לחזור לארץ ולהחליף מנוע בארץ, עם חיים, לבין להמשיך לקריביים ולהחליף מנוע שם נראה שכדאי להמשיך. כל זה בתנאי שהמנוע הנוכחי יתוקן. לצאת בלי מנוע לקריביים לא נראה כאופציה אחראית או בטוחה מידי.
לחזור לארץ, חלופה שתהייה אפשרית רק בקיץ או באביב תחייב הרבה שעות מנוע לנוע בים התיכון והיא גם ארוכה יותר מחצייה לקריביים.
אז, בהנחה שהמנוע יתוקן, אנחנו נמשיך לקריביים וננסה להחליף מנוע שם. הכוונה היא להחליף מנוע גיר והכל.
מעניין כמה זה אמור לעלות אבל אני מבין ממיכאל שחיים יתעניין. אולי אני אצליח לפתות את חיים לבוא לקריביים ולעשות את העבודה.
נראה, עדיין הכל משאלות לב מאחר ואנחנו מקורקעים כאן.
יש כמובן גם את האופציה לבקש אזרחות כאן
.אז זהו בינתיים אהובי ואהובותי, הכל כשורה. איטי נוח ומשעמם. אנחנו כאן שבועיים וקצת, לא סובלים בעצם.
30 לדצמבר 2010–12–30
לא כתבתי עד היום כי לא היה על מה לכתוב.
ביליתי ימים בקריאה ובשכיבה על הגב כאשר הפעילות הגדולה שלי לאותו יום הייתה ללכת לפינוי אשפה ובהליכה לדבר עם קיי או סייזר על ההתקדמות.
לפני יומיים כאשא אנחנו כבר משוכנעים שאנחנו תקועים כאן לתמיד הופיע פיריקי עם החלקים הנכונים. מצא. יש אלוהים ויש ניסים.
התחיל במלאכת ההרכבה שארכה כיומיים. מוע מסתובב, הכל טוב.
לא מתניע.
בדיקות פירוקים עניינים, המצברים חלשים מיידי.
הם כבר בני 2-3 שנים ואולי הגיע הזמן להחליף. בינתיים הם מביאים מצבר משלהם, לא עוזר, אני מצרף את המצבר של הגנרטור ושוב הוכחה. יש אלוהים יש ניסים המנוע עובד.
כל זה קרה היום ולכן יש לי על מה לכתוב. אנחנו, אריאל ואני עדיין בדעה שצריך להחליף מנוע אבל עכשיו אנחנו אולי יכולים לתכנן על הקריביים.
כרגע לפי מה שאומרים לי זה נראה כמו טרינידד.זה גם מחוץ לרצועת ההוריקנים.
יש גם המלצה על סנט מרטין בחלק ההולנדי של הקריביים נראה.
החלטתי להחליף מצברים בכל מקרה.
מחר יבואו אומברטו, (מסתבר שפיריקי זה כינוי, שם של איזה ציפור והוא לא מת על הכינוי הזה. אומברטו הרבה יותר מכובד ואני מקפיד לקרוא לו כך).
מחר יבואו להחליף שמן, להחליף מצברים, לתקן משאבת מים ועד סגירות של כל מה שצריך.
אחר כך נעשה כמה נסיעות מבחן ונחכה לדינה שתגיע.
הזוג הצעיר שהיה איתנו עד כה, עופר וליאת, מצאו סירה אחרת לפני שידעו מה קורה איתנו ואני יכול להבין אותם.
זהו, אז עוד יום או יומיים או שלושה, אני מקווה שנהייה מוכנים לחציה. נכין הכל, נחכה לדינה ונפליג.
אם אני מנסה לסכם את עלילותינו עד עכשיו אז זה הולך ככה.
יצאנו מהארץ ב-4 ליולי הפלגנו בים התיכון, בכיף, עד מלגה. בספטמבר דינה חזרה לארץ,
באוקטובר אני חזרתי לארץ עד אמצע נובמבר, ב21 לנובמבר יצאנו לכף וורדה, הגענו ב-9 לדצמבר, שיא באיטיות וללא מנוע ורוחות ומאז אנחנו כאן. כ-שבועיים וחצי.
בסך הכל די בסדר. נתגבר על התקלה הזו ונמשיך, בפיגור, (לאן אנחנו ממהרים), של כחודש. נקווה.
כרגע התיכנון הוא לצאת מכאן ב-7-8 לינואר להגיע לקריביים בסוף ינואר בפיגור של 4-6 שבועות.
להזכירכם היינו צריכים להיות בחגיגת סיום החצייה ב-18 לדצמבר.
אז הכל כשורה אהובי ואהובותי.
אני צריך להודות לכל החברים שלי בארץ שהרצתי לבדוק כל מיני דברים ונשמעתי מדכא ומדוכא בטלפון
(חיים, מיכה, אבי גולדמן), אני עדיין חושב שצריך להחליף מנוע כדי למנוע חדש. נראה.
נראה מה הם יגידו כאן לגבי התקלה שהייתה לנו. עד עכשיו סיפרו לי שיש להם די הרבה לקוחות כמוני עם בעיה זהה. קראתי גם חומר מקצועי על זה ומסתבר שזו תקלה די נפוצה. צריך להקפיד לסגור צינור מי כניסה ורצוי שיהיה גם ברז לסגירת מי יציאה בהפלגה בהטיה.
על ידי תקוע שוודי אחד צעיר עם שני ילדים קטנים עם משאבת דלק דפוקה הוא מחכה לחלק או שיחצה את האטלנטי ללא מנוע.
נכון שצרות רבים נחמות טיפשים אבל זה לא מנחם כלל.
האנשים כאן נחמדים. המקום לא רע בכלל אבל להיות תקוע ב"חיכיון" זה לא כיף.
משום מה אני נזכר בספר שלגי קילמנגרו אבל זה ממש לא השוואה רלוונטית. (למזלי).
זהו, אני מתחיל לברבר כנראה מרוב שמחה. לילה טוב.
יום שבת, כריסמס. יופי להם.
אנחנו חוגגים בציפייה להמשך התיקון.
שמחתי קצת מוקדם מידי. מתברר שקרלוס, (מצדיק את השם התן), הזמין קיפיץ שבור אבל לא מתאים ואנחנו עכשיו תקועים בלחכות לקפיץ. פיריקי, זה המכונאי החדש שלנו ובנו דני, (חבר של הצעירים מהקפוארה), עושה רושם נהדר אבל בלי חלקים מתאימים גם הוא תקוע.
לפני כניסת החג פיריקי חיפש באי כאן קפיץ חדש אבל כנראה לא מצא.
אנחנו יכולים לקוות להתקדמות רק ביום שני.
זהו. משעמם בתנאים נוחים ואנחנו מתחילים להסתגל לזמן האיים.
ממש אין לי מה לדווח. שקט שלווה, קוראים ספרים ובעצם לא נורא בכלל.
אריאל ואני הגענו למסקנה שנידרש למנוע חדש בכל מקרה מאחר ולא נדע מתי המנוע הנוכחי, גם לאחר שיתוקן, יחליט להתל בנו שוב.
השאלה היא אפוא לעשות את התיקון.
טרינידד נראית כמו אופציה מאחר וכמה אנשים שדיברנו איתם המליצו עליה.
פניה של מיכאל לפרטי, יצרן הסירה, נענתה ב"לך תחפש את החברים שלך" אבל בעדינות איטלקית.
בין האופציות לנסות לחזור לארץ ולהחליף מנוע בארץ, עם חיים, לבין להמשיך לקריביים ולהחליף מנוע שם נראה שכדאי להמשיך. כל זה בתנאי שהמנוע הנוכחי יתוקן. לצאת בלי מנוע לקריביים לא נראה כאופציה אחראית או בטוחה מידי.
לחזור לארץ, חלופה שתהייה אפשרית רק בקיץ או באביב תחייב הרבה שעות מנוע לנוע בים התיכון והיא גם ארוכה יותר מחצייה לקריביים.
אז, בהנחה שהמנוע יתוקן, אנחנו נמשיך לקריביים וננסה להחליף מנוע שם. הכוונה היא להחליף מנוע גיר והכל.
מעניין כמה זה אמור לעלות אבל אני מבין ממיכאל שחיים יתעניין. אולי אני אצליח לפתות את חיים לבוא לקריביים ולעשות את העבודה.
נראה, עדיין הכל משאלות לב מאחר ואנחנו מקורקעים כאן.
יש כמובן גם את האופציה לבקש אזרחות כאן
.אז זהו בינתיים אהובי ואהובותי, הכל כשורה. איטי נוח ומשעמם. אנחנו כאן שבועיים וקצת, לא סובלים בעצם.
30 לדצמבר 2010–12–30
לא כתבתי עד היום כי לא היה על מה לכתוב.
ביליתי ימים בקריאה ובשכיבה על הגב כאשר הפעילות הגדולה שלי לאותו יום הייתה ללכת לפינוי אשפה ובהליכה לדבר עם קיי או סייזר על ההתקדמות.
לפני יומיים כאשא אנחנו כבר משוכנעים שאנחנו תקועים כאן לתמיד הופיע פיריקי עם החלקים הנכונים. מצא. יש אלוהים ויש ניסים.
התחיל במלאכת ההרכבה שארכה כיומיים. מוע מסתובב, הכל טוב.
לא מתניע.
בדיקות פירוקים עניינים, המצברים חלשים מיידי.
הם כבר בני 2-3 שנים ואולי הגיע הזמן להחליף. בינתיים הם מביאים מצבר משלהם, לא עוזר, אני מצרף את המצבר של הגנרטור ושוב הוכחה. יש אלוהים יש ניסים המנוע עובד.
כל זה קרה היום ולכן יש לי על מה לכתוב. אנחנו, אריאל ואני עדיין בדעה שצריך להחליף מנוע אבל עכשיו אנחנו אולי יכולים לתכנן על הקריביים.
כרגע לפי מה שאומרים לי זה נראה כמו טרינידד.זה גם מחוץ לרצועת ההוריקנים.
יש גם המלצה על סנט מרטין בחלק ההולנדי של הקריביים נראה.
החלטתי להחליף מצברים בכל מקרה.
מחר יבואו אומברטו, (מסתבר שפיריקי זה כינוי, שם של איזה ציפור והוא לא מת על הכינוי הזה. אומברטו הרבה יותר מכובד ואני מקפיד לקרוא לו כך).
מחר יבואו להחליף שמן, להחליף מצברים, לתקן משאבת מים ועד סגירות של כל מה שצריך.
אחר כך נעשה כמה נסיעות מבחן ונחכה לדינה שתגיע.
הזוג הצעיר שהיה איתנו עד כה, עופר וליאת, מצאו סירה אחרת לפני שידעו מה קורה איתנו ואני יכול להבין אותם.
זהו, אז עוד יום או יומיים או שלושה, אני מקווה שנהייה מוכנים לחציה. נכין הכל, נחכה לדינה ונפליג.
אם אני מנסה לסכם את עלילותינו עד עכשיו אז זה הולך ככה.
יצאנו מהארץ ב-4 ליולי הפלגנו בים התיכון, בכיף, עד מלגה. בספטמבר דינה חזרה לארץ,
באוקטובר אני חזרתי לארץ עד אמצע נובמבר, ב21 לנובמבר יצאנו לכף וורדה, הגענו ב-9 לדצמבר, שיא באיטיות וללא מנוע ורוחות ומאז אנחנו כאן. כ-שבועיים וחצי.
בסך הכל די בסדר. נתגבר על התקלה הזו ונמשיך, בפיגור, (לאן אנחנו ממהרים), של כחודש. נקווה.
כרגע התיכנון הוא לצאת מכאן ב-7-8 לינואר להגיע לקריביים בסוף ינואר בפיגור של 4-6 שבועות.
להזכירכם היינו צריכים להיות בחגיגת סיום החצייה ב-18 לדצמבר.
אז הכל כשורה אהובי ואהובותי.
אני צריך להודות לכל החברים שלי בארץ שהרצתי לבדוק כל מיני דברים ונשמעתי מדכא ומדוכא בטלפון
(חיים, מיכה, אבי גולדמן), אני עדיין חושב שצריך להחליף מנוע כדי למנוע חדש. נראה.
נראה מה הם יגידו כאן לגבי התקלה שהייתה לנו. עד עכשיו סיפרו לי שיש להם די הרבה לקוחות כמוני עם בעיה זהה. קראתי גם חומר מקצועי על זה ומסתבר שזו תקלה די נפוצה. צריך להקפיד לסגור צינור מי כניסה ורצוי שיהיה גם ברז לסגירת מי יציאה בהפלגה בהטיה.
על ידי תקוע שוודי אחד צעיר עם שני ילדים קטנים עם משאבת דלק דפוקה הוא מחכה לחלק או שיחצה את האטלנטי ללא מנוע.
נכון שצרות רבים נחמות טיפשים אבל זה לא מנחם כלל.
האנשים כאן נחמדים. המקום לא רע בכלל אבל להיות תקוע ב"חיכיון" זה לא כיף.
משום מה אני נזכר בספר שלגי קילמנגרו אבל זה ממש לא השוואה רלוונטית. (למזלי).
זהו, אני מתחיל לברבר כנראה מרוב שמחה. לילה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה