קישור למפת התקדמות

http://maps.google.com/maps/ms?msid=201534350536581848983.0004c03f2154afe00a530&msa=0



דינה

האי סבא
יום עמוס פעילות עבר על כוחותינו. קמנו בבוקר, גמרנו סידורים במרינה קיי ווילאג, כולל מילוי מים ויצאנו לכיוון האמבטיה. אחרי הפלגה של כשעתיים, על מנוע וכמובן נגד הרוח, הגענו.
זה מקום מאד פופולרי כאן ובדרך כלל עמוס מאד.
היום לא היה שונה. במזל, מצאנו מצוף אחרון ונקשרנו.
ירדנו לחוף, זאת הייתה הזדמנות לראות שהדינגי נשארת מעל למים עם 4 נוסעים, לא גדולים ולא שמנים.
הלכנו למסלול המכשולים בין הסלעים הגדולים ונפלנו על האופנה של דרום אמריקה. בגדי ים חוטיני.
לא יודע מאיפוא השם אבל כל התחת בחוץ.
הבעיה היא שבגדי הים היו על נשים נחמדות מאוד בנות 40-50. לא בדיוק קהל היעד.
מה לעשות, הסתכלנו על מה שיש.
משם הפלגנו לאי סבא. אנחנו עכשיו במסעדה, חוגגים ארוחה אחרונה, לפני ההפלגה לאזורים.
מחר בבוקר נקום ונפליג.
סביר להניח שנגיע בשלום ללא הרפתקאות מיותרות.
אני מקווה להפלגה משעממת ככל האפשר. נראה.
אז נשיקות.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. נשמור על קשר כמובטח, דרך דינה ודיווח המיקום,
god  willing and weTHER  PERMITTING.

עוזבים את road harbor

קמנו מוקדם. שלושה מתוך 4. חיים   עוד צובר שעות.
אתמול יצאנו לחגוג בארוחת שחיתות, טרום חציה.  כשנהיה רעבים בלב ים נוכל להזכר בה.
הייתה לנו מלצרית נחמדה, ילדה צעירה ועבה, שדאגה ללטף כל אחד מאיתנו, בכתף כאשר עברה לידינו.
השארנו לה טייפ גדול. ילדה חכמה, ידעה להתחנף ל4 זקנים.
חוץ מזה בהפלגת הנסיון שלנו לכאן, בעקבות הטלטולים, רגילים לגמרי, הסלון, המעט שנשאר בו התפזר לכל הכיוונים. הקומקום בכלל עשה בנגי ושבר לעצמו את הידית.
חיים רצה לתקן. יותר נכון, אני רציתי, יש לו ערך סנטימנטלי, חיים התנדב לתקן. הלך וקנה אפוקסי יקר, חזר לסירה ושפופרת אחת יבשה. היום ינסה להחזיר ולקבל אפוקסי תקין. נראה.
אני רוצה לצאת מוקדם יחסית, ב-9 לbath יש שם בעיה של מקומות חניה. מותר לעגון רק על מצוף, כדי לא לפגוע באלמוגים ומספר המצופים מוגבל, נראה.
אנחנו עוד ננסה לתקשר בsaba אבל לא בטוח שיצלח.
זו יכולה להיות הרשומה האחרונה לפני החציה. נראה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

הנחיות מהאדמירלית - לפני אחרונות.

לפי סיכום עם דינה, אנחנו נדווח מיקום, פעם ביום בשעת צהרים, נניח 12 בצהרים, בלוויני ודינה תפרסם בבלוג.

יכול להיות שתנאי מזג האוויר לא יאפשרו או יהיו קשים ולא נוכל לעדכן באותה שעה בדיוק, אוונדלג על יום או יומיים. אם זה יקרה, נא לא לדאוג אלא לאחר יום שלישי ללא דיווחים.

דינה לא קיבלה הסתייגות זאת ומבקשת לדווח כל יום באותה שעה, come hell or high water.

נשתדל.

איי הבתולה

 יום שני ה-21 למאי ואני מחדש קשר.
היו לי קשיי התחברות לבלוג . למזלי יש עכשיו מומחה חדש, במקום דינה, למחשבים והוא מסייע להתגבר על בורותי.
היו הרבה אירועים ומאורעות בששה ימים בהם לא פרסמתי דבר, בשל הקשיים הטכניים.
נתחיל מההתחלה.
הצוות הגיע ב-17 בשעות הצהרים המוקדמות, עייפים אך.
התארגנו בתאים, לפי הצעה שלי, רוני איתי במקום דינה, רק לצרכי שינה, אין תחליף לדינה, בטח לא רוני.
גיורא בתא הימני במיטה תחתונה, חיים בתא שמאלי במיטה עליונה.
כבר בדרך לסירה, הבחין חיים חד העין, נקרא לו עין הנץ, בסדק בחרטום, בנקודת החיבור בין הסיפון לדופן.
אחרי הרבה התיעצויות והתלבטויות, קראנו למומחה מניו זילנד, גוזף, והוא יעץ בכל פה לטפל בעניין.
לדעתו ללא ונטה קדמית ומכסה סיפון בחרטום, תהייה הפלגה קשה.
קיבלתי עצתו.
הוא גם הכתיב תרופה. לוחית נירוסטה על המשולש, עבודות פיבר גלס על הכל ובא לציון ולסירה גואל.
הוא גם התנדב לעשות את עבודות הפיבר גלס.
הלכתי להזמין פחית, הלכנו לקנות חומרי פיבר גלס ואחרי יום עבודה והתרוצצויות הכל במקום ונראה טוב כמו חדש.
בינתיים חיים וכוחותיו הלכו לקניות וקנו וקנו וקנו.
להערכתי חסרו לנו כמה פריטים, ויהיו לנו כמה פריטים לשנה הקרובה. נראה.
בימים ששהינו במרינה בסם מרטן, חזרה המשפחה ההולנדית הממתינה ללידת הבת הנכדה, לסירה לאחר שחוזה ההשכרה לבית ששכרו הסתיים.
זה נתן לנו הזדמנות להתפעל מהסבתא. גויה בת 65, יפהפיה אמיתית. כולנו, ילדים טובים, חוץ מחיים, אבל להסתכל מותר.
נותרה הבעיה של התשלום לגוזפ שכמובן לא רצה תשלום. התפשרנו על ארוחת ערב איתו ועם חברתו לחיים טרודי.
הלכנו למסעדה סינית קרוב למרינה, כך שגם לא היה צריך ללכת יותר מידי ואכלנו ארוחה סינית טובה מאד.
מאחר ולא היה להם קינוח, עצרנו אצל אלי, המסעדה של האיטלקיה במרינה, אכלנו לפתן טוב ונפרדנו בידידות.
למחרת יום שבת, יצאנו לכיוון הגשר בדיוק מופתי, ב-0915. זה 5 דקות הפלגה לגשר המתרומם ב-0930 בדיוק.
היות ואני רגיל להוראות האדמירלית לגבי תפנה שמאלה או ימינה, או לאחור, לא הסתכלתי בתווין ולקחתי את הסירה והצוות לסיור ממושך ברחבי הלגונה. את הגשר פיספסתי לחלוטין. כמובן שב0930 כבר לא יצאנו.
הסתכלתי בתווין, לשם שינוי והגעתי חזרה מול הגשר להתקשרות למצוף.
החלטתי לעשות את ה"יציאה" מתוך הלגונה. קודם התכנון היה לצאת החוצה ואז לחזור בדינגי להגירה.
ירדנו גיורא ואני בדינגי לשלטונות ההגירה והתברר לי בכניסה שאני בלי חולצה.
הפקידה לא יכלה לעמוד במראה, (לא יודע אם לטוב או לרע),ואמרה לי לצאת ללבוש חולצה. שלא הייתה לי.
הפתרון, אני בחולצה של גיורא וגיורא בחוץ.
סיימתי את ה"יציאה" חזרנו לסירה והיינו מוכנים בחמש דקות ל-1100, שעת היצאה הבאה.
יצאנו.
רוח נהדרת 10-15 קשר, גבית עם גלים מאחרו בגובה ה1-2 מטר.
עברנו למפרשים, כיבינו מנוע והתחלנו לזגזג לכיוון הבתולות. הזגזוג כדי להקטין את הטילטולים.
אחרי לילה שקט, למעט הטילטולים, הגענו בסביבות 0700 לרוד טאון בו עשינו כניסה גם בפעם שעברה.
חיים הכין ארוחת בוקר, אכלנו בשמחה לאחר שבמשך ההפלגה לא אכלנו דבר.
את מרבית האוכל והקופסאות אחסנו במיטות הריקות בתאים של חיים וגיורא. היתרה הקטנה שנותרה אוחסה בקפידה בסלון וטיילה ברחבי הסלון כל הדרך לאיי הבתולה. מסקנה, הכל, אבל הכל, עובר למיטות הנוספות.
חיים ואני הלכנו להגירה, כל מה שהפקידה רצתה שם  זה להירדם על הכיסא. חיים נרדם על הכסא שם. היה הרבה טפסים למלא.
חזרנו לסירה והוחלט שנשארים כאן עוד יום, באותה מרינה שהיינו בה בשבוע שעבר, דינה ואני, מחר נראה איזה שהיא תחרות סירות ישנות, ואחר כך ניסע לשני אתרים כאן, לסלעים ולאי היפה, סבא, ומשם לאזורים.
אז זהו, אתם מועדכנים בכל.
אני כמובן לא מצפה ולא אוכל לעדכן במהלך החציה.
נראה.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ננסה לעדכן עוד פעם לפני היציאה. לא מבטיח. כנראה נהייה בדרך החל מה-24 למאי.

יום בטיחות

היום  הוקדש לעבודות בטיחות.
חיזקתי את אסדת ההצלה עם הרצועות החדשות, חיברתי את שני גלגלי ההצלה, ומצאתי מקום טוב ל"דן בוי"
 זה מין מצוף סימון למקרה שמישהו מגיע לים ללא אישורי. מסמנים איפוא הוא קפץ/נפל, וממשיכים הלאה.
אחרי כל כך הרבה פעילות הלכתי לישון.
אחר הצהרים הורדתי את הדינגי, ונסעתי להוציא כסף ממול. זה נסיעה של 3 דקות בדינגי או הליכה של רבע שעה.
תנחשו במה בחרתי. חוץ מזה אצטרך להוריד את הדינגי כדי להגיע לשלטונות ההגירה. כמו שאתם רואים הקדשתי לזה הרבה מחשבה. הצוות, האמור להגיע מחר, יקבל אימון בהרמת הדינגי לסירה.
במסגרת הסיור ראיתי מסעדה מזרחית, של שווארמה.
הכעלים, חליי אסס מאוב טור, מוסלמי כשר למהדרין נמצא כאן כבר 27 שנים. לדבריו יש כאן כ-600 ישראלים. שוחחנו בידידות. יש לו ברמנית רומניה, גבריאלה, פרובוסלבית. כך ששלושת הדתות הגדולות, טוב אולי אחת קטנה יותר אבל חשובה יותר, נפגשו בידידות.
זהו, הצוות אמור להגיע מחר ונתחיל בקניות והכנות ליציאה.
לפי התוכנית אני מקווה לצאת ביום שבת לכיוון איי הבתולות.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אפילו מסרתי את השמיכות לכביסה. הן הריחו כמו שמיכות מריחות אחרי שנה בסירה עבשה.

יום ראשון בלי דינה

טוב, היום הראשון עבר בקושי.
קשה להסתדר ללא הוראות הפעלה.
אני עובד. הלכתי לבדגט מרין להחליף סיקפלס שחור בלבלן, עפ"י הוראות דינה, וגמרתי את פרוייקט האיטום של התא שלנו והחלפת הרצועות המחזיקות את אסדת ההצלה.
כבר עשיתי את   עבודות האיטום פעמיים קודם אבל ללא הצלחה. ממקום אחד זה ממשיך לטפטף, אמנם רק בים גבוה, אבל הבגדים שלי מקבלים ריח מוזר.
אז, פרקתי הכל מחדש, "התפעלתי" מהעבודה שעשה קודמי, (אני), ןניסיתי לעשות יותר טוב. נראה לפי התוצאות. הרצועות החדשות באמת   יפות.     (אדומות).

דידיברתי עם הקנדיים,   קיית וגייסון. גיסון הוא משיט מקצועי,  בעל    סירה, דופור 44 רגל,  וקיית רוצה לקנות  סירה ולהקיף את העולם.
טוב, הוא בן 61 וגם  אני דיברתי שטויות כאשר הייתי בגילו.
יש לי יום עבודה גם מחר, להכין את התאים לאורחים=צוות.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.

יום הפרידה, המשך

שנגמר לי המקום בחלק הקודם  ואני ממשיך.
אתיעץ עם הצוות אם לשכור את שירותי גורו המזג אויר.
בכלל אם להיות פילוסופי, קצת.   אנחנו מתארחים עם האטלנטי ומקווים להימנע ממזג אויר גרוע. אני בטוח שהסירה ואנחנו נדע להתמודד גם מזג אויר גרוע, אבל רצוי לא לבחון תיאוריה זו. (עד כמה שאפשר).
זהו בינתיים. אני אתפנה לקבל עוד קצת הוראות של הרגע האחרון מדינה, (טוב, טוב ...).
אז הכל כשורה אהובותיו ואהובי.

סן מרטן - יום הפרידה

יום שני ה-14 למאי 2012

דינה נוסעת היום הביתה לילדים והיא מתרגשת.

זה מתבטא ברצף הוראות על מה לעשות וכו.

אני מגיב בטוב, טוב והכל בסדר.

אנחנו חונים במקביל, along side, לסירה הולמדית גדולה, 60 רגל, מעץ.

היום סירה אחרת, za za עוזבת ואני אכנס במקומה גם במקביל, אבל לרציף. יהיה קל להטעין אספקה על הסירה.

הכרנו כאן זוג מקסים מניו זילנד. מקצועם, העברת סירות ברחבי העולם.

לבחור, גוזף שמו, אמא מאורית, הוא קורא לעצמו פולינזי, ואבא אנגלי. הבחורה סתם אנגליה.

הבחור מרשים, מאורי גדול, עם כרס בירה רצינית, בן 38 ועם 250,000 מייל בהפלגות ימיות. זה מה שהוא עושה ב-20 שנים האחרונות.

שוחחנו רבות. בין יתר תכונותיו הטובות, הוא מאמין באלוהים וביעוד שאלוהים נתן ליהודים, ששרדו כל השנים, למרות כל הקשיים.

יש כאן חנותענקית של בדגט מרין ואני מצטייד בכל מה שצריך, ולא צריך.ששש

יש כאן חשמל של 110 וולט. מסתבר שהמטען שלי עובדגם ב-110 וולט והכל טוב.

היו לי שני דברים לסדר במערכת הקשר.

מכשיר הקשר הנייד לא עבד הסוללות מתו. זה קופסא סגורה הנראית כמו איזהסוללה מיוחדת.

הלכתי לחנות והראיתי את זה למוכר. הוא הבטיח שישלח דו"אל לריימרין וישאל אם אפשר לשלוח וכמה זה עולה.

בינתיים חזרתי לסירה והחלטתי לפרק את ה"קופסא" ולראות מה יש שם. מה כבר יש לי להפסיד.

פתחתי, די בקלות אתהקופסא ומסתבר שיש שם 6 סוללות רגילות 1.5 וולט כל אחת, לטעינה חוזרת.

הכנסתי סוללות חדשות וזה עובד. תיקון אחד בוצע ויש לנו מכשיר קשר ידני.

מכשיר הקשר הקבוע,הגומי של החוט המסולסל מתפורר והחוטים חשופים. חשבתי לקנותחדש אבל מסתבר שזה מודל ישן ואין.

חזרתי לסירה והחלטתי ללפף את הכל בסרט בידוד. בצעתי והכל עובד.

נפתרה בעית הקשר.

אתמול דינה לקחה אותי למסע השרדות, במסווה של "ללכת לאכול גלדיה".

אחרי הליכה של רבע שעה ארוכה, הגענו. מקום מקסים, עם המון טעמי גלידה ותערוכת צילומים של כל מיני אנשים מפורסמים אוכלים גלדיה.היה שווה.

התוכנית היא לשלח את דינה היום אחרי הצהרים. הטיסה שלה ב-1840. )היא ממשיכה לתת לי הוראות....... טוב, טוב ), יהיו לי יומיים עד להגעת הצוות, ב-17 לחודש.

אני מקווה שנגמור קניות ביומיים ונצא ב-20 לחודש לראות את הבתולות באיים שלהן.

משם ישירות לאזורים.

אנחנו קוראים את הבלוג הנהדר והמקצועי של פספרטו, (העוזר של הלורד האנגלי ב-80 יום סביב העולם), ומסתבר שהם אכלו די הרבה מזג אויר גרוע, למרות שהיה להם ליווי ויעוץ צמוד של מישהו שזו המומחיות שלו. לייעץ לסירות חוצות. הם נקראים מרוצים מאד מעצותיו וחושבים שבלעדיו היו אוכלים מזג אויר גרוע עוד יותר.

סן מרטן בפעם השניה

יום שישי ה-11 למאי 2012
חזרנו הבוקר לסן מרטן לאחר הפלגה, לא משהו, נגד הגלים, לא משהו, והרוח, גם לא משהו.
כמעט 20 שעות על מנוע. המנוע חוגג 100 היום. נאחל לו ימים ארוכים ושעות באלפים רבים.
זרקנו עוגן בכניסה  ליד איזה קטמרן גדול ויפה ונפלנו שדודים. זה היה בערך ב-0600 בבוקר.
התעוררנו לכל נקישות עזות בדופן הסירה.
מי שיצא לו להתעורר ככה יודע שזה לא נעים.
מסתבר שהקטמרן לידינו רוצה להיכנס ואנחנו מעל לעוגן שלו. הוא הוציא עוגן איזה 100 מטר. כדי שיגיע מעל לעוגן שלו אנחנו צריכים לזוז. זזנו.
מאחר וכבר היה 0800 בבוקר, קמנו גם אנחנו, הורדנו את הדינגי למים והפלגנו לעשות כניסה.
סן מרטן בנויה כמו מבצר מימי הבינים. יש שער כניסה ללגונה גדולה ודי רדודה בה נמצאות כל המרינות.
המקום שער יש גשר מתרומם, מעל למעבר צר צר המשמש לכניסה.
בשעות קבועות, 3 פעמים ביום השער עולה לטובת היוצאים, וכנ"ל לטובת הנכנסים.
הפעם החלטנו ללכת קודם להגירה. פגשנו שתי אמזונות, מעל ל-125 ק"ג כל אחת, לא מחכיות, אבל אלה הן שלטונות ההגירה כאן. למרות האים חיוכים, אישרו לנו כניסה. הכניסה והשהייה כאן עולים 41 דולר, לשבוע או ליום. בפעם שעברה, לא בכוונה, דילגנו על שלב זה.

בכלל אני קצת ברדקיסט. החלטנו באיזה שלב להראות את היתר השיט הישראלי, הרשום רובו ככולו בעיברית, כניר רישום של הסירה. הם מקבלים את זה אבל אני צריך לתרגם להם.
רשות רשות הנמלים - משהו - באנגלית וכולם מרוצים.
פשוט נמאס לי להראות יפויי כוח של יפוי כוח וכך הלאה. עד עכשיו אף אחד לא נעלב מזה.
אין להם כאן חוש הומור, לא לשתי האמזונות שלנו וכנראה גם לא לאחרות.
אם לא היו מחלקים את השעות לכניסה וליציאה היו יכולים להיות להם הרבה "צחוקים". סירות היו מתחככות אחת בשעה ויכלה להיות שמחה רבה. הם ויתרו על כל זה, המסודרים האלו.
השלמנו את כל מה שההגירה ביקשו, אפילו תאריך לידה וארץ לידה.
קשה להם לאלו שקוראים לראות אחד נולד ברוסיה, האחת נולדה בגרמניה. הם רגילים כולם להיוולד כאן.
חזרנו בחפזון לסירה.
אני לא לקחתי משוטים הפעם, אני מתחיל לסמוך על פרנקלין ועל מקצועה של אימו.
יש כניסה ב-0930.
אני מרים את הסירה, והחבל נתקע.  תקיון, שחרור חילוץ וכדומה, מצליח, אבל שעת הכניסה עברה.
השעה הבאה 1130. חיכינו. אלא מה.
1130 מגיע, עוברים ללא בעיות ומגיעים למרינה שבחרנו בה.
ללגונה קוראים לגון מרינה והיא נמצאת ממש בקצה הדרומי מזרחי של הלגונה, לא רחוק מהחנות הגדולה של בדגט מרין.
זה נכתב בעיקר לטובת הצוות שיגיע.
הגענו למרינה, וכמובן שאין מקום. היינו צריכים להזמין.
קצת רצון טוב ופרצופים מעוררי רחמים, ואנחנו חונים בצמוד, אלונג סייד בשפתינו, ליד סירה גדולה ממש, 80 רגל, ישנה מעץ, של בחור הולנדי נחמד.
מחר יעבירו אותנו למקום עגינה סמוך, כי יוצאת סירה.
מסתבר שזה מקום יציאה של כמה סירות, לכיוון האזורים.
בכניסה קודם לכן, עזר לנו להיקשר בחור נחמד בשם ג'וסף, גם אני ג'וסף כאן כדי לא לסבך את הגויים,.
הבחור ממוצא מאורי, מניו זילנד. עזר לנו להיקשר והיה נחמד.
הזמנו אותם לבירה. אנשים מהצד, מתפלאים איך תמיד יש מי שעוזר על הרציף לסירה מתקרבת, במיוחד מול הרוח או סתם שייט שלומיאל. האמת שלמקצוענים בין השייטים זה כלל יסוד וברור שכולם עושים זאת.

הוא וחברתו משמשים כצוות העברה מקצועי, מהקריביים לים התיכון או לאירופה. זה עולה כ-5,000 פאונד.
זהו.
אנחנו נישאר כאן, דינה עד ה-14 ואני עד הצוות.
דינה הלכה לקניות עם החברה החדשה שלה, חברתו של ג'וסף המאורי, אני כרגיל מקשקש.
אז זהו אהובי ואהובותי הכל כשורה.
דינה אומרת שתפסה את הפרנציף, מרימה ומורידה עוגן כמו מקצוענית, נותנת הוראות לישור הסירה בניצב לשרשרת והכל.
אבל, היה לה מספיק ממני ועשכיו הילדים והנכדים.
להשתמע בינתיים.

אי הקנה

יום רביעי ה-9 למאי.

אנחנו באותו מקום. נחים.

מחא נפליג לעשות יציאה מהבתולות ומשם לסן מרטן.

זו הפלגה של כ-90 מייל.

מתכננים להגיע ב-11.

זה לצורך עדכון.

נעדכן כאשר נגיע לסן מרטן עוד יום יומיים.

בגן עדן אין חדש.

מזג אויר טוב, הים רטוב, האי ירוק והכל כשורה אהובותי ואהובי.

עדין באותו מקום.

יום שלישי ה-8 למאי.
לאיתי יש יום הולדת היום. דיברנו איתו ועם אסף.
התוכניות שלנו היא להסתובב כאן עוד יום יומיים ולאז להפליג חזרה לסן מרטן.
צפוי נגד הרוח והגלים. התחזית היא למזג אויר די נוח.
בינתיים אנחנו במפרץ.
באות לכאן הרבה סירות לעגינה ודינה מתיחסת בבעלות רבה למקומנו ומקפידה שלא יעגנו קרוב.
מקפידה רק בדיבורים אלי.
בינתיים כולם בתנהגים יפה ועוגנים במרחק סביר.
אנחנו בhappy hour בבר יפה על החוף, קוראים חדשות ודואר ומקשקשים לכם.
ההתלבטות כרגע היא אם לאכות בחוץ או בסירה.
אמא של פרנקלין, עורכת דין מצויינת. (בינתיים).
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.
נשיקות

הגן של קיין באי טורטולה

גטוב, מסיבת הירח הראשונה שלנו, אתמול, לא כל כך הצליחה.
היה גשם, הרבה עננים וגם הירח לא הופיע.
נקווה לפעם הבאה.
הבוקר הפלגנו למיקום החדש. כאן.
הפתעה, גם האי הזה מאד יפה וגם המפרץ.
יצאנו הבוקר, תוך דקות נוצר גשם שוטף. המשכנו. אנחנו לא נבהלים ממים.
המנוע של הדינגי החליט להשתחרר מאחד מחיבוריו. למרות שהמנוע מאובחט בעוד שרשרת, הורדתי סולם לחצי גובה, השתלשלתי לסירה וחיזקתי אותו שוב וביתר תוקף. כל זה במהירות אימתנית של 2-3 קשר לשעה ובגשם זלעפות. היה רטוב.
אנחנו גוררים את הסירה, מרחקים קצרים בין נקודות העגינה שלנו.
ראינו את התמונות מהבנייה, החדשות. יופי. העיקר שהבית הסמוך לא נפל.
אצלנו אין חדש. וטוב שכך.
כל ירידה לחוף היא בגדר הרפתקאה. המנוע יעבוד, אמא של פרנקלין תחליף מקצוע ? בינתיים היא עורכת דין. נקווה שתישאר כזו.
דינה כבר מוכנה לחזור.
התוכנית שלנו היא להסתובב כאן עוד יומיים שלושה, לחזור לסן מרטן, ולשלח את דינה לארץ ב-14 לחודש.
ב-17 הצוות המחליף אמור להגיע.
אני מניח שנצא לארץ דרך איי הבתולה ואני אוכל לשמש מורה דרך לאור הנסיון שרכשתי.


 זהו לבינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי.

ז

מפרץ טריילי. באי בייפ, מה זה חשוב.

ייהגענו לכאן יום קודם כהכנה למסיבת ירח מלא. הילדים שלנו יצחקו אבל בשבילנו זו תהייה פעם ראשונה במסיבת ירח מלא.
היום ביקרנו bath    בחלק הדרומי של הבתולה גורדה. גורדה אגב, אמורה להיות בחורה שמנה. כך האי נראה לקולומבוס ולכן קרא לו כך.
המקום איכזב אותנו שלשום, ביקרנו וכל המצופים היו תפוסים.  נסענו ל-אי מקסים שנקרא סבא, ופגשנו שני זוגות נחמדים מקנדה. דוד, ברברה, אניי וקרייג. כן אני יודע שהשמות היו חשובים לכם. אכלנו ארוחת ערב בסמעדה, ביחד ונפרדנו בחיבוקים ונשיקות.
יצאנו, אניי ברברה ואני לעשן בפינה המיועדת למצורעים ופגשנו שני בחורים צעירים. אחד אמר שהוא מניו יורק, ברוקלין. ישר שאלתי אותו אם הוא יהודי, וכמובן התשובה הייתה כן. אפילו עשה בר מצווה בארץ.
אניי מאד התפעלה מהניחוש אבל הסברתי לה שהיה לי סיכוי של יותר מ50% להצליח. ניו, יורק, ברוקלין, ויש לו כסף לבקר כאן.
שאלתי אותו כמובן למה הוא לא נשוי והוא סיפר שגם אמא שלו לוחצת. נפרדנו בידידות.

 חוץ מזה הכל טוב. הכל כשורה אהובותי ואהובי. אמא של פרנקלין עדין לא נדרשה להחליף מקצוע. זאת  אומרת שהמנוע של הדינגי עובד טוב. זה היה רק תיקון רביעי.
נשיקות    לכולם

האי סבא

הגענו לאי קטן ומקסים, אחרי הפלגה קצרה ושתי עצירות לצלילה.

בראשו נה לא היה מקום, לא היו מצופים פנויים, אסור לעגון זה עלול להזיק לאלמוגים, ניסינו מקום נוסף והצליח.

המראות לא משהו.

הגענו בתיזמון מושלם לאי סבא, ליד הגורדה סאונד, ואפשר היה מייד ללכת לישון את שנת הצהרים.

לאחר השינה, (חובה), ירדנו לחוף. מנוע הדינגי עובד נהדר, ברכות לפרנקלין, עד הפעם הבאה.

גם ברונו היה נהדר עד שאימו החליפה מקצוע.

יש כאן בר ומסעדה יפים מאד ונאכל כאן ארוחת ערב.

יש להם שעה מאושרת, happy hour, והזמנו שני pain killers. אני ברבע משקה וראשי עלי סחרחר.

דינה הבטיחה עזרה בסיום המשקה.

זהו בינתיים נבלה כאן את הלילה, על מצוף, ומחר נמשיך.

אז הכול כשורה אהובותי ואהובי. עד הפעם הבאה.

גודו הגיע

הגיע פרנקלין , פרק את המנוע לגורמים. ניקה מה שצריך.
 והכל עובד, עד הפעם הבאה.
אנחנו מתחילים את השהיה שלנו באיי הבתולה.
אחלו לנו הצלחה
דינה

מחכים לגודו

יום חמישי בוקר.  ה-3 למאי. 2012
מחכים לפרנקלין.
המכונאי למנוע הדינגי. דינה הלכה לקניות. אני מילאתי מים, לא היה חסר הרבה, אנחנו חסכנים.
אתמול בנוסף לכל, נאלצתי לקנות מתאם חדש לכבל חשמל של הסירה. אמריקה.
עלה לא מעט, 160 דולר. קניתי. חיברתי לכבל חדש, תקעתי בחשמל וקיבלתי 110 וולט. אמריקה.
זה כמובן לא עוזר ונאלצתי להפעיל גנרטור.
גם מזג האוויר לא משהו. ירד גשם ומעונן. (ענני נמו).
אני מקווה שנתגבר על התקלה, או שנלמד לחתור במשוטים.
שמחתי לקבל ברכות ליום ההולדת. תודה לכולם.
למרות האמור לעיל, תקלות זה חלק מההפלגה. מי שלא מוכן לקבל ולהתמודד איתן, שלא יפליג.
המשפט הזה מיועד בעיקר אלי.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.

השני במאי 2012

אנחנו באיי הבתולה. אין כאן בתולות.
התחלה היא לא משהו.
אתמול, התלבשנו חגיגית, הורדנו את הסירה, עגנו במפרץ יפה, ירדתי לדינגי, הפעלתי את המנוע, עבד שתי שניות ונדם.
אחר כך עוד 100 משיכות, שתי המתנות ליבוש, במידה והצפתי את המנוע, וקדחת.
הרמנו את הסירה, החלפנו לבגדי חול ונשארנו בסירה.
היום נסענו למרינה לעיר הגדולה, יש שם מכונאים. (נקווה).
הגענו למפרץ גדול, בו יש מספר מרונות ואפס מקומות.
מסתבר שבסוף העונה, רוב הסירות להשכרה כבר במרינה אוין מקום.
במרנה אחת, יהיה מקום בערך ב-12.  היות היינו ב-10 בבוקר, זרקנו עוגן. יש רוח, נסחפנו. הורדנו שוב עוגן, שוב נסחפנו, וכך עוד פעם. בפעם השלישית, נמאס לי והפלגנו למרינה. היה שם מקום ריק של סירה שעזבה. ראינו.
שאלנו שוב מה קורה, אמרו עוד שעה. נכנסנו למקום הריק בעזרתו של גרמני נחמד ואז הפקידה שהייתה באמת לא נחמדה אמרה טב תעמדו שם. עמדנו.
הלכנו לעשות כניסה. עסקנו בתלך לשם תחזור לפה, תמלא טופס זה וזה וההוא. מילאנו. לא בקשו נירות סירה. רק דרכון ובדיקה אם יש לנו ויזה. יש לנו רק שהגאונים בתל אביב מילאו בנובמבר תוקף ויזה ל-6 חודשים אבל כניסה מוגבלת ל-3 חודשים מתאריך הוצאה. דינה כמובן עלתה על זה עוד מקודם והייתה מודאגת.  הקצין הגירה צחק ואמר שזה אבסורד,  של השגרירות בתל אביב והכל בסדר. ליתר ביטחון שאלתי אם אוכל לשוב לכאן גם ב-20 למאי והוא אמר שכן. מזל שיש פקידים עם שכל ישר.
חוץ מזה פגשנו את פרנקלין, המכונאי שאמר שיבוא בערב. היות והוא צריך רק לפרק מנוע וגנרטור ולהרכיבם בסירה אחרת, יש לי ספקות נראה. בקור באיים ללא מנוע דינגי, לא נראה מבטיח במיוחד. נראה.
בסך הכל, הבתולה הזו לא קיבלה פנינו יפה במיוחד.
אז זהו בינתיים אהובותי ואהובי. הכל כשורה.

הראשון במאי 2012

הראשון למאי 2012–05–01

הגענו. אני כמו כל ישראלי, עושה משהו ותיכף רץ לספר לחברה.

אז, הגענו אחרי הפלגת אחה"צ, לילה ועוד קצת בוקר.

הפלגנו כ-20 שעות, רובן ככולן על מפרשים. הרוח מאחורינו כל הדרך בסטיות קטנות שהצריכו קצת זיג זגים. אז זיגזגנו.

דינה ישנה מעט, אני יותר.

בהפלגה עם הרוח הסירה מתנדנדת.

ניסיתי להכין קפה, שמתי קומקום והוא התחמם לאיטו. אני עמדתי בצד, מוכן להפתעות. היו.

בשלב מסוים הספל הריק שכבר היה בו קפה, והקומקום זינקו ביחד ממקום ונשפכו לכל עבר. מים חמים. אני מהצד והקומקום לא הצליח לתפוס אותי. הקפה נפרס יפה מאד על התנור.

זה לא כל כך נורא כי דינה קודם פתחה קופסת תירס והצליחה לשפוך את כולה על הסביבה הקרובה והרצפה.

אבל, לא נשברתי. הוצאתי את ה"מחזיקים" שיש במיוחד לתנור לתנאים כאלה, רק ששכחתי מקיומם, רתמתי את הקומקום לתנור והכנתי קפה. לדינה וגם לי. פטור בלא כלום אי אפשר, אז שפכתי קצת קפה עם חלב, על הסביבה הקרובה.

אנחנו במקום שנקרא נורמן איילנד, שיהיה, נ.צ. 18.19 צפון 064.37 מערב. כמובן באיי הבתולה הבריטיים.

הסיפור הוא על 11,000 בתולות שהרגו את עצמן לפני כ-1,500 שנה כדי לא ליפול לידי, וחלקים אחרים, של ההונים.

קולומבוס שהיה בעל דמיון מפותח, כמו שאנחנו יודעים הוא החליט שכדור הארץ עגול, קרא לאיים האלו על שמן.

התוכנית שלנו היא לבלות כאן כ-10-12 ימים, לחזור לסן מרטן, נגד הרוח, דינה נוסעת ב-14, כבר הזמינה כרטיסים והצוות יגיע ב-17. יהיו לי כמה ימים להכין את הסירה.

אבל זה עוד רחוק בעתיד. אנחנו, (דינה), מתכננים מיום ליום. אני אפילו לא זה.

התיכנון להיום היה טוב, עכשיו שעת צהרים, אנחנו ממוקמים על מצוף, ואפשר ללכת לישון.

מסורת זה דבר חשוב. (שנת הצהרים).

בערב כנראה נשוט עם הדינגי לחוף למסעדה הנמצאת כאן. (היום יום הולדת......).

אם יהיה כאן אינטרנט אז ננסה לשלוח את החדשות המרעישות שלנו, המפורטות לעיל.

אז הכל כשורה אהובותי ואהובי. נשיקות.