איי הבתולה

 יום שני ה-21 למאי ואני מחדש קשר.
היו לי קשיי התחברות לבלוג . למזלי יש עכשיו מומחה חדש, במקום דינה, למחשבים והוא מסייע להתגבר על בורותי.
היו הרבה אירועים ומאורעות בששה ימים בהם לא פרסמתי דבר, בשל הקשיים הטכניים.
נתחיל מההתחלה.
הצוות הגיע ב-17 בשעות הצהרים המוקדמות, עייפים אך.
התארגנו בתאים, לפי הצעה שלי, רוני איתי במקום דינה, רק לצרכי שינה, אין תחליף לדינה, בטח לא רוני.
גיורא בתא הימני במיטה תחתונה, חיים בתא שמאלי במיטה עליונה.
כבר בדרך לסירה, הבחין חיים חד העין, נקרא לו עין הנץ, בסדק בחרטום, בנקודת החיבור בין הסיפון לדופן.
אחרי הרבה התיעצויות והתלבטויות, קראנו למומחה מניו זילנד, גוזף, והוא יעץ בכל פה לטפל בעניין.
לדעתו ללא ונטה קדמית ומכסה סיפון בחרטום, תהייה הפלגה קשה.
קיבלתי עצתו.
הוא גם הכתיב תרופה. לוחית נירוסטה על המשולש, עבודות פיבר גלס על הכל ובא לציון ולסירה גואל.
הוא גם התנדב לעשות את עבודות הפיבר גלס.
הלכתי להזמין פחית, הלכנו לקנות חומרי פיבר גלס ואחרי יום עבודה והתרוצצויות הכל במקום ונראה טוב כמו חדש.
בינתיים חיים וכוחותיו הלכו לקניות וקנו וקנו וקנו.
להערכתי חסרו לנו כמה פריטים, ויהיו לנו כמה פריטים לשנה הקרובה. נראה.
בימים ששהינו במרינה בסם מרטן, חזרה המשפחה ההולנדית הממתינה ללידת הבת הנכדה, לסירה לאחר שחוזה ההשכרה לבית ששכרו הסתיים.
זה נתן לנו הזדמנות להתפעל מהסבתא. גויה בת 65, יפהפיה אמיתית. כולנו, ילדים טובים, חוץ מחיים, אבל להסתכל מותר.
נותרה הבעיה של התשלום לגוזפ שכמובן לא רצה תשלום. התפשרנו על ארוחת ערב איתו ועם חברתו לחיים טרודי.
הלכנו למסעדה סינית קרוב למרינה, כך שגם לא היה צריך ללכת יותר מידי ואכלנו ארוחה סינית טובה מאד.
מאחר ולא היה להם קינוח, עצרנו אצל אלי, המסעדה של האיטלקיה במרינה, אכלנו לפתן טוב ונפרדנו בידידות.
למחרת יום שבת, יצאנו לכיוון הגשר בדיוק מופתי, ב-0915. זה 5 דקות הפלגה לגשר המתרומם ב-0930 בדיוק.
היות ואני רגיל להוראות האדמירלית לגבי תפנה שמאלה או ימינה, או לאחור, לא הסתכלתי בתווין ולקחתי את הסירה והצוות לסיור ממושך ברחבי הלגונה. את הגשר פיספסתי לחלוטין. כמובן שב0930 כבר לא יצאנו.
הסתכלתי בתווין, לשם שינוי והגעתי חזרה מול הגשר להתקשרות למצוף.
החלטתי לעשות את ה"יציאה" מתוך הלגונה. קודם התכנון היה לצאת החוצה ואז לחזור בדינגי להגירה.
ירדנו גיורא ואני בדינגי לשלטונות ההגירה והתברר לי בכניסה שאני בלי חולצה.
הפקידה לא יכלה לעמוד במראה, (לא יודע אם לטוב או לרע),ואמרה לי לצאת ללבוש חולצה. שלא הייתה לי.
הפתרון, אני בחולצה של גיורא וגיורא בחוץ.
סיימתי את ה"יציאה" חזרנו לסירה והיינו מוכנים בחמש דקות ל-1100, שעת היצאה הבאה.
יצאנו.
רוח נהדרת 10-15 קשר, גבית עם גלים מאחרו בגובה ה1-2 מטר.
עברנו למפרשים, כיבינו מנוע והתחלנו לזגזג לכיוון הבתולות. הזגזוג כדי להקטין את הטילטולים.
אחרי לילה שקט, למעט הטילטולים, הגענו בסביבות 0700 לרוד טאון בו עשינו כניסה גם בפעם שעברה.
חיים הכין ארוחת בוקר, אכלנו בשמחה לאחר שבמשך ההפלגה לא אכלנו דבר.
את מרבית האוכל והקופסאות אחסנו במיטות הריקות בתאים של חיים וגיורא. היתרה הקטנה שנותרה אוחסה בקפידה בסלון וטיילה ברחבי הסלון כל הדרך לאיי הבתולה. מסקנה, הכל, אבל הכל, עובר למיטות הנוספות.
חיים ואני הלכנו להגירה, כל מה שהפקידה רצתה שם  זה להירדם על הכיסא. חיים נרדם על הכסא שם. היה הרבה טפסים למלא.
חזרנו לסירה והוחלט שנשארים כאן עוד יום, באותה מרינה שהיינו בה בשבוע שעבר, דינה ואני, מחר נראה איזה שהיא תחרות סירות ישנות, ואחר כך ניסע לשני אתרים כאן, לסלעים ולאי היפה, סבא, ומשם לאזורים.
אז זהו, אתם מועדכנים בכל.
אני כמובן לא מצפה ולא אוכל לעדכן במהלך החציה.
נראה.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ננסה לעדכן עוד פעם לפני היציאה. לא מבטיח. כנראה נהייה בדרך החל מה-24 למאי.