אנחנו באיי הבתולה. אין כאן בתולות.
התחלה היא לא משהו.
אתמול, התלבשנו חגיגית, הורדנו את הסירה, עגנו במפרץ יפה, ירדתי לדינגי, הפעלתי את המנוע, עבד שתי שניות ונדם.
אחר כך עוד 100 משיכות, שתי המתנות ליבוש, במידה והצפתי את המנוע, וקדחת.
הרמנו את הסירה, החלפנו לבגדי חול ונשארנו בסירה.
היום נסענו למרינה לעיר הגדולה, יש שם מכונאים. (נקווה).
הגענו למפרץ גדול, בו יש מספר מרונות ואפס מקומות.
מסתבר שבסוף העונה, רוב הסירות להשכרה כבר במרינה אוין מקום.
במרנה אחת, יהיה מקום בערך ב-12. היות היינו ב-10 בבוקר, זרקנו עוגן. יש רוח, נסחפנו. הורדנו שוב עוגן, שוב נסחפנו, וכך עוד פעם. בפעם השלישית, נמאס לי והפלגנו למרינה. היה שם מקום ריק של סירה שעזבה. ראינו.
שאלנו שוב מה קורה, אמרו עוד שעה. נכנסנו למקום הריק בעזרתו של גרמני נחמד ואז הפקידה שהייתה באמת לא נחמדה אמרה טב תעמדו שם. עמדנו.
הלכנו לעשות כניסה. עסקנו בתלך לשם תחזור לפה, תמלא טופס זה וזה וההוא. מילאנו. לא בקשו נירות סירה. רק דרכון ובדיקה אם יש לנו ויזה. יש לנו רק שהגאונים בתל אביב מילאו בנובמבר תוקף ויזה ל-6 חודשים אבל כניסה מוגבלת ל-3 חודשים מתאריך הוצאה. דינה כמובן עלתה על זה עוד מקודם והייתה מודאגת. הקצין הגירה צחק ואמר שזה אבסורד, של השגרירות בתל אביב והכל בסדר. ליתר ביטחון שאלתי אם אוכל לשוב לכאן גם ב-20 למאי והוא אמר שכן. מזל שיש פקידים עם שכל ישר.
חוץ מזה פגשנו את פרנקלין, המכונאי שאמר שיבוא בערב. היות והוא צריך רק לפרק מנוע וגנרטור ולהרכיבם בסירה אחרת, יש לי ספקות נראה. בקור באיים ללא מנוע דינגי, לא נראה מבטיח במיוחד. נראה.
בסך הכל, הבתולה הזו לא קיבלה פנינו יפה במיוחד.
אז זהו בינתיים אהובותי ואהובי. הכל כשורה.
התחלה היא לא משהו.
אתמול, התלבשנו חגיגית, הורדנו את הסירה, עגנו במפרץ יפה, ירדתי לדינגי, הפעלתי את המנוע, עבד שתי שניות ונדם.
אחר כך עוד 100 משיכות, שתי המתנות ליבוש, במידה והצפתי את המנוע, וקדחת.
הרמנו את הסירה, החלפנו לבגדי חול ונשארנו בסירה.
היום נסענו למרינה לעיר הגדולה, יש שם מכונאים. (נקווה).
הגענו למפרץ גדול, בו יש מספר מרונות ואפס מקומות.
מסתבר שבסוף העונה, רוב הסירות להשכרה כבר במרינה אוין מקום.
במרנה אחת, יהיה מקום בערך ב-12. היות היינו ב-10 בבוקר, זרקנו עוגן. יש רוח, נסחפנו. הורדנו שוב עוגן, שוב נסחפנו, וכך עוד פעם. בפעם השלישית, נמאס לי והפלגנו למרינה. היה שם מקום ריק של סירה שעזבה. ראינו.
שאלנו שוב מה קורה, אמרו עוד שעה. נכנסנו למקום הריק בעזרתו של גרמני נחמד ואז הפקידה שהייתה באמת לא נחמדה אמרה טב תעמדו שם. עמדנו.
הלכנו לעשות כניסה. עסקנו בתלך לשם תחזור לפה, תמלא טופס זה וזה וההוא. מילאנו. לא בקשו נירות סירה. רק דרכון ובדיקה אם יש לנו ויזה. יש לנו רק שהגאונים בתל אביב מילאו בנובמבר תוקף ויזה ל-6 חודשים אבל כניסה מוגבלת ל-3 חודשים מתאריך הוצאה. דינה כמובן עלתה על זה עוד מקודם והייתה מודאגת. הקצין הגירה צחק ואמר שזה אבסורד, של השגרירות בתל אביב והכל בסדר. ליתר ביטחון שאלתי אם אוכל לשוב לכאן גם ב-20 למאי והוא אמר שכן. מזל שיש פקידים עם שכל ישר.
חוץ מזה פגשנו את פרנקלין, המכונאי שאמר שיבוא בערב. היות והוא צריך רק לפרק מנוע וגנרטור ולהרכיבם בסירה אחרת, יש לי ספקות נראה. בקור באיים ללא מנוע דינגי, לא נראה מבטיח במיוחד. נראה.
בסך הכל, הבתולה הזו לא קיבלה פנינו יפה במיוחד.
אז זהו בינתיים אהובותי ואהובי. הכל כשורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה