יום שני, ה-15.
חזרנו היום ממוריאה. אי מול טהיטי הפלגה
במעבורת, של כ-45 דקות.
נסענו ליומיים.
מעבורת ענקית, מודרנית.
אני ממשיך להתפעל מהעובדה שהאיים כאן
בשלטון צרפתי כבר 150 שנה.
איזה הבדל מהקריביים. לא רק שכולם
מדברים צרפתית, התשתיות גם כאלה. טובות.
הפולינזים, נחמדים מאד, לא הכי חרוצים
בעולם אבל תחת ניהול צרפתי, הכול נראה טוב. .
דינה ארגנה מלון בקתות, מפוארות,
ליומיים.
יום עבר בנסיעה וסידורים, היום השני
בטיול בסירה סביב האי, בתוך האטול.
אם לא הזכרתי קודם, מוריאה הוא אטול, מה
שאומר אי גדול ויפה מוקף בשרטונים, מעט כמה כניסות, למעבורת למשל, כאשר השרטונים
יוצרים רצועת הגנה וים צלול ושקט בחופי האי.
(קיבלנו
היום הסבר. אטול הוא ריף אלמוגים שמקיף אי אשר ברבות השנים שקע. מה שנשאר הוא הריף
שיש עליו חול ועצים ובאמצע כוסה במים.
מוריה מוקף
בריף אלמוגים , על חלקם בתי קפה ועצים. ובעוד כמה מליוני שנים כשהאי ישקע, הוא
יהיה אטול)
הסיור הוא בסירת מנוע גדולה ל-12
נוסעים, עם מייצב בסגנון האיים. קנו.
הסירה מופעלת על ידי זוג צעיר, לא מקומיים,
מצרפת הנמצאים כאן כמה שנים.
שלחו רכב לקחת אותנו מהמלון.
הסיור הימי כולל הקפת חצי מהאי, ובין
היתר צלילת שנורקלים
בחלק רדוד יחסית של האטול (לגון). מסתבר שזה מקום הזנה קבוע של דגי מנטה
ריי, הרגילים להגיע לכאן ולקבל פיסות דגים מהמדריכים השונים.
הפתעת הטיול, איך לא, זוג חצי יהודי
מפלורידה. שאלתי מהיכן הם, הם גם שאלו, כמובן שענינו בגאוה שמישראל ונענינו
ב"שלום".
אז הוא יהודי, בגילי, אשתי, השניה,
לורי, פחות.
זוג נחמד מאד שמעולם לא ביקר בישראל,
למרות שקוראים לו סטיב כהן.
אני כמובן ניהלתי תעמולה שובנישטית
לטובת הארץ, ואפילו נתתי לו כרטיס ביקור.
הבחור, עם רשיון טיס, למטוסים קטנים,
בעל סירה קטנה לשיט חופים, הם גרים בטמפה,
ובעל כמה חברות למסחר בחלקי רכב המיצרים במזרח הרחוק.
למרות שביקר בחצי עולם, לישראל לא הגיע,
חשש מה"מצב הבטחוני".
למרות שהמצב הבטחוני בפלורידה יותר
גרוע.
מוזר ומענין ומאכזב.
אז שחינו עם המנטה רייז, בסביבת כרישים
קטנים, מטר בערך, והיה מדהים.
אחר כך נסענו לארוחת צהרים, הכול
כלול בסיור הזה, על אי קטן בו יש להם
שולחנות ל-12 איש ומקום לגריל.
שרפו לנו ארוחה לא רעה על הגריל.
בדרך חזרה, מסתבר שאנחנו לא רחוקים
מהמלון שלנו, והורידו אותנו על חוף המלון. ממש, ממש יום נחמד.
הזוג הצעיר מארגן הסיור, מאד משתדל
ומצליח.
הפולינזים לא בדיוק מתים לעבוד. הזוג
הצרפתי מנסה להשיג שייט לטיולי היום על הסירה שלהם, ללא הצלחה.
ניסיתי להתקבל לעבודה, לא התלהבו. בטח
אנטישמיים.
חוץ מהיהודים מפלורידה, היו איתנו בטיול
אנשי צבא מקלדוניה.
איזה איים קטנים בסביבות ניו זילנד.
האנגלית שלהם כמו הצרפתית שלנו והצלחנו
להבין שהם באי עם 900 תושבים, או אנשי צבא. לא ברור לנו.
שוב, מזלם של המקומיים.
שם אין הם פולינזים.
יש אבוריגינים.
היום חזרנו למלון הקודם שלנו בטהיטי.
מחר עוד טיול, ומחרתיים ללוס אנגלס.
זהו לבינתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה