על גג העולם בפולינזיה.

יום שבת ה-6 לחודש.
אנחנו כאן, באי של גוגן וז'ק ברל.
הגענו אחרי הפלגה קצרה, כ-45 מייל מהאי הקודם.
לא אלאה אתכם בשמות. פולינזיים.
האי מודרני ופרימיטיב בו זמנית.
למשל, נקודת הירידה, או העליה לחוף,


תלוי בגאות או בשפל שההבדל בינהם הוא כ-3 מטר, מזח פרימיטיבי מט ליפול, שהוא גבוה מעלינו וצריך לטפס אליו. בדרך גם תקוע איזה מסמר שמחכה לקורבן. נמנענו.
האי עצמו מודרני, ירוק מאד, גם כאן משקים כול שעתיים, ויפה.
\חזרה למזח המיסכן,
אחרי שעולים מהסירה, חושך, אין מוניות אין כלום, והעיירה "רק" כשעה הליכה מהמקום.
למזלנו פגשנו איזה בחור דובר צרפתית, עם קטמרן במפרץ ותורן שנפל.
הוא הצליח איך שהוא לארגן לנו הסעה ונסענו למסעדת פיצה נחמדה.
למסעדה יש רכב הסעות והדרך חזרה הייתה פשוטה יחסית.

היום היה יום כניסה.
משטרת גבולות נחמדים שלקח להם רק 3 שעות לגמור עם איזה 6 סירות.

ומשם לכאן.
מלון בהרים, בחצי גובה ההר, מקום מקסים עם מבנים כמו בפולינזיה. הרבה עץ וגגות קש.

בעל המלון הוא בכלל צרפתי מגרנוויל בצרפת. הגיע לנהל מלון כושל ובסוף קנה אותו. התחתן עם מקומית,  וחי בגן עדן.
סיפר לי שהצעירים המקומיים נשארים, כדי לא לעבוד, לא רגילים לזה.

לכול אי באזור יש צ'יף, שנבחר בחירות מקומיות.

אנחנו במלון קטן, אבל, יש לו גם חבילה לבעלי סירות.

אישה שהגיעה לכאן עם סירה נתנה לו את הרעיון, להציע לבעלי סירות חבילה שכוללת הסעה, ארוחת צהרים, שימוש ברשת אינטרנט, ובבריכת שחיה בגודל אמבטיה גדולה, כול זה תמורת 35 דולר לאדם. סביר מאד.

היא הייתה אשת יחסי הציבור שלו והעסק הזה, "תפס".
אנחנו כאן מהצהריים ונבלה עד לפנות ערב. נחמד.
הנוף מדהים, כבר כתבתי והכול טוב. אפילו ארוחת הצהריים הייתה בסדר. חוץ מהליפתן שהיה עלוב. קורה.

מחר אנחנו לטיול מודרך באי, ומחרתיים כנראה נצה לאי הבא שבו נרד מהסירה ונעבור למגורי יבשה.

פרידה מהסירה ומלני ושרון ב-9 והגעה ללוס אנגלס ב-17.
8 ימים נצטרך ל"סבול" באיים ובטהיטי. קשה.


זהו לעכשיו. ננסה לפרסם, ןאולי זה גם יצליח. הרשץ כאן חלשה. והמשתמשים רבים. כול אנשי היאכטות כאן, כ-6 סירות ולכולם עסקים חובקי עולם.

ץ