7 ליולי 2010
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו מרחק של כשעתיים מקסטלוריזון, אחרי הפלגה של כ-65 שעות.
הפלגה די שיגרתית. בתחילה הרוח היתה לא רעה ואחר כך ירדה. כרגע אנחנו בכלום רוח. (קשר אחד או שנים). חלוץ סגור, ראשי פתוח בשביל הפוזה והמנוע מתקתק.
יצאנו ב-4 ליולי 2010 בסביבות 1830. התמונה של כולכם על הרציף הייתה נהדרת ואני אנצור אותה בליבי. איזה שבט נהדר.
24 השעות הראשונות מוקדשות להסתגלות. אצלי זה אומר הרבה שינה. גם אצל דינה.
גיא, הנוסע שלנו סובל.
זו לו הפעם הראשונה להפלגה והוא מקבל את זה במנה גדושה.
אנחנו בקושי אוכלים. אין כל-כך תיאבון בהפלגות בייחוד כאשר האוכל זז.
האמת, הפלגה מאד שגרתית, על מנוע, בסיוע רוח קלה בלבד.
לקראת נחיתתנו בקסטל התקלחנו. אני גם קיבלתי תספורת מדינה, התגלחתי לבד וכולם עכשיו מרגישים רעננים לקראת האי.
ההדפסה נעשית על המחשב החדש של דינה מאחר והמחשב, הישן שלי, עם סוללה חדשה, לא מתפקד.
ננסה לדבר איתו שוב מאוחר יותר.
באמת שאין כל חדש או מעניין וכנראה טוב שכך.
אז זהו לבינתיים.
נקווה לדברים מעניינים בקסטל.
8 ליולי 2010
התעוררנו אחרי שינה עמוקה וטובה ולבשורות טובות. גרמניה הפסידה לספרד וזו כבר התחלה טובה ליום שיהיה טוב.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ההחלטה לעגון בקסטלו ריזון התקבלה בברכה הן על ידי הפיקוד העליון, (דינה), והן על ידי הצוות. (גיא).
הגענו בשעות הצהרים ולאחר עגינה שגרתית למדי, התמקמנו לשינה.
כמובן ששתינו בירה אצל היווני התורן, (מסעדת אתינה, בצמוד ללזרוס שכבר לא חבר שלי – עוד מהפעם הקודמת).
לארוחת הערב הוא הבטיח מנת דגים מיוחדת. (פילה ).
בערב, דינה קיימה קשר עם מישה ועם תמר ועם אריאל, אסף לא היה זמין.
ארוחת הערב, לאחר שאלה קצרה למחירה המעותד, (תמיד רצוי לשאול כמה יעלה התענוג), סיכמנו על מרק דגים ופילה דגים עם סלט.
אני בדרך כלל לא מתלהב מאוכל אבל הפעם, חריג, ארוחה נהדרת. גם המרק וגם הדג. בחיי הממזר הוכיח את עצמו לטובה.
אחרי הארוחה ולאחר מחצית אחת של ספרד גרמניה, (0-0 ), הלכתי לישון.
היה נעים לקום בבוקר ולקרוא שהם הפסידו. נראה את מרקל החטובה רוקדת עכשיו.
אנחנו בהפלגה לכיוון סימי וצפויים להגיע לשם מחר בבוקר.
זהו בינתיים.
ליד המסעדה בקסטל, גרים שני צבי ים ענקיים המתפרנסים משאריות דגים שהמסעדן זורק להם. הוא טוען שהוא מחזיק אותם לטובת התיירים ויש לו הסכם איתם להופעות בידור עבורם. מה שנכון.
אנחנו גם מחזיקים חכה מוכנה לטרף בסירה. בינתיים לא הרכבתי אותה. נראה לי שעד שלא אגמור את השניצלים של דינה ואת כדורי הבשר המוקפאים, אין הצדקה לרצוח דגים. נראה.
הרוח כרגיל על הפנים ואנחנו על מנוע וראשי לקישוט.
9 ליולי 2010
אני כותב לכם את ההמשך במחסה של מפרצון קטן מספר מיל מנמל רודוס.
זה מה שהצלחנו לעשות במשך אתמול ביום ובעיקר בלילה.
אקדים ואומר, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אז מעשה שהיה כך היה.
יצאנו ב0930 ובהתחלה היה די שיגרתי. רוח על הפנים, מנוע וזהו.
עד שהרוח התחילה לעלות ולעלות כמובן על הפנים.
בהתחלה הפלגנו עם כל המפרשים פתוחים ועשינו רושם של מפרשית רצינית. (ומנוע גם).
כאשר הרוח התחילה לעלות, סגרנו חלוץ, בעזרתו של גיא המתמזג לאיש צוות רציני.
כאשר הרוח התחילה לגרד 15-20 קשר, (כן מובן שרוח קידמית), צמצמנו גם ראשי.
כאשר הרוח עולה ליותר, עברנו לצמצום נוסף. התברבר לנו משהו בחבלים והסוף היה שסגרנו אותו עם ידית מהתורן, על הסיפון. את עיקר העבודה הקשה עשה גיא ואני כיוונתי את הסירה לתוך הרוח.
(היום אחר הצהרים תיקנו את התקלה בחבלים).
חזרה לרוח. היא עולה,20 22 17, 18 כל המספרים מופיעים בתורם. כאשר זו רוח על הפנים זה לא נעים.
לילה. שפריצים, סגרנו את החלון הקידמי עוד קודם ועכשיו הים מצליח להרטיב אותנו מהצד.
אני מחפש זווית איזו שהיא לרוח ולא כל כך מוצא. ככה זה נמשך כל הלילה. די מעייף. בסביבות 0200 היום, דינה מחליפה אותי לשעתיים של שינה. אנחנו קצת בחסות האי רודוס, מקהה קצת את הרוח אך במעט. לקראת אור ראשון, דינה מעירה אותי לאני מתכנן להיכנס לנמל רודוס או להמשיך בדרך לסימי.
הים והרוח חושבים אחרת. אני נתקבל ברוח של 25-27 קשר וכמובן על הפנים. לא נחמד.
אני רואה מפרץ קטן בו עוגנות שתי סירות, במחסה האי וניגש לשם. המחסה מחסה. מטילים עוגן, דינה בעזרת גיא כמתלמד.
מוודאים שהעוגן מחזיק, (מחזיק) ונופלים שדוודים לשינה.
החלטנו שנבלה היום במקום זה, הוא מוגן יחסית ונמשך מחר.
דינה כמובן מקבלת תחזיות מאריאל ומיכאל המורות על רוחות דומות גם מחר. נראה. ננסה לחמוק לתוך רודוס בבוקר לתדלוק, לחם וסיגריות.
(אריאל התחזיות באתרים ניתנות בדרך כלל בקשר ימי לא בקילומטרים אלה אם מצויים במפורש קילומטרים).
זהו ., הגנרטור עובד ומקפיא את המקפיא, טוען סוללות ובכלל ממלא את תפקידו כיאות.
10/10/2010
אנחנו בסימי. הגענו ב1330 לאחר הפלגה שקטה וללא אירועים.
עכשיו כבר 1950 ואני מדווח.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
בניגוד למצופה, הפלגה שקטה ללא רוח כמעט. כרגיל על מנוע. החלטתי שכדאי למלא דלק ונכנסנו לרודוס לתדלוק. אחרי הרבה שאלות וברבורים, איחלנו למרינה כל טוב והמשכנו לסימי.
בכניסה לסימי, תחנת דלק מפוארת ונוחה ואנחנו מתדלקים.
עגינה גם ללא אירועים מיוחדים, במיוחד כאשר יש אשת עוגן מיומנת כל-כך.
הלכנו לאכול גלידה, (חם מאד כאן במיוחד בשמש), ולישון. צריך מנוחה רצינית לפני הרישום לכניסה ליון.
היוונים סידרו את זה מאד נוח. המשטרה בקצה אחד של המפרץ, מנהל הנמל בקצה השני וההגירה בדיוק באמצע. טיול של כשעה, המתנה אצל המשטרה לחותמת של כחצי שעה ואנחנו כמעט מסודרים.
לפקיד ההגירה יש שיטת עבודה טובה. מה /שהוא לא מבין הוא מדלג מעליו.
מסמכי הבעלות לא ברורים לו, טוב הלאה. הביטוח לא ברור לו, עוד הלאה.
באישור הפלגה במימי יון הוא מבין. אז הוא ממלא את החוברת ב-4 עותקים, עם ניר קופי, מעניין מאיפוא הוא מוצא את זה, גובה 30 יורו, ואנחנו כמעט מסודרים.
עכשיו נותר לחזור למנהל הנמל לקבל שחרור ולשלם, עוד כ-30 יורו.
טוב לדעת שאנחנו עוזרים ליון להשתקם מפשיטת הרגל שלה.
דינה וגיא הלכו למנהל הנמל, לקבל שיחרור למחר ולקנות כרטיס "סים" יווני.
הערב נצא לאכול ומחר לדרך לאי חדש.מ
קשים חיי הנוודים.
כרגיל, יש עבודות אחזקה ותיקונים קלים.
בינתיים חיזקתי וונטה אחת, הפעם אני מקווה טוב, גיא ואני החזרנו את החבל של המפרש הראשי למקום, וניסינו, מקווה שהצלחנו, לאטום נזילה על המיטה שלי דרך בורגי החיזוק של אסדת ההצלה. המוט של מד העומק, (צינור נשבר ואני הולך לקדוח ולהתקין אותו מחדש.
12.7.10
אנחנו ב- קלימנוס אי הנמצא צפון מערבית לקוס. מקום יפה מאד,עיירה קטנה ממוקמת מסביב למפרץ. הבתים בנויים מסביב על ההר.
אתמול יצאנו בבוקר לאחר שינה טובה. גיא אמר שלום, היה לו מספיק. הוא אמור לקחת מעבורת לרודוס ואז למצוא טיסה ארצה.
ההפלגה היתה נוחה מאד, לקחה כ-10 שעות. הזמן עבר מהר. אני בודקת את כל השעונים והנתונים ככגון כיוון הרוח, עוצמת הרוח ובאם אנו במסלול הנכון.
יוסי, כמובן ישן .
בכניסה למפרץ אני חושבת לעצמי, יופי של הפלגה, הכל הלך יפה. טוב, לא. הגענו לעגינה, ראינו שיש מקום בין שתי מפרשיות. יוסי אומר לי להטיל את העוגן.
יש רוח חזקה ועליו לתמרן את כיוון הסירה כך שניכנס בין הסירות ולא עליהן. אני מטילה את העוגן לפי ההוראה, ואני מרגישה שהמנוע של העוגן עובד מאד לאט, כל הזמן יותר לאט עד שהוא מפסיק. כניראה שהטלנו מספיק כי יוסי מצליח להקשר לחוף בעזרת צוות הסירה השכנה, אנגלים שנראים ונשמעים מנוסים.
מצידנו השני, סירה שיוסי קורא לה הרולס רויס של המפרשיות," אמל" והבעלים הם זוג ישראלי צעיר כבני 35. הבחורה סיפרה לי שהם רכשו את הסירה לפני כמה ימים מספן הולנדי. הם עובדים כבר כמה שנים בזמביה ולכן יש להם כסף לקנות כזו סירה, אף על פי שהיא ותיקה בת 19.
טוב, הוחלט לטפל בעוגן בבוקר, והלכנו לחפש אינטרנט כדי לדבר עם כולם.
בבוקר, לאחר קפה ובורקס טרי הזוג הישראלי הולך לצאת לקוס ומגלה שהעוגן שלנו על העוגן שלהם. תמרונים שונים, בערך רבע שעה ומתברר שהחבל שקשור לנו לעוגן נתפס ב"בוטרסטר" שלהם והם תקועים. בחור מהצוות האנגלי לוק את הדינגי שלו ושט לעזור להם. הוא חותך את החבל ונראה שהם בסדר. לאחר כמה דקות הם חוזרים, החבל תפוס במדחף שלהם. יוסי יצא לעזור, צלל במים ושיחרר אותם.\
עכשיו יוסי הולך לבדוק את המנוע של העוגן שלנו. חשמל מגיע אך המנוע לא מגיב, כנראה שהמנוע מקולקל. יוסי יצא לעיר לחפש מישהו או משהו שיכול לעזור, וכרגע אנחנו נשארים פה.
כפי שכבר למדתי בדרך לסימי, אי אפשר לתכנן בים. כשיצאנו תיכננו ארבעה ימים עד סימי, לקח שבוע. והיום תכננתי להמשיך בדרך מערבה, שוב מתעכבים. אז נראה לי שהתכנון הטוב ביותר הוא מהיום להיום.
12 ליולי 2010
הכל כשורה אהובותיי ואהובי.
נכנסנו קצת לשגרה אז באה הכניסה לקלימנוס.
בכניסה לאחור העוגן החליט לפרוש מחיי העבודה והפסיק לעבוד. בעזרת אנגלים שליד הצלחנו להידחק לרציף בדיוק ליד אמל יפהפייה בבעלות זוג ישראלים נחמד. אבי והילה.
היום בבוקר כאשר הישראלים הנחמדים ניסו לצאת התברר שהעוגן שלנו על שלהם וזה הצריך קצת עבודה לשחרור העוגן. שוב האנגלים עזרו. היות והעוגן שלי מנוטרל, לי לא היה הרבה מה לעשות מלבד להתנצל כל הזמן. (אז זה מה שעשיתי). כולם היו ג'נטלמנים ואף אחד לא כעס. זו תקלה אופיינית כאן.
כדי לעשות את זה יותר מעניין, התברר שהחבל שאני מחזיק קשור לעוגן לצורך אבטחה, נתקע לבני קצת בתוך החרטומן והיה צורך לחתוך אותו. (האנגלי).
סוף סוף הכל השתחרר ובני והילה יצאו לדרך.
ומיד ראינו אותם חוזרים.
ניגשתי אליהם ולאחר קשירה, מתברר שהחבל שלי עדין בתוך החרטומן שלהם. לפחות חלקים ממנו.
הפעם אני קפצתי למים וחתכתי את השאריות. שוב יצאו לדרך. עדין לא חזרו.
בדקתי את העוגן, מקבל חשמל אבל לא מגיב. כנראה שהמנוע הלך.
הלכתי לחנות דברי ים ו הזמנתי מתקן להרמן עוגן חדש. עניין קטן של 1,300 יורו. יהיה כאן מחר בבוקר.
הבטיחו ב-1000 עם המעבורות מאתונה נראה.
בינתיים מחכים.
נבלה את היום בבטלה ומחר נראה.
כך או כך, כבר צהרים ויש חובות למלא. (כן, שינה).
אחה"צ נראה.
לא הלכתי לראות את המשחק. מסתבר שהספרדים ניצחו. יופי העיקר שלא הגרמנים.
