יום בטיחות

היום  הוקדש לעבודות בטיחות.
חיזקתי את אסדת ההצלה עם הרצועות החדשות, חיברתי את שני גלגלי ההצלה, ומצאתי מקום טוב ל"דן בוי"
 זה מין מצוף סימון למקרה שמישהו מגיע לים ללא אישורי. מסמנים איפוא הוא קפץ/נפל, וממשיכים הלאה.
אחרי כל כך הרבה פעילות הלכתי לישון.
אחר הצהרים הורדתי את הדינגי, ונסעתי להוציא כסף ממול. זה נסיעה של 3 דקות בדינגי או הליכה של רבע שעה.
תנחשו במה בחרתי. חוץ מזה אצטרך להוריד את הדינגי כדי להגיע לשלטונות ההגירה. כמו שאתם רואים הקדשתי לזה הרבה מחשבה. הצוות, האמור להגיע מחר, יקבל אימון בהרמת הדינגי לסירה.
במסגרת הסיור ראיתי מסעדה מזרחית, של שווארמה.
הכעלים, חליי אסס מאוב טור, מוסלמי כשר למהדרין נמצא כאן כבר 27 שנים. לדבריו יש כאן כ-600 ישראלים. שוחחנו בידידות. יש לו ברמנית רומניה, גבריאלה, פרובוסלבית. כך ששלושת הדתות הגדולות, טוב אולי אחת קטנה יותר אבל חשובה יותר, נפגשו בידידות.
זהו, הצוות אמור להגיע מחר ונתחיל בקניות והכנות ליציאה.
לפי התוכנית אני מקווה לצאת ביום שבת לכיוון איי הבתולות.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אפילו מסרתי את השמיכות לכביסה. הן הריחו כמו שמיכות מריחות אחרי שנה בסירה עבשה.

יום ראשון בלי דינה

טוב, היום הראשון עבר בקושי.
קשה להסתדר ללא הוראות הפעלה.
אני עובד. הלכתי לבדגט מרין להחליף סיקפלס שחור בלבלן, עפ"י הוראות דינה, וגמרתי את פרוייקט האיטום של התא שלנו והחלפת הרצועות המחזיקות את אסדת ההצלה.
כבר עשיתי את   עבודות האיטום פעמיים קודם אבל ללא הצלחה. ממקום אחד זה ממשיך לטפטף, אמנם רק בים גבוה, אבל הבגדים שלי מקבלים ריח מוזר.
אז, פרקתי הכל מחדש, "התפעלתי" מהעבודה שעשה קודמי, (אני), ןניסיתי לעשות יותר טוב. נראה לפי התוצאות. הרצועות החדשות באמת   יפות.     (אדומות).

דידיברתי עם הקנדיים,   קיית וגייסון. גיסון הוא משיט מקצועי,  בעל    סירה, דופור 44 רגל,  וקיית רוצה לקנות  סירה ולהקיף את העולם.
טוב, הוא בן 61 וגם  אני דיברתי שטויות כאשר הייתי בגילו.
יש לי יום עבודה גם מחר, להכין את התאים לאורחים=צוות.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.

יום הפרידה, המשך

שנגמר לי המקום בחלק הקודם  ואני ממשיך.
אתיעץ עם הצוות אם לשכור את שירותי גורו המזג אויר.
בכלל אם להיות פילוסופי, קצת.   אנחנו מתארחים עם האטלנטי ומקווים להימנע ממזג אויר גרוע. אני בטוח שהסירה ואנחנו נדע להתמודד גם מזג אויר גרוע, אבל רצוי לא לבחון תיאוריה זו. (עד כמה שאפשר).
זהו בינתיים. אני אתפנה לקבל עוד קצת הוראות של הרגע האחרון מדינה, (טוב, טוב ...).
אז הכל כשורה אהובותיו ואהובי.

סן מרטן - יום הפרידה

יום שני ה-14 למאי 2012

דינה נוסעת היום הביתה לילדים והיא מתרגשת.

זה מתבטא ברצף הוראות על מה לעשות וכו.

אני מגיב בטוב, טוב והכל בסדר.

אנחנו חונים במקביל, along side, לסירה הולמדית גדולה, 60 רגל, מעץ.

היום סירה אחרת, za za עוזבת ואני אכנס במקומה גם במקביל, אבל לרציף. יהיה קל להטעין אספקה על הסירה.

הכרנו כאן זוג מקסים מניו זילנד. מקצועם, העברת סירות ברחבי העולם.

לבחור, גוזף שמו, אמא מאורית, הוא קורא לעצמו פולינזי, ואבא אנגלי. הבחורה סתם אנגליה.

הבחור מרשים, מאורי גדול, עם כרס בירה רצינית, בן 38 ועם 250,000 מייל בהפלגות ימיות. זה מה שהוא עושה ב-20 שנים האחרונות.

שוחחנו רבות. בין יתר תכונותיו הטובות, הוא מאמין באלוהים וביעוד שאלוהים נתן ליהודים, ששרדו כל השנים, למרות כל הקשיים.

יש כאן חנותענקית של בדגט מרין ואני מצטייד בכל מה שצריך, ולא צריך.ששש

יש כאן חשמל של 110 וולט. מסתבר שהמטען שלי עובדגם ב-110 וולט והכל טוב.

היו לי שני דברים לסדר במערכת הקשר.

מכשיר הקשר הנייד לא עבד הסוללות מתו. זה קופסא סגורה הנראית כמו איזהסוללה מיוחדת.

הלכתי לחנות והראיתי את זה למוכר. הוא הבטיח שישלח דו"אל לריימרין וישאל אם אפשר לשלוח וכמה זה עולה.

בינתיים חזרתי לסירה והחלטתי לפרק את ה"קופסא" ולראות מה יש שם. מה כבר יש לי להפסיד.

פתחתי, די בקלות אתהקופסא ומסתבר שיש שם 6 סוללות רגילות 1.5 וולט כל אחת, לטעינה חוזרת.

הכנסתי סוללות חדשות וזה עובד. תיקון אחד בוצע ויש לנו מכשיר קשר ידני.

מכשיר הקשר הקבוע,הגומי של החוט המסולסל מתפורר והחוטים חשופים. חשבתי לקנותחדש אבל מסתבר שזה מודל ישן ואין.

חזרתי לסירה והחלטתי ללפף את הכל בסרט בידוד. בצעתי והכל עובד.

נפתרה בעית הקשר.

אתמול דינה לקחה אותי למסע השרדות, במסווה של "ללכת לאכול גלדיה".

אחרי הליכה של רבע שעה ארוכה, הגענו. מקום מקסים, עם המון טעמי גלידה ותערוכת צילומים של כל מיני אנשים מפורסמים אוכלים גלדיה.היה שווה.

התוכנית היא לשלח את דינה היום אחרי הצהרים. הטיסה שלה ב-1840. )היא ממשיכה לתת לי הוראות....... טוב, טוב ), יהיו לי יומיים עד להגעת הצוות, ב-17 לחודש.

אני מקווה שנגמור קניות ביומיים ונצא ב-20 לחודש לראות את הבתולות באיים שלהן.

משם ישירות לאזורים.

אנחנו קוראים את הבלוג הנהדר והמקצועי של פספרטו, (העוזר של הלורד האנגלי ב-80 יום סביב העולם), ומסתבר שהם אכלו די הרבה מזג אויר גרוע, למרות שהיה להם ליווי ויעוץ צמוד של מישהו שזו המומחיות שלו. לייעץ לסירות חוצות. הם נקראים מרוצים מאד מעצותיו וחושבים שבלעדיו היו אוכלים מזג אויר גרוע עוד יותר.

סן מרטן בפעם השניה

יום שישי ה-11 למאי 2012
חזרנו הבוקר לסן מרטן לאחר הפלגה, לא משהו, נגד הגלים, לא משהו, והרוח, גם לא משהו.
כמעט 20 שעות על מנוע. המנוע חוגג 100 היום. נאחל לו ימים ארוכים ושעות באלפים רבים.
זרקנו עוגן בכניסה  ליד איזה קטמרן גדול ויפה ונפלנו שדודים. זה היה בערך ב-0600 בבוקר.
התעוררנו לכל נקישות עזות בדופן הסירה.
מי שיצא לו להתעורר ככה יודע שזה לא נעים.
מסתבר שהקטמרן לידינו רוצה להיכנס ואנחנו מעל לעוגן שלו. הוא הוציא עוגן איזה 100 מטר. כדי שיגיע מעל לעוגן שלו אנחנו צריכים לזוז. זזנו.
מאחר וכבר היה 0800 בבוקר, קמנו גם אנחנו, הורדנו את הדינגי למים והפלגנו לעשות כניסה.
סן מרטן בנויה כמו מבצר מימי הבינים. יש שער כניסה ללגונה גדולה ודי רדודה בה נמצאות כל המרינות.
המקום שער יש גשר מתרומם, מעל למעבר צר צר המשמש לכניסה.
בשעות קבועות, 3 פעמים ביום השער עולה לטובת היוצאים, וכנ"ל לטובת הנכנסים.
הפעם החלטנו ללכת קודם להגירה. פגשנו שתי אמזונות, מעל ל-125 ק"ג כל אחת, לא מחכיות, אבל אלה הן שלטונות ההגירה כאן. למרות האים חיוכים, אישרו לנו כניסה. הכניסה והשהייה כאן עולים 41 דולר, לשבוע או ליום. בפעם שעברה, לא בכוונה, דילגנו על שלב זה.

בכלל אני קצת ברדקיסט. החלטנו באיזה שלב להראות את היתר השיט הישראלי, הרשום רובו ככולו בעיברית, כניר רישום של הסירה. הם מקבלים את זה אבל אני צריך לתרגם להם.
רשות רשות הנמלים - משהו - באנגלית וכולם מרוצים.
פשוט נמאס לי להראות יפויי כוח של יפוי כוח וכך הלאה. עד עכשיו אף אחד לא נעלב מזה.
אין להם כאן חוש הומור, לא לשתי האמזונות שלנו וכנראה גם לא לאחרות.
אם לא היו מחלקים את השעות לכניסה וליציאה היו יכולים להיות להם הרבה "צחוקים". סירות היו מתחככות אחת בשעה ויכלה להיות שמחה רבה. הם ויתרו על כל זה, המסודרים האלו.
השלמנו את כל מה שההגירה ביקשו, אפילו תאריך לידה וארץ לידה.
קשה להם לאלו שקוראים לראות אחד נולד ברוסיה, האחת נולדה בגרמניה. הם רגילים כולם להיוולד כאן.
חזרנו בחפזון לסירה.
אני לא לקחתי משוטים הפעם, אני מתחיל לסמוך על פרנקלין ועל מקצועה של אימו.
יש כניסה ב-0930.
אני מרים את הסירה, והחבל נתקע.  תקיון, שחרור חילוץ וכדומה, מצליח, אבל שעת הכניסה עברה.
השעה הבאה 1130. חיכינו. אלא מה.
1130 מגיע, עוברים ללא בעיות ומגיעים למרינה שבחרנו בה.
ללגונה קוראים לגון מרינה והיא נמצאת ממש בקצה הדרומי מזרחי של הלגונה, לא רחוק מהחנות הגדולה של בדגט מרין.
זה נכתב בעיקר לטובת הצוות שיגיע.
הגענו למרינה, וכמובן שאין מקום. היינו צריכים להזמין.
קצת רצון טוב ופרצופים מעוררי רחמים, ואנחנו חונים בצמוד, אלונג סייד בשפתינו, ליד סירה גדולה ממש, 80 רגל, ישנה מעץ, של בחור הולנדי נחמד.
מחר יעבירו אותנו למקום עגינה סמוך, כי יוצאת סירה.
מסתבר שזה מקום יציאה של כמה סירות, לכיוון האזורים.
בכניסה קודם לכן, עזר לנו להיקשר בחור נחמד בשם ג'וסף, גם אני ג'וסף כאן כדי לא לסבך את הגויים,.
הבחור ממוצא מאורי, מניו זילנד. עזר לנו להיקשר והיה נחמד.
הזמנו אותם לבירה. אנשים מהצד, מתפלאים איך תמיד יש מי שעוזר על הרציף לסירה מתקרבת, במיוחד מול הרוח או סתם שייט שלומיאל. האמת שלמקצוענים בין השייטים זה כלל יסוד וברור שכולם עושים זאת.

הוא וחברתו משמשים כצוות העברה מקצועי, מהקריביים לים התיכון או לאירופה. זה עולה כ-5,000 פאונד.
זהו.
אנחנו נישאר כאן, דינה עד ה-14 ואני עד הצוות.
דינה הלכה לקניות עם החברה החדשה שלה, חברתו של ג'וסף המאורי, אני כרגיל מקשקש.
אז זהו אהובי ואהובותי הכל כשורה.
דינה אומרת שתפסה את הפרנציף, מרימה ומורידה עוגן כמו מקצוענית, נותנת הוראות לישור הסירה בניצב לשרשרת והכל.
אבל, היה לה מספיק ממני ועשכיו הילדים והנכדים.
להשתמע בינתיים.

אי הקנה

יום רביעי ה-9 למאי.

אנחנו באותו מקום. נחים.

מחא נפליג לעשות יציאה מהבתולות ומשם לסן מרטן.

זו הפלגה של כ-90 מייל.

מתכננים להגיע ב-11.

זה לצורך עדכון.

נעדכן כאשר נגיע לסן מרטן עוד יום יומיים.

בגן עדן אין חדש.

מזג אויר טוב, הים רטוב, האי ירוק והכל כשורה אהובותי ואהובי.

עדין באותו מקום.

יום שלישי ה-8 למאי.
לאיתי יש יום הולדת היום. דיברנו איתו ועם אסף.
התוכניות שלנו היא להסתובב כאן עוד יום יומיים ולאז להפליג חזרה לסן מרטן.
צפוי נגד הרוח והגלים. התחזית היא למזג אויר די נוח.
בינתיים אנחנו במפרץ.
באות לכאן הרבה סירות לעגינה ודינה מתיחסת בבעלות רבה למקומנו ומקפידה שלא יעגנו קרוב.
מקפידה רק בדיבורים אלי.
בינתיים כולם בתנהגים יפה ועוגנים במרחק סביר.
אנחנו בhappy hour בבר יפה על החוף, קוראים חדשות ודואר ומקשקשים לכם.
ההתלבטות כרגע היא אם לאכות בחוץ או בסירה.
אמא של פרנקלין, עורכת דין מצויינת. (בינתיים).
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.
נשיקות