יום ראשון ה-6 ליולי
אנחנו בלואסה.
מפרץ סגור ונחמד שהוכרז על ידי הקרואטים כשמורת טבע.
זה אומר שהם גובים לסירה כמו שלנו, בקושי 12 מטר, 500 קונות. כ-350 ₪.
דינה הודיעה להם שזה מוגזם, והסכימו להפחית את גודל הסירה ל-11 מטר ול-300
קונות. 210 ₪.
יש כאן גם מסעדה ואליה אנחנו לא הולכים הערב. בזבזנו את כול התקציב על
עגינה.
העגינה היא על מצוף, (בואי). עומק של כ-2 מטר.
אתמול היינו קשורים למצוף בפרימוסטן.
הייתה רוח, והתאום בין החרטום לגשר לא היה במיטבו.
דינה וטלי לא הצליחו להרים את המצוף ולהיקשר בגלל שהייתה רוח והסירה
זזה, החרטום גבוה, הקברניט לא החזיק את
הסירה במקום, (זה נכון), וכמובן הרצפה עקומה.
אחרי כמה ניסיונות החלטתי שניקשר מהירכתיים, שם יותר נמוך ואני יותר
מקושר למצב.
הצלחנו.
אחרי זה הוחלט שנעביר את הקשירה לחרטום. זה בוצע בשיתוף עם הצוות,
(הגיסות), והכול בא על מקומו בשלום.
לאור הרוח החזקה החלטנו לקשור עוד חבל אבל באופן שיצריך חיתוך החבל
כאשר נעזוב. מילא.
הורדתי את הסירה, המנוע, המרקורי, נדלק למרבה הפלא מהר מאד וירדנו
לעיר.
אני לראות מחצית שנייה של ארגנטינה והגיסות לטיול קניות בעיר.
נפגשנו אחרי סיום המשחק ובחרנו, פה אחד, מסעדה שהתבררה כטובה מאד.
(מסטייק ועד דג).
לא הרשו לי להישאר לראות את המשחק בין הולנד לקוסטה ריקה אבל האמת,
מילא.
בבוקר התחלנו בהכנות ליציאה.
דינה החליטה שלא אקצץ את אחד מהחבלים שלה וקפצה למים להתירו.
זהו, גם דינה טבלה במימי קרואטיה. נותרה טלי, היחידה שאינה מוטבלת.
דינה כמובן התירה את החבל.
הרמנו את הדינג'י, כולל המנוע שנותר מורכב עליה ויצאנו לדרך.
מזג אוויר מאד נוח, מפרש ראשי ומנוע ואנחנו להפלגה קצרה עד למקומנו
הנוכחי.
בדרך חלפנו על פני הרבה סירות בכיוונים שונים.
בשלב מסוים, הגיעה אלינו מימין, מפרשית עם מפרשים מלאים. (מה שמקנה לו
זכות קדימה פעמיים. גם מפרש וגם מימין).
התכוננתי לוותר לו כנדרש, והבחור נבהל עוד קודם לכן. חתך חזק מתחתינו,
עבר כמובן במרחק בטוח והשמיע לי את דעתו עלי באיטלקית.
היה לו קול חזק.
הבנתי רק שתי מילים, קורבה ואדיוטה. האדיוטה בטח היה מכוון אלי.
עם הקורבה אני לא יודע, מה הוא רצה לעשות.
שמחתי שלא ויתרתי לו. אדם כל כך גס רוח, לא מגיע לו.
לא היו אירועים מרגשים נוספים.
אנחנו עדיין לא בקרואטייה האמיתית. (אסביר כאשר נגיע).
הקרואטים באמת מגזימים עם המחירים שלהם, לעגינות.
זהו בינתיים.
מחר בבוקר נפליג למקום קרוב, כנראה למעגן עירוני.
מכאן אי אפשר לשלוח את הבלוג. אין קשר גם דרך הטלפון.
אנחנו אמורים להפליג מחר מחר לאי דוגי, לעיירה שנקראת סאלי. נראה.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.
