milos

יום ראשון, ה-21 לחודש.
לא כתבתי שבוע. מסתבר.
אנחנו אחרי יום הפלגה מעייף, יצאנו ממעגן מתנדנד בספצה, לאחר שגלים שנכנסו למעגן ונדנדו אותנו להשכמה.
הפלגה ארוכה, כ-11 שעות עם מנוע, ומפרש חלוץ חלקי.
התכנון היה להגיע לסריפוס אבל לים הייתה תוכנית אחרת,  ועם גלי צד של 2 מטר, ורוח 25 קשר השתכנענו לרדת דרומה עם הגלים.

המקום נחמד. ארוחת ערב מוקדמת וכנראה נלך לישון מוקדם.
הכול טוב.
היה לנו זמן נהדר עם הנכדים האנרגטיים שלנו. ההשקעה בקייק  הוכיחה את עצמה והוא עבד יפה מאד.
תאמינו או לא עדין לא הייתי על הקייק.
מחר נמשיך בדרכנו, לאיוס. אם אלוהים ירצה והים ירשה.

הרמיוני עוד המשך.

היום אנחנו כאן ולגבי מחר יודיעו לי.
לגבי הצ'כים, זו פעם שניה שאני נתקל בצ'כים לא נחמדים. עוד פעם ותהייה לי דעה קדומה מבוססת.
אסף, סטלה ונעמה הלכו לחפש מאפיה.
איתי ורן מציקים לדגים עם החכה המאולתרת של אבי ואני מקשקש.
זהו לבינתיים.

הרמיוני המשך

חלק מהנוסעים לא קיבלו את ההרטבות והנידנודים בשמחה. למזלנו, מסלול בקו גלי צד התחלף למסלול גלים מהעורף והמצב השתפר.
הגענו להרמיוני בתוך הגלים והרוח והמעגן הפנימי היה מלא.
טוב, יש מעגן חיצוני.
למזלנו מישהו מהחוף צעק לנו שזה לא רעיון טוב וכדאי שנלך למעגן אחורי, מוגן הרבה יותר.
חסד עשה עימנו.
הגענו למעגן העורפי, מוגן, הטלנו עוגן, דינה נעשית ממש טובה בזה, אחרי שהפסיקה לקמץ באורך השרשרת. נקשרנו.
הגיעה אחרינו סירה קטנה יותר עם צכים, סליחה, הפרעה, מישהו שוב פנה אלי ביוונית שוטפת, עד שהפסקתי אותו באנגלית. לא הוא לא מדבר אנגלית. אני נראה יווני ועוד לא החלטתי אם זהו מחמאה או עלבון.
אז היינו עם הצ'כים. קשרו את הסירה לאורך ולרוחב, תפסו מקום של 3 סירות.  בעל המסעדה הסמוכה, נגש אליהם והודיע להם שכך לא נקשרים, יגיעו עוד סירות.
במשך כול הזמן הרוח הייתה איתנה, ואכן הגיעו עוד סירות. הגיעה סירה עם סקוטים ועזרתי להם להיקשר על הצ'כים. יופי.
היום אנחנו מתאוששים לאחר שסטלה הודיעה לנו שמבחינתה גמרנו את מכסת ההפלגות ואפשר להרגע.

הרמיוני

יום ראשון, ה-14 לחודש.
אנחנו עגונים ומרותקים לרציף בהרמיוני, אחרי יום הפלגה מעניין, במובן הסיני, אתמול.
אחרי אתונה הפלגנו למפרץ הרוסים והתמקמנו. היה יופי. הילדים  היו במים והיה נחמד.
זה לא ארך הרבה זמן והתחילה רוח וגלים.
החלטנו להרים עוגן ולהפליג לפורוס הנמצאת במרחק של כחצי שעה.
הגענו.
התכנון היה שיהיה מקום מאחר וביום שבת כול הסירות להשכרה חוזרות לבסיסן.
מה שלא הובא בחשבון הוא שפורוס היא כזה בסיס.
הגענו. היה מלא, היה מקום אחד ריק שהתחלתי לתמרן אליו אבל במקביל עוד סירה זרקה עוגן וכמעט התנגשנו.
בקיצור יצאתי פרייר. הוא נכנס קודם.
זהו, נגמרו המקומות.
החלטנו להמשיך להרמיוני הנמצאת במרחק של 4 שעות.
הים לא שיתף פעולה. רוח צד, למזלנו, של 25 קשר הרימה גלים של 2-3 מטר.
חלק מהם ביקרו גם בקוקפייט, והיה רטוב ושמח.
חלק מהנוסעים 

חזרה לאתונה

יום רביעי ה-10 לחודש.
הרבה זמן לא כתבתי. הייתי עסוק, בעיקר בציפייה של הנכדים עולים לסירה בסולם וקופצים למים. עסק מעייף, אפילו למסתכל.
בילינו את הזמן בהפלגה עם יעל וטל בסביבה, הורדנו אותם באיזה  אי, כאשר אני מתקרב לרציף, מתישב,  בעדינות על החול והן יורדות דרך החרטום. אחר כך, שוב בעדינות, ירדתי מהחול וחזרתי לים העמוק.
ישש יתרונות לסירה עם קייל ארוך. הוא אוהב לשבת על חול.
הפלגנו למפרץ הרוסים, עגנו בו אוניות רוסיות שבאו לעזור ליוונים במלחמתם  לעצמאות מהתורכים. פירוש אחר, שמחו לתקוע את התורכים, אהובייהם משכבר הימים.
בילינו שם יומיים בין הדגים הקטנים הרבים במפרץ. הפעם עגנו על עוגן עם חבל לחוף.
הבוקר הילדים נסעו ויעזרו לקובי בנחיתה ובהמראה, אם הקברניט ירשה.
יש לי נכדים  בחוג הסילון, זו דרך ארוכה מהעיירה בפולניה. (אומנם ליד ורשה אבל לא ממש בורשה).
ההפלגה אתמול הייתה בקדמית אבל 5 שעות הפלגה עברו בנעימים, במיוחד לאלו שנרדמו בדרך. (נחשו מי).
פגשתי הבוקר בקפה שתי פולניות, אחת יפה, אבל הןןלא ממש התפעלו מהפולנית שלי.
הלכתי לסדר את עניני המרינה ואני שוב מתפעל מהסדר המופתי כאן. בכניסה אתמול, אחרי שדיברנו בקשר, איש לא חיכה לנו על הרציף לקשירה.  צ'כי פוץ התעלם והסתדרנו לבד. קטן עלינו.
הבוקר הלכתי לשלם, והם כרגיל לא שאלו על חשמל ומים, גם אני לא, שילמתי עבור יום אחד בהבטחה שנעזוב מחר ב 8.30.
בטח. אסף מגיע רק בסביבות 10 אבל נסתדר.

שוב באגינה

שלשום חזרנו לאתונה. הלכנו לישון, לא לפני שראיתי את הפועל באר שבע מנצחת את היוונים.
תענוג. כאשר הובקע הגול בדקה ה-79ת ישבתי בשקט, בין כול אוהדי אולימפיקוס וזה עבר בשלום.
נסעתי עם אבי לפיראוס, לקנות ערכת שיפוץ למשאבת מים של הגנרטור. שיפצו את המשאבה ואבי הרכיב אותה. היה עלינו לחכות 3 שעות ואבי לקח אותי למסע הישרדות בנמל. היה קשה.
בלילהת אחרי הכדור רגל, הגיעו תמר והילדים. התרגשנו.
היום נפרדנו מאבי והפלגנו לאגינה ליעל.
הגענו מספיק מוקדם כדי שאוכל להידחק בין שתי סירות.
עכשיו כבר אין מקומות ועצממוב ומשמח לראות סירות מסתובבות ומחפשות מקום עגינה.  הילדים ודינה הלכו לים. אני מדווח  וושמר על הסירה. זהו בערך. מחר נפליג  למעגן, ונקפוץ למים.
חם. חם. חם.

שוב בעגינה.

הגענו אתמול לעגינה. אחרי לילה על עוגן קרוב למפרץ הרוסי.
הטלתי עוגן לא בדיוק במקום המתוכנן אבל היה בסדר.
פגשנו את יעל, טל, עודד וגל. גל, החברה של עודד נחמדה מאד.
יצאנו לאכול במסעדת דגים הצמודה לשוק הדגים. אני החלטתי להזמין דג, מעין דג, קלמרי, והיה בסדר, בקושי.
עודד לא התבלבל מהמסעדה והזמין סטייק.  צדק. נתן לי לטעום חתיכה.
היום בסביבות 12 נפליג לאתונה למרינה.
מחר יום תיקונים שיוזם אבי. שיפוץ משאבת הגנרטור שנוזלת.
מחרתיים מגיעים תמר והילדים.
מקומות עגינה כאן  מאד נדירים צריך לבוא מוקדם ולקוות לטוב. אתמול היינו במקום הלפני אחרון לעגינה.
היה עצוב-מצחיק לראות סירות אחרות מסתובבות ומחפשות. לא ברור לי איפוא עגנו בסוף.
אני יושב בבית  קפה מול הסירה, בתוך חבורה של יוונים זקנים, כמוני, וכמובן שהמלצר פנה אלי ביוונית.