יעפת - יעני, ג'ט לג

אנחנו עדיין בתוך ביעפת. אחה"צ מאוחר, דינה עדיין ישנה, מה שאומר שלא תישן הלילה. התלבטות קשה, להעיר אותה או לא.
אני אישית שונא שמעירים אותי. מה עושים, אני עושה רעשים עדינים שבדרך כלל מקפיצים אותה. לא הפעם.
חברי הטוב אבי תיקן אותי לגבי המצור על הארמיה השלישית ושנת 1967. טעות.
שמחתי. לראות שהוא קורא את הבלוג.
התעלומה נשארת אם כן. מה גרם למצרים לתת במתנה לארה"ב קבר כזה גדול במתנה.
אלו שני מבנים גדולים, 10 מטר על 10 מטר כול אחד, בערך, שפורקו במצרים והורכבו כאן, אבן על אבן.
מנהטן עצמה מרשימה מאד. החלק הקטן בו אנו נמצאים. ליד מוזיאון הטבע וסנטרל פארק.
אני מודה שלא התלהבתי לעצור בניו יורק, ועוד ל-5 ימים, אבל נכנעתי. חסר אופי שכמוני.
עד עכשיו, היה שווה. יש לי בעיה עם שני השוערים בבנין למטה.
אחד אומר לי שלום אדוני מה שלומך והשני פותח לי את הדלת.
אצלנו בנוה עמל זה לא היה נהוג.
זהו החלטתי " על החיים ועל המוות" הולך להעיר את דינה.

איזה יום יפה בניו יורק

ה-19 לחודש, יום ראשון.
חזרנו מהמטרופוליטן עייפים אך מרוצים.
בניגוד לתחזיות, יום שמש נהדר וניו יורק מפשירה.
חצינו את הפארק ובאנו בשערי המט. מפתיע כמה הכניסה מהירה.
הביקור התחיל ברגל שמאל, סיור מודרך באמנות מודרנית וציורי אבסטרקט. השיא היה הציור של גייסון פולוק, ציור ענק, נראה כמו משהו שצייר מישהו בהתקף אפילפסיה עם מכחולים בידים. טוב, מה אני מבין באמנות, מודרנית ובכלל.
משם עברנו לאגף האמריקאי שהיה נהדר, ובדרך לאולם החרבות והשריונים של אבירי ימי הביניים. ושניהם מאד מצאו חן בעיניי.  בדרך נפלנו על קבר מצרי שניתן במתנה לארה"ב על ידי ממשלת מצרים ב-1967, מתי היה להם זמן ב-67 לתת מתנות ? אולי בגלל המצור על הארמיה השלישית שקיסינגר הסיר להם. בכול אופן אולם ענק עם קבר ענק. מרשים.
אנחנו עדיין ביעפת וישנים ספורדית. מתרגלים.
אני מקווה שמזג האוויר ימשיך להיות יפה וניסע לבקר את הנושאת המטוסים האינטריפיד.
נראה לי ששכחתי להזכיר, בעיקר לעצמי, שאת יום השישי בילינו עם מיכאל, ברכה, עופר ודווידי, בארוחת ערב אצל עופר. הבן של מיכאל. עופר בנוסף לכשרונותיו הרבים גם בשלן. הכין דג סלמון בתנור שאפילו אני, מתעב דגים שכמותי, אהבתי.
מחר אולי נצליח לתאם טיול משותף איתם לנושאת המטוסים.
אני עדיין חושב שהדרך הטובה ביותר לבקר במוזיאונים היא על כיסא גלגלים. ואם עדיין אני לא בכסא גלגלים, אז לא צריך מוזיאונים. אבל, יש לאן לשאוף.
זהו לבינתיים.  הולך לקיים מצוות שנת צהרים.  

שנורקלים בניו יורק

עדיין ה-18 לחודש.
נסענו לקנות שנורקלים.
אני בעניני נהגי מוניות. לשם נסענו עם נהג מונית ממרוקו, קזבלנקה. חזרנו עם נהג מבנגלה דש. קניתי מסיכה מסוג חדש, על כול הפנים. לא צריך לנשוך את השנורקל. נראה איך יעבוד.
בבוקר ביקרנו במוזיאון הטבע, הליכה רחוקה. צריך היה רק לחצות את הכביש.
מיקום הדירה ממש נהדר.
מזג האוויר גרוע.
סגרירי. אפור וקר. הפתרון הוא בגיחות קצרות ומוניות. עוד לא ירדנו מתחת לאדמה.
יש כאן בעלי  כלבים שגוררים את החיות המסכנות החוצה. לא נראה שהכלבים נהנים.
 ראיתי רק כלב אחד עם נעלים.
במוזיאון הטבע ראינו סרט על הלוויתנים ועוד תצוגה על קובה. ממש מדהים לראות איך קסטרו הצליח להפוך את המדינה לבית זונות, אבל עם השכלה לכול ורפואה טובה. אם לסכם, הזונות שם בריאות ומשכילות. מפחיד מה כלכלה ומשטר גרועים מסוגלים לעולל לעם.
אה, כן, הוא גם הכריח אותם ללמוד מכונאות רכב כדי לתחזק את המכוניות הישנות שלהם.
המכוניות משנות החמישים והשישים, של האמריקאים היו יפות מאד וגרועות מאד מבחינה מכנית.
זה  מנסיון אישי. הייתה לנו מכונית כזאת בלוס אנגלס.
דודג' פיונייר, מפלצת של 2 טון יפה שהתפרקה מיכנית לגמרי.
מחר מזג האוויר צפוי להיות דומה, מזופת, וכנראה נלך למטרופוליטן מיוזיאום. קצת קולטורה.
האמת,  מהחיות המפוחלצות במוזיאון הטבע לא ממש התלהבתי. זקנתי.

יום סגרירי

עדיין ה-18 לחודש, יום שבת.
העישון יהרוג אותי. לא המחלות, הקור.
חזרתי מהכפור, מעישון. צריך לרדת 12 קומות ואחר כך, לעלות 12 קומות. מזל שיש מעלית.
העיר מתעוררת ב-10:00 לפחות המוזיאונים. מי שמתעורר כמוני ב-06:00   יש לו כמה שעות לברבר לכם.
חם כאן. בדירות.
החימום בדירה של מיקי ואתוקה עובד נפלא  ובמיוחד כאשר אפשר לשלוט בחימום.
אתמול היינו אצל עופר, הבן של מיכאל ושם החימום הוא אדיר וללא שליטה. הילד מסתובב בדירה רק עם מכנסיים וללא חולצה ואני התקנאתי בו. חם מידי.  כאשר אני עומד בקרן הרחוב, מעשן, עוברים על פני הולכי הרגל. לא הרבה אבל ישנם. נראה שהציוד הסטנדרטי כאן הוא כוס קפה מניר, ועם מכסה.
אתמול חצינו את סנטרל פארק למוזיאון הגרמני,  neue gallery  הפארק מכוסה שלג, מראה מדהים.
בכלל האזור בו אנחנו גרים מנהטן. מדהים. כמו בסרטים.  בפינת העישון שלי, בקרן הרחוב יש סוכנות תיווך נדלן, עם תמונות ומחירי דירות המוצעות לרכישה.  קראתי את ההצעות. נראה שהמממוצע כאן כןהוא כ-700,000 דולר לחדר,  דירת שני חדרים כמיליון וחצי וכדומה. כמובן שזה רק אינדיקציה
וזה יכול לנוע בהתאם למיקום, אנחנו במיקום מעולה, גודל הדירה , המדים של השוער וכדומה.
מה שמשגע אותי, זה ששעוזר שוער שתפקידו לסובב את הדלת המסתובבת כאשר אני יוצא לעשן. מה עושים, אני נותן לו טיפ לכול סיבוב דלת ? .
לגבי היום ההנהלה גיבשה תוכנית.
מוזיאון ה neatural history,  הפסקת צהרים, שינה, כמובן ואחר כך נסיעה לחנות שנורקלים.

הפארק בשלג

סינט פטריק ניו יורק.

ה-18 למרץ. 2017
נתחיל מהגועל נפש. סידורי העישון כאן אבסורדיים. אני מתעורר, נדרש ל"פיקס",  צריך להתלבש  חם, לרדת 12 קומות, לצאת  החוצה לקור ואז ......... ממש מגעיל ההתמכרות הזאת.  ואני שומע את ידידי הנגמל הטרי דני, צוחק בנחת.  סחטיין דני.
ועכשיו לדברים טובים יותר.
קמנו עם תמונות וסרטון וידאו של אילון. נהדר. ותודה לדיאנה.  נראה אינטיליגנטי, וחוש הומור כבר הזכרתי.
אתמול היה יום מלא אירועים. קודם, סקר נהגי מוניות. היה לנו אחד מפקיסטן, משדה התעופה, אחד מנפאל  בדרך לפגישה עם מיכאל  ומשפחתו ואחד מדומיניקן ריפבליק בדרך חזרה.
נראה את טרמפ מסתדר בלי מהגרים.
הלכנו לקבל קצת קולטורה במוזיאון של לאודר לאמנים אוסטריים  ורוסי אחד.
הכלנו לניו גלרי וראינו תערוכה של Klimt  ו- Alexei Jawiensky
מאחר והייתה שם תמונה של הגברת בזהב,  וראינו את הסרט,  התרגשנו מאד. הסרט היה נהדר במיוחד שהלן מירו נצחה את הנאצים.
כול זה עם מיכאל וברכה, ואחרי הקולטורה, ראינו את המצעד, סינט פטריק, הרבה שיכורים וחמת חלילים.  נחמד.
ניו יורק מתעוררת מאוחר. ב0700 הרחובות עוד ריקים. אנחנו יכולים להתגאות בפקקים כבר ב-0630.

יום פטריק הקדוש בניו יורק

ניו יורק

17 למרץ 2017
איזה יופי.
איזה יופי להתחיל את הבלוג בדברים טובים.
הצ'ק איין של אל על הלך חלק.  התור לבידוק הבטחוני היה סביר, במיוחד אם משווים לתורים בשדה התעופה בניו יורק, שעתיים מתור לתור, אחרי הליכה של קילומטרים, ובארץ עוד מתלוננים על מרחקי הליכה,  ובכניסה למטוס באל על בשרוול, עצרו אותנו , החוצפנים, ושדרגו אותנו לביזנס, בקומה העליונה של הגמבו.
טוב, זו בעיה, עכשיו יהיה קשה לטוס בתיירים.
איזה תנאים, איזה סרטים, ואיזה אוכל גרוע כרגיל. כנראה שיש בעיה לבשל אוכל טוב לטיסה.
פיציתי את עצמי. כאשר הגיע הקינוח, והדייל שאל איזה מהם, ביקשתי וקיבלתי את כולם. ביזנס או לא ביזנס.
אז. הגענו לניו יורק, ואחרי שעתיים בתורים למינהם, הגענו לכבודה, ושם חיכה לנו המפרש והשחיפים, ללא פגע.
לא ברור לנו למה זכינו לשדרוג, ניסינו לתת את הקרדיט לקובי, אמר שלא הוא במעל.
אולי בגלל ששילמנו עבור מטען עודף למפרש ?
אבל, לא בודקים  בשיניו של סוס שניתן במתנה.
על הבעיה העתידית כבר כתבתי
ניו יורק.
נסיעה מסודרת מאד עם נהג מונית פקיסטני,  בן לאב פקיסטני ששירת את האמריקאים בפקיסטן, בשרות החוץ, עלק, ואפילו ביקר עם אביו בישראל.
כן, לאביו היה שמח בשדה התעופה שלנו, אבל העובדה שהוא שפיון אמריקאי עזרה להם.
הבחור מוסלמי אדוק, סוני, ונוסע לבקר את סביו וסבתותיו,  בכול רמאדן, לפקיסטן.
התחלתי לחשב, להשוות מחירים. מחלה ישראלית - יהודית כזו.
מונית מכפר סבא לשדה, 150 שקל. 170, שקל כולל טיפ.
מונית מקנדי לדירה, הנפלאה של מיקי ואתוקה, 70 דולר כולל טייפ.
הפקיסטני נסע כפול זמן ומרחק.
הבנין, בו נמצאת הדירה, מרשים.
כן, יש שוער, כמו בסרטים, כן, יש לו מדים, אם כי די סטנדרטיים, כמו של סגן, לא כמו של אדמירל.
אבל כמובן הוא כושי גדול, עם עוזר, דומה. בגודל ובצבע. נחמדים.
טיפ לעזרה עם המטען, 5 דולר. אני קמצן ?
אני כותב ודיאנה שולחת לנו תמונות של אילון, נראה ילד עם חוש הומור. מחייך והכול. זה בטח ממני.
. .

14 למרץ 2017
טוב, מוקדם מהרגיל, יש סיבה לפתיחת הבלוג.
אנחנו טסים מחר לניו יורק,  לסדרת חינוך שדינה אירגנה לי, לפני הטיסה לפנמה סיטי שם נתחיל בהפלגה חדשה.
מאחר והטיסה לפנמה מאלצת אותנו לטוס דרך ניו יורק, דינה ניצלה את ההזדמנות לשהייה בניו יורק. נכנעתי. קולטורה.
בדרך חזרה, נעצור בלוס אנגלס, אצל גיורא ואצל ג'רי ודנקה למספר ימים.
בלוס אנגלס לא יהיה קולטורה, רק לה לה לנד.
תוכנית המסע היא כדלקמן:
הצטיידות בפנמה סיטי עם לני ושרון, הפלגה לגלפגוס עם ה"צי של אוייסטר"  ומשם לפולינזיה הצרפתית.
שם ניפרד, מקווה מאד שבידידות.
הפלגות ארוכות בים, נוטות להשתבש, ויותר הפלגות שהתחילו כהפלגה של חברים קרובים, נגמרו בפחות מזה.
אני נחוש בדעתי שזה יגמר בידידות. לני ושרון זוג מאד נחמד ואם משהו ישתבש זה יכול להיות רק באשמתי. ראו, הזהרתי את עצמי.
ההפלגה של לני ושרון היא במסגרת משט שארגנה חברת אוייסטר, לכ-25 סירות, מתוצרתה,
יהיו גם סירות של 60 רגל וכדומה.
הסירה של לני היא 54 רגל וניאלץ להתרגל לתנאי לוקסוס. נקווה שנעמוד בזה.
הסירה שלנו היא רק 40 רגל,
זהו. כקדימון.