האי פקסוס.

ה-6 לספטמבר 2012, יום חמישי.
הפולנים נסעו.
אתמול הצלחתי ל"צוד" שלישיתפולנים אמיתית. יוזקף רולנד ומרק.
ראיתי סירה עם דגל פולין שטה בתעלה, נפנפתי להם, הם חשבו שמדובר באיזה יווני שרוצה למכור להם את המסעדה שלו, אבל בכל זאת השתכנעו ועגנו לידינו. עזרתי להם להיקשר.
כמובן שברכתי אותם בפולנים והיצעתים להם "פיוו". בירה בפולנית.
התפתחה שיחה מענינת. אני בפולנית כמובן, גם הם, עם השלמות באנגלית כאשר היו חסרות  לי מילים.
הקפטן הוא רולנד, מהנדס בנין, צעיר יחסית, הסגן ולפעמיםם   המפקד הוא יוזק, בחור בגילי בערך, עם כרס ושפם גדולים.
יוזק ניהל את הענינים לתפארת, עם תחתונים ממיטב האופנה הפולנית.
לי דינה לא נותנת להיסתובב עם תחתונים, היא טוענת שאנחנו ברחוב הראשי, מה שנכון, וזה לא יפה.
היה נחמד איתם.
דיברנו גם על יהודים, רולנד אמר שבפולין לכל אחד יש קצת דם יהודי בו, מה ש/יכנע אותי שאינו אנטישמי.
אני תירגלתי את הפונית שלי והיה נחמד מאד. דינה כמובן צוחקת על הפולנית שלי, היא מבינה פולנית לא רע.
אז אחרי יום של שהייה בפקסוס על הרציף העירוני, נחמד מאד, אנחנו נוסעים, מפליגים לפראואזה.
שם כנראה נעגון במרינה, נשכור אוטו וניסע לראות את המינזרים התלויים שב "מטאאורה".
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

האי פקסוס

יום שלשי ה-4 לספטמבר. אתמול "יצאנו" עם גון ואינגריד, זוג הולנדי מקסים, למסעדה שאימצנו, מול הסירה.
זה קרה אחרי שהזמנתי אותם לבירה והענינים התגלגלו משם. זוג ללא ילדים, בערך בגילנו, אבל עם זוג הורים בני 90.סירה קטנה, מעץ, 30 רגל, שבנו בעצמם והם משוטטים בים התיכון וגרים בסירה הקטנה הזו כבר 4 שנים. היה נחמד מאד.
המסעדה שאימצנו, כולל האינטרנט, היא הבר של וירגיניה. הייתה גם וירגיניה.  היא בעלת הבר. "בחורה" נחמדה בת כ-50.צעירה.
היא זיהתה אותי כישראלי, לפי הצבע, והאינטיליגנציה בעיניים, כך לדבריה.
נתנה לי כתובת של זוג ישראלים למסור להם ד"ש, נדמה לי שפעעםהפלגתי איתם בארץ בימי "שיא גל".
אחר כך היא ביקשה ממני לדבר עם  ידיד שלה גם ישראלי, כנראה.
כאן עליתי על סיפור.
צילצלה לצרפת, כנראה פריס, למישהו שדיבר עיברית, לאט אבל בהחלט טוב, אמר לי שאינו יודע עיברית, בעיברית כמובן, וכאשר אמרתי לו שאני מצלצל מקורפו, אמר לי שאינו יכול לדבר עם קורפו.
נפרדנו בהקלה. היא סיפרה שהוא הבטיח לה שיעזור לה ולביתה בביקור שלהם בפריס ומאז ניסתה חדבר איתו וללא הצלחה. אמרתי לה שהרושם שלי הוא שהוא לא רוצה לדבר עם "קורפו".
כן, זה היההרושם שלה גם כן.



ההסבר שלי לסיפור, היה בביקור, היה סיפור, הבטיח הבטחות ועכשיו רוצה לשכוח מכל העניין. קורה.
מה שבטוח שוירגייה לא וירגין. (יש לה גם שתי בנות בשנות העשירים המוקדמות, נחמדות מאד).
הבוקר נפרדנו מההולנדים, יצאנו לדרך לפקסוס ולאחר הפלגה לא ארוכה אנחנו כאן.
שוב יש לנו קפה עם אינטרנט וכנראה שנישאר כאן יום יומיים.
הכל טוב אהובותי ואהובי.

קסיופי-עיירה באי קורפו

יום שני ה-3 לספטמבר אנחנו בקסיופי.
עיירה נפלאה.
אימצנו לנו בית קפה עם אינטרנט ושתי מלצריות צעירות דוברות אנגלית ואנחנו מסודרים.
הבוקר הלכנו לטיול בוקר, אני פרשתי באמצע, דינה המשיכה.
הבוקר אנחנו יושבים בבית הקפה, אני מנדנד לכל המכותבים שלי, ולילדים, והכל טוב.
יש לנו די הרבה זמן עד למועד בו אנחנו נפגשים עם אסף ומשפחתו ברודוס ונעשה את זה "פיאנו פיאנו".
עוד לא למדתי את המושג ביוונית.  (בתורכית זה "יבש יבש").
התחלתי להישתמש בקלימרה, שזה אתם יודעים, בוקר טוב וזהו אוצר המילים שלי ביוונית, בינתיים.
העיירה ממש יפהפיה. דומה מאד למעגנים יוונים אחרים, באיים קטנים, אבל עם עוד משהו, נוסף.
אולי נישאר כאן יותר ימים. (האדמירלית תשקול את המלצתי ותחליט).
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
מחכים לאסף ולמשפחתו, עוד 24 יום.

האי קורפו.

ה-2 לספטמבר 2012. הגענו אחרי הפלגה של כ-11 שעות.
ים שקט, הפלגה נעימה.
אולי נישאר פה עוד יום.
אתמול היינו בקצה השפיץ של המגף, סנטה מריה דה לוקה.
היום עוד לא ברור שם המקום.
עוגנים על הרציף העירוני כמקובל ביון.
בכניסה, עוגן מקדימה נסיעה לאחור, קצת זיגזגים וקצת קצת רוח, אף אחד לא בא לקחת חבלי ירכתיים.
בעיה. צעקתי לאיזה שני חובבים שיקחו חבל.   באו ולקחו.
לידינו הייתה סירה איטלקית, עם שני שמוקים שלא הזיזו את התחת. התעצבנתי.
אחרי שנקשרנו, בעזרת החובבים, ניגשתי לאיטלקים, שאלתי אם מבינים אנגלית, אמר, אחד השמוקים, "פוקו", קצת, ואמרתי לו תודה רבה.  הבין שאני לא מאושר ממנו.
חזר אחרי כמה דקות ושאל אם יש בעיה. אמרתי לו, לא והוא הלך תוך הבנה, אני מקווה, מה אני חושב עליו ועל אימו.
ירדנו לחוף, יש רשת, אנחנו במשקה ראשון והכל טוב. נרגעתי.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. אולי נישאר פה עוד יום.
כבר התחלתי ל"דבר" איטלקית ועכשיו נצטרך לעבור ליוונית. נראה. 

תצוגת אופנה בקרוטונה

ה-1 לספטמבר 2012
אתמול, סוף סוף, היינו בתצוגת אופנה. הראשונה בחיינו. הייה יפה מאד.
ברציף בו אנו עוגנים ביומיים האחרונים הייתה מהומה גדולה. הקימו במה, הקימו אוהלים, חיברו גנרטור רועש קרוב אלינו והיה שמח.
ניגשתי לברר מה קורה, (יש מלחמה ? ), ופגשתי את אלכסנדרו. דובר אנגלית.
מסתבר שיש תצוגת אופנה הערב, שהכנסותיה יהיו קודש לאגודה למלחמה בסרטן. קניתי 4 כרטיסים.
היינו מוזמנים לארוחת ערב לחברינו הנורווגים וזו הייתה תרומתי לערב.
אכלנו אצלהם ארוחת ערב, הם עוגנים בצמוד אלינו, והלכנו, 30 מטר לתצוגת האופנה.
ההתחלה תוכננה ל-2100 ואכן ב2220 "בדיוק בזמן" זה קרה.
היו כמה זמרים, אחת אפילו מצויינת, גסיקה משהו, והייתה תצוגת אופנה.
כל הדוגמניות ארוכות ארוכות, רזות רזות והבגדים בהחלט "נורמליים". עד כמה שאני מבין באופנה.
מה ששבה את ליבי היו הנעלים.
עכשיו אני יודע מה תהייה אופנת הנעלים לעונה הבאה.
זה תוצר הנדסי מדהים, סוליה עבה, משהו כמו 6-8 סמטימטרף עם עקב דקיק באורך של כ15-17 סנטימטר. (לא מדדתי כמובן אבל כך זה נראה לי).
לא ברור לי איך מחזיקים מעמד על זה בלי לשבור רגלאבל עובדה.
אף אחת לא שברה רגל.
זהו אז התלהבתי מהנעלים, הדוגמניות לא משהו. מקלות אנורקסיים ארוכים.
הייתה חויה.
הבוקר אני כותב לכם עדכון זה ונצא לדרך.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

קרוטונה 31.8.12

31 לאוגוסט 2012 ואנחחנו בקרוטונה. עוד מקום בתחתית המגף האיטלקי.

את המקום הקודם , המרינה הבלתי גמורה, עזבנו , לא לפני ששני שוטרים התרימו את דינה לקרן המקומית. מאחר והתשלום היה 20 יורו ליומיים עגינה, שיהיה.

הפלגנו אחרי קרל ובריגדגיט, הפלגה רגועה מאד, כמעט אין רוח ואין גלים, והמנוע עושה את שלו.

בדרך עברנו אותם, מרחוק, לאחר מכן עברה אותנו איזו סירה אוסטרלית גדולה יותר משלנו.

רבותי, הגודל כן קובע. (בים).

הגענו בשעות אחה"צ למרינה קרוטונה. הפנו אותנו לעגינה ליד אותה סירה אוסטרליתשעברה אותנו בדרך וקידם אותנו אוסטרלי עליז, גרהם, עם הזמנה לשמפניה. למה לא. קבלת פנים נחמדה. ישבנו שתינו, גם אישתו, גיי, (כן כמו מילת הסלנג האמריקאית), וחיכינו לקרל וברידגיט.

הגיעו. גרהם הזמין גם אותם, אני הבאתי בקבוק יין, קרל הופיע עם בקבוק משלו והיה נחמד.

גרהם מכיר את ההיסטוריה של אוסטרליה, אחד מאבותיה של גיי היה "פושע" שנשלח לאוסטרליה כאסיר, בעיקבות מרד תעשיית הקוטג'ים האנגלית נגד המהפכה התעשיתית.

מה שהיה הוא שאנשי הקוטג'ים שהתפרנסו מטוויה ואריגה בביתם, עם מכונות ידניות, מצאו עצמם בתחרות עם המכונות המיכניות החדשות ופרנסתם  נפגעה. הם עלו על בתי החרושת, שברו כמה מכונות והגיעו לאוסטרליה, נסיעה על חשבון הכתר האנגלי.
מסתבר שגרהם וגייהיו בארץ במרנה הרצליה שבועיים,  מאד נהנו, היו מרוצים מהמרינה בהרצליה, (כל הכבוד אמיר), ויופי.
יצאנו לארוחת ערב טובה כל השישה, המלצרית שאלה אותנו ביציאה מאיפוא אנחנו וענינו לה, נורווגיה, אוסטרליה וישראל.  הצטערה ששאלה.
סיימנו על הסירה שלי בשתית לימונצלו, אני מפתח בעיית שתייה רצינית.
הבוקר, אנחנו כאן לעוד יום בטלה, גרהם נסע לגליפולי האיטלקית, קרל ובריגט איתנו. בטחנבלה הערב שוב ביחד.
התוכנית, לחתוך את העקב מקרוטונה לשפיץ ומשם ליון.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. 

רושלה איוניקה-סתם יום של חול.

החלטנו להישאר יום במרינה שלווה זו. המרינה לא הושלמה מאחר והתקציב נגמר לפני המרינה. כאשר מסתכלים מסביב מבינים למה. שובר גלים ענק, מתאים לטייפונים, הוריקנים וכדומה. הכל גדול. לא נשאר כסף לחשמל.
מבחינתינו זה טוב, לא מפעילים אותה ולא גובים כסף. יש מים והעגינה חופשית.
בצהרים אנחנו הולכים לקפה - אינטרנט והפתעה. קרל ובירגיט כאן. הגיעו מוקדם יותר אתמול, נכנסו ולא ראינו אותם. מרינה גדולה כפי שסיפרתי לכם.
הזמנו אותם הערב אלינו לסירה לארוחת ערב.
אני עובד על יחסי ציבור לישראל וכשאחזור אגיש חשבון למשרד החוץ.
האמת  הם נחמדים.
מגיעים עוד כל מיני צרפתים, לא ילדים, כאלה ליד גילנו. נחמדים.
מחר נצא לכיוון צפון, בעקב של המגף וכנראה מחרתיים נחצה ליוון.
מזג האויר ממשיך להאיר לנו פנים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.