האי פקסוס

יום שלשי ה-4 לספטמבר. אתמול "יצאנו" עם גון ואינגריד, זוג הולנדי מקסים, למסעדה שאימצנו, מול הסירה.
זה קרה אחרי שהזמנתי אותם לבירה והענינים התגלגלו משם. זוג ללא ילדים, בערך בגילנו, אבל עם זוג הורים בני 90.סירה קטנה, מעץ, 30 רגל, שבנו בעצמם והם משוטטים בים התיכון וגרים בסירה הקטנה הזו כבר 4 שנים. היה נחמד מאד.
המסעדה שאימצנו, כולל האינטרנט, היא הבר של וירגיניה. הייתה גם וירגיניה.  היא בעלת הבר. "בחורה" נחמדה בת כ-50.צעירה.
היא זיהתה אותי כישראלי, לפי הצבע, והאינטיליגנציה בעיניים, כך לדבריה.
נתנה לי כתובת של זוג ישראלים למסור להם ד"ש, נדמה לי שפעעםהפלגתי איתם בארץ בימי "שיא גל".
אחר כך היא ביקשה ממני לדבר עם  ידיד שלה גם ישראלי, כנראה.
כאן עליתי על סיפור.
צילצלה לצרפת, כנראה פריס, למישהו שדיבר עיברית, לאט אבל בהחלט טוב, אמר לי שאינו יודע עיברית, בעיברית כמובן, וכאשר אמרתי לו שאני מצלצל מקורפו, אמר לי שאינו יכול לדבר עם קורפו.
נפרדנו בהקלה. היא סיפרה שהוא הבטיח לה שיעזור לה ולביתה בביקור שלהם בפריס ומאז ניסתה חדבר איתו וללא הצלחה. אמרתי לה שהרושם שלי הוא שהוא לא רוצה לדבר עם "קורפו".
כן, זה היההרושם שלה גם כן.



ההסבר שלי לסיפור, היה בביקור, היה סיפור, הבטיח הבטחות ועכשיו רוצה לשכוח מכל העניין. קורה.
מה שבטוח שוירגייה לא וירגין. (יש לה גם שתי בנות בשנות העשירים המוקדמות, נחמדות מאד).
הבוקר נפרדנו מההולנדים, יצאנו לדרך לפקסוס ולאחר הפלגה לא ארוכה אנחנו כאן.
שוב יש לנו קפה עם אינטרנט וכנראה שנישאר כאן יום יומיים.
הכל טוב אהובותי ואהובי.