יום ראשון ה-16 לספטמבר ועברנו את הקורינתוס.
היה יום מעניין.
יצאנו מגלקסידי עם עננים וקצת גשם אבל הסתמכנו על תחזית מזג האוויר
שהורדנו המרשת.
שקט, רגוע, בקושי תהייה רוח.
הרוח התחילה לעלות ומצאנו את עצמנו די מהר שטים ברוחות של 15-25 קשר,
למזלנו גביות.
החלטתי לא לשחק עם מפרשים ואני במנוע עם הרוח ועם הגלים שעולים
ועולים.
התחלנו מים חלק ואנחנו כבר בשני מטר גלים, שוב למזלנו מאחור.
על שינה אין מה לדבר.
גשם יורד ואנחנו מוציאים את המעילים האדומים החדשים שקנינו, לפי דינה
לא היה צריך, אבל היום הם ממש לעניין.
בדרך אנחנו חטפים גשם זלעפות, דינה נכנסת פנימה ואני נרטב עד
לתחתונים.
כאשר הגשם שוכך, אני מחליף. כן, גם תחתונים.
דינה כרגיל מודאגת איך נעבור בקורינתוס בחגיגה כזו. נראה.
מגיעים, בקשר אומרים לנו לזרוק עוגן מצפון לתעלה ולהמתין כשעה.
איזה עוגן, רוחות עד 20 קשר ואני ב
- - heave too
אבל עם מנוע. מחכים. היווני אמר שעה והזמן שלהם, כמו המרחק, מאד גמיש
ואינו בהכרח קשור למציאות.
אחרי שעה, למרבה הפליאה, אני מקבל אישור לעבור. נכנסים, נוסעים, אחרי
סירה צרפתית של 9 מטר שעשה סיבובים במפרץ על מפרשים מצומצמים, כמעט קיבל סחרחורת.
היווני אינו יודע מי מאיתנו ווסט וינד, מחליט שזה הצרפתי ומדרבן אותו
כל זמן הכניסה,
פול ספייד ווסט וינד, פול ספייד. אני ב-7 קשר והוא מתכוון לצרפתי.
כל הזמן גשם ורוחות.
הרוח מפסיקה בתעלה, הגשם מתגבר.
אני עוד מבטיח לדינה שאחרי התעלה יהיה מזג אוויר אחר.
עוברים, כבר אחר הצהרים ואני מתגעגע לשנת צהרים.
עוברים, מזג אוויר אכן משתנה ואני מביט בדינה בניצחון והולך לישון.
אחרי כשעה אני מתעורר מהטילטולים.
הים עולה. ועולה. אנחנו בדרך לעיירה בשם קורפוס או משהו דומה. מקום
האמור להיות מוגן.
היינו כאן לפני שלוש שנים בדרך מאלבניה.
הרוח ב-25 קשר, גבית אומנם אבל עדיין רוח.
נכנסים למפרץ המוגן והוא סוער. אין גלים אומנם אבל רוח לא חסר.
דינה כרגיל דואגת איך נתקשר לרציף. אני כרגיל "יהיה בסדר".
לקראת המסעדה שבה ביקרנו פעם אחרונה, הרוח נרגעת קצת, הבעלים עומד עם
חבל קשירה ל"סינקר", אני מסמן לו שאבוא בעגינה צידית, עם הדופן, הוא
מסרב, מטלטל את החבל של הסינקר ואני מקבל את הדין. אין לי חרטומן, (פרש עד לתיקון
המנוע), אבל הנסיעה לאחרו עוברת בקלות יחסית, ואנחנו נקשרים.
הרוח יורדת, הגשם פסק והכול טוב.
עד כדי כך טוב שדינה פותחת חלונות בחדר השינה לאוורור.
ואז,
מתחיל גשם שהופך לברד של כדורי גולף, לא אני לא מגזים, מלווה ברוח
חזקה וראות אפס.
אנחנו כמובן שמחים על מזלנו, הקדמנו את המהומה בצי שעה אבל דינה נזכרת
שהחלונות פתוחים.
כמובן שאני רץ בברד לסירה, בעצם הולך בזהירות הכל חלק, חוטף כמה
כדורים בראש, כואב אבל לא נורא, ואני בסירה סוגר חלונות.
הברד מתגבר ואני בסירה מחכה. בינתיים רצפת הקוק פייט מתמלאת קרח.
בהפוגה קלה אני חוזר לבית הקפה, זה בעל חבלי הסינקר, רטוב למישעי. אני
גם מביא, על פי ההוראות הנצעקות אלי מבית הקפה את המעיל שלה. קר ורטוב.
מזמינים ארוחת ערב. הגשם נמשך אבל הברד פסק. לשאלתי, גם הבעלים לא ראה
דבר כזה מימיו.
יש מרק דגים. מזמינים.
יש כאן ורסיה מקומית של מרק ודג שלם בצד שאותו מכניסים, חתיכות חתיכות
למרק. מצויין.
מגיע דג ענק, איזה קילו, אבל קודם, הבעלים ביוזמה פרטית מביא
"סטרטרים" מצויינים.
מזמינים יין מקומי לבן. (לדגים לא ? ).
מוזגים שותים ודינה הופכת כוס יין על המחשב שלי. הכישרונות של הגברת
בזמן האחרון מתפתחים לכיוונים משונים.
הכול מצוין. היין נגמר, בין היתר כי דינה שופכת עוד כוס, הגשם ממשיך,
אבל הארוחה נהדרת.
גם החשבון, אבל שווה כל יורו. עשינו לו את היומית ואנחנו אפילו לא
כועסים על היוזמה והחשבון.
המסעדה ריקה, יש עוד זוג יווני, קצת חרש שצועק בטלפון הנייד שלו על
מישהו שעה ארוכה. אישתו לידו, מחייכת.
אנחנו כמובן מברכים ומבורכים על ידם לגבי מזלנו בהקדמת הברד
וה"גייל" שבא איתו.
חזרנו לסירה, נרדמנו מייד. יום ארוך ומעניין, שנגמר טוב.
היום בבוקר אנחנו קמים, עדין גשום, מתחיל להתבהר ואני מחליט להישאר
כאן עוד יום. יש לנו זמן. אנחנו במרחק של כ-300 מייל מרודוס ויש לנו כ-10 ימים עד
המפגש עם אסף ומשפחתו.
היוונים מאד מסודרים כאן. הפתעה.
מיד לאחר הברד, שהעיף הרבה עלים מהעיצים, מופיע מטאטא כביש ומנקה.
יפה.
היום נישאר כאן ומחר נראה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
מתגעגעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה