רודוס

יום חמישי, ה-27 לספטמבר.
מחכים לאסף   והמשפחה. עוד כשעתיים.
אתמול הגענו לרודוס אחרי שהזמנו מקום אצל גורג'.
גורג' קידם אותנו בצעקות מהרציף שאין מקום. הזמנו לא הזמנו, אין מקום. עצבני.
יצאנו.
הדרמתי כחצי מיל למקום שהיה מפרץ קטן ועזוב בו עגנו פעם קודמת כאשר לא היה מקוםם כאן.
התקששלגורג' בקשר והוא היה יותר רגוע, אולי ב-1800 יהיה מקום.
בינתיים הגענו למפרץ, לשעבר, שבינתיים הפך למרינה ענקית,  לא גמורה. רציפים גמורים, כולל "פיתות" וטבעות קשירה נהדרות מנירוסטה, אבל ללא חשמל ומים וררלגמרי. נקשרנו לרציף,  עומק כ-7 מטר, והלכנו לנוח.
דינה התרכזה ב"לדאוג", ואני בלישון.
ב1745 התקשרתי לגורג', מה קורה ?
תבוא אבל רק ללילה אחד.

טוב. נכנסנו, נקשרנו, הכניסה קצת קשה בשל העדר חרטומן ורוח שתמיד נושבת כאן.
לידנו זוג ישראלים נחמד לשמאלנו גרמנים, נחמדים. הנס ושות'.
הלכתי לשוחח עם גורג ולשאול אותו למחירים ובכלל.
הבחור נרגע ויסדר לנו מקום גם למחר. אולי.
דינה "דואגת".
נסענו לקניות לקראת האורחים, קנינו, כולל הובלה. בחורה נחמדה מעובדות המרכות שהסיעה אותנו וסרבה בסוף לקחת אפילו טיפ.
בדך עוד הספקנו לשוחח וללמוד שסבא שלה היה איטלקי ונרצח על ידי הגרמנים באי כאן.
הסכמנו שהגרמנים מנוולים.
הבוקר גורג' הגיע, אמר שיש מקום חדש ונוכל להישאר כאן כמה שנרצה. נחמד.
זזנו, נקשרנו מחדש ואנחנו מסודרים ומחכים שהשעתיים יעברו.
אנחנו שוב ליד ישראלים נחמדים, מחיפה והכול טוב.
דינה כבר לא דואגת.
אני הלכתי לסדר דברים חשובים, לשלם ולדווח לכם ודינה מסדרת ו"תולה וילונות".
מחכים לילדים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי, עוד כשבועיים בארץ.
מתגעגע לכולכם.