מונטנגרו

27.6.09 22:00
שוב עבר עלינו יום ארוך וגדוש.
הלכתי בבוקר למנהל הנמל, והפקיד התורן גילה בעיה חדשה בביטוח שלי. הוא עד 150,000 דולר והתקנות פה דורשות 200,000 יורו. נפרדנו בדמעות וננסה מחר שוב.
עולה בי מחשבה זדונית להודיע להם שאני עוזב ולעזוב ללא טרנזיט לוג. נראה.
אתמול שכרנו רכב והיום דינה לקחה אותי להרים להתפלל.
קודם עברנו דרך אגם ביצה על גבול אלבניה מונטנגרו אבל לא היה משהו.
המנזר לעומת זאת בהרים אכן מרשים.
הדרך לשם מפותלת וצרה וצריך להתחשב ברכבים שבאים ממול. בכמה נקודות עמדתי על חצי צמיג מהתהום וקיוויתי שהנהג ממול לא ישלים את המלאכה. (טוב, אני מגזים קצת), בכל מקרה הדרך צרה מאד, וללא מעקות בטיחות. בכמה מקומות התהום מבטיחה שלא ניפצע, (כל כך גבוה שאין סיכוי להיפצע), וגם את האוטו אפשר יהיה להכניס למעטפה. (שוב אני נסחף).
הגענו למנזר החצוב בתוך הר בשיטה של אם צריך עוד חדר, חוצבים אותו.
בחוץ מתקיימת תופעה מוזרה של אנשים שבאו לישון במקום על מזרונים ושמיכות המסופקות במקום.
כנראה שבלילה בנוסף לקור ולגשם, קורים גם ניסים.
יש חדר אחד מלא נרות דולקים. מה שדומה מאד להר מירון.
כל זה קרה לו בתוך ענן והראות הייתה די מוגבלת.
בדרך חזרה, בחרתי בדרך אחרת שהאריכה את הטיול ונסענו לעיר הנקראת בודווה.
עיר עתיקה כמו יפו, אבל עם חוף יפהפה.
בדרך חזרה שיחקתי במשחק האהוב עלי, הכה את המשכיר, בחישובי דלק.
את הפטנט של קבל אוטו ריק ותחזיר אותו ריק כולנו מכירים. (ריק מדלק).
אבל, אני אוהב לשחק. השיא שלי עד היום היה בקפריסין בו החזרתי אוטו שאחרי ההחזרה עזרתי למשכיר לדחוף את האוטו לתחנת דלק.
עם דינה לא בא לי (מפחד), לשחק משחקים ושמתי עוד 3 ליטר דלק (מיותרים לגמרי). יותר זול מלהתגרש.
אפשר לרשום אחד אפס למשכיר וזה עוד לפני שגמרתי עם מנהל הנמל המוביל כבר 2 אפס.
אני לא מצליח וכנראה שכבר לא אצליח להבין את הראש של הפקידים.
שניהם בחורים צעירים, לא נראים טיפשים, שניהם יודעים שכל נושא הביטוח זה בבל"ט ובכל זאת משחקים בתלך תביא.
נחזור למנזר.
ההרריים כאן כנראה מאד דתיים.
הנרות בוערים, אנשים מתארגנים לשינה בקור ובחוץ, מנשקים כל מזוזה, (סליחה, צלב), וכמובן סליחה מזוזה, הקירות והאיקונות שחורים מרוב נשיקות. החלטתי להיות חלק מהעניין ונישקתי את דינה.
יש גם קטע עם פתקים אבל היות והקדוש המקומי קורא רק בשפה מקומית ויתרנו.
טוב מספיק להיום. רק בגלל שגמרתי לקרוא ספר מעניין ועדין לא בחרתי ספר חדש אתם לא צריכים לסבול.
מחר יום ראשון, יום חדש ונמשיך את משחק מנהל הנמל והביטוח.
אני אמשיך בפרטים נוספים. אגם הביצה שיוסי מספר עליו נקרא SKADAR LAKE והוא מאד גדול, על הגבול עם אלבניה. אנחנו ראינו את הקצה המערבי שלו ולכן הוא לא נראה מרשים כל כך ,כנראה פספסו משהו.
לא נורא. המשכנו דרך עיר הבירה להרים למנזר מיוחד. בדרך עצרנו במקום מקסים. על גדות הנהר ממוקמת מסעדה יפה, וגדולה. כשעצרנו שם לא היה איש במקום, כנראה בגלל השעה המוקדמת. אכלנו ארוחת בוקר במקום שבו המים זורמים לאט, וכל מה ששומעים זה קרקור הצפרדעים, צרצור הצרצרים , וציוץ הציפורים. ממש מקום רגוע ויפה. (אנסה למצוא תמונה מתאימה).
אחר כך המשכנו למנזר ששמו OSTROG שיוסי תאר. הדרך עוברת דרך כפרים רבים ונשאלת השאלה שבאותו נוף כמו אלבניה, הכול נראה פה יפה יותר, נקי יותר. הכפרים מסודרים ויפים יותר. לכל חלקה האדמה מעובדת , בתים יפים . כשעברנו באלבניה בכפרים החקלאיים הם נראו מבולגנים, מלוכלכים וצפופים מדי .

המנזר מאד מרשים.הוא ממוקם מעל עמק גדול שראינו רק חלקים ממנו כי היינו כל הזמן בעננים.
בדרך חזרה למרינה נסענו דרך אחרת היורדת אל הים , דרך מקסימה.

29.6.09 8:30 BIGOVA , מונטנגרו
אתמול, לאחר שיוסי לא הצליח להגיע להסכמה עם מנהל הנמל, הוחלט שלא נשארים במונטנגרו (אין לנו מספיק כיסוי צד שלישי לטעמם), וממשיכים לקרואטיה.
יוסי עשה יציאה רשמית במשטרה (משטרת הגבולות) ממונטנגרו ואנחנו יצאנו מבר.
הייתה לנו הפלגה מאד נעימה. בהתחלה היה טפוף גשם קל שעבר לאחר זמן קצר. הים היה רגוע, והנוף מקסים.
שטים לאורך הרים גבוהים וירוקים המגיעים עד הים, בדרך עיירות יפות.
עצרנו לתדלק ב-BUDVA בה ביקרנו עם הרכב יום קודם.
ב- BIGOVA עצרנו לעגינה (על עוגן , לפעמים אנחנו עוגנים ברציף מחוברים לכבלים שלהם ולפעמים בעיקר ביוון עוגנים עגינה ים תיכונית שהיא עם עוגן וקשורים לרציף- איך אני מתחילה להבין בענייניי ים? ) במפרץ קטן ומוגן, עיירה קטנה ובה כשתי מסעדות כמה בתים בנוף מקסים.
כל המפרץ מוקף בעצים ירוקים, בצד אחד העיירה וזהו. במפרץ עגנו עוד כמה מפרשיות.
בערב ירדנו עם הדינגי , יוסי חתר במשוטים ולא הרכיב את המנוע,לאכול ארוחת ערב במסעדה ממול.


אצל דינה הנסיעה למסעדה עם משוטים עברה חלק. אצלי פחות.
משוט אחד החליט שדי לו והתפרק. (עץ רקוב בחיבור).
זה קרה כבר בהתקשרות ומשכנו עצמנו פנימה.
בחזרה עם משוט אחד נזכרתי בימי ונציה העליזים וחתרתי עם משוט אחד, קצת מכל צד.
הגענו בזיגזג נהדר לסירה.

עכשיו בוקר, כולם עדיין ישנים, גם בסירות האחרות, נראה שגם העיירה עדין ישנה.
אני עדין מתפקדת על פי השעון הישראלי, פה שעה אחת מקודם יותר. השמש שוקעת ב – 8-9 שלהם, היום ארוך..



טוב בסוף גם אני קמתי ועזבנו את מונטנגרו.
חלפנו על פני הפיורד, כי דינה לא רוצה להתעסק עם מונטנגרו.
ברור לה כי אם נכנס ללא טרנזיט לוג חיל הים שלהם יפשוט עלינו ומי יודע.

קרואטיה לאחר כמה שעות של הפלגה נעימה.
הגענו לצווטאט ׁcavtat .
איזה הבדל. פקיד הנמל מתנצל של הניירות שלי הכוללים ייפוי כוח לייפוי כוח בסוף מבין הכול ולוקח כ- 250 יורו עבור הטרנזיט לוג.
העיירה יפהפייה. יוצאים לסיר קצר ומנהל העגינה מפנה אותנו לעגינת עוגן במפרץ.
זה כבר אומר להכין את הדינג'י עם המנוע. (יש חסרונות לשיטת ונציה).
אנחנו מחליטים להישאר כאן יומיים.
בערב מסעדה, (מחירי ישראל), חזרה לסירה בדינג'י, עם מנוע, ולישון.
למדנו אתמול שנמל התעופה של דוברובניק קרוב מאד לכאן ונאסוף אתכם בעיירה זו.
פרטים והוראות בהמשך ומדינה.

עכשיו בוקר ה-30 ליוני, הגנראטור עובד, מטעינים סוללות ואחר כך דינה תיקח אותי לפטרול בעיירה.
אנחנו נשארים כאן עוד לילה.

על הדרך עד לכאן יש לנו סירה נוספת איתנו, (מיכל ושלמה גולדמן, ואיש צוות אבי. שלשתם בני 75 וקצת, נחמדים ביותר אנשי ים ושלמה הוא אינציקלופדיה מהלכת של קרואטיה, (וגם מדינות אחרות).
דינה יושבת איתו כל הזמן ומתכננת לנו את החיים. דווקא סיור נוח.

לגבי מיכל ושלמה, הם זוג צעיר שמפליג כבר הרבה שנים. יש להם סירה הנקראת "LOVE 2", קנו אותה חדשה. שניהם נראים צעירים מגילם. וכמו שיוסי סיפר הם בילו פה ארבע שנים ושלמה מכיר את קרואטיה טוב מאד . אני לומדת ממנו.
הם החליטו להישאר עוד לילה, אז כנראה שנמשיך את הדרך איתם, כי הם גם רוצים להגיע לספליט. ואם נמשיך אתם נלמד הרבה.

התמונה:המסעדה שעל גדות הנהר

21.6.09 השעה 2 אחר הצהרים.
אנו סגורים בסירה כי יורד גשם שוטף. רוח קרירה , סך הכל נעים. אנשי הצוות שלו עוזבים היום מאוחר יותר. הם נוסעים לטירנה לשדה התעופה.
התוכנית שלנו היא לנסוע קצת לטייל ולערוך קניות להפלגה צפונה. נתחיל ממוטנגרו (כמה ימים) ואחר כך לקוראטיה. יש לנו הרבה זמן כך שנעשה את זה באיטיות.
22.6.09 אחר הצהרים.
אתמול לינדה ומנחם (אנשי הצוות שלנו) ושרון ולני (בעלי הסירה DIZZE Z) יצאו לטירנה להמשך דרכם. לני הוא הבעלים של מפעל הממתקים "כרמית", איש מאד נחמד, וכך גם בת זוגו שרון. חבל לנו שהם חזר כי התיידדנו מאד במיוחד אני עם שרון. אבל מצד שני מאד נחמד פתאום להיות לבד. ואנחנו מנצלים זאת.
בלילה ירד גשם שוטף, ולפי כמה שנאגר בסירה הקטנה ( הדינגי) הרבה מאד. זכרנו לסגור את כל החלונות כל שדבר לא התרטב (דבר ששכחנו לעשות ביציאה מהארץ שבה המזרון של לינדה התרטב).
קמנו ליום מקסים. האוויר נקי, ראות חדה. עננים בשמים ולכן השמש לא מכה מדי. יצאנו לקנות מצרכים בעיירה הקרובה, מרחק של כ-ק"מ, ולא תאמינו, יוסי הלך מבלי להתלונן. ההליכה הייתה טובה מאד, היה קריר ונעים. ערכנו הרבה קניות. דבר ראשון הקרוקס של יוסי ושלי עפו מהסיפון של הסירה של לני אתמול כשהרוח תפסה אותנו. כל אחד מאיתנו איבד נעל אחת. אז היום קנינו חיקוי של קרוקס ב כ-15 ₪. נראה כמה זמן יחזיקו. חוץ מזה ציידנו את הסירה במים, משקאות קלים, חומרי ניקוי וכדומה. בן בעלת הסופר (דובר קצת אנגלית, הם יודעים פה איטלקית כי האיטלקים עושים פה עסקים, והרבה אלבנים התגנבו בזמנו לאיטליה) הקפיץ לנו את הקניות בטנדר שלו.
לגבי האינטרנט, הוא מאד לא יציב בין היתר כי יש בעיית חשמל. רגע יש חשמל, רגע אין. אם יש חשמל גם אינטרנט לא קבוע.
23/6/09 4 אחה"צ.
כרגע חזרנו מסיור נוסף בעיר ולורה ובמבצר מעל העיר הנקרא KANINE, נוף מקסים מהמבצר. העיר עצמה לא מלהיבה. בהתחלה רצינו לנסוע דרומה, אך כשקמנו היה גשם שוטף (המשך של הלילה) וזה מנע נסיעה בהרים, כך שנסיעה בוטלה. חבל לי כי אנשים אומרים שהדרך דרומה מאד יפה.
בשעה 11 בערך התבהר מזג האוויר והגשם פסק. כעת מאד נעים עם רוח ושמש . יוסי אומר שאם יהיה כך מחר נתחיל להפליג בדרך למונטנגרו.
24.6.09 8:00 בבוקר
אתמול בערב יצאנו לארוחת ערב משותפת לכל הסירות שנותרו במרינה, חמש במספר. מחר עוד אנשים עוזבים ואנחנו שקלנו לצאת צפונה. היה נחמד. ישבנו בחוץ כאשר לקראת סוף הארוחה התחילה פתאום לנשוב רוח חזקה, רעמים וברקים, וכמובן התחיל גשם.
בארוחת הערב פגשנו עת עודד (עודי) אחד השותפים הישראלים של חוות הדגים, והוא הציע טרמפ לנסיעה דרומה לעיר סרנדה. קפצנו על ההזדמנות כי ביטלנו אתמול אל הנסיעה בגלל הגשם. הוא אמור לאסוף אותנו בעוד שעה. כרגע גשום, אך אני מקווה שמזג האוויר יתנהג כמו אתמול ויתבהר במהלך הבוקר.
אז חזרנו מסרנדה. הדרך יפה מאד הררית ומכוסה עננים. לפחות הים. בסרנדה עודד הלך לפגישה עסקית וחזר ממנה מרוצה. בדרך חזרה עצרנו בחוות דגים כדי שיוכל לקחת בחזרה מדחס אויר לבלוני צלילה שהושאל למישהו ששכח להחזירו. ביציאה נפל האגזוז מהאוטו ואלתרנו מחזיק עד למוסך של קוסטריצה, המכונה בני.
המוסך נראה כמו סצינה מחתול שחור חתול לבן. מכאן השם "המוסך של קוסטריצה".
ילד בן 13 בנו של בני בעל המוסך פירק את האגזוז, בן אחר שלו, קצת יותר מבוגר ריתך את הקטע השבור וכל זה במוסך מבורדק, בו אף כלי אינו במקום והכל נמצא בהישג יד של הבנים העובדים.
תוך שעה אחת, ועישון סיגריה של הבן הקטן, הכל היה מתוקן כמו חדש. המחיר כ-17 יורו.
ארץ מעניינת אלבניה. צריך לקרוא לה ארץ המרצדסים. כל מכונית שניה היא מרצדס. הסיבה לכך היא מחירה הזול, כ- 1000 יורו כפי שסיפרו לי. המכוניות יובאו מגרמניה בעבר על ידי יזמים, (כנופיות לגניבת רכב אלבניות), אשר העבירו אותן לכאן ומכרו לחברה במחירים מקומיים.
התופעה של פלח מקומי נוהג במרצדס די חדש די משונה.
בקשת אלבניה לקבלת עזרה מהשוק האירופי שמה קץ ליבוא הזה מאחר וממשלת אלבניה התבקשה להפסיק פעילות ברוכה זו.
בכל מקרה התוצאה היא ששני שליש מהמדינה נוהגים במרצדסים וזה נראה מאד יוצא דופן במדינת עולם שלישי ועוד קצת.
היום מתחיל כאן בגשם, לא כדאי לצאת, מתבהר, למה לא יצאנו, ממשיך להיות בהיר, למה לא יצאנו, ובלילה גשם, רעמים וברקים.
אז, מחר, ה-25 לחודש החלטנו לצאת לאחר הגשם.
המרינה מקום שקט ורגוע אבל מספיק. צריך נופים חדשים.
האנשים פה מאד נחמדים. קשה להאמין שהם תמכו ונתנו להודג'ה לשלוט בהם כל כך הרבה שנים.


אני חוזרת בי ממה שאמרתי על אלבניה. גילינו כי. הערים הן כמו עזה, ההרים כמו שוויץ והים כמו הריביירה. כל זאת לפחות בחלק הדרומי ומרכזי של המדינה. הדרך דרומה הייתה מקסימה. מאוריקום צריך לעלות להרים, והם גבוהים, ירוקים ויפים. ואחר כך לרדת לים, גם כן דרך מדהימה. לפי מה שסיפר לנו עודד עד לפני שנתיים לא הייתה דרך סלולה בכלל. הפעם נסענו בדרך סלולה חדשה, חוץ מאשר בתוך הערים שאת הדרכים בהן התחילו לסלול רק עכשיו. לפי עודד הדרך לטירנה (עיר הבירה) חלקית סלולה וחלקית משובשת מאד.
עצרנו לאכול ארוחת צהרים במסעדה מקסימה הבנויה על מפל מים. מדהים. מים זורמים בשצף קצף ובין הזרמים מוקמים משטחים ושולחנות ומסביב הכל צומח וירוק. מקסים.
הסתובבנו קצת בסרדנה שהיא עיר תיירותית הנמצאת ממול קורפו. עיר מתפתחת, נראתה נקיה , אבל יכול להיות שזה מכיוון שכבר כמה ימים יורד גשם כל הלילה והבוקר. למסכנים שפעם גרו בקו המשקיף על החוף (אלו בתי שיכון ) חסמו את הנוף עם בתים גבוהים חדשים . והתערובת של בתים חדשים ובתים מטים ליפול באותו רחוב משונה ומעניינת.
26.6.09 1:00 אחה"צ בר- מונטנגרו
ויוצאים לדרך, בהפלגה. תוכננה הפלגה קצרה לשם שינוי, נעגון במפרץ יפה שאיתרנו במפות, מרחק של כ-7 שעות ונעשה את הלילה. אז זהו שלא.
המפרץ המתוכנן נהיה רדוד לעומק של כ-2 מטר כמה מאות מטרים מכל מחסה וממש לא מאפשר עגינה טובה.
סיבוב לקצה אחד, סיבוב לקצה שני ומחליטים לדלג לחלופה הבאה.
שוב מפרץ יפה וסגור, לפחות על המפה.
כבר אחרי חצות, (לא אין ירח אבל הראות טובה).
אי שומע בקשר אחד משלנו, שהפליג מוקדם יותר מודה בכל לב למשמר החופים האלבני.
יוצא קשר ומסתבר שהוא נכנס למפרצנו המתוכנן כמה שעות קודם ועלה על רשתות דייג.
כמובן שהסתבך במדחף ונזקק לגרירה.
הוא ממליץ בכל פה שלא ניכנס לשם.
ממשיכים לאוליציני, עוד נקודת עגינה במסגרת החלופות.
בבוקר נכנסים. נקשרים. הגלים מרימים ומורידים את הסירה ודופקים אותנו ברציף. לא מקום לעגינה. מנתקים ויוצאים לים לכיוון באר. כשעתיים שלוש הפלגה, עברו מאד מהר מאחר ודינה אפשרה לי לישון את הדרך העירה אותי רק בכניסה למרינה.
זו כבר מרינה מסודרת ומוגנת ובאנו אל המנוחה. קצת סידורים ובלגנים והולכים לישון.
אני רואה שדינה תיארה חלק מהדברים כך שאפשר להשוות את הגירסאות.
אז לא נכסנו והמשכנו להפליג צפונה. בבוקר מוקדם, הגענו לנמל פתוח בדרום מונטנגרו, ניסנו להקשר למקום העגינה של מעבורת (ferry), אבל יוסי אמר שהגלים דופקים אותנו לדופן ולא נצליח לנוח. אז המשכנו עם כשעתיים לעגינה במרינה בעיר ששמה BAR.
ההפלגה לקחה כמעט 24 שעות. למזלנו מזג האוויר היה נוח וכמעט ולא ירד גשם והים היה שקט.
גם פה לא הסתיימו הסיפורים. בכניסה למדינה יש לעבור גם דרך מנהל הנמל. ויושב לפנינו בחור צעיר קפדן מדי, ותעודת הביטוח של הסירה לא מציינת את מספר הרישיון האמריקאי של הסירה אלא רק את מספר הרישיון הישראלי. בקיצור לכו לחפש ביטוח שבו המספר הנכון, או קנו ביטוח ממונטנגרו. היום יום שישי, ואת האישור נקבל רק ביום ראשון (בפקס). עשינו כניסה במשטרה, ביקורת גבולות, עברנו דרך המכס, אך את אישורי הנמל עדין לא סיימנו. נשברנו. הלכנו לסירה, אכלנו ארוחת בוקר (בצהרים) והלכנו לישון.
אני ממשיך. סה"כ דינה זוכרת את הדברים כמוני.
שכרנו רכב, ומחר ניסע להרים. יש כאן כאלה למכביר. דינה פרטה לי את כל השמות המתוכננים אבל, מה אכפת לי העיקר שאני נוהג. לדעת גם לאן זה כבר יותר מידי.
אגב, הבעיה שלנו במנהלת הנמל היא איזה שהוא קישור בין מספר הסירה בפלורידה למספר הסירה הישראלי על הסירה. בקיצור בבל"ט. מפליא איך בחור צעיר משחק את משחק הפקידות הבירוקרטית בכזאת טבעיות. הוא הרי יודע שיש ביטוח, והביטוח מתאים לסירה, אבל משחקים.
צלצלתי לסוכן בארץ והוא ינסה לשלוח פקס ביום א'. מסתבר שביקשתי ממנו לטפל בזה ביום שישי ב-12.

התמונה- המוסך של קוסטריצה בסיפור של יוסי למעלה

אלבניה

17/6/09 – 7 בבוקר אנחנו תקועים בכניסה למרינה אוריקום במפרץ וולרה באלבניה. אנו תקועים בחול בוצי בעומק של 1.5 מטר.
לאחר הפלגה ארוכה ונוחה (אם כי די מעייף להפליג בלילה, במיוחד שאת מנחם עם היד השבורה לא רצינו לכלול בתורניות ) כ-13 שעות שעות הגענו למרינה אוריקום. כשמארגן הרד מד אמר לנו כיצד להיכנס למרינה כבר היינו תקועים. (החברה הגיעו מוקדם יותר כי הם יצאו יותר מוקדם). מתברר שצריך תמיד תמיד להיכנס למרינה באיטיות מרבית ולשים לב לכל הסימנים. במקרה זה המרינה חדשה והפירוט של הכניסה אליה לא מופיע בפיילוט בוק ולא בגי פי אס. כך שפיספסנו את הכניסה ועלינו על החול הרדוד. אמרו לנו בקשר שזה שפל והגאות תהיה 40 ס"מ, לפי יוסי יספיק להעלות את הסירה. בכל אופן כרגע אנחנו מחכים.
השעה 8:30 בבוקר ואנחנו עוגנים במרינה. חולצנו בעזרת הסירה ,ליידי סי, של בן-חיים היינן, ואבי מה"יממה, שבא עם הדינגי לעזור. קשרו חבלים לתורן במרכז הסירה והטו אותנו עד ששוחררנו.
18.6.09 השעה 1:30 בבוקר (זמן שלנו, זמן מקומי 12:30). חזרנו מארוחת ערב במסעדה איטלקית ליד המרינה. היינו כ-18 איש והיה נחמד מאד. וזאת לאחר קבלת פנים רשמית שערכו לנו במרינה עם שתיה ומוזיקת ריקודים.
אי אפשר להגיד שאנחנו לא מתהוללים.
מחר יוצאים לטיול בעיר הקרובה, ולורה.
19.6.09 השעה 12:30 בבוקר זמן מקומי. היום נסענו עם אוטובוס לעיר ולורה , הנמצאת במפרץ בו אנו עוגנים.
הטיול שאורגן על ידי חברת טיולים מקומית היה על הפנים. אבל בכל זאת הסתובבנו קצת בעיר, הנראית כמו ישראל לפני חמישים שנה. מארגנת הטיול לא ידעה לקחת אותנו למקומות מעניינים כמו השוק, או הרחוב היהודי שאליו הגענו לאחר שמישהו ביקש במפורש להגיע לאזור. לעומת זאת ארוחת הצהרים (הכלולה) הייתה מצוינת.
בערב ארגן לנו אסף, המנהל חוות דגים במקום, אותה חוות דגים שגירשו מאילת. הבחור נחמד מאד, כמה כבשים שנצלו שלמים על שיפוד ואחר כך פורקו על ידי מומחים. לפי אסף היה לפחות חצי ק"ג כבש לכל אדם. כל סירה הביאה יין ותוספת, ערכנו שולחן ארוך על אחד הרציפים. שאלנו שולחנות וכסאות ממשרדי המרינה. הכבש היה נהדר, היין טוב וכולם נהינו.
כמו שאמרתי לכם, אפשר להתרגל לחיים האלו.
20/6/09 1 בבוקר זמן שלנו. חזרנו כרגע מארוחת ערב שאסף, מנהל חוות הדגים, ערך לכבודנו יחד עם השותפים האלבניים של החברה, שאחד מהם מסעדה על שפת הים במרחק הליכה מהמרינה.(תאמינו או לא, יוסי הלך היום כשעה בטיול ובערב עם 1.5 ק"מ למסעדה).
ארחו אותנו מאד יפה. קבלנו דגים מחוות הדגים ( דניס) שהוכנו במסעדה. הייתה זמרת ששרה שירים אלבניים ומערביים. היו ריקודים. בקיצור, נחמד מאד.
ב 19 לחודש, נסענו ל-BERAT. התארגנו כמה סירות, בעזרתו של אסף, שכרנו כמה מיניבוסים, ונסענו. המרחק היה 85 ק"מ, אבל הדרך ארוכה. לקח כמעט שלוש שעות לעבור מרחק זה. הדרך משובשת, רק שני מסלולים, ולפעמים נתקעים מאחרי משאית. נסענו דרך כפרים חקלאיים (אלבניה ארץ חקלאית,) בברט הלכנו לבקר במצודה מעל העיר, מאד יפה. כל כך יפה וכל כך מעייף בגלל הדרכים והחום, עד שהחלטנו לבטל את יתר הטיולים.
היום ה-20 ב-9 בבוקר זמן מקומי, אנחנו נוסעים בסירה של לני, לסיור חופים. היציאה הייתה בים טוב, רגוע. עצרנו באמצע המפרץ, וירדנו לשחות קצת. כמה דקות אחרי שעלינו חזרה, התחילה רוח שהתפתחה ל- 30 קשר. הסירה הייתה מוטת הצידה. המפרשים היו פתוחים, והיה קצת מאבק "לצמצם מפרשים" הכוונה להקטין את הפתיחה שלהם. היה מרגש. אחר כך הגענו לביקור בחוות הדגים. בעגינה, נתפס חבל בפרופלור של המנוע.לני ויוסי ניסו לשחרר את החבל, אבל לא הצליחו . חן, עוד עובד ישראלי בחוות הדגים, הגר במרינה לקח ציוד צלילה ותוך כמה דקות שחרר את החבל.
היה לנו יום טוב.


התמונה המצורפת היא של הנוף הנשקף מהמבצר בעיר ברט באלבניה

קורפו

13.6.09 מרינה LEVKAS, ערב,.
יוסי שוכב מעל המנוע, יש לנו בעיה בגיר, הברגים נשברו ואי אפשר להכניס לגיר. למזלנו זה קרה אתמול בערב, לאחר יום של 16 שעות הפלגה, בזמן עגינה, אבל הצלחנו בכל זאת לעגון..
אתמול יצאנו מגלקסידי עיירה נחמדה . לידנו חנתה סירה שנראתה עתיקה אך התברר שהיא סירה חדשה שבנו בקנדה לצורך הופעות בעולם. הסירה נבנתה למטרת הבאת תשומת לב העולם לשמירה על כדור הארץ. בלהקה שחקנים ואקרובטים מתנדבים מכל העולם. ראינו חלקים מהמופע, לא היה ברור מה הם אומרים, ומה הם רוצים, ולמען האמת, היה נורא משעמם. אבל סיפרו לנו שהם כבר מסתובבים כמה שנים בעולם . החוף המערבי של קורפו
בשעה 4 בבוקר יצאנו לכיוון LEVKAS .הים היה מאד גבוה, רוח חזקה עם מכות רוח חזקות עד 25 קשר, התגלגלנו מצד לצד( יחסית, הסירה שלנו כבדה אז היא מתנדנדת קצת פחות). ראינו שנגיע ללפקס בלילה, וחיפשנו מקום אחר לחנות בו. מצאנו בדרך, אחרי 16 שעות הפלגה מקום הנקרא ASTAKOS , עיר יוונית טיפוסית, לא תיירותית כמו רוב המקומות שעצרנו בה.
אחרי שהגענו שלוש סירות מתוך כל הראלי, עייפים מאד, יצאנו לאכול משהו לשתות בירה (מנהג שיוסי המציא, לשתות בירה , דבר ראשון, בכל מקום בו אנו עוצרים). אכלנו מאכל יווני מיוחד הנקרא גירוס, שהוא בעצם שוורמה של עוף מוגש בפיתה עם ציזיקי. היה טעים מאד. הלכנו לשון מאד עייפים, בידיעה שבבוקר לא בטוח שנצליח להפליג.
בבוקר יוסי עבד על הסירה ואנחנו, הבנות, יצאנו לסייר בעיירה. נחמדה מאד, אנשים חביבים.
כשחזרנו, יוסי הצליח חלקית לסדר את הגיר (מזל שיוסי יכול לטפל במנוע, כי סירה אחרת שהתקלקל לה משהו במנוע עצרה בעיירה קטנה לכמה ימים ), ויצאנו להפלגה. ים שקט למזלנו. הפלגנו לאט וזה היה מאד נחמד.

14.6.09 LEFKAS מרינה.
הוזמנו לארוחת בוקר על ידי המרינה. היה מאד נחמד. ב-12 יצאנו מהמרינה, היה צריך לחכות שהגשר המחבר בין הפלופונס ליבשה יפתח. היה יפה מאד לראות את כל הסירות המשתתפות בראלי מחכות לגשר, ניסיתי לצלם אבל לא יצא יפה כמו שזה היה באמת.
הפלגה מאד נעימה. למזלנו מזג האויר היה טוב, והייתה הפלגה של 12 שעות, נוחה מאד. בשעה 11 בלילה הגענו למרינה, היה די מלחיץ כי הירח לא זרח עדין, והיה חשוך מאד. הגי פי אס עזר מאד, מראה את הדרך כולל סימנים של גובה הקרקע .
בהמשך למנהג יוסי, יצאנו לשתות בירה עם צוותים משלש סירות. מצאנו לעצמנו בר מסעדה, ולאחר ששגענו את הצוות , אכלנו ושתינו וקשקשנו וכולם היו בצב רוח טוב.
השעה 1:40 לאחר חצות, חזרנו לסירה. מחר יוצאים לטיול בקורפו.
15.6.09 טיול בקורפו.
לקחנו מיניבוס ומדריכה מקומית (גרועה מאד) ויצאנו לצד המערבי של קורפו האי. נוף יפה, נסיעה דרך הרים מיוערים, והחוף מקסים, ההרים מגיעים לים, והים בצבעי טורקיז. מזג האוויר כאן מאד יבש ולא חם מדי ולכן נעים מאד. כנראה זו הסיבה לכך שהמקום כל כך פופולרי ותיירותי כל כך.
אחר הצהרים נסענו לעיר קורפו, ביקרנו באחד המבצרים שראינו בכניסה ( בלילה הם נראו ענקיים ומוזרים)., ביקרנו בעיר העתיקה, והלכנו לרובע היהודי. מצאנו את בית הכנסת אבל היה סגור. היו כמה אלפי יהודים באי, לפני מלחמת העולם השניה, וחזר אולי מאתיים .היום יש קהילה קטנה באי.
בערב מנהלת המרינה ערכה לנו קבלת פנים מאד מפוארת ( כל הקבוצה נקראת מד רד ראלי, ויש מקומות שאנחנו מקבלים טיפול של מכובדים) . משקאות ומזון חינם. תזמורת קטנה של שני נגנים , קלידים וגיטרה וזמרת אחת. הם היו ממש טובים וכולם נהנו מאד . היו ריקודים , והסירות החיפאיות כיכבו. רקדו ריקודים יוונים, ריקודי בטו, ורוק.
16.6.09 קורפו מרינה, צהריים.
מנחם (איש הצוות שלנו) שבר את היד אתמול בעת שרקד רוק ומעד. בבוקר הוא קם עם יד נפוחה, ובבית החולים גיבסו לו את היד. זה אומר שחסר לנו איש צוות אחד כי הוא שבר את יד ימין.
גילי, שהצטרפה אלינו באתונה, לשבוע, עזבה היום. חבל, היא איש צוות מאד מיומן, שנים הפליגה בכל העולם עם בן זוגה . בן זוגה נפטר לפני כשבע שנים,והיא מאד מתגעגעת להפלגות. חבל שהיא לא ממשיכה איתנו. היא אישה מאד נחמדה ומלאת חיים.
מכיוון שלפנינו הפלגה מאד ארוכה בין 12 ל-14 שעות לאלבניה, הצוות החליט לצאת אחר הצהרים, להפליג לילה ולהגיע לאלבניה בבוקר.
טוב, לגבי התקלות:
מה שקרה הוא גזירה של 4 ברגים המחברים את הגיר לפרופלור.
שניים נגזרו חלק ויכולתי להכניס 2 ברגים חלופיים. עם זה הגענו לתחנה הבאה.
בתחנה הבאה חיזקתי את השנם שהחלו להשתחרר וקדחתי את השלישי.
היום בקורפו בזמן שמנחם היה בבי"ח קדחתי את הרביעי והכנסתי בורג רביעי ואחרון.
נראה בסדר ונמשיך לעקוב.
חוץ מזה סידרתי את מכסה האסלה, את החבל החדש לראשי ואנחנו שוב כשירים להפלגה.
זהו בערך. אני נהנה גם מהתיקונים.
המסיבה אתמול הייתה נהדרת. חבל שמנחם לא יודע לשתות. בעצם לשתות הוא יודע אבל לרקוד בלי ליפול הוא לא יודע. בעצם לרקוד הוא גם יודע רק ליפול הוא לא יודע.
בקיצור, הולך לישון. כבר 2. כאשר נקום נמלא מים ונפליג..

Galxidi

8.6.09 אחר הצהרים, הצוות ישן. הגיענו לאתונה (זיאה מרינה) היום בצהרים. הפלגה קצרה מהאי KEA.
כפי שסיפרתי עצרנו בדרך לאי קיה, באי הנקרא SIROIS , היינו שלש סירות, הסירה שלנו, הסירה של לני שהוא בעל המפעל כרמית (לממתקים), איש שהגיע ארצה מדרום אפריקה לישראל לפני שנים, מאד נחמד ויש לו סירה יפיפייה. הוא על הסירה עם אשתו ושני אנשי צוות צעירים. הסירה השלישית היא של איש המייצר יין וקוראים או בן-חיים, הוא שט עם אשתו ומתמחה שלו (הוא עורך דין) וחבר של המתמחה. עצרנו באי במפרץ נחמד. לני קנה באי הקודם המון דגי סרדין ואחד מאנשי הצוות שלו הכין אותם, כל סירה הביאה משהו לאכול. מכיוון שהיינו רבים הוצאנו למזח כריות, מפה מפלסטיק שיש על הסירה וישבנו , שתינו ודיברנו. היי כייף.
באי קיה עצרנו לעוד לילה, עיירה מאד קטנה, נחמדה אבל שום דבר מיוחד, חוץ מזה שהצלחנו סוף כל סוף להתקשר אליכם בסקייפ ולדבר ולראות את חלקכם.
כרגע אין קשר לאינטרנט, כנראה נצטרך לצאת לבית קפה כדי להתחבר לאינטרנט.
11.6.09 בוקר
אנחנו עוגנים בעיירה הנקראת GALAXIDI שאליה הגענו לאחר שעברנו את מעבר קוריטוס.
באתונה (או יותר נכון בפיראוס במרינה ZEA ) היינו יומיים. אנשי המרינה עשו לנו קבלת פנים , לאחר שתחמו אתנו לעגינה בסוף המרינה (בכניסה מהים) עם שומר בכניסה היבשתית. היה מאד חם, כ-33 מעלות. את שעות הבוקר בילינו בברכה של המרינה (בתשלום), ואחר הצהרים הלכנו לבקר באוליפוס, מרשים מאד. מאוליפוס הלכנו לעיר העתיקה של אתונה, פלקה (מזכיר קצת את נוה צדק), סמטאות צרות, בתים משופצים, וחלק מאד תיירותי.
בבוקר יצאנו מקודם לפני זריחה לכוון מעבר קורינוס, הים שמן (חלק לגמרי),
הגענו למעבר קורינוס, וכנראה הגענו בדיוק כשהמעבר נפתח מהצד המזרחי כי לא חיכנו בכלל (הסירות שהקדימו אותנו חכינו) , אצרף תמונות של המעבר.
משם המשכנו לעצירה הבאה,GLAXIDI ,בדרך ראינו כמה פעמים דולפינים, אבל הם לא התקרבו אלינו.
התבקשתי לתרום חלקי ליומן המסע שלנו.
את דינה מעניינים המקומות. אותי מעניין שסירה מתפקדת והכול תקין. עד עכשיו, למעט תקלות קטנות הכול עובד.
תנאי הים עד עכשיו היו אידיאלים למנוע והמפרשים משמשים בעיקר לקישוט.
הפעלתי את הדינגי והמנוע ויצאתי לפטרול אלים בסביבה הקרובה, בעיקר כדי להיכנס למים. קרירים ומרעננים.
נצא שוב לסיור לאחר החום.
דינה פיספסה מדרגה ומתחה גיד בקרסול. קצת כואב ומגביל בהליכה אבל מצד שני, אני פטור מהליכה.
האווירה כאן בכיף. החברה נחמדים ומשתדלים להיות חברותיים. גם הלא חברותיים.
סירה אחת עם בעיות משאבת מים מתוקים. מתעכב בדרך לתיקונים לאחר שנגרר על ידי ה"קומודור" עד לפתח תעלת קורינתוס.
בכלל יש שינוי בפיקוד עם הצטרפותו של איתן במקום איזי
בחור טוב אבל אין לו את זה לא נורא. הוא בהחלט השתדל.
הכיף הגדול בהפלגה הוא ב"אין דאגות" מלבד תפקוד הסירה, מזג האוויר וכאלה. אין בעיות העולם ולא יודעים או אכפת לנו מה ביבי אמר לשרה ולהיפך. קצת חסר דודו טופז אבל אפשר לסבול חוסר זה.
דיברנו אתמול עם הילדים והנכדים, (חוץ מאריאל), וזה כיף גדול. אני אולי לא נראה מתרגש אבל זה ממש נהדר.
טוב זהו לעכשיו אבל בודאי אמשיך.

29/5/2009 8:00 בבוקר.

יצאנו להרפתקה הגדולה שלנו (הראשונה) בצהרים לאחר שנפרדו מהנכדים וסטלה בערב קודם, אסף הביא אותנו למרינה ועזר לסחוב את חלק מהדברים. תמר קובי והבנות באו להפרד במרינה, ויקטור הביא גבינות ויין וחיים עופרה ומיכאל (שהיה אמור להצטרף להפלגה) וגילי (המצטרפת אלינו באתונה) .באו לאחל לנו דרך צלחה.
יום ראשון עבר ללא אירועים מיוחדים, דבר טוב. הרוח על החרטום כל הזמן, שאומר שאנו מפליגים עם מנוע כל הזמן. בגלל הרוח הים קצת עולה, ואני לא מסוגלת לישון במיטה שלי הנמצאת בחרטום, וישנתי בסלון.
תורנויות של ארבעה אנשים מאד נוחה, כי אז מתאפשר לישון רצוף שנת לילה כמעט מלאה.
מנחם, איש הצוות שהצטרף אלינו הביא מוסיקה טובה, ג'ז ומוסיקה המתאימה לים ואנו שומעים את הדיסק (הוריד כמה דיסקים לדיסקט בפורמט 3MP ואז יש הרבה מוסיקה בדיסק אחד.
3.6.2009 אחר הצהרים.
החלטתי שאם לא אכתוב כל יום יאבד לי חלק מהאינפורמציה.
ביום השני והשלישי של ההפלגה, הים היה מאד גבוה, בלילה היה קר, הרוח הייתה חזקה, והתחיל להיות קשה. התחלנו להיות עייפים, בעיקר הנשים שלא ספניות מנוסות כמו הגברים. יוסי כוון את הסירה כך שתחתוך את הגלים ב-45 מעלות ( כדי שהקפיצות של הסירה תהיינה נסבלות יותר), דבר שגרם לנו לסטות מהמסלול המקורי, ולהתקרב תורכיה. הוחלט לחתוך לתורכיה ולעצור שם ללילה, מכיוון שלא ציפו לנו בסימי לפני השני לחודש יוני.
לאחר בדיקה במפה הוחלט לחנות במרמריס. נכנסו אחר הצהרים המאוחרות למרינה במרמריס. הייתה הקלה בטלטולים, ורגיעה. התקלחנו במקלחות המרינה שהיו נקיות מאד, הלכנו לאכול ארוחת עבר במסעדה במרינה, ונפלנו שדודים למיטה. ישנתי כל הלילה מבלי להתעורר אפילו פעם אחר, הינו מאד עייפים.
1/6/09 בבוקר מלאנו דלק שחסר לנו, ויצאנו בהפלגה לסימי יוון. הגענו לסימי אחר הצהרים, מצאנו חלק מהרד מד (הפלוטילה) כבר במקום, הגיעו אותו יום רק כמה שעות לפנינו. חלק מהפלוטילה עדין לא הגיע. שוב יצאנו לארוחת ערב, והלכנו לישון מוקדם.
2/6/09 יום מנוחה . סיירנו קצת בעיירה הקטנה בה עגנו. עגינה על עוגן וקשירה לרציף. קיבלנו חשמל ואנחנו מפעילים את המזגן בצהרים כאשר חם.
אחר הצהרים יצאתי עם לינדה, אשת הצוות הרביעית, לעליה במדרגות למעלה בהם לתצפית יפה על העיירה. עליה לא מאד קשה (הגברים ויתרו) . אנשים שפגשנו יורדים אמרו לנו שספרו כ-220 מדרגות בחצי הדרך. הדרך יפה כי אפשר להציץ מפעם לפעם על הנוף למפרץ. הגענו למעלה, התפעלנו ובדרך חזרה חשבנו שניקח דרך מדרגות אחרת (כל הדרך מיושבת בתושבים מקומיים) ולראות עוד משהו. לאחר כחצי שעה אנו מביטות ורואות שאנו הולכות בנוף לא מוכר, המפרץ הנשקף מולנו אינו זה שבו אנו עוגנים,בקיצור איבדנו את הדרך. האמת טיפה נלחצתי, אך השעה עדין לא הייתה מאוחרת והיה לנו לפחות עוד שעת אור אחת. למזלנו לינדה ראתה מונית בדרך ועצרה אותו ותוך כמה דקות היינו במעגן. ונכון היינו בכלל בדרך לעיירה אחרת.
זו הזדמנות לספר על אנשי הצוות שהצטרפו. לינדה ומנחם שגיב. די לקחנו סיכון בהצטרפותם, כי פגשנו אותם רק פעם אחת לפני ההפלגה. הם זוג בגילנו, מנחם פולני כמו אבא, עלה ארצה ב-1950 והוא בגילי. לינדה ילידת ארה"ב בוסטון. הם גרים בהוד השרון , ויש להם שלושה ילדים. הם אנשים מאד נוחים. מנחם סקיפר כבר מעל 10 שנים, ולינדה מתחילה כמוני. ואנחנו מסתדרים יפה.
היום 3/6/09 נסענו כ-20 איש מהפלוטילה לטיול באוטובוס לצד השני של האי, היינו במנזר הנמצא במעגן מערבי של האי (אבא ואני חנינו שם בדרך חזרה מתורכיה בשנה שעברה), ואחר כך נסענו לחוף ים עם טברנה שבא אכלנו ארוחת צהרים ושחינו במים הקרים, וברברנו עד אחר הצהרים.
מחר בבוקר מוקדם אנו מפליגים לאי אמורגוס, הפלגה של כ-12 שעות.
5.6.09 בסוף לאחר שבדקנו את שעות ההפלגה הנדרשות להפלגה מסימי לאורגוס התברר שההפלגה תקח כ-18 שעות הוחלט לעשות עצירה בקוס (אי בדרך) וכך עשינו. עצרנו במפרץ בקוס, נקשרנו למזח של העיירה. בערב עשינו ארוחת ערב משותפת, כל אחד הביא משהו מהסירה שלו ויין, וכולם אכלו ושתו והיו שמחים.
היינו אמורים לעזוב ב-6 בבוקר לכוון אמורגוס, אל הסירה שלנו התעוררה מאוחר וראינו את הסירה האחרונה לפנינו עוזבת. ההפלגה לא הייתה ארוכה והים היה שקט, הפלגנו במנוע וקצת עזרה מהמפרש. הגענו בשעה 4 אחר הצהרים, אך לא ראינו אף סירה אחרת. אז הלכנו לשחות קצת במים הקרים, לינדה ואני, ואחר כך אכלנו משהו בטברנה. החברה עדין לא הגיעו ואנחנו לא בטוחים מה קרה. נעדכן אתכם בהמשך.
6/6/09 (15:45) בבוקר התברר שהחברה שינו ברגע האחרון את הנ.צ. ועגנו בעיירה אחרת, ומאחר ששכחנו לפתוח את הקשר לא ידענו. אין דבר, העיירה שבה עגנו הייתה נחמדה והיה לנו לילה טוב. היינו אמורים להמשיך לאי קיה שזו הפלגה של כ-18 שעות, אבל לפני כשעה דיברנו עם אחת הסירות שעושה הפסקה בדרך והחולט להצטרף אליה, כך שלא נפליג בלילה . אנחנו כמובן שמחות כי ההפסקות האלו ללילה מאד טובות ועושות את כל ההפלגה כיף ולא הישרדות.
כשניסו לצאת בבוקר התברר שהעוגן נתפס בעוגן ישן ואנחנו תקועים. יוסי כבר התכונן לצלול ולנסות לשחרר אותנו, אבל בסוף הוא קשר חבל לעוגן שלנו והצליח להשתחרר ללא צלילה. מה שיפה אצל יוסי, הוא קר רוח לגמרי כשקורה משהו ולכן כולם רגועים ואף אחד לא מתרגש.
כנראה שאני צריכה יותר פעילות כי בצהרים הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו אז התחלתי לעשות טחינה וחומוס ותכננתי להכין מרק, אבל בינתיים עבר לי והמרק יחכה לאחר כך. אני קוראת הרבה, סיימתי כל שלושה ספרים והרביעי בדרך. אפשר להתרגל לחיים האלה.
בדרך לאי הבא יוסי מחליט לעבור בין שני סלעים במקום לעקוף מצד ימין, גובה הקרקע עולה במהירות, ואז אנחנו שומעים בום, נגענו בשרטון, שום אין שום התרגשות, באיטיות הוא עושה רברס, ואנחנו משתחרים.