.JPG)
17/6/09 – 7 בבוקר אנחנו תקועים בכניסה למרינה אוריקום במפרץ וולרה באלבניה. אנו תקועים בחול בוצי בעומק של 1.5 מטר.
לאחר הפלגה ארוכה ונוחה (אם כי די מעייף להפליג בלילה, במיוחד שאת מנחם עם היד השבורה לא רצינו לכלול בתורניות ) כ-13 שעות שעות הגענו למרינה אוריקום. כשמארגן הרד מד אמר לנו כיצד להיכנס למרינה כבר היינו תקועים. (החברה הגיעו מוקדם יותר כי הם יצאו יותר מוקדם). מתברר שצריך תמיד תמיד להיכנס למרינה באיטיות מרבית ולשים לב לכל הסימנים. במקרה זה המרינה חדשה והפירוט של הכניסה אליה לא מופיע בפיילוט בוק ולא בגי פי אס. כך שפיספסנו את הכניסה ועלינו על החול הרדוד. אמרו לנו בקשר שזה שפל והגאות תהיה 40 ס"מ, לפי יוסי יספיק להעלות את הסירה. בכל אופן כרגע אנחנו מחכים.
השעה 8:30 בבוקר ואנחנו עוגנים במרינה. חולצנו בעזרת הסירה ,ליידי סי, של בן-חיים היינן, ואבי מה"יממה, שבא עם הדינגי לעזור. קשרו חבלים לתורן במרכז הסירה והטו אותנו עד ששוחררנו.
18.6.09 השעה 1:30 בבוקר (זמן שלנו, זמן מקומי 12:30). חזרנו מארוחת ערב במסעדה איטלקית ליד המרינה. היינו כ-18 איש והיה נחמד מאד. וזאת לאחר קבלת פנים רשמית שערכו לנו במרינה עם שתיה ומוזיקת ריקודים.
אי אפשר להגיד שאנחנו לא מתהוללים.
מחר יוצאים לטיול בעיר הקרובה, ולורה.
19.6.09 השעה 12:30 בבוקר זמן מקומי. היום נסענו עם אוטובוס לעיר ולורה , הנמצאת במפרץ בו אנו עוגנים.
הטיול שאורגן על ידי חברת טיולים מקומית היה על הפנים. אבל בכל זאת הסתובבנו קצת בעיר, הנראית כמו ישראל לפני חמישים שנה. מארגנת הטיול לא ידעה לקחת אותנו למקומות מעניינים כמו השוק, או הרחוב היהודי שאליו הגענו לאחר שמישהו ביקש במפורש להגיע לאזור. לעומת זאת ארוחת הצהרים (הכלולה) הייתה מצוינת.
בערב ארגן לנו אסף, המנהל חוות דגים במקום, אותה חוות דגים שגירשו מאילת. הבחור נחמד מאד, כמה כבשים שנצלו שלמים על שיפוד ואחר כך פורקו על ידי מומחים. לפי אסף היה לפחות חצי ק"ג כבש לכל אדם. כל סירה הביאה יין ותוספת, ערכנו שולחן ארוך על אחד הרציפים. שאלנו שולחנות וכסאות ממשרדי המרינה. הכבש היה נהדר, היין טוב וכולם נהינו.
כמו שאמרתי לכם, אפשר להתרגל לחיים האלו.
20/6/09 1 בבוקר זמן שלנו. חזרנו כרגע מארוחת ערב שאסף, מנהל חוות הדגים, ערך לכבודנו יחד עם השותפים האלבניים של החברה, שאחד מהם מסעדה על שפת הים במרחק הליכה מהמרינה.(תאמינו או לא, יוסי הלך היום כשעה בטיול ובערב עם 1.5 ק"מ למסעדה).
ארחו אותנו מאד יפה. קבלנו דגים מחוות הדגים ( דניס) שהוכנו במסעדה. הייתה זמרת ששרה שירים אלבניים ומערביים. היו ריקודים. בקיצור, נחמד מאד.
ב 19 לחודש, נסענו ל-BERAT. התארגנו כמה סירות, בעזרתו של אסף, שכרנו כמה מיניבוסים, ונסענו. המרחק היה 85 ק"מ, אבל הדרך ארוכה. לקח כמעט שלוש שעות לעבור מרחק זה. הדרך משובשת, רק שני מסלולים, ולפעמים נתקעים מאחרי משאית. נסענו דרך כפרים חקלאיים (אלבניה ארץ חקלאית,) בברט הלכנו לבקר במצודה מעל העיר, מאד יפה. כל כך יפה וכל כך מעייף בגלל הדרכים והחום, עד שהחלטנו לבטל את יתר הטיולים.
היום ה-20 ב-9 בבוקר זמן מקומי, אנחנו נוסעים בסירה של לני, לסיור חופים. היציאה הייתה בים טוב, רגוע. עצרנו באמצע המפרץ, וירדנו לשחות קצת. כמה דקות אחרי שעלינו חזרה, התחילה רוח שהתפתחה ל- 30 קשר. הסירה הייתה מוטת הצידה. המפרשים היו פתוחים, והיה קצת מאבק "לצמצם מפרשים" הכוונה להקטין את הפתיחה שלהם. היה מרגש. אחר כך הגענו לביקור בחוות הדגים. בעגינה, נתפס חבל בפרופלור של המנוע.לני ויוסי ניסו לשחרר את החבל, אבל לא הצליחו . חן, עוד עובד ישראלי בחוות הדגים, הגר במרינה לקח ציוד צלילה ותוך כמה דקות שחרר את החבל.
היה לנו יום טוב.
התמונה המצורפת היא של הנוף הנשקף מהמבצר בעיר ברט באלבניה
לאחר הפלגה ארוכה ונוחה (אם כי די מעייף להפליג בלילה, במיוחד שאת מנחם עם היד השבורה לא רצינו לכלול בתורניות ) כ-13 שעות שעות הגענו למרינה אוריקום. כשמארגן הרד מד אמר לנו כיצד להיכנס למרינה כבר היינו תקועים. (החברה הגיעו מוקדם יותר כי הם יצאו יותר מוקדם). מתברר שצריך תמיד תמיד להיכנס למרינה באיטיות מרבית ולשים לב לכל הסימנים. במקרה זה המרינה חדשה והפירוט של הכניסה אליה לא מופיע בפיילוט בוק ולא בגי פי אס. כך שפיספסנו את הכניסה ועלינו על החול הרדוד. אמרו לנו בקשר שזה שפל והגאות תהיה 40 ס"מ, לפי יוסי יספיק להעלות את הסירה. בכל אופן כרגע אנחנו מחכים.
השעה 8:30 בבוקר ואנחנו עוגנים במרינה. חולצנו בעזרת הסירה ,ליידי סי, של בן-חיים היינן, ואבי מה"יממה, שבא עם הדינגי לעזור. קשרו חבלים לתורן במרכז הסירה והטו אותנו עד ששוחררנו.
18.6.09 השעה 1:30 בבוקר (זמן שלנו, זמן מקומי 12:30). חזרנו מארוחת ערב במסעדה איטלקית ליד המרינה. היינו כ-18 איש והיה נחמד מאד. וזאת לאחר קבלת פנים רשמית שערכו לנו במרינה עם שתיה ומוזיקת ריקודים.
אי אפשר להגיד שאנחנו לא מתהוללים.
מחר יוצאים לטיול בעיר הקרובה, ולורה.
19.6.09 השעה 12:30 בבוקר זמן מקומי. היום נסענו עם אוטובוס לעיר ולורה , הנמצאת במפרץ בו אנו עוגנים.
הטיול שאורגן על ידי חברת טיולים מקומית היה על הפנים. אבל בכל זאת הסתובבנו קצת בעיר, הנראית כמו ישראל לפני חמישים שנה. מארגנת הטיול לא ידעה לקחת אותנו למקומות מעניינים כמו השוק, או הרחוב היהודי שאליו הגענו לאחר שמישהו ביקש במפורש להגיע לאזור. לעומת זאת ארוחת הצהרים (הכלולה) הייתה מצוינת.
בערב ארגן לנו אסף, המנהל חוות דגים במקום, אותה חוות דגים שגירשו מאילת. הבחור נחמד מאד, כמה כבשים שנצלו שלמים על שיפוד ואחר כך פורקו על ידי מומחים. לפי אסף היה לפחות חצי ק"ג כבש לכל אדם. כל סירה הביאה יין ותוספת, ערכנו שולחן ארוך על אחד הרציפים. שאלנו שולחנות וכסאות ממשרדי המרינה. הכבש היה נהדר, היין טוב וכולם נהינו.
כמו שאמרתי לכם, אפשר להתרגל לחיים האלו.
20/6/09 1 בבוקר זמן שלנו. חזרנו כרגע מארוחת ערב שאסף, מנהל חוות הדגים, ערך לכבודנו יחד עם השותפים האלבניים של החברה, שאחד מהם מסעדה על שפת הים במרחק הליכה מהמרינה.(תאמינו או לא, יוסי הלך היום כשעה בטיול ובערב עם 1.5 ק"מ למסעדה).
ארחו אותנו מאד יפה. קבלנו דגים מחוות הדגים ( דניס) שהוכנו במסעדה. הייתה זמרת ששרה שירים אלבניים ומערביים. היו ריקודים. בקיצור, נחמד מאד.
ב 19 לחודש, נסענו ל-BERAT. התארגנו כמה סירות, בעזרתו של אסף, שכרנו כמה מיניבוסים, ונסענו. המרחק היה 85 ק"מ, אבל הדרך ארוכה. לקח כמעט שלוש שעות לעבור מרחק זה. הדרך משובשת, רק שני מסלולים, ולפעמים נתקעים מאחרי משאית. נסענו דרך כפרים חקלאיים (אלבניה ארץ חקלאית,) בברט הלכנו לבקר במצודה מעל העיר, מאד יפה. כל כך יפה וכל כך מעייף בגלל הדרכים והחום, עד שהחלטנו לבטל את יתר הטיולים.
היום ה-20 ב-9 בבוקר זמן מקומי, אנחנו נוסעים בסירה של לני, לסיור חופים. היציאה הייתה בים טוב, רגוע. עצרנו באמצע המפרץ, וירדנו לשחות קצת. כמה דקות אחרי שעלינו חזרה, התחילה רוח שהתפתחה ל- 30 קשר. הסירה הייתה מוטת הצידה. המפרשים היו פתוחים, והיה קצת מאבק "לצמצם מפרשים" הכוונה להקטין את הפתיחה שלהם. היה מרגש. אחר כך הגענו לביקור בחוות הדגים. בעגינה, נתפס חבל בפרופלור של המנוע.לני ויוסי ניסו לשחרר את החבל, אבל לא הצליחו . חן, עוד עובד ישראלי בחוות הדגים, הגר במרינה לקח ציוד צלילה ותוך כמה דקות שחרר את החבל.
היה לנו יום טוב.
התמונה המצורפת היא של הנוף הנשקף מהמבצר בעיר ברט באלבניה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה