מונטנגרו

27.6.09 22:00
שוב עבר עלינו יום ארוך וגדוש.
הלכתי בבוקר למנהל הנמל, והפקיד התורן גילה בעיה חדשה בביטוח שלי. הוא עד 150,000 דולר והתקנות פה דורשות 200,000 יורו. נפרדנו בדמעות וננסה מחר שוב.
עולה בי מחשבה זדונית להודיע להם שאני עוזב ולעזוב ללא טרנזיט לוג. נראה.
אתמול שכרנו רכב והיום דינה לקחה אותי להרים להתפלל.
קודם עברנו דרך אגם ביצה על גבול אלבניה מונטנגרו אבל לא היה משהו.
המנזר לעומת זאת בהרים אכן מרשים.
הדרך לשם מפותלת וצרה וצריך להתחשב ברכבים שבאים ממול. בכמה נקודות עמדתי על חצי צמיג מהתהום וקיוויתי שהנהג ממול לא ישלים את המלאכה. (טוב, אני מגזים קצת), בכל מקרה הדרך צרה מאד, וללא מעקות בטיחות. בכמה מקומות התהום מבטיחה שלא ניפצע, (כל כך גבוה שאין סיכוי להיפצע), וגם את האוטו אפשר יהיה להכניס למעטפה. (שוב אני נסחף).
הגענו למנזר החצוב בתוך הר בשיטה של אם צריך עוד חדר, חוצבים אותו.
בחוץ מתקיימת תופעה מוזרה של אנשים שבאו לישון במקום על מזרונים ושמיכות המסופקות במקום.
כנראה שבלילה בנוסף לקור ולגשם, קורים גם ניסים.
יש חדר אחד מלא נרות דולקים. מה שדומה מאד להר מירון.
כל זה קרה לו בתוך ענן והראות הייתה די מוגבלת.
בדרך חזרה, בחרתי בדרך אחרת שהאריכה את הטיול ונסענו לעיר הנקראת בודווה.
עיר עתיקה כמו יפו, אבל עם חוף יפהפה.
בדרך חזרה שיחקתי במשחק האהוב עלי, הכה את המשכיר, בחישובי דלק.
את הפטנט של קבל אוטו ריק ותחזיר אותו ריק כולנו מכירים. (ריק מדלק).
אבל, אני אוהב לשחק. השיא שלי עד היום היה בקפריסין בו החזרתי אוטו שאחרי ההחזרה עזרתי למשכיר לדחוף את האוטו לתחנת דלק.
עם דינה לא בא לי (מפחד), לשחק משחקים ושמתי עוד 3 ליטר דלק (מיותרים לגמרי). יותר זול מלהתגרש.
אפשר לרשום אחד אפס למשכיר וזה עוד לפני שגמרתי עם מנהל הנמל המוביל כבר 2 אפס.
אני לא מצליח וכנראה שכבר לא אצליח להבין את הראש של הפקידים.
שניהם בחורים צעירים, לא נראים טיפשים, שניהם יודעים שכל נושא הביטוח זה בבל"ט ובכל זאת משחקים בתלך תביא.
נחזור למנזר.
ההרריים כאן כנראה מאד דתיים.
הנרות בוערים, אנשים מתארגנים לשינה בקור ובחוץ, מנשקים כל מזוזה, (סליחה, צלב), וכמובן סליחה מזוזה, הקירות והאיקונות שחורים מרוב נשיקות. החלטתי להיות חלק מהעניין ונישקתי את דינה.
יש גם קטע עם פתקים אבל היות והקדוש המקומי קורא רק בשפה מקומית ויתרנו.
טוב מספיק להיום. רק בגלל שגמרתי לקרוא ספר מעניין ועדין לא בחרתי ספר חדש אתם לא צריכים לסבול.
מחר יום ראשון, יום חדש ונמשיך את משחק מנהל הנמל והביטוח.
אני אמשיך בפרטים נוספים. אגם הביצה שיוסי מספר עליו נקרא SKADAR LAKE והוא מאד גדול, על הגבול עם אלבניה. אנחנו ראינו את הקצה המערבי שלו ולכן הוא לא נראה מרשים כל כך ,כנראה פספסו משהו.
לא נורא. המשכנו דרך עיר הבירה להרים למנזר מיוחד. בדרך עצרנו במקום מקסים. על גדות הנהר ממוקמת מסעדה יפה, וגדולה. כשעצרנו שם לא היה איש במקום, כנראה בגלל השעה המוקדמת. אכלנו ארוחת בוקר במקום שבו המים זורמים לאט, וכל מה ששומעים זה קרקור הצפרדעים, צרצור הצרצרים , וציוץ הציפורים. ממש מקום רגוע ויפה. (אנסה למצוא תמונה מתאימה).
אחר כך המשכנו למנזר ששמו OSTROG שיוסי תאר. הדרך עוברת דרך כפרים רבים ונשאלת השאלה שבאותו נוף כמו אלבניה, הכול נראה פה יפה יותר, נקי יותר. הכפרים מסודרים ויפים יותר. לכל חלקה האדמה מעובדת , בתים יפים . כשעברנו באלבניה בכפרים החקלאיים הם נראו מבולגנים, מלוכלכים וצפופים מדי .

המנזר מאד מרשים.הוא ממוקם מעל עמק גדול שראינו רק חלקים ממנו כי היינו כל הזמן בעננים.
בדרך חזרה למרינה נסענו דרך אחרת היורדת אל הים , דרך מקסימה.

29.6.09 8:30 BIGOVA , מונטנגרו
אתמול, לאחר שיוסי לא הצליח להגיע להסכמה עם מנהל הנמל, הוחלט שלא נשארים במונטנגרו (אין לנו מספיק כיסוי צד שלישי לטעמם), וממשיכים לקרואטיה.
יוסי עשה יציאה רשמית במשטרה (משטרת הגבולות) ממונטנגרו ואנחנו יצאנו מבר.
הייתה לנו הפלגה מאד נעימה. בהתחלה היה טפוף גשם קל שעבר לאחר זמן קצר. הים היה רגוע, והנוף מקסים.
שטים לאורך הרים גבוהים וירוקים המגיעים עד הים, בדרך עיירות יפות.
עצרנו לתדלק ב-BUDVA בה ביקרנו עם הרכב יום קודם.
ב- BIGOVA עצרנו לעגינה (על עוגן , לפעמים אנחנו עוגנים ברציף מחוברים לכבלים שלהם ולפעמים בעיקר ביוון עוגנים עגינה ים תיכונית שהיא עם עוגן וקשורים לרציף- איך אני מתחילה להבין בענייניי ים? ) במפרץ קטן ומוגן, עיירה קטנה ובה כשתי מסעדות כמה בתים בנוף מקסים.
כל המפרץ מוקף בעצים ירוקים, בצד אחד העיירה וזהו. במפרץ עגנו עוד כמה מפרשיות.
בערב ירדנו עם הדינגי , יוסי חתר במשוטים ולא הרכיב את המנוע,לאכול ארוחת ערב במסעדה ממול.


אצל דינה הנסיעה למסעדה עם משוטים עברה חלק. אצלי פחות.
משוט אחד החליט שדי לו והתפרק. (עץ רקוב בחיבור).
זה קרה כבר בהתקשרות ומשכנו עצמנו פנימה.
בחזרה עם משוט אחד נזכרתי בימי ונציה העליזים וחתרתי עם משוט אחד, קצת מכל צד.
הגענו בזיגזג נהדר לסירה.

עכשיו בוקר, כולם עדיין ישנים, גם בסירות האחרות, נראה שגם העיירה עדין ישנה.
אני עדין מתפקדת על פי השעון הישראלי, פה שעה אחת מקודם יותר. השמש שוקעת ב – 8-9 שלהם, היום ארוך..



טוב בסוף גם אני קמתי ועזבנו את מונטנגרו.
חלפנו על פני הפיורד, כי דינה לא רוצה להתעסק עם מונטנגרו.
ברור לה כי אם נכנס ללא טרנזיט לוג חיל הים שלהם יפשוט עלינו ומי יודע.

קרואטיה לאחר כמה שעות של הפלגה נעימה.
הגענו לצווטאט ׁcavtat .
איזה הבדל. פקיד הנמל מתנצל של הניירות שלי הכוללים ייפוי כוח לייפוי כוח בסוף מבין הכול ולוקח כ- 250 יורו עבור הטרנזיט לוג.
העיירה יפהפייה. יוצאים לסיר קצר ומנהל העגינה מפנה אותנו לעגינת עוגן במפרץ.
זה כבר אומר להכין את הדינג'י עם המנוע. (יש חסרונות לשיטת ונציה).
אנחנו מחליטים להישאר כאן יומיים.
בערב מסעדה, (מחירי ישראל), חזרה לסירה בדינג'י, עם מנוע, ולישון.
למדנו אתמול שנמל התעופה של דוברובניק קרוב מאד לכאן ונאסוף אתכם בעיירה זו.
פרטים והוראות בהמשך ומדינה.

עכשיו בוקר ה-30 ליוני, הגנראטור עובד, מטעינים סוללות ואחר כך דינה תיקח אותי לפטרול בעיירה.
אנחנו נשארים כאן עוד לילה.

על הדרך עד לכאן יש לנו סירה נוספת איתנו, (מיכל ושלמה גולדמן, ואיש צוות אבי. שלשתם בני 75 וקצת, נחמדים ביותר אנשי ים ושלמה הוא אינציקלופדיה מהלכת של קרואטיה, (וגם מדינות אחרות).
דינה יושבת איתו כל הזמן ומתכננת לנו את החיים. דווקא סיור נוח.

לגבי מיכל ושלמה, הם זוג צעיר שמפליג כבר הרבה שנים. יש להם סירה הנקראת "LOVE 2", קנו אותה חדשה. שניהם נראים צעירים מגילם. וכמו שיוסי סיפר הם בילו פה ארבע שנים ושלמה מכיר את קרואטיה טוב מאד . אני לומדת ממנו.
הם החליטו להישאר עוד לילה, אז כנראה שנמשיך את הדרך איתם, כי הם גם רוצים להגיע לספליט. ואם נמשיך אתם נלמד הרבה.

התמונה:המסעדה שעל גדות הנהר