29/5/2009 8:00 בבוקר.
יצאנו להרפתקה הגדולה שלנו (הראשונה) בצהרים לאחר שנפרדו מהנכדים וסטלה בערב קודם, אסף הביא אותנו למרינה ועזר לסחוב את חלק מהדברים. תמר קובי והבנות באו להפרד במרינה, ויקטור הביא גבינות ויין וחיים עופרה ומיכאל (שהיה אמור להצטרף להפלגה) וגילי (המצטרפת אלינו באתונה) .באו לאחל לנו דרך צלחה.
יום ראשון עבר ללא אירועים מיוחדים, דבר טוב. הרוח על החרטום כל הזמן, שאומר שאנו מפליגים עם מנוע כל הזמן. בגלל הרוח הים קצת עולה, ואני לא מסוגלת לישון במיטה שלי הנמצאת בחרטום, וישנתי בסלון.
תורנויות של ארבעה אנשים מאד נוחה, כי אז מתאפשר לישון רצוף שנת לילה כמעט מלאה.
מנחם, איש הצוות שהצטרף אלינו הביא מוסיקה טובה, ג'ז ומוסיקה המתאימה לים ואנו שומעים את הדיסק (הוריד כמה דיסקים לדיסקט בפורמט 3MP ואז יש הרבה מוסיקה בדיסק אחד.
3.6.2009 אחר הצהרים.
החלטתי שאם לא אכתוב כל יום יאבד לי חלק מהאינפורמציה.
ביום השני והשלישי של ההפלגה, הים היה מאד גבוה, בלילה היה קר, הרוח הייתה חזקה, והתחיל להיות קשה. התחלנו להיות עייפים, בעיקר הנשים שלא ספניות מנוסות כמו הגברים. יוסי כוון את הסירה כך שתחתוך את הגלים ב-45 מעלות ( כדי שהקפיצות של הסירה תהיינה נסבלות יותר), דבר שגרם לנו לסטות מהמסלול המקורי, ולהתקרב תורכיה. הוחלט לחתוך לתורכיה ולעצור שם ללילה, מכיוון שלא ציפו לנו בסימי לפני השני לחודש יוני.
לאחר בדיקה במפה הוחלט לחנות במרמריס. נכנסו אחר הצהרים המאוחרות למרינה במרמריס. הייתה הקלה בטלטולים, ורגיעה. התקלחנו במקלחות המרינה שהיו נקיות מאד, הלכנו לאכול ארוחת עבר במסעדה במרינה, ונפלנו שדודים למיטה. ישנתי כל הלילה מבלי להתעורר אפילו פעם אחר, הינו מאד עייפים.
1/6/09 בבוקר מלאנו דלק שחסר לנו, ויצאנו בהפלגה לסימי יוון. הגענו לסימי אחר הצהרים, מצאנו חלק מהרד מד (הפלוטילה) כבר במקום, הגיעו אותו יום רק כמה שעות לפנינו. חלק מהפלוטילה עדין לא הגיע. שוב יצאנו לארוחת ערב, והלכנו לישון מוקדם.
2/6/09 יום מנוחה . סיירנו קצת בעיירה הקטנה בה עגנו. עגינה על עוגן וקשירה לרציף. קיבלנו חשמל ואנחנו מפעילים את המזגן בצהרים כאשר חם.
אחר הצהרים יצאתי עם לינדה, אשת הצוות הרביעית, לעליה במדרגות למעלה בהם לתצפית יפה על העיירה. עליה לא מאד קשה (הגברים ויתרו) . אנשים שפגשנו יורדים אמרו לנו שספרו כ-220 מדרגות בחצי הדרך. הדרך יפה כי אפשר להציץ מפעם לפעם על הנוף למפרץ. הגענו למעלה, התפעלנו ובדרך חזרה חשבנו שניקח דרך מדרגות אחרת (כל הדרך מיושבת בתושבים מקומיים) ולראות עוד משהו. לאחר כחצי שעה אנו מביטות ורואות שאנו הולכות בנוף לא מוכר, המפרץ הנשקף מולנו אינו זה שבו אנו עוגנים,בקיצור איבדנו את הדרך. האמת טיפה נלחצתי, אך השעה עדין לא הייתה מאוחרת והיה לנו לפחות עוד שעת אור אחת. למזלנו לינדה ראתה מונית בדרך ועצרה אותו ותוך כמה דקות היינו במעגן. ונכון היינו בכלל בדרך לעיירה אחרת.
זו הזדמנות לספר על אנשי הצוות שהצטרפו. לינדה ומנחם שגיב. די לקחנו סיכון בהצטרפותם, כי פגשנו אותם רק פעם אחת לפני ההפלגה. הם זוג בגילנו, מנחם פולני כמו אבא, עלה ארצה ב-1950 והוא בגילי. לינדה ילידת ארה"ב בוסטון. הם גרים בהוד השרון , ויש להם שלושה ילדים. הם אנשים מאד נוחים. מנחם סקיפר כבר מעל 10 שנים, ולינדה מתחילה כמוני. ואנחנו מסתדרים יפה.
היום 3/6/09 נסענו כ-20 איש מהפלוטילה לטיול באוטובוס לצד השני של האי, היינו במנזר הנמצא במעגן מערבי של האי (אבא ואני חנינו שם בדרך חזרה מתורכיה בשנה שעברה), ואחר כך נסענו לחוף ים עם טברנה שבא אכלנו ארוחת צהרים ושחינו במים הקרים, וברברנו עד אחר הצהרים.
מחר בבוקר מוקדם אנו מפליגים לאי אמורגוס, הפלגה של כ-12 שעות.
5.6.09 בסוף לאחר שבדקנו את שעות ההפלגה הנדרשות להפלגה מסימי לאורגוס התברר שההפלגה תקח כ-18 שעות הוחלט לעשות עצירה בקוס (אי בדרך) וכך עשינו. עצרנו במפרץ בקוס, נקשרנו למזח של העיירה. בערב עשינו ארוחת ערב משותפת, כל אחד הביא משהו מהסירה שלו ויין, וכולם אכלו ושתו והיו שמחים.
היינו אמורים לעזוב ב-6 בבוקר לכוון אמורגוס, אל הסירה שלנו התעוררה מאוחר וראינו את הסירה האחרונה לפנינו עוזבת. ההפלגה לא הייתה ארוכה והים היה שקט, הפלגנו במנוע וקצת עזרה מהמפרש. הגענו בשעה 4 אחר הצהרים, אך לא ראינו אף סירה אחרת. אז הלכנו לשחות קצת במים הקרים, לינדה ואני, ואחר כך אכלנו משהו בטברנה. החברה עדין לא הגיעו ואנחנו לא בטוחים מה קרה. נעדכן אתכם בהמשך.
6/6/09 (15:45) בבוקר התברר שהחברה שינו ברגע האחרון את הנ.צ. ועגנו בעיירה אחרת, ומאחר ששכחנו לפתוח את הקשר לא ידענו. אין דבר, העיירה שבה עגנו הייתה נחמדה והיה לנו לילה טוב. היינו אמורים להמשיך לאי קיה שזו הפלגה של כ-18 שעות, אבל לפני כשעה דיברנו עם אחת הסירות שעושה הפסקה בדרך והחולט להצטרף אליה, כך שלא נפליג בלילה . אנחנו כמובן שמחות כי ההפסקות האלו ללילה מאד טובות ועושות את כל ההפלגה כיף ולא הישרדות.
כשניסו לצאת בבוקר התברר שהעוגן נתפס בעוגן ישן ואנחנו תקועים. יוסי כבר התכונן לצלול ולנסות לשחרר אותנו, אבל בסוף הוא קשר חבל לעוגן שלנו והצליח להשתחרר ללא צלילה. מה שיפה אצל יוסי, הוא קר רוח לגמרי כשקורה משהו ולכן כולם רגועים ואף אחד לא מתרגש.
כנראה שאני צריכה יותר פעילות כי בצהרים הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו אז התחלתי לעשות טחינה וחומוס ותכננתי להכין מרק, אבל בינתיים עבר לי והמרק יחכה לאחר כך. אני קוראת הרבה, סיימתי כל שלושה ספרים והרביעי בדרך. אפשר להתרגל לחיים האלה.
בדרך לאי הבא יוסי מחליט לעבור בין שני סלעים במקום לעקוף מצד ימין, גובה הקרקע עולה במהירות, ואז אנחנו שומעים בום, נגענו בשרטון, שום אין שום התרגשות, באיטיות הוא עושה רברס, ואנחנו משתחרים.
יצאנו להרפתקה הגדולה שלנו (הראשונה) בצהרים לאחר שנפרדו מהנכדים וסטלה בערב קודם, אסף הביא אותנו למרינה ועזר לסחוב את חלק מהדברים. תמר קובי והבנות באו להפרד במרינה, ויקטור הביא גבינות ויין וחיים עופרה ומיכאל (שהיה אמור להצטרף להפלגה) וגילי (המצטרפת אלינו באתונה) .באו לאחל לנו דרך צלחה.
יום ראשון עבר ללא אירועים מיוחדים, דבר טוב. הרוח על החרטום כל הזמן, שאומר שאנו מפליגים עם מנוע כל הזמן. בגלל הרוח הים קצת עולה, ואני לא מסוגלת לישון במיטה שלי הנמצאת בחרטום, וישנתי בסלון.
תורנויות של ארבעה אנשים מאד נוחה, כי אז מתאפשר לישון רצוף שנת לילה כמעט מלאה.
מנחם, איש הצוות שהצטרף אלינו הביא מוסיקה טובה, ג'ז ומוסיקה המתאימה לים ואנו שומעים את הדיסק (הוריד כמה דיסקים לדיסקט בפורמט 3MP ואז יש הרבה מוסיקה בדיסק אחד.
3.6.2009 אחר הצהרים.
החלטתי שאם לא אכתוב כל יום יאבד לי חלק מהאינפורמציה.
ביום השני והשלישי של ההפלגה, הים היה מאד גבוה, בלילה היה קר, הרוח הייתה חזקה, והתחיל להיות קשה. התחלנו להיות עייפים, בעיקר הנשים שלא ספניות מנוסות כמו הגברים. יוסי כוון את הסירה כך שתחתוך את הגלים ב-45 מעלות ( כדי שהקפיצות של הסירה תהיינה נסבלות יותר), דבר שגרם לנו לסטות מהמסלול המקורי, ולהתקרב תורכיה. הוחלט לחתוך לתורכיה ולעצור שם ללילה, מכיוון שלא ציפו לנו בסימי לפני השני לחודש יוני.
לאחר בדיקה במפה הוחלט לחנות במרמריס. נכנסו אחר הצהרים המאוחרות למרינה במרמריס. הייתה הקלה בטלטולים, ורגיעה. התקלחנו במקלחות המרינה שהיו נקיות מאד, הלכנו לאכול ארוחת עבר במסעדה במרינה, ונפלנו שדודים למיטה. ישנתי כל הלילה מבלי להתעורר אפילו פעם אחר, הינו מאד עייפים.
1/6/09 בבוקר מלאנו דלק שחסר לנו, ויצאנו בהפלגה לסימי יוון. הגענו לסימי אחר הצהרים, מצאנו חלק מהרד מד (הפלוטילה) כבר במקום, הגיעו אותו יום רק כמה שעות לפנינו. חלק מהפלוטילה עדין לא הגיע. שוב יצאנו לארוחת ערב, והלכנו לישון מוקדם.
2/6/09 יום מנוחה . סיירנו קצת בעיירה הקטנה בה עגנו. עגינה על עוגן וקשירה לרציף. קיבלנו חשמל ואנחנו מפעילים את המזגן בצהרים כאשר חם.
אחר הצהרים יצאתי עם לינדה, אשת הצוות הרביעית, לעליה במדרגות למעלה בהם לתצפית יפה על העיירה. עליה לא מאד קשה (הגברים ויתרו) . אנשים שפגשנו יורדים אמרו לנו שספרו כ-220 מדרגות בחצי הדרך. הדרך יפה כי אפשר להציץ מפעם לפעם על הנוף למפרץ. הגענו למעלה, התפעלנו ובדרך חזרה חשבנו שניקח דרך מדרגות אחרת (כל הדרך מיושבת בתושבים מקומיים) ולראות עוד משהו. לאחר כחצי שעה אנו מביטות ורואות שאנו הולכות בנוף לא מוכר, המפרץ הנשקף מולנו אינו זה שבו אנו עוגנים,בקיצור איבדנו את הדרך. האמת טיפה נלחצתי, אך השעה עדין לא הייתה מאוחרת והיה לנו לפחות עוד שעת אור אחת. למזלנו לינדה ראתה מונית בדרך ועצרה אותו ותוך כמה דקות היינו במעגן. ונכון היינו בכלל בדרך לעיירה אחרת.
זו הזדמנות לספר על אנשי הצוות שהצטרפו. לינדה ומנחם שגיב. די לקחנו סיכון בהצטרפותם, כי פגשנו אותם רק פעם אחת לפני ההפלגה. הם זוג בגילנו, מנחם פולני כמו אבא, עלה ארצה ב-1950 והוא בגילי. לינדה ילידת ארה"ב בוסטון. הם גרים בהוד השרון , ויש להם שלושה ילדים. הם אנשים מאד נוחים. מנחם סקיפר כבר מעל 10 שנים, ולינדה מתחילה כמוני. ואנחנו מסתדרים יפה.
היום 3/6/09 נסענו כ-20 איש מהפלוטילה לטיול באוטובוס לצד השני של האי, היינו במנזר הנמצא במעגן מערבי של האי (אבא ואני חנינו שם בדרך חזרה מתורכיה בשנה שעברה), ואחר כך נסענו לחוף ים עם טברנה שבא אכלנו ארוחת צהרים ושחינו במים הקרים, וברברנו עד אחר הצהרים.
מחר בבוקר מוקדם אנו מפליגים לאי אמורגוס, הפלגה של כ-12 שעות.
5.6.09 בסוף לאחר שבדקנו את שעות ההפלגה הנדרשות להפלגה מסימי לאורגוס התברר שההפלגה תקח כ-18 שעות הוחלט לעשות עצירה בקוס (אי בדרך) וכך עשינו. עצרנו במפרץ בקוס, נקשרנו למזח של העיירה. בערב עשינו ארוחת ערב משותפת, כל אחד הביא משהו מהסירה שלו ויין, וכולם אכלו ושתו והיו שמחים.
היינו אמורים לעזוב ב-6 בבוקר לכוון אמורגוס, אל הסירה שלנו התעוררה מאוחר וראינו את הסירה האחרונה לפנינו עוזבת. ההפלגה לא הייתה ארוכה והים היה שקט, הפלגנו במנוע וקצת עזרה מהמפרש. הגענו בשעה 4 אחר הצהרים, אך לא ראינו אף סירה אחרת. אז הלכנו לשחות קצת במים הקרים, לינדה ואני, ואחר כך אכלנו משהו בטברנה. החברה עדין לא הגיעו ואנחנו לא בטוחים מה קרה. נעדכן אתכם בהמשך.
6/6/09 (15:45) בבוקר התברר שהחברה שינו ברגע האחרון את הנ.צ. ועגנו בעיירה אחרת, ומאחר ששכחנו לפתוח את הקשר לא ידענו. אין דבר, העיירה שבה עגנו הייתה נחמדה והיה לנו לילה טוב. היינו אמורים להמשיך לאי קיה שזו הפלגה של כ-18 שעות, אבל לפני כשעה דיברנו עם אחת הסירות שעושה הפסקה בדרך והחולט להצטרף אליה, כך שלא נפליג בלילה . אנחנו כמובן שמחות כי ההפסקות האלו ללילה מאד טובות ועושות את כל ההפלגה כיף ולא הישרדות.
כשניסו לצאת בבוקר התברר שהעוגן נתפס בעוגן ישן ואנחנו תקועים. יוסי כבר התכונן לצלול ולנסות לשחרר אותנו, אבל בסוף הוא קשר חבל לעוגן שלנו והצליח להשתחרר ללא צלילה. מה שיפה אצל יוסי, הוא קר רוח לגמרי כשקורה משהו ולכן כולם רגועים ואף אחד לא מתרגש.
כנראה שאני צריכה יותר פעילות כי בצהרים הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו אז התחלתי לעשות טחינה וחומוס ותכננתי להכין מרק, אבל בינתיים עבר לי והמרק יחכה לאחר כך. אני קוראת הרבה, סיימתי כל שלושה ספרים והרביעי בדרך. אפשר להתרגל לחיים האלה.
בדרך לאי הבא יוסי מחליט לעבור בין שני סלעים במקום לעקוף מצד ימין, גובה הקרקע עולה במהירות, ואז אנחנו שומעים בום, נגענו בשרטון, שום אין שום התרגשות, באיטיות הוא עושה רברס, ואנחנו משתחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה