milna

2.7.09 האי MLJET , LUKA POLACE השעה 16:30 יוסי נח (ישן)
הגענו אתמול לאי MLJET למקום הנקרא OKUKLJE מפרץ יפה, מעט בתים כמה מסעדות שלהן מקומות עגינה. עגנו באחת מהמסעדות, עזרו לנו לעגון, מסרו לנו חבלי עגינה שלהם, התנאי הוא שנאכל אצלם ארוחה. חשמל קיבלנו חינם. המקום קטנטן, בחורף יש שם ארבע משפחות שנשארות בישוב, רובם באים בתקופת הקיץ לקדם את התיירים המגיעים.
ירדנו לשחות במפרץ, המים קרירים נעימים וצלולים.
היום הפלגנו ל-POLACE שהוא מפרץ נוסף באי, קצת גדול יותר, וממנו אפשר לנסוע או לרכב באופניים לביקור בשמורת הטבע שכוללת כמה אגמים. מחר ניקח אופניים וניסע לבקר .מזל שיש את שלמה, האיש הצעיר בן ה-72 שסיפרתי לכם עליו ברשימה הקודמת. הוא מכיר את האי טוב מאד, היה פה כמה פעמים, והוא פריק של פעילויות. אז הוא יוצא מחר לרכיבה לאגמים, עם אשתו מיכל (הצעירה בת ה-72, ואני אמרתי שאני מצטרפת (יוסי אולי, תלוי איך יקום).
יצטרף ויצטרף. איזו ברירה יש לי.
האמת, טיול על אופנים נראה לי. (זה לא ברגל ואני שומר על הברכיים לשימוש עתידי).
הלכנו לטייל לארמון רומי עתיק, שממש נראה ככה. שבור וישן. ישבנו בפינה קטנה והשקפנו על גן העדן.
צלצלתי לאחותי הקטנה והם בחתונה במזרע. וואלה.
הימים עוברים מהר מאד אם כי קשה לומר שאנו עובדים קשה.
הפלגה קצרה. עגינה קלה, בירה עם המקומיים, (מנהג מקובל על הסירה שלנו), ואחרי זה שינה.
אחרי השינה שחייה במים שלהם שהם נהדרים, טמפרטורה של 28-27 מעלות, וטיול הכנה לארוחת ערב.
דינה מצאה את הספר שלה וזה שווה סיפור.
היא בסך הכול הלכה לסגור חלונות עליונים בסירה, עם הספר ביד ומשם הוא נעלם. היא מסתובבת בסירה כבר כמה שעות, (לא רצוף), ומודיעה לי שזה מטריף אותה. עכשיו בהתקפה חוזרת של "זה מטריף אותי" היא שחזרה את עקבותיה ואיבדה עוד ספר ששימש שיחזור. לא, ברצינות, היא נעמדה על יד החלונות, הסתכלה שנית והספר היה שם, בדיוק במקום בו הניחה אותו.
בשיחה מהבוקר עם פטר, מהתחנה הקודמת, הוא סיפר שהאי הוא בשטח של כ-600 קמ"ר, (או 800 קמ"ר), ויש בו 6,000 תושבים, רובם זקנים.
האי כמובן חי מתיירות ונראה שזה מצליח להם. האנשים נחמדים.

אחד הדברים הנחמדים בהפלגות הוא ההיכרויות עם אנשים חדשים. כמו למשל אבי בליי, והזוג שלמה ומיכל גולדמן. מאחר והם יותר מבוגרים יש להם סיפורים טובים.

אני לא בטוח שנצא איתם לרקוד כשנחזור לארץ אבל כרגע יש ממי ללמוד.
הטיול המתוכנן שלנו למחר אמור להיות סיור הכרות לקראת הילדים והנכדים.
אני מעדיף להפליג איתם למקומות מוכרים שכבר בדקנו ותכננו.
4.7.09. 9:00 POLACE
אתמול עבר יום קשה על כוחותינו.
זה התחיל בהשכמה מוקדמת בסביבות 8, השכרת אופנים וישר טיפוס במעלה הר.
שרדתי בקושי.
דינה דוושה כמו ארמסטרונג לפנים. לאחר העלאת הדופק לרמת מבחן מאמץ, הכרזתי על עצמי כשיר והגענו לירידה.
הסיבוב כולל הקפת האי, שחיה במים נהדרים, המים תמיד נהדרים כאן ואכילת גלידה על שפת האגם. חזרנו עייפים אך מרוצים.
הסיפור הוא שיצאנו לשמורת הטבע של האי, שני אגמים פנימיים מחוברים באמצעות תעלה. מקום מקסים. יצאנו בבוקר לאחר ששכרנו אופניים. יוסי הצטרף כמו שהבטיח. עליות, ירידות ושוב עליות. דרך יפה, עצי אורן וכשמגיעים למעלה רואים את האגמים. ירדנו לאגמים, ושחינו בחיבור בין שני האגמים. נהדר. אחר כך שכנע אותנו שלמה לעבור למפרץ השני בו יש בית מלון גדול, עגינה בבית המלון ועגינה ממול על עוגן. נראה כמקום טוב מאד להגיע אליו כי יש מקום לשחות מסודר. כנראה שנגיע לשם.
אם קונים כרטיס כניסה לאגמים (ואנו קנינו, תקף כל השנה), אפשר להגיע עם מיניבוס לאגמים וגם לנסוע בסירה על האגם לאי קטן ובו מנזר. זאת אומרת שלא חייבים לבוא ברכיבה. אפשר לשכור אופניים על שפת האגם ולהקיף את האגם (קובי, עבורך).
יוסי חזר מרוצה, ולא התלונן אפילו פעם אחת. אני מאד אהבתי את הרכיבה על האופנים כולל הקושי בעליה.
בערב אכלנו עוד ארוחת ערב טובה במסעדה בה עגנו. חשבתי שארזה בהפלגה זו, אבל יותר מדי כיף.
4 יולי 2009–07–05
הפלגה שקטה לקורצולה. KORCULA
הרוח קצת לטובתינו אבל בע"מ בלבד.
הגענו לאחר הפלגה קצרה של כ-4 שעות. קורצולה, חוץ מהשם המצחיק, עיירה נהדרת. כל העתיקות מרוכזות במקום קטן. הטיול סביב העיר קצר ולא כואב.
דינה כדרכה רואה מדרגות וישר עולה. אני דרכי נשרך אחריה.
המרינה כאן היא לעשירים בלבד, דמי העגינה גבוהים ולכן החלטנו לאכול בצמצום. פיצה קטנה שהתבררה כגדולה וכמובן בירה.
יש לנו טקס חדש בו אני מזמין בירה גדולה, דינה בירה קטנה ובסוף דינה שותה לי את הרוב. זה שומר על כבודי כגבר בירה, ושומר על מצב הרוח הטוב של דינה.
היא באמת מאמינה שהיא שותה פחות ממני.
הצלחנו להתקשר באינטרנט ולדבר עם כולכם וזה עשה לנו מצב רוח טוב.
היום החמישי ביולי ואנחנו לפני הפלגה ארוכה יחסית למפרץ. (ואם אני אכתוב שם זה ישנה – באמת לא מכיר דינה תשלים).
קמנו בבוקר לקולו החמוד של ילד בן כ-שלוש המקשקש בקול נחמד בגרמנית. (פרדוקס).
הסירה ממשיכה להתנהג יפה למרות שאני צובר רשימת שיפורים ושיפוצים לחורף.
למשל, לצבוע את העוגן בכתום. זהו בינתיים. דינה בוודאי תוסיף ותתקן את הסילופים.

5.7.09 בוקר.
הבוקר אנחנו ממשיכים לכוון האי HVAR שבו היינו פעם קודמת כשהפלגנו בקרואטיה. אבל הפעם נעגון במפרץ באי קטן לידו. שם האי PAKLENI ומשמעות השם הוא השרף של עצי אורן שבו השתמשו לציפוי הסירות עוד בימי הוונציאנים. (הכל מהפיילוט בוק).
אז הגענו לפלמידה הזה.
הפלגה שקטה של כמה שעות.
העגינה פה הייתה הפעם קצת יותר עליזה מהרגיל.
זרקתי עוגן בין שתי סירות ושלחתי את דינה בשחייה, תוך חירוף נפש בין קיפודי ים לקשור חבלים בחוף. עבדה יפה. (זה צריך להיות תפקיד שלי אבל כאשר השני מתמרן את הסירה בהתאם למצב).
דינה עדיין מתעקשת לא ללמוד את התמרון ולכן היא מקבלת תפקידי התאבדות גבריים.
(למרות שעל ידינו מישהו שלח את אישתו לאותו תרגיל).
לאחר שהתמקמנו, הודיע לי הגרמני שלידי שאני על העוגן שלו, (מה שנכון), וזה לא בטיחותי, שוב נכון והתחלנו מהתחלה.
הוא עם ילד צעיר בסירה וגם הציע לעזור. השארתי לו את שני החבלים מהחוף ויצאנו עם הסירה לאסוף את העוגן ולהטיל מחדש. בינתיים התעורר איזה פוץ איטלקי שהתחיל לצעוק שאני על העוגן שלו, (אולי נכון ואולי לא), תמרון קדימה ותמרון אחורה והגענו לנקודת הטלת עוגן חדשה.
דינה שוב זרקה עוגן לאחר שקודם אספה אותו וחזרנו לגרמני שחיכה בסבלנות עם החבלים שלנו בדינג'י שלו.
זזנו, קשרנו קיבלנו יעוץ מחברינו שהגיע בינתיים מהסירה השנייה ומאיזה שהוא ישראלי שחיכה עד סוף הבלגן כדי לשאול אם צריך עזרה, (לא, ולמה חיכית עד עכשיו).
עכשיו הגיע תורי להירטב, בדקתי את העוגן, (אוחז), באמת צריך לצבוע אותו בכתום ואז יראה טוב בתוך המים, (אני כמו הפולנייה עם הבז'), שחיתי לבדוק את הקשירות שלדינה לחוף, (עבודה מקצועית וטובה), בדרך פגשתי קיפוד ים שהשאיר לי מזכרת קטנה באצבע והכול בשליטה.
היום יום אוכל בסירה, מחר אנחנו נשארים כאן, (עד שנאחזנו בקרקע), ניסע עם הדינג'י לחוף משם בהליכה מאומצת (כ-500 מטר על המפה), למרינה ומשם בטכסי ים לחוור.
בטח עוד עיר ונציאנית עם חומה וחולצות טיי שכתוב עליהם קרואטיה. נראה.
ריחות בישול טובים עולים באוויר. בטח יהיה ספגטי עם עוד משהו. לגבי האוכל אין לי מה להתלונן. תוכנית ההרזיה שלי אינה מתממשת אבל האשמה היא בטבחית.
לגבי המפרץ בו אנו עוגנים,
זה מפרץ נפלא וסודי שרק אנחנו ועד כ-40 סירות גילינו.
זו נקודת זינוק טובה לחוור ולאור מחירי העגינה במרינות כאן, זה תחליף מאד פופולרי. (סודי כבר אמרתי).
מתברר לי היום שמתוך אלף האיים של קרואטיה כנראה לא נבקר בכולם הפעם ונאלץ לשוב לכאן עוד פעם. נראה.
קיבלנו מתנה בקבוק יין לבן במסעדה אחת שאכלנו בה, (כנראה שהשתלמנו לו מאד), והיום בא תורו. ההליכה מחדר האוכל לחדר השינה קצרה ונעמוד בזה.
דינה לא צחקה אף פעם, (בדרך כלל אני מצליח להצחיק אותה במשהו). כנראה שאני מאבד את זה. ננסה שוב מחר.

יוסי מתכוון לא צחקתי מהכתוב, אבל חייכתי. יש לו חוש הומור ליוסי.
לגבי עגינות ויציאות , שמתי לב שבסירות רבות נעשה הדבר במתח ובעצבים. לזכותו של יוסי, אצלנו הכל נעשה רגוע רגוע ובשקט. יוסי אף פעם לא צועק (רק כשאני לא שומעת אותו), הוא מאד רגוע ושלו ואומר שיש זמן, לא למהר. זה הרבה יותר נעים ממה שאני שומעת לפעמים בסירות אחרות.
לגבי העגינה היום, יוסי הודיע לי שעלי לקפוץ למים עם החבל, אין ברירה "את לא ידעת להחזיק את הסירה", זה אחרי שרצה ללמד אותי ולא רציתי. עכשיו ארצה.
אני פוחדת מהקיפודים, ודי פחדתי לעלות עליהם כאשר לקחתי את החבלים לחוף. הצלחתי להימנע מהם. יוסי לעומת זאת נדקר מאחד כשאשר הלך לבדוק באם קשרתי נכון. הצלחתי לקשור אותנו טוב, והייתי מאד גאה בי.

7.7.09 מפרץ VINOGRADISCE באי PALKENI בוקר.
נשארנו עוד יום במפרץ. מקסים. מים נהדרים. מזג אויר טוב ,לא חם מדי, מים קרירים ורוח.
בבוקר נסענו במונית מים לעיר חוור .ושם לקחנו מונית למבצר. כל העירות פה בנויות סביב מבצר. המבצר הפעם נמצא מעל האי כך שהנוף הנשקף מדהים. צילמתי הרבה אבל יש לי איזו בעיה עם התמונות שאת חלקם אני לא מצליחה להעתיק למחשב.בינתיים הן רק במצלמה (במצלמה אני רואה את התמונות ובמחשב לא). אנשי המחשב, נ א לתת פתרונות.
היה לנו יום נחמד, חזרנו אחר הצהרים. יוסי לשינה ואני לספר . אחר כך שחיתי קצת במים הקרירים. בקיצור. נהדר.
יש אלוהים. אנחנו במפרץ נודיסטים ולא ידענו.
בינתיים זה מסתכם בכמה גויים שמפגינים ציוד לא מושחז ושתי נשים צנועות יחסית.
דינה הפסיקה להעיר לי שאני הולך עם תחתונים ואחרי מקלחת יצאתי החוצה ערום כדי להראות להם שגם לנו לא חסר.
כאשר דינה הלכה לשחות עסקתי בתחזוקה שוטפת. מלאתי שמן בגנרטור והפעלתי אותו. הוא משמש בעיקר לטעינת סוללות המחשב והטלפון וגם קצת למצברים. מה שנחמד הוא שאפשר לחמם את הבויילר איתו.
נושא הברגים המצמידים את היציאה מהגיר לקרדן (ככה קוראים לו נדמה לי), ממשיך להטריד.
לאחר שלא בדקתי איזה יומיים מתברר לי שהגענו לכאן על שני ברגים(מתוך 4), אחד מהם פתוח למחצה.
שני ברגים התפטרו ונעלמו בבילדג'.
הכנסתי שני ברגים חדשים הפעם עם "לוק טיט" ונקווה שיחזיקו.
אריאל, אני צריך שתקפוץ לרחוב שוונצינו ביום, יש שם חנות שנקראת הבורג ותיקנה 10 ברגי נירוסטה בקוטר 8 מילימטר, ראש משושה, באורך, כולל הראש, של 46 מילימטר. בתוספת טבעות קפיציות ואומים עם נעילת ניילון.
אורך ההברגה ללא הראש 40 מ"מ. האורך חשוב כי ארוך יותר לא יכנס וקצר יותר לא יספיק.
נחזור לחוף הנודיסטים,
היום נצא מכאן בנהיגתה של דינה והיא כבר שואלת מה ואיך.
אני מנסה להסביר לה כי נהיגת סירה זה הרבה יותר פשוט מנהיגת מכונית. הכל קורה לאט וגם אם "פוגשים מישהו" זה במהירות איטית מאד.
אתמול היה יום נחמד מאד הכל היה במידה.
נסיעה קצרה בדינג'י. הליכה קצרה למעבורת, נסעה קצרה לחוור, עליה קלה במונית למבצר וירידה קלה לעיר.
הערים האלה דומות מאד אחת לשנייה. לא אני לא מתלונן. הוונציאנים בנו רחוב ראשי רחב מאד עם בתים יפים מאד משני הצדדים של הרחוב. יש גם מזל שהתורכים בשהותם כאן לא קלקלו יותר מידי.
תיקוני הסירה גם הם במידה. אני הולך להכין את המפרש החדש ואולי היום יזדמן להשתמש בו.
זהו לעכשיו. בטח יהיה לספר חויות לאחר היציאה בהנהגת דינה. נקווה שלא יותר מידי חוויות.
בכל מקרה בסירה הסמוכה יש שתי נשים נודיסטיות והן בטח יקפצו למים לעזור. אם יהיה צורך. כמו שנאמר אין רע בלי טוב.
בחיי, יש נבואות שמגשימות את עצמן.
כמו שאני גומר תדריך אחרון לדינה לפני המשימה, קופצת השכנה הערומה למים להתיר את החבלים שלהם. ביקשתי ממנה שתתיר גם את שלנו. יש, זו הפעם האשונה שהחבלים שלי הותרו על ידי קרואטית ערומה שנראית גם לא רע.
התקנתי בבוקר גם את המפרש הורוד, מוכן להנפה. אני קצת מהסס איתו גם בגלל שזה הרבה עבודה וגם בגלל שאם תעלה הרוח זה קשה להוריד אותו לבד. נראה בימים הקרובים או כאשר הילדים יבואו. בשביל איתי ורן זה בטח לא תהייה בעיה. (עוד 10 שנים).
מרינה באי BRAC ליד העיירה MILNA השעה 18:00
הגענו למרינה נחמדה, (שמה רשום אצל דינה), ונקשרנו. השותפים שלנו להפלגה הגיעו אחרינו קצת. הייתה רוח קלה ולהם זה הספיק לנסיעה על מפרשים. לנו לא.
המרינה מתמלאת די מהר. למזלנו, השותף שלנו הזמין מקומות.
שנת צהרים חובה ועכשיו לכתיבה.
קודם נכנסה סירה, 54 רגל עם משיט ובת זוגו הבלונדינית.
הבלונדה ישבה במקומה כל זמן ההתקשרות כאשר הקרואטי מתרוצץ. יש קצת רוח וצריך להיות זריז.
באיזה שהוא שלב הוא אמר לה בקרואטית שתעוף לו מהעיניים, יש בטלנית .....
כן, אני מבין קרואטית בעיקר את הטון.
המרינה באמת מתמלאת. יש סירות מכל מיני סוגים. אנחנו יכולים להרגיש עשירים או עניים לפי בחירתינו.
לאבי השכן שלנו יש בעיה והוא חושש ללכת למקלחות. הוא כבר לא צעיר כלכך, ומתבלבל בקלות. רוצה אלוהים ומולנו עוגנת באותו רציף סירה הולנדית איזה 80 רגל מאלומיניום חדשה לגמרי.
אז איך הוא לא יתבלבל בדרך חזרה ?
ומה יקרה אם בטעות יעלה על הסירה ההולנדית, (אין שם אנשים שיסבירו לו).

בתמונה: קורצולה ממרומי המבצר