.JPG)
9.7.09 SPLIT ביבשה, בוקר
הגענו אתמול לספליט, למרינה.
בערב יצאנו לטייל בה. ספליט עיר גדולה, אבל אנו הסתובבנו בעיר העתיקה, מוקפת חומה, יפה מאד, גדולה, מטופחת. הרבה אנשים מסתובבים ברחובות עד שעה מאוחרת, הרבה בתי קפה . יש בה ארמון רומאי מאד יפה וגדול. הארמון הוא בעצם מבצר גדול שהקיף את ארמון המלך הרומאי . ולפי נהג המונית שלקחת אותנו חזרה למרינה יש בה גם רחוב יהודי ובית כנסת (את זה פספסנו, אולי בדרך חזרה).
קוריוז- בכיכר המרכזית בארמון, יש מסעדה שמוציאה כריות לישיבה על המדרגות ומביאה לאנשים היושבים שם את מבוקשם. ניסיתי לצלם אבל לא יצא ברור.
מאוחר יותר נצא צפון מערב לספליט , יש שם כמה מבצרים (שבעה במספר), שלהם מעגנות קטנות. ננסה לעגון באחת מהם. (המרינות מאד יקרות ואם אנחנו לא צריכים חשמל או מים או דלק, אפשר לעגון על עוגן).
ספליט כאמור עיר יפה. השותף שלנו לנסיעה, אבי, לקח קשה את ההערה של דינה כי כל הערים דומות, (דומות מה לעשות. הוונציאנים עבדו לפי תוכנית קבועה), והיינו צריכים לבלות את הערב בהסכמה כי העיר באמת יפה. היא באמת יפה היה מופע רחוב של ריקודי המקום ולאחר ריקוד אחד תפסנו את הפרינציפ. התלבושות יפות, (משהו עותומאני עם כיפות לגברים ולנשים וזזים לאט כדי לא להזיע. הכל מנומס וכל הזמן קדים קידות. באמת שתפסנו את הפרנציפ. אז הלכנו לאכול ונפלנו למסעדה טובה. קורה.
פגשנו חברים של חברים. לבחור יש כמה חוסרים ברגל אחת, כתוצאה מריתוק חבית סולר ישנה שבשלב מסוים ולאחר חימום טוב ניסתה להתנקש בחייו. (אני מציין זאת בעיקר לעצמי אם אצטרך לרתך חבית פעם).
קניתי זוג משוטים וחבל חדש לגשר עלייה. אני לא צריך שהחבל הישן, (הוא ישן), יקרע כשתמר תעלה על הגשרון.
יצאנו לדרך והגענו ל"סטרה מאלה קסטלו" (ישן קטן מבצר). טוב, המקום נקרא קסטל LUKSIC. (עכשיו אתם בוודאי יותר שקטים). עוגנים אלוג-סייד לאורך הרציף ואנחנו ועוד גולט גדול ומובטל אחד סוגרים את הרציף העירוני.
מסתבר שזה מקום המשחקים של ילדי המקום והם כל הזמן עולים מהמים וקופצים בחזרה. מעייף רק לראות אותם.
עכשיו אחר הצהרים ועדין חם מכדי לטייל. להקלתי אין פה איזה מבצר לעלות עליו והטיול יהיה במישור.
שעון שעות המנוע הפסיק לעבוד. פתחתי, ראיתי שהוא מקבל 12 וולט וסגרתי. נראה אולי ההלם יעזור לו.
המעגן בו אנחנו עומדים מוגן יחסית חוץ מאשר לרוחות דרומיות. נראה. בינתיים מתנדנדים בדיוק במידה הראויה לשינה טובה.
בכלל אני חושש שלא נוכל להירדם ללא שינדנדו לנו את המיטה קצת ונצטרך לקנות מיטת מים או משהו עם מנוע מנדנד.
היה לי בזמנו שיחה עם אורי קני בנושא קרואטיה ותורכיה, מה יותר עדיף. (כן אני יודע אבל אני אוהב את לימור), אז אין מה להשוות. קרואטיה יותר. האנשים נחמדים, חוץ מהגובה שלהם שהוא קצת מוגזם. זה נראה לא רע בכלל על הנשים ובעיקר על הילדות אבל הגברים באורך של 2 מטר כל אחד זה בכל זאת קצת מוגזם.
הערים כאן באמת יפות מאד. הכל אירופאי – ונציאני מושקע, מה שמשוחזר, נעשה בטוב טעם, (היי לימור), ויש מה לראות. יש הרבה תיירים, בעיקר מקומיים. אין מוסלמים כמעט ואין כושים. (לא אין לי שום דבר נגד כושים, להיפך).
זהו בינתיים, נטייל קצת בעייריה, ומחר כנראה שנפליג לחפש נופים חדשים. מה שנחמד שזזים בלי לארוז, עם המטבח והמיטה ואפשר ללכת לישון מתי שרוצים.
הרוח גוברת ועימה הנדנודים. יהיה לילה סוער אני מרגיש.
בכלל בנושא מזג אויר, (אני כותב זאת בחשש כבד), היה לנו מזל עד עכשיו ודי מגיעה לנו איזו תזכורת מנפטון לגבי עצם קיומו.
החלפתי ספרים במרינה של ספליט ובין היתר מצאתי ספר דגלים של כל ארצות תבל כולל דגלי מדינות ארה"ב, קנדה, ואוסטרליה. כולל נתוני אוכלוסיה. מאחר והפקדתי שם הרבה ספרים לא הייתה לי בעיה לקחת ספר זה, (בשביל זה שמו אותו שם) ואנחנו בונים על רן שיתעניין בדגלים.
11 ליולי 9200- TROGIR אסור לכתוב על מזג האויר.
היום קמנו בסביבות 10 פעם שנייה לאחר שהשכנים שלנו, (איזה אוסטרים), העירו אותנו בערך בסביבות 0200.
הם מאלו שעוגנים במפרץ עם מצוף מעל לעוגן שלהם. זו פרקטיקה מזופתת שנותנת עוד הזדמנות להסתבך בחבל נוסף במים, חוץ משרשרת העוגן.
אנחנו כמובן לא החמצנו ומסתבר שמרוב סיבובי סירתנו סביב העוגן שלנו, אספנו בדרך גם את המצוף שלהם.
איך הם הרגישו בזה בלילה גשום וקצת סוער לא ברור לי.
מה שברור שהם הגיעו אלינו, העירו אותנו ובילינו כשעה בתמרוני שחרור של המצוף שלהם.
שחררנו והלכנו לישון שוב. כן, היה מזג אויר קצת סוער, לא משהו, אבל בכל זאת היה.
עזבנו בבוקר לטרוגיר. עגנו ליד סירה גדולה, מנועית מהגדולות, עם צוות ומדים.
הרוח עדין ערנית. לאחר כה סיבובים סביב העוגן שלנו ומעבר קרוב מידי למלון הצף לידינו, (הם הוציאו פנדרים), החלטתי לזוז למקום אחר. כמה מאות מטרים, והטלת עוגן חדשה.
הרוח שככה והלכנו לעיר בנוהל הרגיל, משוטים, סיבובים במקום ובסוף הגענו לרציף מקומי שם קשרנו את הדינג'י. שוב עיר יפה. ונציאנית. בתים יפים בני כמה מאות שנים, שחזורים ותיקונים והרבה תיירים.
מה ששיפה הוא כמות האנשים יותר נכון הנשים שרואים. האפנה החדשה של חצי חזה בחוץ בהחלט יפה ואני משתומם מכמות הצורות הגדלים והמבנים של הציצים השונים המוצגים על ידי הנשים השונות.
כמובן שהתעניינותי היא אקדמית בלבד ואני חושב שכדאי היה לאיזה שהוא זואולוג להוציא ספר בנושא.
אם אני עוסק כבר בפילוסופיה, הים מקום אכזר.
לא משנה איזה סירה יש לך תמיד, אבל תמיד תפגוש מישהו עם משהו יותר גדול.
לפני יומיים עגנו במרינה בספליט, עמדה שורה של בתי מלון צפים, כל אחד בן 3-5 קומות.
אז כדי שהיתר לא יחשבו להם, על אחת מהאוניות האלו היה הליקופטר, מרותק לסיפון.
וחס וחלילה כדי שלא יחמיצו אותו הטייס התניע, הרוטור התחיל להסתובב, אני התחלתי לחשוב איך הוא ממריא בין שני תרנים שהיו מצידיו, ואז הוא כיבה את המנוע. כן, שמנו לב, כולנו.
אנחנו מתכננים מחר להגיע למרינה. דינה תודיע לי לאיזה מרינה מחר בבוקר.
אי לכך, לא נטלטל את המחשב בדינג'י לעיר, נעשה זאת מחר במרינה.
היום נסתפק בטלפון, אליכם, נטייל בעיר נטפס למגדל שדינה ויתרה לי עליו בצהרים ונלך לישון מוקדם.
אני צריך לבדוק את הברגים בקרדן ולראות אם התיקון הפעם מחזיק.
12.7.09 TROGIR 09:30
יוסי הצליח אתמול להתחמק שוב מטיפוס למגדל. כנראה שלא רציתי מספיק, כי לא התעקשתי.
זה נכון. אם הייתה מתעקשת הייתי עולה. (כשדינה מתעקשת אין ברירה).
בדקתי את הברגים. אחד גזור ושנים רופפים.
חיזקתי, החלפתי אבל מלאי הברגים המתאימים אוזל.
קונסולתציה עם דני והמסקנות, כנראה נירוסטה לא מספיק חזקה או איזה שהוא פק אחר.
נזמין אצל אריאל ברגים שישלח עם אבי.
לדינה נמאס מהשכונה הזו ואנו עוברים דירה הבוקר ל- ??, היא כבר תגיד לי.
שגרת בוקר, אני טוען את הטלפון והמחשב, דרך הגנרטור. בכלל הגנרטור קיבל תפקיד לגמרי חדש בחייו.
במקור הרעיון היה לטעון מצברים. מאחר ואנחנו הרבה מאד עם מנוע, ומאחר ויש לי סוללה רצינית מאד של מצברים, (4 של 180 אמפר כל אחד), התפקיד הראשי של הגנרטור הוא לטעון את הטלפון ואת סוללת המחשב. אם אנחנו מתפנקים, (אנחנו כן), אז מחממים גם מים בבוילר. בכל מקרה הוא עובד יופי וחיים ישמח לדעת שגם בדקתי והוספתי לו קצת שמן. שישתה משהו, מגיע לו.
זהו בערך. נעמיס את הסירה, גרוז קל לציר ולקרדן ול-XXX- דינה תגיד לי אחר כך.
12.7.09 16:30 ROGONIZICA
לאחר כ4 ½ שעות של הפלגה הגענו לרוגוניטצה (כך בערך מבטאים את השם) ותאמינו או לא, היה לי קר בהפלגה והייתי צריכה ללבוש שתי שכבות ולשבת בשמש. וכל זאת באמצע הקיץ. טוב האמת שקריר כאן יותר, ובהפלגה נוצרת רוח רק מעצם ההפלגה. היום היה פשוט יותר קריר הרקיע כוסה בעננים קלים ולכן השמש לא הייתה חזקה. (ולי היה נעים עם בגד ים).
נקשרנו למצופים מוכנים, במקום לעגון עם עוגן. לקח קצת זמן ללמוד כיצד ללכוד את המצוף ולחבר אותו לסירה. שאלנו סירה על יד והם הסבירו ויוסי ביצע. כרגע אנחנו עוגנים טוב, ובערב נצא עם הדיגני לבקר בכפר קטן מהמאה ה-16 הבנוי על אי קטנטן ומחובר ליבשה בכביש שנבנה במאה הקודמת. מהסירה אני לא רואה מבצר שאפשר לטפס עליו, אז ליוסי יש מזל.
אנחנו כבר בשגרה. מגיעים למקום, בדרך כלל אחרי 3-5 שעות הפלגה. נחים. קמים מהשינה והולכים לפטרול בעיירה.
כאן אנחנו עוגנים על מצוף.
למדנו משכן שהראה לי איך דגים את המצוף, נקשרים וזהו. אז שלא. נציגי המרינה הסמוכה באים לגבות תשלום. המצוף אינו בחינם למרות שהוא עולה פחות מהמרינה.
הים סביבנו נקי וכחול. (עמוק יחסית ואין חול). מחר נשחה ונראה.
במחשבה נוספת על הנושא, הקרואטים הם עם של מלצרים וזבנים. לזכותם יאמר שהם עושים זאת בחן רב. נחמדים.
הלכנו למסעדה עם מחירים בינוניים ואוכל בהתאם. ביקשנו לימודה. המלצר לא המליץ. אשתו הסבירה לו בקרואטית איך ומה. הביא. גועל נפש. אמרנו לו, שמח, אמר לאישתו, בעצם מילמל לעצמו הוא לא כזה גיבור, אבל בסוף לא חייב. עשינו לו את היום. אני מבין אותו, סוף סוף יצא לו להיות צודק.
היה גם סיור בעיר, מצאנו מקום לעלות בו, (דינה), הגענו לטכס תפילה נוצרי, יום ראשון היום, לא נכנסנו.
לא מספיק שצלבנו אותו עוד להתפלל ואם מישהו יגלה ?
זהו. חזרנו לסירה לאחר סיור במרינה עם הדינג'י המפוארת שלנו. היא מקבלת צלקות קרב כל הזמן אבל בחורף לאילן יהיה מה לשפשף.
חוץ מזה הדינג'י נהדרת מבחינת תעבורה. מהירה ואלגנטית.
דינה מתקדמת בשליטתה בימאות וכבר מדליקה אור עגינה לבד. היא עוד מדווחת לי על כך אבל בקרוב גם זה לא יקרה.
למזלי היא מסרבת ללמוד, (סליחה, היא עשתה פעם קדימה ואחרוה ומנעה תאונה), לי הסידור הזה די מתאים כי בזמן שהיא מרימה עוגן, מרימה פנדרים, מסדרת את החבלים ואת הבגדים, אני עומד ליד ההגה עושה פרצוף רציני ונוהג את הסירה.
"הנוהג" מתבטא בלחיצה על כפתור ההגה האוטומטי לשתי מעלות ימינה או שמאלה. חוץ מזה אני צופה למרחקים ומונע תאונות. ללא ספק התפקיד שלי הרבה יותר אחראי אבל גם קל יותר.
בכלל נושא הנהיגה הוא מוערך ללא כל יחס. הנהיגה של סירה קלה הרבה יותר מנהיגה במכונית. גם הסיכונים במקרה של טעות קטנים לאין שיעור. הכל הרי מתנהל במהירת של 10 קמ"ש ובמקרה הגרוע, נוגעים במישהו.
חוץ מזה יש לי תפקיד של מתקן. בסירה כמו שלנו, דברים מתקלקלים. למשל, שעון שעות מנוע שבק.
זה אומר שננהל את זה בכתיבה ובארץ אחפש לו תחליף. אם לא אמצא כזה כאן קודם.
אני מכין לי רשימת תיקונים ושיפוצים כאשר אגיע ארצה. תודה לאל יש, אבל לא דברים רציניים, למעט הברגים הנפתחים או נחתכים).
זהו, עוד יום קשה עבר על כוחותינו. אני מתכנן להגיע למקום החביב עלי בסירה, לקרוא קצת ומחר יום חדש.
13/7/2009
יום מנוחה עבר עלינו. נמאס לנו לעבוד קשה כל יום לארוז את הדירה לעבור ולהתמקם במקום חדש. אז נשארנו. האמת, היה לי יום של בטלנות.
נסענו עם הדינג'י למרינה ושם תמורת מחירים מופקעים מכרו לי ברגי נירוסטה.
המוכר טוען כי למנוע משתמשים בברגים רגילים שהם יותר גמישים ולא נחתכים כל כך מהר. נסענו גם לעיר וקניתי ברגים רגילים. בקיצור, אריאל – לא צריך לקנות ברגים. כבר יש לי מכל הסוגים.
הברגים ממשיכים להיפתח ואני ממשיך להדק אותם. נראה מי ישבר קודם.
לאחר כל הנסיעות האלו, חזרנו לסירה לנוח.
המרינה כאן יפהפיה. אנחנו אומנם עומדים בחוץ כמו העניים אבל עשינו סיבוב.
החברים שלנו, שלמה ומיכל, הגיעו לכאן והם עוגנים ברציף העירוני. החלטנו להישאר במקום שלנו.
קבענו ל-7.
נטייל בעיר, נקבל מידע לגבי נקודות באזור וכנראה נמשיך ביחד.
טוב, יש לנו תאריך יעד חדש, בואם של אבי וטלי. ה-21 לחודש. נקווה ונשמח. צריך לקנות יין לבן. דווקא יש להם יין לבן טוב כאן. האדום פחות.
לא ראינו שום אינטרנט קפה כאן אבל כאשר ניסע לחוף ניקח את המחשב וננסה.
אריאל – יש לי גוב חדש בשבילך.
תביא לי את השעון שלי המונח ליד המיטה שלי. השעון הנוכחי התחיל לחלחל מים, עבד עם המים בתוכו עד שנחנק ומת. היה שעון טוב.
אנחנו עוברים משלב המסעדות בחוץ לאוכל בייתי.
לא זה לא החסכנות. פשוט אנחנו אוכלים יותר מידי, אוכל בינוני ואתמול הבינוני הזה עשה לי לילה לא שקט.
אז נטיל, נקנה גלידה וניסע לאכול בבית.
במסגרת ההתפלספות היומית, לכל אחד מאיתנו יש כמה שריטות וצלקות שאנחנו צוברים במהלך היום. בכל זאת זה בית עם הרבה פינות.
כפות הרגליים בסדר מאחר ואני מתעקש על נעלים – קרוקס בסירה.
מה שטוב שזה מתאחה מהר ותמיד יש מקום לשריטות וסימנים כחולים חדשים.
זהו להפעם. יש גבול כמות החדשות שאפשר לתאר ביום שקט נטול אירועים. (שימשך ככה). בלי הקומפלימנט היומי לדינה אי אפשר, היא כבר למדה לעלות מהדינג'י לרציף ולהיפך ללא בעיה. החוכמה היא בהעברת המשקל לרגל אחת או דינג'י או רציף לא שניהם. אנחנו רגילים לדחוף ברגל האחורית לפני שמעבירים את המשקל לרגל הקידמית. הרגל זה מיצר שפגט בין הדינג'י לרציף. אז מתרגלים לחלוקת שיווי משקל חדשה ודינה כאמור כבר עשתה זאת בהצלחה. זה כבר בא לה טיבעי.
הבעיה היא שעכשיו היא נותנת לי הוראות איך לעבור מהרציף לדינג'י ולהיפך. טוב אני כבר רגיל לקבל הוראות אז עוד כמה הוראות חדשות לא משנות.
14/7/09 10:00
טוב יש תיאוריה חדשה לגבי הברגים הנגזרים. קודם נפתחים אחר כך נגזרים.
המנוע לא בקו ישר עם הקרדן, זה יוצר טילטול וזה פותח את הברגים. משם הדרך לגזירה של הנירוסטה קצרה. התיאוריה היא של איציק ג. והיא נראית הגיונית.
ניסיתי לפתוח ברגים אבל זה תפוס טוב. ננסה ספריי וננסה שוב בערב.
כרגע 10:00 אנחנו ממלאים חשמל לאחר שכבר מילאנו מים. ההמשך הוא למפלי הקרקה, נאמר לנו לא להחמיץ.
היום לא יהיה קר ואולי זה יהיה החמסין הראשון שלו פה. בכלל מזג האויר נהדר. קצת חם ביום ונעים מאד בלילה. שוב נקודה לטובת קרואטיה מול תורכיה.
יש גם נושא שאני מתעלם ממנו, יתושים.
הם במידה. במידה כזו שזה מעצבן אבל עדיין נסבל.
מסתבר שאני לא יודע הרבה עליהם. לאיזה מרחק הם עפים, איך הם מתרבים, כמה זמן הם חיים וכו'. צריך לבדוק. בכל זאת הם בהחלט גורם משפיע בחיינו כאן.
נסיעה של כ-5 שעות באיזי, עם מפרשים ומנוע ומתחיל אחד משבעת פלאי תבל. (אורי קני אמר לא להחמיץ וצדק).
נוסעים בתוך נהר או פיורד צר אם תרצו, מגיעים למה שנראה הסוף ואז יש עוד עיקול וממשיכים הלאה. אחר כך, אגם גדול יחסית, ושוב נהר צר.
בסוף מגיעים לבריכה ענקית שבה מצוייה מרינה, (ויתרנו עליה), ומקום לעגון על עוגן. עגנו על עוגן. וואלה נחמד מאד.
בדרך גם חלפנו על כל מיני סירות קרואטיות חלקן הגונות, הנשים ערומות וחלקם סתם זונות לבושים כמו כולם. (בביקיני וכאלה).
המתח עד שחולפים על פני סירה מתקרבת גדול והוא גדל והולך עד לטווח הזהוי.
בחורות הגונות או סתם זונות לבושות.
בערב יצאנו לטייל ולאכול בעיירה הצמודה שקוראים לה – דינה תגיד. SKRADIN
לקחנו טרמפ את החברים שלנו למסע ומסתבר שהסירה סוחבת ארבעה מבוגרים בנוחיות יחסית. חוץ מההתנעה.
אני נתתי משיכה בחבל התנעה ונעצתי מרפק בצלעות של מיכל. היא הייתה מאד מנומסת, לא התעלפה, אמרה שאני נורא חזק, (במילים אחרות אידיוט מושלם שלא יודע מה הוא עושה), והתביעה בדרך. מזל שהגדלתי את הביטוח צד שלישי. אני מקווה /שהוא תופס גם בדינג'י.
ברצינות, מאד לא נעים ואני עדיין מרגיש לא נוח עם זה. לצערי היא עוד יותר. היא הבטיחה להראות לי את זה כשהצבע יתחלף. (של שטף הדם).
חוץ מזה קיבלתי עצה להתניע את המנוע לפני קבלת קהל. רעיון נכון.
אז זהו מחר יום גדול. טיול רגלי במפלי הקרקה.
למעשה זה נכתב ב-15 ליולי לאחר שקמתי ששנת הצהרים וכבר שרדתי את הטיול.
אה, היום יום הולדת לצרפתים, יום הבסטיליה ואין לי אלה להצטרף לדעתו של יצפן עליהם. שיהיו בריאים. (הצרפתים חרא של עם – למי ששכח).
15.4.2009
חם. קמתי שנת אחה"צ שהרווחתי ביושר ולאחר הקפה פניתי סיבוב ברגים.
שניים לא זזו. אחד קצת השתחרר והשני לא ברור.
צריך להיות מטורף לקפוץ למים קרים של 25 מעלות, וגם מתוקים לאחר שבסירה חמים ונעים, 30 מעלות וכיף. אבל זה מה שאעשה ואחר כך נמשיך.
חזרתי בשלום.
יש שתי טכניקות בסיסיות לכניסה למים קפואים.
האחת – כניסה בהדרגה וסבל צרוף על כל ס"מ ששוקע.
השנייה שיטת המבחן לב עורקים – קפיצה מהמעקה פנימה. אם שורדים – הבל תקין. אני אחראי לשיטה זו רק כדוקטור סוקול – לא משהו מוסמך).
אז היינו במפלי קרקה.
נוסעים במעבורת נוסעים, מגיעים ומתחילים לטייל בשבילים מסומנים. כל רגע אומרים איזה יופי וממשיכים הלאה לנקודת איזה יופי הבאה.
אז זהו, זה באמת יופי. משהו כמו הירקון, נופל במפלים קטנים כמו שבע תחנות, (לפני שמקורות תרמו אותן לנגב), עם הבדל אחד קטן. יש אלף תחנות והירקון הזה מאד גדול.
אם מקורות היו משתלטים עליו, (נהר הקרקה), אז הנגב היה פורח. משהו גדול עם כמויות מים אדירות. בין המים והירוקת, יש המון דגים, וכמה שפיריות.
דינה תפסה שפירית אחת, לאחר שהסברתי לה שלא יצלח. יצא משהו. (ראו תמונה מצורפת). בכלל המקצועיות שלה גדלה ויש גם תצלומי וידאו. (הסרט בקרוב).
חזרנו עייפים אך מרוצים והלכנו לישון. היה חם.
מה שעשיתי כאשר קמתי כבר סופר.
דינה הלכה לדבר עם מיכל, (שחתה), אני מפעיל את הגנרטור וטוען חשמל וזהו.
דינה תחזור עם תוכנית להיום בערב, ותוכנית הפלגה למחר.
יתושים, עדיין אני לא יודע עליהם יותר מאשר אתמול אבל עבר עלינו לילה שקט ללא עקיצות.
הזהירו אותנו שכאן במים מתוקים יש הרבה, (זה נכון), ונמרחנו היטב. בדרך כלל אנחנו מחכים לכמה עקיצות ואז נמרחים.
אם יש לכם טענות לגבי אריכות ופרוט הדברים – תאשימו את עצמכם.
קיבלתי תגובות כל כך טובות על הבבל"ט הזה שהתחלתי להאמין לו ואני מאריך.
אז אקצר.
מחר יום חדש, מעגן חדש.
טוב, אנחנו ב-SKRADIN , עוגנים בנחל, לפני העיירה. הנחל הוא הקרקה, נחל גדול ומפותל. לקח בערך שעתיים של הפלגה איטית מהיציאה לים ועד העיירה. הפלגה מדהימה. גדות הנחל גבוהים ומכוסים בצמחיה. בחלק מדרך הגענו לאגם אותו חצינו כדי להגיע לעיירה שלפני המפלים.
המים פה מתוקים וקרים, והשחייה מהנה מאד. אני שוחה לפחות פעמיים ביום . היום היה חם מאד והיה נהדר להיכנס למים ולהצטנן.
העיירה עצמה מאד יפה. קטנה , סמטאות צרות, ומטופחת.
הסיור במפלים היה נהדר. כמו שיוסי סיפר, כל מקום שאמרנו "איזה יופי" המקום הבא היה "איזה יופי". הקרואטים סידרו שביל עשוי קורות עץ העובר על פני יובלים זורמים ועצים וצמחים. נ ה ד ר. מפלים רבים , מים זורמים. בתחתית המפלים אפשר להכנס למים, ואנשים רבים עשו זאת. (זו הסיבה שאני לא נכנסתי, יותר מדי אנשים. ואפשר לשחות ליד הסירה באותם מים קרים ומתוקים.
מחר נמשיך כנראה לפרימוסטן שזה עוד כפר הבנוי על אי קטנטן המחובר היום ליבשה.
לפי תחזית מזג האוויר שפרסמה המרינה במקום ב-17 18 לחודש תהיה קצת סערה. אז צריך לתכנן מקום מוגן לעגינה. עוד נראה.
16/7/2009
הגענו לפרימוסטן. מסתבר שצריך להגיע מוקדם כדי למצוא מקום עגינה. הגענו מקודם אז מצאנו. אחרינו הגיעו סירות שעוגנות בשפיץ של הרציף עם החרטום קדימה וחבלי עגינה מאחורה. אם תהיה רוח, יהיה להם חרטום עם עיצוב חדש. לדברי מרק, האחראי על העגינה, בחור צעיר בן 21 לא תהיה רוח.
המרק הזה הוא מקור בלתי נדלה של מידע. מסתבר שקרואטיה היא ארץ מושחתת וכל דבר כאן כמו רשיון בנייה וכד' כרוך בהמתנה ארוכה או בהמתנה קצרה הכוללת שוחד.
הוא גם פתר לי את נושא הקרואטיות החשופות. הם הגיעו למסקנה כי זה מעודד את התיירות ולכן בסוף כל קיץ אלה עם השדיים השחומות, מקבלות בונוס לש 100 יורו. גם משתזפות וגם מקבלות מענק ממשלתי.
יש משרדים מיוחדים שבודקים את הנושא וכדי שלא יהיו רמאויות, מחתימים בחותמת מיוחדת, (כמו במועדוני לילה).
יש תור ארוך של ממתינים לעבודה במשרדים האלה וצריך קשרים כדי להתקבל לעבודה. זה רק עבודה זמנית לסוף הקץ.
הדרך לכאן היתה נחמדה.
היו כמה קרואטיות חשופות בדרך ועכשיו אני מבין למה. פטריוטיות אמיתיות.
המצב הכלכלי כאן, שוב לדברי מרק, לא משהו. אלה החיים מתיירות מצבם טוב אבל בתוך הארץ פנימה אין כלום מלבד חקלאות ומצב התושבים די עלוב.
לדינו הביאו לסירה שלו קרואטי אחד גדול ושתוי לחלוטין. הוא נשען על שני מובילים שלקחו אותו מבית הקפה לסירה שלו.
נשארה הבעיה של לעבור את הגשרון והייתי בטוח שתהייה הצגה. למרבה הפלא, הבחור התרכז, ספר צעדים ועבר את הגשרון בהצלחה. התאכזבנו.
הלכנו לשחות והים חמים. אפילו הדגים שוחים כשני מטר מתחת למים שם יותר קריר.
היום אנחנו ננסה להתחבר לאינטרנט ולשלוח לכם את הבלוג וקצת תמונות.
הגענו אתמול לספליט, למרינה.
בערב יצאנו לטייל בה. ספליט עיר גדולה, אבל אנו הסתובבנו בעיר העתיקה, מוקפת חומה, יפה מאד, גדולה, מטופחת. הרבה אנשים מסתובבים ברחובות עד שעה מאוחרת, הרבה בתי קפה . יש בה ארמון רומאי מאד יפה וגדול. הארמון הוא בעצם מבצר גדול שהקיף את ארמון המלך הרומאי . ולפי נהג המונית שלקחת אותנו חזרה למרינה יש בה גם רחוב יהודי ובית כנסת (את זה פספסנו, אולי בדרך חזרה).
קוריוז- בכיכר המרכזית בארמון, יש מסעדה שמוציאה כריות לישיבה על המדרגות ומביאה לאנשים היושבים שם את מבוקשם. ניסיתי לצלם אבל לא יצא ברור.
מאוחר יותר נצא צפון מערב לספליט , יש שם כמה מבצרים (שבעה במספר), שלהם מעגנות קטנות. ננסה לעגון באחת מהם. (המרינות מאד יקרות ואם אנחנו לא צריכים חשמל או מים או דלק, אפשר לעגון על עוגן).
ספליט כאמור עיר יפה. השותף שלנו לנסיעה, אבי, לקח קשה את ההערה של דינה כי כל הערים דומות, (דומות מה לעשות. הוונציאנים עבדו לפי תוכנית קבועה), והיינו צריכים לבלות את הערב בהסכמה כי העיר באמת יפה. היא באמת יפה היה מופע רחוב של ריקודי המקום ולאחר ריקוד אחד תפסנו את הפרינציפ. התלבושות יפות, (משהו עותומאני עם כיפות לגברים ולנשים וזזים לאט כדי לא להזיע. הכל מנומס וכל הזמן קדים קידות. באמת שתפסנו את הפרנציפ. אז הלכנו לאכול ונפלנו למסעדה טובה. קורה.
פגשנו חברים של חברים. לבחור יש כמה חוסרים ברגל אחת, כתוצאה מריתוק חבית סולר ישנה שבשלב מסוים ולאחר חימום טוב ניסתה להתנקש בחייו. (אני מציין זאת בעיקר לעצמי אם אצטרך לרתך חבית פעם).
קניתי זוג משוטים וחבל חדש לגשר עלייה. אני לא צריך שהחבל הישן, (הוא ישן), יקרע כשתמר תעלה על הגשרון.
יצאנו לדרך והגענו ל"סטרה מאלה קסטלו" (ישן קטן מבצר). טוב, המקום נקרא קסטל LUKSIC. (עכשיו אתם בוודאי יותר שקטים). עוגנים אלוג-סייד לאורך הרציף ואנחנו ועוד גולט גדול ומובטל אחד סוגרים את הרציף העירוני.
מסתבר שזה מקום המשחקים של ילדי המקום והם כל הזמן עולים מהמים וקופצים בחזרה. מעייף רק לראות אותם.
עכשיו אחר הצהרים ועדין חם מכדי לטייל. להקלתי אין פה איזה מבצר לעלות עליו והטיול יהיה במישור.
שעון שעות המנוע הפסיק לעבוד. פתחתי, ראיתי שהוא מקבל 12 וולט וסגרתי. נראה אולי ההלם יעזור לו.
המעגן בו אנחנו עומדים מוגן יחסית חוץ מאשר לרוחות דרומיות. נראה. בינתיים מתנדנדים בדיוק במידה הראויה לשינה טובה.
בכלל אני חושש שלא נוכל להירדם ללא שינדנדו לנו את המיטה קצת ונצטרך לקנות מיטת מים או משהו עם מנוע מנדנד.
היה לי בזמנו שיחה עם אורי קני בנושא קרואטיה ותורכיה, מה יותר עדיף. (כן אני יודע אבל אני אוהב את לימור), אז אין מה להשוות. קרואטיה יותר. האנשים נחמדים, חוץ מהגובה שלהם שהוא קצת מוגזם. זה נראה לא רע בכלל על הנשים ובעיקר על הילדות אבל הגברים באורך של 2 מטר כל אחד זה בכל זאת קצת מוגזם.
הערים כאן באמת יפות מאד. הכל אירופאי – ונציאני מושקע, מה שמשוחזר, נעשה בטוב טעם, (היי לימור), ויש מה לראות. יש הרבה תיירים, בעיקר מקומיים. אין מוסלמים כמעט ואין כושים. (לא אין לי שום דבר נגד כושים, להיפך).
זהו בינתיים, נטייל קצת בעייריה, ומחר כנראה שנפליג לחפש נופים חדשים. מה שנחמד שזזים בלי לארוז, עם המטבח והמיטה ואפשר ללכת לישון מתי שרוצים.
הרוח גוברת ועימה הנדנודים. יהיה לילה סוער אני מרגיש.
בכלל בנושא מזג אויר, (אני כותב זאת בחשש כבד), היה לנו מזל עד עכשיו ודי מגיעה לנו איזו תזכורת מנפטון לגבי עצם קיומו.
החלפתי ספרים במרינה של ספליט ובין היתר מצאתי ספר דגלים של כל ארצות תבל כולל דגלי מדינות ארה"ב, קנדה, ואוסטרליה. כולל נתוני אוכלוסיה. מאחר והפקדתי שם הרבה ספרים לא הייתה לי בעיה לקחת ספר זה, (בשביל זה שמו אותו שם) ואנחנו בונים על רן שיתעניין בדגלים.
11 ליולי 9200- TROGIR אסור לכתוב על מזג האויר.
היום קמנו בסביבות 10 פעם שנייה לאחר שהשכנים שלנו, (איזה אוסטרים), העירו אותנו בערך בסביבות 0200.
הם מאלו שעוגנים במפרץ עם מצוף מעל לעוגן שלהם. זו פרקטיקה מזופתת שנותנת עוד הזדמנות להסתבך בחבל נוסף במים, חוץ משרשרת העוגן.
אנחנו כמובן לא החמצנו ומסתבר שמרוב סיבובי סירתנו סביב העוגן שלנו, אספנו בדרך גם את המצוף שלהם.
איך הם הרגישו בזה בלילה גשום וקצת סוער לא ברור לי.
מה שברור שהם הגיעו אלינו, העירו אותנו ובילינו כשעה בתמרוני שחרור של המצוף שלהם.
שחררנו והלכנו לישון שוב. כן, היה מזג אויר קצת סוער, לא משהו, אבל בכל זאת היה.
עזבנו בבוקר לטרוגיר. עגנו ליד סירה גדולה, מנועית מהגדולות, עם צוות ומדים.
הרוח עדין ערנית. לאחר כה סיבובים סביב העוגן שלנו ומעבר קרוב מידי למלון הצף לידינו, (הם הוציאו פנדרים), החלטתי לזוז למקום אחר. כמה מאות מטרים, והטלת עוגן חדשה.
הרוח שככה והלכנו לעיר בנוהל הרגיל, משוטים, סיבובים במקום ובסוף הגענו לרציף מקומי שם קשרנו את הדינג'י. שוב עיר יפה. ונציאנית. בתים יפים בני כמה מאות שנים, שחזורים ותיקונים והרבה תיירים.
מה ששיפה הוא כמות האנשים יותר נכון הנשים שרואים. האפנה החדשה של חצי חזה בחוץ בהחלט יפה ואני משתומם מכמות הצורות הגדלים והמבנים של הציצים השונים המוצגים על ידי הנשים השונות.
כמובן שהתעניינותי היא אקדמית בלבד ואני חושב שכדאי היה לאיזה שהוא זואולוג להוציא ספר בנושא.
אם אני עוסק כבר בפילוסופיה, הים מקום אכזר.
לא משנה איזה סירה יש לך תמיד, אבל תמיד תפגוש מישהו עם משהו יותר גדול.
לפני יומיים עגנו במרינה בספליט, עמדה שורה של בתי מלון צפים, כל אחד בן 3-5 קומות.
אז כדי שהיתר לא יחשבו להם, על אחת מהאוניות האלו היה הליקופטר, מרותק לסיפון.
וחס וחלילה כדי שלא יחמיצו אותו הטייס התניע, הרוטור התחיל להסתובב, אני התחלתי לחשוב איך הוא ממריא בין שני תרנים שהיו מצידיו, ואז הוא כיבה את המנוע. כן, שמנו לב, כולנו.
אנחנו מתכננים מחר להגיע למרינה. דינה תודיע לי לאיזה מרינה מחר בבוקר.
אי לכך, לא נטלטל את המחשב בדינג'י לעיר, נעשה זאת מחר במרינה.
היום נסתפק בטלפון, אליכם, נטייל בעיר נטפס למגדל שדינה ויתרה לי עליו בצהרים ונלך לישון מוקדם.
אני צריך לבדוק את הברגים בקרדן ולראות אם התיקון הפעם מחזיק.
12.7.09 TROGIR 09:30
יוסי הצליח אתמול להתחמק שוב מטיפוס למגדל. כנראה שלא רציתי מספיק, כי לא התעקשתי.
זה נכון. אם הייתה מתעקשת הייתי עולה. (כשדינה מתעקשת אין ברירה).
בדקתי את הברגים. אחד גזור ושנים רופפים.
חיזקתי, החלפתי אבל מלאי הברגים המתאימים אוזל.
קונסולתציה עם דני והמסקנות, כנראה נירוסטה לא מספיק חזקה או איזה שהוא פק אחר.
נזמין אצל אריאל ברגים שישלח עם אבי.
לדינה נמאס מהשכונה הזו ואנו עוברים דירה הבוקר ל- ??, היא כבר תגיד לי.
שגרת בוקר, אני טוען את הטלפון והמחשב, דרך הגנרטור. בכלל הגנרטור קיבל תפקיד לגמרי חדש בחייו.
במקור הרעיון היה לטעון מצברים. מאחר ואנחנו הרבה מאד עם מנוע, ומאחר ויש לי סוללה רצינית מאד של מצברים, (4 של 180 אמפר כל אחד), התפקיד הראשי של הגנרטור הוא לטעון את הטלפון ואת סוללת המחשב. אם אנחנו מתפנקים, (אנחנו כן), אז מחממים גם מים בבוילר. בכל מקרה הוא עובד יופי וחיים ישמח לדעת שגם בדקתי והוספתי לו קצת שמן. שישתה משהו, מגיע לו.
זהו בערך. נעמיס את הסירה, גרוז קל לציר ולקרדן ול-XXX- דינה תגיד לי אחר כך.
12.7.09 16:30 ROGONIZICA
לאחר כ4 ½ שעות של הפלגה הגענו לרוגוניטצה (כך בערך מבטאים את השם) ותאמינו או לא, היה לי קר בהפלגה והייתי צריכה ללבוש שתי שכבות ולשבת בשמש. וכל זאת באמצע הקיץ. טוב האמת שקריר כאן יותר, ובהפלגה נוצרת רוח רק מעצם ההפלגה. היום היה פשוט יותר קריר הרקיע כוסה בעננים קלים ולכן השמש לא הייתה חזקה. (ולי היה נעים עם בגד ים).
נקשרנו למצופים מוכנים, במקום לעגון עם עוגן. לקח קצת זמן ללמוד כיצד ללכוד את המצוף ולחבר אותו לסירה. שאלנו סירה על יד והם הסבירו ויוסי ביצע. כרגע אנחנו עוגנים טוב, ובערב נצא עם הדיגני לבקר בכפר קטן מהמאה ה-16 הבנוי על אי קטנטן ומחובר ליבשה בכביש שנבנה במאה הקודמת. מהסירה אני לא רואה מבצר שאפשר לטפס עליו, אז ליוסי יש מזל.
אנחנו כבר בשגרה. מגיעים למקום, בדרך כלל אחרי 3-5 שעות הפלגה. נחים. קמים מהשינה והולכים לפטרול בעיירה.
כאן אנחנו עוגנים על מצוף.
למדנו משכן שהראה לי איך דגים את המצוף, נקשרים וזהו. אז שלא. נציגי המרינה הסמוכה באים לגבות תשלום. המצוף אינו בחינם למרות שהוא עולה פחות מהמרינה.
הים סביבנו נקי וכחול. (עמוק יחסית ואין חול). מחר נשחה ונראה.
במחשבה נוספת על הנושא, הקרואטים הם עם של מלצרים וזבנים. לזכותם יאמר שהם עושים זאת בחן רב. נחמדים.
הלכנו למסעדה עם מחירים בינוניים ואוכל בהתאם. ביקשנו לימודה. המלצר לא המליץ. אשתו הסבירה לו בקרואטית איך ומה. הביא. גועל נפש. אמרנו לו, שמח, אמר לאישתו, בעצם מילמל לעצמו הוא לא כזה גיבור, אבל בסוף לא חייב. עשינו לו את היום. אני מבין אותו, סוף סוף יצא לו להיות צודק.
היה גם סיור בעיר, מצאנו מקום לעלות בו, (דינה), הגענו לטכס תפילה נוצרי, יום ראשון היום, לא נכנסנו.
לא מספיק שצלבנו אותו עוד להתפלל ואם מישהו יגלה ?
זהו. חזרנו לסירה לאחר סיור במרינה עם הדינג'י המפוארת שלנו. היא מקבלת צלקות קרב כל הזמן אבל בחורף לאילן יהיה מה לשפשף.
חוץ מזה הדינג'י נהדרת מבחינת תעבורה. מהירה ואלגנטית.
דינה מתקדמת בשליטתה בימאות וכבר מדליקה אור עגינה לבד. היא עוד מדווחת לי על כך אבל בקרוב גם זה לא יקרה.
למזלי היא מסרבת ללמוד, (סליחה, היא עשתה פעם קדימה ואחרוה ומנעה תאונה), לי הסידור הזה די מתאים כי בזמן שהיא מרימה עוגן, מרימה פנדרים, מסדרת את החבלים ואת הבגדים, אני עומד ליד ההגה עושה פרצוף רציני ונוהג את הסירה.
"הנוהג" מתבטא בלחיצה על כפתור ההגה האוטומטי לשתי מעלות ימינה או שמאלה. חוץ מזה אני צופה למרחקים ומונע תאונות. ללא ספק התפקיד שלי הרבה יותר אחראי אבל גם קל יותר.
בכלל נושא הנהיגה הוא מוערך ללא כל יחס. הנהיגה של סירה קלה הרבה יותר מנהיגה במכונית. גם הסיכונים במקרה של טעות קטנים לאין שיעור. הכל הרי מתנהל במהירת של 10 קמ"ש ובמקרה הגרוע, נוגעים במישהו.
חוץ מזה יש לי תפקיד של מתקן. בסירה כמו שלנו, דברים מתקלקלים. למשל, שעון שעות מנוע שבק.
זה אומר שננהל את זה בכתיבה ובארץ אחפש לו תחליף. אם לא אמצא כזה כאן קודם.
אני מכין לי רשימת תיקונים ושיפוצים כאשר אגיע ארצה. תודה לאל יש, אבל לא דברים רציניים, למעט הברגים הנפתחים או נחתכים).
זהו, עוד יום קשה עבר על כוחותינו. אני מתכנן להגיע למקום החביב עלי בסירה, לקרוא קצת ומחר יום חדש.
13/7/2009
יום מנוחה עבר עלינו. נמאס לנו לעבוד קשה כל יום לארוז את הדירה לעבור ולהתמקם במקום חדש. אז נשארנו. האמת, היה לי יום של בטלנות.
נסענו עם הדינג'י למרינה ושם תמורת מחירים מופקעים מכרו לי ברגי נירוסטה.
המוכר טוען כי למנוע משתמשים בברגים רגילים שהם יותר גמישים ולא נחתכים כל כך מהר. נסענו גם לעיר וקניתי ברגים רגילים. בקיצור, אריאל – לא צריך לקנות ברגים. כבר יש לי מכל הסוגים.
הברגים ממשיכים להיפתח ואני ממשיך להדק אותם. נראה מי ישבר קודם.
לאחר כל הנסיעות האלו, חזרנו לסירה לנוח.
המרינה כאן יפהפיה. אנחנו אומנם עומדים בחוץ כמו העניים אבל עשינו סיבוב.
החברים שלנו, שלמה ומיכל, הגיעו לכאן והם עוגנים ברציף העירוני. החלטנו להישאר במקום שלנו.
קבענו ל-7.
נטייל בעיר, נקבל מידע לגבי נקודות באזור וכנראה נמשיך ביחד.
טוב, יש לנו תאריך יעד חדש, בואם של אבי וטלי. ה-21 לחודש. נקווה ונשמח. צריך לקנות יין לבן. דווקא יש להם יין לבן טוב כאן. האדום פחות.
לא ראינו שום אינטרנט קפה כאן אבל כאשר ניסע לחוף ניקח את המחשב וננסה.
אריאל – יש לי גוב חדש בשבילך.
תביא לי את השעון שלי המונח ליד המיטה שלי. השעון הנוכחי התחיל לחלחל מים, עבד עם המים בתוכו עד שנחנק ומת. היה שעון טוב.
אנחנו עוברים משלב המסעדות בחוץ לאוכל בייתי.
לא זה לא החסכנות. פשוט אנחנו אוכלים יותר מידי, אוכל בינוני ואתמול הבינוני הזה עשה לי לילה לא שקט.
אז נטיל, נקנה גלידה וניסע לאכול בבית.
במסגרת ההתפלספות היומית, לכל אחד מאיתנו יש כמה שריטות וצלקות שאנחנו צוברים במהלך היום. בכל זאת זה בית עם הרבה פינות.
כפות הרגליים בסדר מאחר ואני מתעקש על נעלים – קרוקס בסירה.
מה שטוב שזה מתאחה מהר ותמיד יש מקום לשריטות וסימנים כחולים חדשים.
זהו להפעם. יש גבול כמות החדשות שאפשר לתאר ביום שקט נטול אירועים. (שימשך ככה). בלי הקומפלימנט היומי לדינה אי אפשר, היא כבר למדה לעלות מהדינג'י לרציף ולהיפך ללא בעיה. החוכמה היא בהעברת המשקל לרגל אחת או דינג'י או רציף לא שניהם. אנחנו רגילים לדחוף ברגל האחורית לפני שמעבירים את המשקל לרגל הקידמית. הרגל זה מיצר שפגט בין הדינג'י לרציף. אז מתרגלים לחלוקת שיווי משקל חדשה ודינה כאמור כבר עשתה זאת בהצלחה. זה כבר בא לה טיבעי.
הבעיה היא שעכשיו היא נותנת לי הוראות איך לעבור מהרציף לדינג'י ולהיפך. טוב אני כבר רגיל לקבל הוראות אז עוד כמה הוראות חדשות לא משנות.
14/7/09 10:00
טוב יש תיאוריה חדשה לגבי הברגים הנגזרים. קודם נפתחים אחר כך נגזרים.
המנוע לא בקו ישר עם הקרדן, זה יוצר טילטול וזה פותח את הברגים. משם הדרך לגזירה של הנירוסטה קצרה. התיאוריה היא של איציק ג. והיא נראית הגיונית.
ניסיתי לפתוח ברגים אבל זה תפוס טוב. ננסה ספריי וננסה שוב בערב.
כרגע 10:00 אנחנו ממלאים חשמל לאחר שכבר מילאנו מים. ההמשך הוא למפלי הקרקה, נאמר לנו לא להחמיץ.
היום לא יהיה קר ואולי זה יהיה החמסין הראשון שלו פה. בכלל מזג האויר נהדר. קצת חם ביום ונעים מאד בלילה. שוב נקודה לטובת קרואטיה מול תורכיה.
יש גם נושא שאני מתעלם ממנו, יתושים.
הם במידה. במידה כזו שזה מעצבן אבל עדיין נסבל.
מסתבר שאני לא יודע הרבה עליהם. לאיזה מרחק הם עפים, איך הם מתרבים, כמה זמן הם חיים וכו'. צריך לבדוק. בכל זאת הם בהחלט גורם משפיע בחיינו כאן.
נסיעה של כ-5 שעות באיזי, עם מפרשים ומנוע ומתחיל אחד משבעת פלאי תבל. (אורי קני אמר לא להחמיץ וצדק).
נוסעים בתוך נהר או פיורד צר אם תרצו, מגיעים למה שנראה הסוף ואז יש עוד עיקול וממשיכים הלאה. אחר כך, אגם גדול יחסית, ושוב נהר צר.
בסוף מגיעים לבריכה ענקית שבה מצוייה מרינה, (ויתרנו עליה), ומקום לעגון על עוגן. עגנו על עוגן. וואלה נחמד מאד.
בדרך גם חלפנו על כל מיני סירות קרואטיות חלקן הגונות, הנשים ערומות וחלקם סתם זונות לבושים כמו כולם. (בביקיני וכאלה).
המתח עד שחולפים על פני סירה מתקרבת גדול והוא גדל והולך עד לטווח הזהוי.
בחורות הגונות או סתם זונות לבושות.
בערב יצאנו לטייל ולאכול בעיירה הצמודה שקוראים לה – דינה תגיד. SKRADIN
לקחנו טרמפ את החברים שלנו למסע ומסתבר שהסירה סוחבת ארבעה מבוגרים בנוחיות יחסית. חוץ מההתנעה.
אני נתתי משיכה בחבל התנעה ונעצתי מרפק בצלעות של מיכל. היא הייתה מאד מנומסת, לא התעלפה, אמרה שאני נורא חזק, (במילים אחרות אידיוט מושלם שלא יודע מה הוא עושה), והתביעה בדרך. מזל שהגדלתי את הביטוח צד שלישי. אני מקווה /שהוא תופס גם בדינג'י.
ברצינות, מאד לא נעים ואני עדיין מרגיש לא נוח עם זה. לצערי היא עוד יותר. היא הבטיחה להראות לי את זה כשהצבע יתחלף. (של שטף הדם).
חוץ מזה קיבלתי עצה להתניע את המנוע לפני קבלת קהל. רעיון נכון.
אז זהו מחר יום גדול. טיול רגלי במפלי הקרקה.
למעשה זה נכתב ב-15 ליולי לאחר שקמתי ששנת הצהרים וכבר שרדתי את הטיול.
אה, היום יום הולדת לצרפתים, יום הבסטיליה ואין לי אלה להצטרף לדעתו של יצפן עליהם. שיהיו בריאים. (הצרפתים חרא של עם – למי ששכח).
15.4.2009
חם. קמתי שנת אחה"צ שהרווחתי ביושר ולאחר הקפה פניתי סיבוב ברגים.
שניים לא זזו. אחד קצת השתחרר והשני לא ברור.
צריך להיות מטורף לקפוץ למים קרים של 25 מעלות, וגם מתוקים לאחר שבסירה חמים ונעים, 30 מעלות וכיף. אבל זה מה שאעשה ואחר כך נמשיך.
חזרתי בשלום.
יש שתי טכניקות בסיסיות לכניסה למים קפואים.
האחת – כניסה בהדרגה וסבל צרוף על כל ס"מ ששוקע.
השנייה שיטת המבחן לב עורקים – קפיצה מהמעקה פנימה. אם שורדים – הבל תקין. אני אחראי לשיטה זו רק כדוקטור סוקול – לא משהו מוסמך).
אז היינו במפלי קרקה.
נוסעים במעבורת נוסעים, מגיעים ומתחילים לטייל בשבילים מסומנים. כל רגע אומרים איזה יופי וממשיכים הלאה לנקודת איזה יופי הבאה.
אז זהו, זה באמת יופי. משהו כמו הירקון, נופל במפלים קטנים כמו שבע תחנות, (לפני שמקורות תרמו אותן לנגב), עם הבדל אחד קטן. יש אלף תחנות והירקון הזה מאד גדול.
אם מקורות היו משתלטים עליו, (נהר הקרקה), אז הנגב היה פורח. משהו גדול עם כמויות מים אדירות. בין המים והירוקת, יש המון דגים, וכמה שפיריות.
דינה תפסה שפירית אחת, לאחר שהסברתי לה שלא יצלח. יצא משהו. (ראו תמונה מצורפת). בכלל המקצועיות שלה גדלה ויש גם תצלומי וידאו. (הסרט בקרוב).
חזרנו עייפים אך מרוצים והלכנו לישון. היה חם.
מה שעשיתי כאשר קמתי כבר סופר.
דינה הלכה לדבר עם מיכל, (שחתה), אני מפעיל את הגנרטור וטוען חשמל וזהו.
דינה תחזור עם תוכנית להיום בערב, ותוכנית הפלגה למחר.
יתושים, עדיין אני לא יודע עליהם יותר מאשר אתמול אבל עבר עלינו לילה שקט ללא עקיצות.
הזהירו אותנו שכאן במים מתוקים יש הרבה, (זה נכון), ונמרחנו היטב. בדרך כלל אנחנו מחכים לכמה עקיצות ואז נמרחים.
אם יש לכם טענות לגבי אריכות ופרוט הדברים – תאשימו את עצמכם.
קיבלתי תגובות כל כך טובות על הבבל"ט הזה שהתחלתי להאמין לו ואני מאריך.
אז אקצר.
מחר יום חדש, מעגן חדש.
טוב, אנחנו ב-SKRADIN , עוגנים בנחל, לפני העיירה. הנחל הוא הקרקה, נחל גדול ומפותל. לקח בערך שעתיים של הפלגה איטית מהיציאה לים ועד העיירה. הפלגה מדהימה. גדות הנחל גבוהים ומכוסים בצמחיה. בחלק מדרך הגענו לאגם אותו חצינו כדי להגיע לעיירה שלפני המפלים.
המים פה מתוקים וקרים, והשחייה מהנה מאד. אני שוחה לפחות פעמיים ביום . היום היה חם מאד והיה נהדר להיכנס למים ולהצטנן.
העיירה עצמה מאד יפה. קטנה , סמטאות צרות, ומטופחת.
הסיור במפלים היה נהדר. כמו שיוסי סיפר, כל מקום שאמרנו "איזה יופי" המקום הבא היה "איזה יופי". הקרואטים סידרו שביל עשוי קורות עץ העובר על פני יובלים זורמים ועצים וצמחים. נ ה ד ר. מפלים רבים , מים זורמים. בתחתית המפלים אפשר להכנס למים, ואנשים רבים עשו זאת. (זו הסיבה שאני לא נכנסתי, יותר מדי אנשים. ואפשר לשחות ליד הסירה באותם מים קרים ומתוקים.
מחר נמשיך כנראה לפרימוסטן שזה עוד כפר הבנוי על אי קטנטן המחובר היום ליבשה.
לפי תחזית מזג האוויר שפרסמה המרינה במקום ב-17 18 לחודש תהיה קצת סערה. אז צריך לתכנן מקום מוגן לעגינה. עוד נראה.
16/7/2009
הגענו לפרימוסטן. מסתבר שצריך להגיע מוקדם כדי למצוא מקום עגינה. הגענו מקודם אז מצאנו. אחרינו הגיעו סירות שעוגנות בשפיץ של הרציף עם החרטום קדימה וחבלי עגינה מאחורה. אם תהיה רוח, יהיה להם חרטום עם עיצוב חדש. לדברי מרק, האחראי על העגינה, בחור צעיר בן 21 לא תהיה רוח.
המרק הזה הוא מקור בלתי נדלה של מידע. מסתבר שקרואטיה היא ארץ מושחתת וכל דבר כאן כמו רשיון בנייה וכד' כרוך בהמתנה ארוכה או בהמתנה קצרה הכוללת שוחד.
הוא גם פתר לי את נושא הקרואטיות החשופות. הם הגיעו למסקנה כי זה מעודד את התיירות ולכן בסוף כל קיץ אלה עם השדיים השחומות, מקבלות בונוס לש 100 יורו. גם משתזפות וגם מקבלות מענק ממשלתי.
יש משרדים מיוחדים שבודקים את הנושא וכדי שלא יהיו רמאויות, מחתימים בחותמת מיוחדת, (כמו במועדוני לילה).
יש תור ארוך של ממתינים לעבודה במשרדים האלה וצריך קשרים כדי להתקבל לעבודה. זה רק עבודה זמנית לסוף הקץ.
הדרך לכאן היתה נחמדה.
היו כמה קרואטיות חשופות בדרך ועכשיו אני מבין למה. פטריוטיות אמיתיות.
המצב הכלכלי כאן, שוב לדברי מרק, לא משהו. אלה החיים מתיירות מצבם טוב אבל בתוך הארץ פנימה אין כלום מלבד חקלאות ומצב התושבים די עלוב.
לדינו הביאו לסירה שלו קרואטי אחד גדול ושתוי לחלוטין. הוא נשען על שני מובילים שלקחו אותו מבית הקפה לסירה שלו.
נשארה הבעיה של לעבור את הגשרון והייתי בטוח שתהייה הצגה. למרבה הפלא, הבחור התרכז, ספר צעדים ועבר את הגשרון בהצלחה. התאכזבנו.
הלכנו לשחות והים חמים. אפילו הדגים שוחים כשני מטר מתחת למים שם יותר קריר.
היום אנחנו ננסה להתחבר לאינטרנט ולשלוח לכם את הבלוג וקצת תמונות.
בתמונה - מפלי הקרקה
היי דינה ויוסי.
השבמחקנראה שאתם נהנים . לא קשה כשנמצאים בקרואטיה !
ברנרד שו אמר כי לאחר שאלוהים יצר את קרואטיה , הוא כ"כ התרגש וזלגו לו דמעות אושר אשר פגעו במי הים ויצרו את האיים המקסימים בהם אתם מפליגים כעת.
תמשיכו להנות . אורי
על היופי של קרואטיה אמר מישהו " לאחר שאלוהים יצר את ארצות העולם הוא חילק אותן לעמים השונים . ולמי לא נשאר? לעם קטן : הקרואטים . פנו הקרואטים לאלוהים ושטחו בפניו את בעייתם : אלוהים , וכי לא מגיעה גם לנו ארץ משלנו?
השבמחקכדי לא לקפח אותם , העניק להם את הארץ האחרונה שנותרה- את ארצו הפרטית . ( אורי)