27.7.2009
ושוב אנחנו לבד בלב ים. סופה משתוללת ואנחנו מחזיקים בקצות האצבעות בעוגן.
משפט פתיחה יפה לא ?. אז מה אם הוא לגמרי לא נכון ?
אבי וטלי נסעו השכם בבוקר, הם בדרך לארץ, בים באוויר וביבשה. הם נוסעים באוטובוס, שעולה על מעבורת, בקורצולה – אי גדול, ועיר, שם אנחנו היום, מגיע ליבשה ונוסע לדוברובניק.
אנחנו, זה הלבד, אחרי כמה סידורים, (מילוי מים, גז בישול), נסענו למפרצון קטן ומוגן לחנייה ושחיה.
הטלנו עוגן, זה ה "בלב ים", והרוח החלה לעלות. זה ה"סופה המשתוללת"
הרוח בערך 10-15 קשר, גלים קטנים, כי זה בכל זאת מפרצון ולרוח אין מרחב להתפתחות.
קבענו עם שלמה ומיכל, השותפים שלנו למסע כי נאכל בערב אצלם. לפני כמה ימים הם היו אצלנו ומיכל כמו פולניה טובה לא אוהבת להישאר חייבת.
בינתיים כל אחד בסירתו מאחר וברוח הזו אין טעם לרדת לדינג'י. (למרות שאנחנו עוגנים במרחק של כ-100 מטר אחד מהשני(.
אני בכל מקרה מחזיק את מכשיר המיקום ועומק פתוח ובודק שינויים. בינתיים אין.
טוב, הפסקה לצורך איסוף עוגן והטלה מחדש. אנחנו נגררים.
רוח, קצת בעיות בהרמת העוגן, תמרונים, רוח, מיקום חדש, הטלת עוגן חדשה. נראה בסדר. אפשר להמשיך.
הטלתי עוגן עם שרשרת 45 מטר. יותר נכון, דינה הטילה. (כמו להטיל ביצים).
כלל בית ספר אומר לפרוס שרשרת ביחס של 3.5 לעומק. עומק 6.5 מטר שרשרת כ-23 מטר. אז זרקנו יותר. מקסימום נמתח.
נעלה גם את הסולם והסירה ונהייה מוכנים לנטישה מהירה אם התחזית האופטימית שלי, לרגיעה לא תתממש.
כל זמן שאבי וטלי היו היה שקט. נסעו ובלגן.
טוב, העוגן שוב נגרר, הרוח לא יורדת, מרימים עוגן ונוסעים למפרץ סמוך האמור להיות יותר מוגן.
מזל שזה קרוב. הגענו. לנו ולעוד 50 סירות היה אותו רעיון. צפוף. דינה מנסה להוריד עוגן והוא תקוע. המגביל נשבר ואני תקעתי את העוגן בהרמה האחרונה.
מחליט שנצא החוצה לשטח פתוח בו דינה תחזיק הגה ואני אנסה לשחרר את התקוע. (עם פטיש אלא מה). אני מתמרן החוצה ובדרך פוגע בסירה חונה שם. אצלי נשבר מוט "ריילינג אחד שנתלש ממקומו, אצל השני – אלוהים יודע. פגעתי בו בריילינג בחלק הקדמי. לא נראה לי שהנזק אצלו גדול אבל לא נעים. האגו שלי כנהג מעולה נפגע קשות.
יוצאים. האנשים לא בסירה, יצאו לאכול כנראה. מתלבטים מה לעשות, להישאר לחטוף צעקות אין טעם, חוזרים למרינה ממנה יצאנו הבוקר. מוצאים, בטובה, (מקום העבודה של המנוף ונצטרך לזוז בבוקר), מקום עגינה.
נכנס בסדר, לא איבדתי את המגע.
אני ניגש לחבר חשמל חוף ומפיל את התקע למים. אולי כן איבדתי את המגע, להיום בלבד אני מקווה. נייבש את המגע וננסה לקצר את כל הרציף.
דינה עושה מרק.
נבלה כאן לילה שקט, לאחר כל ההתרגשות של היום ונחליט מחר מה הלאה.
פרקתי ויבשתי את הפלג שקפץ למים וחיברתי אותנו לחשמל. עובד. לא התפוצץ שום דבר.
החלטנו היום לא לעשות יותר החלטות.
מרק, ושינה. נחליט בבוקר. (גם קרואטיות פטריוטיות לא היו היום).
28.7.2009 מפרץ LUKA MALI LAGO באי LASTOVO
טוב, קמנו בבוקר, קניתי לחם סידרתי חשבונות והפלגנו. המטרה היא אי קטן מדרום לקורצולה שנקרא לסטובו. אחרי הפלגה שקטה של כ-4 שעות מגיעים למפרצון שקרא לאגו קטן, (מאלי לאגו), זורקים עוגן ומשאירים מכשיר גי.פי.אס פתוח לבדיקת היסחפות. מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרים. בקושי יש רוח אבל בודקים. נראה טוב.
אז הלכנו לישון. אפילו דינה.
המפרצון יפה מאד, כמו כל האחרים כאן.
קמנו, אני אחר כך, והתוכנית היא למתקן את ספינת הסיור עם מנוע ולבצע פטרול (לא אלים), בסביבה הקרובה. טוב אז אני לעבודה לאחר שהתחייבתי לביצוע.
טוב, שינוי בתוכנית. הסיור נדחה למחר. קופצים למים.
אני כרגיל קופץ מהמעקה אחרת אתחרט. דינה תמיד בוחרת להאריך את הסבל. המים 26 מעלות ובהחלט מרעננים.
המפרץ בו אנו עוגנים שוקק פעילות. נכנסו עוד סירות. אחת אדומה, אחת ירוקה, אחת צהובה ושתים כחולות. אני בטוח שחשוב לכם גם לדעת שאנחנו כאן 12 מפרשיות ומנועית אחת.
באחת המסירות, הלבנות, חוגגים יום הולדת לאחד הילדים, עם בלונים. אחת הסירות שנכנסו, עם מחצרץ, שמחצצר, (איש עם חצוצרה – למי שלא מכיר את הגשש החיוור), את יום הולדת שמח , הגרסה האנגלית, והילדים מרוצים.
זו צורת הבילוי החביבה עלי. על עוגן, במפרץ, נחים.
מחר אנחנו, (דינה), מתכננים ירידה לחוף וטיול באי. עבר כאן פטרול של העיירה ואסף תרומה של 20 קונה לראש. בתמורה מקבלים קבלה ודף מידע על אי. יש לאן לטפס.
אבי היה נחמד מספיק לשכוח אצלנו את הדיסקים של ליאונרד כהן. אנחנו מאזינים.
הבחור יודע לשיר. (טוב היה לו מספיק זמן להתאמן). הוא בן 70 ? 75 ?
ארוחת ערב מוגשת ואני מתבקש להפסיק לבבל"ט ולערוך שולחן.
ארוחת ערב נהדרת כרגיל, אני מקבל על הראש בגלל שמן מקופסת סרדינים ששפכתי במרפסת, (כרגיל), ואנחנו נהנים מהדממה.
כאן לפי שעון מקומי 9 בערב, עדיין יש קצת אור.
29.7.2009 מפרץ LUKA MALI LAGO באי LASTOVO
יום מלא פעילות עובר עלינו.
כרגע סתם קר לי אחרי שביליתי כחצי שעה במים. מסתכל על העוגן, דינה קצת מעלה, קצת מורידה. משפרים עגינה. (אחרי הגרירה של שלשום אנחנו קצת זהירים).
אני עדין לא בטוח מה עדיף. הורדה של הרבה שרשרת או הורדה של בדיוק לעומק פלוס תוספות לזווית, וקצת אקסטרא. כמו שאתם קוראים, זה עדין לא מדע מדויק אצלי.
מה שבטוח, אני צריך לצבוע את העוגן בצבע זוהר, צהוב או כתום.
בינתיים אני בפנים, מתחמם ומקשקש.
אז ככה:
ציידנו את הדינג'י לפעולה, מנוע, מיכל דלק, משוטים וקרש ישיבה ולדרך. המנוע נדלק במשיכה ראשונה וזה נחמד.
ירדנו לעיר, (שנים וחצי בתים) והלכנו לשכור קטנוע. אין יצאו לדרך כולם. יחזרו תוך חצי שעה.
אחרי שעה התייאשנו. נסענו לטיול בדינג'י ואז הגיע טלפון שחזרו.
גם אנחנו חזרנו ונוסעים לעיר באמת גדולה. נסיעה של כ-13 ק"מ בדרך יפה בחלקה משובשת, לפני אספלט.
מסתבר שאני יודע לנהוג בקטנוע. (האמת כבר נסעתי באיים בקטנוע בעבר).
הגענו לעיר הגדולה, הפעם 5 בתים, שם העיר לסטובו, שוב כנסיה, בית קפה עם נוף, ובחזרה.
בדרך ירדנו לעיירה נחמדה, זקלופטצה, (שיהיה), אכלנו ארוחת צהרים טובה וחזרנו לבסיס.
המשכירה הייתה נחמדה מאד, גרה כאן כל השנה ובחורף היא מזכירה בבית ספר.
אחה"צ, שינה חובה.
החלטתי לבדוק את מצב העגינה, לשם כך ביליתי במים כחצי שעה ויצאתי קר.
מה שמביא אותי לנקודת ההתחלה והסיום של קטע זה.
הסירה צברה המון גידולי ים. (ברנקלס).
זה יורד יופי עם שפכטל והדגים מתים על זה.
מחר אם דינה תסכים להישאר כאן עוד יום אני ארד למים לגרד אותם ולהאכיל את הדגים.
היום נסעתי בטוסטוס למרחק בפעם הראשונה בחיי. תמר לקחה אותי פעם על טוסטוס בתל אביב, אך זה היה קצר ולא נחשב. הפעם נסענו כ-30 ק"מ. והיה בסדר. יוסי נהג טוב ואיטי. הדרך הייתה יפה, חלק מוצלת על ידי עצי היער שעברנו בו, וחלק משקיף לים. העיירה שהגענו אליה, לסטובו, יפה כי היא בנויה כאמפיתאטרון, על מורדות ההר אבל לא לכיוון הים אלה ליבשה. עשינו בה סיבוב קצר, יוסי סרב לרדת ברגל (במדרגות) כי אחר כך נצטרך לעלות במדרגות, מכיוון שהיה חם, ויתרתי.
במפרץ בו אנו עוגנים רואים דברים שונים. יש איש אחד מקומי, שכל ערב צולח את המפרץ ובחזרה. האיש נראה מעל 70 שוחה בעיקר גב, עוצר לפעמים לתפוס אויר ואחר כך ממשיך ולא מוותר. מתברר שהאיש חוצה את המפרץ פעמיים ביום, בבוקר ובערב. כל הכבוד לו.
בסירה לידנו, סירה שוודית יש חתול על הסיפון. זו פעם ראשונה שאני רואה חתול על סירה. כלבים ראינו הרבה פעמים. מורידים אותם לחוף בדינגי. אבל חתול, שאומרים שלא אוהב מים, מעניין.
אחרי חודשיים על סירה נדמה לנו כי כולם חיים ככה. הבעיות העיקריות הן עוצמת הרוח, האם העוגן מחזיק, מה העומק ומה אוכלים.
לא רע.
האמת היא שאנחנו מתגעגעים לילדים ודינה חושבת ששבוע עד שהמחזור הראשון מגיע זה המון זמן.
יש לנו בעיה להחליט מה עושים מחר. נשארים כאן עוד יום או מפליגים הלאה.
כמו צוענים, הפלגה וחיפשו אחרי מקום עגינה חדש.
אני מעדיף להחליט מחר.
עדין קר לי ואני מזכיר לעצמי שזה תענוג בעצם להרגיש קור בסוף יולי.
עוד הארות על אורח החיים החדש שלנו,
לפני שינה, ואנחנו אחרי ארוחת ערב של מרק חם וטוב, צריך להדליק אור עגינה, להעלות את הסולם ולסגור את הדלת.
כבר חודשיים שלא ראינו טלוויזיה, לא שמענו חדשות ולא קראנו עיתון.
ממש לא חסר.
דינה לא משלימה עדיין עם אורח חיים של לא לעשות כלום. נראה לה שצריך לעשות משהו, אני מסתפק בלא לעשות כלום.
אם נישאר כאן מחר, יום שלישי ברציפות, אני מתכנן יום עבודה על הסירה. כולל גרוד הברנקלס מהדפנות. הדגים עוד לא יודעים מזה אבל אולי מחר תהיה להם ארוחת מלכים. הכל תלוי בהחלטה של דינה.
תשע בערב החושך יורד. הרוח ירדה. אנחנו לא נגררים. העוגן מחזיק. זמן ללכת לישון.
30.7.2009
לילה שקט עבר על כוחותינו.
התעוררתי והתברר לי שדינה כבר שחתה לאורך המפרץ ולרוחבו.
אתמול היה כזה יום גדוש פעילות שהיום החלטנו לנוח.
יש לי כמה פרויקטים לסדר בסירה.
הדבקתי את המוט שנתלש מבסיסו, נקווה שיחזיק. כנראה בארץ אפרק את המעקה ונחליף את הבורג המחזיק שנקרע. לברגיי נירוסטה יש בעיה. הם לא גמישים ומכה טובה פשוט שוברת אותם.
נושא אחר,
העלייה מהמים והירידה אליהם די בעייתית. קשה. אני צריך להאריך ולרווח מחדש את מדפי הסולם ולארגן, לייצר סולם עלייה וירידה למים מהצד. (פרויקט עם אילן).
אני רושם זאת כאן כדי להזכיר זאת לעצמי לכשנחזור.
דינה צילמה סולם עלייה מהצד, כדי שתהיה דוגמא.
קראנו את הדואל של מיקי ושמחתי לקרוא שאחותי מגלה עניין בהפלגה איתנו בשנה הבאה. נשמח מאד.
באשר לבקשה לביסוס עובדתי לעניין הקרואטיות הפטריוטיות, בעיה. אני לא בטוח איך זה יתקבל ורוב הקרואטים גדולים למדי. לא בטוח שאני רוצה לנסות. נראה. אשתדל. לא מבטיח.
הקשקוש בבלוג הזה נהיה לי תחביב די נחמד. זה לא אומר שאתם צריכים לקרוא כל דבר ושטות הנכתבים כאן.
אני מחכה שהמים יתחממו כדי שאוכל לרדת למים לקרצף קצת את התחתית. הבטחתי לדגים עוד אתמול, ואני בטוח שהם מחכים.
יש כאן המון דגים במפרץ בו אנו עוגנים. הדייג המסחרי והפרטי אסור כאן, שמורת טבע. זה עוזר להישרדותם.
אנחנו נמצאים כ-40 מיל ימיים מדוברובניק. כ-8 שעות הפלגה.
האי נקרא לסטובו, בטח כבר שכחתם.
התוכנית היא לבלות עוד יום באי הזה ואחר כך להפליג לאי שנקרא מילייט, בו אנחנו מתכננים לבלות אתכם. דינה רוצה לבדוק עוד מקום עגינה או שנים כדי לוודא שהתנאים הם אופטימליים.
אז יש תוכנית לימים הקרובים ונותר רק להעביר אותם.
זהו. יצאתי מהמים לאחר חגיגה אמיתית עם הדגים. קרצפתי את הדפנות של הסירה והורדתי את הברנקלס.
הברנקלס לא פריירים. שרטו אותי קצת בחזרה, מה שגרם לדינה לתת לי על הראש ולשלוח אותי לרחוץ את השריטות, (הקלות), ולהתיז עליהם אנטיספטיק. שיהיה.
לידינו עגנה קטמרן של זוג כנראה, לפי הדגל, מאוסטרליה. מאז שמצאתי את הספר עם הדגלים, המיועד לרן, אנחנו אשפים בזיהוי דגלים.
עומדת לידינו סירה קטנה עם דגל קרואטי קטן ודגל גדול שמתברר, לאחר עיון בספר, שהוא ממקדוניה. הם כנראה נהנים להזכיר לקרואטים מאין הם.
דינה נזכרה לספר לי על בחורה עם כתף חבושה שהיא פגשה במרינה שהיינו. מסתבר שהאישה פרקה כתף בסיבוב ווינץ, (לא מכיר את השם בעברית), קרעה רצועות בכתף וקיבלה שבועיים קיבוע של הכתף, ללא אפשרות להזיזה.
אני חוזר לקרצוף. משום מה אני נהנה מעבודה זו, (אני עושה אותה לא פעם ראשונה), הסירה מתנקה, זה בטח יבוא לידי ביטוי בחצי קשר מהירות.
הדגיגים נהנים עוד יותר ולקראת סיום אני בתוך ענן קטן של שרידי ברנקלס ודגיגונים.
(ממש פואטי ?).
השעה כבר אחת ומזמן לא ישנתי.
המחשב מודיע לי על סוללה מתרוקנת. זה אומר שבקרוב נפעיל גנרטור מאחר וגם הטלפון קרוב לשבוק חיים.
17:40
קמתי משנת הצהרים. אנחנו בודקים את ציוד הציפה לנכדים. סירה מתנפחת, עוד גלגלון וכאלה. מלוכלך בבוץ עוד מהארץ. כולל תא האחסון. כמובן שאני נשלח לנקות. האמת לא אכפת לי, אנחנו מתבטלים כבר מהבוקר. רגע, בעצם אני קרצפתי את הסירה ודינה שחתה לחוף וחזרה. קבלו תיקון, לא מתבטלים.
נאלצתי להפעיל את הגנרטור. הטלפון והמחשב בסוף חיי הסוללה שלהם ודורשים טעינה חוזרת. הגנרטור חשוב עוד יותר ב"עידן המודרני". כאשר הוא הותקן בסירה, או בסירות אחרות, הרעיון היה לספק טעינה לסוללות מבלי שיהיה צורך להפעיל את המנוע. מאחר והגנרטור מפעיל את המטענים, (אצלי יש שנים), הטעינה של הסוללות הרבה יותר אפקטיבית מאשר דרך האלטרנאטור של המנוע. זה גם צורך פחות דלק.
בכל מקרה, זה נהייה השימוש המשני. השימוש העיקרי הוא בטעינת סוללות. אפילו יצא לי לספק "שירותי טעינה" לחברים.
כמובן שבעת טעינת הסוללות הדורשות זרם נמוך, טוענים כבר גם את המצברים.
הייתה לי שיחה מעניינת לפני מספר שבועות עם שבתאי לוי.
שבתאי לוי היה סגן מפקד חיל הים, מפקד מרחב ים סוף, (כאשר ים סוף היה בידינו) ובשנים האחרונות הוא שייט מפרשיות. הוא היה איתנו במשט המשותף.
שאלתי אותו בזמנו מה דעתו על המינהל לכלי שייט קטנים, במשרד התחבורה. (את דעתי על אריה רונה ועמוס נויימן העומדים בראשו אתם יודעים. אם אתם לא יודעים דעתי עליהם שלילית ביותר. במילה אחת – חארות.
בכל אופן הוא סיפר לי את תולדות האגף. כאשר צי הסוחר הישראלי הצטמצם – עד שנעלם כמעט כליל, (מרבית הצוותים היום הם זרים זולים), נותרו במשרד התחבורה כמה אנשים, נדמה לי שציין 4, ללא תעסוקה. כדי למצוא להם תעסוקה, הקצה להם בתוקף תפקידו אז, כראש מינהל הספנות כמדומני, את הטיפול בכלי שייט קטנים. האגפון החדש תפס "תחת" וכדבריו, הגולם קם על יוצרו. לדבריו ניסה פעם לדבר איתם, אחרי שיצא לגמלאות אבל אן עם מי לדבר.
האגף היום בניהולו של עמוס נוימן מתרכז בסיבוך הבחינות, בהמצאת שאלות מכשילות ומבלבלות כאשר כל קשר בין הידע הנדרש להפעלת סירה קטנה לבין הבחינות והחומר הנדרש על מנת לעבור אותן הוא נמוך ביותר. הסידור הזה הוא גם נוח לבתי הספר ללימוד לבחינות המתפתחים יפה. הם נדרשים ללמד יותר ויותר ובעיקר להשיג את השאלות של הבחינות כדי שיוכלו להעבירם לתלמידים.
מאחר והיו לי מגעים לא נעימים בעבר עם אנשי האגף ובמיוחד עם עמוס נוימן, אני בהחלט יכול לומר שאין לו מושג בנושא.
חבל שפקיד מחורבן משתלט על ענף כל כך פופולרי ומתפתח ומעכב אותו בשטויות של מבחנים ומבחנים חוזרים. אגב ציון המעבר בבחינה רגילה הוא 90%. יש 50 שאלות אמריקאיות ואם טעית ב-6 תשובות, נכשלת. בבחינה בימאות בחלק על חוקי דרך, טעות בתשובה אחת בלבד מספיקה לכישלון.
החלק הכי חשוב בבחינות הוא בזיהו אורות וסימנים. זה נושא שולי מאחר והאורות החשובים, (באמת חשובים), הם אורות הניווט ואורות הניווט בלבד.
יש 4 אורות עיקריים, אדום-צד שמאל, ירוק- ימין, אור ראש תורן - לבן, אור ירכתיים – לבן. היתר זה ואריאציות על הנושא.
האגפון עשה מאורות אלו סלט של כל קומבינציה אפשרית. כלי שיט גורר כלי שייט, כלי שיט גדול גורר כלי שייט קטן, כלי שיט גדל מקיים יחסי מין עם כלי שייט אחר ועוד כהנה וכהנה.
יש קטע של סימונים ליום, שכמעט ואינם בשימוש, יותר נכון אף אחד אינו משתמש בהם מאחר וביום כל אחד רואה מה נעשה לפניו. (חוץ ובמקרה כל המפליגים ישנים ואז שום סימון יום או לילה לא יעזור).
יש סימוני יום ולילה לכל מיני כלי שייט. למשל רחפת, (אתה נתקל בכאלה כל יום), שולת מוקשים, (זה לפחות פעמיים ביום), וכמובן כלי שייט גוררים כלי שייט אחרים שזה בכלל כל כלי שייט שני.
בכל מקרה, נושא יחסית די שולי,למעט אורות הניווט שזה נושא חשוב מאד,הפך למרכז הבחינות ומשתמשים בו כדי להכשיל תלמידים.
לעומת זאת, הבחינה המעשית קלה להפליא. חצייה מוקדש שוב לסימנים הנ"ל וחצייה מוקדש לבחינה מאד קלה על תמרון הסירה.
לא מעניין את הבוחן כמה שעות ים יש לך, מה עשית בשעות אלו, העיקר שתזהה לו שולת מוקשים בלילה. (כמובן שהבוחן מונחה על ידי הפקידון הראשי – כן, עמוס נוימן).
השיא הוא ב"לב הבחינה". אדם בים. זה אמור להיות הסיוט של כל משיט מאחר ולאבד איש צוות בים זה לא טוב. (בדרך כלל זה חברים או משפחה ואלוהים ישמור).
בדרך כלל אדם ייפול מהסירה לים בים גבוה, יש סיכוי טוב שהוא נפגע מהנפילה ויש להגיע אליו בחזרה במהירות האפשרית.
אז מה אומרת תרגולת בית ספר עליה אתה נבחן, קודם כל מניחים שאתה רק עם מפרשים.
ואז, ממנים צופה שישמור קשר עין, ממשיכים עוד כמה עשרות מטרים, מסתובבים (יש טכניקה של שינוי כיוון מפרש החלוץ), וחוזרים אליו מתחת לרוח. כדי שהוא ידחף על ידי הרוח אל הסירה ולא שהסירה תידחף-"תיפול" עליו.
בתרגולת הזו אתה מתרחק ממנו כמה עשרות מטרים טובים ואם הים גועש והאיש נפגע, הסיכויים שתימצא אותו נמוכים.
מה שצריך לעשות זה להפעיל מנוע, עם מפרשים אתה כבר לא על ידו, לשחרר מפרשים, ולחזור אליו במהירות האפשרית.
נותרת עוד הבעיה איך מעלים אותו חזרה לספינה. בדרך כלל בים גבוה גם זה מבצע אבל לזה לא מתייחסים כלל.
בקיצור, שרלטנות.
טוב, אני אפסיק עם זה, לא יודע למה נפלתי עליכם עם הנושא הזה. בעצם כן.
דינה רוצה ללמוד ימאות. בנושא מכשירים היא כבר טובה. הרעיון ללכת לקורס משיטים אינו נראה לי מאחר וחלק גדול ממה שתלמד – לא יהיה מעשי. שלא לדבר על העלות והזמן.
יש קורסים ספציפיים במטאורולוגיה שכדאי ללמוד ואני בטוח שהיא תמצא לה משהו.
(לא, אני לא מפחד שאם היא תקבל רישיון היא תגיד לי מה לעשות. (היא ממילא אומרת ואין לי בעיה עם זה).
טוב,לגבי מחר, לאחר שהייה של 3 ימים במקום אנחנו נעבור למקום עם מסעדה ואינטרנט, לא רחוק מכאן ונעביר לכם את "החומר".
31.7.2009 מפרץ ZAKLOPATICA באי LASOVO
אני בתחביב השני שלי, חדש יחסית, מבבל"ט.
לילה שקט עבר עלינו.
הבוקר לעומת זאת הרבה פחות. הרוח התגברה ומתברר לנו שאנו נגררים עם העוגן. (שוב).
זה הזמן להרים עוגן ולהפליג אבל, אין לי סיגריות.
אני משאיר את דינה בסירה, נותן לה הוראות לחירום, תדליקי את המנוע ותתמרני, ונוסע עם הדינג'י לקנות סיגריות. לנרקומנים יש סדר עדיפויות בחיים.
קניתי. קניתי גם ביצים ויוגורט.
חוזר לסירה. הרוח מתגברת ואנחנו באמת נגררים.
דינה בינתיים הפעילה את המנוע והיא מתמרנת בהצלחה מרובה. (עובדה, לא עלינו על סלעים).
טוב, האמת, גם בגרירה, העוגן מעכב את הסירה. יש לו מספיק מרחב תמרון ולכן לא הייתה סכנה לעלות על הסלעים. חוץ מזה, אין סלעים, יש עשב ובוץ. גם אם הסירה תתיישב על הבוץ, עדיין לא קרה כלום. (היא כבר רגילה). אז זהו, אני לא כל כך חסר אחריות.
החלטנו עוד אתמול שנחזור למסעדה נחמדה שיש לה מעגן, עם שירותים, חשמל ומים.
הפלגנו. אחרי נסיעה מפרכת של כ-45 דקות הגענו. נקשרים. דינה כרגיל בחרטום, לוקחת חבלי התקשרות עם גנץ. (שוב, לא מכיר את המילה בעברית).
אני מוכרח להודות שמשהו בטכניקה שלי של זריקת עוגן אינו עובד. דינה החליטה שבפעם הבאה נקשרים גם עם חבלים לחוף. (כשהאדמירלית מחליטה, הסקייפר יבצע).
בכל מקרה, דינה שמחה ללילה שקט, ללא דאגות עוגן. אנחנו קשורים עם שני חבלי עגינה בחרטום ושנים בירכתיים. זה לפחות יבטיח לה שינה טובה הלילה.
בעצם העוגן עובד מצוין כל זמן שהרוח לא עולה. רק כשהרוח עולה מתחילות הבעיות.
במסעדה אליה אנו קשורים יש גם אינטרנט וננסה לשלוח את ה"חומר" וגם לדבר איתכם היום.
יש כאן חיבור חשמל אחד עם תקע מתאים לנו, קרוב וזמין. אבל אינו עובד.
יש עוד חיבור חשמל גדול, עם פלג שאינו מתאים. אני מוצא את המתאם המתאים, יש בסירה מתאמים לכל סוג של פלג כמעט, ומצליח להתחבר. אורך הכבלים שלי בדיוק מספיק.
ושוב אנחנו לבד בלב ים. סופה משתוללת ואנחנו מחזיקים בקצות האצבעות בעוגן.
משפט פתיחה יפה לא ?. אז מה אם הוא לגמרי לא נכון ?
אבי וטלי נסעו השכם בבוקר, הם בדרך לארץ, בים באוויר וביבשה. הם נוסעים באוטובוס, שעולה על מעבורת, בקורצולה – אי גדול, ועיר, שם אנחנו היום, מגיע ליבשה ונוסע לדוברובניק.
אנחנו, זה הלבד, אחרי כמה סידורים, (מילוי מים, גז בישול), נסענו למפרצון קטן ומוגן לחנייה ושחיה.
הטלנו עוגן, זה ה "בלב ים", והרוח החלה לעלות. זה ה"סופה המשתוללת"
הרוח בערך 10-15 קשר, גלים קטנים, כי זה בכל זאת מפרצון ולרוח אין מרחב להתפתחות.
קבענו עם שלמה ומיכל, השותפים שלנו למסע כי נאכל בערב אצלם. לפני כמה ימים הם היו אצלנו ומיכל כמו פולניה טובה לא אוהבת להישאר חייבת.
בינתיים כל אחד בסירתו מאחר וברוח הזו אין טעם לרדת לדינג'י. (למרות שאנחנו עוגנים במרחק של כ-100 מטר אחד מהשני(.
אני בכל מקרה מחזיק את מכשיר המיקום ועומק פתוח ובודק שינויים. בינתיים אין.
טוב, הפסקה לצורך איסוף עוגן והטלה מחדש. אנחנו נגררים.
רוח, קצת בעיות בהרמת העוגן, תמרונים, רוח, מיקום חדש, הטלת עוגן חדשה. נראה בסדר. אפשר להמשיך.
הטלתי עוגן עם שרשרת 45 מטר. יותר נכון, דינה הטילה. (כמו להטיל ביצים).
כלל בית ספר אומר לפרוס שרשרת ביחס של 3.5 לעומק. עומק 6.5 מטר שרשרת כ-23 מטר. אז זרקנו יותר. מקסימום נמתח.
נעלה גם את הסולם והסירה ונהייה מוכנים לנטישה מהירה אם התחזית האופטימית שלי, לרגיעה לא תתממש.
כל זמן שאבי וטלי היו היה שקט. נסעו ובלגן.
טוב, העוגן שוב נגרר, הרוח לא יורדת, מרימים עוגן ונוסעים למפרץ סמוך האמור להיות יותר מוגן.
מזל שזה קרוב. הגענו. לנו ולעוד 50 סירות היה אותו רעיון. צפוף. דינה מנסה להוריד עוגן והוא תקוע. המגביל נשבר ואני תקעתי את העוגן בהרמה האחרונה.
מחליט שנצא החוצה לשטח פתוח בו דינה תחזיק הגה ואני אנסה לשחרר את התקוע. (עם פטיש אלא מה). אני מתמרן החוצה ובדרך פוגע בסירה חונה שם. אצלי נשבר מוט "ריילינג אחד שנתלש ממקומו, אצל השני – אלוהים יודע. פגעתי בו בריילינג בחלק הקדמי. לא נראה לי שהנזק אצלו גדול אבל לא נעים. האגו שלי כנהג מעולה נפגע קשות.
יוצאים. האנשים לא בסירה, יצאו לאכול כנראה. מתלבטים מה לעשות, להישאר לחטוף צעקות אין טעם, חוזרים למרינה ממנה יצאנו הבוקר. מוצאים, בטובה, (מקום העבודה של המנוף ונצטרך לזוז בבוקר), מקום עגינה.
נכנס בסדר, לא איבדתי את המגע.
אני ניגש לחבר חשמל חוף ומפיל את התקע למים. אולי כן איבדתי את המגע, להיום בלבד אני מקווה. נייבש את המגע וננסה לקצר את כל הרציף.
דינה עושה מרק.
נבלה כאן לילה שקט, לאחר כל ההתרגשות של היום ונחליט מחר מה הלאה.
פרקתי ויבשתי את הפלג שקפץ למים וחיברתי אותנו לחשמל. עובד. לא התפוצץ שום דבר.
החלטנו היום לא לעשות יותר החלטות.
מרק, ושינה. נחליט בבוקר. (גם קרואטיות פטריוטיות לא היו היום).
28.7.2009 מפרץ LUKA MALI LAGO באי LASTOVO
טוב, קמנו בבוקר, קניתי לחם סידרתי חשבונות והפלגנו. המטרה היא אי קטן מדרום לקורצולה שנקרא לסטובו. אחרי הפלגה שקטה של כ-4 שעות מגיעים למפרצון שקרא לאגו קטן, (מאלי לאגו), זורקים עוגן ומשאירים מכשיר גי.פי.אס פתוח לבדיקת היסחפות. מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרים. בקושי יש רוח אבל בודקים. נראה טוב.
אז הלכנו לישון. אפילו דינה.
המפרצון יפה מאד, כמו כל האחרים כאן.
קמנו, אני אחר כך, והתוכנית היא למתקן את ספינת הסיור עם מנוע ולבצע פטרול (לא אלים), בסביבה הקרובה. טוב אז אני לעבודה לאחר שהתחייבתי לביצוע.
טוב, שינוי בתוכנית. הסיור נדחה למחר. קופצים למים.
אני כרגיל קופץ מהמעקה אחרת אתחרט. דינה תמיד בוחרת להאריך את הסבל. המים 26 מעלות ובהחלט מרעננים.
המפרץ בו אנו עוגנים שוקק פעילות. נכנסו עוד סירות. אחת אדומה, אחת ירוקה, אחת צהובה ושתים כחולות. אני בטוח שחשוב לכם גם לדעת שאנחנו כאן 12 מפרשיות ומנועית אחת.
באחת המסירות, הלבנות, חוגגים יום הולדת לאחד הילדים, עם בלונים. אחת הסירות שנכנסו, עם מחצרץ, שמחצצר, (איש עם חצוצרה – למי שלא מכיר את הגשש החיוור), את יום הולדת שמח , הגרסה האנגלית, והילדים מרוצים.
זו צורת הבילוי החביבה עלי. על עוגן, במפרץ, נחים.
מחר אנחנו, (דינה), מתכננים ירידה לחוף וטיול באי. עבר כאן פטרול של העיירה ואסף תרומה של 20 קונה לראש. בתמורה מקבלים קבלה ודף מידע על אי. יש לאן לטפס.
אבי היה נחמד מספיק לשכוח אצלנו את הדיסקים של ליאונרד כהן. אנחנו מאזינים.
הבחור יודע לשיר. (טוב היה לו מספיק זמן להתאמן). הוא בן 70 ? 75 ?
ארוחת ערב מוגשת ואני מתבקש להפסיק לבבל"ט ולערוך שולחן.
ארוחת ערב נהדרת כרגיל, אני מקבל על הראש בגלל שמן מקופסת סרדינים ששפכתי במרפסת, (כרגיל), ואנחנו נהנים מהדממה.
כאן לפי שעון מקומי 9 בערב, עדיין יש קצת אור.
29.7.2009 מפרץ LUKA MALI LAGO באי LASTOVO
יום מלא פעילות עובר עלינו.
כרגע סתם קר לי אחרי שביליתי כחצי שעה במים. מסתכל על העוגן, דינה קצת מעלה, קצת מורידה. משפרים עגינה. (אחרי הגרירה של שלשום אנחנו קצת זהירים).
אני עדין לא בטוח מה עדיף. הורדה של הרבה שרשרת או הורדה של בדיוק לעומק פלוס תוספות לזווית, וקצת אקסטרא. כמו שאתם קוראים, זה עדין לא מדע מדויק אצלי.
מה שבטוח, אני צריך לצבוע את העוגן בצבע זוהר, צהוב או כתום.
בינתיים אני בפנים, מתחמם ומקשקש.
אז ככה:
ציידנו את הדינג'י לפעולה, מנוע, מיכל דלק, משוטים וקרש ישיבה ולדרך. המנוע נדלק במשיכה ראשונה וזה נחמד.
ירדנו לעיר, (שנים וחצי בתים) והלכנו לשכור קטנוע. אין יצאו לדרך כולם. יחזרו תוך חצי שעה.
אחרי שעה התייאשנו. נסענו לטיול בדינג'י ואז הגיע טלפון שחזרו.
גם אנחנו חזרנו ונוסעים לעיר באמת גדולה. נסיעה של כ-13 ק"מ בדרך יפה בחלקה משובשת, לפני אספלט.
מסתבר שאני יודע לנהוג בקטנוע. (האמת כבר נסעתי באיים בקטנוע בעבר).
הגענו לעיר הגדולה, הפעם 5 בתים, שם העיר לסטובו, שוב כנסיה, בית קפה עם נוף, ובחזרה.
בדרך ירדנו לעיירה נחמדה, זקלופטצה, (שיהיה), אכלנו ארוחת צהרים טובה וחזרנו לבסיס.
המשכירה הייתה נחמדה מאד, גרה כאן כל השנה ובחורף היא מזכירה בבית ספר.
אחה"צ, שינה חובה.
החלטתי לבדוק את מצב העגינה, לשם כך ביליתי במים כחצי שעה ויצאתי קר.
מה שמביא אותי לנקודת ההתחלה והסיום של קטע זה.
הסירה צברה המון גידולי ים. (ברנקלס).
זה יורד יופי עם שפכטל והדגים מתים על זה.
מחר אם דינה תסכים להישאר כאן עוד יום אני ארד למים לגרד אותם ולהאכיל את הדגים.
היום נסעתי בטוסטוס למרחק בפעם הראשונה בחיי. תמר לקחה אותי פעם על טוסטוס בתל אביב, אך זה היה קצר ולא נחשב. הפעם נסענו כ-30 ק"מ. והיה בסדר. יוסי נהג טוב ואיטי. הדרך הייתה יפה, חלק מוצלת על ידי עצי היער שעברנו בו, וחלק משקיף לים. העיירה שהגענו אליה, לסטובו, יפה כי היא בנויה כאמפיתאטרון, על מורדות ההר אבל לא לכיוון הים אלה ליבשה. עשינו בה סיבוב קצר, יוסי סרב לרדת ברגל (במדרגות) כי אחר כך נצטרך לעלות במדרגות, מכיוון שהיה חם, ויתרתי.
במפרץ בו אנו עוגנים רואים דברים שונים. יש איש אחד מקומי, שכל ערב צולח את המפרץ ובחזרה. האיש נראה מעל 70 שוחה בעיקר גב, עוצר לפעמים לתפוס אויר ואחר כך ממשיך ולא מוותר. מתברר שהאיש חוצה את המפרץ פעמיים ביום, בבוקר ובערב. כל הכבוד לו.
בסירה לידנו, סירה שוודית יש חתול על הסיפון. זו פעם ראשונה שאני רואה חתול על סירה. כלבים ראינו הרבה פעמים. מורידים אותם לחוף בדינגי. אבל חתול, שאומרים שלא אוהב מים, מעניין.
אחרי חודשיים על סירה נדמה לנו כי כולם חיים ככה. הבעיות העיקריות הן עוצמת הרוח, האם העוגן מחזיק, מה העומק ומה אוכלים.
לא רע.
האמת היא שאנחנו מתגעגעים לילדים ודינה חושבת ששבוע עד שהמחזור הראשון מגיע זה המון זמן.
יש לנו בעיה להחליט מה עושים מחר. נשארים כאן עוד יום או מפליגים הלאה.
כמו צוענים, הפלגה וחיפשו אחרי מקום עגינה חדש.
אני מעדיף להחליט מחר.
עדין קר לי ואני מזכיר לעצמי שזה תענוג בעצם להרגיש קור בסוף יולי.
עוד הארות על אורח החיים החדש שלנו,
לפני שינה, ואנחנו אחרי ארוחת ערב של מרק חם וטוב, צריך להדליק אור עגינה, להעלות את הסולם ולסגור את הדלת.
כבר חודשיים שלא ראינו טלוויזיה, לא שמענו חדשות ולא קראנו עיתון.
ממש לא חסר.
דינה לא משלימה עדיין עם אורח חיים של לא לעשות כלום. נראה לה שצריך לעשות משהו, אני מסתפק בלא לעשות כלום.
אם נישאר כאן מחר, יום שלישי ברציפות, אני מתכנן יום עבודה על הסירה. כולל גרוד הברנקלס מהדפנות. הדגים עוד לא יודעים מזה אבל אולי מחר תהיה להם ארוחת מלכים. הכל תלוי בהחלטה של דינה.
תשע בערב החושך יורד. הרוח ירדה. אנחנו לא נגררים. העוגן מחזיק. זמן ללכת לישון.
30.7.2009
לילה שקט עבר על כוחותינו.
התעוררתי והתברר לי שדינה כבר שחתה לאורך המפרץ ולרוחבו.
אתמול היה כזה יום גדוש פעילות שהיום החלטנו לנוח.
יש לי כמה פרויקטים לסדר בסירה.
הדבקתי את המוט שנתלש מבסיסו, נקווה שיחזיק. כנראה בארץ אפרק את המעקה ונחליף את הבורג המחזיק שנקרע. לברגיי נירוסטה יש בעיה. הם לא גמישים ומכה טובה פשוט שוברת אותם.
נושא אחר,
העלייה מהמים והירידה אליהם די בעייתית. קשה. אני צריך להאריך ולרווח מחדש את מדפי הסולם ולארגן, לייצר סולם עלייה וירידה למים מהצד. (פרויקט עם אילן).
אני רושם זאת כאן כדי להזכיר זאת לעצמי לכשנחזור.
דינה צילמה סולם עלייה מהצד, כדי שתהיה דוגמא.
קראנו את הדואל של מיקי ושמחתי לקרוא שאחותי מגלה עניין בהפלגה איתנו בשנה הבאה. נשמח מאד.
באשר לבקשה לביסוס עובדתי לעניין הקרואטיות הפטריוטיות, בעיה. אני לא בטוח איך זה יתקבל ורוב הקרואטים גדולים למדי. לא בטוח שאני רוצה לנסות. נראה. אשתדל. לא מבטיח.
הקשקוש בבלוג הזה נהיה לי תחביב די נחמד. זה לא אומר שאתם צריכים לקרוא כל דבר ושטות הנכתבים כאן.
אני מחכה שהמים יתחממו כדי שאוכל לרדת למים לקרצף קצת את התחתית. הבטחתי לדגים עוד אתמול, ואני בטוח שהם מחכים.
יש כאן המון דגים במפרץ בו אנו עוגנים. הדייג המסחרי והפרטי אסור כאן, שמורת טבע. זה עוזר להישרדותם.
אנחנו נמצאים כ-40 מיל ימיים מדוברובניק. כ-8 שעות הפלגה.
האי נקרא לסטובו, בטח כבר שכחתם.
התוכנית היא לבלות עוד יום באי הזה ואחר כך להפליג לאי שנקרא מילייט, בו אנחנו מתכננים לבלות אתכם. דינה רוצה לבדוק עוד מקום עגינה או שנים כדי לוודא שהתנאים הם אופטימליים.
אז יש תוכנית לימים הקרובים ונותר רק להעביר אותם.
זהו. יצאתי מהמים לאחר חגיגה אמיתית עם הדגים. קרצפתי את הדפנות של הסירה והורדתי את הברנקלס.
הברנקלס לא פריירים. שרטו אותי קצת בחזרה, מה שגרם לדינה לתת לי על הראש ולשלוח אותי לרחוץ את השריטות, (הקלות), ולהתיז עליהם אנטיספטיק. שיהיה.
לידינו עגנה קטמרן של זוג כנראה, לפי הדגל, מאוסטרליה. מאז שמצאתי את הספר עם הדגלים, המיועד לרן, אנחנו אשפים בזיהוי דגלים.
עומדת לידינו סירה קטנה עם דגל קרואטי קטן ודגל גדול שמתברר, לאחר עיון בספר, שהוא ממקדוניה. הם כנראה נהנים להזכיר לקרואטים מאין הם.
דינה נזכרה לספר לי על בחורה עם כתף חבושה שהיא פגשה במרינה שהיינו. מסתבר שהאישה פרקה כתף בסיבוב ווינץ, (לא מכיר את השם בעברית), קרעה רצועות בכתף וקיבלה שבועיים קיבוע של הכתף, ללא אפשרות להזיזה.
אני חוזר לקרצוף. משום מה אני נהנה מעבודה זו, (אני עושה אותה לא פעם ראשונה), הסירה מתנקה, זה בטח יבוא לידי ביטוי בחצי קשר מהירות.
הדגיגים נהנים עוד יותר ולקראת סיום אני בתוך ענן קטן של שרידי ברנקלס ודגיגונים.
(ממש פואטי ?).
השעה כבר אחת ומזמן לא ישנתי.
המחשב מודיע לי על סוללה מתרוקנת. זה אומר שבקרוב נפעיל גנרטור מאחר וגם הטלפון קרוב לשבוק חיים.
17:40
קמתי משנת הצהרים. אנחנו בודקים את ציוד הציפה לנכדים. סירה מתנפחת, עוד גלגלון וכאלה. מלוכלך בבוץ עוד מהארץ. כולל תא האחסון. כמובן שאני נשלח לנקות. האמת לא אכפת לי, אנחנו מתבטלים כבר מהבוקר. רגע, בעצם אני קרצפתי את הסירה ודינה שחתה לחוף וחזרה. קבלו תיקון, לא מתבטלים.
נאלצתי להפעיל את הגנרטור. הטלפון והמחשב בסוף חיי הסוללה שלהם ודורשים טעינה חוזרת. הגנרטור חשוב עוד יותר ב"עידן המודרני". כאשר הוא הותקן בסירה, או בסירות אחרות, הרעיון היה לספק טעינה לסוללות מבלי שיהיה צורך להפעיל את המנוע. מאחר והגנרטור מפעיל את המטענים, (אצלי יש שנים), הטעינה של הסוללות הרבה יותר אפקטיבית מאשר דרך האלטרנאטור של המנוע. זה גם צורך פחות דלק.
בכל מקרה, זה נהייה השימוש המשני. השימוש העיקרי הוא בטעינת סוללות. אפילו יצא לי לספק "שירותי טעינה" לחברים.
כמובן שבעת טעינת הסוללות הדורשות זרם נמוך, טוענים כבר גם את המצברים.
הייתה לי שיחה מעניינת לפני מספר שבועות עם שבתאי לוי.
שבתאי לוי היה סגן מפקד חיל הים, מפקד מרחב ים סוף, (כאשר ים סוף היה בידינו) ובשנים האחרונות הוא שייט מפרשיות. הוא היה איתנו במשט המשותף.
שאלתי אותו בזמנו מה דעתו על המינהל לכלי שייט קטנים, במשרד התחבורה. (את דעתי על אריה רונה ועמוס נויימן העומדים בראשו אתם יודעים. אם אתם לא יודעים דעתי עליהם שלילית ביותר. במילה אחת – חארות.
בכל אופן הוא סיפר לי את תולדות האגף. כאשר צי הסוחר הישראלי הצטמצם – עד שנעלם כמעט כליל, (מרבית הצוותים היום הם זרים זולים), נותרו במשרד התחבורה כמה אנשים, נדמה לי שציין 4, ללא תעסוקה. כדי למצוא להם תעסוקה, הקצה להם בתוקף תפקידו אז, כראש מינהל הספנות כמדומני, את הטיפול בכלי שייט קטנים. האגפון החדש תפס "תחת" וכדבריו, הגולם קם על יוצרו. לדבריו ניסה פעם לדבר איתם, אחרי שיצא לגמלאות אבל אן עם מי לדבר.
האגף היום בניהולו של עמוס נוימן מתרכז בסיבוך הבחינות, בהמצאת שאלות מכשילות ומבלבלות כאשר כל קשר בין הידע הנדרש להפעלת סירה קטנה לבין הבחינות והחומר הנדרש על מנת לעבור אותן הוא נמוך ביותר. הסידור הזה הוא גם נוח לבתי הספר ללימוד לבחינות המתפתחים יפה. הם נדרשים ללמד יותר ויותר ובעיקר להשיג את השאלות של הבחינות כדי שיוכלו להעבירם לתלמידים.
מאחר והיו לי מגעים לא נעימים בעבר עם אנשי האגף ובמיוחד עם עמוס נוימן, אני בהחלט יכול לומר שאין לו מושג בנושא.
חבל שפקיד מחורבן משתלט על ענף כל כך פופולרי ומתפתח ומעכב אותו בשטויות של מבחנים ומבחנים חוזרים. אגב ציון המעבר בבחינה רגילה הוא 90%. יש 50 שאלות אמריקאיות ואם טעית ב-6 תשובות, נכשלת. בבחינה בימאות בחלק על חוקי דרך, טעות בתשובה אחת בלבד מספיקה לכישלון.
החלק הכי חשוב בבחינות הוא בזיהו אורות וסימנים. זה נושא שולי מאחר והאורות החשובים, (באמת חשובים), הם אורות הניווט ואורות הניווט בלבד.
יש 4 אורות עיקריים, אדום-צד שמאל, ירוק- ימין, אור ראש תורן - לבן, אור ירכתיים – לבן. היתר זה ואריאציות על הנושא.
האגפון עשה מאורות אלו סלט של כל קומבינציה אפשרית. כלי שיט גורר כלי שייט, כלי שיט גדול גורר כלי שייט קטן, כלי שיט גדל מקיים יחסי מין עם כלי שייט אחר ועוד כהנה וכהנה.
יש קטע של סימונים ליום, שכמעט ואינם בשימוש, יותר נכון אף אחד אינו משתמש בהם מאחר וביום כל אחד רואה מה נעשה לפניו. (חוץ ובמקרה כל המפליגים ישנים ואז שום סימון יום או לילה לא יעזור).
יש סימוני יום ולילה לכל מיני כלי שייט. למשל רחפת, (אתה נתקל בכאלה כל יום), שולת מוקשים, (זה לפחות פעמיים ביום), וכמובן כלי שייט גוררים כלי שייט אחרים שזה בכלל כל כלי שייט שני.
בכל מקרה, נושא יחסית די שולי,למעט אורות הניווט שזה נושא חשוב מאד,הפך למרכז הבחינות ומשתמשים בו כדי להכשיל תלמידים.
לעומת זאת, הבחינה המעשית קלה להפליא. חצייה מוקדש שוב לסימנים הנ"ל וחצייה מוקדש לבחינה מאד קלה על תמרון הסירה.
לא מעניין את הבוחן כמה שעות ים יש לך, מה עשית בשעות אלו, העיקר שתזהה לו שולת מוקשים בלילה. (כמובן שהבוחן מונחה על ידי הפקידון הראשי – כן, עמוס נוימן).
השיא הוא ב"לב הבחינה". אדם בים. זה אמור להיות הסיוט של כל משיט מאחר ולאבד איש צוות בים זה לא טוב. (בדרך כלל זה חברים או משפחה ואלוהים ישמור).
בדרך כלל אדם ייפול מהסירה לים בים גבוה, יש סיכוי טוב שהוא נפגע מהנפילה ויש להגיע אליו בחזרה במהירות האפשרית.
אז מה אומרת תרגולת בית ספר עליה אתה נבחן, קודם כל מניחים שאתה רק עם מפרשים.
ואז, ממנים צופה שישמור קשר עין, ממשיכים עוד כמה עשרות מטרים, מסתובבים (יש טכניקה של שינוי כיוון מפרש החלוץ), וחוזרים אליו מתחת לרוח. כדי שהוא ידחף על ידי הרוח אל הסירה ולא שהסירה תידחף-"תיפול" עליו.
בתרגולת הזו אתה מתרחק ממנו כמה עשרות מטרים טובים ואם הים גועש והאיש נפגע, הסיכויים שתימצא אותו נמוכים.
מה שצריך לעשות זה להפעיל מנוע, עם מפרשים אתה כבר לא על ידו, לשחרר מפרשים, ולחזור אליו במהירות האפשרית.
נותרת עוד הבעיה איך מעלים אותו חזרה לספינה. בדרך כלל בים גבוה גם זה מבצע אבל לזה לא מתייחסים כלל.
בקיצור, שרלטנות.
טוב, אני אפסיק עם זה, לא יודע למה נפלתי עליכם עם הנושא הזה. בעצם כן.
דינה רוצה ללמוד ימאות. בנושא מכשירים היא כבר טובה. הרעיון ללכת לקורס משיטים אינו נראה לי מאחר וחלק גדול ממה שתלמד – לא יהיה מעשי. שלא לדבר על העלות והזמן.
יש קורסים ספציפיים במטאורולוגיה שכדאי ללמוד ואני בטוח שהיא תמצא לה משהו.
(לא, אני לא מפחד שאם היא תקבל רישיון היא תגיד לי מה לעשות. (היא ממילא אומרת ואין לי בעיה עם זה).
טוב,לגבי מחר, לאחר שהייה של 3 ימים במקום אנחנו נעבור למקום עם מסעדה ואינטרנט, לא רחוק מכאן ונעביר לכם את "החומר".
31.7.2009 מפרץ ZAKLOPATICA באי LASOVO
אני בתחביב השני שלי, חדש יחסית, מבבל"ט.
לילה שקט עבר עלינו.
הבוקר לעומת זאת הרבה פחות. הרוח התגברה ומתברר לנו שאנו נגררים עם העוגן. (שוב).
זה הזמן להרים עוגן ולהפליג אבל, אין לי סיגריות.
אני משאיר את דינה בסירה, נותן לה הוראות לחירום, תדליקי את המנוע ותתמרני, ונוסע עם הדינג'י לקנות סיגריות. לנרקומנים יש סדר עדיפויות בחיים.
קניתי. קניתי גם ביצים ויוגורט.
חוזר לסירה. הרוח מתגברת ואנחנו באמת נגררים.
דינה בינתיים הפעילה את המנוע והיא מתמרנת בהצלחה מרובה. (עובדה, לא עלינו על סלעים).
טוב, האמת, גם בגרירה, העוגן מעכב את הסירה. יש לו מספיק מרחב תמרון ולכן לא הייתה סכנה לעלות על הסלעים. חוץ מזה, אין סלעים, יש עשב ובוץ. גם אם הסירה תתיישב על הבוץ, עדיין לא קרה כלום. (היא כבר רגילה). אז זהו, אני לא כל כך חסר אחריות.
החלטנו עוד אתמול שנחזור למסעדה נחמדה שיש לה מעגן, עם שירותים, חשמל ומים.
הפלגנו. אחרי נסיעה מפרכת של כ-45 דקות הגענו. נקשרים. דינה כרגיל בחרטום, לוקחת חבלי התקשרות עם גנץ. (שוב, לא מכיר את המילה בעברית).
אני מוכרח להודות שמשהו בטכניקה שלי של זריקת עוגן אינו עובד. דינה החליטה שבפעם הבאה נקשרים גם עם חבלים לחוף. (כשהאדמירלית מחליטה, הסקייפר יבצע).
בכל מקרה, דינה שמחה ללילה שקט, ללא דאגות עוגן. אנחנו קשורים עם שני חבלי עגינה בחרטום ושנים בירכתיים. זה לפחות יבטיח לה שינה טובה הלילה.
בעצם העוגן עובד מצוין כל זמן שהרוח לא עולה. רק כשהרוח עולה מתחילות הבעיות.
במסעדה אליה אנו קשורים יש גם אינטרנט וננסה לשלוח את ה"חומר" וגם לדבר איתכם היום.
יש כאן חיבור חשמל אחד עם תקע מתאים לנו, קרוב וזמין. אבל אינו עובד.
יש עוד חיבור חשמל גדול, עם פלג שאינו מתאים. אני מוצא את המתאם המתאים, יש בסירה מתאמים לכל סוג של פלג כמעט, ומצליח להתחבר. אורך הכבלים שלי בדיוק מספיק.
בתמונות: יוסי מצדיע לאדמירלית, נוף באי לסטובו
הי יוסי ודינה. עד עכשיו הייתי קורא שקט ומנומס. נהניתי מאד לגלות את כשרון הכתיבה שלכם ולקרוא כמה כיף לכם. אבל עכשיו אני כבר לא יכול לשבת בשקט ואני חייב להגיב: דוד יוסי היקר, אנא בטובך אל תצבע את העוגן של ספינתך בצהוב!!! אני בטוח שבמחירון של נפטון הזדהות עם מכבי מובילה לפרעות הרבה יותר גדולות מאשר כל מחדל בטיחות שהוא.
השבמחקאני מניח שאני מייצג כאן נאמנה גם את עודד ופלגים נרחבים במשפחת קושמירסקי.
תמשיכו לעשות חיים. נשיקות.