OKUKLJE

31.7.2009 LASTOVO
קמנו משנת הצהרים.
יצאתי עם התחתונים הכי יפים שלי לסקור את הסביבה והופ, הגיעו אורחים.
קריס וקתלין מיורקשייר, על בוואריה 36 שכורה. קצת רוח והם על חבלי העגינה שלנו
הבחור לא בפניקה, גם קתלין לא. אני מוריד חבל, הם משתחררים ועם קצת עזרה מהשכנים, (אנחנו ואחד מהמסעדה) הם בפנים. אנגלים נחמדים.
הלכנו לסיבוב בעיר. חזרנו אחרי 10 דקות. עיר קטנה.
דינה מרוצה שאנחנו עם חבלי עגינה. היא צריכה לילה שקט, אחרי הבוקר.
אני מודד דברים על פי פוטנציאל הנזק שלהם. בבוקר לא היה פוטנציאל לכלום. מקסימום קצת בוץ. את דינה זה לא משכנע.
בדקתי את הברגים. וואלה. לא זזים. גם אנחנו לא זזנו הרבה ובכל זאת, סימן מעודד.
היית לי שיחה עם דני קו שחצה את האטלנטי עם הסירה שלו. (אוקיניס 43 רגל-סירה קלה יחסית).
הוא לא התקין מכשיר קשר, לקח, (קנה), טלפון לוויני, קנה גנרטור המופעל על ידי זרם מים, (נמשך על ידי הסירה מאחור והפרופלור במים מייצר חשמל). לא זוכר אם קנה מתפיל מים.
אשתו הצטרפה אליו בקרייבים. זה מתאים גם לדינה.
אני מתחיל לחשוב על זה, אני לא נעשה צעיר יותר. (לצערי גם לא חכם יותר).
ערב בא.
היום אנחנו הולכים למסעדה הצמודה לרציף בו אנו עוגנים. (הסידור התורכי. עוגנים – אוכלים).
היום גם סוף החודש ועוד 6 ימים למחזור הראשון. כבר אין לנו סבלנות.
אנחנו צמודים גם למקור מים כך שדינה מנצלת את ההזדמנות ושולחת אותי להתקלח. צריך, לא צריך, יותר פשוט להתקלח מאשר לנהל ויכוח שבסופו אפסיד.
הנוף והשקט כאן מדהימים. אני חושש מהתגובה שלנו לרעש המקובל בחיים ה"מודרניים".
יוצא לנו לקרוא המון ספרים. בחלקם אפילו טובים. בחלקם זבל. עד עכשיו רק ספר אחד לא יכולתי לסיים. גם ל יש גבולות.
אנחנו מתכננים סיור מקדים במקומות בהם נהייה עם הילדים. החל ממחר.
חזרנו מארוחת ערב חזירית. היה מצוין. דינה קיבלה חצי קילו של קלמרי – יצור אחד שלם. נראה מגעיל. די טעים.
כבש בתנור יותר טוב אבל זה עניין של טעם.
מחר אנחנו יוצאים די מוקדם לכיוון דוברובניק.
חבלי העגינה של האנגלים ושלי כל כך צמודים שאם לא נזרוק אותם ביחד, אחד מאיתנו בטוח יתפוס חבלים במדחף. (לא רצוי במיוחד).
אני מבזבז מים חופשי ומנסה לא להרגיש אשם. אין להם בעיה של מים כאן. רגשי האשמה הם מהבית.
לפי המלצר, (הנחמד), אנחנו הישראלים הראשונים אצלו. (השנה או בכלל לא ברור), אולי. ביקש לדעת איך אומרים בתיאבון בעברית. אמרנו לו. (לך לעזאזל). שינסה את זה על האורחים הבאים שלו. נראה. (לא, סתם).
אם כבר אנחנו כאן, דינה מעירה לי כל הזמן שאני מגרד בביצים או מחטט באף. הסברתי לה שזה מה שעושה גורילה מצוי. (הבינה וקיבלה). עכשיו אולי יהיה לי שקט ואוכל לגרד ולחטט בשקט.
טוב, זמן לישון. אני נועל את המבצר, מכניס תה למקפיא, מכבה אורות ולמיטה. (המקום החביב עלי בסירה).
מחר יום חדש ויום אחד פחות לחכות לילדים. כן, אנחנו מתגעגעים.
1/8/2009 עדיין LASOVO
התעוררתי השכם בבוקר, (09:00), לקול צעקת ילד המשתכשך עם אביו במים. איך אפשר לכעוס עליו.
דינה, גם התעוררה והקפה שלה כבר מוכן.
אני כמובן מקטר כל הזמן, דינה, דינה, אבל האמת היא שלא יכולתי לקוות לצוות יותר טוב.
בעצם למפקדת יותר טובה. אדיבה, מתחשבת וגם נחמדה.
היום מבטיח להיות חם. אין רוח. המקום הכי טוב לבלות יום כזה זה בהפלגה.
צריך למלא מים, להעלות את הדינג'י ולחכות לאנגלים. נראה.
יצאנו. התסבוכת עם האנגלים הייתה פחות משחשבנו.
מסתבר שקריס הוא ארכיטקט. בנו, ארכיטקט ימי עובד על צוללות חילוץ והצלה בעומקים גדולים. מקצוע מעניין.
אחרי הפלגה של כ-4.5 שעות אנחנו בפומאנה באי מייט. זה היעד עליו אנחנו מתכננים אתכם. (שני המחזורים כנראה).
הפעם על פי קביעת האדמירלית, אנחנו נקשר לחוף.
זו הזדמנות טובה לספר לכם על התרגולת.
דבר ראשון מקפלים מפרש ראשי בערך כמיל מהיעד ומורידים פנדרים. (אני מקפל מפרש, דינה זורקת פנדרים).
מכינים את העוגן לטבילה. אצלנו זה הפך לנושא מאחר והמגביל נשבר, (עוד פרויקט לעבודה בארץ), והוא נתקע בהרמה.
כמה מכות בפטיש 2 קילו משכנעות את העוגן לרדת המנעילה ולעבור למצב היכון להורדה.
מגיעים לנקודה אותה בחרתי, בין שתי סירות במרחק סביר מהן, דינה מורידה עוגן ואני נוסע לאחור.
הורדו את מרבים השרשרת, כ-60 מטר.
עכשיו מגיע הקטע של השחייה לחוף וקשירה לסלע או עץ.
דינה נותנת לי חבל, אני יורד עם מסכה והנעלים של אבי, (אנטי קיפודים), ומגיע כמעט לחוף. החבל קצר מידי.
דינה נותנת רוורס, והחבל מתארך למידה הנדרשת. אני קושר אותו לסלע די רציני, נמצא מחוץ למים, וכאשר הסירה מתיישרת, הסלע זז. טוב, שיזוז. מקסימום הוא ייפול למים, הסירה לא תיסע רחוק עם סלע כזה קשור אליה.
לכל מקרה, אני לוקח עוד חבל, שוב קצר מיידי. זו תמיד הבעיה עם חבלי קשירה לחוף. לא משנה עד כמה הם ארוכים, הם תמיד קצרים מידי. דינה מאריכה אותו בחבל נוסף. כמובן שכל מה שחסר זה כמטר אחד מתוך חמישים אבל מטר חשוב.
בשני המקרים צריך לעלות לחוף תוך חירוף נפש, (טוב רק רגלים), בין הקיפודים. הם נראים די שמחים לקראתי אבל אני איתם גמרתי. נזהר, מקלל והכל עובר בשלום.
סיבוב במים סביב הסירה, עדיין יש ברנקלס ותהייה לי עבודה מחר בבוקר לקרצף את השאריות.
נכון שבדרך ישנתי קצת, (לא יותר משעתיים), אבל השעה כבר ארבע ועכשיו אפשר ללכת לישון קצת על אמת.
כשנקום נעשה סיבוב עם הדינג'י ונברר פרטי עגינה במלון או לידו לקראת הביקור שלכם.
קמנו. קראנו. דינה שחתה, מצאנו לחם עבור הדגים.
מתחוללים כאן תמרונים ימיים רחבי היקף של שלוש אניות גולט.
שתים עגנו, דופן אל דופן. באה שלישית לפרוק אנשים ושתי האחרות יצאו למפרץ לפנות מקום. השלישית נכנסה ועכשיו הראשונה והשנייה מתכנסות לדופן השלישית.
19:30 בין ערבים. פחות חם ושלווה. חשבנו לרדת עם הדינג'י לחוף ודינה בחרה במחר. סוף סוף היא נכנסת לאווירה. מה שאפשר לעשות מחר אין סיבה לעשותו היום דווקא.
20:15
ערב. דינה מכינה פסטה עם נקניקיות ורוטב עגבניות.
דינה עקוצה לגמרי. אלי אף יתוש לא בא. אני לא יודע אם להיעלב או לשמוח. החלטתי לא להיעלב.
נצטרך להזכיר לילדים להתמרח. ראו עצמכם מוזכרים.
בכלל, במקום שיש יתושים אנחנו מתמרחים וזה עובד. אבל, בדרך כלל אנחנו מחכים לעקיצות ואז זה לסגור את האורווה אחרי שהסוסים ברחו.
יש שני שליש ירח. מה שאומר שיהיה ירח מלא לכשתבואו. בעצם רק למחזור של קובי ותמר. נשתדל לשמור קצת ירח בשביל סטלה ואסף.
אני חושב שמספיק בבל"ט ליום אחד. אנחנו לארוחת ערב ולקריאה. אני ישנתי הרבה היום מה שאומר הרבה קריאה בלילה.

2.8.2009
12:13, חזרנו משייט לעיירה הסמוכה. זו עיירה קטנה עם מלון גדול. ביררנו מחיר עגינה והקרואטים "המריאו".
בנוסף לתשלום על כל מטר סירה, משלמים תוספת עבור חשמל ומים. אויר בחינם.
קנינו ירקות "אורגניים", לפי המחיר הם בטח אורגניים.
המים כאן נהדרים ונסתפק בעגינה עם חבלים לחוף.
ירדתי בבוקר להאכיל את הדגים בברנקלס שהצטברו על הסירה.
נהנינו. המלון והחוף נחמדים ונגיע אליהם בדינג'י.
שקט ורגוע כאן. החלטנו לבלות כאן עוד יום. (עוד 4 ימים להגעת מחזור ראשון).
קנינו לחם במסעדה של המלון. מסתבר שהם אופים לעצמם את הלחם ומוכרים גם לאחרים.
מה שממשיך להפליא אותי זה האנשים הנחמדים כאן. כולם מחייכים, שקטים ומשתדלים לעזור.
אני קופץ החוצה לקול ההערה, בשקט של דינה, "היא הולכת לדרוס אותו".
סירה נכנסה לעגינה על ידינו האיש במים, האישה ברוורס והיא כמעט עולה עליו. דינה הרבה יותר טובה בתמרונים האלה. (ניסיון).
טוב, היא לא דרסה אותו והוא קושר את הסירה לחוף. יש להם חבלים קצרים מיידי וקשה להם לתמרן.
חם. דינה כבר הצטננה במים ואני הולך שוב.
המים בטמפרטורה של 25-27 מעלות. בדיוק במידה הנכונה.
היה טוב. בסוף היה קר.
כמו שסיפרתי לכם, הנוף מתחלף. נעמדה על ידינו עכשיו גולט, ולאחר תמרונים, הואיל גם לסגור את המנוע. שוב שקט.
בנושא זן ואחזקת הסירה, יש לי שיגעון אחד שעליו אני מקפיד. גז. (בישול).
לאחר כל שימוש אני מקפיד יסגרו את הבלון. זה נובע מכמה סיבות.
פעם, לפני שאיתרתי את זה, הייתה לי דליפת גז באחד מהצינורות בתנור.
בשימוש, זה לא הורגש, אבל לאחר השימוש, אם לא הייתי סוגר את הבלון, אפשר היה להריח גז.
תיקנתי את זה והחלפתי את צינור הגומי, (צריך להחליפו כל שנה-שנתיים).
בכל אופן ההרגל נשאר. ראיתי גם באיזה שהוא ספר מקצועי, תוצאות של פיצוץ גז בסירה. היתה דליפה ובאיזה שהוא שלב הגז התפוצץ. זה לא נראה נחמד.
השילוב של הנ"ל גורם לי להקפיד על סגירת הבלון לאחר כל שימוש. אני מפרט את זה כהדרכה לבאים.
חוץ מזה אין לי שיגעונות נוספים ואני (כמעט), סקיפר מושלם.
דינה החליטה שהכתיבה היא בעצם התרפיה שלי בסירה. כרגיל היא צודקת.
13:00. זמן לסיים את הספר ולהירדם קצת. מזמן לא ישנתי.
טוב, שנת הצהרים והצהרים מאחורינו. 17:35.
הגולט יצאה. בא איטלקי עם סירה קטנה. נקשר לחוף. אשתו תמרנה לא רע. הוא עם החבל הרבה פחות. זה לא מנע ממנו להעיר לה בחריפות על ביצועיה. גיבור גדול. היא לא ענתה לו. הגיע לחוף עם דינג'י, חבל קצר מיידי, (בעיה של כל הגברים), והיא עוד אשמה.
גמרתי סוף סוף את אדום עתיק. יופי של ספר. מתוסבך כרגיל לספרים הכתובים בעברית אבל עדיין טוב.
היום דינה החליטה להתמרח לפני העקיצות. לא אחריהן.
החלטנו שאין מספיק מקומות אחסון סירה. מזווית אחרת ניתן לומר שאני עם חלקי החילוף שלי והכלים שלי תופס יותר מידי מקום. שתי התשובות נכונות.
זה עוד לא מביא בחשבון התקנת מערכת קולנוע, או סתם מערכת הקרנת סרטים. זה נמצא בעדיפות נמוכה מאד אצלנו.
נראה לי שנעביר את ה"בר" לאיזה שהוא מקום ונפנה את המקום לאחסון דברי אוכל. יש שאלה לאן לתקוע את הבקבוקים המעטים שיש. נראה. זה כנראה יוחלט בדרג אחד מעלי. (דינה, תמר).
זה הזמן להרצאה קצרה על מערכות הסירה.
אפשר לסקור את הסירה בחתכים שונים.
למשל, קומות:
קומת הסיפון, קומה עליונה, קומה חשופה, מיועדת לשיזוף ולניהול ההפלגה.
קומה מתחת, קומת המגורים, קומה סגורה ומוגנת, עם חלק אחד מהסלון המוקצה ללוחות המכשירים ולהגה שני.
קומת מרתף: קומת המערכות והמנוע.
כל הבניין הזה יושב כמובן במים, בדרך כלל. (למעט אחזקה ותאונות).
הסירה נושאת במיכלים כ-800 ליטר מים ואותה כמות דלק. הפתחים למיכלים אלו הם בסיפון. הפתחים דומים, מסומנים בכתב למים ודלק ורצוי מאד לא לבלבל ביניהם. (כבר היו כאלה דברים – אבל לא אצלנו, עדיין).
הדלק מספיק בערך ל-125-150 שעות הפלגה. למרחק של 750-900 מייל ימיים. תלוי במהירות ההפלגה.
המים מספיקים בהתאם למידת השימוש בהם. בדרך כלל לא חוסכים מאחר וכל 2-3 ימים אנחנו ליד מקור מים וממלאים מחדש.
הסירה גם "נושאת" חשמל של 720 אמפר, ב-4 מצברים שווים בגודלם. קיים מצבר חמישי המיועד להפעלת הגנרטור בלבד.
כאן שוב, הזרם, ניתן להתייחס לזאת כאל מצבור זרם, יספיק בהתאם למידת השימוש בו.
הצרכן הכי קבוע הוא המקרר ובהפלגה ההגה האוטומטי.
גם כאן בתנאי הפלגה ועגינה רגילים, ללא מקורות חיצוניים, יש לנו אספקה ל 12 – 36 שעות. בעגינה ל-36 שעות, בהפלגה על מפרשים בלבד כ-12 שעות. אחרי זה מפעילים מנוע או גנרטור.
בדרך כלל ניתן להוציא מהמצברים כ-240 אמפר לפני שנדרשת טעינתם. (כ-שליש מהקיבולת שלהם). בניגוד למים ולדלק, כאן לא ניתן להשתמש עד שמתרוקן לגמרי. (זה נכון למצברים שיש לי).
כל מערכות האספקה הנ"ל נותנות לנו אפשריות שימוש נוחות מאד ל- 2-4-ימים, (דלק להרבה יותר),
מה שבשדרך כלל מצריך את השימוש בגנרטור זה טעינת המחשב או הטלפון.
אחד הדברים מהם אני מרוצה זה צריכת החשמל בסירה. בהפלגות שלי עם אחרים, אני שומע זאת גם היום מאחרים, נושא החשמל הוא תמיד מקור להוראות. תכבה, אל תדליק, אין חשמל וכו'.
אצלנו הנושא לא קיים. יש חשמל.
חלק מה"שפע" נובע מהחלפת אורות הניווט בלדים, (ירידה בצריכה מ-7 אמפר לשעה ל-1 אמפר לשעה), אך בעיקר בגלל כמות המצברים הקיימת וגודלם. אני גם מתכוון להחליף את אורות הקריאה, (3 במספר, כ-2 אמפר שעה כל אחד), ללדים. (זה פרויקט לאבי).
בסירה יש גם שני צרכני זרם ענקיים, החרטומן והעוגן, אותם יש להפעיל רק כשהמנוע עובד וטוען את הסוללות. בהפלגה רגילה הם אינם בשימוש רק בעגינה.
השכנה על ידינו, איטלקייה פטריוטית ונחמד להסתכל.
אז גמרנו, בינתיים, את נושאי אספקת התשתיות.
בסירה אצלנו, שלושה חדרי שינה, שי חדרי שירותים ומקלחת, מטבח וסלון מאוחדים ו"גשר פיקוד" המהווה חלק קטן ומוגבה מהסלון.
הירידה לסלון מהסיפון היא ב-3 מדרגות לא תלולות, יתרון גדול לנכדים שיש להם נטייה להתגלגל במדרגות.
מי השטיפה בשירותים הם מי ים נשאבים. מי המקלחת הם ממאגר המים המתוקים של הסירה.
מקלחת רגילה, נורמאלית, צורכת בערך 50 - 60 ליטר.
3.8.2009
כתיבה בהפלגה. חידוש.
התחזית להיום היא ים גבוה יחסית. לא משהו, אבל יחסית לים-ראי של הימים האחרונים, קצת יותר.
כרגע אנחנו בדרך לסורבט, (משהו כזה), לתדלוק. אחר כך או שנישאר במקום או נמשיך למפרץ סמוך. תלוי בגובה הים וברוח.
הרוח כרגע 10-12 קשר כמו בתחזית.
הנווטקס, (מכשיר רדיו גלים קצרים שמקבל ומדפיס על מסך את תחזית מזג האויר באזור, (רדיו ספליט), עובד נהדר, לאחר טיפול של דינה ושלמה.
היום התחיל טוב בניתוק חבלים מהחוף, העלאת הסירה ולדרך. יצאנו ב-0930 שזה מוקדם בסטנדרטים מקומיים.
רק האיטלקיה הערומה ובעלה יצאו לפנינו. חבל.
האמת אנחנו כבר מתים שהילדים יבואו. הייתי צריך לשאול את דינה אם במקומנו האחרון נשארנו יום או יומיים. (יומיים). יותר מיידי שלווה זה גם לא טוב. צריך קצת, אבל רק קצת, "אקשן".
הייתי באמצע הרצאת היכרות על הסירה אבל זה יחכה לחנייה.
הגענו לפטר, באי מילייט בעיירה אוקוקלי. OKUKLJE
זכרנו אותו. זכר אותנו, קיבלנו שתי עוגות תפוחים ודינה ויתרה לי על חלקה.
ההפלגה הייתה די מעניינת. רוח 12-18 קשר אבל כמובן על הפנים. אפילו לא פתחתי ראשי.
תדלקנו בסוברה, (עוד עיירה), והמשכנו לכאן. זה מפרץ מוגן מאד, אנחנו קשורים לרציף של המסעדה של פטר וסבבה.
כבר 15:15 וזמן השינה הגיע.
נמשיך כשאחזור.
אין כמו שנת אחה"צ. היתושים התחילו איתי מוקדם היום. התמרחתי. נקווה לטוב.
עשינו, כהרגלנו פטרול סביב העיירה. הרוב צימרים ומסעדות. לא נראה שיש פה הרבה תושבים בחורף.
אני עדיין מתפעל מהשלווה של האנשים כאן. לא נראה שהם טייקונים מתוסכלים או סטודנטים בדרך לפוסט דוקטורט.
בעצם אין כאן הרבה אנשים צעירים, חוץ מהנופשים. סיפרו לנו שרובם מתנקזים לערים הגדולות. (תל אביב וכאלה).
בחוץ עדיין רוח ומבטיחים יותר למחר. כאן במפרץ המוגן, שקט.
צברתי לי רשימה של כ-20 תיקונים ושיפורים לעשות בסירה כשנחזור. זה עיסוק שאני נהנה ממנו ויהיה עבודה לחורף.
חזרנו מארוחת ערב טעימה. כנראה נהייה כאן גם עם הילדים.
הירח כמעט מלא ואנחנו עובדים למלא אותו עד לביקור המחזור הראשון.
דינה כבר מתכננת את החזרה, איך ולאן, אצלי זה עדיין לא נושא.
היא לא יודעת שאפשר בהפלגה ישירה של כ-10 ימים להגיע ישר ארצה. זה כנראה לא יקרה ונעשה תחנות בדרך.
הרבה בירה וקצת גרפה שיפרו לדינה את המצב רוח והיא החליטה לצלם את הירח. זה סוג תמונות שטרם נוסה קודם. יצא יופי.
02130, זה זמן טוב להתכנס לשינה.
הבטיחו לנו "בורה" מחר. היום היה "הוגו". אולי גם קצת גשם. נחליט לגבי תזוזה ולאן מחר על פי מזג האוויר.
רחוקה השינה מעיני ונמאס לע לקרוא על עלילות מגדלי כבשים בניו זילנד, (ספר שאני קורא כרגע), אז כותבים.
יש לנו שכנים איטלקיים. זוג קטן פיזית וכנראה צעיר מאיתו בקצת. לפי דינה הם מבוגרים מאיתנו. למרות אנחנו ביחד כבר עברנו את ה-125, לדינה נדמה שאנחנו צעירים בשנות השלושים המאוחרות, מקסימום.
בכל מקרה, הוא נראה לי מהשייטים החששנים, כרגע הוא בודק חבלי עגינה ומשפר קשירות. יש קצת רוח עם הבטחה לעוד יותר.
שייט דורש איזה שהיא אמונה בעצמך, במה שעשית ובציוד שלך. אחרת כל רגע תחשוש שמשהו יתפרק, או ינתק או יטבע. ה לא אומר שלא צריך להיזהר. (גם אני יצאתי לבדוק את הקשירות שלי. שיהיה.
נתקלתי כבר בשייטים שרואים בהפלגה איזה שהוא סיכון שצריך לסיים ומהר, ונרגעים רק כאשר מגיעים לעגינה בנמל. (רצוי מרינה עם 4 חבלי קשירה).
אני עצמי נהנה מההפלגה.
בכלל, 10-15 קשר בחוץ זה רוח נהדרת. אותה רוח בתמרון היקשרות לרציף, זה בעיה.
נושא אחר בסירה שהינו חשוב ביותר, חיפוש אחר דברים שאינם במקומם.
עד כמה שהסירה קטנה, היא ענקית בלהחביא דברים. דבר שלא שמת במקום, יתחבא בסירה ולא תמצא אותו ימים. הכלל הוא לשים כל דבר, משקפים, מצת, תחתונים, כל דבר שהוא במקומו. לא החזרת למקום, יברח הבנז.. ויתחבא. ואז לך תמצא. אם זה סכין או פנס שעלולים להידרש אליו בדחיפות זה יכול להיות לא נעים.
אפשר לראות בבירור מי חדש לחיי סירה ומי ותיק ויודע רק על פי כלל זה. החדש מחפש. הוותיק והמנוסה מחזיר דברים למקום.
טוב, אלו כל דברי החוכמה שלי להערב ואני חוזר לגדל כבשים בניו זילנד. השנה היא בערך 1930 ודי משעמם שם.
4.8.2009
קמנו. לילה שקט יחסית עבר על כוחותינו. קצת רוח, קצת חם, קצת יתושים שגילו את המקומות הבלתי מכוסים שלנו.
דינה כרגיל קמה עם "רוחס", (מרץ בלתי נדלה), אני כרגיל עוד לא קמתי.
לאן נוסעים היום ?
מה רע לנו פה ?
באמת מעגן מוגן, חשמל מים וארוחת ערב טובה, כל זה במחיר מאד סביר.
מחר ה-5 לחודש ניסע לצוותת ונישאר שם כבר עד לבוא המחזור הראשון.
לבקשתי, דינה בדקה במקורב את המרחק לארץ. בערך כ-1,000 מיל ימיים. כ-200-250 שעות הפלגה. כ-10 ימים בהפלגה ישירה. נצטרך לתת לזה כ-15-18 יום.
ענני גשם. רוח. אנחנו קשורים ובעל המסעדה, פטר, מציע לי עוד חבל עגינה. וואלה.
טוב שאנחנו כאן ולא בים.
לא להאמין. לקרואטים יש איים בשפע, ים נהדר ועד גשם באוגוסט.
אתמול היה יום חם, רוח חזקה, חמה. בדקתי בספר (התנ"ך שלנו להפלגה) הפיילוט בוק של קוראטיה. אתמול הייתה רוח הנקראת JAGO מבוטא יאגו. זו רוח חמה המגיעה מאפריקה. בספר כתוב שאחרי יאגו מופיעה בדרך כלל בורה. הבורה היא רוח קרה הנושבת מהצפון. והבוקר, השמים מעוננים, ולהקלתנו החלה לנשוב רוח קרה. ממש תענוג. היה קשה לישון הלילה. הרוח הייתה חמה, היתושים חגגו. כדי להתגונן מהיתושים, התכסיתי כולי, כדי להלחם בחום, הפעלתי את המאוורר. לא תנאים אידיאליים לשינה. אני מקווה שהאוויר יתקרר ויהיה דומה למה שחווינו בחודש האחרון. גם אם חם ביום, בלילה נעים וקריר.
כנראה שיתחיל גשם כי השמים מעוננים בעננים כהים ושומעים רעמים מהצפון. את כל הכביסה שעשיתי הבוקר הכנסתי לסירה ותליתי על חוטים אם לא יתייבש לפחות לא יסריח.
חזיז ורעם. אפילו קרוב. יורד גשם. איזה כיף שאנחנו פה במעגנה. טיפות גדולות, שוטפות את הסירה. בכיף.
לעניין הנוף המתחלף, הגיעו שלושה גולטים שחיפשו מסתור מהרוח. תמרנו, עגנו, עם חבל מהחוף.
בנשוא זן ואחזקת הסירה,
הסוכך שלנו דולף. (הבימיני). הוא עשוי מברזנט ולאחר שהבד סופג את המים הוא מתחיל לטפטף אותם לסיפון ההגה. (קוקפייט). הכיסוי מתוכנן להחלפה ב"שימשונית"
דברים מיותרים בסירה:
יש נטייה לצבור דברים בסירה. ספרים, כלים, בקבוקים בקיצור – שמונצס".
החוכמה היא להיפטר מאלו. זה סתם תופס מקום ומצופף את הסירה ללא תכלית.
ספרים למשל.
בכמה מרינות יש "ספריה" בה אנשים שמים את הספרים שגמרו ואינם רוצים בהם. ניתן לקחת אותם, חופשי. כדאי גם לשים שם ספרים שגמרו את שימושם בסירה.
אנחנו נהנים מכמה ספרים כאלה וגם שמנו כמה משלנו. גם עכשיו יש לי ערימה קטנה להחלפה.
את הספרים בעברית אין טעם להשאיר. אולי אשאיר אחד בתחנה הקרובה, בשביל ה"פיקנטריה".
למשל, נושא ה"בר משקאות". זה פטנט מסורבל התופס אצטבה שלמה עם חורים לבקבוקים שיעמדו ישר.
כל הזמו ידענו שזה בזבוז מקום. היום, כנראה בהשפעת הגשם, (פסק, יצאה השמש), העברתי את הבקבוקים למקום אחר, על חשבון משחקים שלא משחקים בהם ובקבוק אויר ללא אוויר ונוצרה אצטבה גדולה לאיחסון מזון.
מה שהכי חשוב, זה קיבל את האישור של דינה. בכל זאת זו טריטוריה שלה.
אוורור ואבק.
הסירה תופסת ריחות עובש. בכל זאת, יש הרבה לחות בסביבה. לכן, בכל הזדמנות כדאי לאורר ומפעם לפעם, להוציא את המזרנים החוצה לחיטוי בקרני השמש. (לא מומלץ כאשר יורד גשם).
חוץ מזה, משום מה, הסירה שואבת אליה אבק. חשמל סטטי ?. צריך שואב אבק רציני בסירה הבעיה היא ששואב אבק רציני, תופס מקום ואינו נוח לאחסון. שואב אבק קטן אינו אפקטיבי. בעיה.
בינתיים, יש אבק.
מזכרות ממרינות.
בשל חוסר דמיון, כל מרינה כמעט, מדפיסה כובע משלה ומחלקת אותם לכל סירה מבקרת.
התוצאה היא שיש כמויות כובעים בכל סירה בכמות בלתי מוגבלת.
כאשר קניתי את הסירה, אספתי כמה עשרות כובעים ואחסנתי אותם במחסן בבית.
עכשיו שוב יש לי מצבור חדש,ואני בכלל לא חובש כובעים.
חלק מהמרינות מחלקות עטים, ועכשיו עם פריצת השימוש בלדים, מחזיקי מפתחות עם פנסי לד. (אבי הביא לי אחד עם לדד הנטען מקרני השמש. ציוותי אותו עם מפתחות הסירה. שיהיה.
יש גם פנסי כיס בסגנון דינמו. כבר מחלקים אותם כאמצעי פרסום. מאד פרקטי ונחמד. (אבי הביא לי אחד הוא שמור עם האחרים שלי. תמיד טוב שיש).
חסר רעיון חדש לאמצעי פרסום למרינות.
אולי סכין לחבלים או אקדח זיקוקים. הבעיה היא שזה יקר מידי.
16:00
אחרי שנת הצהרים.
המארח שלנו הביא בלינצ'ס שוקולד, כמו שהזמנתי אתמול. תענוג להתעורר.
הולכים לשחות. צריך להתעורר.
לפני זה מבקש המארח להודיע לו מה אוכלים היום. החלטות, החלטות. כל הזמן החלטות.
הלכתי להאכיל את הדגים. לא, חס וחלילה, לא מה שאתם חושבים.
הלכתי לשחות ולגרד את תחתית הסירה. זה שאני אוהב לעשות את זה אתם כבר יודעים. גם הדגים אוהבים את זה ובאים לאכול את הברנקלס והירוקת שאני מוריד, עם שפכטל.
דינה גמרה להוריד את התמונות שצילמנו. חלקן טובות.
מאז המצאת המצלמה הדיגיטלית, כולנו מצלמים, בלי חשבון, וניתן לבחור את הטובות יותר.
לנוף המתחלף שלנו הגיעו שתי מנועיות עם איטלקים בגיל העמידה. (כן, צעירים מאיתנו).
מזג האוויר משונה קצת. חם, קר, גשם, שמש, עננים. אותה תחזית יש למחר.
מחר אנחנו לצוותת להצטיידות. נבלה שם יומיים ונחכה למחזור הראשון.
גמרתי את הספר על מגדלי הכבשים בניו זילנד. נחמד. ארץ גדולה פי עשר, (268,700 קמ"ר), מישראל עם כ-4 מיליון תושבים.
אני חושב שלקסיקון בסירה זה ציוד חובה. (בהיעדר גישה ישירה לאינטרנט).
רוב הנושאים שעולים, אפשר למצוא עליהם פרטים בלקסיקון. לא באמת חשבתם שאני יודע כמה תושבים ושטח יש בניו זילנד.
חיים בסירה מצריכים מידה מסוימת של הרג. (יתושים, ג'וקים, סתם ברחשים קטנים).
את היתושים אם אני תופס, זה בדרך כלל לאחר מעשה. הם שבעים, איטיים ומעצבנים.
את הג'וקים, קטנים ונחמדים, אני תופס בלילה בשעת מעשה. הברחשים לא חטאו ולא פשעו, סתם אני הורג.
דינה עדיין מתקשה להסתגל לחיי בטלה. אצלי זה כבר דרך חיים. אחרי שחיה קצרה וקצת קרצוף אני מרגיש שעבדתי מספיק ליום עבודה מלא.
נראה לי לא מוסרי לא לעשות משהו. אני מתבטלת קצת ומרגישה מיד אשמה. אז אני עושה כביסה, מנקה אבק, שוטפת כלים (אפילו שזה תורו של יוסי. הוא מחכה, לא בוער כלום), עושה סדר, שוחה, מתכננת מסלול, כבר מתחילה לתכנן מסלול חזרה ארצה, העיקר לעשות משהו. אני יודעת שזה טיפשי, הרי אני בחופשה ואמורה לא לעשות דבר. טוב, אני מתבטלת גם, בעיקר קוראת הרבה. יש ימים שאני מרגישה פחות טוב עם זה, כמו אתמול. היום עבר לי, כנראה בגלל שכן עשיתי משהו היום.
מזג האוויר היום הרבה יותר טוב. החום עבר, ומפעם לפעם יש משבי רוח קרירים. השמים מכוסים שוב בעננים, אולי ירד גשם בלילה ויהיה טוב לישון.
הנוף מתחלף. נכנסה קטמרן, שני זוגות צעירים, מברצלונה, עם 5-6 ילדים קטנים.
נראה מה יאכילו אותם במסעדה.
שלוות הנפש של פטר "שלנו" די מפליאה. מאחר והמסעדה שלו בתוך המפרץ, המסעדות הקודמות לו מצליחות לפתות את הסירות. שיטת הפיתוח כאן היא בלהרים חבל עגינה ולחכות לרוורס של הסירה. מספר פעמים מרימים חבל והסירה הולכת למקום אחר. שום כעס, שום אכזבה, אפילו לא קללה קטנה, (איזה כוס אמק קטן), שקט.
אני כבר לחוץ יותר ממנו לכל סירה נכנסת ומוכן להרים חבל ולנפנף בידיים.
בכל מקרה, המעגן הקטן שלו מתמלא ואני נרגע.
זהו אוכל. 2000 שעון מקומי. הימים מתקצרים וממש אפשר להבחין בזה מיום ליום.
חזרנו. רעמים וברקים ורוח מרעננת. במעגן טוב כמו שלנו זה נחמד.
מתמרחים שוב נגד יתושים ומקווים לטוב. לילה טוב.
5.8.2009
בוקר. 0730. אמצע הלילה. התעוררתי. לא ברור לי למה. כנראה הדממה העירה אותי.
שקט מוחלט. אני מרתיח לי כוס תה. רעש המים המתחממים נשמע קולני ביותר. ממש חילול הקודש.
לא יאומן אבל הממרח נגד יתושים עבד הלילה. משהו מקומי שקנינו.
נצטרך להקפיד למרוח את הילדות ואת עצמנו ביסודיות. זה עובד. נראה איך דינה תקום. אולי כולם חגגו עליה הלילה. מקווה שלא.
עוד יומיים. אנחנו כבר חסרי סבלנות. בעיקר דינה.
הלילה ירד גשם. עכשיו השמים כחולים ובהירים.
המטרה – צוותת. עיר, (לא עיירה), שם יהיו לנו יומיים להצטיידות ולסידורים.
אני קורא את "הכלה המשחררת" ושוב, ספר מתוסבך כמיטב הספרות העברית.
למה אי אפשר למצוא משהו נורמלי, לא כמו רם אורן, שהוא "נורמלי" מידי אבל משהו סביר ופשוט.
וואלה, נהייתי מבקר ספרותי.
אני חושב שאחזור לישון. יש עוד כשעה-שעתיים לזמן השכמה הרגיל שלי.
דינה העירה אותי ולדרך. חם.
הפלגה שגרתית של 4-5 שעות לצוותת. אז לא.
לקראת צוותת, הרוח המתגברת, עננים על ראשינו ומתחיל לרדת גשם. יופי הסירה נשטפת לקראתכם.
עד הכניסה הרוח יורדת, הגשם נפסק ואנחנו במפרץ. הסירות הגדולות מקבלות עגינה, (בתשלום), ליד המזח. אנחנו על עוגן במפרץ.
מאחר ודינה איבדה כליל את אמונה בעוגן, מכשיר הגי.פי.אס. פתוח והיא רושמת מיקום.
אני צריך להסביר לה שכל זמן שאין רוח הכל בסדר. הגרירה מתחילה רק כאשר הרוח מתגברת.
(זה קצת כמו החולים של שרת הבריאות לשעבר גברת ארבלי אלמוזלינו – "מערכת הבריאות בסדר זה החולים שעושים את הבעיות". בחיי, זה מה שיחסו לה).
העוגן בסדר כל זמן שאין רוח חזקה מיידי. כרגע אין ואני הולך לישון.