שוב CHAVTAT

14.8.2009
שלחנו הבוקר את המשלוח.
הגיע הזמן להעמסה חדשה.
הגענו. לאי SIPAN מפרץ SIPANSKA LUKA
איזה אי קטן מרחק של כארבע שעות מדוברובניק. הרוח כרגיל על הפנים. ברוך בורא מנועים.
ניסיתי להחזיר משמעת וסדר לסירה, (היררכיה), ואכן נשלחתי לעשות קפה.
מזל שזה פשוט לעשות, קפה ומים. ללא חלב ללא סוכר. בתוספת שני ביסקוויטים, ואני חופשי.
המקום בו אנו עוגנים נחמד מאד.
לאחר שגמרנו להטיל עוגן, ואני קפצתי למים לראות שהשרשרת לא הלכה לאיבוד, הגיע נציג המקום וביקש שנזיז את הסירה. אנחנו במסלול המעבורת המגיעה בלילה, (עם נהג שיכור כנראה).
זזנו עוד כחמישים מטר לכיוון החוף ואנחנו בטווח חתירה לחוף ולטיול רגלי בעיירה. (כנראה מחר בבוקר).
המנהג הקרואטי של ללכת ערום מוצא חן בעיני. לא בעיני דינה. אז נשלחתי ללבוש תחתונים. (היא טוענת שאנחנו קרובים לחוף וזה מוגזם).
ההכנות בבוקר היו רבות והתנהלו ביעילות.
קנינו מים, שתייה, (בעיקר תה קר וסודה), ומצרכים.
לקחנו את הכביסה, מילאנו מים, שילמנו עבור עגינה, קיפלנו צינורות מים וחשמל ולדרך.
על הדרך סיפרתי.
המים כאן נהדרים ואני ביצעתי את התרגיל הלא נורמאלי שלי, (קפיצה למים קרים בשיטת ההלם), לשחייה ובדיקת החוף. החוף כאן די עמוק ממש עד לטיילת. שנים שלושה מטר לפני הטיילת הקרקעית "עולה" והיא מאבנים וחול.
גם אם "נתיישב" על זה, לא יקרה כלום. (כבר "בדקתי" את זה בעבר באלבניה כאשר התיישבתי על שרטון חול).
תחתית הסירה מאד חזקה ויפה.
לסירה יש קוער לאורך הסירה, כחלק מהגוף, ולכן אין סכנה לנזק אם "מתיישבים" על הקרקעית.
מדף ההגה והמדחף גבוהים יותר והקוער מגן עליהם. חוץ מזה יש לקוער צורה סקסית מאד ואם הייתי סיר בוודאי הייתי מתאהב בה.
זה זמן טוב להשלים את שנת הצהרים שלי שנקטעה באכזריות קודם לכן כאשר התקרבנו לאי.
בקושי הצלחתי. כמה רעש דינה עושה.
קיבלנו שיחת טלפון מסטלה ואסף, כיף.
יש יתושים בגן עדן. בדוק.
דינה כבר נעקצה, אליה הם מגיעים ראשונים.
אני מתמרח ליתר בטחון.
זהו להיום.
15.8.2009
יום חדש בגן העדן. קמנו מוקדם. 07:30. לאחר שתית קפה המשכתי בשינה. דינה לא.
דינה עסקה בתכנון הדרך חזרה.
ההתלבטות היא אם להפליג דרך תעלת קורינתוס, עולה דמי מעבר וקצת מאריך את הדרך, או לרדת לכיוון כרתים ולפנות מזרחה בקצה החצי אי.
דרך "קורינתוס" מאפשרת מחסות בדרך ממזג אוויר לא ראוי.
דרך "כריתים" יותר חשופה לרוחות חזקות וללא הרבה אפשרויות בריחה למחסה.
נראה. נחליט כנראה באי קורפו.
אותי זה עדיין לא מטריד, לכן דינה מוטרדת יותר.
יש עוד הרבה שעות שינה עד להחלטה.
קמתי ב - 10:30 ולאחר עוד קפה, הלכנו לטייל. (מסע להכרת החגור).
עיירה נחמדה. שתינו קפה קר, (טוב לשם שינוי), וחזרנו בחתירה לסירה.
אנחנו עוגנים די קרוב לחוף ואין צורך במנוע.
המקרר מתנהג יפה יותר היום. הטמפרטורה בבוקר במקרר היא 12.6 מעלות. סביר.
שגרת החיים בסירה מחייבת בדיקת מערכות כל הזמן.
יש חשמל ? (עדין יש אבל הטלפון והמחשב כבר בקצה), מה עם המקררים, (בסדר, תודה)
האם הבית, סליחה, הסירה זזה ?, (לא, אין רוח כמעט והעוגן מחזיק).
מים ודלק יש,
צריך לבדוק ברגים, שמן ומים במנוע ובגנראטור. (בגנראטור רק שמן, כאשר אפעיל אותו אחה"צ).
ההתלבטות כרגע אם להיכנס למים עכשיו או כאשר אקום. קשה עם ההחלטות האלה.
בנושא העגינה אני עדיין מתלבט.
פתרון בית ספר מורה על הורדת שרשרת ביחס של 1:3.5 לעומק.
לי זה נראה ארוך מיידי.
נניח שעל פי משפט פיתגורס השרשרת תהייה באלכסון אזי היחס יהיה בסביבות 1.5 לעומק.
עוד כמה מטר להשכבת השרשרת , הגענו לפי 2 מהעומק.
לדוגמא,
עגינה בעומק של תשעה מטר, (עומק עגינה טוב וסביר), במצב מתיחה למשולש שווה שוקיים, היתר יהיה כ- 13 מטר. תוספת של עוד כמה מטר ל"השכבת" השרשרת והגעתי ל-18 מטר.
אם אוריד עוד כ – 13.5 מטר, (31.5=3.5 כפול 9), השרשרת תשכב על הקרקעית באורך של 13.5 מטר.
זה אומר היסחפות סביב העוגן, (בהנחה שהוא תופס משהו), ברדיוס נוסף של כ – 13.5 מטר ויותר. ברוח חזקה, הסירה, אפילו אם תעבור למצב של, 9 מטר עומק ו – 15 מטר בניצב השני,
(הנחה קצת מוגזמת אבל נניח), היתר, שהוא השרשרת המתוחה המתקבלת, יהיה באורך של,
שורש ריבועי של 225 + 81, דהיינו כ- 17.5 מטר. שוב אני בסביבות ה"כפול 2" מהעומק.
איך הם מגיעים למכפלה של 3.5 ?
דני, (ואו כל פיזיקאי או בעל הגיון אחר), מה דעתך ?
סוככים:
סביב הבימיני, (סככה מעל הקוקפיט), ממותקנים אצלנו שלושה סוככים אנכיים מתקפלים.
זה מאד מועיל בסככה נגד השמש כאשר היא באלכסון לבימיני.
אנחנו כרגע סגורים בשלושת הצדדים מאחר והסירה מסתובבת עם הרוח כל פעם בזוית אחרת לשמש.
זה אומנם נראה כמו מעברה, אבל יעיל מאד.
ולאחר שחלקתי איתכם מחשבה עמוקה זו, הגיעה שנת הצהרים. 1315
טוב, קמתי. טוב שקמתי.
דינה הלכה לשחות, סירת מנוע העוגנת ליד החוף לידינו נכנסה די מהר, כמו סירת מנוע, התקרבה מאד לדינה, צעקתי להם שיזהרו ורק אז הבחינו בדינה וסטו קצת.
דינה גם לא שמה לב שמתקרבים אליה, למרות שהרעש במים צריך להזהיר.
עכשיו, כמה דקות אחר כך, הם באו להתנצל שוב. השמש הייתה להם בעיניים וכו'.
יפה שבאו להתנצל.
בקיצור, "כמעט שנפגעה". צריך להיות זהיר כל הזמן.
עכשיו לאחר שבאו להתנצל אני מתרגש קצת.
קודם שצעקתי להם זה בא כאינסטינקט.
טוב, חזרה לשגרה.
דינה שוחחה כרגע עם מישה. הכל טוב. יופי.
אנחנו מתקרבים לסוף החופשה אבל זה עדיין לא מרגיש כך.
עברתי על הברגים ושיפרתי עמדות.
בורג אחד החלפתי עם סגירה יותר טובה. את שני האחרים הידקתי, הרביעי, האלכסוני, הפרובלמאטי, נראה שלא זז. לא נגעתי בו. שמתי עליו פעם אחרונה "לוק-טיט" שקיבלתי מפיני. אולי זה מחזיק.
בכל אופן שלושה מארבע מקובעים היטב.
הגנרטור עובד, מטעין בעיקר את סוללת המחשב ואת הטלפון. מצברי הסירה נהנים מההפקר.
המפרץ שהיה ריק הבוקר, מתמלא בכל מיני עוגנים. יש גם כמה סירות גדולות, גדולות מיידי למרינה.
הכל כאן כל כך רגוע ושקט שכנראה נישאר עוד יום.
השיא שלנו עד עכשיו במקום אחד הוא ארבעה ימים. זה עדיין לא נחשב בעיני מפליגים ותיקים. אחד מהם סיפר לי ש פעם הם שהו במקום אחד שלושה שבועות. כרגע הוא מתכנן שהיית חורף בפלמה דה מיורקה. זה רמה.
היום ארוחת ערב בסירה. ממיטב מטעמי דינה.
קיבלנו היום החלטה לחזור דרך תעלת קורינתוס, לא דרך מעבר כריתים.
דינה לא רוצה הפלגות ארוכות ללא הפסקות ואני לא חושב שצריך להעמיס עליה ים שיכול להיות סוער, בצוות מצומצם כמו שלנו.
אז דינה החליטה ואני אמרתי כרגיל את שתי המילים האחרונות. כן יקירתי.(נדוש אבל אמיתי).
סיימנו ארוחת ערב. מרק נהדר של דינה. אי אפשר היה להשאיר, אז אכלתי שלוש מנות.
קיבלתי הוראה להתקלח היום. אני מחמם לי מים, דרך הגנרטור. (הוא כמו הנשיא פורד, יכול לעשות רק פעולה אחת בו זמנית).
המקפיא עובד על מינוס 7.5 מעלות. יופי. הקור "גולש" ממנו למקרר. יופי.
המשקה שאבי הביא, וודקה וקפה, נבדק. לא רע בכלל.
לפני כל שתית אלכוהול, אנחנו מאד מקפידים על הברכה, "שלא נשתה מי ים".
עובדה, עד עכשיו זה עובד.
טוב, מספיק בבל"ט ליום אחד. מחר יום חדש.

16.8.2009
יום חדש.
חזרנו מסיור הצטיידות בעיירה. מקום יפה, שלו וגם היה לחם.
מעניין איך דברים קורים.
חשבתי בדיוק על העובדה שלא נפל אף אחד למים במעברים בין הסירה לדינג'י, לחוף וכדומה.
אז, במעבר עכשיו מהחוף לדינג'י, דינה עשתה "כמעט".
הבעיה היא בשינוי החשיבה לגבי העברת המשקל מרגל לרגל.
אנחנו רגילים לשים את המשקל על הרגל האחורית ולדחוף איתה את עצמנו קדימה.
אז במעבר בין סירה לדינג'י זה עובד הפוך. ברגע שאתה רוצה לעבור, המשקל צריך להיות על הרגל הקדמית. אין להשתמש ברגל האחורית לדחיפה. במידה ועושים זאת, אתה דוחף את המשענת שלך אחורה, ומאחר והיא אינה קבועה, מתחילים ב"שפגט" שנגמר במים.
אני חושב גם מה יקרה אם נאבד את הטלפון התאי. זה הקשר שלנו לילדים שיבואו ונשתדל שלא לאבד אותו, או להטביע אותו.
חם, זה הזמן להגיע למים. נראה.
אני מדביק תחתית "שטיח" לארגז הכלים. זה ימנע שריטות לרצפת הסלון. (רעיון של דינה, כמו כל הרעיונות הטובים שלי).
הקטע הקשה בהדבקה עם דבק מגע הוא הציפייה של 10 – 5 דקות עד שהדבק יתייבש קצת ואפשר להצמיד את החתיכות המודבקות. טוב, עבורו 7 דקות. יותר מזה אני לא מסוגל לחכות.
הודבק. נראה.
אני בהתלבטות קשה אם להיכנס למים או סתם לשכב ולקרוא. החלטות, החלטות.
אנחנו כנראה נשאר במפרץ הזה עד שיגיע הזמן לאסוף את אסף סטלה והילדים. אני יודעת שזה לא מתאים לי, אך התעייפתי מלחפש מקום עגינה חדש כל פעם, המפרץ הזה מאד יפה, לא מלא מדי בתיירים, והמים נקים לשחייה.
בהתחלה תכננתי להפליג לסטון, הנמצאת ביבשה במרחק קצר מפה. אבל כפי שאני מרגישה כרגע, נוותר. יכול עדין להשתנות, נראה.
אז אני מבלה את ימי בשחייה, קריאה וסיבוב יומי בעיירה, בישול קצר לארוחת ערב. היום כנראה נצא למסעדה הנמצאת בצד שלנו של המפרץ לאכול ארוחת ערב.
אחה"צ.
יש תוכנית להערב.
קוראים.
עשינו את שחיית אחה"צ שלנו. מים קרירים מרעננים.
סידורים עניינים והולכים לארוחת ערב.
מסעדה ראשונה, אין מקום הכל מוזמן. מסעדה שנייה, מוצע לו מקום לא טוב. תודה לא. מסעדה שלישית, וואלה בסדר.
מסתבר שלקרואטים יש איזה חג היום וכולם בחופש. שיהיה.
שתינו, נהיינו שתייני בירה שנינו, אכלנו, טוב וסביר.
מסע מזורז לגדה מול הסירה, הדינג'י מחכה, חתירה מאומצת של 69 מטר ואנחנו "בבית”.
המפרץ התמלא בינתיים בעוד סירות. כל הגדלים והסוגים.
דינה ואני מנהלים עוד דיון בנושאי עגינה, עומק אופטימאלי וכדומה. מסקנה, כשאין רוח העוגן מחזיק יופי.
עכשיו אין רוח.
אני חוזר לספרים שלי. דווקא שנים לא רעים. אחד על הבלגן שלנו, אחד על הבלגן במדינות ברית המועצות לשעבר. לפעמים מרענן לקרוא על צרות של אחרים.
יתושים יש. מתמרחים. כרגיל, חלק לאחר מעשה מגונה שעשו בנו. (היתושים).
17.8.2009
לילה מלא במאבקים עבר עלינו.
בסביבות 02:00 התעוררתי. הייתה רוח. בדקתי אם אנחנו נסחפים. לא נסחפים העוגן מחזיק.
בסביבות 06:00 התעוררנו שנינו. היתושים ארגנו מתקפה חדשה, די מוצלחת מבחינתם. התמרחנו שוב, התכסינו, ונרדמנו עד 09:30.
עכשיו בוקר, שותים קפה, מנסים להתעורר. הגנראטור שוב ייקרא לתפקד. הסוללות בטלפון ובמחשב דורשות טעינה חדשה.
החלטנו להישאר כאן עוד יום, ולנוח מהבטלה.
בטלה זה דבר מאד מעייף.
מחכים לילדים.
זהו, הגנראטור עובד. ההפעלה שלו נעשית כל פעם יותר קלה. צריך להרים מכסה מנוע, לפתוח ברז דלק ואחר כך להרים מכסה הגנראטור ולהתניע. הדממה נעשית בתהליך הפוך.
הגנראטור הוא כלי חשוב מאד בסירה. כדי לטעון מצברים, טלפון, מחשב, צריך להפעיל אותו לפחות שעה שעתיים. הוא טוען מאד ביעילות מאחר והוא נותן 220 וולט למטענים.
להפעיל מנוע, צורך יותר דלק, באופן משמעותי, וטוען באופן פחות אפקטיבי מאחר והוא טוען דרך האלטרנאטור.
דינה שוחה. מסגרת המשקפים שלה נשברה עוד בתחילת המסע. אלה משקפי צלילה עם עדשות אופטיות שלה.
הצלחתי להדביק את זה עם הדבק המיוחד שיש לי בסירה וזה מחזיק מעמד כבר מספר חודשים.
לתחרות יופי לא הייתי שולח את המשקפת אבל היא מתפקדת יופי.
אנחנו מתחילים לחשוב על המסע הביתה. זה בערך כ-1,000 מיל ימיים. לפי קצב של 4-5 קשר, זה 200-250 שעות. בערך 10 יממות.
מאחר ודינה רוצה הפסקות בדרך, הגיוני לגמרי, ויש גם תלות במזג האוויר, אני מניח שנפליג משהו כמו שבועיים, שבועיים וחצי. זה צריך להביא אותנו לראש השנה הביתה, בהנחה שנצא לדרך ב-28-29 לאוגוסט.
המפרש "קוד זירו" הורוד שלי, (של שי), טרם נבחן בהפלגה זו. הוא מיועד לרוחות גביות.
זה לא בעיה להרים מפרשים. הבעיה היא בצמצום מפרשים ובמיוחד במפרש זה הדורש עבודה מהסיפון הקדמי וקיפול המפרש לגמרי. זה גם כרוך בהעמדת הסירה מול הרוח. עבודה ל 2-3 איש.
נראה. לא נעים לראות "השקעה" גדולה במפרש מקופלת ללא שימוש.
שיטת הכניסה של דינה למים תמיד מעוררת אצלי התפעלות. איזה אומץ. היא טובלת לאט לאט, סובלת כל סנטימטר של מים קרים הנוגעים בה ולא מתחרטת עד שהיא לגמרי במים.
לי אין אומץ לסבל כזה. הייתי נשבר באמצע.
אני עומד על המעקה, מחזיק את המשקפת והשנורקל ביד וקופץ. אין זמן לסבול, אין זמן להתחרט, כשאני חוזר להכרתי, אני כבר במים.
הטמפרטורה כאן די יציבה. 30 מעלות. במים, בערך 25 מעלות. אני מתקרב לקפיצה למים.
העיירה כאן מאד נחמדה. כמו כל העיירות שהיינו בהן וקצת יותר.
יש כאן מלון, חדרים להשכרה, (צימרים), כמה מסעדות, 2-3 חנויות מכולת, בעצם מינימרקטים, וכמובן כנסייה.
הכנסייה הפעם ללא בית קברות צמוד אבל כמובן במקום גבוה. אתמול הלכו לטייל ונהנינו.
בכלל, בשל האימונים המפרכים שאני עובר, ההליכה קלה עלי יותר ויותר.
כל זה ועדיין לא צילמנו כאן ולו תמונה אחת. סתם הזנחה שנתקן היום.
קראתי את הספר אפולו 13, על המשימה לירח שלא צלחה. זה ספר עובדתי, ומתאר בין היתר את משטר האמפרים, מצב הסוללות, אצלם. הם היו צריכים חשמל יותר ממה שנשאר להם והיה צורך לנהל את יתרת האמפרים שנשארו להם בסוללות באופן מושכל.
אני נזכר בזה כעת כאשר אני מקשיב לגנראטור עובד, לי אין בעיה כזו.

שירותים.
ניסיתי להימנע מהנושא עד עכשיו אבל זה חלק חשוב משגרת החיים על הסירה.
יש כמה שיטות לפינוי פסולת מהאסלה.
השיטה החשמלית, מנוע חשמלי המופעל על ידי לחיצת כפתור ומטרטר ברעש די חזק עד לניקוי האסלה.
השיטה הידנית, משאבת מים המופעלת ביד, עם בורר לכניסה ויציאה של מי שטיפה, שהם מי ים.
בסירה כאשר קיבלתי אותה היו שתי משאבות חשמליות בשני השירותים.
למשאבות אלו יש גם נטייה להתקלקל או להיתקע אם נופל פנימה משהו התוקע את המנוע. זה קורה.
פעם יצא לי לתקן משאבה כזו אצל, תענוג מפוקפק למדי, וחילצתי משם גרעין, (גלעין), של זית.
מישהו, בלע כנראה זית שלם כולל הגרעין.
חוץ מזה, המשאבות החשמליות צורכות המון זרם ועושות רעש איום.
לפי משך השטיפה, אפשר גם לדעת מה היה לנו שם. בקיצור מטרד.
בהזדמנות הראשונה, החלפתי את המשאבות למשאבות ידניות שיש להן פחות נטייה להיתקע.
עובדה, עד עכשיו לא היו לי תקלות. הן לא צורכות זרם, עושות רעש, אבל פחות, ומתרגלות את הידיים לשאיבה. (אם הסירה תתחיל להתמלא מים, יש כבר ניסיון ואימון מוקדם בנושא).
כמו כן, נראה לי שיש פחות מבוכה להשתמש במשאבה הידנית. (פחות רעש).
בכלל, לנוסעים חדשים בסירה, יש נטייה להימנע מביקור בשירותים. טעות.
אין דומה להפלגה עם עצירות להפלגה ללא מעצורים. (מומלץ ללא מעצורים).
בסירות יותר חדשות יש שיטה חדשה של וואקום, בדומה לשיטה במטוסים. לא מכיר כל כך שיטה זו.
טוב אני חושב שהנושא כוסה.
זה עתה חזרתי מהים.
שמתי נפשי בכפי, קפצתי למים, כאמור, לאחר ההלם הראשוני, המים נהדרים.
ביצעתי עבודות צלילה מסוכנות בעומקים בין 40 ל- 90 (סנטימטר), וקרצפתי קצת את התחתית.
מדהים כמה ירוקת הסירה צוברת בכמה ימי מנוחה. הברנקלס כבר טופלו בעבר.
נקווה שבהפלגה הירוקת תיסחף.
בכלל, יום פעילות עמוס עובר עלי. סידרתי וניקיתי את ארגז הכלים, מדדתי את הטמפרטורה במקרר, 11.6 מעלות שזה טוב, קרצוף כבר הזכרתי, לא נותר אלה ללכת לישון.
כבר 13:30.
16:50
קמתי. דינה הלכה לשחות, אני מכין קפה. חם.
צריך לאהוב את המים המלוחים כדי ליהנות בסירה. אני כרגע מטפטף וכנראה אלך למים גם.
אחר כך נלך לטיול\מסע שלנו בעיירה.
אז זהו חזרתי בשלום מהמצולות. מדהים איזה זקן ירוק מהיר הסירה צוברת בעמידה.
אני שולח מסרים לכל מיני חברים, רק טובים. אפילו מקבל תשובות.
המפרץ מתמלא בדיירים חדשים. אנחנו כבר מהותיקים.
הגיעה לאזור סירה גדולה, דו תרנית, כ-20 מטר, עם דגל פולין, גארודה. מה זה בפולנית ?
הלכנו לטיול אחר הצהרים. ראינו גם חברה מהסירה ה"פולנית". שאלתי אותם אם הם מפולין, לא נעלבו, (דווקא היו צריכים להיעלב), אמרו לי שהם ממונקו.
בדקנו בספר הדגלים שלנו.
מונקו, דגל מרובע, חצי עליון אדום, חצי תחתון לבן.
פולין, דגל מבלני, חצי עליון לבן חצי תחתון אדום. שיהיה.
יש כאן מסעדה המוזכרת לטובה בספר על קרואטיה. לגם היום לא היה שם מקום. הפסד שלהם.
דינה מכינה ארוחת ערב ואני חולק מחשבות עמוקות אלו איתכם.
עברה כאן המעבורת היומית, מגיעה בסביבות 1930, עשתה גלים. חיכינו שתעבור לעגינה. חיכינו שהגלים ירדו. ירדו.
נכנסנו לדינג'י, חתרתי לסירה ונזכרתי בדרך שהיא יוצאת מידית ועושה אותם גלים בדרך החוצה.
חתרתי בעוז והגענו לסי
רה. עלינו, והמעבורת עברה. השגנו אותה. יש הרפתקאות בחיים.
אני קורא לסירוגין ספר "מקצועי" על הפלגות בסערה.
הם מספרים שאין מה להתרגש, צריך להיות מוכן ולהתאמן לפני זה. אחד האתרים עליו הם ממליצים זה הים האגאי. תודה רבה.
בכל מקרה, הם מציינים שבתולדות ההפלגות שלהם, רק 3% מזמן ההפלגות היה בתנאי סערה.
לידינו עוגנת סירת מפרשים גדולה, כ- 20 מטר, עם תורן ענק. 4 זוגות מצלבים. אני מנחש משהו כמו 25 מטר. בסירות כאלו פרישת המפרשים ובייחוד קיפולם, (זה מה שחשוב), נעשה באופן חשמלי או הידראולי.


דגים.
דייג אוהב דגים ? אני באמת לא יודע את התשובה. הנושא אצלנו עלה פעמים רבות והוחלט ברוב קולות להניח לדגים לנפשם.
קודם צריך לתפוס אותם, אחר כך להרוג אותם על הסיפון, (הרבה דם אדום), אחר כך לחתוך ולזרוק לים את כל החלקים המיותרים ואז, אז מה באמת אז ?
לטגן, לבשל, לאפות במטבח לא נראה לי.
ויקטור פעם בישל אצלי דגים במטבח ולקח לי חודשיים להיפטר מהריח. אז מה נשאר,
נניח להם לנפשם.
אצל חלק גדול מהמפליגים אכילת דגים שנתפסו בים מתקרב לאמונה דתית.
נכון, גם לי יצא. דגים טריים העוברים תוך חצי שעה מהים לצלחת הם באמת טעימים ובעיקר, אין להם אפילו טעם של דג. אבל הפרוצדורה,לא מתאימה לנו.
אז זהו, הדגים יכלים להיות רגועים. אנחנו לא נגדם.
אז זהו זה להיום, מחר יום חדש. אנחנו עוברים שכונה.
18.8.2009
קמנו. לילה לא שקט עבר על כוחותינו.
הייתה קצת רוח והסתובבנו סביב העוגן קמעה.
אני קמתי כל שעתיים, בגלל הרוח או הפרוסטאטה, כנראה שניהם.
דינה לא ישנה בכלל, בטוח בגלל הפרוסטאטה.
היום אנחנו מחליפים שכונה. משהו במרחק שעתיים מכאן.
קודם נלך לקניות.
בינתיים הגנראטור עובד. אנחנו צורכים חשמל. הגנראטור זו המצאה נהדרת, כבר כתבתי על כך.
היתושים כאן הם מזן נדיר וקטלני. קטנים, שקטים ומכאיבים. הם מתקיפים פעמיים ביממה, לפנות ערב ולפנות בוקר.
אנחנו מתמרחים אבל זה עוזר חלקית.
עוד 4 ימים הילדים מגיעים. אנחנו כבר חסרי סבלנות. מחכים.
הסירה לידינו כל כך גדולה שבלילה הוא מדליק אור אדום בראש התורן, נגד מטוסים מנמיכי טוס.
הוא עדיין כאן.
"הפולנים" ממונקו כבר נסעו.
מזג האוויר ממשיך להיות טוב. מה שאומר שה – 3% מזג אוויר גרוע מחכה לנו בהמשך.
אנחנו ממשיכים לכלות ספרים בקצב. כנראה נידרש לספריית החלפה בהמשך.
טוב, הגנראטור גמר לעבוד שעה.
נסגור, נלך לקניות, קצת טיול רגלי לא יזיק, בטח נחזור מזיעים, אז ניכנס לים וניסע.
התוכנית בוצעה במלואה, כולל הכניסה לים.
נסענו.
נסיעה קצרה של כ - 3 שעות ואנחנו בסטון.
הכניסה מעניינת. זו תעלה רחבה ברוחב של כ – 100 מטר ויותר אבל, רק באמצע יש עומק של 5-3 מטר למעבר. המעבר מסומן בעמודים בצבע ירוק ואדום. ביום, קל מאד.
הגענו.
עזרו לנו להיקשר לאורך הרציף, חניה קלה. העוזר הראשי ביקש תשלום עבור החנייה, מטעם העירייה המקומית. שיהיה.
הולכים ברגל, מסע של כ – קילומטר במעלה ובמורד ההר. מגיעים למאלי סטון. קודם היינו בסטון הלא מאלי.
העיירה באמת קטנה. הלכנו מהר מידי ופספסנו את העיירה. חזרנו עוד פעם ולאט. יש.
העיירה מאד מפורסמת מכל מיני סיבות, לא משכנעות, אבל, ממליצים על מולים. הכי טובים בקרואטיה.
וואלה נכון. באמת טובים, גם סוגים שונים. בכלל הייתה ארוחה טובה.
מסע מפרך בדרך לסירה ואנחנו כאן.
הצטרף אלינו שכן חדש, מפרשית מהשכרה שהגיע כנראה עם חשיכה.
מאוחר כבר. מחר יום חדש. יום אחד פחות לחכות לילדים.
19.8.2009
יום חדש. ישנו בכף. החומר החדש נגד יתושים עובד טוב.
הלכנו לבקר בסטון. (לא המאלי סטון). יותר קרוב יותר גדול. ארוחת בוקר, סופר לקניות אחרונות לפני שהילדים באים, (עוד יומיים יא מאנאייק).
חזרנו.
כבר 11:20 ואנחנו מתכוננים להפליג לשכונה חדשה. או שניסע כבר ישר לצוותת או שנמצא איזה אי קטן בדרך.
חם מאד היום. אין את האופציה להיכנס כאן למים מאחר והמים כאן רדודים למדי ועם הרבה אצות וירוקים מגעילים אחרים.
הבר חוסל לטובת מקום אכסון לשימורים וכאלה. את החמישה בקבוקים המייצגים את הבר אצלנו אפסנתי במקום אחר. אנחנו משתכללים כל הזמן.
העיירה סטון הייתה בעבר מרכז לייצור מלח. היום פחות. העיירה נראית קצת כעיר שירדה מגדולתה בעבר.
יש כאן חומה, בדומה לחומה הסינית המטפסת על ההר עד למאלי סטון שבצד השני של הרכס.
שמענו מדריכת תיירים, המסבירה באנגלית, שהמקום היה גם הגבול בין ממלכת דוברובניק הנוצרית לבין בוסניה הרצגובינה העותומאנית.
זהו, דינה סיימה לאפסן את הקניות החדשות ואנחנו מוכנים לדרך.
יצאנו.
עוברים את התעלה לאט ובזהירות ואנחנו בדרך.
אפשר ללכת לישון.
13:30 קמתי. דינה עייפה מרוב תצפיות ושכנעתי אותה ללכת לנוח.
אנחנו במצב הצבירה החביב עלי – הפלגה.
פתחתי חלוץ, בכל זאת אנחנו מפרשית וקיבלתי עוד קשר אחד מהירות.
אנחנו מפליגים ב"תעלה" שבין סטון לדוברובניק. נעצור באחד האיים לפני וכנראה נעגון ללילה.
בתחילת ההפלגה, עוד בתעלה עברנו על פני סירה אחת של נודיסטים.
הפטריוטית הייתה כל כך חמוצת פנים שבמקום חלב נתנה יוגורט. בן הזוג היה סתם שמן.
עכשיו הים ריק לגמרי. אין סירות.
אני יכול לכתוב תוך כדי נהיגה.
הנוף כרגיל נפלא. עדיין יש תחושה של הפלגה בפלנטה אחרת.
חם מאד היום ועדיין לא יצא לנו לטבול בים. נקווה שזה יקרה כאשר נגיע ליעדנו. (איזה אי קטן בדרך ששמו ?? – דינה תוסיף).
חם. נקטתי בהליך חירום, פתחתי את המקלחת על הסיפון ועשיתי מקלחת. זה עוזר.
ההפלגה עוברת מהר, דינה קמה, לא ישנה. נחה. קצת.
באופק הגשר התלוי של דוברובניק. יפה.
עוד כ - 2.5 מיל למפרץ שלנו. חם.
עוד 2 מייל.
תמיד יש התרגשות קלה לפני הגעה למקום חדש.
איפה ואיך נעגון, למה, כמה וכו'.
דינה החליטה לקפל את החלוץ. באמת חוץ מקישוט הפסיק להועיל. בקשה וקיבלה רשות לקפל. טוב ללמוד מניסיון.
זהו, הכנות לעגינה.
עגנו. קפיצה למים, שחייה קצרה, העוגן אכן הגיע לרצפה ועוד כמה מטרים לעודף, אם יידרש.
קריר. איזה יופי. כריך, ממיטב מטבחה של דינה, ואני הולך להשלים שעות שינה.
גמרתי לקרוא על הצרות שלנו, ואני עובר לספר חדש על הצרות של ברית המועצות המתפרקת, למועד העלילה בספר.
הספר עלינו היה מטופש למדי ועוסק בצוואתו של אברהם המחלק את הר המוריה בינינו לבין הערבים.
כל זה על קוביית חרס בכתב היתדות, שנשדדה מהמוזיאונים בעירק.
הדבר היחידי שלמדתי זה על שוד העתיקות הגדול שהיה בעירק, לאחר הכיבוש. כמובן על ידי העירקים.
לידינו עוגנת מפרשית מגרמניה.
הזונות האלו מניפים את הדגל שלהם כאילו אין להם במה להתבייש. שיתביישו. (זונות כבר אמרתי).
20:00
הפעלתי גנראטור והפעם בעיקר עבור המצברים. הם לא נטענים כל כך טוב דרך האלטרנאטור של המנוע.
אחה"צ שקט עבר אלינו. דינה דיברה עם מישה.
הייתה רוח קצת והסתובבנו סביב העוגן. קצת כמו מסעדה מסתובבת, הנוף משתנה כל הזמן.
אנחנו עוגנים ב-DONJE CELO מפרץ באי קטן הנקרא OTOK KOLOCEP אחד מאיי ELAPHITE הנמצאים על יד דוברובניק . עגנו בעוד אי בקבוצת האיים הזו, SIPAN.
היום יום חם מהרגיל, ואפילו בשעה זו שבדרך כלל נושבת בה רוח קלה ונעימה עדין חם. הייתה קצת רוח לפני שעתיים אבל גרמה לטלטולים גדולים של הסירה, עכשיו היא מיטלטלת פחות. זה אומר שהמפרץ הזה לא הכי מוגן ונכנסים גלים מהים. לא נורא. נעגון פה לילה ומחר נצא לצוותת לאסוף את אסף סטלה והילדים.
דינה גילתה בקבוק יין לבן אלבני. אומרת שהוא טוב.
אני נהייתי מכור לתה קר, לא דייאט.
עברו על ידינו קודם כל מיני מנועיות, כולל מעבורת גדולה וגדושה. עזבה את האי תוך כמה דקות, שוב מלאה וגדושה. המנועיות האלו מייצרות גלים ונדנודים מעצבנים למדי.
ככל שדינה מתקדמת עם הבקבוק, היין נעשה טוב יותר, לה. יופי. עוד מעט יהיה "צחוקים".
אוכל בסירה היום. אחרי יום מסעדה, אתמול היא הייתה טובה מאד, מגיע גם יום מנוחה למערכת.
יש להם קינוח של קרפים, (בלינצס עם מתוק, ריבה או שוקולד), שאני מאד אוהב.
אנחנו קוראים המון. לי זה מעייף את העיניים ואני הולך לישון כאשר העיניים מתעייפות לי. זה משאיר לי עוד זמן להרהורים ואני בדרך כלל מתכנן לי איזה תיקון או שפצור בסירה. עד עכשיו יש לי רשימה של כ -30 סעיפים לבצוע.
טרם נתנו דעתנו, על מה נעשה שנחזור לארץ.
אני מניח שלא אוכל כל הזמן לעבוד בסירה, בכל זאת צריך גיוון. נראה. שמאויות למיניהן, ממש לא מעניינות אותי יותר. נראה.
אנחנו אחרי ארוחת ערב. טובה. קלה. בדיוק מה שצריך.
חיים צריך להיות גאה בתלמידו. אני. בדקתי שמן בגנראטור והוספתי כקילו שמן. אוהב שמן הגנראטור.
מעניין אם מנוע דיזל עם בוכנה אחת צורך יותר שמן ממנוע רב בוכנות. אצטרך לברר.
דינה לא מתלהבת מהמקרר שלנו ואני כמובן אשמח לקנות חדש. כנראה שנעשה הפרדת כוחות. בור הקירור, (המקפיא), יישאר עם המערכת הקיימת והמקרר החדש יעבוד על 220 או 12 וולט, עם מדחס וארגז חדש משלו. הנה עוד פרויקט לרשימת ה - 30

20.8.2009
06:00, השחר עלה ואני משום מה התעוררתי. אולי משב רוח או משהו אחר.
יש קצת רוח וזה נחמד.
אנחנו מסתובבים סביב העוגן, פחות או יותר באותו מקום.
דינה הלכה לישון מאד מאוחר, משהו כמו 0300. מעניין מתי תתעורר היום.
אני שותה תה, עם חלב, מדבר קצת עם המחשב, ועוד מעט אלך לישון שוב.
זהו, היום לצוותת ומחר הילדים מגיעים.
השמים ללא ענן או עננה והיום מבטיח להיות חם כרגיל.
השקט מסביב ממש מדהים.
לא יצא לי לבקר אצל ספר מאז מעצב השיער המהולל מאלבניה. אני נראה בהתאם. כמו אחרי הפצצה.
חלק מציוד החובה בסירה צריך להיות מכונת תספורת. רשמתי לפני
זה זמן טוב ללכת להשלים שעות שינה
09:30 קמנו, הפעם שנינו, שנית.
אני כרגיל, עושה קפה לדינה ולי ומנסים להתעורר.
אין כמו לפתוח את הבוקר עם קרואטית פטריוטית נחמדה. עברו על ידינו בסירת מנוע קטנה.
הסירה אולי קטנה, הפטריוטים שלה לא.
בדיקות מנוע, שמן, הוספתי קילו, מים, הוספתי ליטר, בדיקת ברגים, כולם במקומם.
אנחנו מוכנים לתזוזה. מחכה להוראות.
במשך הלילה הסתובבנו קצת סביב העוגן, יש שרשרת ארוכה, על פי נוסחת בית ספר, וזה מאפשר תזוזה לסירה. אי עדיין מאמין שצריך להשאיר מרווח בטחון להיגררות סביב הסירה. כך, אם נגררים קצת או אם השרשרת מאפשרת תזוזה, לא קרה דבר. זזנו קצת. לא עלינו על כלום, ולא על החוף והכל טוב.
אז זזנו.
פטריוטית נחמדה על החוף מקשה קצת על הפרידה אבל התגברנו.
הפלגה שקטה, כמעט ואין רוח והמעט שישנו, כמובן על הפנים.
אנחנו מתקרבים לדוברובניק, נעשה סיור ימי של החומות ולצוותת.
13:30. הגענו.
ניסינו לעגון ליד הרציף אבל, אנטוניו המליץ לנו לעגון במפרץ. מגיעות עוד כמה סירות גדולות, (5), וכמעט בטוח שהם יזרקו עוגן עלינו. זה בטח לא טוב למחר. חוץ מזה, שוב אנטוניו, זה הרבה יותר בזול.
אז זהו אנחנו עוגנים.
נשארת ההתלבטות אם להיכנס למים עכשיו, (נורא חם), או אחר כך או גם וגם. החלטות החלטות.
הייתי במים. העוגן אכן מגיע לקרקעית. בדקתי.
שחיה סביב הסירה, הקוער שלה כרגיל יפה ביותר.
קצת אוכל, קצת בבל"ט ולמנוחת הצהרים.
אחה"צ נחתור לעיר להשלמות אוכל ושתייה.
צוותת כבר נראית מקום מוכר. היינו כאן מספר פעמים.
ראינו לפני כמה ימים מפרשית ענקית, גורג'יה, אדומה, (אוליגרך גרוזיני ?), בטח 40-50 מטר עם תורן בהתאם. 5 זוגות מצלבים.
צילמנו אותה כבר בעבר. משהו.


קמתי. 1700.
עשיתי קפה לדינה ולי. בקפה של דינה שמתי סוכרזית, בקפה שלי רק חלב.
אז יש לי שתי כוסות קפה. דינה לא נוגעת בחלב או סוכרזית. כנראה עוד לא התעוררתי.
עדיין חם. עוד כחצי שעה נלך לעיר.
זו תהייה גם הזדמנות להעביר לכם את "התוצרת" האחרונה שלנו.
להוריד מנוע לדינג'י או לחתור. החלטות החלטות.
לא נוריד מנוע. אחתור. הגיע הזמו שאלמד.