דוברובניק

6.8.2009 CAVTAT
לילה מאד תרבותי עבר עלינו.
היה משחק כדור מים, הקרואטים אוהבים כדור מים.
אחר כך בצד אחד של המפרץ בו אנו עוגנים, (על עוגן ובהמשך), נפתחה הופעה של שירי עם מקומיים – מסורתיים. אחרי השיר השלישי הם נשמעים אותו דבר.
בצד השני שלל המפרץ, מסיבה אחרת, עם שירי עם קרואטים מודרניים. איך אנחנו יודעים, העוצמה הרבה יותר חזקה. חזק זה מודרני.
מאד נהנינו. עד 2300 בערך. אחר כך נהיה קשה לסנכרן את שתי התזמורות.
להקלתנו, המסורתיים סיימו בערך בחצות ונשארנו עם המודרניים. וואלה טובים. ב0100 חשבנו שיסיימו. האקוסטיקה במפרץ נהדרת ואפילו אני מתקשה להירדם.
ב-0200 היינו בטוחים שנגמר. הזמר דיבר, הייתה "פאוזה" ואז הוא נתן הדרן עד -0300. הייתה חוויה אבל לא נרדמנו מעוצם המעמד.
עם שחר, (0830), כאשר כל האזור בתרדמה, דינה העירה אותי. נגררנו.
נכון, נגררנו, אבל אנחנו די במקום, לא מתקרבים לאף אחד. העיקר שאני ער וקודר. חסרות לי כמה שעות שינה.
הייתה רוח הלילה, בעצם גם עכשיו. 6-10 קשר והסירה מסתובבת סביב השרשרת. מרחק בטוח מכולם ומהחוף.
יש לנו היום תוכנית עמוסה מאד. לעשות קניות. זה ייקח בטח איזה שעתיים, כולל העברות והעמסות.
אני אנסה לקבל מדינה אישור להשלמת שעות שינה. אפילו בצבא נותנים 6 שעות ללילה.
לידינו עוגנת סירה מבוסטון. הבחור הפעיל מנוע ומילא לעצמו את הדינג'י במי ים וקצת סולר. עכשיו הוא עומד בדינג'י ומנקה. מצחיק, אבל רק כשזה קורה אצל אחרים. הוא בטח לא צוחק.
הסירות הגדולות ממש, עוגנות ליד המזח. יש כאן שיטה של העדפה מתקנת לסירות גדולות-ענקיות. מפרשיות רגילות – בחוץ.
עכשיו חלקן מתחילות לצאת. אנחנו מחכים שהרוח תרד ונלך לקניות.
בלילה, כאשר קמתי לבדיקת מיקומנו, הירח התחבא תחת ענן קטן. צילמתי. יצירת מופת.
חזרתי לישון.
העירו אותי בברוטלייות מעודנת, הולכים לקניות.
אז ככה, יורדים לסירה, נוסעים לסופר. יש להם, לאחר מאמץ.
מעמיסים שני טון מצרכים, המים הסודה התה הקר, שוקלים.
מגלגלים עגלת סופר כמאתיים מטר, להעמסה לסירה. הים קצת קופצני. צריך להחזיק את הסירה במקום ולהוריד את המצרכים אליה. (זה קצת כמו הפרה מעפולה).העמסנו. דינה מחזירה את העגלה לסופר, יורדת לסירה, (בזה היא כבר טובה מאד), מתניעים ונוסעים.
באמצע פרץ הכתיבה שלי דינה מבקשת ממני להוריד את התחתונים. (לא, באמת לא מה שחשבתם),
היא עושה כביסה. (מכבסת תולה).
נמשיך.
מגיעים לסירה. אם ההעמסה הייתה הפרה מעפולה, הפריקה קשה עוד יותר.
אני בדינג'י , דינה בסירה אני מושיט לה דברים, ועכשיו שתי סירות מתנדנדות.
למרבה הפלא, הכל עובר לסירה ללא נפילות למים, של ציוד או אנשים. למזלי, דינה מאד חזקה. זה כנראה משהו מהפייגלשטיינים.
היום בבוקר, לקראת הנסיעה, דינה שמה את הפלאפון בתרמיל שלה והטלפון קפץ החוצה. למרבה המזל בתוך הסירה. (אם לא סוגרים את הריצרץ זה מה שהוא עושה).
לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הוא היה קופץ למים. מעניין כמה נהיינו תלויים בקופסא הקטנה הזו.
טוב, עוד לילה מוסיקלי מחכה לנו ומחא מחזור ראשון.נהדר. אנחנו כבר לא יכולים לחכות.
היום לאחר שנת הצהרים נפעיל גנרטור. המצברים בסדר. המחשב והפלאפון זקוקים לטעינה.
1430. זמן טוב לקריאה ושינה. גמרתי אתמול את הטיגריס הלבן. אז הודו ארץ מסריחה. ידענו.
יש כנראה 50 מיליון "מערביים" ועוד 950 מיליון אנשי עולם שלישי.
מה ש"מלבב" זה עד כמה הם "טובים" אחד לשני.
מכל מה שקראתי על עמים אחרים, רק אנחנו, היהודים באמת עזרנו ועוזרים אחד לשני.
כל יתר העמים מתמחים בלדפוק אחד את השני.
עננים על ראשנו, הרוח איתן. כנראה שירד גשם.
נקווה לגמור את כל הגשם לפני בואכם ולהכין לכם ימי שמש נעימים. גם עכשיו נעים. לא קר.
אני ממש לא נלהב להמשיך לקרוא את הכלה המשחררת. סופר גדול וכו' ומחרטש ללא סוף. מה הוא רוצה.
צריך לחפש ספר אחר.
אחר צהרים מטלטל עבר עלינו. הים עלה, הגלים מטלטלים את הסירה, דני בטח היה נהנה כאן ומצדיק את כל דעותיו הקדומות על הים.
הייתה כמובן גם רוח, זו המעלה את הים. בסוף אפילו לדינה נשבר וביקשה לטייל בחוף.
בטלטולים המעבר מסירה לדינג'י דורש קצת חוש קצב. צריך לתזמן את המעבר כאשר שתיהן בקרבה מקסימליות, לפני שהדינג'י תופסת צלילה.
עבר בהצלחה. גם הירידה לחוף.
ברכנו את עצמנו שעשינו קניות בבוקר,ללא הטלטולים.
בכלל, בים צריך לעשות מה שצריך, קודם ולא אחר כך. אחר כך התנאים משתנים. בדרך כלל לרעה.
בדקתי ברגים, שלושה בסדר, חוץ מהממזר שנכנס באלכסון.
נצטרך להמשיך במעקב ובהידוק. לארץ נחזור על מפרשים. (או שלא).
היה מעניין לראות את הסירות הגדולות נכנסות לעגינה. עם רוח וקצת גלים, עדיין בשליטה מלאה.
הם בטח למדו על פי תוכנית ההדרכה של משרד התחבורה שלנו.
אתמול ראינו מפרשית יפהפייה, אדומה, בטח 80 רגל, מפליגה במערך מלא. שם הסירה גיאורגיה. (גרוזיה לשעבר).
דינה צילמה.
יש לי עוד מטלות להערב. להרים את הסירה ולהכין לגישה לרציף מחר לקחת את המחזור הראשון.
אני מחכה שהים ישתטח.
הים השתטח. הרמתי את המנוע ואת מיכל הדלק, קשירה והרמה בעזרת דינה ואנחנו מוכנים למחר. בטח נקום לפנות בוקר. מתרגשים.
זהו להיום. לילה טוב להתראות מחר.
7/8/2009
היום הגדול הגיע.
דינה העירה אותי עם שחר, (0830), צריך להתכונן.
לפי החישוב שלה הם יהיו פה כל רגע.
כבר 0912 שעון מקומי ועדיין לא.
אנחנו אמורים להיצמד לרציף הטיוליות לדוברובניק, סירות פתוחות שנוסעות כמו מונית לעיר הגדולה.
בינתיים הטיוליות צמודות למקום שלנו. איזה חוצפה. נצטרך לחפש אלטרנטיבה.
אני רואה פתח בין הסירות הגדולות, וכנראה אכנס לשם. עוד לא ברור לי איך אבל, הכי הרבה, נדפוק להם משהו. מה יש.
שנינו מסתכלים על הפלאפון כעל מכשיר קסמים האמור להודיע על בואכם כל רגע. נדה. שותק.
הטיסה עוד לא יצאה מהארץ ואנחנו כאן בהיכון.
כבר 0916 שעון מקומי ועדיין לא.
היום בהיר לגמרי, השמים כחולים, רוח קלילה מנשבת ואפוא אתם ?
על פי בודהיזם, טוב שעוד לא הגעתם. הרציפים תפוסים ועדיין לא התפנה לנו מקום להיצמד.
טוב, הגיעו. בדיוק התפנה מקום ברציף ואנחנו משתחלים פנימה.

מאחרינו מחכה גולט להיכנס. מהר, מהר, אין אפילו זמן לנשיקות, מעמיסים,מתנתקים מהרציף וגולט משתחלת פנימה.
אחרי לילה ארוך ואינסופי שהתחיל בערב אריזה עצבני, הקפצה של אריאל מתל אביב אלנו, ופרידה מגינגינית, הדגה האחרונה שהצליחה לשרוד אצלנו מאז חנוכה, הגענו סופסוף. טיסה מעניינת באייר קרואטיה, מזל שקצרה. קובי נרדם לפני שהמראנו. אריאל הצליח להירדם אחרי ששי סיימה לדחוף לו את הכיסא מאחורה, והגמדות הצליחו גם הן לתפוס איזו תנומה קצרה.
שכחתי לשלוח SMS לפי ההוראות כשניכנס למונית ועשיתי את זה כשהיינו קרובים כבר לנקודת המפגש. צחקנו שאימא בטח התעוררה היום כבר עם עלות החמה ושהיא שלחה את אבא לתצפת מטוסים לראות איזה מטוס שלנו. לא היינו רחוקים... אימא אמרה שקמה מוקדם (הגרסאות סותרות לגבי השעה), ושהיא בטוחה שהיא ראתה את המטוס שלנו שנחת בסביבות 8:20... היה כיף לפגוש את אבא ואמא. אני לא זוכרת שאימא היתה מעולם שזופה כל כך... (תמר)
מפליגים לאוקולוקו, (שם מקורב), לפטר, מסעדה, מעגן, שהיינו בה כבר פעמיים.
בדרך עוברים ליד דוברובניק מהים, ליד שתי אוניות גדולות, יפות וקדימה ברוח קלילה, כרגיל בכיוון הלא נכון לאוקולוקו.
הגענו. חמים והולכים למים. לקטנות יש ציוד רב וזה עובד.
אני לטקס היומי, בצהרים, (שינה).
מתעוררים. דינה הלכה לטייל עם תמר והילדות.
ארוחת ערב, כרגיל טובה, עם גרפה בסוף, (מאכלת הכל כולל חלודה), ולישון.
הילדים הביאו עיתונים מהארץ, נראה המשך טבעי לבבל"ט הרגיל.
גם התשבצים.
מחר לפולאצה. אני אדע אפוא זה אחרי שדינה תסמן לי בפלוטר.
התכנון הוא על עוגן במפרץ מוגן. (ובתנאי שהעוגן לא ייגרר) אם לא תהייה רוח העוגן לא ייגרר. אם תהייה רוח, ניגרר קצת. מה יש.
יש לי שמונה שקעים של 220 וולט. כולם תפוסים. רובם בטעינה של מחשב, טלפונים, מנורת תאורה ומה לא.
דינה עבדה כל אתמול לעשות סדר בסירה. רואים. בלגן כזה של תיקים, נעלים ומה לא, כבר לא ראיתי מזמן.
היה לנו ויכוח אם להשאיר את ארגז הכלים החביב שלי בסלון, בפינה בצד. הסכמתי כמובן, להחביאו כאשר הילדים יבואו באחד מהתאים החיצוניים.
טוב, אין צורך, לא רואים אותו מרוב תיקים ובלגנים.
העיקר שהילדים כאן וזה אושר. ילדים ובלגן זה כיף.
8.8.2009
קמנו. בנחת לשם שינוי. הילדות העירו את דינה מוקדם והן הלכו למים.
התוכנית היום להגיע למפרץ פולצה.
ממלאים מים, נפרדים מפטר ולדרך.
הרוח כרגיל נגדו. אני קונה רק בתנאי שלארץ הרוח תהיה מאחרינו ואוכל להפעיל את המפרש הגדול.
הפלגה של כ-4 שעות ואנחנו במפרץ.
עוגן, הטלה של דינה, (בקרוב תעבור לביצים), שחיה לחוף של אריאל לקשירת חבלים, אין קיפודים.
אני קופץ למים, להצטנן, לבדוק קשירת חבלים ומיקום עוגן. הכל טוב.
השעה היא השעה, ואני לשינה.
קמתי.
המפרץ די מלא. כ-30 סירות. המקום נחשב כגן לאומי וזה אומר שגובים כאן כסף על כל מבוגר. אנו כבר היינו כאן ויש לנו כרטיסים. זה כרטיסים לשנה.
את הלילה נבלה על עוגן וחבלים לחוף. מחר נמתקן את הסירה וניסע לפארק.
קובי מבשל.
הילדות אוהבות מים. בעיקר שי.
קובי היה עם שי במים. אריאל יצא קפוא.
החלטנו למתקן את הסירה מחר. היום ערב גיבוש בסירה.
ארוחת ערב בסירה. פסטה עם רוטב עגבניות חם, (אני יודע דינה שפכה עלי קצת), לפתן אננס שאף אחד לא אוהב, חוץ ממני ולחלק האמנותי של הערב.
שי וקרני נותנות הופעה. מאד יצירתי.
אנחנו מבלים בשיחה בטלה.
שי הזכירה לנו להתקשר לסבא.
קרני ביקשה פנס.
אז גם שי. מזל שיש לי שניים. פלאי הטכניקה, כבר לא צריך לנדנד לילדים לכבות את הפנס כי מבזבזים סוללות. אלה פנסי דינמו-לד חדשים וכאשר האור יורד, מפמפמים את הדינמו ויהי אור.
שי באה להגיד שלום לסבא וגם קרני. (גם אני, גם אני).
זהו.
דינה וקובי דנים בתוכנית למחר ולימים הקרובים. אני פטור. כבר יגידו לי מחר.
אצלנו כבר 2030 שזה 2130 אצלכם. עוד מעט למיטה ומחר יום חדש.
9/8/2009
יום גדול ועמוס עבר עלינו.
יום עמוס בערך: שייט עם הדינגי לחוף עגינה , נסיעה במיניבוס 15 ד ל"אתר המדהים" האגמים עם האי שבו נמצאת הכנסייה/מנזר/למי איכפת . נסענו בסירה עם עוד 50 אנשים (סירה ל-30 גג) אמא כעסה מאד על הנהג שמכניס כל כך הרבה אנשים וציינה את זה מספר פעמים עד שהפסיקה(כנראה עקב פנטזיות על הטבעת הנהג). כאשר הגענו הכנסייה המדהימה הייתה בינונית מינוס במקרה הטוב, כמו גם הנשים אשר השתזפו( גם כן סיפורים על קרואטיות חשופות וחטובות...) . במסגרת הנקמה בגויים + למה מי אתם גם ככה ישו היה משלנו #131 , אבא נכנס לכנסיה עם הספידו ממש לפני תחילת מיסת יום ראשון או שקר כלשהו של הכנסיה. תמר ביקשה והוא יצא לחכות לנו בחוץ(ראיתי ניצוצות שמחה בעיניו)(עוד 5מיליון ומשהו לשוויון). לאחר סיבוב חסר תכלית סביב הכנסייה חזרנו חזרה לאתר האגמים. קובי ואני שכרנו אופניים ויצאנו לסיבוב סביב האגם. היה נחמד וכמעט הזעתי. בדרך (שהייתה נחמדה אני חייב להודות) היו עוד הרבה רוכבי אופניים שבאים ממול על דרך של נתיב מכונית(3 מטר רוחב) קובי דוגל בעיקרון התנועה היחיד שתופס בהודו: מי שגדול יותר ממשיך בנסיעה , כל השאר זזים. קובי גדול יותר והיו מספר אירועים של כמעט ונפגע (אירופיים תמימים שמסתכלים בחוסר הבנה אחורה אחרי כמעט התרסקות ולא מבינים) (#132)
לאחר הסיבוב חברנו , קובי ואני, לאמאבא תמר והבנות לרחצה כאשר במהלכה כולם היו עצבניים עד שהבנו שכולם רעבים. הלכנו למסעדה שמצאנו באגמים אוכל לא רע בכלל וכולם דיברו איתנו איטלקית . בכלל זה כיף שאף אחד לא חושב שאנחנו ישראלים , איטלקים יותר מגניב בחול.(וגם פחות מזיינים להם את השכל על : מה הבעיה שם בעצם?. )
חזרנו לדינגי, לקחתי את אבאמא והבנות לסירה וחזרתי לעשות קניות עם קובי ותמר. קובי קנה את המכולת שהייתה וחזרנו לסירה.
זה הדיווח של אריאל.
אריאל קיבל הסמכה כנהג דינג'י. הוא מבצע את ההסעות.
קובי מכין ארוחת ערב. לאחר אתמול, כאשר נאלצנו לסרב לשי, לקבלת לחם עבור הדגים, היום קובי קנה מספיק לחם גם עבור הדגים.
התכנון היום קצת לקה בחסר. החמצתי את שנת הצהרים שלי ואני כבר לא מצליח להירדם.
אנחנו היחידים העוגנים בקצה המפרץ עם חבלים לחוף. (סידור בטיחות עבור דינה).
התוצאה היא שכל הסירות האחרות העומדות על עוגן בלבד, מסודרות מולנו במסדר חרטומים. נחמד.
הקטנות גמרו לעשות חוברות עבודה, כל אחת ורמתה, ועכשיו הן קוראות לבד ספרים, על הסיפון.
תמר נחה. אריאל הלך לנוח ודינה חזרה לקרוא יחד עם הבנות.
אני חוזר לספר של מקורמק, בעברית שאריאל הביא. כרגיל לא רע ומדכא, פחד.
אחרי ארוחת ערב, טעימה, באדיבות השף קובי.
אני מתכבד ברחיצת כלים. זו הסירה היחידה שאני מכיר בה הסקייפר רוחץ כלים.
האמת, זה ממש מדהים לבלות בסירה עם הילדים, (מחזור ראשון).
שיחקתי שח עם אריאל. לצערי אני אפילו לא אתגר קטן בשבילו. (בעצם לשמחתי). אריאל מקווה להכשיר את שי למשחק וכבר מעביר לה את חוקי המשחק.
הקטנות כבר ישנות. אחרי שדינה שוחחה עם שי, הן תמיד משוחחות לפני השינה וקרני רצתה את אמא.
החלטתי להפעיל את הגנרטור לשעה, המצברים ירדו. פעם ראשונה שזה לטובת המצברים ולא לטובת מחשב או טלפונים.
אז זהו, מחר למרינה של לומברדי, בקורצולה. קצת עיר, קצת מקלחות אינטרנט וטלפונים.
10/8/09
אז אנחנו בעגינה בסמוך מאד לקורצולה.
הילדים, כולם, נסעו עם הדינג'י לחוף וילכו ברגל לקורצולה. זה בערך חצי ק"מ.
אנחנו במפרץ עמוס סירות. כולן על עוגן.
איך הידרדרנו.
הגענו למרינה לומברדי והיינו הסירה החמישית (שראינו), שנפנפו לה בידיים להתחפף. אין מקום.
טוב, נסענו למרינה היותר יקרה ונוחה, צמודה לעיר העתיקה של קורצולה, וגם שם נפנפו אותנו.
חזרנו למפרץ סמוך המשמש מקום מפלט לכל המנופנפים.
אנחנו על עוגן, רוח חלשה מאד ואז העוגן מחזיק טוב. העוגן במיטבו בדממה מוחלטת. עם התגברות הרוח, יעילותו יורדת והוא מתחיל לטייל.
אני רגוע. דינה פחות.
הילדים מתקנו את הדינג'י, עברו תדרוך וקלטו מהר, ונסעו לטיול רגלי.
דינה ואני בסירה. הזקנים נחים.
יש לנו התלבטות לגבי המשך המסלול. אני לא מוטרד, דינה תתכנן.
מבחינת דלק וחשמל אנחנו בסדר. המים לרחצה ולכלים אמורים להיגמר באיזה שהוא שלב. נראה מתי.
חשמל אנחנו יכולים לייצר בעצמנו.
עושה רושם שהילדים והילדות מאד נהנים.
קרני התגברה על הרתיעה שלה ממים קרים והים. לשי לא הייתה כזו בכלל.
ההפלגה לכאן הייתה שקטה. רובנו ישנו.
בשלב מסוים כאשר כולם ישנו, דינה וקובי ראו דולפינים.
המפרץ בו או עוגנים מכיל אולי מאה סירות. אנשי הסירות.
מישה עכשיו צלצל. שמחנו. נשמע מתגעגע. גם אנחנו.
ראינו היום ביציאה ממקומנו אתמול, (תסתכלו למעלה אם השם מעניין אתכם), אוניה, יאכטה, מנועית ענקית אולי 100 מטר אורך.
משהו דימוי צוללת, עם סיפון בגובה של 6-7 קומות, שתי ארובות ענקיות, חרטום ממש כמו של צוללת.
מאחור, בירכתים שני פתחים גדולים דרכם מכניסים ומוציאים את סירת המירוץ שלהם, שני אופנועי ים ועוד כמה גלשנים וקיאקים. משהו מדהים בצורתו. חבל שהצבע הוא לבן שמרני, אחרת זה היה נראה, באיזה שהוא צבע מיטלי כמו חללית.
עבר על ידנו הגובה העירוני. גם עבור עגינה במפרץ שלהם צריך לשלם.
סירה של 12 עד 15 מטר, 150 קונה. שאל אם אני בדיוק 12 מטר והורדתי 5 ס"מ. הוריד לי 10 קונה.
נפרדנו בחיוכים.
כל עיר ועיירה כאן מנסה להגדיל את הכנסותיה מתירות עד כמה שאפשר. המע"מ כאן הוא 23% וההתרשמות שלי היא, (לא מבוססת דיה), שהמדינה חיה מהמע"מ, לא ממס הכנסה, והערים חיות מעגינות.
כולם מחזיקים פנקסי קבלות. יש לנו קבלות על הכל.
מיסי העגינה נגבים על ידי רשויות הנמל.
שקט מידי בסירה. החברה עזבו רק לפני שעה כך שיש לנו לפחות עוד שעתיים לחכות.
בין יתר הדברים המיותרים שהבאנו יש לי נעלים, שני זוגות גינס ועוד חולצות עם כפתורים.
נדמה לי שבחודשיים האחרונים אני לובש רק בגד ים. אמנם יש לי שנים ואני מחליף בינם למען הגיוון.
אני הולך להפעיל את הגנרטור לאיזה שעה שעתיים לייצר קצת חשמל.
הילדים לא מתים על הרעש והריח וזו הזדמנות טובה לעשות זאת בהעדרם.
2000. עברו בערך שעתיים מאז שהילדים נסעו. שקט מידיי.
הגנרטור עושה רעש ודינה ברחה ממנו לחרטום. החרטום מהווה מקום מקלט למי שרוצה להתרחק מהמולת הסירה.
הערב יורד. הרוח יורדת. העוגן מחזיק.
אני כבר לא מתגלח מספר ימים. בינתיים מרשים לי. הבעיה תהייה עם התספורת. בעוד חודש, תהייה לי בלורית של אלביס.
אני לא יודע אם ציינתי זאת קודם, אבל חשוב שתדעו,
הגנרטור משמש למספר משימות.
הוא נותן מתח 220 וולט לשמונה שקעים, מהם טוענים כל הדרוש טעינה, (בדרך כלל זרמים נמוכים), הוא משמש לטעינת מצברים, ואו, לחימום הבויילר – דוד מים, ואו לחימום הקומקום החשמלי. ה-ואו, חשוב מאד. בגלל מגבלות הספק, הגנרטור יכול לספק רק צרכן אחד עיקרי, (מטעני מצברים, בויילר קומקום חשמלי).
חשבתי גם לחבר את המזגן לאופציה הזו אבל אבי הטיל וטו. לדעתו המזגן "גדול" על הגנרטור. כמובן שדעתו התקבלה.
בכלל, יש לנו מזל עם מזג האוויר. בערב קריר ונעים. ביום לא יותר מיידי חם. המזגן, הטעון שיפור, אינו בשימוש כלל.
2100 הילדים חזרו. כמובן שהיו להם הרפתקאות בדרך.
נקראתי לדווח את עלילותינו בעיר העתיקה קורצולה.
יצאנו בדינגי לחפש איפה אפשר לקשור אותה. מצאנו. ביציאה כמעט ועפתי למים, קובי כמעט הוציא לי את היד מהמקום בניסיון להשאיר אותי יבשה.
הליכה של כ-20 דקות לעיר העתיקה, בצד אחד חורש, בצד השני בתים שצופים למפרץ ולהם חופים קטנים, או יותר נכון מזחי עגינה. עליה מתונה וירידה תלולה קצת יותר. פתאום רואים תיירים מסביב, אפילו שנייה אחרי שחשבתי שלא ראינו ישראלים, שמענו ישראלים.
העיר יפה. אני אוהבת ערים עתיקות. הן נותנות לי הרגשה שהרבה סיפורים מסתתרים בין הסמטאות. העיר הספציפית הזו די קטנה. תוכננה בצורה מרשימה מאוד – הרחובות ערוכים כמו שלד של דג, סמטאות במקצב מהיר יחסית מערב-מזרח לאפשר לבריזה הקיצית שנושבת מכיוון זה לקרר את העיר, וקצב מתון הרבה יותר (נדמה לי שהיו 10 רחובות מערב-מזרח ו- 3 צפון-דרום), כדי להתמודד עם הבריזה החורפית שמגיעה מצפון. אכלנו גלידה. קרני כיבדה גם את החולצה בצורה נדיבה, שי רק את הפנים שלה. ביקרנו בכנסייה, חשבנו לעלות למגדל שסמוך לביתו של מרקו פולו (הוא נולד בקורצולה), אבל זוג קרואטים נחמדים אמרו לנו שאין שום טעם לעלות למעלה. פשוט עולים ויורדים ולא רואים כלום למעלה. אז החלטנו להקשיב וויתרנו. עשינו סיבוב סביב העיר ועצרנו לאכול פיצה לארוחת ערב.
יצאנו חזרה. הפעם עליה תלולה קצת וירידה מתונה. היה לי הרבה יותר קל להתגלגל בירידה המתונה מאשר לקרטע בעליה. קרני תפסה טרמפ על הכתפיים של קובי ושי שק קמח על הגב של אריאל. בסוף גם אני הגעתי.
הגענו לדינגי, הפעם הצלחתי להיכנס בצורה חלקה יחסית לדינגי (ככל שאפשר לדמיין לוויתן נכנס לסירה...), אריאל גילה שלא לקחנו איתנו מסירת האם את המשוטים של הדינגי, והפעיל את המנוע. הסתבכנו בחבל.
אין סכין ואין משוטים. קובי קפץ למים, מים עד החזה בערך להתיר את החבל מהמנוע. המסקנה הסופית הייתה שכנראה מישהו שיפר את העגינה שלנו למזח, או שאולי הפרענו לו, והוא החליט לקשור עוד חבל לדינגי כדי ליישר אותנו, רק שהוא העביר אותו דרך המנוע. קובי הצליח להתיר את החבל, צחק שאין שייט שהוא לא צריך בו באיזשהו שלב להתיר חבל מהמנוע, עלה לסירה ויצאנו לכיוון סירת האם.
העלייה לסירה הסתיימה בהצלחה, אני כבר מיומנת בסולם.
זהו. אני מסכם את היום.2200 הולכים לישון. הנכדות מתבכיינות קצת לפני השינה, כרגיל.
מחר יום חדש.
באופק ברקים, נראה מה יהיה מזג האוויר מחר.
בסירה, נושא מזג האוויר בהחלט חשוב. אני כרגיל לא צריך לדאוג. יספרו לי מחר. לילה טוב.

11.8.2009
1700. יום מלא וגדוש חוויות עבר עלינו.
יצאנו מהמעגן שלנו, ללא אירועים מיוחדים. החלטנו שצריך למלא מים ועצרנו במרינה לומברדיה, ואכן תמורת 40 קונה, כ-30 ₪), מילאנו מים. פגשנו את פיני מחיפה, מציאה קטנה, בקושי עובר את מפלס הסביר. חיפאי.
השמים קצת מעוננים. נראה.
פתחנו מפרשים. יש לנו הפלגה ארוכה ואני מריץ מנוע ומפרשים ומגיעים ל-6-7 קשר.
הרוח לטובתנו לשם שינוי.
מרוב שימחה הלכתי לישון.
קמתי. הרוח עוד יותר לטובתנו, גבית לגמרי, סידרתי את המפרשים לפרפר וכיף.
השמים מתקדרים, הרוח גבית מלאה. המד רוח מראה 5-8 קשר שזה אומר יחד עם ה6-7 שלנו בערך 12 קשר גבית. כיף.
כ-8 מיל מהכניסה שלנו הרוח מתגברת ולאחר היסוס קטן אני מחליט לקפל חלוץ. מזל. אחרי שהחלוץ מקופל הרוח עולה.
ועולה, היא עולה, לה לה לה.
וואלה בורה. (רוח מהיבשה).
אנחנו נאלצים לקפל גם ראשי. בעזרתו של קובי זה קל מאד.
אריאל מכין את העוגן לעגינה, (למד מהאימא), ואנחנו במפרץ.
הרוח בעוצמות של 25-15 קשר. רוח.
אני מקבל עצות מכולם לגבי מקום עגינה ובוחר במסעדה, עם עגינה חופשית ואוכל.... נראה בהמשך.
עוגנים ליד לאקי לוציאנו, איטלקי נחמד שלא נלחץ יותר מידי מהעובדה שאנחנו נלחצים אליו.
יש גם מצופי עגינה במפרצון אבל קשירה לרציף עם חבל עגינה, יותר עדיף.
מאחורינו מגיעות עוד שתי סירות והן על מצופים. מסתובבים עם הרוח.
אני מציע לפיני, ראה איזה פלא החיפאי הנחמד מהבוקר, (אולי הוא סתם ביישן), להיצמד אלינו ולהיקשר אלינו.
פיני מסרב בנימוס. החברה שלי לא מתלהבים מהצעתי אליו ושמחים לשמוע. הם פחות סלחנים ממני.
זהו עד כאן. היום אני אאלץ להתגלח. בעל זאת יוצאי למסעדה.
אני מקווה שהחברה יוסיפו מחוויותיהם. כולם התנהגו למופת ונתנו עצות טובות.
במשך כל הסערונת, הילדות היו בפנים, שזה טוב, ושיחקו להן.
קצת אקשן במיני סערה+ גשם קל , נחמד גשם באוגוסט .
נוהל ברקים בזמן הסערה- מסקנה אין מקום כמעט בסירה שלא מוליך , סביר שהתורן יקלוט הברק והמכה שנקבל בסירה לא תהיה קטלנית. כמו כן עם עוצמה של 1.2 ג'יגוואלט יהיה אפשר לחזור בזמן,
יהיה אפשר לתקן מספר טעויות. (אני אלך על הימורים...)
תמר קובי אמא והבנות הלכו לעיר, אני וויתרתי על תענוג ונשארתי לשמור על הסירה,אל קפיטנו ישן ..
אני מוצא שיותר ויותר לא בא לי לרדת מהסירה, יש אנשים בחוץ ואני באתי במטרה לדבר עם כמה שפחות. בינתיים הולך לי לא רע.
מסקנות לגבי קרואטיה:
הסיפורים על הנשים מוגזמים עד מאד, גבוהות כן , מזרח אירופיות כן אבל לא ליפול על הרצפה. הצ'כיות עדיין מנצחות. חוץ מזה הם די נחמדים , לא חופרים וחמים’ (באופן יחסי) ,אולי כי לגור ליד המקומות שהיינו בהם זה לא כל כך חוכמה ובנוסף הים עושה את שלו בכל מקום. הארץ יפה מאד יש להם הרים , ים ואיים מדהימים והמים כל כך כחולים. חארות. יחד עם זאת התחושה היא עדיין של עולם שלישי(יתרון כן) או לפחות כמו ישראל, בטח לא של אירופה, קובי נאלץ להגיד לי כל פעם שאנחנו באירופה. אולי זה בגלל המקומות שאנחנו עוגנים בהם ובכלל כל דרכי העגינה והלך הרוח בים הוא שכונה, (יתרון כן), אז אולי בגלל זה לא מרגיש לי אירופה, (לא שהייתי אבל מהסיפורים...)(יתרון אמרתי?)
יצרו איתי קשר. חבר של אבא? שאל איפה כל החברה בעברית!!! הנהנתי שאני לא מבין מה הוא אומר ומלמלתי באיטלקית . סתם’ אבל זה מה שרציתי לעשות. אמרתי שהם נסעו ל??? ושאל-קפיטנו ישן. אמרו למסור לו שינופף להם שהוא מתעורר ושאולי הם יבואו(מזה אולי תבואו , אולי תקבלו הזמנה) אני מתחיל לפחד שיהיה לי קשה לדבר עם אנשים . (אריאל).
12.8.2009
אתמול היית לנו ארוחת ערב טובה מאד וגם לא זולה. בשביל איכות משלמים.
היית רוח מרבית הלילה.
הרוח עברה גם לבוקר וזה די נעים כל זמן שקשורים כהלכה.
פיני והחברה שלו, (מישהו שהכרנו במשט), קיבלו את ההזמנה שלי אתמול להיקשר לאורך הסירה שלנו, לסירה שלנו, ולהסתמך על החבלים שלנו.
זה איפשר להם להתחבר לחשמל ולקחת מים. יופי. אני בעד טובות ועזרה לאנשים.
היום, הרוח נושבת קרירה, דינה הלכה לעיר לקנות לחם, לשכור אופנים ? ולהוציא כסף. צריך לחדש את המלאי.
התוכנית היא להיות פה עד מחר בבוקר ואז, בתקווה שהרוח תרד, לשוט לדוברובניק.
הרעיון הוא להוריד אותם בבוקר לעיר, לאפשר מנוחה בצהרים ואחר הצהרים – ערב מוקדם, הם ייסעו לשדה.
השבוע חלף במהירות מדהימה. אני כבר צופה מצב רוח מדוכדך ליומיים ואז נתחיל להתרגש לקראת המחזור השני.
יום רגוע, עד עכשיו עובר עלינו.
כולם הלכו למים בבוקר, ישנו בצהרים, במיוחד אני, ומתעסקים בכלום. יופי.
שרשרת הקשירות של סירה לסירה מתארכת.
קודם פיני נקשר אלי, עכשיו איזה בחור הולנדי נקשר אליו.
מצד שני שלנו, הגיעה אמל חדשה 54 רגל, מיליון וחצי יורו, ועוד גרמנים.
הסירה יפהפייה ויש הרבה דברים מעניינים עליה. (למעט הצוות, גרמנים מבוגרים. בטח בגילנו).
לידה עומדת סירה הולנדית גם יפה מאד.
מאחוריהם, גם בצמוד עומדת סירה משכירות, צרפתית. הם עמדו עם הירכתיים לחוף, עם הפרש גובה של 10 ס"מ מהקרקעית. הערתי להם והם שינוי קשירה, חרטום לחוף. הצלתי אותם. מילא. (יצפן, יצפן).

דוד אריאל לקח את הילדות ואת תמר בדינג'י לעיירה הסמוכה.
צריך להבהיר, עיירה זה בדרך כלל מקבץ של 20-30 בתים, שתי מסעדות, לפעמים מיני מינימרמרקט.
כמובן שאנחנו במתח, פולני טבעי, עד שיחזרו.
חזרו. נרגענו.
ארוחת ערב בסירה אחרי ההתפקרות אתמול. השכנים שלנו מחזיקים את ה"פאסון".
הגרמנים השכנים שלנו שרים. אפילו גיטרה יש להם. האמת שירים לא תוקפניים. אבל... לא סובל אותם.
הילדות במיטות, תמרוני השינה הרגילים, אימא, אימא, מוצץ , מי יבוא להגיד לילה טוב, ...
למחר יש תוכנית. קמים ויוצאים מוקדם לדוברובניק, בתקווה שיש מקום עגינה. הילדים ילכו לטייל בעיר, (הפעם באמת עיר), יחזרו לסירה לנוח ויצאו לשדה התעופה בערב.
אנחנו קשורים לכל השכנים ונצטרך להתיר פלונטר בבוקר. מקסימום ניתן גז.
אף אחד לא רוצה להשתתף האחריות הכבדה המוטלת עלי, לדווח לכם על כל "פיפס" שלנו.
אז, לילה טוב.
13.8.2009
אז אנחנו במרינה "אצי" בדוברובניק.
קמנו מוקדם בבקר, התארגנו ויצאנו לדרך. ההתנתקות עברה ללא תקלות.
אפילו לא הצלחתי להדאיג את הגרמנים עם ה"אמל".
הפלגה קצרה של כשעתיים וחצי למרינה בדוברובניק, יש מקום ואנחנו קשורים.
דינה הולכת לבריכה עם הילדות, אריאל תמר וקובי נוסעים לדוברובניק.
אני נשאר לשמור על הסירה. (הולך לישון).
היום נגיע לאינטרנט ונעביר לכם הבבל"ט החדש. הצטבר הרבה.
אז לא.
ליווינו את הילדים למונית נפרדנו בדמעות, (יהיה שקט מה נעשה ?), והמשכנו לאינטרנט. היה סגור.
מחר בבוקר ננסה שוב.
אנחנו כאמור במרינה אצי של דוברובניק.
המרינה שוכנת בנהר, מים מתוקים, מאחר ויש זרם של הנהר השוטף את מי המרינה כל הזמן.
לקרואטים, או יותר נכון לכנסיה הקרואטית יש מנהג לתפוס את הגבעה השלטת על העיר או עיירה, למקם שם את הכנסייה ואת בית הקברות. יוצא למתים הנוף הכי יפה בעיר והם אפילו לא מתבוננים. (או אולי ..).
התכנון, הצעה של אריאל, היה מצוין.
הגענו מוקדם למרינה, יש מקום, זה נושא מעורר דאגה תמיד, ועגנו. המבוגרים הלכו לעיר לתיור, דינה והילדות לבריכה, כן, יש בריכה כאן במרינה, אני לשנת הצהרים.
המבוגרים חזרו מהעיר, דינה ומהבריכה עם הקטנות וגם אני קמתי.
סידורים, עניינים, ארוחת ערב והליכה למונית שהייתה זמינה מיידית, לשדה התעופה.
הסתדר עוד יום חופש מלא ואת הלילה יבלו בטיסה ובשדות תעופה.
אני חוזר לישון במיטה שלי. דינה ואני נידבנו את חדר השינה שלנו לזוג הגדול. (תמר לא נכנסת ברווח שבין שתי המיטות בתאים),.
אריאל לא נרדם בקלות ומתעורר מכל רחש. אני התנדבתי לישון בסלון. (אין לי בעיות רחש והתעוררות, רק שיתנו לישון).
עכשיו אחרי שכולם נסעו, אני רוחץ כלים.
כל זה באשר למעמדי בסירה.
מחר אנסה להשליט סדר חדש. עם דינה, סיכויי קלושים. לפחות אישן בחדר איתה.
זהו, גמרתי כלים. גם הארגז כלים שלי התגלה לאחר הפינוי.
יש במרינה ספריית החלפה. החלפתי שישה ספרים. יחד עם הספרים שהחלפתי עם פיני, עוד שלושה, אני מסודר לשבוע הקרוב.
באשר לפיני,
בחור נחמד עם עוד שני זוגות ישראלים כולם.
כאשר פגשנו אותם לראשונה הפגין קרירות, לאחר שהעתי לו לעגון בקשירה אלינו, הפשיר. התגלה בחור נחמד שגם הנכדות, במיוחד קרני, התחנחנו איתו. (יש לו נכדה בארה"ב שלא ראה שנים).
אני הסברתי לדינה עוד בהתחלה שהוא ביישן וזהו. היא חשבה אחרת. היא גם העירה משהו, משהו שקרני סיפרה לו אחר כך בסגנון סבתא שלי אמרה ...
אני פועל מתוך מחשבה שאם אני נחמד למישהו אזי אני "עושה לו טובה”.
מישהו המראה ריחוק, כנראה נבוך וביישן.
אני לא זה ולא זה ויכול לעשות את ה"צעד הראשון" ללא כל חשש.
בכל מקרה, מקרה פיני מוכיח. התגלה איש נחמד ואולי גם קצת ביישן.
עברנו על התמונות שצילמנו. לא כולל את התמונות שתמר צילמה.
יופי של תמונות, בחלקן. אני עדיין מאמין שבצילום כמות היא איכות, בחלקה הקטן. צילמתי את אריאל כמה תמונות ובחלקן הקטן יצא נהדר. החלטנו שיש לנו ילד יפה.
מסתבר שלא מוקדם מיידי להתחיל להתגעגע. התגעגענו.
זהו, מספיק בבל"ט ליום אחד. מחר יום חדש.
לא מצליח להירדם. גמרתי איזה ספר גאנק אחד ואתחיל שני.
החלטתי לבדוק את המקררים. הם התחילו לא לקרר לפני יומיים. הפיתרון נראה לי הפשרה.
הם די בסדר אבל כאשר חם בחוץ, נהיה גם חם יותר בפנים.
אחרי הפשרה ויום עבודה בקירור הם מראים:
המקרר- 19.6 כאשר הטמפרטורה בחוץ 24.5 מעלות. הישג קטן מאד.
המקפיא – 7.8 שזה התחלה טובה. כנראה שבעוד יום גם המקרר ירד קצת. נקווה.
נבדוק מחר בבוקר שוב ונראה אן יש התקדמות.