יום לפני היציאה הביתה

21.8.2009 CAVTAT
08:30 היום הגדול הגיע.
אנחנו עוגנים מתחת למסלול ההנמכה של שדה התעופה של דוברובניק.
יש תנועת מטוסים ערה, לנחיתה ודינה קובעת שהנה, הנה, זה המטוס שלהם.
לילה לא שקט עבר על כוחותינו.
היתושים תקפו גלים גלים ושתו את הנוזלים נגד יתושים מיד אחרי שמרחנו אותם.
נרדמנו, ללא כוח וללא דם ב – 03:00 כדי להתעורר מיידית ב -08:00.
המצברים נמוכים. הטעינה דרך האלטרנאטור לא כל כך אפקטיבית.
כדי למנוע אי נעימויות, נניח הם על הרציף ואני לא מצליח להתניע, אני מפעיל את הגנראטור.
דינה מכינה ארוחת בוקר לרעבים, (אנחנו מקווים), שיגיעו. ביצים קשות נוסח צוותת.
(מרתיחים ביצים במים, מרתיחים שעה באש קטנה ואחר כך מצננים).
גילוח, צחצוח וכדומה.
אז ככה, יש פטור מצחצוח נעלים. אני הבאתי נעליים חצאיות, לריקודים סלוניים, והן עדיין באריזה המקומית.
גילוח, מתי שמתחשק. היום הילדים באים אז התחשק לי, עוד לפני שדינה שלחה אותי להתגלח.
ציפורניים, חשוב מאד. בפעילות היומיומית יש סיכוי טוב לתפוס ציפורן ארוכה מידי במשהו, לא מומלץ.
תספורת, זו פשלה שלי, תכננתי לקנות ולהביא מכשיר לתספורת.
שכחתי, אז אני נראה כמו בן גוריון הצעיר, רק עם קרחת חלקית מקדימה. זה חם ולא נוח.
להפליג במיוחד לאלבניה למעצב שיער שלי שם, נראה מוגזם. כנראה אגיע לארץ עם רעמה.
הרציף בו אנו אמורים לאסוף את הילדים מלא. תפוס בסירות הטיול לדוברובניק.
הם ממתינים בו לנוסעים.
אני מקווה שימצאו וייסעו, בינתיים הם שם.
זהו, הגיע הסיגנל המיוחל, "אנחנו במונית".
דינה נכנסה לנוהל חירום, מהר מהר.
אני מכבה גנראטור, מדליק מנוע, דינה מעלה עוגן ומתקרבים לרציף. בדיוק המונית ים יוצאת, עמודת שם מנועית די גדולה שגם מעלה נוסעים.
דינה עוד בשוונג ומחלקת לי הוראות בנוסח, "אתה לא יכול להתקרב, חכה שהיא תצא, אתה קרוב מידי" וכדומה .
וואלה תפסה פיקוד, (רציתי לכתבו תפסת תחת אבל לא יפה),
אני כמובן לא שם לב, מתקרב במיומנות ונקשרים לרציף.
הילדים עולים, איזה שמחה, באחורינו כרגיל כבר ממתינות מוניות ים, בעצם גולט אחד די קטן,
אנחנו מתנתקים, שוב במיומנות רבה, (אפילו אם אני אומר זאת), נכון, מגרדים קצת את קצה הדינג'י ברציף, אבל בשביל זה היא שם. (היא הולכת לשיפוץ ו"הרמת פנים" אצל אילן החורף.
הפלגה לפטר באיי מיליט.
ים שקט, שוב דבר מיוחד, רם ואיתי אחרי התפרעות בכל התאים, כמעט, נרדמים על הסיפון.
אני נרדם בתא שלנו. (אני רגיל לישון בחדר עם תקרה נמוכה במרחק מטר ממני. נצטרך לעשות שיפוץ בבית כשנחזור.
מתקרבים לאי, אני מתעורר כמתוכנן, נקשרים לפטר והקרפים, הפעם עם שוקולד וריבת תפוחי עץ מגיעים. הילדים מרוצים.
מתחברים לחשמל. מים אמלא לאחר שהמיכלים יתרוקנו. אני רוצה לרוקן אותם כליל.
הילדים הולכים לים, אני הולך להשלים שעות שינה.
18:00 קמתי.
טבילה קצרה, הילדים הלכו למסע היכרות בכפר.
איזה כיף הברדק חזר. ארגז הכלים שלי נעלם שוב תחת ערימות, כל מיני.
ארוחת ערב אצל פטר, כרגיל פשוט, הרבה וטעים.
הילדים נרדמים בישיבה.
הולכים לסירה, ולישון. הם לא אני. אני ישנתי אחר הצהרים.
22.8.2009
השכמה. הילדים קמו יחסית מוקדם. אני לא.
רן מזכיר לי את הבדיחה על שני הזקנים, אחד מתפאר\מתלונן לחברו, אני כמו שעון שוויצרי, משתין ב0700, מחרבן ב-. 0800. יופי לך עונה השני, איזה יופי, הראשון, אני מתעורר רק ב- 0900.
אז, זהו, רן התעורר מאוחר מידי וכל הסדינים והמזרון יוצאים לשמש ליבוש.
אכלנו ארוחת בוקר, דשנה. אני הלכתי לקנות עוד לחם, מקסימום יהיה לדגים.
מלאנו מים, הסוללות מלאות, מחשב, טלפון טעונים, כולם במים, מצטננים. עוד חצי שעה, בערך, נצא.
אני לא מצליח לגייס כותבים ואתם נאלצים להסתפק בבל"ט שלי. מצטער.
אחרי הפלגה של 3.5 שעות, הגענו.
הנכדים שלי, (וגם סטלה), ימאים אמיתיים.
איך שהתחלנו להפליג, נרדמו. גם אני אבל רק לשעה. כאשר הגענו לאזור האיים דינה העירה אותי לניווט המדויק.
עגנו, הרבה שרשרת במים ושתי קשירות לחוף. אסף עשה את עבודת הקשירה לחוף.
לידינו מנועית, די גדולה, עם גבר שמן ערום ושתי פטריוטיות שנראות לא רע.
רן, דג במים. איתי, לא אוהב מים עמוקים אבל משתכנע ונכנס. נכנס, ונהנה.
הם מנסים חגורות הצלה, מצופים, "תום וג'רי, עוד איזה פלטה מצוף ונהנים. בינתיים, הולך להם טוב.
אני חושב שזה זמן טוב להשלים את שעות השינה שלי לצהרים.
השכנים מעניינים. יש להם "מלצר". כאשר הוא מביא להם שתייה הם מתעטפים במגבת.
הילדים הלכו למים.
איתי כבר לא מפחד ממים עמוקים. רן בכלל כמו דג במים.
אני מקריא לנכדים את מה שאני כותב, והם מרוצים.
אני מאד מרוצה שהנכדים והילדים כאן ואני אוהב אותם מאד. הם שאלו ואני כתבתי להם תשובתי.
הנכדים היו היום המון במים. החכות שקניתי, לא מתאימות עוד. נחכה שהנכדים יגדלו. אולי בשנה הבאה נשתמש בהן.
אנחנו בסירה ומתכננים להיות במים גם מחר. איתי מבקש להוסיף שנהיה המון המון במים.
מחר נמתקן את הסירה, מרכיב מנוע, ונסע לחוף עם הדינג'י. נהיה גם המון בדינג'י.
עכשיו כבר לילה, איתי עדיין לא סיים את הסוכריות שלו. רן כבר גמר את כל הסוכריות שלו.
הנכדים עכשיו ילכו למיטות, אבא שלהם, (תכתוב "הבן שלך" כך הנכדים), יקרא להם סיפור על המפלצת מירושלים, של מאיר שלו.
זהו להים, אנחנו כאמור על עוגן, עם שני חבלים לחוף. המפרץ התמלא בסירות, כמעט כולם עם אורות עגינה. מראה יפה .
רן נתן לי חיבוק ואיתי ייתן לסבתא חיבוק.
לילה טוב


23.8.2009
שקט מוזר שורר בסירה. לא ברור לי מה קרה,אה כן, לקחתי את אסף סטלה והילדים לחוף, למסע שחרור לחצים.
לילדים משעמם קצת והם צריכים להוציא אנרגיה.
היום הרכבנו את הדינג'י, מנוע וכדומה, ונסענו לחוף בבוקר.
לקחנו אוטובוס ל"אגמים". הלכו איזה חצי קילומטר והגענו לחוף רחצה קטן ונחמד. נכנסנו למים. איזה כיף.
לא ברור לי למה טרחנו כל כך הרבה, אותם מים יש ליד הסירה, בלי המסע המפרך. ניחא, נפלאות דרכי ההנהלה.
המפרץ כרגיל, מתרוקן בבוקר, מתמלא בערב.
שכנות כמו אתמול לא קיבלנו אבל לא כל יום פורים.
רן טפח על איזה רמקול בסיפון והרמקול נעלב והפסיק לעבוד. פתחתי, בסך הכל נפל חוט חיבור. חיברתי. עובד.
רן בכלל פעיל היום,חזר על תרגילי אתמול, פעמיים, (ראה הסיפור על הזקנים), אחר כך הצליח להעיף את איתי על המדרגות בסירה, הנזק שריטות קלות בלבד לאיתי, ועכשיו הם הלכו לעיירה לחילוץ עצמות ואנרגיה.
שקט ונחמד. הרוח קצת עולה ואנחנו עדיין לא סגורים על מזג האוויר מחר.
אם נוח, נחפש מפרץ חדש, אם רוחות וגשם, (יש תחזית כזו), נשארים במקומנו, קשורים לחוף.
1836. קבעתי שאני אוסף אותם ב .1900
אספתי. גם הם וגם אני דייקנו.
הם חזרו עם שלל, שרימפס קפואים שסטלה הפכה למעדן.
אחרי ארוחת גורמה, הגיע זמן אשכבות.
רן מתעקש למלא את ה"מצברים" לקראת הלילה. ההורים, לא משתפים פעולה. הילד צמא.
הימים מתקצרים פה במהירות. עכשיו 2030 וכבר חושך. בתחילת הקיץ, עוד ב – 2115 היה אור.
רן מתעקש. נראה מי ינצח במאבק. לסטלה לכבס ולתלות סדינים כל בוקר, (מכבסת, תולה מכבסת, תולה).
החברה עייפים. זה מתבטא בבכיות.
היום אכלנו גלידה מספר לי איתי, היינו טובים, לפחות לפי איתי, איתי גם שחה עם מצופים במים עמוקים וגם נסע בדינג'י. רן לא רוצה לספר לי כלום. הוא רק רוצה מים.
נסענו בדינג'י עם סבא וההורים לטייל, בדינג'י. עכשיו, לילה, וכולם הולכים לישון. כך איתי.
עכשיו גם הוא רוצה מים ותכף נקבל מקהלה בשני קולות..
אני כמובן רוחץ כלים. אני מניח שזה תפקידו של כל סקיפר בסירת מפרש רצינית.
נהייתי שתיין בירה. בארץ בירה עושה לי כאב ראש ומרדימה אותי. כאן משום מה זה משקה נהדר.
אני רק מקווה שההרגל הזה לא ימשך לארץ.
רן עקשן לא קטן. עדיין בוכה לשתייה.
פגשנו היום שני זוגות ישראלים, צעירים מבנימינה, כל אחד עם שני ילדים קטנים, בעצם תינוקות. (אחד עוד יונק). נחמדים, שכרו כאן חדר לשבוע. באו כנראה באותה טיסה עם אסף וסטלה.
זהו. דממה. השנים ישנים. ההורים שלהם מותשים לא פחות.
הסיבוב הסתיים בניצחון ההורים, רן לא קיבל מים. נראה אם יהיה לו מספיק "תחמושת" ללילה.
מחר יום חדש ונחליט אם נשארים או ממשיכים למפרץ אחר.
האמת שאחרי כמעט שלושה חודשים כאן, המפרצים מתחילים להיות דומם זה לזה.
המפרץ מתמלא אורות עגינה. קל להבחין מי עובד עם לד, האור הוא בהיר מאד, ומי עובד עם מנורות ליבון רגילות, אור יותר צהוב וחם.
אחרי הבריזה של הערב המוקדם, עכשיו אין ניע. (סטיל).
לילה טוב, מחר יום חדש.
24.8.2009
טוב, רן ניצח. שמר "תחמושת" ושיחרר בלילה.
סטלה, מכבסת, תולה.
הילדים החליטו לנסוע שוב ל"אגמים". הקפצתי אותם למזח הקרוב, ייקחו אוטובוס וילכו לטייל קצת.
חזרתי לסירה לעבודות אחזקה.
מלאתי מים במצברי הגנראטור, הפעלתי גנראטור. יעבוד איזה שעתיים.
בסך הכל המצברים מחזיקים לא רע בכלל.
כמובן שטוענים כבר את המחשב, הפלאפון ומנורת התאורה.
דינה מנקה. אני חושב שכבר גמרתי את מכסת העבודה היומית שלי.
היום חם והתחזית היא לרמה. זה אומר שבשלב מסוים יבוא גם שקע. WHAT COMES UP MUST COME DOWN
השאלה היא מתי ואיפה זה יתפוס אותנו.
אני מנסה לשעשע את דינה בתקצירים מהספרים שקראתי, (די הרבה, ברובם גאנק), רק בעובדות מעניינות כמובן.
נראה לי שהיא מוכנה להיות כבר בבית.
אם הכל ילך כשורה, עוד כ – שלושה שבועות.
1820
פתחתי שוב גנראטור, הפעם לחימום מים. קיבלתי רמז, (לך להתקלח אתה מסריח), ואני רמזים כאלה מבין. מים חמים יותר טוב מקרים.
הילדים נסעו היום שוב לאגמים. אספתי אותם בערך ב - 1500 לאחר שטיילו ביערות.
איתי מצטרף אלי לכתיבה.
תכתוב, כך איתי, "שהיינו טובים וגם שהקאתי. הלכנו לטיול ובמקום הראשון שנכנסנו למים ראינו סרטנים ושרימפים.
הלכנו מכות, אל תכתוב את זה, כך איתי, זה משהו לא יפה.
איתי דואג אם יקבלו את הקינוח. כמו שהם מתנהגים, לגמרי לא בטוח.
אז איתי ורן יתנהגו יפה ונקווה לטוב.
אסף כרגיל, לא מאמין לי, אני תמיד ממליץ ללכת עם נעלים או קרוקס על הסיפון. זה חוסך פציעות.
אסף הולך יחף ואיזה בורג או משהו אחר, קילף לו קצת עור מהאצבע הקטנה. לפי איך שזה נראה זה כואב. יש כאלה שמתעקשים ללמוד מניסיונם ולא מניסיון של אחרים.
את ההשמצה הזו אני אתעקש שיראה, כדי שיסביר את עצמו.
אסף
כן אבא צודק, והדבר הראשון שאמרתי לילדים אחרי שדפקתי את האצבע היה "סבא יוסי צודק שהוא אומר ללבוש נעלים על הסיפון".
האצבע לא מממש כואבת אבל יש סיכוי סביר תכאב מחר.
אנחנו נהנים מאוד, הילדים גם, למרות יש להם שני מצבי צבירה ישנים ומשתוללים, הם מצליחים להטריף אותנו – אריאל הייתה צריך לראות כמה קרבות MMA שהילדים ניהלו על הסיפון (מסכן רן שנתיים שלוש ואיתי מנצח אותו בלי מאמץ).
לא משנה כמה אנחנו מעייפים את הילדים הם כל הזמן משתוללים ומפוצצים האנרגיה, אין לי מושג מאיפה יש להם כוח אנחנו התחלנו לעשות משמרות. היום אני וסטלה לקחנו אותם לאגמים + טיול ביער ושחזרנו אני וסטלה הלכנו לישון כדי שיהיה לנו כוח להמשך היום.
מקום מדהים קרואטיה הזאת הים נקי וצלול המים קצת קרים אבל מתרגלים.

טוב, הצלחתי לפתות את אסף להוסיף משהו משלו. עד עכשיו, אני התורם היחיד חוץ מדינה שמתקנת לי טעויות ומוסיפה שמות של מקומות. (מאלי סטארי קסטאלו).
רן מבקש שאוסיף, "אנחנו נהייה טובים כי אני רוצה. איתי ואני, הלכנו מכות, ובסוף איתי בכה ואני לא. הצטערתי שהוא בכה וזהו".
זו הייתה הכתבה קצרה.
הגנראטור מפתה את כולם להתקלח. שינוי מרענן.
המים מחזיקים מעמד בינתיים, אנחנו כבר 3 ימים בשימוש די חופשי, כולל רחיצת כלים, ומקלחות וכמובן סטלה שמכבסת ותולה.
טוב ארוחת ערב, ממיטב מטעמי דינה מוכנה. במיוחד התפוחי האדמה והנקניקיות.
ולילה טוב.
25.8.2009
1520 הגענו. הייתה הפלגה לא רעה. כ – 5 שעות, לסלנו. (המסעדה הטובה והיקרה).
רן ואיתי הולכים להיכנס למים. איתי כבר לא מפחד ממים. (זו הכתבה שלהם).
קמנו בבוקר, די מוקדם, 0830, הכנות עניינים, התרתי את הסירה מהחוף ונסענו.
קודם צילמתי בזום כמה תמונות בשביל מיקי, (ביקש דוגמאות לדיון אקדמאי רציני), קיבלתי מדינה על הראש, אבל בקשות והצעות מדעיות צריך לכבד. חבל שהיא לא מבינה את זה.
האמת היא שמרחוק, עם או בלי, נראה אותו דבר. (לא מעניין, פוי, גועל נפש).
הבוקר כמובן התחיל בסטלה, מכבסת תולה.
בהמשך ההפלגה, רן הקיא פעם פעמיים אבל התאושש מהר.
לאיתי זה לא מזיז. סטלה ואסף התאקלמנו.
לני ושרון בצוותת היום ונקווה לחבור איתם מחר. ז"א, אולי הם יפליגו אלינו. אנחנו נשארים כאן יומיים.
מקום נחמד, חוף רחצה קרוב, אנחנו קשורים לרציף, יש חשמל ומים.
בעניין המים, עדיין לא גמרתי את המלאי, המחזיק בינתיים כבר 4 ימים ממועד מילויי אחרון
סטלה ודינה צוחקות עלי, על ההתמכרות שלי לכתיבה. אני בסך הכל מדווח לכם מה קורה.
כולם, חוץ ממני, הלכו לחוף הרחצה הסמוך. אני יכול גם לשמור על הסירה, וגם לעסוק בתחביב האהוב עלי, (אחרי הפלגות), שינה. כן, אני יכול לעשות שני דברים בו זמנית.
רשימת התיקונים והשפצורים שלי לסירה מתארכת והיא עכשיו כבר עומדת על 40 סעיפים.
1840
שוב, דינה העירה אותי בברוטליות. במקום קפה, (תעשה לך לבד), במקום להעריך את העובדה שאני משקיע בשינה ותמיד מוכן למשמרת, (למרות שהיום לא צריך אבל לך תדע), שלחה אותי להתקלח.
ההסבר שלי שהתקלחתי רק אתמול, לא תופס. מה אני אגיד לכם, קשה, קשה.
רק הבלוג מבין אותי וסובל כל שטות שאני כותב. (אתם לא חייבים לקרוא).
לני הגיע עם תקלה בעוגן, מה שמנע ממנו לעגון בצוותת, (שם יש מקום לסירות עם עוגן משלהם במפרץ או יאכטות ענקיות, גם עם עוגן משלהן, על הרציף).
הילדים חזרו קודם מהחוף, התקלחו, (המים טרם נגמרו מהמילוי הקודם), בשקט, "כדי לא להעיר את סבא", שמעתי כל צעקה וכל טריקת דלת, והלכו לעיירה.
עכשיו, אחרי שאגמור להתבכיין בבלוג, גם אלך התקלח. המים בטח יגמרו לכשאגמור להסתבן. נראה.
אתם אולי לא תאמינו אבל, עכשיו, "לך תעשה לך לבד" אמרה לי לעשות לה קפה. אז מה אתם חושבים, עשיתי לה קפה ?
בטח שכן.
שקט מדאיג שורר בסירה. איפה הילדים ?,
אני מניח שהם יחזרו עם מציאות כמו לחם ועוגות.
אם אתם חושבים שהחיים בסירה, על פי התיאורים הנ"ל והקיטורים שלי משעממים, אתם טועים.
יופי כאשר שקט ומשעמם כביכול. בשביל זה אנחנו כאן, בשביל השלווה והקיטורים. מה הייתי עושה בלי דינה.
2127
חזרנו מהמסעדה עם הילדים. קשה להם לשבת במסעדה מהודרת לאורך זמן.
לפחות יזכרו אותנו אצלם.
לילה. המלאכים השובבים הולכים לישון.
מחר יום חדש.
26.8.2009
שוב, אי מתעורר לפני כולם. 0630
דממה.
אני מתאמן לקראת ההפלגה ארצה, מתעורר כל 3-4 שעות, לבדוק מה קורה, או לקום למשמרת.
אני מכין ל רשימת מטלות להכנה לקראת ההפלגה ארצה.
התוכנית להיום היא להישאר באותו מקום.
מחר בבוקר, נפליג למרינה בדוברובניק, נאפשר לילדים ללכת לטייל בעיר הגדולה, לנוח בצהרים בסירה, ובערב, נסיעה לשדה התעופה. (כמו עם תמר קובי והילדות).
קובי ותמר טיילו לבד בדוברובניק והילדות נשארו אצל דינה בבריכה. אני כנראה אגרתי כוחות, (שינה), או טיפלתי בסירה או שניהם.
נראה אם הילדים יסכימו להישאר איתנו בבריכה. (במרינה בדוברובניק יש בריכה). אם כן, אני אדרש לעזור לדינה.
טוב, נחזור לישון.
1530
קמתי משנת הצהרים.
קודם לכן קמתי משנת הלילה ב0930 ומיד התחילו העבודות. בסיפון, (סוף סוף נזכרתי במילה לקוקפייט), קטע מהרצפה התרופף. הדבקתי אותי מחדש, הצמדתי בעזרת בורג וקרש תמיכה וכנראה יחזיק. הבורג קצת בולט למורת רוחה של דינה, אבל מי שהולך עם נעלים על הסיפון, לא יינזק. (שילמד).
הילדים הלכו למים פעם שנייה.
דינה כבר מתכננת ארוחת ערב.
שיקרתי לנכדים ואמרתי להם כי לא הולכים למסעדה היום כ"פרס" על התנהגותם אתמול. האמת, ממילא לא תכננו ללכת למרות שזו מסעדה נהדרת, אבל יקרה מאד. (בעצם לא מאד, רק כמעט כפול ממסעדה רגילה).
הם קיבלו את זה די באכזבה. אסף מתנגד לבלוף שלי. למה לשקר לילדים.
יש לנו קצת חילוקי דעות באשר לחינוכם. אבל כמו שהזכירו לי, זה לא הילדים שלי.
אני את הנזקים שלי כבר עשיתי.
מחכים ללני ושרון. הם אמורים להגיע לכאן בסביבות 1700 מדוברובניק.
חם, אבל נושבת רוח ואנחנו מתעצלים ללכת למים.
גם את הלילה הזה גמרה סטלה מכבסת ותולה. הפעם, הפתעה, מצד הדור הצעיר יותר. איתי התקנא ברן וגם רצה סדינים מכובסים מחדש.
בצהרים הילדים הלכו לעיירה, איתי חזר עם עקיצה של דבורה כנראה ביד ועם שפה נפוחה, כנראה מסתם נפילה. הילד מרחם על עצמו, בצדק, והלך לישון.
רן מאושר.
עכשיו אסף לקח את רן לים שוב, לצנן לו את ההתלהבות.
אני קצת באחזקות, בדקתי ברגים, סה"כ נדרש הידוק קטן בשנים, האלכסוני המודבק בלוק טייט, במקומו, בורג אחד נראה לי עקום והחלפתי אותו. זה מהברגים מברזל, לא מנירוסטה. סה"כ לא נורא.
כמובן שמפתח אחד נפל לשיפוליים ואני צריך לחפש ולדוג אותו עם מגנט.
זה פטנט נהדר המגנט הזה. בתנאי שהחלק שנפל הוא מברזל ולא מנירוסטה.
איתי רוצה לישון, תחת השגחה ובסלון, ואני קוטע את העבודות וסוגר את הרצפה.
קודם לכן, גירזתי את הקרדן ונשאר לי לגרז את בית הציר של המנוע למדחף ולחלץ את המפתח שבינתיים נח בשיפוליים. נמשיך אחר כך.
למרות העבודות ה"מאומצות", אנחנו די מתבטלים היום. זה אגב לא כל כך שונה מימים אחרים.
לני ושרון מגיעים בסביבות 1830. נחמד מאד לפגוש אותם שוב.
מחדשים חדשות, קצת בירה ואנחנו הולכים לאכול בסירה.
לני ושרון מיצגים אותנו במסעדה.
אחרי ארוחת ערב, יציאה לגלידה.
הילדים נרדמים אחרי הגלידה, במסעדה נחמדה בחוץ, וההורים סוחבים אותם לסירה.
אנחנו חוברים ללני ושרון בסירה שלהם, דינה מעבירה מידע על מקומות לבקר, הם באו למספר מועט של ימים, מחליפים ספרים, ולילה טוב.
28.8.2009
קמנו השקם בבוקר, בערך ב – 0730, איתי לקח פיקוד מרן ועכשיו סטלה מכבסת, אסף תולה לטובת איתי. עשה עבודה יסודית, אפילו המזרון יוצא לאוורור.
0815 הפלגה לדוברוביק. ים חלק לגמרי ואני נוסע בערך 6 קשר, ב-2000 סל"ד, כדי לקצר להם את הנסיעה.
יש להם תוכנית עמוסה להיום שבסופו הם טסים הביתה. השבוע עבר ביעף.
התוכנית היא שאסף וסטלה ילכו לעיר ואנחנו לבריכה. הפעם לא אוכל להתחמק ואדרש לעזור לדינה.
הגענו. כניסה לרציף סי. יש זרם של הנהר במרינה וצריך כל הזמן לשמור על הכיוון. כמובן שזו לא בעיה לשייט כמוני ואנו מגיעים בשלום ושלום לכל הסירות האחרות במגנו.
אסף ואני הולכים לקניות, לחם, סיגריות, מצופים לן, שפיצץ את הקודמים שלו, (סתם ככה).
הולכים לבריכה אבל יש שינוי. הם הולכים לבריכה, עם ההורים ודינה, אני הולך לישון.
ב – 1400 אני אצטרף ואסף וסטלה ילכו, ייסעו לדבורובניק.
אני מתעורר בזמן, בחיי, והולך. הם חוזרים. היה קר, לאחר שעתיים במים. עכשיו הם משחקים טאקי עם דינה. אני כרגיל מבבל"ט.
היום כנראה נגיע לאינטרנט ונעביר לכם את יבול הבבל"ט האחרון.
מחר נפליג ולא תהיינה לנו הרבה הזדמנויות להתחבר לרשת וכנראה נהייה גם מחוץ לטווח הטלפון.
איתי החליט שהוא מוכן ללכת לישון, אחרי שעתיים בבריכה. איתי, לא פחות. אני מזדרז לתת לו דוגמא אישית ושנינו נרדמים בכיף.
רן משחק טאקי עם דינה, היא הולכת לרגע, וגם הוא נרדם בסלון.
אנחנו נמסור לסטלה ואסף שני ילדים רעננים לקראת הטיסה.
אסף וסטלה חזרו מדוברובניק. לדעתם לא משהו. בסירה במפרץ יותר טוב. צודקים.
השעה כבר 1900.
כולם הלכו להתקלח. ההכנות בעיצומם. עוד מאד יהיה יותר מידי מסודר ויותר מידי שקט בסירה.
הטיסה שלהם ב – 2300 וזה אומר שהם עוזבים ב – 2000.
זהו, חזרו ממקלחת.
היתושים פתחו במתקפה היומית שלהם. כרגיל אנחנו סוגרים את הדלתות אחרי הסוסים וכו'.
הילדים נסעו. ליווינו אותם למונית, שלום שלום ושקט.
כרגע השקט הזה מפריע. חסר לנו הבלגן.
אני הכנתי רשימת מטלות למחר לפני היציאה, (רק כ – 12 סעיפים), ואחר כך לים הגדול.
ננסה מחר להיכנס לקפה אינטרנט ולהעביר לכם את יבול הבבל"ט האחרון.
אנחנו חושבים, בעצם בטוחים שהילדים נהנו. גם אנחנו. הנכדים אנרגטיים מאד, ההורים שלהם מותשים.
הלכנו לסופר להצטיידות לאחר שליווינו את הילדים. יש יתרון בקניות בלילה. זה לא נגמר במרחץ זיעה. קנינו. ארוחת ערב קלה, שאריות, אבל טעימות ואני מוכן לספר.
קיבלו בהשאלה כמה ספרים מלני ושרון, עם הבטחה להחזיר בארץ.
רשימת המטלות והשיפצורים שלי גדלה ל 41 סעיפים ואני בטוח שזה לא מספר סופי.
חלק מהסיבה לכתיבה המרובה, (והטרחנית), שלי, היא כדי לאקלם אתכם לשגרת החיים בסירה.
ניסרתי היום עם מסור הדיסק חלק מ"קרנות המזבח", המתקן שויקטור בנה לי מעץ להחזקת הדינג'י למעלה.
בדרך כלל הדינג'י נתקעת לי מתחת ל"קרנות" ואני סוחב את הדינג'י מתחת למתקן. בים שקט זה לא משנה.
כהכנה לים גבוה, אם יהיה, אני רוצה להפליג עם הדינג'י במקסימום גובה. לכן מבצע הניסור. מחר נבחן אם הניתוח הצליח.
בכלל, חלק משגרת החיים על סירה זה תיקונים, שינויים ואחזקות. זה קורה לא רק לי, גם לאחרים.
זהו, הפעם באמת זהו להיום. לילה טוב.