פרימוסטן

PRIMOSTEN


2009–07–17 אנחנו לאחר לילה שקט בפרימוסטן.
טיילנו אתמול בעיירה וצפינו, עם בירה, בלהקה מקומית נחמדה ששרה שירי עם קרואטים. אחרי השיר השלישי הכל נשמע אותו דבר. כמו זמר מזרחי אבל בשפה אחרת ובמקצב אחר.
לפי התחזית מגיעה אלינו חזית עם גשם ורוח, החל מהיום בערב. החלטנו להישאר כאן ולראות מה קורה.
לאחר קניות בבוקר בסופר, עם עגלה לפנסיונרים, שאני גררתי אחרי וכמעט פרקה לי את הגב. העגלה נהדרת רק שהיא מתוכננת לפנסיונר יותר קצר. אני צריך להתכופף וזה מכביד.
כרגע עגנו על ידינו נאצים מאוסטריה במנועית ענקית. מילא.
צוות של שלושה. גם דינה העיפה מבט בנוסעים, זוג בשנות החמישים המוקדמות. גם בעיניה הם נראים מגעילים. אוסטרים.
2009–07–18
החלטנו אתמול להישאר יום נוסף בפרימוסטן בגלל תחזיות מזג אויר לא חיוביות. רוח גשם וכד'.
אתמול גם בילינו את היום בשאלה למה נשארנו. היה מזג אויר נחמד.
הבוקר נענו שאלותינו. התעוררתי לקולה של רוח חזקה, ונדנודים חזקים של הסירה. כל זה כשאנחנו קשורים יפה במעגן העירוני ונהנים מהגנה של סירת מנוע ענקית שהוצבה כך שתגונן על יתר השורה.
טוב שאנחנו כאן וכנראה נבלה את היום כאן בנדנודים. משבי הרוח הם 15-25 קשר וזה לא רע. (פתחתי את המכשיר).
כולם מחזקים את הקשרים בסירות. (עשיתי כבר אתמול), ומסתכלים מה זז.
כרגע הגיעה סירה מתוך המפרץ והם הצליחו להיכנס ולהיקשר. הם נראים קצת מזועזעים.
סביב לעיירה יש דרך-טיילת להולכי רגל. אתמול עשינו סיבוב והיום בטח נעשה סיבוב נוסף.

השעה 9:00 והרוח מגיעה ל-26 קשר. בכניסה למעגן העירוני, בתוך המפרץ עוגנות סירות על מצופים , והם מתנדנדות ומסתובבות סביב עצמם. לא כל כך נעים, כנראה לא נורא. אני שמחה שאנחנו עגונים, ואפשר לרדת מהסירה כאשר רוצים, ויש לנו חיבור לחשמל ומים.
השעה 10:30 הרוח נשארת כשהייתה. השמים מתכסים עננים. ממש לפי הספר. לרוח הזו קוראים יוגו JUGO או SIROCCO ולה מתלווה בדרך כלל גשם וסופות רעמים. אז אני משערת שבמהלך יום יתחיל לרדת גשם.
יוסי ישן. יוסי תמיד ישן כשאין לו מה לעשות, ומכוון שהסירה קשורה טוב, עוד מאתמול, לא נותר לו מה לעשות אז הוא ישן. אני קוראת ומדווחת כל שעה בבלוג. (לא ישירות, אנחנו כותבים במחשב ומעתיקים לבלוג כאשר יש לנו חיבור לאינטרנט).
15:30 התחיל הגשם, כפי שהובטח. כרגע חלש, נראה למה יתפתח.
האמת היא שכבר משעמם לי, כמה אפשר לקרוא ? ולישון? אז אין ברירה ואצטרך להתחיל לנקות את הסירה, דבר שדי נמנעתי ממנו היום . ואולי להתחיל לבשל משהו לארוחת ערב, לא משהו מסובך,איזו פסטה ברוטב, או אורז עם ירקות.
בסוף הגשם היה חלש מאד והשמים התבהרו.

19:00 חזרנו מסיבוב (פעם שנייה), סביב העיירה.
הרוח כרגע מערבית ובצד המערבי של האי, הפתעה, גלים די חזקים. למרות זאת איזה קרואטית ושני קרואטים נכנסו למים. זה לא חוכמה להיכנס למים. החוכמה היא לצאת.
עמדנו לראות אולי מישהו יטבע ויהיה מעניין. הקרואטית יצאה יפה בתיאום עם הגלים. קרואטי אחד תיכף אחריה והשלישי, השתהה והיה ברור לנו שממנו לא יהיה עניין.
נראה מיומן ושולט בחומר. אז הלכנו.
התחזית למחר היא לשיפור במזג האוויר לאחר לילה של קצת גשם ומשבי רוח. נראה. כנראה שנצא מחר בכל מקרה כי דינה משתעממת. נקווה שלא יהיה מעניין מיידי.
היום מתוכננת הופעה בכיכר העיר כרגיל, ואולי נלך לראות. אתמול ויתרנו.
כמו שאתם קוראים, המתח וה"אקשיין" קורעים אותנו אבל מתגברים.
ספרים.
אנחנו קוראים די הרבה. חלק ספרים טובים וגם הרבה זבל. באחת המרינות הייתה ספרייה-כמה כונניות, בהן אתה שם ספרים שגמרת ולא תרצה לראות יותר ולוקח מה שיש ונראה לך.
אז אנחנו קוראים.
קניתי בערך 20 ספרים בחנות יד שניה בכפר סבא, כך שיחד עם הספרים שיוסי הביא מהספרייה באחת המרינות יש לנו כרגע מה לקרוא.
זמן
אנחנו כבר כמעט חודשיים בסירה ונראה כי הפלגנו רק אתמול. מזל שיש בלוג, נקרא ונדע מה היה לנו.
תמר, תודה. הבלוג היה רעיון שלך והוא נהדר, במיוחד עבור אבא שחזר לכתוב לאחר הרבה שנים.
נוף
אנחנו עוגנים פה כמה סירות מקצה הרציף. בצד אחד שני שמנים, אבא ובן עם אישה ובת במימדים טבעיים. אחרי שכנות של יומיים אנחנו מבינים איך הם שמנו. הגברים אוכלים כל הזמן.
אנחנו גם משמשים אטרקציה למטיילים המקומיים. הם מגיעים עד לקצה הרציף, מסתכלים על המלון הצף שלידינו, מסתובבים והולכים. לנו זה עוד יותר נחמד. לא צריך ללכת. הנוף מתחלף לנו באופן די קבוע.
קיימת גם חומה המפרידה בין המעגן לחוף השחייה שלידינו. הילדים משום מה אוהבים לטייל על החומה ולי זה עושה רע. עד עכשיו אף ילד לא נפל. ההורים נראים שלווים, רק אני מוטרד.
דאגות
תודה, אין. הבעיה הכי גדולה, גם לא גדולה במיוחד, היא מה יהיה מזג האוויר מחר. אין סידורים, אין בנקים, אין טלפונים.
מקסימום אפשר לחזק את הקשירות של הסירה אבל במקרה שלי גם זה לא נדרש. הסירה קשורה. היא לא הולכת לשום מקום למרות שהיא מתנדנדת, קצת. דווקא נעים.
מטלות ותוכניות
מתחיל להחשיך, כבר רבע לתשע, ועוד מעט נלך לאכול גלידה ולראות את המופע הערב.
זה בערך של התוכניות להערב. בבית כבר היינו צריכים לעשות משהו.
טלוויזיה וחדשות
אין ולא חסר. מדאיג, כבר לא ראינו טלוויזיה כמעט חודשיים. עיתונים כנ"ל.
אנשים חדשים
פגשנו המון. אם לנחש, בוודאי כ-30 איש נחמדים ודי מעניינים. לאחר בילויי אינטנסיבי איתם של כמה ימים או שעות, והרבה תוכניות להתראות בארץ, הסיכויים הם שלא נתראה ואם כן, אז לא יהיה כל כך מה להגיד.

19.7.09 מפרץ SESULA באי SOLTA עוגנים על מצוף של מסעדה וקשורים לחוף.
הייתה לנו היום הפלגה נהדרת. כמעט כולה על מפרשים, רוח 20 - 12 קשר בערך, נפלא.
בסוף, היום היה יום מקסים, ללא ענן בשמים, רוח טובה וטמפרטורה עוד יותר טובה, לא חם מיד לא קר מדי, נהדר.
סה"כ הפלגנו כ-5 שעות ושעה מתוך זה על מנוע.
אנחנו בעוד מפרץ יפה, מים צלולים ונקיים, עצים מסביב, ציקדות מצרצרות , ילדים בסירות ליד משחקים במים (נשמע כמו הולנדית), בקיצור נחמד מאד.
יוסי עובד על שיפצור נוסף לסירה, הפעם בולם לכוסות כדי שלא יפלו כשיש הטיה של הסירה . עד עכשיו היה חוט ומגבות שהנחתי בקצה . היום יוסי החליט שזה לא יפה והוא מתקין מוט עץ יפה.
אני חזרתי משחיה מהנה. פתחתי את המחשב לבדוק באם יש אינטרנט אלחוטי, אבל לצערי לא. ננסה לקחת את המחשב למסעדה ולראות באם יש להם חיבור ישיר. הם מפרסמים אינטרנט חינם.
אז פרסמו אינטרנט. אין.
חזרנו מארוחת ערב, יש חובה אתית, מאחר ואנחנו יושבים על מצוף שלהם. המצוף מחובר בחבל לקוביית בטון על הקרקעית והוא יותר אמין ונוח מעוגן.
מאחר והסירה שלנו גבוהה יחסית, צריך קודם לתפוס את המצוף, מתחתיו בלאסו, ואז לקרב אותו לסירה ולהשחיל חבל התקשרות. הראו לי את זה פעם אחת ועכשיו אני מיומן.
מהירות הרוח בהפלגה שלנו היום הייתה בדיוק לפי הזמנה ומה שיותר חשוב, בכיוון הנכון.
הפלגנו בגבית מלאה עם הגלים וזה היה גם כייף וגם חלק. לא קופצים אלא תופסים גלים. מהירות הרוח הנמדדת ע"י מכשיר הסירה כולל גם את המהירות שלנו. זאת אומרת אם מפליגים ב - 6 קשר, ומד המהירות ברוח גבית מראה 12 אז למעשה אנחנו ב-18 קשר. זה בדיוק אותה רוח שעושה לא נעים אם מפליגים מולה. (מאתה סיבה ממליצים לא להשתין מול הרוח).
שעון שעות מנוע, שנלקח מהגנרטור עובד. נחמד.
הרבצתי היום רוורס אחד חזק, התקרבנו יותר מיידי לאיזו סירה בתמרוני החנייה, ומחר אבדוק ברגים.
חוץ מזה ביליתי היום איזה שעה בשיוף חתיכת עץ לזווית הנכונה למחזיק כוסות. אני לא מאמין שהפגנתי כל כך הרבה סבלנות. עוד יש לי תקווה.
ראינו היום כמה פטריוטיות קרואטיות אבל לא משהו מיוחד.
אחרי שלושה ימי חנייה בפרימוסטן, היה נחמד להפליג היום. היה "אקשן "
הפלגתי רק עם חלוץ וזה היה מספיק. החוכמה היא לא לפתוח מפרשים שאחר כך אתה נאלץ לסגור או לצמצם אותם. צמצום או סגירה ברוח מתגברת זה תמיד בלגן. אז החוכמה היא לא להתחיל במשהו שאחר כך קשה לגמור איתו. (כמו בחורות צעירות למשל).
זהו יומני היקר. מחר יום חדש ועוד לא ברור מה התוכניות. אני הולך לישן די שקט כי דינה בטח תאמר לי בבוקר מה עושים.

20 ליולי 2009
לילה שקט עבר על כוחותינו. התעוררתי באיזה שהוא שלב בלילה לבדוק אם לא גנבו אותנו. (הרוח, המצוף), לא היה כלום. שקט.
אתמול כאשר קשרתי את אחורי הסירה לחוף פגשתי קיפוד ים שהשאיר לי מזכרת ברגל. היום זה קצת מציק.
דינה רוצה לחמם מים ולעשות לי ניתוח. נראה שאתנגד.
הדבקתי את המוט להחזקת כוסות במקום ונראה.
החלטנו להישאר במקומנו ברוב של 2 קולות דינה ואני. (אני אמרתי כן יקירתי אבל זה נחשב כהצבעה).
מחר אבי וטלי מגיעים ונעזוב מוקדם כדי לפגוש אותם במרינה של ספליט. זה יהיה גם הזמן להצטיידות למרות שטלי צריכה רק יין לבן.
המפרצון בו אנו עוגנים שקט להפליא. אולי בשל השעה המוקדמת. רק רבע לעשר בבוקר ועדין לא כולם קמו.
לידינו עגנו שתי מנועיות, קטנות יחסית של קרואטים, שכבר עזבו. יופי.
אנחנו, בעצם דינה, נכנסים לקצב הדברים הרצוי. למרות שאנחנו לא נעשה כלום היום, דינה לא נלחצת ומתחילה לקבל את זה כדבר טבעי.
קמנו משנת קדם הצהרים. השעה רבע לארבע אבל מרגיש כמו אחת.
המהומה התחילה קודם עם הגעת סירה איטלקית עם שתי נשים יפות, שני ילדים ושני בעלים.
הם שלחו את הילדים, בגיל העשרה למים לקשור חבלים.
עכשיו הם די צמודים אלינו וכנראה שידאגו אם תתחיל רוח. אני מודאג פחות מאחר והסירה שלנו יותר גדלה יותר חזקה ויותר ישנה. (בקיצור, שלי יותר גדול).
בכל אופן היינו נחמדים אליהם. זה לא צרפתים או גרמנים.
דינה ביצעה עלי חלק מזממה. הכניסה לי את הרגל עם הקוץ למים רותחים, כרגיל היא צדקה. זה עבד. אני צולע פחות.
המצברים מחזיקים מעמד יופי. הטלפון קצת פחות. מה שאומר שנפעיל גנרטור יותר מאוחר. עכשיו עדיין חם מידי לכל מיני מיזמים ורעשים.
בדקתי את הברגים וזה נראה טוב. לא זזו, למעט האחד האלכסוני שאין לו אום מחזק. גם הוא זז רק חצי סיבוב. וזה בפעולה רוורס חזקה.
אבי וטלי מגיעים מחר ויהיה על מי לרדת. מדינה אני מפחד וחוץ ממחמאות אני לא כותב עליה כלום. גם עם המחמאות אני צריך להיזהר כי חלקן, לדעתה, הם פטרוניות.
האיטלקים נסעו. המצוף שלהם מביא אותם קרוב מידי לחוף, יש להם הגה ארוך וחלש שנמצא רק כ-מטר מהקרקעית.
אפשר היה לקצר את השרשרת של המצוף אבל הם מבינים קטנים, לא מדברים אנגלית והחלטתי לא להתערב. (דינה אומרת שאני מתבגר).
שוב אנחנו מבצעים את התרגיל המטורף היומי. נכנסים למים קרים ומוכי סכנות, (קיפודים), ועוזבים את משכן המבטחים בסירה. אני עושה זאת בקפיצה כי אחרת אתחרט.
דינה יורדת במלכותיות למים, מאריכה את הסבל.
אנחנו עושים זאת כמעט כל יום במשך יותר מחודש אז כנראה שיש בזה, (ובמזוכיזם), משהו.
נורטקופ פרקינסון, כלכלן בריטי משנות החמישים כתב בין היתר כי העבודה מתארכת בהתאם לזמן שאתה מוכן להקדיש לה.
זה אחד החוקים הפחות ידועים שלו. החוק הכי ידוע שלו היה בעניין הבירוקרטיה המגדילה את עצמה. (באידיש זה הגולם קם על יוצרו).
אני מזכיר זאת כאשר אני מסתכל בקרש הקטן שהדבקתי לטובת הספלים והכוסות. היה לי זמן, וגם סבלנות, לשם שינוי, ויצא יפה.
זה שביליתי כשעתיים בשיוף הזווית המתאימה לאורך המתאים, של המקלון המצ'וקמק הזה, מראה שהחוק עובד, אבל לפעמים התוצאה מצדיקה זאת.
זה שאני מזכיר את המבצע הגדול הזה כל כך הרבה פעמים, נותן לכם מושג על גודל וגודש הבעיות איתן אנחנו מתמודדים.

קמתי משנת אחר הצהרים. המכשירים צריכים טעינה ודינה רוצה מים חמים. הפעלתי גנרטור.
יש לנו בסירה 3 ספרים חשובים.
לקסיקון ובו כ-15,000 מונחים.
מילון אנגלי אנגלי. (בעצם אמריקאי).
וספר היסטוריה על תולדות האדם מלפני 4,000,000 שנים ועד היום.
מסתבר שהאדם המודרני חיי בקושי 10,000 שנה ואם רוצים להיות "לארג'" אז אולי 50,000-100,000 שנה.
את הפער של כמעט 4 מיליון שנים מסבירים בכל מיני קופים וכדומה.
במילון האנגלי – אמריקאי אנחנו משתמשים לפעמים. הכי חשוב זה הלקסיקון, מעין אינציקלופדיה זוטא מאחר ויש בה הרבה מושגים שעליהם אוהבים להתווכח. הלקסיקון הורג הרבה ויכוחים
וחבל. הייתה לי אותה בעיה עם שעון הרוח.
לאילן ולי היה נושא חביב להתווכח עליו, מאין באה הרוח. מאחר ולאילן אין מושג, למרות ניסיונו בים, (הוא חושב עלי בדיוק אותו דבר), היה לו נושא לשיחה.
עד שבעזרתו של דני פינס שקורא הוראות התקנה וגם מבין אותן, (לי זה לא קורה), אילן העלה אותי לראש התורן, כיוונתי את מד הרוח, ונהייה שקט.
לקח לנו זמן למצוא נושאים חדשים להתווכח עליהם.
טייחתי את הדינג'י בשלושה מקומות בהן נפגעה מהרמות ברוטליות. הדבק שאני משתמש בו מדביק הכל ויחזיק את הסירה כגוף אחד.
בינתיים הגיעו לסביבה שלנו קרואטים בקטמרן והתמקמו לידינו. איתם בא איזה אוסטרי אחד בסירה קטנה כמו שהייתה לי בעבר ונעמד על ידם. השכונה התמלאה.
דינה לוחצת עלי להתגלח ולהתקלח, אבי וטלי באים מחר וצריך להתכונן.

21/7/2009
דינה העירה אותי מוקדם, ב-0730. אבי וטלי מגיעים וצריך להגיע לספליט עד 1100.
לילה לא שקט עבר עלי לאחר שהקיפוד, יותר נכון חלק קטן ממנו גרם לי לכאבים ואפילו לחום. פתאום נהייה לי קר שזה לוקסוס די נחמד בקיץ. לא נהנתי. היה לי חום וקר.
למרות זאת התקפלנו והפלגנו לספליט. הגענו בזמן. אבי וטלי הגיעו 10 דקות קודם.
אבי טלי ודינה דנים בתוכניות ההפלגה למחר. אבי תורם את חלקו וטלי מעירה לדינה, "הוא אח שלך ואל תסתכלי עלי אפילו".
מזל שאצלנו יש רק קצינת ניווט אחת. (זה לא אני. אני הנהג).
בכל מקרה, מה איכפת לי אני נוסע לאן שדינה אומרת.
לאחר שהגיעו והתחבקנו והתנשקנו, מתברר לי ההרגל שלי גדלה, כואבת ומדאיגה מאד את דינה.
נסענו למיון בית חולים. משהו כמו בית חולים מאיר אבל עם אנשים יותר מנומסים. לאחר המתנה קצרה של כ-3 שעות, רופאה יפהפייה הודיעה לי שהיא תזריק לי זריקה נגד כאבים ואחר כך תחטט לי בפצע שבינתיים קיבל ממדים נרחבים יותר. יפה ושקרנית. קודם הזריקה כאבה, אחר כך החיטוט עוד יותר. (זה באמת כאב). היה לה עוזר ששאל בנימוס אם ארצה שיחזיק לי את הרגל, (הפצע הוא בכף הרגל), אישרתי לו בשמחה והוא בקושי השתלט עליה. חיטטה, נברה, הראתה לי איזה שחור של קיפוד, (כאילו שלא ידעתי מה יושב אצלי), ושאלה אם ארצה שתחטט עוד או שאת היתר נשאיר לגוף להמיס.
החלטנו שנשאיר. כבר מזמן אישה כל כך יפה הכאיבה לי כך. ועוד לא אמרנו כלום על אהבה. אמרתי לה. לא התרשמה. רשמה לי אנטיביוטיקה לשבוע.
למעלה בקומת הסיפון נמשכים הדיונים לגבי המסלול מחר. אבי לא מתייאש למרות שהן לא שמות עליו.
כל הנ"ל מבוא טוב לנושא זהירות ופציעות בסירה.
דינה פיספסה מדרגה ויש לה קרסול,(ימין), מתוח. הולכת עם תחבושת.
אני כרגע עם רגל (ימין כמובן), חבושה.
אני מקפיד להנחות את הנוסעים שלנו ללבוש נעלים, (קרוקס, לא נעלי עבודה עם ברזלים), בסירה. זה חוסך אצבעות רגלים שבורות.
למים, צריך גם להיכנס עם נעלים, בייחוד אם שוחים לחוף לקשור חבל. כן, יש פה קיפודים בשפע.
אני נזכר לייעץ לעצמי כלל זה מאוחר מידיי. מילא לפעם הבאה.
הדיונים למעלה עדיין נמשכים.
נגמר. אני אקבל הנחיות מחר.
הגברות יצאו לעיר הגדולה. אבי ואני בסירה פותרים בעיות ברומו של עולם.
עברה חתיכה ומסרה לי דף פרסומת למועדון לילה שמבטיח סטריפטיז, ריקודים אירוטיים וריקודי חיק. (בחורה חצי ערומה מתיישבת לך על הרגלים ולא ברור מה הלאה).
במצבי הפצוע לא רוצה שישבו לי על הרגליים. לא הולכים.
22.7.2009 אולה לוקה באי ברץ. (על פי דינה).
07:40 בוקר. כולם ישנים.
שני נושאים חשובים בחיים על סירה שרציתי להתייחס אליהם.
מטבח ושירותים.
נתחיל במטבח.
אוכל זה דבר חשוב. השאלה כמה זמן ומאמץ רוצים להקדיש לזה.
יש מספר גישות לנושא.
אנשי הגורמה. אוהבים לבשל דברים מסובכים. מבלים שעות במטבח. מייצרים כמויות אדירות של כלים לרחיצה. החבר שלי ויקטור הוא אחד מאלה. הוא מת לבשל. מבשל נהדר, ומשאיר אחריו איי חרבות. צריך אחר כך לבלות שעות במטבח כדי לנקות.
מאחר ובעקרון יש הרבה זמן בסירה, אז חוק פרקינסון הנ"ל תופס ומבשלים שעות.
האוכל יוצא מאד טעים.
אנשי הבקיצור ולעניין, ואני איתם, מוכנים לאכול מנה חמה של מרק, ואם יש רעב גדול, אז שתי מנות. אין הרבה כלים, לא שורפים זמן.
יש כמובן כל מיני וריאציות על שתי הגישות הקיצוניות הנ"ל.
לעניין השתייה, גם כאן יש בעיה בפוטנציה. הנטייה היא לא לשתות מספיק. ים, לח, אין הרגשה של צימאון. אז, זהו, שבדיוק להיפך. הגוף מאבד הרבה נוזלים מבלי משים מתחילה תופעה של התייבשות שבשלב ראשון תורמת לכאב ראש.
התייבשות יכולה להיגרם גם מהקאות. אחת העצות החשובות לנוסע מקיא, להשקות אותו מים.
יש לי בסירה גם שתי אינפוזיות שקניתי. קיבלתי גם הסבר איך להכניס אותן. אני מאד ממליץ לא להזדקק לשירותי אלו.
חוסר נוזלים תורם גם לבעיה שתפורט בהמשך.
שירותים.
לא מומלץ לפתח עצירות בסירה. יש נטייה לפתח עצירות בסירה. לא נוח לרדת לשירותים, בוודאי לא בזמן הפלגה, גם לא בעגינה. מספיק מספר פיספוסים ומתפתחת בעיה.
למרות החוויות והנופים בדרך, חילוף חומרים שנתקע, עולה בחשיבותו על כל אלה.
אז מה עושים. עושים. כדאי לאכול מזונות שמסייעים לחילוף החומרים, (מיזלי, שזיפים יבשים).
יש גם נושא הפינוי אינו שגרתי. זה גורם רתיעה נוסף משימוש בשירותים.
בדרך כלל השיטה היא על ידי משאבה חשמלית, שעושה רעש די גדול, צורכת הרבה חשמל, (גורם חשוב בזמן הפלגה על מפרשים או עגינה ללא חיבור חשמל), ודי מביך לטרטר את המנוע הרבה זמן, בהנחה שהייתה "תוצרת" .חוץ מזה הם נוטות להתקלקל.
באחת ההפלגות נתקעה המשאבה של האורחים. לאחר פירוק ובדיקה, (עבודה "מסריחה" תרתי משמע), מצאתי שם גרעין זית. ביקשתי מהאורחים שיאכלו רק את הקליפה של הזית והבעיה לא נשנתה.
בסירות המהודרות החדשות יש פטנט המבוסס על ואקום אבל זה די נדיר.
אצלנו בסירה המשאבות הן ידניות, לא צורכות חשמל ולא עושות רעש. קודם היו לי משאבות חשמליות ולאחר מספר תקלות ורעשים, החלפתי אותן לידניות. זה גם בריא להתעמל מייד לאחר ישיבה ממושכת על האסלה. (מונע קרישי דם).
הערה אחרונה בנושא, מאד רצוי שיהיו לפחות שני תאי שירותים-מקלחות בסירה. זה נותן הרגשת פרטיות גם לאורחים. מה גם שאותם תאים הם גם המקלחות.
ולעניין המקלחות:
מומלץ ורצוי כמה שיותר. בתנאי שיש לך מספיק מים בסירה וזה אינו מכתיב את הפלגה.
יצא לי פעם להתארח לכמה ימים על סירה שבה שני האחרים כל הזמן, גם בזמן ההפלגה, ניקו את הסירה, התקלחו ותיכננו את היעד הבא למילוי מים. זו גם הייתה סירה עם מעט מים, כ-250-300 ליטר, ברור שהכל נסב סביב המקלחת.
אגב, לא כל כך מתלכלכים בסירה.
מאחר ובוקר וכולם עדיין ישנים, אני הופך את הבלוג הזה למדריך חיים על סירה.
זהו. הגברות קמו.
אנחנו מבלים היום על עוגן.
אחד מהמשט שלנו, אורי, יהלומן שגר בהולנד, עם סירת ברזל 60 רגל, מופיע במפרץ עם בתו, חבר עם שתי בנות וכלב. אחי חילופי שלום, הבטיח שיבוא לבקר.
אבי פתח חכה לדגים. הכין מלאי נקניקים, כפתיונות ושם את החכה באופטימיות מעל למעקה.
הגברות הכינו פסטה עם רוטב נהדר וישבנו לאכול ארוחת ערב לאחר שהדגים שאבי ואני תכננו, לא התממשו. בינתיים החכה במים וערב. ישבנו לאכול פסטה והחבר עם הבנות הגיע. כן, גם הכלב בא בדינג'י.
עצרנו אוכל, שיתקרר טוב טוב ושתינו בירה. הכלב ישב בשקט. (עוד לא ידענו למה).
דיבורים סיפורים הביקור תם. הילדות מתות מרעב, הפסטה שהצענו להן מפולפלת מידיי.
ירדו לדינג'י, כן, גם הכלב השקט, (איזה עכבר מגזע קטן), ואז התברר לנו פשר השקט. הכלב אכל את הנקניקים בשקט ומבלי שאף אחד ירגיש.
אוכל, לילה מחר יום חדש.
23.7.2003
יום חתונה ה-42. מאסר עולם ועוד 2/3 ע"ח השני. אם יהיה לנו מזל נעבור גם את השלישי. לא. הגזמתי, זה יותר מידיי.
עוד 33 שנים ישים אותי בגיל 97 וזה כבר מוגזם. לא האמנתי שאחיה כל כך הרבה זמן ועוד נשוי.
עכשיו ברצינות, לפני שאני מסתבך בהומור מפוקפק,
אנחנו ברי מזל שיש לנו זה את זה, ולא יכולתי לאחל לעצמי שותפה טובה מוצלחת ואהובה יותר. זהו.
הפלגנו ל-אולה וינוגרצה, על עוגן. יחודו של המפרץ הזה הוא בעובדה שעוברים את צוואר הבקבוק של האי ומגיעים למרינה אצי שממנה יש הסעות בסירה מהירה לחוור. זו התוכנית למחר.
הערב אנחנו יוצאים לאכול במסעדה של המרינה.
זה כרוך רק בהתקנת המנוע, מיכל הדלק, התנעה ונסיעה קצרה למסעדה. נראה.
יצאנו. מנוע נדלק במכה ראשונה. נסיעה. הדינג'י סוחבת.
יש בעיות חניה. המזח הראשון אותו אנו מנסים תפוס בסירות אחרות. עוברים למזח אחר ומוצאים חניה. ההעברה ליבשה מתנהלת ללא בעיות ואנחנו במסעדה. נחמדה.
ארוחת ערב נחמדה, יקרה עם אוכל בינוני, הקרואטים לא מועמדים לבשלני העולם. היה נחמד. עברו 42 שנה ונקווה לחגוג המשכים.
חזרה ללא אירועים מיוחדים, למעט כושר הניווט הנפלא שלי המזהה את אור העגינה –לד- שלי בין כל הסירות והחושך. כשאנחנו מתקרבים כולם כבר מזהים.
עוד יתרון ללד.

24.7.2009
התעוררתי מוקדם לקול דפיקות הדינג'י בסירה. נכנסת קצת רוח המרימה את הים והדינג'י טורקת בסירה. סידרתי.
קצת שתייה אנטיביוטיקה ושוב לישון.
הבחורות נסעו לקרוע את חוור העיר. אני קיבלתי פטור לאור מצבי הטרמינלי. היה רעיון שאסע איתן לרופא לבדוק שוב את הקיפוד. הוא בסדר ומראה סימני היחלשות.
סוכם שאם מחר אני לא מראה התאוששות מוחלטת, אזי נלך לרופא שיכאיב לי.
מחר אנחנו מתכננים להיות בקורצולה במרינה. בעיקר להצטיידות.
אז, זהו, אבי הסיע את הגברות לחוף, משם הליכה קצרה למרינה ומשם טכסי ים לעיר.
ניסיתי לשכנע גם את אבי ללכת. לא.
אבל, הוא נכנס למים. תיכף אני בעקבותיו. חם. הרופאות המשגיחות לא כאן ואפשר להתפרע.
זהו למים.
וואלה מים טובים. התרעננו.
עכשיו יושבים ופותרים בעיות ברומו של עולם.
הגברות עדין בחוור וכנראה יחזרו מאוחר יותר.
הנוף מתחלף לנו. יצאו אלו שעגנו בלילה ובאים חדשים וחדשות. לא רע. הגיעה גולט גדולה, עוגן, רוורס, התקשרות לחוף בעזרת דינג'י שהוריד קודם וזהו. 5 דקות.
יש אחרים שמתמרנים חצי שעה. יש הבדל אם עושים פעולת היקשרות פעם בשנה לאלו שעושים אותה פעולה פעם ביום.
בים הגודל והניסיון כן קובעים.
קמתי משנת קדם אחר הצהרים. איזה חלומות. לא, אני לא מתכוון לפרט את אלו שאני זוכר, יאשפזו אותי.
הגברות עדיין בעיר ונאלצתי להכין צהרים. במסגרת הכישורים שלי אני מכין מנה חמה לאבי ולי. מרתיח מים ומערבב. זה בערך מכסה את כישורי הבישול שלי.
כרגע המים טרם רתחו ואני מתרכז בשלב מקדים זה. נשמע פשוט אבל זה לא כך. צריך להיזהר ולא לשפוך מים רותחים על עצמי וגם לא להפוך את הספל המיועד. הסוד הוא לשפוך לאט ובזוית המתאימה בהתחלה, לאחר שיש קצת מסה בתחתית הספל, אפשר להמשיך בזהירות. לאחר מכן לערבב, שוב בזהירות כדי לא ליצור תנועה קינטית שתהפוך את הספל, ואז בא החלק הקריטי, לחכות עד שיתקרר.
טוב, מגיבוב השטויות הנ"ל, בעצם לא, לימדתי אתכם להכין מנה חמה, אתם מבינים שהגברות טרם חזרו. אני מקווה שחוואר נשארת על תילה.

25.7.2009
קמנו התארגנו, נסענו ל- מפרצון קטן ומומלץ ליד קורצולה. המדריך הבטיח מחסה טוב מרוחות, אם יהיו.
רוח עורפית כל הדרך עם חלוץ פתוח יופי של הפלגה. מרוב שימחה הלכתי לישון.
הגענו אחרי שש שעות הפלגה במהירות ממוצעת של כ-5 קשר. (כולל מנוע).
הטלנו עוגן.
טלי מסרבת להיכנס למים בגלל הקור. (25-27 מעלות).
במעגן נושבת רוח, די קריר, הגברת היום נכנסת למים. התוכנית היא לשחות עד אי סמוך. נכנסו. את צעקות, (של טלי), אפשר היה לשמוע בכפר הסמוך. שחו. הגיעו חזרו עם שני מקלות.
הלכתי לישון. דינה קודם שאלה אותי אם העוגן מחזיק ואם לא ניסחף מאחר ויש רוח של כ-15 קשר..
דינה העירה אותי ושאלה בנימוס שאבדוק אם אנחנו לא נסחפים. התחלנו בעומק של 7 מטר ואנחנו ב-17. כן, נסחפים.
לא זוכר מתי עוגן נסחף לי. אז היום זה קורה ודינה שוב צודקת.
התנענו, זזנו וניסינו שנית. אחרי שני ניסיונות, אנחנו עוגנים. נדמה לי שאנחנו שוב נסחפים. השארתי את הגי.פי.אס. פתוח והוא מראה על תזוזה קלה.
נבדוק שנית עוד כשעה ונראה.
הצלחתי לצלם את הגברות בשחייה. תמונות הירואיות.
כנראה שיעבור לילה מעניין מאחר והרוח מתגברת ואנחנו מסתובבים סביב העוגן.
בכל מקרה, אנחנו כמעט לבד במפרץ, למעט מנועית אחת די רחוק מאיתנו.
לילה שקט, עם רוחות לפרקים.
הלכנו לישון וכעבור כשעתיים כולנו מתעוררים. רוח חזקה והסירה מסתובבת סביב העוגן. הכל בסדר והולכים לישון עוד פעם.
מכל האופציות, עגינה במפרץ שקט, על עוגן, זו האופציה המועדפת עלי.
26.7.2009
בוקר, לאחר לילה לא שקט.
קמתי עוד מספר פעמים בלילה והכל במקומו עוגן.
חזרתי לישון ובסביבות 9:00 התארגנו ליציאה.
בינתיים, למפרץ השקט שלנו, מגיעות ארבע סירות גולט גדולות עם המון קרואטים. וקרואטיות.
כנראה זה הכנס השבועי של הנודיסטים באזור. ההנחיות שלי הן לצאת. לא נשארים ולא מתיידדים.
נסיעה קצרה לקורצולה וכעבור כשעה מגיעים. בדרך, ולבקשתי דינה גם מצלמת, עוברים על פני אוניית נוסעים ענקית, עוגנת מחוץ למפרץ ומפעילה סירות שירות לחוף.
ליד, עוגנת אוניית מפרשים, עם חמישה תרנים, כנראה אוניה חדשה יחסית על פי דגם ישן, (לוקסמבורג), עם מפרשים והכל. אוניה מדהימה.
עגנו, דינה ואבי הולכים לקניות.
כבר הרבה זמן לא העברנו לכם "דואר" והיום אנחנו במרינה ונעביר את ה"חומר".
הסירה שלנו מתנהגת נהדר מבחינת חשמל. יש מספיק, אפילו ללא גנרטור ואין צורך להגביל את השימוש.
חשמל.
נשוא החשמל בסירה "שווה" פרוט מיוחד.
יש בסירה 4 מצברים, 180 אמפר כל אחד. זה די הרבה יחסית לסירות אחרות בגודל דומה.
החיבור שלהם חשוב לא פחות מאחר וחיבורים לא טובים ב-12 וולט גורמים להפסדי כוח גדולים.
לפי תיכנון של אבי, כל מצבר מחובר ישירות לפס צבירה אחד משותף. באופן זה, אין מפלי זרם על מגעי המצברים. בדרך כלל כדי לחסוך בחיווט, (זה כבלים עבים ויקרים), מחברים ב"שרשרת" את המצברים. ורק האחרון מתחבר ללוח הצרכנים. שיטת חיבור זו יוצרת יותר עומס זרם על המגעים האחרונים בשרשרת.
הפסקה, הגיעה סירה איטלקית שלא כל כך מסתדרת עם הרוח, הקלה , שיש במרינה ויצאתי לעזור.
אז איפה היינו, על כל מצבר שמתחבר אצלי לפס הצבירה, (סרגל די גדול מנחושת באספקה מאבי), יש מפסק המאפשר לי לנתק את המצבר מרשת הצרכנים ולהשאיר אותו ברזרבה. (גם המפסקים- באדיבות אבי וחברת ב.מ.ו.).
במקביל ובחיבור מסיבי לפסי צבירה אלו, אחד לפלוס ואחד למינוס, יש פסי צבירה אליהם מחוברים הצרכנים. שוב , כל צרכן ישירות לפס צבירה בלי "שירשור" בין הצרכנים וחיבור משותף למגעים של כל צרכן וצרכן. התוצאה היא שיש לי מערכת חשמל עתירת זרם, עם הפסדים מועטים יחסית אשר עומת בדרישות. עד היום לא ניתקתי שום מצבר לרזרבה והמנוע נדלק ללא בעיות גם אחרי 12 ו-20 שעות שימוש רצוף.
בנוסף, יש לי מצבר נפרד של 90 אמפר להתנעת הגנרטור. זה עדיין מצבר מצרי שקניתי בשרם אל שייך לפני כ-4 שנים.
ואחרון חשוב, צריך לבדוק מים מזוקקים במצברים פחות פעם בחודש. בדרך כלל, גם אצלי, המצברים לא כל כך נגישים ויש נטייה לשכוח מהעניין. אחרי כמה חודשים, כאשר מפלס המים יורד, ההספקים של המצברים יורדים והמצברים מתקלקלים.
אורך החיים של המצברים בסירה, כמו ברכב, הוא די מוגבל. מצברים רגילים אחרי 2-3 שנים, גומרים את חייהם. שלי בני כ-שנה. (רשום לי בספר האחזקה של הסירה מתי ניקנו).

מחר אבי וטלי נוסעים. היה קצר. עבר מהר ונחמד. יש לנו 10 ימים לחכות לתמר, קובי הילדים ואריאל ואחר כך לאסף סטלה והילדים.

החברים הלכו לקניות לפני כשעתיים ונעלמו. אני מתלבט בין ללכת לישון, כבר רבע לשתיים, ולהסתכן בהשכמה ברוטלית כשיגיעו, לבין לחכות להם.
בינתיים אי צופה בנוף המתחלף.
אוניית מעבורת גדולה עזבה את הרציף הסמוך וזה מעניין.
הגיעו גרמנים ב"בוואריה" 44 רגל, יש קצת רוח, נכנסו חלק ויפה. חבל.
חזרו. עזרתי בהעברות, סבלות. עכשיו אפשר ללכת לישון.


מכיוון שיוסי כותב את רוב הבלוג היום, אני צובעת את מה שאני כותבת.

בתמונה: פרימוסטן בשעת שקיעה.