25 לספטמבר 2010–09–25
דינה נוסעת עוד כחצי שעה ואנחנו בהכנות.
זאת אומרת, אני כותב והיא מתרוצצת.
עברו כיומיים מאז שכתבתי לכם וקרו הרבה דברים.
ראשית, הזוג הצעיר הצטרף אלינו.
התארגנו ויצאנו לים.
ואז, נשבר השיא שלי. התכוננתי לעבור את הים התיכון, לאורכו, מבלי לתפוס דגים.
זה בטח היה מבטיח לי מקום בספר השיאים של גיינס. לא הצליח. עופר תפס 3 דגים.
הוא לא רק תופס הוא גם מנקה ומבשל. היה טעים.
ההפלגה הייתה שגרתית, נגד הרוח אבל בסך הכל די נוחה.
אתמול, הפלגנו למלגה. הפלגה די ארוכה, כ-50 מייל, נגד הרוח שבשלבים הייתה גם די חזקה.
הגענו למלגה ושם השוטר המקומי, שמח מאוד להיות לא נחמד ונקב במחיר גבוה במיוחד לעגינה. בלי חשמל ובלי מים, אבל לעומת זאת מקום מגעיל.
אמרנו לו "מוצס גרסיס" כאשר הכוונה הייתה, לך לכל הרוחות, והפלגנו למרינה סמוכה,
עוד כ-9 מייל. קצת נכנסנו לחושך אבל ללא בעיות.
הגענו למרינה נחמדה, ונקשרנו למזח התדלוק. עופר הכין ארוחת ערב שכללה בין היתר עוד שני דגים חדשים לגמרי. סה"כ שלל הדגה, 5 דגים.
אחד הוא תפס אחה"צ, דג די גדול, כ – 500-600 גרם, ועוד דג קטן יותר שאני הוצאתי לא בכוונה.
התכוונתי לקפל את החכה, התחלתי לגלול ואני רואה בקצה דג, לא גדול במיוחד. כ-250 גרם.
תפסתי אותו ביד, עם קצת קרס ביד. לא נורא.
עופר הכין את שני הדגים, לאחר שעגנו.
אכלנו ונפלנו שדודים.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
היום כאמור, דינה נוסעת הביתה עוד כחצי שעה.
אנחנו מיועדים לגיברלטר למחר. הרוח מיועדת להיות נגדנו, אבל, אנחנו כבר רגילים.
דינה נסעה. המונית שהזמנתי הגיעה בזמן.
26.9.2010
נשארנו במרינה.
קיבלנו תחזית מזג אוויר לא משהו, רוח 10-15
קשר, כמובן "על הפנים". החלטנו שנצא מוקדם, השכמה 0730 ונראה.
ב – 0730 השמים מעוננים, רוח, החלטתי להישאר במרינה. לא הייתה התנגדות.
אז מה עשינו, עופר וליאת נסעו למלגה, עוד בניינים ישנים וכו', אני הלכתי לחנות ספרים יד שנייה, מסרתי את כל ספרי ה"רומנים למשרתות" שקיבצנו באחת המרינות ולקחתי כמה ספרים טובים. התרגיל היה זול מאד. הלכתי למקדונלד שכאן מספק אינטרנט חינם, ראיתי חדשות, אכלתי ביג מק ולסירה.
היום עבר.
ערב. עופר וליאת חזרו. עופר מכין ארוחת ערב. מחר התחזית די דומה אבל נקווה ללא גשם. כרגע רוח די חזקה ונעים להיות קשור לרציף.
אז לסיכום, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אני מניח שכולכם שמחים עם דינה והיא איתכם.
ננסה להגיע מחר לגיברלטר.
27 לספטמבר 2010–09–27
יצאנו היום מוקדם במטרה להגיע לגיברלטר לפני החשכה.
הים חשב אחרת. לא משהו דרמטי , סתם קצת רוח ומעט גלים, לא גבוהים שהעבירו אותנו למהירות של כ-4-5 קשר.
בחלק אחד, עם הטיה חזקה והכל רצנו אפילו בלי מנוע, נדיר מאד בסירה, אבל זה החזיק מעמד בדיוק שעה.
לקראת אחה"צ, כאשר לפי החישוב היינו מגיעים לגיברלטר בחושך, בחרתי מרינה חלופית ואנחנו כאן. הייתי מציין את שם המרינה אבל מה זה חשוב.
עופר ניסה לדוג היום אבל, לא היו דגים בים. (כנראה).
לעומת זאת הוא אפה אתמול חלה נהדרת שאנחנו נהנים ממנה כל היום.
היום בבוקר גם נתקלנו במקרה השני, של נבזות ספרדית. הראשון הייה במלגה כאשר שלחו אותנו למרינה אחרת, (יצא לטובה), והבוקר, הפקידה ביקשה את הקבלה על כרטיס הכניסה למקלחות.
אז אני עשיתי סדר בניירות אתמול וזרקתי את כל הקבלות למינהן.
ללא קבלה אין כסף. אמרנו לה "מוצו גרסיס" שזה אתם כבר יודעים מה בספרדית והפלגנו לדרכנו.
אני טורח לציין את זה מפני שנתקלנו בהמון אנשים ונשים כאן, נחמדים וסימפטיים כולם. למעט שנים אלו.
נתקלנו בדרך בהמון "שרקות", והחכמה היא לא לעלות עליהן. יש סיכוי מסוים שיסתבכו במדחף. לפי כמות השרקות, (מצוף אליו מחובר חבל עם קרסים ופיתיונות בכל מיני עומקים, ובקצה העמוק משקולת המחזיקה את העסק במקום).
לפי הכמויות, לכל ספרדי יש איזה שהיא שרקה במים
בכלל הספרדים, בעצם גם באיטליה וביון זה היה די נפוץ. סירות דיג קטנות, עם אנשים מבוגרים יוצאות לים לדייג. גם חוזרות. כנראה גם עם דגים. זה נראה כמו ספורט לאומי כאן, לאורך החופים.
אני מניח שבתוך היבשה זה נפוץ פחות. (אולי הם יוצאים לציד).
בילינו במלגה יומיים וזוהי עיר אנגלית למהדרין, כולל שיכורים ברחובות לאחר שעה מסוימת. (עופר וליאת יצאו לסייר וראו).
בכלל קוסטה דל סול נראה מהים כמו רצף של בתים משותפים בגדלים ובצורות שונות המיועדים לאנגלים.
זהו בערך מה שיש לי לספר. יש כאן חיבור אינטרנט לא רע אבל אני לא מצליח להתחבר לדואר.
ננסה לשגר את ההגיגים שלי, נראה.
ניצלתי את האינטרנט כאן להיכנס לבלוג של דני. או, יש שם דברי טעם. דני מתרגז מכל מיני דברים בארץ, בצדק כמובן. אני לא. אני לא חושב עליהם, או בורח מהם. (לגיברלטר).
29 לספטמבר 2010
בוקר. אתמול הגענו לגיברלטר, חלפנו עליה, בטעות, והגענו למרינה די ריקה. מסתבר שזו כבר ספרד. שוב.
הייתה פניה, לימין גיברלטר לשמאל ספרד. בחרנו בטעות.
נכנסנו, קיבלו אותנו יפה והסבירו לנו שאנחנו כבר שוב בספרד. שבנו על עקבותינו, ואחרי מייל אחד אנחנו במקום הנכון.
ההפלגה עצמה הייתה נעימה ודי קצרה. הכניסה מצריכה תשומת לב כדי לא לפגוע בכל המסחריות העוגנות ונוסעות בכניסה לנמל גיברלטר.
ראינו את הקווין מרי 2, קראתי עליה וראיתי סרט בטלוויזיה על הבנייה שלה וניסויי הים שלה. יכולה להגיע עד 28 קשר, נוסעת בדרך כלל כ-20 קשר. משהו מפלצתי.
בכניסה תדלקנו. הדלק כאן רק 0.75 יורו לליטר סולר. בספרד במקום הזול זה היה 1.17 יורו לליטר.
בערב הלכנו לקניות. המזון כאן יקר יחסית לספרד. קנינו אספקה רק למסע ללה זרוטה. זה האי המערבי הראשון בדרך. מרחק של כ –630 מייל וכנראה נבלה קרוב לשבוע בים.
מרוב קניות לקחנו מונית חזרה לסירה.
היום, יש לנו כבר תחזית מזג אוויר, טובה לימים הקרובים, והמלצה לצאת עם הזרם בסביבות אחת עשרה בבוקר.
אז כמו שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ננסה לשלוח לכם את העדכון הזה לפני שנצא נראה אם יצליח.
לא הצליח.
היום היה מיועד לטיול.
עלינו עם רכבל למרומי ההר. היה יפה. יש שם קופים שמנסים לגנוב אוכל מהתיירים. במקרה אחד הקוף התחיל לחטט בעגלת תינוקות משום שהיה נדמה לו שיש שם אוכל.
הייתי, ראיתי, צילמתי.
נפרדתי מהזוג הצעיר וירדתי.
בדרך עוד הספקתי לחפש מפה של האטלנטי שנוכל לנווט על פיה אם התוויין מפות לא יעבוד.
פגשתי זוג אנגלים שאנחנו מפליגים במקביל אליהם כבר יום יומיים, בהבדל אחד קטן. הוא מפליג כל הזמן על מפרשים. שייט נהדר. בריטי כמובן.
לפנות ערב נכנסה סירה לידינו. עזרתי להם להיקשר, נימוס בסיסי, ואמרנו שלום שלום.
מאוחר יותר יצא לי לדבר איתו.
מעניין. נולד בסרפנד ב1947 לאביו שהיה קצין בלגיון הערבי.
הוא עצמו היה קצין בצבא הבריטי, מפקד על "גורקה", (החיילים הנפלים שאוספים אוזניים אבל רק מאויבים מתים).
הוא היה בסנדהרסט בשנת 66-67 והיו איתו הרבה קצינים ירדניים שנעלמו בשנת 1967.
החלפנו דעות על המצב בעולם והצעתי לו שלא לדאוג יותר מידי מאחר ואנחנו שנינו מעל 60 וכבר דאגנו מספיק. שידאגו הצעירים, עכשיו תורם.
איש בהחלט מרשים ונראה כמו קצין בריטי קשוח, יפה תואר, מתאים לסרטים.
מחר אנחנו מתחילים במעבר בגיברלטר, לאוקיינוס האטלנטי.
.
2 לאוקטובר 2010–10–02
1300 אנחנו כבר יומיים בים. מזג אויר נוח, רוח קלילה. הרבה מנוע מעט מפרשים. אני לא מתלונן.
עופר תפס דג ענק. כ-2.5-3 ק"ג.
הפעם הטכניקה שלנו עבדה בסדר וגם הצלחנו להעלות אותו לסירה. שתה קצת ערק מתובל ומת.
כעת עופר עושה לו פרוק משני לקראת טיגון.
אתמול היה יום שקט להפליא. לא היו אירועים מיוחדים ולכן לא באה לי המוזה.
שלשום היה מעניין, במובן החיובי של המילה.
יצאנו מהמרינה, ב-1120 כפי שיעצו לנו. התקדמנו בין כל האוניות השונות. המיצר מלא ערפיח כמו בתל אביב.
עברנו את המייצר, עופר תפס דג. די גדול בטח 1-1,5 קילו.
משנו אותו לסירה. אי והוא לחילופין. הדג די התנגד.
הייתה לנו בעיה להעלות אותו לסירה.
עזרתי לעופר במשיכה פה ומשיכה שם והדג אמר לנו "מוצו גרסיס" והסתלק. עופר לקח את זה קשה.
התגברנו והמשכנו.
ראינו לוויתן קטן או דולפין ענקי, (לוויתן קטן, 3-5 מטר), עם הגור שלה
המשכנו. זרקנו שוב זורזרה למים ועשינו שלום לדייגים מרוקאיים שעברו קרוב אלינו וקרעו לנו את החוט.
לקחו את החוט ואת הזורזרה. (נראה לי שלא בכוונה למרות שהם מרוקאים)
אנחנו בערך בחצי הדרך, כ- 600 מייל ועשינו כ-300.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי. אמשיך כשיהיה מה לספר.
6 לאוקטובר 2010
בוקר. אתמול עם אור ראשון הגענו למרינה רוביקון. לפי התוכנית.
כ-120 שעות הפלגה, מהן 22 שעות על מפרשים בלבד והיתר שילוב של מנוע ומפרשים.
זה התבטא בצריכת דלק נמוכה יחסית 3.8 ליטר לשעה במהירות ממוצעת של כ-5.5 קשרים.
ההפלגה עברה ללא אירועים מיוחדים. רוח די טובה, 5-6 קשרים בדרך כלל גבית או צידית.
קראתי הרבה, ישנתי הרבה והכל היה טוב.
אחר צהרים אחד, ב-2.10.2010 עופר ואני יושבים בקוקפיט ופתאום נשמעת נפיחת אוויר חזקה, עופר קפץ מהמקום, אני קמתי קצת יותר לאט, ואורקה, עבר אותנו מהירכתיים לפי כל חוקי הים אבל בקרבה מדאיגה. ראינו אותו טוב מאד כשהוא מתרחק. דג גדול ולא היה טעם לדוג אותו.
אני עדיין מוטרד מהמחשבה אם הוא עבר קרוב במקרה, ואז זה מדאיג או שבא להסתכל מקרוב.
יתר הימים עברו בנחת, והחמישה ימים בים עברו די מהר.
מצד אחד, זה הרבה זמן ודי משעמם, מצד שני, פתאום יבשה, הימים נגמרו וזהו.
עברנו קרוב מידי לטעמי לחוף המרוקאי. כ – 20 מייל. לא, זה לא בעיה של בטחון, זה בעיה של דייגים מרוקאים שהם הרבה, עם אורות מעט וכיווני נסיעה לא ברורים.
בדיעבד, הייתי צריך לצאת עוד 10-15 מייל לתוך הים ואז לא היינו חולפים כל כך סמוך אליהם.
במקרה אחד עברנו ליד אונית נוסעים גדולה שהצליחה לבלבל את ליאת לגבי כיוון נסיעתה, היו כל כך הרבה אורות על הסיפון שלה שהיה קשה להבחין באורות הניווט שלה.
ליאת העירה אותי, והצלחנו לפספס אותה.
אני עוד החמאתי לה על שהעירה אותי, ובאמת התכוונתי לכך. מוטב שאני אתעורר מאשר החלופות האחרות. בכל זאת נשמעתי משונה לעצמי כשאני מחמיא למישהי על שהעירה אותי.
מי שמכיר אותי יודע שאני לוקח שינה מאד ברצינות.
בכל אופן אנחנו בלזרוטה, במרינת רוביקום.
דינה נוסעת עוד כחצי שעה ואנחנו בהכנות.
זאת אומרת, אני כותב והיא מתרוצצת.
עברו כיומיים מאז שכתבתי לכם וקרו הרבה דברים.
ראשית, הזוג הצעיר הצטרף אלינו.
התארגנו ויצאנו לים.
ואז, נשבר השיא שלי. התכוננתי לעבור את הים התיכון, לאורכו, מבלי לתפוס דגים.
זה בטח היה מבטיח לי מקום בספר השיאים של גיינס. לא הצליח. עופר תפס 3 דגים.
הוא לא רק תופס הוא גם מנקה ומבשל. היה טעים.
ההפלגה הייתה שגרתית, נגד הרוח אבל בסך הכל די נוחה.
אתמול, הפלגנו למלגה. הפלגה די ארוכה, כ-50 מייל, נגד הרוח שבשלבים הייתה גם די חזקה.
הגענו למלגה ושם השוטר המקומי, שמח מאוד להיות לא נחמד ונקב במחיר גבוה במיוחד לעגינה. בלי חשמל ובלי מים, אבל לעומת זאת מקום מגעיל.
אמרנו לו "מוצס גרסיס" כאשר הכוונה הייתה, לך לכל הרוחות, והפלגנו למרינה סמוכה,
עוד כ-9 מייל. קצת נכנסנו לחושך אבל ללא בעיות.
הגענו למרינה נחמדה, ונקשרנו למזח התדלוק. עופר הכין ארוחת ערב שכללה בין היתר עוד שני דגים חדשים לגמרי. סה"כ שלל הדגה, 5 דגים.
אחד הוא תפס אחה"צ, דג די גדול, כ – 500-600 גרם, ועוד דג קטן יותר שאני הוצאתי לא בכוונה.
התכוונתי לקפל את החכה, התחלתי לגלול ואני רואה בקצה דג, לא גדול במיוחד. כ-250 גרם.
תפסתי אותו ביד, עם קצת קרס ביד. לא נורא.
עופר הכין את שני הדגים, לאחר שעגנו.
אכלנו ונפלנו שדודים.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
היום כאמור, דינה נוסעת הביתה עוד כחצי שעה.
אנחנו מיועדים לגיברלטר למחר. הרוח מיועדת להיות נגדנו, אבל, אנחנו כבר רגילים.
דינה נסעה. המונית שהזמנתי הגיעה בזמן.
26.9.2010
נשארנו במרינה.
קיבלנו תחזית מזג אוויר לא משהו, רוח 10-15
קשר, כמובן "על הפנים". החלטנו שנצא מוקדם, השכמה 0730 ונראה.
ב – 0730 השמים מעוננים, רוח, החלטתי להישאר במרינה. לא הייתה התנגדות.
אז מה עשינו, עופר וליאת נסעו למלגה, עוד בניינים ישנים וכו', אני הלכתי לחנות ספרים יד שנייה, מסרתי את כל ספרי ה"רומנים למשרתות" שקיבצנו באחת המרינות ולקחתי כמה ספרים טובים. התרגיל היה זול מאד. הלכתי למקדונלד שכאן מספק אינטרנט חינם, ראיתי חדשות, אכלתי ביג מק ולסירה.
היום עבר.
ערב. עופר וליאת חזרו. עופר מכין ארוחת ערב. מחר התחזית די דומה אבל נקווה ללא גשם. כרגע רוח די חזקה ונעים להיות קשור לרציף.
אז לסיכום, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אני מניח שכולכם שמחים עם דינה והיא איתכם.
ננסה להגיע מחר לגיברלטר.
27 לספטמבר 2010–09–27
יצאנו היום מוקדם במטרה להגיע לגיברלטר לפני החשכה.
הים חשב אחרת. לא משהו דרמטי , סתם קצת רוח ומעט גלים, לא גבוהים שהעבירו אותנו למהירות של כ-4-5 קשר.
בחלק אחד, עם הטיה חזקה והכל רצנו אפילו בלי מנוע, נדיר מאד בסירה, אבל זה החזיק מעמד בדיוק שעה.
לקראת אחה"צ, כאשר לפי החישוב היינו מגיעים לגיברלטר בחושך, בחרתי מרינה חלופית ואנחנו כאן. הייתי מציין את שם המרינה אבל מה זה חשוב.
עופר ניסה לדוג היום אבל, לא היו דגים בים. (כנראה).
לעומת זאת הוא אפה אתמול חלה נהדרת שאנחנו נהנים ממנה כל היום.
היום בבוקר גם נתקלנו במקרה השני, של נבזות ספרדית. הראשון הייה במלגה כאשר שלחו אותנו למרינה אחרת, (יצא לטובה), והבוקר, הפקידה ביקשה את הקבלה על כרטיס הכניסה למקלחות.
אז אני עשיתי סדר בניירות אתמול וזרקתי את כל הקבלות למינהן.
ללא קבלה אין כסף. אמרנו לה "מוצו גרסיס" שזה אתם כבר יודעים מה בספרדית והפלגנו לדרכנו.
אני טורח לציין את זה מפני שנתקלנו בהמון אנשים ונשים כאן, נחמדים וסימפטיים כולם. למעט שנים אלו.
נתקלנו בדרך בהמון "שרקות", והחכמה היא לא לעלות עליהן. יש סיכוי מסוים שיסתבכו במדחף. לפי כמות השרקות, (מצוף אליו מחובר חבל עם קרסים ופיתיונות בכל מיני עומקים, ובקצה העמוק משקולת המחזיקה את העסק במקום).
לפי הכמויות, לכל ספרדי יש איזה שהיא שרקה במים
בכלל הספרדים, בעצם גם באיטליה וביון זה היה די נפוץ. סירות דיג קטנות, עם אנשים מבוגרים יוצאות לים לדייג. גם חוזרות. כנראה גם עם דגים. זה נראה כמו ספורט לאומי כאן, לאורך החופים.
אני מניח שבתוך היבשה זה נפוץ פחות. (אולי הם יוצאים לציד).
בילינו במלגה יומיים וזוהי עיר אנגלית למהדרין, כולל שיכורים ברחובות לאחר שעה מסוימת. (עופר וליאת יצאו לסייר וראו).
בכלל קוסטה דל סול נראה מהים כמו רצף של בתים משותפים בגדלים ובצורות שונות המיועדים לאנגלים.
זהו בערך מה שיש לי לספר. יש כאן חיבור אינטרנט לא רע אבל אני לא מצליח להתחבר לדואר.
ננסה לשגר את ההגיגים שלי, נראה.
ניצלתי את האינטרנט כאן להיכנס לבלוג של דני. או, יש שם דברי טעם. דני מתרגז מכל מיני דברים בארץ, בצדק כמובן. אני לא. אני לא חושב עליהם, או בורח מהם. (לגיברלטר).
29 לספטמבר 2010
בוקר. אתמול הגענו לגיברלטר, חלפנו עליה, בטעות, והגענו למרינה די ריקה. מסתבר שזו כבר ספרד. שוב.
הייתה פניה, לימין גיברלטר לשמאל ספרד. בחרנו בטעות.
נכנסנו, קיבלו אותנו יפה והסבירו לנו שאנחנו כבר שוב בספרד. שבנו על עקבותינו, ואחרי מייל אחד אנחנו במקום הנכון.
ההפלגה עצמה הייתה נעימה ודי קצרה. הכניסה מצריכה תשומת לב כדי לא לפגוע בכל המסחריות העוגנות ונוסעות בכניסה לנמל גיברלטר.
ראינו את הקווין מרי 2, קראתי עליה וראיתי סרט בטלוויזיה על הבנייה שלה וניסויי הים שלה. יכולה להגיע עד 28 קשר, נוסעת בדרך כלל כ-20 קשר. משהו מפלצתי.
בכניסה תדלקנו. הדלק כאן רק 0.75 יורו לליטר סולר. בספרד במקום הזול זה היה 1.17 יורו לליטר.
בערב הלכנו לקניות. המזון כאן יקר יחסית לספרד. קנינו אספקה רק למסע ללה זרוטה. זה האי המערבי הראשון בדרך. מרחק של כ –630 מייל וכנראה נבלה קרוב לשבוע בים.
מרוב קניות לקחנו מונית חזרה לסירה.
היום, יש לנו כבר תחזית מזג אוויר, טובה לימים הקרובים, והמלצה לצאת עם הזרם בסביבות אחת עשרה בבוקר.
אז כמו שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ננסה לשלוח לכם את העדכון הזה לפני שנצא נראה אם יצליח.
לא הצליח.
היום היה מיועד לטיול.
עלינו עם רכבל למרומי ההר. היה יפה. יש שם קופים שמנסים לגנוב אוכל מהתיירים. במקרה אחד הקוף התחיל לחטט בעגלת תינוקות משום שהיה נדמה לו שיש שם אוכל.
הייתי, ראיתי, צילמתי.
נפרדתי מהזוג הצעיר וירדתי.
בדרך עוד הספקתי לחפש מפה של האטלנטי שנוכל לנווט על פיה אם התוויין מפות לא יעבוד.
פגשתי זוג אנגלים שאנחנו מפליגים במקביל אליהם כבר יום יומיים, בהבדל אחד קטן. הוא מפליג כל הזמן על מפרשים. שייט נהדר. בריטי כמובן.
לפנות ערב נכנסה סירה לידינו. עזרתי להם להיקשר, נימוס בסיסי, ואמרנו שלום שלום.
מאוחר יותר יצא לי לדבר איתו.
מעניין. נולד בסרפנד ב1947 לאביו שהיה קצין בלגיון הערבי.
הוא עצמו היה קצין בצבא הבריטי, מפקד על "גורקה", (החיילים הנפלים שאוספים אוזניים אבל רק מאויבים מתים).
הוא היה בסנדהרסט בשנת 66-67 והיו איתו הרבה קצינים ירדניים שנעלמו בשנת 1967.
החלפנו דעות על המצב בעולם והצעתי לו שלא לדאוג יותר מידי מאחר ואנחנו שנינו מעל 60 וכבר דאגנו מספיק. שידאגו הצעירים, עכשיו תורם.
איש בהחלט מרשים ונראה כמו קצין בריטי קשוח, יפה תואר, מתאים לסרטים.
מחר אנחנו מתחילים במעבר בגיברלטר, לאוקיינוס האטלנטי.
.
2 לאוקטובר 2010–10–02
1300 אנחנו כבר יומיים בים. מזג אויר נוח, רוח קלילה. הרבה מנוע מעט מפרשים. אני לא מתלונן.
עופר תפס דג ענק. כ-2.5-3 ק"ג.
הפעם הטכניקה שלנו עבדה בסדר וגם הצלחנו להעלות אותו לסירה. שתה קצת ערק מתובל ומת.
כעת עופר עושה לו פרוק משני לקראת טיגון.
אתמול היה יום שקט להפליא. לא היו אירועים מיוחדים ולכן לא באה לי המוזה.
שלשום היה מעניין, במובן החיובי של המילה.
יצאנו מהמרינה, ב-1120 כפי שיעצו לנו. התקדמנו בין כל האוניות השונות. המיצר מלא ערפיח כמו בתל אביב.
עברנו את המייצר, עופר תפס דג. די גדול בטח 1-1,5 קילו.
משנו אותו לסירה. אי והוא לחילופין. הדג די התנגד.
הייתה לנו בעיה להעלות אותו לסירה.
עזרתי לעופר במשיכה פה ומשיכה שם והדג אמר לנו "מוצו גרסיס" והסתלק. עופר לקח את זה קשה.
התגברנו והמשכנו.
ראינו לוויתן קטן או דולפין ענקי, (לוויתן קטן, 3-5 מטר), עם הגור שלה
המשכנו. זרקנו שוב זורזרה למים ועשינו שלום לדייגים מרוקאיים שעברו קרוב אלינו וקרעו לנו את החוט.
לקחו את החוט ואת הזורזרה. (נראה לי שלא בכוונה למרות שהם מרוקאים)
אנחנו בערך בחצי הדרך, כ- 600 מייל ועשינו כ-300.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי. אמשיך כשיהיה מה לספר.
6 לאוקטובר 2010
בוקר. אתמול עם אור ראשון הגענו למרינה רוביקון. לפי התוכנית.
כ-120 שעות הפלגה, מהן 22 שעות על מפרשים בלבד והיתר שילוב של מנוע ומפרשים.
זה התבטא בצריכת דלק נמוכה יחסית 3.8 ליטר לשעה במהירות ממוצעת של כ-5.5 קשרים.
ההפלגה עברה ללא אירועים מיוחדים. רוח די טובה, 5-6 קשרים בדרך כלל גבית או צידית.
קראתי הרבה, ישנתי הרבה והכל היה טוב.
אחר צהרים אחד, ב-2.10.2010 עופר ואני יושבים בקוקפיט ופתאום נשמעת נפיחת אוויר חזקה, עופר קפץ מהמקום, אני קמתי קצת יותר לאט, ואורקה, עבר אותנו מהירכתיים לפי כל חוקי הים אבל בקרבה מדאיגה. ראינו אותו טוב מאד כשהוא מתרחק. דג גדול ולא היה טעם לדוג אותו.
אני עדיין מוטרד מהמחשבה אם הוא עבר קרוב במקרה, ואז זה מדאיג או שבא להסתכל מקרוב.
יתר הימים עברו בנחת, והחמישה ימים בים עברו די מהר.
מצד אחד, זה הרבה זמן ודי משעמם, מצד שני, פתאום יבשה, הימים נגמרו וזהו.
עברנו קרוב מידי לטעמי לחוף המרוקאי. כ – 20 מייל. לא, זה לא בעיה של בטחון, זה בעיה של דייגים מרוקאים שהם הרבה, עם אורות מעט וכיווני נסיעה לא ברורים.
בדיעבד, הייתי צריך לצאת עוד 10-15 מייל לתוך הים ואז לא היינו חולפים כל כך סמוך אליהם.
במקרה אחד עברנו ליד אונית נוסעים גדולה שהצליחה לבלבל את ליאת לגבי כיוון נסיעתה, היו כל כך הרבה אורות על הסיפון שלה שהיה קשה להבחין באורות הניווט שלה.
ליאת העירה אותי, והצלחנו לפספס אותה.
אני עוד החמאתי לה על שהעירה אותי, ובאמת התכוונתי לכך. מוטב שאני אתעורר מאשר החלופות האחרות. בכל זאת נשמעתי משונה לעצמי כשאני מחמיא למישהי על שהעירה אותי.
מי שמכיר אותי יודע שאני לוקח שינה מאד ברצינות.
בכל אופן אנחנו בלזרוטה, במרינת רוביקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה