ליד אי החזירים, קלרקס קורט ביי.

ביום שלישי, ה-27 יצאנו מהמרינה בפריקלי ביי.

כדי שהיציאה תהייה מענינת, עליתי מייד על שרטון חול.

דווידה, מפעיל המרינה, ראה אותי עושה ענני חול והגיע מיד עם סירת גומי.

בקש חבל - מעלן, משך חזק וירדנו. כמו בספרים.

יצאנו למפרץ ועגנו ליד זוג אנגלים. עגנו די קרוב אליהם. יש כאלה שנלחצים מזה. שאלנו אם בסדר וענו "בסדר בתנאי שיש לנו קוקייס". יותר מאוחר הזמנו אותם לקוקייס אבל הם היו עסוקים. בשלב יותר מאוחר, הגיע רובין, זה הגבר האנגלי, להתנצל שהם עסוקים בהכנות וצריכים לעזוב. אנגלים מנומסים.

לידינו עגנה סירה עם שוויצרים המניפים דגל בלגי. ההסבר שלהם, כולם (המקומיים), חושבים ששוויצרים הם עשירים ומתיחסם בהתאם.

אנחנו בחזרה ליד אי החזרירים, לפי הכותרת. זה מול המרינה וכנראה יש לנו חיבור לרשת. נראה בהמשך.

היום, יום שישי נסענו לקניות ואני ביקרתי כרגיל בקנטקי צייקן. נהדר.

יצא לי לדבר עם איזה גרמני, שמיד סיפר לי שיש לו סרטן דרגה 4 בפרוסטטה ונותרו לו, לפי הרופאים 3 שנים.

בזמן הזה הוא מתכנן לחזור לגרמניה. (ברלין).

כרגע אין לו צוות, המנוע שלו לא מתפקד אבל הוא לא צריך מנוע מאחר ואת החציה יעשה ללא מנוע. נורברט. איש בגילי.

לא שאלתי אותו מה עשה במלחמה או מה הוריו עשו.

הנסיעה היום הייתה מענינת. זה מיניבוס המתוכנן ל-8-10 איש.

הצלחנו להדחק לתוכו, ברוח טובה, 14 איש עם חבילות. הייתה איתנו גם נורווגית, בעצם אביה ארמני מישראל, והיא בקרה בארץ מספר פעמים. יש לה גם סבתא ביפו. הם מטילים כאן עם בת קטנה בת 3.

הודיעו לי מהמרינה שהפרופ יגיע לספק ביום שלישי לספק שלהם במיאמי ומשם בפד אקס לכאן עוד 2-3 ימים.

כמו שזה נראה, בסוף השבוע או ביום שני נגיע למרינה להרכבת הפרופ, תיקון המקרר והמטען.

יש הצעה מהצוות שניפגש בסן מרטין לאור הבעיות בויזות לאיי הבתולה. נראה סביר. נכתוב להם לחוד.

זהו בינתיים, הכל טוב כאן, נוף נהדר. אנו נכנסים לקצב, (בטלה), והכל כשורה אהובותי ואהובי.

ננסה אפילו להתקשר בסקייפ. אם יצליח.

פריקלי - מפרץ פריקלי

PVS
יום שלישי, ה-27 במרץ.

עזבנו את גן העדן והפלגנו חזרה לגרנדה.

המ קום הקודם שלנו היה באיי פרטי קטנטן, המאכלס מלון בוטיק של 22 בקתות חבויות בין העצים.

חול לבן, רוח קרירה, ארוחת ערב במאה דולר אמריקאים, אם רוצים, לא רצינו.

אני מנסה לצבור שעות מנוע כדי שאוכל להחליף שמן של ה-50 השעות הראשונות.

כנראה אצליח להגיע ל-30 שעות ובכל זאת אחליף שמן.

המרינה כאן נחמדה אבל עצרנו כאן לצורך מילוי מים, אחרי שבועיים של שימוש לא מבוקר גמרנו את המים. לא נורא.

יותר מאוחר נצא לעגון במפרץ כאן ואולי אחר כך נחזור לאי החזירים.

פגשתי כאן במסעדה את רומן, פולני נחמד מורשה.

זהו בערך.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

כתבתי רשימה שלמה במקום אחר במחשב ודינה תנסה להעתיק אותה. נראה.

(בטח שהצליחה)

25.3.12

גן עדן.
אנחנו במקום הנראה כמו הפרסומות לקריביים.
מים ירוקים, לא לגמרי צלולים, חוף לבן, חול לבן, עצי קוקוס ובקתות קש בין העצים.
.אנחנו נמצאים באי הנקרא פטיט סנט וינצנט (PVS. אי קטן מאד שהוא אי פרטי, המהווה מלון בוטיק. עולה משהו כמו 1500 דולר אמריקאיים ללילה ויש בו רק 22 בקתות.
המחיירים בדולרים אמריקאיים בלבד.
יש להם אינטרנט העולה 20 דולר אמריקאיים לרבע שעה. תאלצו לחכות לעדכוןזה.
הגישה לכאן די מהוססת. הרבה מקומות רדודים. אפילו נגעתי, בעדינות, באחד מהם.
הגענו אתמול, עגנו כיאות, לשם שינוי, הקרקעית היא חול והעוגן ננעץ טוב מאד.
לפני יומיים היינו שוב, במסעדה עם הופעה חיה של תזמונת פחים. משהו.
הייתה שם איזה מתופפת אחת שרקדה עם קצב התיפוף של עצמה, כל 120 הקילו שלה. כמובן רקדה נהדר
בכלל הנשים כאן בנויות באופן מאד מעניין.
זוג רגלים איתנות, גוף עגול עם קטן גדולה ועליו בחזית זוג שדיים אימתניות.
אני לא יודע איפוא מייצרים להן חזיות. זה בטח מידה F
הגברים במידה סטנדרטית. לא ראיתי אותם ערומים. האחראית על הגריל באותה מסעדה, שברה את כל השיאים, כולל זוג זרועות עבותות.
נעים לשחות כאן במים הצלולים, כמעט. דינה שחתה לחוף, כמה מאות מטרים. אני התעמלתי בהפעלת מנוע הדינגי.
ב-ל צלצלנו לקובי לאחל לו מזל טוב. תפסנו אותם בטקס הענקת המדליות לזוכה בתחרות שיט באופטימיסט, במרינה הרצליה.
כן, הנכדה שלנו זכתה במקום ראשון. איזה יופי. כל הכבוד שי.
זהו כל החדש. אני מקווה שדינה תצליח להעביראת זה ברשת בפעם הבאה שנהייה מחוברים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. נשיקות

סזתם יום של חול בקריקאו.

אתמול בילינו, כאמור בצב העצלן.

היום, ירדנו לחוף בבוקר, לפטרול אלים.

לא היה אלים. סיירנו בכל העיר, לקח כעשר דקות.

עצרנו לארוחת בוקר ולקניות, דיברנו עם כמה צרפתים וזהו.

אני כותב רק כדי לעדכן אתכם שאנחנו על המים ולא שותים מי ים.

נישאר כאן כמה ימים ונמשיך לטובגו קייס או לפטיט מרטיניק או לאיזה חור אחר.

כמו שאמרה הצרפתיה שישבנו איתה ועם בעלה, כל האיים אותודבר.

הקטע היפה הוא שאנחנו בעולם שלישי, פרימיטיבי, נחמד ולא אלים ןקרוב מאד לציביליזציה של ארה"ב.

יש לנו 10 ימים לסייר באיים כאן לפני החזרה לגרנדה מרין להרכבת המדחף.

המדחף הקיים באמת לא מתאים, הסירה עושה 7 קשר ב1500 סל"ד כאשר המנוע מיועד לעבוד ב2500-3000 סל"ד.

נסיון להעלות סל"ד, מביא עשו שחור ואני מייד יורד בסל"ד. (סיבובים לדקה). חוץ מזה נחמד להתבטל.

ביום שישי, מחר יש כאן הופעה של תזמורת פחים מקומית ואולי נישאר עד יום שבת בבוקר.

זהו להפעם, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

נשמח לקבל דו"לים. רוני אל תישכח ויזות.

מיכאל מה נשמע, אילן, אבי, דני, אשמח לקרוא מכם משהו ואענה.

הגענו למסקנה שאין לנו מה לרוץ וכרגע יש לנו 10 ימים של "יבש יבש.

קריקאו

אנחנו ממשיכים לצבור שעות מנוע כדי להחליף שמן ב-50 שעותת כאשר נגיע שוב לגרנדה מרין.

אחרי הפלגה של כ-5 שעות מהאי הראשי של גרנדה נגד הרוח והגלים, לנו שינה רק קצת מאחר ואנחנו על מנוע, הגענו לקריקאו.

העגינה במפרץ טירל, קשה.הרוח לעומת זאת די טובה. כדי שהכל יהיה פשוט ונחמד, כלזה קורה בעומק של כ-4 מטר.

אחרי שני נסיונות לא מוצלחים, העוגן נגרר, התקשרנו למצוף. זה דווקא הלך טוב.

מייד כמובן הגיע טרוי, גבה 25 דולר מקומים, כ-30 שקל, ונוכל לישון בשקט בלילה. דינה אומנם תוהה מה יקרה אם החבל לשל המצוף יקרע, אבל, אנחנו במפרץ רדוד וגדול יחסית עם המון סירות כך שרחוק לא נגיע גם אם החבל של המצוף יקרע.

חוץ מזה הכל טוב. הגענו כבר ל17.5 שעות מנוע ולכ-25 שעות מנוע על הגנרטור.

היום סוף סוף קיבלנו תשובה על מועד הגעת המדחף החדש.

התשובה הראשונה הייתה שהספק של המספנה עדין לא קיבל את המדחף.

כתבתי דו"אל והצעתי שתבקש מהספק שישאל את היצרן מתי זה יהיה מוכן.

היום קיבלתי תשובה. יהיה מוכן ויגיע לספק בסןף שבוע הבא. ביקשתי שישלחו בפד-אקס, ונכראה שהמדחף יגיע למספנה בסוף החודש.

אם הכל ילך בסדר, נוכל לגמור איתם בשבוע הראשון של אפריל ולרוץ לאיי הבתולה הבריטיים.

אגב, במיוחד לרוני והצוות, צריך ויזה לישראלים לאיי הבתולה. זה לוקח בערך שבועיים, יותר כמו שלושה כדי לקבל ויזה לשם בארץ.

לא אגב, ישבתי עוד באי החזירים עם דניאל, דרום אמריקאי שגדל בקנדה ולא מאמין בדתות.

אחרי שהוא הסביר לי שאין לו שום דבר נגד יהודים, נשמע אמין מאד, שאל:

למה בעצם שונאים את היהודים לאורך כל ההיסטוריה.

חשבתי וחשבתי ועניתי: אין לי תשובה.

האמת באמת אין לי תשובה. מה להגיד לו בגלל שאנחנו מאד מוצלחים ? בגלל שאנחנו שונים,

זה מה שאמרתי לו במיידי, אנחנו שונים. הסתכל עלי ואמר, אתה לא נראה לי שונה. באמת נכון, שנינו כהים

ומכוערים. אז באמת אין לי תשובה. אשמח לקבל רעיונות במקרה שאפגוש בו שנית.

זהו בערך.

אנחנו במפרץ גדול ודי רדוד. קשורים למצוף.

ירדנו לחוף כדי להתחבר אליכם דרך בלוג זה ואנחנו יושבים במסעדת פיצה, הצב העצלן, העצלן מיותר, כולם פה כאלה.

אז זהו, הכל כשורה אהובותי ואהובי. כנראה שלא נהיה בקשר בימים הקרובים.

עדין לא החלטנו מה נעשה בעשרת הימים הקרובים.

נשיקות.

המשך החויות בתחנה החדשה.

משום מה אני לא מצליח לעשות הגהה ותיקונים על מה שאני כותב.

החיצים נתקעים במקום אחד ולא זזים למקור הטעות. לכן רוב השגיאות.

ג'רלד כמובן לא עובד בחינם ובוודאי לא צולל בחינם.

החוויה עלתה לנו כ-20 דולר. (ארה"ב).

יש להם כאן מטבע הנקרה גם דולר אבל דולר הקריביים המזרחיים. דולר אמריקאי שווה כאן 2.7 דולרים מזרח קריביים. תמיד שמציינים מחיר צריך לשאול אם זה דולר מקומי או דולר ארה"ב.

אנחנו עוגנים מול מרינה מפוארת יותר ויקרה יותר.

לאחר הוצאות הצלילה, היינו יכולים להיות במרינה השניה היקרה והמפוארת יותר. שם לפחות יוצאים לקראתך עם דינגי.

זהו בינתיים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. בימים הקרובים נהייה על עוגן וללא אינטרנט.

נשתדל להיכנס למרינה כל כמה ימים לשמור על קשר.

נשיקות.

תחנה חדשה

אחרי שבוע במען, על עוגן, מול אי החזירים, החלטנו לשנות מיקום ןלעבור ללילה אחד למרינה.

מרינה "יאכט קלוב" בעיר הגדולה סנט גורג.

היה נחמד באי החזירים. יש שם קהילה שלמה של זקנים, בגילנו, הנמצאים שם חודשים רבים ושנים רבות.

אחרי הפלגה קצרה, הכל קצר כאן בגרנדה, הגענו למרינה.

צריך להיכנס בהילוך אחורי מול רוח לא חזקה, גם לא חלשה, במיוחד.

הצלחתי להסתבך. האחראים על הרציפים כמובן לא ירדו עם דינגי לעזור, ואחרי כמה תמרונים, אני הסירה-כלומר, המדחף ליתר דיוק, ואחד מחבלי המצופים באהבה לופתת. כמו בספרים המנוע מפסיק לעבור ואנחנו תקועים.

רק אז החליטו מנהלי הרציפים לרדת למים עם דינגי.

הצלחתי לחתוך גם חבלי קשירה של סירה סמוכה ועכשיו יש עבודה, להם.

הגיע ג'רלד ועוד אחד, קשרו מחדש את הסירה שניתקתי והגיעו גם אלי.

ג'רלד ביקש סכין, צלל, צלל, וחתך חתך. בסוף שיחרר אותנו ונכנסתי עם החרטום קדימה למקום העגינה שלי.

לא יכול לכתוב שהרגשתי חכם במיוחד אבל מילא.

התחברנו לחשמל, המטען ממשיך לה

תעקש ולתת לי רק טעינה של 30 אמפר שזה בדיוק חצי ממה שהוא לספק.

מעצבן.

גרנדה מרין עדין לא הודיעה לנו על כל חדש בחזית הפרופלור.

האישה שמנהלת כאן את הרישום סיפרה לי שלפני כשבועיים הייתה להם עוד סירה מישראל. גולדינה.

נדמה לי שזה הסירה של מריו סגל.

המרינה כאן לא משהו, נשאר כאן כנראהרק לילה אחד והלאה.

החיים הטובים

אנחנו על עוגן באותו מקום. העוגן תפס כל כך טוב שחבל להרים אותו ולהפליג הלאה.

האמת, אנחנו מתכננים לזוז למקום אחר ביום שני.

בינתיים יש כאן גשם, קצת רוחות\ אבל העוגן מחזיק, וקצת שמש.

כדי שלא יהיה לי משעמם, המטען לא עובד כמו שצריך. הוא טוען רק 30 אמפר במקום ה-60 שהוא אמור לתת.

לא בור לי מה הבעיה. הגנרטור נותן 240 וולט כמובטח אבל המטען שאמור לתת 60 אמפר לא עולה מעבר ל-30 אמפר.

זה כמובן מצריך להפעיל את הגנרטור 3 שעות ביממה. מוגזם.

ביום שישי נסענו לקניות.

קנינו.

ה יה איתנו זוג צעיר ונחמד מארגנטינה. פבלו, אגוסטינה והתינוק שלהם - לוקה.

יש לו חברים בישראל וגם המשפחה שלו נוסעת כל שנה לחודשיים בקיץ לקריית גת, לבני דודים שלהם.

טוב ניחשתם. הוא יהודי, לגבי אוגוסטינה - לא ברור. לא ביררנו.

לחבר שלו בישראל קורים אריאל ולאישתו עופרה. כן, כמובן שאנחנו מכירים אותם זה הזוג שביקרתי בלזרוטה-באיים הקנריים.

עולם קטון.

עכשיו אנחנו במסעדה יושבים עם יונתן ומרים, (צרפתי ממונטריאול וחברתו מפורטוגל).

הדינגי עובד טוב.

הערב יש מפגש במרינה השניה.

יש כאן במפרץ שתי מרינות קטנות, אנחנו לא בהן אבל מבקרים לצורכי אינטרנט וחברה .

היום ראינו דייגים מקומיים מביאים המון, 10- 15 חתיכות, כל אחד כ-6-8 ק"ג נראים כמו לוקוסים, אדומים ונקראים גרופר.

מה עוד חדש,

אורח החיים כאן של מפליגי הסירות הוא לעגון במפרץ, להסתובב קצת עם הדינגי ולפגוש אנשים על החוף.

בבוקר ב0730 יש שידור מקומי של המפלגים המקומיים המדווחים על מזג אוויר ועל אירועים מקומיים.

יורד כאן גשם כמעט כל יום. זה עובר די מהר והזמח זורחת קצת עד הסיבוב הבא.

זהו לבינתיים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

סתם יום של חול

יום חמישי.

אתמול נסענו, שימו לב, ללא תקלות מנוע להופעה של גיטריסט מעולה, בשאר הזמן הוא בעל נגריה לעבודות סירות, וזמר מעולה גם כן.

אכלנו המבורגרים שצלו עבורנו זוג דניים שמתגוררים במקום, היו כ-20 איש וכמעט כולנו רקדנו. כן, גם אני.

בחוץ ירד גשם זלעפות, והיה נחמד.

בחוץ, עוד קודם להופעה, לארוחה ולגשם, ארגנו שולחן טעימות רום.

טעמנו רום אחד, עתיק, והיה מעולה. היו עוד אבל אחד זה הגבול העליון שלנו.

חוץ מזה הדינגי משרתת אותנו בנאמנות. (ריגעית ).

הנסיעה לבית קפה בו אנו נמצאים עכשיו לארוחת צהרים היא נגד הרוח. זה אומר גלים קטנים שעפים לפרצוף.

אני נכנסתי למים לפני הנסיעה ודינה החליטה שככה אי אפשר יהיה להיכנס למסעדה.

נסענו והצלחתי להרטיב אותה לגמרי. היא יושבת בחזית הסירה ונרטבת יופי.

נכנסנו שנינו רטובים למסעדה.

אני לא נרטבתי. כבר הייתי רטוב מקודם.

זהו בינתיים. האוכל הגיע.

אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אנחנו מתחילים להרגיש את החופש. כל זאת אם התקלות הטכניות יעזבו אותנו.

הלוך ושוב

עזבתי אתכם אתמול במתח.

לא נדלק.

לא תאמינו אבל חזרנו בחתירת משוטים. איזה חוויה. לדינה צמחו יבלות על הידים, אבל הגענו, לאט לאט. כל הדרך חשבתי מחשבות טובבות על קלווין. (המכונאי).

הבוקר ארזנו את עצמנו וחזרנו לגרנדה מרין.

הבעיה היא שאין על מי לכעוס.

עגנו על מצוף, הטכניקה שלנו מאד השתפרה.

הגיע קלווין עם דינגי, עשה מחדש מה שעשה יום קודם ונסענו לנסיעת מבחן.

נפרדנו בידידות וחזרנו לאי החזירים כמעט לאותו מקום עגינה.

הערב חזרנו גם לגני ולבוב\ בעל המרינה בה אנחנו נצאים כרגע.

איך הגענו ? עם הדינגי כמובן. עבד בסדר המנוע.

שכחתי לקחת משוטים ודינה הכריחה אותי לחזור ולקחת אותם. התאהבה בחתירה.

היום יש בבית קפה-בר של המרינה ערב המבורגר ולהקה מקומית. אנחנו כאן.

המנוע התנהג יפה ונקווה שאולי התקלות הטכניות חניחו לנו קצת לנפשנו.

זהו לבינתיים.

המפרץ יפה כאן ונשאר כאן כמה ימים.

יש לנו להעביר שבועיים-שלושה עד שיגיע הפרופלור החדש. יודיעו לנו בדוא"ל ונחזור להרכבה.

הדרך לגרנדה הייתה, כרגל נגד הרוח. מהירות 3-5 קשר ושפריצים.

הדרך חזרה היא עם הרוח והגלים ועשינו אותה במהירות שבין 7-10 קשרים. תפסנו גלים. אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אנחנו על עוגן ולא יוצאים לבלות כל ערב כך שנדווח כאשר נוכל.

אנחנו שוב באי החזירים

אחרי יום על מצוף, בגרנדה מרין, ולאחר שני תיקונים, מקרר והחלפת חלקים-טיפול במנוע הדינגי, שוב נסענו לאי החזירים.

אני מצטער על השם, זה הם בחרו.

מנוע הדינגי הוא הפעם מרכז הענינים.

היום ירדנו למים, ניסיתי להדליק את המנוע ויוק.

אחרי כמה נסיונות והפסקה טקטית, ניסיתי שוב, הצליח.

נסענו נגד הרוח והכל טוב.

כמובן שנרטבנו אבל זה קטן עלינו.

הגענו למרינה לבית קפה ופגשנו את גיני.

לשם שינוי כושית רזה, דקיקה.

מחר יש אצלהם הופעה. הבטחנו לבוא.

חזרנו לדינגי ושוב לא נדלק.

עוד נסיונות ועוד נסיונות ובסוף המנוע משתכנע. זה המון לחתור חזרה לסירה.

נוסעים לתחנה הבאה. מרינה קטנה נוספת.

פגשנו שם את יונתן ומרים, היא פורטגזית והוא קנדי, שהיו איתנו בגרנדה מרין.

הם קנו סירת ברזל והם משפצים אותה.

המרינה הנוספת הזו נראית נחמדה. יש כאן חנות ודינה תעשה קניות.

נראה אם המנוע ידלק בקלות הפעם.

יש לי תיאוריה שאני מציף את המנוע. הפעם ננסה ללא משנק.

זה התעלומה לפרק הבא.

אנחנו מרגישים שהתחיל החופש ומרוצים.

במרינה בה אנו נמצאים עתה יש יתושים. בעגינה על המים כמעט ואין.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי. הפרק הבא כאשר יתאפשר.

תוספת פולנית

הקטמרן ה"נחמד" שלא הרשה לנו להיקשר אליו, מתברר כצוות פולני.

האישה ילידת 1940, לא שאלתי היא סיפרה מיוזמתה, בעלה מוורוצלב. )זה בשביל מיכאל), היא ככקתולית אבל טרחה לספר לי שמשפחתה הצילה יהודים וכאלה.מילא.

היה נחמד להחליף מספר מילים בפולנית, ובעיקר באנגלית.

עולם קטן ומלא פולנים.

גרנדה חזרנו אליך שנית

יום שני. חזרנו לגרנדה.

אם חזרנו, זה אומר שקודם עזבנו.

אכן .

ביום בתשי, ניגשתי לגיסון ובקשתי לעזוב לסוף השבוע בהבטחה שנחזור לשלם. הבנקים שומרים לנו על הכסף ולא מאשרים את התשלום שאנחנו חייבים במרינה. זה תשלום די גדול ולא נעים לכתוב כמה.

גייסון כמובן הסכים ועזבנו ביום שבת לאי החזירים. נחשב למעגן טוב ומוגן. העיקר לעשות משהו מלבד לחכות.

הפלגה על מנוע, ניסוי כילים, של כשעה וחצי. ים כרגיל קצת גבוה, רוח כ-15 קשר.

באמת מעגן נחמד. הסירה נסעה בלי בעיות, חידוש מרענן, והגענו.

הטלנו עוגן, בנסיון שני וזה נראה טוב.

ליתר ביטחון אנחנו משאירים את התווין עובד ובודקים תזוזה, אם יש.

החלטנו לרדת לחוף. לצורך זה יש להוריד את הדינגי ואת המנוע. אני בודק את המנוע והוא לא עובד. פתחתי, ניקיתי, וזה נראה טוב.

מורידים את הסירה והמנוע למים, המנוע נדלק, מכניס לגיר והוא נכבה. אחרי בערך 10-20 נסיונות, עם אותה תוצאה, חוזרים לסירה.

הערב יורד, דינה הכינה לעצמה "דרינק" והיא מאושרת.

הלילה עבר בנעימים והבוקר נסענו חזרה לגרנדה.

הגענו. במקום החביב עלינו ליד המזח עומדת קטמרן שאינה מרשה להקשר לידה.

תיקון של המקרר, כנראה חסר היה גז, מנוע הדינגי בתיקון ונקווה לצאת מכאן לסיבוב באיים בסביבה.

נבלה פה את הלילה הקרוב ומחר בבוקר נצא. תביאו בחשבון שאין לנו קשר אינטרנט כאשר נהיה בנסיעות וננסה להתקשר כשנוכל.

זה הכל בינתיים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

במים

אנחנו במים. מעל למים. בינתיים.

נגמרו כללעבודות ההרכבה והורדנולמים.

יצאנו לסיבוב קצר בחוץ עם שני המכונאים, סטפן וגרין.

בחוץ גלים גבוהים ורוחות טובות. אנחנו על מנוע.

מסתבר שהפרופלור הישן גדול מידי לסירה והוא מגביל את סיבובי המנוע עד 2000 סל"ד.

הם לא סתם המליצו על פרופלור חדששהפרופלור החדש יגיע בסוף החודש. עדאז נסתובב באזור.

כרגע מזג האוויר די מזופת. רוחות וגשם. נישאר כאן עד להסדר התשלום, יום שני ואז נצא להסתובב קצת.

נסיעת המבחן עברה בשלום.

גרין נהייה קצת ירוק. הוא לא רגיל לים.

אנחנוו קשורים למזח היחיד במבפנה, ולא צריך להפעיל את הדינגי לרדת לחוף.

סידורי הביטחון של כרטיסי האשראי הם כאלה שלא מאפשרים לשלם סכומים גדולים. נצטרך לדבר איתם כדי שישחררו כסף שלנו.

מצב רוחנו השתפר.

אנחנו צריכים להתרגל לנדנודי הסירה אבל זה כף. (יהיה לאחר שנתרגל).

אור בקצה המנהרה - אולי

יום חמישי היום.

החל מיום שני התחילו לעבוד במרץ על השלמת הרכבת המנוע.

לא היה לי הרבה מה לספר, מלבד לקטר, וזה היה לכם מספיק.

גרין עובד קשה מאד. החיבורים במקומות "נידחים" והוא ממש עובד בעמידת ראש.

יש המון התאמות וחיבורים.

התוכנית להיום היא השלמת איזון והתאמת חיבור המנוע לציר המדחף, בדיקה בחוץ ולמים.

זו הייתה גם התוכנית ליום שני, שלישי ורביעי. שוב אני מקטר.

מזג האויר לימים הקרובים מבטיח גשם אבלאם נוכל, נרד למים בכל מקרה.

חוץ מזה הכל בסדר כאן.

אנחנו שורדים בין היתושים. דינה פחות.

אני כבר מאד מיודד עם גרין, בחור נחמד בן 39, גרוש כמובן, עם שלושה ילדים קטנים שהוא מפרנס אותם. גרושתו לא עובדת.

הוא סיפר לי על צרותיו. אנחנו כבר חברים.

היום צריכים להתאים פלטות לישור המנוע מול ציר המדחף. זה מיוצר כאן ונראה כמה זמן יקח.

לזכותם יאמר שהם לא מנסים לחפף ורוצים לאזן ויישר את המנוע מול ציר המדחף ככל שניתן. נראה.

אז זהו, אהובותי ואהובי. הכל כשורה.

יש אולי אור בקצה המנהרה.

דינה הגיעה

המונית הביאה את דינה.

סלים, הנהג הרזה, ומכאן השם הביא אותה.

הגיעה בשמונה בערב, מלאת מרץ.

מחא, אולי, יתחיל לזוז משהו עם סטפן וחבר מרעיו.

נקווה.

המשך השבוי בגרנדה.

משום מה הרשומה "ברחה" לי לפרסום. להלן ההמשך.

כאמור, קניתי ברגים חדשים להשלים את המלאכה ואעשה זאת בקרוב.

מחר ניסע ליום קניות.

המדחס החדש הורכב ועובד אבל רצוף. אני לא מזהה הפסקות בעבודה הרצופה. נבקש מסטיבן לבדוק.

אני כותב במסעדה-בר המקומיים.

הופיע גרין, (אתם שמים לב כמה אנשים העובדים כאן אני מכיר, זה תוצאה משהייתי הממושכת במקום),

יגיע לאחר ההפסקה, להמשיך בהרכבת הצנרות.

אני בטח נשמע לכן שבו"ז, וזה אכן כך.

יכול להיות שאדרש למסור את הסירה לאימוץ.

אבל, יכול להיות יותר גרוע.

כולם כאן נחמדים, אדיבים ובלתי יעילים לגמרי.

זהו. מספיק קיטורים לעכשיו.

שבוי בגרנדה

קצב הקריביים נמשך כמו מחזה גרוע.

צריך פלטת חיבור בין הקרדן לבין הגיר.

הם נזכרו להזמין את זה רק ביום חמישי. המידות כנראה הועברו בטלפון וככה זה התקבל.

כמובן שהחורים לא מתאימים וצריך לייצר פלטה חדשה. כל זה אתמול והיום.

היום שטפן, הנמצא בחופשה הגיע לקחת מידות חדשות. ביקשתי ממנו שיחזור מהחופשה שלו ביום שני, עם הפלטה ויגמור להרכיב את המנוע הבטיח שאכן יעשה זאת. נקווה.

לפי ההבטחה שלו, שווה בערך כמו כתיבה על המים, יסיים ביום שלישי.

אם אכן זה יקרה זה יהיה נס גדול.

כאשר אני מנסה לחשוב על כל הדברים שצריך עוד לעשות ולחבר, ועל כל הדברים שבוודאי לא יתאימו אני נהיה "מאושר".

אתמול לאחר שיחה שלי עם ג'רלד, הגיע גרין וחיבר את כל החלקים שפרקו מהמנוע כדי להכניסו למקום.

אחר כך הוא התחיל להרכיב את מסגרת העץ המחזיקה את הרצפה המהווה כיסוי של המנוע ובעזרתי, הצליח להרכיב את זה בדיוק הפוך.

זה לא נראה טוב ולכן החליט שיחזור מחר, (היום), וינסה שוב.

מאחר ורציתי לעשות משהו, פירקתי את הקיים והרכבתי הכל מהתחלה. הפעם מהצד הנכון. כמובן שהברגים "גמרו" את חייהם והיום קניתי ברגים חדשים להשלים